נביאים כפליים כיוצאי מצרים

הדיון בדברי הגמרא במגילה

מגילה יד,א

(הובא באופן זהה בילקוט שמעוני שמואל א רמז רעו, וכן בבה"ג סימן עו, ועוד).

הגמרא אומרת שהיו 48 נביאים ו7 נביאות, והם לא שינו מהתורה. מקשים – והרי היו מאתים! ומתרצים – היו אף יותר מזה, כפי ששנינו שעמדו לישראל נביאים כפלים כיוצאי מצרים.

"ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה…

ותו ליכא? והכתיב ויהי איש אחד מן הרמתים צופים – אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל! – מיהוה טובא הוו. כדתניא: הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא, נבואה שהוצרכה לדורות – נכתבה, ושלא הוצרכה – לא נכתבה"

הגמרא מדברת על נביאים כפליים כיוצאי מצרים במצטבר. אבל המדרשים הבאים מדברים על כך שבימי אליהו עמדו 60 רבוא, או לפי ר' יעקב כפלים מכך נביאים לישראל.

סדר עולם רבה (ליינר) פרק כא

חוזר על דברי הגמרא במגילה בפירוט רב יותר, ומדגיש ששישים הרבוא (ולא כפליים) לא היו פחותים במדרגתם כלל, אלא שלא נכתבו רק כי לא נצרכו לדורות.

"אלו מ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להן לישראל ונכתבו בכתובים, ויש נביאים כיוצאי מצרים ולא נכתבו, יכול מפני שהן מועטין, תלמוד לומר וחמשים איש מבני הנביאים הלכו וגו' (מלכים ב ב ז), יכול מפני שהן הדיוטות, תלמוד לומר ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לקח את אדניך מעל ראשך וגו' (שם /מלכים ב'/ ב ג), אדונינו אין כתוב כאן, אלא אדניך, מלמד שכולן גדולים כאליהו, ושקולים כאלישע, וכן משה אמר מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה כו), ואומר ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם (במדבר יא כט), ועבדיה אמר לאליהו הלא הגד לאדני את אשר עשיתי בהרג איזבל את נביאי ה' ואחבא מנביאי ה' מאה איש וגו' (מלכים א יח יג), חוץ מה שהיו ביהודה ובנימן, ואליהו אמר לאלישע שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל וגו', ויצאו בני הנביאים אשר בית אל וגו' (מלכים ב ב ג), שוב אמר לאלישע שב נא פה כי ה' שלחני יריחו וגו', ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו' (שם /מלכים ב' ב'/), שוב אמר לו שב נא פה כי ה' שלחני הירדנה וגו', וחמשים איש מבני הנביאים הלכו וגו' (שם /מלכים ב' ב'/), שאין לך כל עיר ועיר בארץ ישראל, שלא היו בה נביאים, אלא כל נבואה שהיתה לצורך הדורות נכתבה, לצורך שעה לא נכתבה, ועליהם מפורש בשיר השירים, מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים, נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך"

רש"י מסכת מגילה דף יד עמוד א

נבואה שנצרכה לדורות היא זו שמטרתה ללמד תשובה או הוראה

"נבואה שהוצרכה לדורות – ללמוד תשובה או הוראה, וכל הנך ארבעים ושמונה הוצרכו"

מהרש"א חידושי אגדות מסכת מגילה דף יד עמוד א

מהרש"א תמה על הגמרא, איך בעצם מישבים את המספר 200 עם 60 רבוא ומתרץ שבאותו הדור של אלקנה היו מאתיים נביאים, אבל בכל הדורות היו כפלים כיוצאי מצרים

"הרבה נביאים כו' כפלים כיוצאי מצרים כו'. והא דקאמר א' ממאתים צופים כו' היינו באותו הדור של אלקנה אבל בכל הדורות היו בהן כפלים כו'"

ביאורי אגדות מהגר"א – מגילה, עמוד קפה-קפז

מסביר בדרך הקבלה (דברים שאינני מבין) על ההבדל בין מעלתם של המאתיים צופים, לבין ה60 רבוא. כלומר, אלו סוג נביאים מסוג אחר, גבוה יותר.

"ממאתים צופים. אע"ג דהוו טובא, אבל אינן מאתן הן מאתן עלמין גניזין בעלמא עילאה, ולכן נקראו צופים כמ"ש בריש מכילתין,

ואמרו הרבה נביאים כו'. הן ס' רבוא דקיימין על טורין סגיאין, משא"כ במאתים שהן למעלה גנ"ל, ואמרו 'אמרי לה כפלים כו' – חשיב ג"כ בנוק' כמ"ש בתז"ח ס' רבוא דמתיבתא עילאה וס' רבוא דמתיבתא תתאה. ואמרו משתי רמות שצופות כו', הן חכמה ובינה, והן צופות זה את זה שזיווגא לעילא הוא הצפייה כידוע וכמ"ש בריש ס"ד, וא' זרע אנשים ששקול כשני אנשים וידוע מדתן למעלה."

שדה צופים, הרב שמואל פרידמן: מגילה יד,א

מביא מהיעב"ץ שהסביר שחצי מה120 רבוא נביאים הם יוצאי מצרים, והשאר באמת מפוזרים לאורך הדורות

"הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים, ביעב"ץ כתב בזה"ל: "יוצאי מצרים כולם נביאים, עכ"ל"

תמורת איל, הרב אברהם פעסין, מדור הערות תקלב

מציע שה200 צופים הם סוג מסויים של נביא, ששונה מה60 רבוא.

"אמנם יותר היה משמע לפרש דצופה הוא הוא רק סוג אחד של נביא, ומהך מין של נביאים לא הוו אלא מאתיים"

תמורת איל, הרב אברהם פעסין, מדור הערות תקלה

מביא את היעב"ץ, ומסביר שהראיה היא מזה שראתה שפחה על הים וכו'. אבל קשה, שזה רק גילוי שכינה ולא שליחות נבואית לישראל, ומוכח בסוגיא ששם נביא הוא רק למי שנשלח לומר נבואתו לבני ישראל, כפי שאמרו שדניאל לא היה נביא, ורש"י מסביר שלא נשתלח לישראל, ומה שונים יוצאי מצרים מדניאל. ומציע שאולי המצווה 'והגדת לבנך' לספר את מעשה מצרים לדורות הבאים זו בעצם אמירת הנבואה.

"עיין ביעב"ץ שפירש דהחשבון כאן הוא משום דיוצאי מצרים עצמן היו כולם נביאים. וצ"ל דס"ל דדרשינן כן משום 'זה קלי ואנוהו' דראתה שפחה על היום יותר מיחזקאל בנבואה, כדאיתא במכילתא, ומשום וכל העם רואים את הקולות וגו' שנאמר גבי מעמד הר סיני.

אכן באמת קשה לפרש כן, דכל זה היה רק גלוי שכינה, ולא שליחות של נבואה לבני ישראל. וכבר מוכח בסוגיא דלעיל דשם נביא הוא רק למי שנשלח לומר נבואתו לבני ישראל. דאמרינן שם גבי החילוק בין דניאל לחנניה מישאל ועזריה, דאינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא, ופירש"י שם וז"ל, שנתנבאו לישראל בשליחותו של מקום, והוא לא נשתלח לישראל בשום נבואה, עכ"ל. וצ"ב במה היו עדיפים יוצאי מצרים מדניאל להיקרא נביאים, הרי גם הם לא נשתלחו לישראל בנבואה. ואולי יתכן דחיוב "והגדת לבנך" היינו שליחות לומר נבואתן לישראל."

תכלת מרדכי (הרב מרדכי פישהוף. נדפס תשס"ה) מגילה יד,א

מפרש שהמאתיים שונים במהותם משאר ה60 רבוא, ובתירוץ שני מציע כמהרש"א שבאותו הדור עדיין לא עמדו אלא מאתיים (ובאמת זה לא כמו המהרש"א שלא אמר ש'עד אלקנה' עמדו רק מאתים, אלא ש'בדור של אלקנה' עמדו מאתיים).

"ובדעת הדורש אחד ממאתים וכו' יל"פ דס"ל דהיה באלו המאתים דבר מיוחד שלא היה בהשאר. או שבאותו הזמן עדיין לא עמדו אלא מאתים נביאים לישראל. שו"ר שכיונתי באופן השני לדברי המהרש"א"

נחלת אשר (הרב אשר מרגליות) – נדפס בניו יורק תרע"ב[1]

כפליים כיוצאי מצרים הכוונה באיכות כפולה מאשר מה שראו ישראל על הים. (ואין הכוונה שהמספר כפשוטו).

"הרבה נביאים נתנבאו להם לישראל… פירושו באיכות ולא בכמות, ביוצאי מצרים כתיב וירא ישראל את היד הגדולה, זה אלי ואנוהו ואמרם זל ראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל במרכבה ועל זה שייך שפיר ג"כ הלשון כפלים כיוצאי מצרים ג"כ. אשר זכו כולם לנבואה בבואם אל הר ה' זו סיני"

סיכום: הגמרא במגילה מונה 48 נביאים ו7 נביאות, ואז מקשה שיש 200, ומוסיפה להקשות שבעצם יש 60 רבוא, ומתרצת שמי שנצרך לדורות נכתב, ואלו ה55, והשאר לא נצרכו לדורות.
הרוב הבינו שכפליים כיוצאי מצרים זה בכמות, ואיך זה מסתדר עם מאתיים צופים?

1. מאתיים צופים הם בעלי מדרגה שונה משאר ה60 רבוא.
2. המאתיים כלולים בשישים רבוא, אלא שהיו מאתיים בדורו של אלקנה, ובסך הכל בכך הדורות 60 רבוא.

ואמנם הנחלת אשר הבין שכפליים הכוונה באיכות ההשגה.

מדוע כל כך הרבה נביאים?

ר' צדוק הכהן מלובלין – רסיסי לילה אות נו

מסביר שחז"ל התמודדו עם שאלות קיומיות כמו 'רשע וטוב לו' על פי התורה שבע"פ, מה שלא נתגלה בימי הנביאים. כי התורה שבע"פ התחילה להתגלות בעת חתימת הנבואה. תורה שבע"פ היא השגה בדרך החושך, ניסיון לברר את האמת באופל והעלם, אבל בזמן השראת השכינה לא היו נכנסים להשגות של חושך והן לא היו נחשבות כלל, כי כל ההנהגה הייתה על פי נבואה, שהרי היו נביאים כפלים כיוצאי מצרים, מלבד בעלי רוח הקודש.

מכאן ניתן ללמוד שהאמירה היו נביאים כפליים כיוצאי מצרים משמעותה שזה היה המסלול המרכזי ואולי כמעט הבלעדי בשמירת התורה ובעבודת ה', ולכן היו כ"כ הרבה נביאים, כפי שיש היום המון תלמידי חכמים.

"וחז"ל וחכמי האמת יישבו הרבה שאלות כאלה על פי התורה שבעל פה הנגלה להם שעדיין לא נתגלה בימי הנביאים. כי התחלת גילוי תורה שבעל פה היה מעת חתימת הנבואה וסילוק גילוי השכינה בישראל שלא היה בבית שני. כי כל דברי נבואה שהוא דבר ה' הם מתלבשים גם כן בכתב כי הם מתגלים כפי לבוש העולם הזה גם כן ורוח ה' דובר בו בכל מדבר בנבואה ורוח הקודש וממילא הוא מוגדר ומוגבל כפי הכלי והלבוש המגבילו ואין יכולים להשיג רק מה שרצה השם יתברך להראות להם בנבואה. ואף על פי שהיו חכמים גם כן מכל מקום מפאת שפע הנבואה וגילוי שכינה שהיה אז בישראל לא היה נחשב השגה דרך חכמה מעצמו לכלום כי זה השגה מסופקת ואפלה מצד העולם הזה שאין יודעים אם היא השגה אמיתית דעל כן אמרו בסנהדרין (כד א) במחשכים הושיבני על תלמוד בבלי. וזהו כל חכמת תורה שבעל פה להשיג האמת מצד האופל וההעלם:

וזהו בזמן ההעלם אבל בזמן שהיה השראת שכינה בישראל לא היו נכנסים להשגות של מחשכים כלל כי היה אז כל ההנהגה על פי נבואה דהיו נביאים כפלים כיוצאי מצרים מלבד בעלי רוח הקודש לאין שיעור אלא שנבואה שלא צריכה לדורות לא נכתבה (מגילה יד א). אבל כל ההנהגה דלפי שעה היה על פי נביאים"

ריבוי הנביאים בתקופת אליהו

שיר השירים רבה פרשה ד

ששים רבוא נביאים עמדו לישראל בימי אליהו, ויש אומרים 120 ריבוא, והראיה שבבית אל וירחו שהיו המקומות המקולקלים ביותר היו שני נביאים, ואם כן היו שתים בכל עיירה בישראל, והיו 60 ריבוא כאלה. ולא נתפרסה נבואתן מפני שלא נצרכה לדורות.

"נפת תטופנה שפתותיך כלה. דא"ר דרוסא ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו, ר' יעקב אמר מאה ועשרים רבוא, א"ר יוחנן מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות הן ואין לך עיירות מקולקלות מהן מבית אל ויריחו, יריחו על שאררה יהושע, בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדים שם, וכתיב (מלכים ב' ב') ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע, נביאים, אין נביאים פחות מב', ומפני מה לא נתפרסמה נבואתם שלא היה בה צורך לדורות, אמור מעתה כל נבואה שאינה צורך לדורות לא נתפרסמה, אבל לעתיד לבא הקב"ה בא ומביאן עמו ותתפרסם נבואתם הה"ד (זכריה י"ד) ובא ה' אלהי כל קדשים עמך, רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר כשם שעמדו לישראל ששים רבוא של נביאים, כך עמדו להם ששים רבוא של נביאות, ובא שלמה ופרסמן שנאמר נפת תטפנה שפתותיך כלה"

ילקוט שמעוני השלם, מהדורת וגשל, משלי רמז תתקנט, וכן הוא בפתיחתא ב לרות רבה

בדומה למדרש בשיר השירים, מובאים דברי רבי דרוסא. אבל כאן הרקע שונה – מתוך העצלות של ישראל לעשות תשובה רבו הנביאים. כלומר, ריבוי הנבואה היא תגובת נגד לע"ז, וקרתה דווקא בתקופת אליהו בשל המצב הקשה, דבר זה לא מודגש במדרש כפי שמופיע בשיר השירים, ולא נראה שיש מחלוקת, אלא שבשיר השירים רצו לעסוק בסגולתם של ישראל שמודגשת ע"י ריבוי הנבואה, ולא בצד השלילי שגרם לזה להופיע.

"ד"א עצלה תפיל תרדמה, ע"י שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו תפיל תרדמה רבתה הנבואה, רבתה ואת אמרת תפיל, כמד"א נפל שעריהון דפוריא, אמר רבי סימון כאיניש דאמר לחבריה הא סקא והא סלעא והא סאה תקום אכול דא"ר דרוסא ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו…"

עיני יצחק, מובא בקובץ מפרשים על יומא כט,א

מסביר את הביטוי ששלהי הקיץ קשה מהקיץ עצמו, ונראה שהוא רמז למדרש שבגלל שהתעצלו ישראל לחזור בתשובה עמדו 60 רבוא נביאים בימי אליהו כדי להחזירם בתשובה, כי דווקא בתקופה של שיא החטאים כאשר תיכף עתידים ישראל לגלות ותיפסק הנבואה – דווקא אז אור הנבואה מפציע בשיא העוצמה בניסיון להציל את המצב.

"שילהי דקייטא קשיא מקייטא. נראה שהוא רמז למה שאמרו במדרש רבה רות: עצלה תפיל תרדמה, ע"י שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו, "תפיל תרדמה", רבתה הנבואה, דא"ר דרוסא ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו, ר' יעקב אמר ק"כ רבוא, ע"כ. וזה שאמר: שילהי דקייטא, שבסוף הזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה, כשהרשיעו קודם שנתחייבו בהפסק מהם הנבואה בעונם, אז נתרבה הנבואה ביותר כדי להוכיחם וליסרם אולי ישובו, וכטבע כל נר קודם שתכבה תעלה השלהבת כרגע באור גדול, וכן הוא בטבע הנפש קודם שתצא רחמנא ליצלן."

ישורן כרך י, הרב שמאי אסטרייכר עמודים תרמה-תרמז

שואל, לפי המדרש דווקא בגלל ההתעצלות של ישראל מתשובה הם זוכים לנביאים? ומביא שכתוב שאלמלא חטאו ישראל לא היו מקבלים ספרי נביאים, כי הם סימן לתוכחות שבאו על חטאי ישראל. כלומר ככל שישראל חוטאים יותר – הרי שהקב"ה מביא עוד ועוד נביאים להוכיחם, והמצב כ"כ קשה עד שזה כמעט לא מועיל.

"מתארים כאן מציאות מוזרה בתכלית: ישראל מתעצלים מלעשות תשובה, ועוד מאיזה חטאים – עבודה זרה! ומה התוצאה? נבואה אשר כביכול נמכרת "בזול" לכל דורש! יותר ירידה, פחות רוחניות טהורה – ויותר השראת השכינה על ברואיו! מהו הפשט בתופעה זו?

אלא על כרחינו, וכן נראה לכל המעיין במדרש הנ"ל בדקדוק, כי ההסבר הוא כך:

"אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה לבד וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל היא. מאי טעמא? "כי ברוב חכמה – רוב כעס" (נדרים כב,א). ברוב דברי חכמות הנביאים יש סימן לרוב הכעס שהכיסו ישראל לקב"ה (ר"ן)".

ככל שישראל יותר מכעיסים להקב"ה מרבה הקב"ה לשלוח את נביאיו בכדי להוכיחם על מעשיהם. ושיא ההכעסה בכל הדורות היה בימות אחאב, ואליהו, אשר מבחינת המפורש במקרא לא היתה תקופה נגועה יותר בין שדרות העם בעבודת הבעלים והעשתרות, עבודה זרה של גויי הארצות, עד כי צריך אליהו להוכיחם "אם ה' הוא האלקים לכו אחריו וגו'" וממילא הביטוי לזה היא ריבוי הנבואה עד כי כבר אין בה כמעט מועיל ח"ו הרי יש כבר נביאים כיוצאי מצרים והעם ישן!"

תפארת למשה ג, הרב ירמיה כץ (נדפס תשע"ד) בשם עץ יוסף

מסביר כמו ה'עיני יצחק'.

"ובאמת נקודה זו דבזמן שהדור בשפל המדרגה, אז קל יותר להגיע למדריגות גבוהות, מובא כבר במדרש רבה וזה לשון המדרש…, וכתב שם בעץ יוסף להסביר דברי המדרש וז"ל: "והכוונה בזה, דמה שרבתה הנבואה לא היה מפני שנתרבו הראויים לה, אלא על ידי חסדו יתברך שהפיל השער מהנבואה שעל ידי כן היה אפשר גם לאנשים שאינם גדולים כל כך לזכות בכתר הנבואה". הרי בזמן אליהו הנביא היה כלל ישראל בשפל המצב ברוחניות, כי חלק גדול מכלל ישראל עבדו ע"ז רח"ל וגם המלך לא עזר להמצב כי המלך היה אחאב וכו', ואדרבה בדור זו היה קל יותר להגיע למדריגת הנבואה."

סיכום לפרק: בשיר השירים נזכר שבימי אליהו היו נביאים כפליים כיוצאי מצרים. באותו המדרש שמובא גם בילקוט שמעוני מודגש שזה בא על רקע התעצלותם של ישראל מלעשות תשובה. המפרשים מסבירים שריבוי הע"ז, והקץ הקרוב של השראת השכינה בישראל הוביל כתנועת נגד לריבוי הנבואה, בניסיון למנוע את החורבן המתקרב.

[1] הדברים הועתקו כמעט מילה במילה בספר 'בית יעקב' לרב יעקב היבשר. יתר על כן, הספר כולו הוא העתק של נחלת אשר. לא ברור מי העתיק ממי, אך ישנן כמה ראיות שהרב יעקב היבשר הוא זה שהעתיק מהנחלת אשר. להרחבת הדברים יעויין כאן.