משמעות הנביא והרואה לגבי שמואל הנביא

סיכום

מצאנו בספר שמואל תיאור המציין שלנביא בעבר קראו 'הרואה'. והעלו המפרשים והמחברים הסברים רבים למשמעות הכינוי הזה, וכן לשאלה מדוע הכינוי הזה היה רווח בעבר, ומדוע פסק:

• על שם היכולת של נביא לראות – הרמב"ם (הקדמות למשנה, מהדורת שילת, עמ' לב) שהנביא נקרא רואה על שם היכולת שלו לראות את העתיד (בדומה לקוסמים). וכ"כ החת"ס (שמות ז, א) והרחיב שהנביא זה על שם תפקידו להוכיח את העם. האברבנאל (שמואל א, ט, ט) הסביר שהראיה היא עצם ההשגה הנבואית שלו. וכן כתבו רבים: פנים יפות (בראשית ו, יא) הפלאה (הקדמה למסכת כתובות) ר' צדוק (דברי חלומות אות כג; ליקוטי מאמרים עמ' סד)
• רואה הוא חוזה עתידות פשוט – האלשיך (שמואל א, ט, ט) יריעות שלמה (א, ג, טו) וערבי נחל (תולדות, דרוש ז) כתבו שהרואה איננו נביא אלא מגיד עתידות פשוט. ובדורות שלא הייתה נבואה כל כך היו הולכים לרואים, ובתחילה חשבו שגם שמואל הוא 'רואה' ולא הבינו שהוא נביא. הסבר דומה לזה הוא של האדמו"ר מפיאסצ'נה (הכשרת אברכים מבואה השערים פרק א') שהעם שלא הבינו את מעלתו העליונה ודבקותו העליונה של הנביא, היו מכנים אותו 'הרואה', כאילו היה רק מגיד עתידות שאמור לעזור להם בבעיות היום יום.
• רואה הוא סוג עליון של נביא – הגר"א (אדרת אליהו במדבר כב, ב; דברים לב, ז) ושיעורי דעת (חלק ג, שיעור י) כתבו שהרואה הוא מעלה עליונה של נביא שהשגתו היא בראיה ולא בשמיעה.
• רואה הוא כמו נביא, אך לא נשלח להגיד לבני אדם – כ"כ הנצי"ב (העמק דבר בראשית כה, כב).
• רואה הוא כינוי שנתנו העם שחשבו כדברי הפילוסופים שהנבואה תלויה רק בהשגת ומעלת האדם, ולא בהחלטת ה' להתגלות לאדם – כ"כ רבי ישראל בנבשתי (בית ישראל דרוש מו).
• רואה זה הכינוי ה'מקורי', ובעקבות הידרדרות העם והצורך שלו במשלים ומליצות קראו לו נביא – כ"כ הרב יעקב אביגדור (חלק יעקב, ב, עמ' כט).

גוף הסיכום

שמואל א, ט, ט

"לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱ-לֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה"

המסבירים שרואה זה על שם ראיית העתידות

הקדמות הרמב"ם למשנה, מהדורת שילת, עמ' לב

הרמב"ם מסביר שהשם רואה ניתן לנביא על שם שהיה רואה עתידות כמו קוסם. הוא מסביר שזה היה תפקידו של הנביא, ולא היה דבר שלא היו שואלים עליו את הנביא.

"ולא היה אצלם דבר שלא היו שואלים עליו את הנביאים. ואלמלא היו שואלים את הנביאים בכל עניניהם – לא היה שאול הולך לשאל את שמואל על אבדה שאבדה לו בתחלה. ואין ספק שהוא כן, כי ה' אמנם העמיד לנו נביאים חלף הוברי השמים והקוסמים והמנחשים, כדי שנשאלם בכל ענינינו הכלליים והפרטיים, ויודיעונו ההודעות הצודקות מאת ה', כמו שיודיעו ההם ההודעות אשר פעמים יצדקו ופעמים לא יצדקו. הוא מאמר הכתוב: "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' א־להיך, נביא מקרבך מאחיך כמוני" וכו'. ובגלל אלו הענינים היו קוראים הנביא רואה', לפי שהוא יראה הדברים העתידים לפני היותם, כמו שאמר: "כי לנביא … יקרא לפנים הראה"."

אברבנאל שמואל א פרק ט

בצורה די דומה לרמב"ם, האברבנאל מסביר שרואה זה כינוי, על שם השגת מראה הנבואה, בניגוד ל'נביא' שזה על שם מסירת דברי הנבואה ואמירתם לבני אדם.

"(ט) ואמנם צורך הנמשך לזה לפנים בישראל כה אמר האיש, אינו לתת צורך למה שקדם (כי הם לא קראוהו עד הנה לא רואה ולא נביא כי אם איש האלקים) אבל הוא הקדמה למה שיזכור ששאלו את הנשים היש בזה הרואה? ויאמר הכתוב שלפנים בימי שאול ושמואל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלקים (כי היו האנשים שואלים לנביאים על עניניהם, כמו שאמר על זה אדוננו משה ליתרו (שמות י"ח ט"ו) כי יבא אלי העם לדרוש אלקים), היו אומרים לכו ונלכה עד הרואה, כי למה שהיה נקרא נביא היום בזמן שחובר הספר הזה, היו קוראים לפנים הרואה. והיו השמות האלה בבחינות, כי שם רואה היה נאמר על השגת הדברים במראה הנבואה, ושם נביא נאמר על ספרו הענינים שהשיג לבני אדם שהוא נגזר מלשון (ישעיהו נ"ז י"ט) ניב שפתים. והפסוק הזה מורה שלא כתב זה שמואל כי אם ירמיהו או נביא אחר שקם אחריו ימים רבים, ולזה ספר מנהג השמות בימים הראשונים ומנהגם בזמן שנכתב הספר, או נוסף הפסוק הזה מיד עזרא, וכמו שהבאתי בהקדמת הספרים האלה בראש ספר יהושע:"

מלבי"ם שמואל א פרק ט, ט

בדומה לרמב"ם, המלב"ים מסביר שיש הבדל בין נביא, שהיה עוסק בתוכחות ומוסר וכדומה, לבין 'רואה' שהיה מודיע עתידיות פרטיות וכדומה, וכך הוא מסביר את משמעות הפסוק (שמואל א, ט, ט): "לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה". אך בשונה מהרמב"ם שלדעתו להיות 'רואה' זה תפקיד שגרתי של נביא, לדעת המלבי"ם אלו דמויות שונות ותפקידים שונים.

"(ט) לפנים. כותב הספר יודיענו בל נתפלא איך היה זה שעל שור ועל חמור ועל כל אבדה היו הולכים אל הרואה והיו נותנים לו בשכרו כסף ובעד ראיית פניו תשורה (כי לולא היה המנהג כן לא היה שאול אומר כן לנערו), מה שלא מצינו כזאת בכל הנביאים אשר היו אחרי הדור ההוא, אומר כי יש הבדל בין הנביא בדור אחרון ובין הרואה לפנים, שהנביא נקרא שמו על שם דברותיו ותוכחותיו (מלשון ניב שפתים), על כי ה' דבר בו וישלחהו להגיד לעם פשעם ולבית יעקב חטאתם, ולא שלחהו במלאכות ה' רק לצורך עניני הכלל והגוי כולו ולא חל רוה"ק עליו להראותו דברים פרטיים הנוגעים אל היחידים, אבל הרואה נקרא בשמו על שם שהיה צופה ברוה"ק השורה עליו כל הדברים ההויים והעתידים וגם עניני היחידים ופרטיהם. ועל כן היו בורחים מן הנביא אשר היה תמיד מגיד פשע ומוכיח עלי עון, ורדפו(ם) אחר הרואה באשר כ"א השיג ממנו מבוקשו על הגניבה ועל האבידה ועל החולה ועל האשה והבנים, והיו נותנים לו תשורה ומתן בעבור שהתבודד לעיין על עניניהם. וז"ש כי לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הראה, כי היו הולכים אל הרואה ודורשים אליו, והיו הולכים אצלו חבורות אנשים כי כל אחד היה לו ענין לשאול, כי לנביא היום שאין הרוח חל עליו רק לנבאות ולהוכיח בשבט פיו יקרא לפנים הראה, כי צפה על כל הפרטים ברוה"ק אשר לא מש ממנו:"

תורת משה, חת"ס, שמות ז, א

החת"ס מסביר ש'רואה' זה על תפקיד הנביא להודיע לעם את העתידות, ו'נביא' הוא זה על התפקיד להוכיח על החטאים. ורק בדור הגון צריך נביא, אבל בדורות הקדומים שהיו צדיקים עיקר תכלית הנביא הייתה לראות ולהגיד (פירוש זה הוא הניגוד הגמור של המלבי"ם ואחרים שהובאו בפרק הבא).

"עיין פרש"י לשון ניב שפתים ויש לפרש בזה הקרא בשמואל א', ט, ט, כי לנביא היום יקרא לפנים הוראה דהנה תכלית הנביאות היא ב' דברים אחד להראות לנביא דברים אמתיים והעתידים לבוא להשיב דבר לשואלו ובבחינה זו נקרא רואה (ולמשיח צדקנו יהיה עוד מעלה יותר שיהיה מורח ודאין [סנהדרין פרק חלק] כנאמר לא למראה עיניו ישפוט וגו' והריחו ביראת ה') אמנם התכלית השני של נביא להוכיח העם ולהדריכם בדרך השי"ת על פי התורה על ידי דבריו ועל שם זה נקרא נביא מלשון ניב שפתים מיהו זה הצריכו ביותר כשהדור אינו הגון אז העיקר תכלית להוכיח בניב שפתיו וזה שאמר כי לנביא היום, לפנים שהיו הדורות הגונים ועיקר תכלית לראות ולהגיד להם עתידות היה נקרא רואה."

פנים יפות בראשית פרשת בראשית – נח פרק ו, יא

כאברבנאל, שהנביא נקרא רואה על שם השגתו.

"לעתיד כשיזדכך החומר יאירו עיניהם הפנימי' לראות את הרוחני כמו שהיה בשעת מתן תורה, וכן היה בנביאים שנקראו רואים כדכתיב [ש"א ט, ט] כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה."

הפלאה מסכת כתובות הקדמה

כאברבנאל, שהנביא נקרא רואה על שם השגתו.

"ז והנה אמרו חז"ל [אבות פ"ב מ"א] דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. וכתבנו בחידושינו דהנה מצינו במשה רבינו ע"ה והנביאים הבאים אחריו שהיה להם עינים לראות והיו נקראים רואים כדכתיב [שמואל א, ט ט] כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה ואח"כ כשפסקה נבואה מישראל היו משתמשים בבת קול כמו שאמרו חז"ל [מגילה לב א] בפסוק ואזניך תשמענה דבר וגו'."

ר' צדוק הכהן מלובלין – דברי חלומות אות כג

"וכן אמרו בסנהדרין (ל"ה סוף ע"א) ליבא דאינשי אינשי וזהו חכמה תתאה חכמת שלמה המלך ע"ה שהיא חכמת התורה שבעל פה הנובע מלב חכמי ישראל שעל זה אמרו בבבא בתרא (י"ב א) דחכם עדיף מנביא מקרא (תהלים צ', י"ב) דנביא לבב חכמה שעל ידי החכמה שבלבבם ששם הוא ההרגשה ומשם נובע חכמתם היא עדיפא מנבואה שהוא בראיה כמו שאמרו דלנביא יקרא לפנים הרואה והוא שמואל רבן של כל הנביאים וכן חזון ישעיה וגד החוזה וכדומה."

ר' צדוק הכהן מלובלין – ליקוטי מאמרים עמוד סד

"ולנביא יקראו לפנים הרואה שרואה איך הוא דבר ה' ושכינה מדברת מתוך גרונו ראיה על הדיבור, דשכינה מדברת וכו' הוא דרגא דמשה כנזכר לעיל זה נקרא זה הדבר שהדיבור עצמו הוא זה דבר ה', אבל בנבואה יש מראה והעלם וזהו כה שהוא רוח הקודש ומכל מקום מראה שאומר כה אמר ה' ואינו דברי עצמו שמרגיש שאינו מדבר משכל ודעת עצמו רק משפע ה' יתברך שמשפיע למוחו ולבו אותיות אלו [ולכן נאמר אצל כה אמר בלחישה במוח ולב, ואצל זה הדבר לשון דיבור בגלוי בכלי הדיבור], אבל ההוצאה לפועל בדיבור עדיין אין השם שלם להיות נגלה לעין דשכינה מדברת בפיו רק הוא בהעלם וכה כמו שהדברים נגלים למוחו ולבו:"

רואה זה חוזה עתידות מקבל נבואה על העתידות

אלשיך שמואל א פרק ט, ט

האלשיך מבאר שהרואה זה כינוי לכל מיסטיקן רואה עתידות, ולא לנביא. וכך הוא מסביר כיצד עלה על דעתם של אנשים שצריך להביא איזו מתנה לשמואל – חשבו שהוא רואה, כלומר מיסטיקן (תאב בצע), ולא נביא.

"והנה ראוי לשים לב כי פסוק לפנים בישראל כו' נכנס בין הדבקים, ומקומו היה אחר פסוק ויאמר שאול כו', שהוא לומר אחריו שאלת היש בזה הרואה (פסוק יא), שיקדים ואמר כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה, ושעל כן לא אמרו היש בזה הנביא כו'. אך הענין הוא כי באומרו שאמר לתת לו רבע שקל כסף והגיד כו' (פסוק ח), הלא יקשה וכי היתכן כי נביא גדול חשוב כמשה ואהרן יקל כבודו להיות מגיד עתידות בעד רבע שקל כסף, כדרך אנשים שיש להם השגחה מה ולא נבואה המחזרים בחצרות להגיד לכל הבא ובידו איסר או פונדיון, על כן סמך ואמר, אל תתמה על דברי הנער הלז כי הלא לפנים בישראל, כה יאמר האיש בלכתו לדרוש אלקים לכו ונלכה עד הרואה, והוא תואר הנאמר גם כן לכל המחזר בשוקים בהשגת ראיה מה בכוכבים וכיוצא לכל הנותן פרוטה או שתים, ועל כן על ידי ההרגל ההוא לא יבחין השומע בין איש אלקים גדול כשמואל ליתר הרואים, ועל כן אין לתמוה אם טעה בזה הנער הלז, כי גם שמואל כשאר הרואים:"

יריעות שלמה – חלק א', חברת ג, רבי שלמה פאפנהיים, יריעה טו, (עמ' צו)

בדומה לאלשיך, מסביר שרואה איננו יודע הכל כמו במדרגתו העליונה של הנביא, וגם איננו יודע עתידות, אלא רק נסתרות ומטמוניות של דברים שקרו במציאות אבל אף אחד לא ידע. למעשה הוא יוצר הבדל ענק בין הנביא, שבאמת זוכה לדעת עתידות, לבין הרואה שאיננו אלא 'מיסטיקן' ממוצע.

"והמסתעף מן בא שם נביא להוראת המגיד עתידות ע"ש הביאה, בשהוא מגיד עכשיו מה שעדיין עתיד לבוא וכטעם מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך וע"מ נגיד ונזיר ומדרגת הנביא היא המדרגה החשובה שבמדרגת הנבואה, שהמדרגה הראשנה היא מדרגת החזה. והוא מי שיש לו אמנם הערה מחזיית שרואה את הכל בדמיון וכבחלום מחזיון לילה ואחריה, מדרגת הרואה, שיש לו הערה מעילה, אבל אינו רואה כי אם אמנם מטמוניות המצויות כבר בעולם, הנעלמות מזולתו והוא יודעם. כגון שיודע שטבעה היום עיר בכרכי הים וכיוצא בזה, ואחרי זאת המדרגה מדרגת הנביא, החשובה בכולם, שהוא היודע עתידות למו אשר לא נבראו עדיין בכל הארץ, אלא שגם בזאת המדרגה יש מדרגות מתחלפות בענין חריפות הראיה שהוא ענין אספקלריא המאירה ושאינה מאירה. אבל אנו אין לנו ידיעה באלה הענינים העמוקים.

ולפיכך אמר כי לנביא היום יקרא לפנים הראה שכפי ההשקפה אין זה הענין נכון כי הלא כבר ידעו שם נביא ומהותו ממה שנזכר זה השם הרבה פעמים בחומשי התורה אמר השב אשת האיש כי נביא הוא, ולא קם נביא עוד ודומיהן ואין יצוייר אם כן שאחר שנים מועטים נעקר שם נביא לגמרי מן הלשון המצוי וכינו איש האלקים בשם ראה אבל כך הוא הענין כי באמת אין הנבואה חלה על הנביאים בשביל כבוד עצמן כי אם בשביל האומה המתנהגת על פיהן אמרו חז"ל אין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל, ולפי מה שלא היה באותן הזמנים מצורך האומה וענינה שיהיו מצוים בה אנשים שיהיו במדרגת הגדת עתידות כי לא היתה האומה צריכה לכך, ולא היו שם כי אם אמנם יחידו סגולה אשר הופיע עליהם רוח קדשו יתברך לדעת מטמוניות המצויות כבר אבל הן אצורות ובצורות לא ידעום האיש או הקבוץ ההמוני ולאיש כזה קראו בשקריאה השם גמור, ראה ממה שלא היה מענינו כי אם ראית דברים נעלמים המצוים כבר בפועל, עד שחשבו היות שמואל הנביא גם כן בסוג הזה אותן שהלכו לדרוש אותו בדבר האתונות האבודות, כי אף על פי שהיה שם אחיה השלוני מצוי תמיד שהיה מיוצאי מצרים לדעת מי שאומר כן בגמרא והוא היה נביא במוחלט מכל מקום לא היתה נבואת זה הנכבד בהגדת עתידות מוצרכת באותן הימים ולא היתה גם כן מפורסמת בישראל, ואולם כשנעתקה האומה אחר כך לענין אחר והיתה צריכה לאנשים כאלה המגידים עתידות ומכריזים אותם בפומבי, מיד היו גם כן נגלים בקרבה בעלי זאת המדרגה ונעקר שוב מהם כנוי שם ראה, אבל נתקיים להם שמם האמיתי, שם נביא כשם אשר קראו להם בימים הקדומים בימי משה ויהושע עליהם השלום, ואמר וידע כי יש נביא בישראל, כלומר יודע עתידות שיתרפא מצרעתו אם ירחץ ז' פעמים בירדן, שזהו עיקר ידיעות העתידות בדעת מערכה ההשתלשלות וגלגולי סבותיה."

ערבי נחל בראשית תולדות – דרוש ז

מסביר בדומה לאלשיך.

"והנה בענין שאול שנאמר, ותשורה אין להביא, ופירש רש"י ז"ל, שלא היה שאול מכיר בשמואל, והיה סבור שהוא מקבל ממון. וקשה איך טעה בזה שהנביא יהנה משל אחרים, הא הנביא אי אפשר בלעדי שם המפורש. לזה בא הכתוב לתרץ, לנביא היום יקרא לפנים הרואה, ר"ל מה שקורין עכשיו למי שנגלה לו סוד ה' נביא, זהו דוקא היום, שאין נגלה הסוד אלא לנביא, אבל לפנים בימי שאול היה נגלה סוד ה' לירא לבד כמ"ש דוד המלך ע"ה סוד ה' ליראיו, אף שלא היה במדרגת נבואה ולא ידע כלל שם המפורש, לכן היו קוראין אותו רואה, כי יראה אותיות ראיה כמש"ל, ולכן היה סבור שאול אולי גם שמואל לא ידע השם ונהנה משל אחרים, והבן."

הרואה הוא כינוי שנתנו העם, שלא הבינו את מעלת הנביא, וחשבו שהוא מגיד עתידות

הכשרת האברכים, מבוא השערים, פרק א'

כותב שנתרקם אצל אנשים מושג מוטעה שהנביא הוא רק איזה מגיד עתידות שעוזר במציאת אתונות וכדומה, וציור זה הוא שגוי מאוד, מפני שהנביא היה גם מוכיח ומלמד את הדור, אבל יותר מזה, היה בעצמו במדרגה אלוקית עצומה של קדושה והשגות וכו'. ובאמת כשהנביא היה עוסק בהוכחת הדור וכדומה הוא נקרא נביא, ובזמנים שעסק בעיקר ב'ישועות ועתידות' כינו אותו 'רואה'. (טענה זו היא כדברי המלבי"ם שהובא לעיל. ד"ש)

"אמנם, כיון שלדאבון לבנו ותוגת נפשנו זה כמה ששערי שמים ננעלו ואין לנו לא נביא ולא חוזה, ומעט הידיעה אשר לנו מהם היא מדבריהם דיבורי קודש אשר בספרי קודש, הדיבורים אשר נצרכו לדורות. כלומר רק הדיבורים אשר אנו צריכים להם. ואת עצם הנביא ורוח קדשו, אף את דיבוריו שאין להם שייכות לנו, גם מעט מהם לא נדע ולא נשמע, ודיבורים אלו אשר נצרכו לדורות כל אחד רק כפי קוצר הבנתו ושכלו שומע ויודע ולא יותר, לכן נתרקם במוחנו מושג מוטעה מעצם הנביא מהו, רואים אנו אותו רק ע"י צרכיותינו, כמגיד עתידות לישראל בצרכיותיהם למצוא את האתונות או להוסיף ברכה בכד הקמח וצפחת השמן, או להורות להם דרכי המלחמה אשר בהם יצאו ומהם ימנעו, ואם נראה בדברי קדושינו שדברי הנביא ללמוד תשובה והוראה היו, יוכל מי שהוא לטעות שרק כמוכיח בלבד הי', אף מלפנים בזמן הנביאים שראו העם את עמודי האש לפניהם ואת שלהביות ירה מפי קדשם שוטף, רואים שעם כל זה בהשמות אשר ישתמשו בהם לצרכיהם קראו להם, כמה"כ כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה (שמואל א' ט' ט') ולמה זה יקראו לו רואה כשהתורה עוד הקדימה לקראותו נביא, נביא אקים להם וכו', פשוט הוא מפני שאין לנו שמות ותיבות אשר יציירו את הדברים אשר למעלה מגבולות בני אדם צרכיותיהם והשגת חושיותיהם, גם המלאך ע"ש שליח מלאך נקרא ולא כפי עצמותו ומהותו, וגם הנשמה ע"ש הנשימה נאמרת [עיין רש"י בראשית ז' כ"ב] מפני שאין לנו שם על עצם המלאך ולא על עצם הנשמה, כמו כן הנביא אף שכמה פעמים נקרא איש אלקים [ברכה א' ובאיזה מקומות במלכים] ג"כ אינו מצייר בזה את עצם הנביא רק שד' דיבר בו כמו שמתרגם המתרגם בכ"מ על איש אלקים נביא דד', לכן קראו העם אותם לפי צרכיותיהם, וחלפו את שמותיהם לפי השמוש אשר שמשו להם הנביאים ביותר, כשהיו נביאים שעיקר פעולתם לישראל היתה תשובה והוראה, קראו לו נביא מלשון ניב שפתים [כפרש"י בשמות ז' א'] וכשפעולתם להגיד להם עתידות ושאר צרכיותיהם היתה יתירה, קראו להם רואה וזה קראו לפנים רואה היינו שהעם קראו לו כן."

הרואה הוא סוג עליון של נביא

אדרת אליהו במדבר כב, ב

"כבר מבואר כי ג' דרגין בנבואה והוא כמ"ש לנביא היום יקרא לפנים הראה (ש"א ט' ט') ונביא הוא שהקב"ה שולח לו דבר נבואה בפיו והרואה הוא נבואה ע"פ ראיה שהוא רואה הנבואה ומדבר אח"כ בעצמו ועוד מעלה הג' שהיא למעלה מכולם שהקב"ה נגלה לו ומדבר לו פה אל פה כמו מעלת מרע"ה. וזהו פי' הגמרא (ב"ב י"ב ע"א) גדולה חכמה מנבואה שנאמר ונביא לבב חכמה מי נתלה במי כו' שלכאורה אין לו פי' כלל כי ונביא הכתוב שם אין פירושו רק לשון הבאה. רק הוא ע"ד שכתבנו למעלה כי הנבואה נקראת לשון נבואה ע"ש הדבור שהוא ניב שפתים וזהו תיבת נבואה"

אדרת אליהו דברים פרק לב, ז

"ויש שני מיני נבואה א' בראיה. ב' בדבור כמ"ש כי לנביא היום יקרא לפנים הראה. ונביא הוא מלשון ניב שפתים שאומר ע"פ הדיבור כמ"ש ונתתי דברי בפיך ומכאן אתה יודע היכן הנביאים וכו'. ולכן חכם עדיף מנביא שרואה את הנולד וזה שביקש דהע"ה ונביא [ל' ניב שפתים] לבב חכמה שנראה בראיית הלב. ומה שנדבר יהיה בחכמה כמ"ש פיה פתחה בחכמה וכמשרז"ל (מגילה דף י"ד ע"ב) שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין והן מדריגת הזקנים והנביאים לכן אמר שאל אביך כי בשאלה כולל שניהם. ויגדך. אלו הנביאים שיגידו לך בפרטות שהנביאים מבינים פרטי הענינים. זקניך. אלו הרואים. ויאמרו לך הוא ברמיזה ואמר בתחילה ויגדך ואח"כ ויאמרו לך כמ"ש לעולם ילמד אדם בתחילה והוא בדבור ואח"כ יהגה הוא בלב:"

שיעורי דעת חלק ג – ממשלת הדעת שיעור יב (הרב יוסף ליב בלוך. מרבני ישיבת טלז לפני השואה)

"והנה ענין נביא מתחלק לשני חלקים: החלק הנגלה הוא ה"נביא" דהיינו מגזירת ניב שפתים (רש"י שמות פרק ז, א), והחלק הנסתר, שהוא קודם בזמן ובמעלה, הוא ה"רואה" כמו שמצינו בספר שמואל "כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה" (שמואל – א. ט, ט).

וכ"כ בספר 'שבחי קול הנבואה' על הספר 'קול הנבואה' (עמ' כז); וכ"כ רבי עקיבא יוסף שלזינגר בחידושיו על התורה (בראשית, עמ' טו).

הרואה הוא סוג 'אחר' של נביא

העמק דבר בראשית פרק כה, כב

למרות הדמיון של דבריו לאברבנאל ואחרים, נראה שלשיטתו יש שני סוגים של השגות – נביא הוא זה שמדבר עם בני אדם בשם ה' (לעיתים רק לשעה הוא מקבל שליחות כזאת), ואילו הרואה הוא זה שלרום מעלתו מקבל חזיונות ברוח הקודש, אבל כנראה איננו צריך למוסרם לאחרים.

"ותלך לדרוש את ה'. העיקר כפרש"י ורשב"ם לשאול את הנביא דעת ה' ורצונו בזה, ולא כרמב"ן ז"ל שפי' תפלה, וכמש"כ בשמות י"ח ט"ו במשמעות דרישת אלקים, ומכאן מוכח ג"כ הכי, דאלו תפלה לא היה לה לילך למקום אחר, והרי נתקבלה תפלת יצחק כאן, אלא לדרוש מנביא שהוא רואה מה שבנסתר ונעלם, וכלשון הכתוב בס' שמואל א' [ט' ט'] כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה, פי' שהיה שני אופני נביא, אחד מה שמדבר עמו ה' לשעה, והוא מלשון ניב שפתים כי הוא מדבר הרבה וכמש"כ לעיל כ' מקרא ז', והשני הרואה דברים נעלמים ברוח הקדש, וזה האופן היה נקרא רואה, ואברהם היה נביא באופן הראשון לבד, מש"ה הלכה לאדם גדול שידעה כי הוא רואה ויודע:"

רואה הוא כינוי שנתנו על שם התפיסה (הפילוסופית) שהנבואה לא תלויה ברצון השם

בית ישראל דרוש מו להספד נשים (רבי ישראל בנבנשתי, מחכמי טורקיה במאה ה17)

מסביר שרואה היה כינוי שגוי שנתנו לנביא, כשרווחה התפיסה שהנבואה תלויה רק בהכנת האדם, כשיטת הפילוסופים, ולא בהחלטת ה' להתגלות אליו.

"וראוי להבין דמה בא להודיענו שהיו קורין לפנים רואה ועתה נביא, דמה איכפת לן בזה, ועוד דהוה ראוי לומר לפנים בישראל היו קורין לנביא רואה, מאי לכו ונלכה עד הרואה. ועוד דהיכן הוזכרו אחרים ההולכים דקאמר לכו ונלכה לשון רבים, ומה אמירה זאת כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה. אמנם יובן עם מה שאמרנו שבא הכתוב ללמדנו שלפנים בישראל היתה הסברה הקדושה בישראל שהיו קורין לנביא רואה ושהנבואה תלויה בהכנת אדם עצמו, ובזה יראה מה שיראה וישיג מה שלנביא היום, כלומר כי עתה היום נתפשט הדעת האמיתי שהנבואה תלויה ברצון אלקי ואין שום דבר תלוי ביד הנביא רק דבור שפתיו שיסדר הדברים כפי רצונו, אבל ענין ההוראה מהעתידות תלויה ברצון אלקי נקרא נביא שאינו מדבר רק עם שירצה האל יתברך, והוא שליח מהאל יתברך ולכן קורין אותו נביא. ולא כסברה הקדומה בישראל שהיו סוברין שהדבר היה תלוי בהכנת הנביא שיראה מה שירצה והיו קורין אותו רואה, וכיון שהדבר תלוי בהכנת הנביא לכן כשהיו הולכים אצל הנביא כת בני אדם יחד היה אומר אחד מהם לא איכפת לי לילך עמכם בשביל דזכות רבים עדיף, אלא אף על פי שאני אלך לבדי אלך או נלכה כלנו יחד הכל אחד, אין לי קפידא בין הכי ובין הכי. רצונו לומר או נלכה כלנו או אלך לבדי כיון שהוא רואה והדבר תלוי בהכנתו ולא ברצון אלקי איני צריך זכות הרבים להצטרף עם השלמים כדי שיודיעני האל העתידות, יען אין הדבר תלוי אלא בהכנת עצמו. באופן שנמצינו למדין מהסברא האמיתית שהנבואה צריכה הכנה ורצון אלקי, וזה בלא זה לא אפשר."

רואה זה הכינוי ה'מקורי' ונביא זה כינוי שניתן על שם הצורך להטיף ולהוכיח במליצות לשון

חלק יעקב, כרך ב, הרב יעקב אביגדור, עמ' כט

"וזה כוונת הכתוב בשמואל (שמואל א' ט') כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה". והכתוב בא להודיע משפט הדורות איך ירדו ונפלו עשר מעלות אחורנית, כי לפנים בדור זכאי לא הי' מהצורך בריבוי דברים ובתוארים, מליצות ומשלים בעבור העם, כי הי' די בזה כשבא הרואה, זה המביט בעתיד והגיד לעם את מה שיבוא עליהם, אזי תיכף הביאו במשפט את כל מעשיהם ותעלוליהם וחזרו אל ד' בכל לבכם, בכל נפשם וככל מאודם, לא כן ברבות הימים כאשר השחיתו והתעיבו, הקשו ערפם ומאנו לשמוע בקול הרואה שהגיד את העתידות ולא האמינו כלל בכל האותות שנתן להם על הרעות הנכונות לבוא, אז הי' צריך האיש המוכח להתאזר במליצות שונות ובמתק שפתים להביא למוסר את לב השומעים, וזה כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה", כי לפנים הי' די בזה שבא והגיד לעם את מה שרואה בעתיד והיום הוא מוכרח לחפש אחרי מליצות שונות ולתאר בניב שפתים את המצב של העם, כדי שאולי ע"י יופי המליצה יכנע לבבם הערל וירצו את עונם."