היחס לבעלי מופתים עמי הארץ
רב האי גאון
תשובות הגאונים החדשות – עמנואל (אופק) סימן קטו (שאלות לרב האי גאון) מובא שזה שמופתים של ע"ז מצליחים (אמנם נראה ממנו שזה לא מופת אמיתי אלא התחכמות, אבל השאלה עדיין עומדת בעינה למה הם מצליחים להתחכם) כדי לנסות את ישראל:
"כז. ואשר כתבתם בשאלה היאך תתחזק ידי עוברי עבירה לעשות מעשים הללו שדומין לרואיהם כמעשה נביאות, חלילה מזאת, לא יחזק האלהים ידי עוברי עבירה לעשות כמעשה נביאות ואפי' לענין מה שכת' במתנבא לשקר (דברים יג, ג) ובא האות והמופת כשאמ' ר' יוסי הגלילי (סנהדרין צ, א) הגיעה תורה לסוף דעתה של ע"ז לפיכך משל לך הכת' משל בה שאפי' מעמיד לך חמה באמצע רקיע אל תשמע לו. וכך הן דברי ר' יוסי הגלילי כי לשון הבאי אמרה תורה, דמיון הכת' (עמוס ט, ב) ואם יעלו השמים משם אורידם, והדבר ידוע כי אי איפשר לאדם לעלות לשמים ואין זה אלא לשון הבאי, אפי' עולין לשמים ואפי' נסתרים בקרקע הים. וכן אם בין כוכבים שים קנך (עובדיה א, ד) ואי איפשר להיות כן, וכן ר' יוסי הגלילי אמ' משל הוא זה ולשון הבאי הוא אומ', אפי' עמדה חמה בחצי רקיע ואי אפשר להיות כן אעפ"י שכן דברי ר' יוסי הגלילי הכי שנו רבותינו אחר דבריו אמ' ר' עקיבא חס ושלום שהקב"ה מעמיד חמה לעוברי רצונו, ללמד כי אין ראוי לומ' שחמה עומדת לע"ז אפי' בלשון הבאי כדי שלא יטעה אדם בדבר זה. אלא צריכין אנו להוציא פנים לאשר כת' ובא האות והמופת. וכך אנו רואין כי האות והמופת הללו אינן כאותות של נביאים שהן נפלאות שאין מי שיוכל לעשותן חוץ מן הקדוש ברוך הוא, אלא הללו דברים שאין דומין למופתים של נביאים, כי עיקר לשון אות מופת הוא כמו סימן ודבר מעורר על דבר אחר או שמזכיר דבר אחד כענין והיה לך לאות על ידך (שמות יג, ט) וכגון והיה לאות ברית (בראשית יז, יא) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות לא, יז) והיה יחזקאל לכם למופת (יחזקאל כד, כד) אמר אני מופתכם (שם יב, יא) וכענין כאשר הלך עבדי ישעיה ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש (ישעיה כ, ג) ואין בזאת כלום משינוי סידורי העולם כמופתי הנבואה. והדבר ידוע כי יש בבתי ע"ז דברים (שנבקעו) [שנקבעו] בחכמת חכמי(ם) הגוים להטעות אוילים ואינם דומים למופת הנבואה כי רבים חולים שהולכין לשם ומתאבקין בעפר אותן ההיכלות מתרפאים במהרה, ושמא יש שם (המנין) [סממנים] קבועים להתרפות לרפואות שהנהיג הקדוש ברוך הוא את עולמו לרפואה והם משיחים איש לרעהו כי ההיכל פלוני כך וכך יש בו ומסתין (והמסיתים והוא לשון המשנה, סנהדרין סז, א) אומ' כך מריעה וכך מטיבה וקוראין אותם אותות ומופתים. [וכן] צוחה כנסת ישראל ל[פני] הקדוש ברוך הוא שאגו (תהלים עד, ד) צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות, מה כת' אחריו (שם ה) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות. ואמרי' בגחזי (סוטה מז, א; סנהדרין קז, ב) מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לה לחטאת ירובעם בן נבט והעמידה בין ארץ לשמים, וידוע הדבר אבן שואבת זו הנקראת מגאנטיס מסכה נמשכת אליה וכל שכן ברזל וכשמעמידין סביבי הברזל אבן שואבת מכל צד איפשר שהיא עומדת באמצע (איפשר שהוא עומדת באמצע) כאילו על בלימה וזה מנהגו של עולם הוא, ולמראית העין שהוא (נודר) [נודד] ובא אל האבן השואבת, ועל כמו זה כת' ובא האות והמופת, שאם אמ' לך אדם כך וכך מצוי בע"ז פלונית ואתה בא ומצאו אתה תמה ממנו ואינך יודע היאך נעשה, אל תשמע. וכן אם אמר לך חולין שבאין בכאן נרפאין ואתה מוצא כן, אל תשמע כי כולן מרמות עשויות להטעות, ומנהגות עולם הן ואינן כמופתי נביאות. ואם תאמרו הלא גלוי לפני הקדוש ברוך הוא כי הרבה טועים בהם מפני מה אינו מבטלם, דעו כי מנסה יי' אלהיכם אתכם (על – פי דברים יג, ד) כדי שלא תטעו אחר מהתלות הללו אם תמצאו געגועין אליהם כי יש שם טובה והנאה ממהרת תקבלו שכר גדול כי תעמדו בנסיון של אל[ה]יכם. ומן הדברים האילו היה לאשר היו אבוקין בע"ז געגועין לה ונכספין אליה כמה שהן אומ' (ירמיה מד, יח) (זמן או) [ומן אז] חדלנו לקטר למלאכת השמים ולהסיך לה (נכסים) [נסכים] חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו. ואילו הדברים יש מהן שהניחן הקדוש ברוך הוא כענין כי מנסה, כמו יצר הרע המנסה את אדם לדבר עבירה ואינו אלא נסיון, שאם סבלו האדם עמד בנסיון בוראו וזכה לקבל שכר ואם טעה אחריו הרי החלק במעשה עצמו להטרד מן העולם כמו שכתוב בסוף ענין פרשת טובה שהושפעה לרשעים בעולם (תהלים עג, ב – ג) ואני כמעט נטוי רגלי וג' כי קנאתי בהוללים וגו' ופורש בסופה (שם יח) אך בחלקות תשית למו הפלתם למשאות. ואילו חלקות האמורות כאן מעין מה שפתרו חכמים אשר חלק יי' אל[ה]יך אותם (דברים ד, יט) כי דאמרי' התם (עבודה זרה נה, א) אמ' ליה זונין לר' עקיבא לבי ולבך ידע דע"ז לית בה מששא והא קא חזינן דעיילי כי תבירי ונפקי כי צמידי, כלומ' ששברן (נחשב) [נחבש] בבית ע"ז, אמ' לו עקיבא אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם נאמן שהיה בעיר והיו מפקידין אצלו שלא בעדים ובא אחד והפקיד אצלו בעדים לימים הלכו עדיו למדינת הים אמרה לו אשתו בא ונכפרנו אמ' לה בשביל שוטה שקילקל אנו נניח אמונתינו, אף י(ו)סורין בשעה שמשלחין אותן משביעין אותן לכו ביום פלוני כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית ע"ז אמרו בשביל שוטה זה שקילקל אנו נניח שבועתינו. ואני אומ' כי גם יש שם סמנין ומיני רפואות שמנהג העולם להתרפא בהן אותו חולי ואין הקדוש ברוך הוא משנה מנהג שהנהיג בו את העולם (מעבור) [בעבור] אילו, וכענין ששנינו (שם נד, ב) שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו של הקדוש ברוך הוא בע"ז מפני מה אינו מבטלה אמרו להן אילו לדבר שאין צורך העולם בו היו עובדים היה מבטלו, הרי הן עובדי[ם] לחמה וללבנה ולכוכבים [י]אבד עולמו מפני השוטים, אמ' להם אם כן יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ו[י]קיים דבר שצורך העולם בו, אמרו להם אף אנו מחזקין ידי עובדיהם של אלו, יאמרו תדעו שהן אלוהות שהרי אילו לא בטלו. ותנו רבנן (שם) שאלו פילוסופין את הזקנים ברומי אם אין רצונו בע"ז מפני מה אינו מבטלה, ופורש מדבריהם אלא עולם מנהגו נוהג ושוטים שקילקלו עתידין ליתן את הדין, דבר אחר הרי שגזל סאה חיטים וזרעה בקרקע בדין הוא שלא תצמח, אלא עולם מנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין, דבר אחר הרי שבא על אשת חברו איפשר שלא תתעבר, אלא (ל)עולם כמנהגו הולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין, והיינו דאמ' ר' שמעון בן לקיש אמ' הקדוש ברוך הוא לא דיין של רשעים שעושין סלע של[י] פומבי אלא שמחתימין אותי. הרי דברים אילו מבררין כי העולם כמנהגו ואעפ"י שהרשעים הללו עושין מהן דברי מרמות להשגות ולהטעות אין הקדוש ברוך הוא משנה אעפ"י שגלוי לפניו שהרבה שוגין בהם, נסיון הוא כדי לזכות את העומדים וחלקות לאשר מעשיהם מפילים אותן כדאמ' (שם נה, א) ליה רב יהודה לרבה בר יצחק איכו שכיב לא אמרי לכו הא מילתא דאמ' רב מאי דכת' אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמים מלמד שהחליקן בדברים כדי לטרדן מן העולם."
שו"ת הרשב"א א, תקמח
הרשב"א נשאל על ה"נביא אוילא". אוילה היא עיר בספרד, שם היה איש שטען שקיבל התגלויות שונות, ואף כתב ספר מכח התגלות זו. יש שאמרו שאותו איש היה הרב אברהם אבולעפיה. כותב שלא סביר שיש לו נבואה, שכן הוא לא חכם ונבואה שורה באופן קבוע רק על חכם, גיבור ועשיר. וכן הדור לא ראוי, בנוסף נביאים לא כתבו ספרים על השגותיהם, וגם לא נמצאים בארץ ישראל:
"זה אשר כתבתי לקהלות אשר שאלוני על דברת נביא אוילא. שמועות יבהלונו ומגידים בעלטה. דברים מכוסים מן הלב ומן השכל בתמהון לבב יעמידונו. הנה עמדתי על כתבכם הנכבד גם קודם בא ספרכם. הגיע איש נושא אלי כתב מאת רבי אברהם הסופר אבי האיש ההוא רבי ניסים מספר מקרהו. ואמר כי זה ד' שנים החל רוח ה' לפעמו פעם בהקיץ פעם בחלומו. ומלאך דובר בו ואת שמו הגיד לו. וכי כתב לו ספר כ"ג ידות של נייר וקרא אותו פלאות החכמה. ועוד התחיל לכתוב לו פירוש ארוך על כל תיבה ותיבה. ועל עלה אחד של נייר מן הספר ההוא פירוש שתי ידות של נייר. גם שלח לי זכרון חמשים פרקים.
ודברים אלו נסתפקו בעיני ובלבי הרבה מאד. ואמנם טרם אגיד לכם ספקתי בזה אשיב אתכם דבר על אשר ראיתי בכתבכם. כי עמד לפניכם איש אחד ואמר שהיה שלוחי שלחתיו. ולא צויתיו ולא עלתה על לבי ואיני יודע מי הוא. וכבר למדו הרמאין אומנות מכוערת זו למצוא חן או לרמאו' על פתותי לחם. ואתם אל תאמינו בכל היוצא בזה עלי עד שיראו חתימתי המכירים אותה.
ועתה אגיד לכם כי זה כששה חדשים עבר בכאן נער חסר לב ובידו אגרת חתומה מיד הרב רבי דן. וכראותיה היה הדבר בעיני קשה. יען חשבו רבים את זה לקלות הדעת כי מה שצריך חקירה רבה. וכמעט לא יספיקו בו כל החקירות יכתוב איש שיקדם חכם כמעיד זאת אמר. ואין אלו דברי חכם ולא יאות כזה לנקיי הדעת רק לנמהרי הלב ולאשר לא תעשינה ידיהם תושיה.
ואחר כך הגיעו אלי אותן כתבים אשר שלח אלי אבי הנכבד ההוא. ולולי שראיתי בכתבכם וכן אמרו לי אחרים שהם היו מכיריו לפנים ושלא היה יודע שום ספר וסיפור הייתי גוזר כי זו מלאכה ממלאכות הזיוף מזייפים. ואומר דברים מתמיהין שלא נשמעו מעולם ובלשון אחרת. וכל שהן יכולין להעמיק לדבר בענינים זרים אשר לא נבראו ולא היו ולא משל היו מעמיקים בלשון לדעתם כי בזה יפתו בני אדם. ומאלה ראיתי ושמעתי. ואחד מהם היה אותו הנבל שם רשעים ירקב אותו אברהם ששם שמו נביא ומשיח בשסיליאה ופתה בכזביו כמה מבני ישראל. ולולי שסגרתי הפתח בפניו בחמלת השם עם רב כתבי וכתבי קהלות הקדש כמעט שהתחיל והיה מכלה ברוב דבריו הדמיונים והכוזבים שהיו כחכמות רמות לאויל ושנתן דעתו עלי' כמה ימים ובהתמדת מה שהיה מרגיל עצמו בו. ולוקח הכתובים ודברי החכמים בגימטריאות ומערב בהם מעט דברים אמתיים לקוחים מספרי החכמה. אבל זה שאמרתם שהיה עם הארץ ידוע ושלא הורגל עם שום אדם ולא עמד על שום אדם ולא עמד על שום ספר מדברי החכמה. כמו שאמרו קצת מבני אדם מאותו שאומרין שהיו יודעין לפני'. אם הדבר כן נמלט מידנו ממחשבתנו זאת.
ואמנם שאאמין שיהא נביא או שידבר עמו מלאך השם יתברך ולמדו וכתב לו ספר זה מן הנמנע בעיני. וזה מכמה צדדין לא אאמינהו ולא נצטייר בלבבי. האחד מפני שכבר מסרו לנו רבותינו ז"ל חכמי האמת שאין הנבואה שורה אלא על חכם עשיר וגבור. וזה שילין בלא שום חכמה וכאור בקר יקום בקרבנו נביא זה רחוק. וכבר הורונו ז"ל הוראה גמורה שאינו כך. ואמנם איני גוזר שלא הגיע שום דיבור או שום צווי לשום אדם אם הוא בעל אותן שלשה תנאין. שכבר מצינו לבן ואבימלך וגדעון ומנוח ואשתו. ושאמרו עליו ע"ה מנוח עם הארץ היה. כי זה כולו אינו אלא לשעה לצורך או לפלא. שאפילו אתון בלעם ראתה המלאך כאשר יעיד על זה הכתוב וגם דברה לשעה. אבל שיתמיד אליו הדבור ואפילו ברוח הקדש כדניאל שלא היה נביא כמו שאמרו (מגילה פ"ק דף ג') דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא. דניאל חכם מופלא וקדוש מאד ואיש חמודות היה אבל אחרים כיוצא בזה לא נודע ולא נתודע.
ועוד שאין הדור ראוי לכך. ואף בתלמידי הלל הזקן שהיו קדושי עליון גדולים בחכמה ובחסידות אמרו ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה אלא שאין הדור ראוי לכך. ואפשר דורו של הלל ותלמידיו החסידים לא היה ראוי ודורנו זה ראוי!
ועוד כי אפילו בזמן הנביאים ובארץ הקדושה ארצנו שהיתה ארץ הנבואה לא נשמע ולא נהיה כזה שיכתוב מלאך ספר גדול ממולא כל חכמה כזה לשום אדם מימות אדם הראשון ועד עתה. וכל מי שיקרא חכם או נבון צריך לקחת ראיה ממה שהיה למה שהוא שאין כל חדש תחת השמש. ואם גלו למשה רבינו דרכי ה' ספר המרכבה לא כתבו להם ספרים גדולים ופירושים ארוכים. וזה בעיני מכח הנמנע. ואם גלו לדניאל העתידות במשלים נעלמים ואחר פירשו לו הרמוז בהם. כל זה מכח מה שנהגו עם הנביאים לגלות להם העתיד. אבל ספרי החכמה זה לא נשמע מעולם.
ועוד שכל זה הפך מן הקבלה שקבלנו מפי חכמי האמת שאין הנבואה שורה בחוצה לארץ. ואיך נאמין במה שסותר מה שנודע לחכמי ישראל מפי הנביאים עד שהוצרכו לומר בנבואת משה שזה היה קודם שנתקדשה הארץ ובנבואת יחזקאל שהתחילה בארץ.
אבל ענין זה יבהלוני שיהא איש לא חכם ולא יודע ספר ולא שמש חכמים אם הדבר כמו שאמרו עליו. ושיכתוב ויסדר סדורי דברים גדולים כאלו זה תמה בעיני. ולבבי שוכב בין שתי תמהות אלו. ואני מחזר למצוא שום עלה לעלול זה ואומר כי חלוקי טבעי בני האדם והכנת המוטבעות בכח דמיונם רבים. גם המקרים ההוים בהם דרך מקרה או דרך סבה אין מספר. כבר היו אנשים וכן רבים שכח דמיונם חזק או מתחלת תולדותם או שיתחדש בהם במקרה. ויראו חזיונות אמתיים וקראו אותם החכמים כהין. ושמעתי שהיו מהם שהיה בכחם כן זמן ואחר נפסק מהם או שלא היה להם מתחלתם ונתחדש בהם לאחר זמן. ולי ספר אחד מן החכמים ויהודי כשר ואמתי וחכם גדול היה כי בזמנו היה אחד במקום שהיה הוא. ויש אנשים שמתוך המקרה שרה בהם רוח וידבר ויודיע ענינים כמי שכפאם שד. ומאלו ראיתי אנשים נאמנים מגידים מפיהם לאזני דברים גדולים. ובעיר לארדה היה קטן אחד שאינו יודע ספר והיה אומר כמה מזמורים וכמה דברים. ואחר אמר להם הוא עצמו לעשות לו רפואה וכתבו מפיו אחת ועשו ונתרפא. וכאלו נראו מאנשים הרבה. ויש מי שמשתמש בשם. והגידו לי אנשים נאמנים שראו בארץ אשכנז איש כשר ודורש ברבים בפני גדולי התורה דברים נפלאים. ודרשות לא יעשו כן כל הגדולים אשר בארץ ועושה כן בשם קורין אותו שם הדורש. וראיתי אני איש מאשכנז ושמו אברהם דקולוניא ועבר עלינו עד מלך קשטילה אבי המלך המולך עכשו. ושנה שמו נתן להתנכר. והיה עומד בבית הכנסת שלא /נ"ל צ"ל של/ קולוניא במערב וקול יוצא כנגד מן המזרח מעל גבי הארון שמניחין בו ספרי תורה. ושואלין לו כל דבר והי' משיב. ואותו קול דורש מה שלא ידרוש כל חכם בישראל. ואברהם זה היה אומר שאותו המדבר היה אליהו ז"ל. ושמעתי מפי זקן וחכם ונכבד שהיה בבית אדוני אבי כי היה יום שבת אחד שם לפניו. והיו שם כמה רבנים שנתאספו אליו מן הארץ. ודרש בפרשת ויהי ככלות משה. והעידו כל הרבנים אשר היו שלא היו עושין כן כל רבני הארץ.
סוף דבר לבי ולב כל חכם לב כמוכם כמוהם נבוך בענין זה חתרנו לדעת מה ולא יכלנו. אם האמת כמו שמעידין עליו שלא למד ושלא שמש שום חכם? ואחרי המבוכה הזאת אני אומר כי היה הענין הזה צריך חקירה גדולה. חקירת חכמים ואנשי מדע בענינו בישוב דעתו במעשיו והנהגתו מן אז ועתה. שאין הנבואה ורוח הקדש שורין אלא באדם כשר וחסיד. ויש לו מעלות המדות ומעלות שכליות כנביאי האמת. ואי אפשר שלא תגלה חקירתם עיקר הענין כולו או מקצתו. ולנסותו אם יבואו כל דבריו או יפול מכל דבריו אפילו כחוט השערה. ועם כל זה עדיין אולי כי הנביאי' אשר היו לפנינו כבר נודע מענינ' עם שאר חכמים שהיו בדורם ומתפארים בהם או יותר מהם בנבואה עד שהיו המלכים והשרים נפתים אחריה'. ולא הספיקה חקירת נביאי האמת להוציא מלב העם מה שציירו האנשים בלבם האנשים ההם עד שהוצרך הנביא לחקירת קיום מה שהיו מבטיחים עליו. כאמרו (ירמיה כ"ח) הנביאים אשר היו לפני ולפניך וגו' (שם) /ירמיה כ"ח/ בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת. וכן עשו רבני צרפת ואשכנז לאותו שבקולוניא ומתוך חקירתם נודע להם מה שנודע באמת. גם היום בצרפת יש אחד לפי מה שהעידו לנו עליו. ולעתים אומר דברי' עתידים ומקצתם באים. והרבנים תקנו מה שתקנו בהנהגת העם עמו לפי מה ששמעתי.
וישראל נוחלי דת האמת בני יעקב איש אמת כלו זרע אמת נוח להם לסבול עול גלות ומה שיגיעם מהאמין בדבר עד שיחקרו חקירה רבה חקירה אחר חקירה להסיר כל סיג מהדברים הנאמרים להם. ואפילו במה שיראה להם שהוא אות ומופת והעד הנאמן באהבת עם אלהי אברה' דרך האמת ולהרחיקם. אף המסופק ענין משה עם ישראל שהיו פרוכי עבודה קשה ונצטוה משה לבשרם. ועם כל זה אמר הן לא יאמינו לי והוצרך לכמה אותו'. וזה אות אמת על עמנו עם ה' שלא להתפתות בדבר עד עמדם על האמת בחקירה רבה חקירה גמורה. ואלהי אמן ואלהי אמת יראנו מאתו אות אמת על יד נביא אמת אליהו הנביא אשר הבטיחנו בהבטחתו האמתית בביאתו ככתוב (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו'."
הגר"א
בספר כל הכתוב לחיים, הליכות הגר"א (ד-ה, י) מובאים מעשים מהגר"א שהתייחס לבעל מופתים כבעל רוח רעה, וכן שלא להתרגש ממופתים של עם הארץ:
ד: "צוה לנסות את המגיד נסתרות (י"ג עתידות) דשקלאוו (שהיה מגיד בעל פה מה שכתוב בכל ספר), וכרכו ספר אחד בקשר של קיימא, אם יגיד מה שכתוב, (ולא ידע כלום). והוא מן הגמרא "דצייר וחתים לית להו רשותא"."
ה: "מן המתנבא בקאנייא, אמר מה תתמה, הוא שד קטן. וגזר עליו בחרם שלא יגיד עוד, ושתק כמה שבועות. ואחר כך התחיל לדבר עוד איזה ענינים, וגזר הגר"א ז"ל שלא ישמעו לדבריו, ותיכף סר הרוח מעליו, ונעשה אדם כבתחילה" (שאילתות).
י: "אודות הכפרי שאמר שמשיח יבוא, והראה מופתים, ואמר שצריכים העולם לחזור בתשובה. והשיב הגאון ז"ל, הלא עם הארץ הוא קליפה קטנה, מספיק לו, היום אומר לך עשה כך (הצדיק ריז"ס ורבותיו)".
וסיפור דומה מופיע בהקדמה לספרא דצניעותא עם פירוש הגר"א, שהגר"א הבין שאדם בעל השגות היה עם מרה שחורה, ולא התלהב ממנו:
"נאמן עלי אבא שבשמים ששמעתי מפיו הקדוש כי היה בווילנא איש חולם חלום, חלומות נוראים מבהילים כל שומעיו. כי היה מגיד לכל אדם מה שתו ומעשיו בחדרי משכבו, ונפלה אימתו על הבריות מאד. והובא לפניו ואמר לו רבי תרשוני לומר דבר אחד לפניכם כי זה שבועיים ביום ה' ישבתם בזה המקום וחידשתם בפרשת האזינו על אותן ואותן הפסוקים וישב אצלכם רשב"י מימין והאריז"ל משמאל, והיה רבינו מתפלא מאד מאין ידע ילוד אשה מזה. ואמר זכורני ששלחתי אז מקודם גם הגבאי שלי מביתי, ואמר לו רבינו נ"ע אמת שחדשתי אז עניינים נוראים, ומדי דברו זאת צהבו פניו מאד והמשמעות שהיו באמת עניינים נפלאים רזין עליוני עליונים שהיו ראויין לדורשן בפני רשב"י. אחר כך הציץ בפני החולם הנ"ל הבין והכיר שהוא בעל מרה שחורה ובעל מרה שחורה לפרקים חלומותיו צודקות ואמיתים. ועם כל זה צוה להגבאי לדוחפו לגרשו".
עליות אליהו מעלות הסולם הערה יט
מספר על הרב חיים מולוז'ין שבהקדמה לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא מרחיב על מופתים שעשה רבו הגר"א, והיה ידוע שהוא לא אהב שמספרים מופתים על רבנים. הרב חיים הסביר שמופת לא מעיד על גדולה, וזה יכול להעיד אפילו על פחיתות מסוימת. כאשר אדם שהוא כבר גדול מאוד אז המופתים שהוא עושה זה דבר גדול:
"ועיין עוד בהקדמת ספרא דצניעותא, והנה נשאול נשאל ח"ז הגאון מוהר"ח נ"ע אשר פומיה ממלל רברבן בהקדמה הנ"ל. ושפיר קדמוי' אתי' ותמהי' להחוי' והוא בעצמו נפשו ירעה לו, כאשר שמע מאחרים מספרים על רבם נסים, ושינוי טבע בזה"ז, ועי"ז האמינו בהם. והשיב להם הגאון מוהר"ח בצחות לשונו ע"ד מליצה, הנה חז"ל א' (סנס כג), מעשה באחד שמתה אשתו והניחה לו בן לינק כו', ונעשה לו נס ונפתחו לו שני דדים כו', אמר אביי כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית ע"ש. והנה הרבה מצינו לחז"ל מעשה נסים וכל פרקי דחסידי בתענית מלא מזה, ולא אמרו כמה גרוע ח"ו. אך האמת כי כן על האיש הנודע לגדול בתורה וקדוש, לא יפלא כי רצון נביאיו ויראיו עשה ה'. והטבע הטה לפעלם לכל אשר חפצו. והנה כאן לא נאמר בגמ' מעשה בחסיד א' כ"א מעשה באחד, ושפיר קאמר אביי כמה גרוע כו', כן הדבר על הגאון החסיד נוכל להאמין כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס. ומעשה בחסיד א', אך לא מעשה באחד, כי אז כמה גרוע אדם זה. והנה הנודע הנגלה בעוצם גדולת תורתו וחסידותו נוכל להאמין עליו מעשה נסים, אך לא להיפך ע"י מעשה נסים להאמין, כי הוא גדול בתורה וחסיד."
הרב צבי יהודה
בספר בין אור לחושך איגרת רביעית מסופר על הרצי"ה שלא ראה צורך להיפגש ולבדוק בעל מופתים שהיה אדם פשוט:
"ומעשה באחד מתלמידי רבינו הרב צבי יהודה קוק, רב בעצמו, שהיה לו תלמיד, איש פשוט מאוד, והנה חל בו שינוי פתאומי, התחיל לחלום חלומות שבהם התגלו לו דברי מוסר ויראת שמים, וכן כל מיני דברים אישיים נסתרים. הוא הודיע לאותו רב תלמיד של רבינו, מה הוא עשה אתמול בביתו ועל מה שוחח עם אשתו. התלמיד של רבינו נפעם, חשב שהנה חוזרת רוח הקודש לעם ישראל, פנה אל רבינו, וביקשו לפגוש אותו בעל גילויים כדי לתהות על קנקנו. רבינו סירב בתוקף, ולא הראה שום עניין בכך. אך הרב שהיה נבוך ומבולבל מאוד התחנן בפני רבינו שיסכים לבדוק את העניין. בראותו את צערו, הסכים רבינו רק לכך שיביא לו בכתב את אותם הגילויים שחולם בלילה. עיין רבינו באותם דברים של תשובה ויראת שמים, ואמר: אין כאן לא תורה, לא כלל ישראל, ולא ארץ ישראל. וביטל את העניין מכל וכל. לבסוף אמר לתלמידו: חזור וקרא את הקדמת רבי חיים מוולוז'ין לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא".
בצמח צבי עמ' מא הרצי"ה מביא מהרב זצ"ל שהיה מבטל מהערך של סיפורי מופתים, שלא זה העיקר אלא לעשות חסד ומפשט והשכל:
"בשבוע שעבר השיב כאאמו"ר לרב מפורסם ברומניא ע"ד התחבולות החדשות, שנתפשטו בזמן האחרון לדבר עם רוחות המתים, שהשואל כתב שזה יועיל לחזוק אמונה, ודעתו של כקאאמו"ר בתשובתו נוטה לאיסור, ועכ"פ שלא באמצעים כאלה נחזק את האמונה. וכן הוא מבטל ערכם של הספורים הנ"ל, כי לא בזאת יתהלל המתהלל, כ"א עשות חסד משפט וצדקה והשכל וידוע את ד'."
הליכות והנהגות ממרן בעל קהילות יעקב זיע"א עמ' מא
סיפורים שונים מהרב יעקב קנייבסקי שיצא בתקיפות כנגד "מקובלים" וכתב שהם מקלקלים יותר ממה שמועילים:
"בענין ללכת ל"מקובלים" אמר רבינו הם מקלקלים יותר ממה שמועילים, היום אין בכלל מקובלים, "קבלה" צריך ללמוד מפי "רב" ואין ממי ללמד קבלה, הם לא יודעים כלום! וסיפר רבינו שמקובל אמר לאדם אחד לעשות גורל הגר"א ויצא שאין לעשות את השידוך, ואע"פ שהבחור רצה נהרס השידוך הם רק מחריבים! אסור ללכת אליהם, וממה שלפעמים הם מצליחים אין ראיה כל אחד מצליח פעם, הם אומרים כל כך הרבה פעמים וממילא פעם מצליחים.
בהזדמנות אחרת אמר רבינו: יש בנ"א שאומרים שהם "מקובלים" שרק הורסים משפחות, בא לכאן אחד בן עשרים וחמש והיה לו קשה בשידוכים ובא למקובל בירושלים ואמר לו שכפי ראותו הוא לא יתחתן לעולם, הם הולכים בשיטה של גמטריות במספר קטן ותמיד אפשרי הדבר שיצא הטוב או לא טוב, ויש אנשים שהם אומרים להם "טוב" ויש שהם הורסים. וככשאלתי את רבינו לגבי הבודקים מזוזות או מסתכלים בצפרנים אמר אפי' אם הם יודעים זה רק דברים בלעבר. אבל לא – בלהבא כלומר מה שיהיה.
והמשיך רבינו סיפר לי אברך שהוא נכנס לאחד שמסתכל בצפרנים והוא אמר לו אוי! איך אתה רב עם אשתך והכל היה אמת, יש זהר הקדוש שאומר על הפסוק "ואתה תחזה" (שמות ח') שאפשר לראות על הפנים, לא כל אחד זוכה לראות, ולפעמים זה בא מכח הטומאה אני לא יודע. בעיירה קטנה מאוד ב"פולין" היה רב לא נורמלי ומכיון שהיו בה מעט אנשים היתה לו אפשרות ושימש ברבנות עשר שנים, אח"כ כשהעיירה גדלה וגרו בה אנשים רבים כמובן שכיון שראו שרב זה "מסוייד" לגמרי סילקוהו והעמידו רב אחר תחתיו, הרב הזקן עזב את העיירה והלך לקבץ נדבות ועל כל נדבה שהיו נותנים לו היה מסתכל על הצפרנים ואומר לכאו"א מה יש לו בבית."
הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, שמועה טובה תדשן עצם עמ' כט
מובא מהרב שטיינמן שרוב בעלי המופתים שם שקר, מי שאמיתי זה רק מי שלומד הרבה תורה, לא לוקח כסף ונורמאלי:
"שמעתי משכני ידידי הרי"מ רוזנגרטן שליט"א שפעם דיברו עם מרן הגראי"ל (הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן) זצוק"ל בענין הליכה לקבל ברכות מצדיקים ומקובלים, ואמר שרוב בעלי מופתים ובעלי הברכות זה שקר, ושאלו איך אפשר לדעת מי אמיתי, ואמר שצריך שיהיו ג' תנאים: א. שיהא לומד תורה יומם ולילה, ב. שאינו לוקח כסף, ג. שלא עושה 'שטיקעס'. [והסביר מה נקרא 'שטיקעס': "היה פעם איזה רב'ה שהיה בווילנא והתפלל אצל הגרח"ע וכל התפלה הוא עשה שטיקעס עם הידיים לכל הכיוונים [מרן הדגים זאת בידיו], אחר התפילה שאל אותו רח"ע: כמה זמן אתה סובל מהמיחוש הזה…"].
הסכמות לספר "תמים תהיה", הרב אלעזר מנחם מן שך
הרב שך בהסכמה לספר תמים תהיה כותב שאנשים המתיימרים לדעת עתידות הם רמאים ועמי הארץ:
"למע"כ הרה"ג רב הפעלים להרבצת תורה ויראה וכו' מהור"ר יעקב הלל שליט"א.
שלום ורב ברכה עד בלי די לו ולכל משפחתו הכבודה שיחי' ולכל הנלוים אליו.
קבלתי מכתבו של כת"ר, בענין מה שנתפשט אצל הרבה אנשים שדורשים על ענינם אצל אנשים המתימרים לדעת את העתידות מה שיקרה לו, ואיך להתנהג.
להוי ידוע שכל אלו הם רמאים ועמי הארץ, ובשביל בצע כסף עושים כן, ונותנים קמיעות ועצות שונות, ואסור לסמוך עליהם, ואין להם שום ידיעה באלו הענינים. ואוי לנו שכך עלתה הירידה בזמנינו שכל אמונה טפילה תופסת מקום אצל האנשים. ואין לנו רק לשמור ולקיים את מצות ה' ואל להרהר אחריו ותמים תהי' עם ה' וגו'. וה' יכפר עון.
מאת הכותב בצער והמקוה לישועת ה' אלעזר מנחם מן שך"
הרב יעקב אריאל, באתר ישיבה
מביא שמקובלים אמיתיים לא עוסקים במופתים:
"שאלה
הלש"ם היה גדול מאוד מאוד בקבלה, .ואף על פי כן, הוא לא עשה מופתים ושאר דברים ומצד אחר הבבא סאלי עשה מופתים כדבר רגיל. האם שייך לומר שהלש"ם סבר שלא זו הדרך אלא צריכים לעשות מצות וללמוד ותו לא?
תשובה
לא רק הלשם, כל המקובלים האמתיים אינם עושים מופתים אלא מתפללים.
גם הבבא סאלי היה איש מופת בהתנהגותו אך לא בעל מופתים. מעריציו הם שמספרים על מופתים שנעשו
יש המתחזים למקובלים והם עושים מופתים כביכול
הציבור המצפה למופתים שייעשו ומאמין בכך גורם לתקלות רבות ודי לחכימא…."
הרב שלמה אבינר, נר באישון לילה עמ' 74 ערך "בעלי נסתרות"
מביא שיש תופעה של אנשים פשוטים הטוענים שיש להם כוחות על טבעיים. מביא שיכול להיות 3 סיבות לכוחות: נבואה, רוח טומאה, או תופעה טבעית (לא קדושה). מביא שנבואה לא יכולה להיות באדם פשוט. מביא שתופעות טבעיות כאלו נחקרות ולא מצאו הוכחה לקיומם, ולכן יש לחוש שמדובר ברוח טומאה. לכן אין ללכת לאנשים אלו, הסיבה שיש הערכה לתלמידי חכמים זה משום חכמתם ומידותם ולא בגלל שעושים מופתים:
"בעלי נסתרות – תופעה חברתית של נהייה אחר פשוטי עם הנחשבים לבעלי כוחות על טבעיים.
ראשית יש לחקור ולברר האם באמת מדובר בכוחות על טבעיים. אם נבדק הדבר ולא ניתן להסביר את התופעה בדרך הטבע, יש לדעת שכוחות על טבעיים יכולים לנבוע מאחת משלוש סיבות: א. רוח הקודש, ב, רוח הטומאה, ג. תופעות טבעיות חילוניות שטרם הוסברו על ידי המדע.
באשר לאפשרות הראשונה, רבותינו לימדונו שכדי להגיע לרוח הקודש צריך להיות קודם כל במעלה רוחנית עליונה מאוד של חכמה וקדושה. רבנו חיים ויטאל הסביר כי כדי לזכות לרוח הקודש צריך להגיע קודם לגדלות בתורה, במצוות, בפרישות ובחסידות באופן מופלג (שערי קרישה חלק ג שער ח). גם הרמח"ל קובע את רוח הקודש בסוף המסילה העולה אל ד' מסילת ישרים פרק כו), אחרי הרבה מעלות רוחניות. לכן לא ייתכן שאדם שאינו פרוש וחסיד עליון, וקל וחומר עם הארץ, יהיה בעל רוח הקודש, כאשר סיפרו לרשב"א, רבי שלמה בן אדרת, על אדם פשוט שפתאום החלה רוח ד' לפעמו, לא קיבל זאת ויעץ שיבדקו היטב, שמא אין כאן אלא כוח טבעי בעלמא או רוח רעה (שו"ת הרשב"א ח"א תקמח).
לכן בנידון דידן נותרו שתי אפשרויות: כוח טבעי או רוח הטומאה. באשר לכוח טבעי – ישנם אנשים הטוענים לכוחות פאראפסיכולוגיים כגון ראיית הנסתר, ראיית הנולד, הזזת עצמים למרחוק (עיין מסיבוקינזיס), טלפתיה ועוד. כוחות אלו נחקרו בעבר ובהווה וטרם נמצאה ראיה לקיומם (עיין פאראפסיכולוגיה). אמנם תיתכנה תופעות שאין בידינו להסבירן באופן משביע רצון, אך על כל פנים, לנידוננו, אין בכוחן להקנות לאדם מעמד רוחני מיוחד כדי שנלמד ממנו או נקבל עצותיו; קל וחומר שיש חשש שזוהי רוח הטומאה, כמו שאמר הגאון הרב קניבסקי, "הסטייפלר", שיש לחשוש אצל אנשים מסוג זה מרוח הטומאה (הליכות והנהגות ממרן בעל קהילות יעקב עמי מא). באופן כללי, אין להתפעל מבעלי כוחות, וחז"ל אומרים שגם אם נביא שקר יעמיד את השמש באמצע הרקיע לא נאמין לו (ספרי מסקא פרד, יג ג), ורבי יוסף אלבו אמר לנוצרים בוויכוח טורטוסה שגם לו יצויר שמשיחם יקום לתחייה ויופיע פתאום, הדבר לא יזיז מאומה מאמונתנו, גם הרמב"ם מזכיר שיש כל מיני בעלי כוחות היודעים עתידות ועושים מופתים ואותות, אך אינם נביאי אמת (הלכות יסודי התורה יג, ובהקדמתו למשנה הוצאת מוסד הרב קוק עמי ב). לפעמים הקדוש ברוך הוא נותן הצלחה אף לעובדי עבודה זרה כדי להשאיר לאדם בחירה חופשית, כדברי חז"ל: בא ליטמא פותחים לו, בא ליטהר מסייעין אותו (עבודה זרה נז א). והוא הדין לגבי קוסמים ומכשפים למיניהם, כדברי רב האי גאון (אוצר הגאונים חגיגה יד ב). הערצתנו העצומה את רש"י והרמב"ם אינה עקב אותות ומופתים שעשו או לא עשו אלא מהיותם ענקי רוח, ענקים במידות טובות ויראת שמים, ענקים בתורה ומצוות, ענקים בחסד ואהבת הבריות, ולעתים, ענקיות רוח כוללת גם אותות ומופתים.
סיכומו של דבר: אין להתפעל מכל מיני בעלי מופתים, אלא מתלמידי חכמים ישרים וצדיקים, נתהלך אחריהם גם אם אינם בעלי כוחות על טבעיים כי הם תלמידי משה רבנו הנאמנים".
הרב יעקב משה הלל, וישב הים ב, יג
סיכום דבריו בקצרה – בעלי מופתים שהם עמי הארץ הם או שקרנים או משתמשים בכוחות טומאה ולכן אין ללכת אליהם. נבואה יכולה להיות רק בחכם שראוי לכך, ואין אפשרות שבאופן קבוע תהיה אצל מי שאינו חכם.
"האם מותר לילך ולהתייעץ באיש הפותר עניינים גלויים ונסתרים באופן מופתי, אך ידוע שהוא עם־הארץ?"
נשאל על אדם שיודע דברים נסתרים ובאים לשאול אותו שאלות והוא מצליח. הוא לא משתמש בתכניקות האסורות, אמנם הוא עם הארץ, ולכן השואל רוצה לדעת מה היחס צריך להיות כלפי אדם או תופעה זו:
"שאלה:
הנני פונה למעכ"ת כמי שידוע שידיו רב לו בנגלה ובנסתר, וכמחבר ספר "תמים תהיה", בענין דלהלן. נמצא באזורנו איש אשר רבים משחרים לפתחו, ומשיב לשאלות בעניינים גלויים ונסתרים, ועל פי בדיקה מדוקדקת מתברר שהנ"ל קולע אל השערה ולא יחטיא. וכן אינו משתמש בשום אמצעי חיצוני האסור על פי ההלכה. גם לא בלחשים וקמיעות וכדומה. עם זאת יש לציין שהנ"ל הוא עם הארץ גמור, אך יחד עם זאת הוא מקיים מצוות כפי ידיעותיו הדלות. (וכנראה שהנ"ל גם מספר לשון הרע על אחרים, ויתכן שזה מחוסר ידיעת האיסור). ומאחר ונוהרים אחריו גם בני תורה, נא ישיבנו מעכ"ת דעת תורה מבוארת ומנומקת עם המקורות (כדי שגם רבנים ובני תורה יקבלו הדברים), אם מותר לילך אליו ולשאול בעצתו, ושכמ"ה.
תשובה
בענין אותו יהודי "עם הארץ" המקיים מצוות כפי ידיעותיו הדלות, ונכשל בעבירות ג"כ לפי ידיעותיו הדלות (כמו איסור לשון הרע), ונוהרים רבים לפתחו, וגם מבני תורה, לשאול ממנו בדברים גלויים ונסתרים, ובתשובותיו קולע אל השערה ולא יחטיא, ואינו משתמש בשום אמצעי חיצוני האסור על פי ההלכה."
"א השואל ומשיב בעתידות עוברים על עשה דתמים תהיה"
מביא שאם הוא מגלה עתידות, המגלה והשואל אותו עוברים באיסור "תמים תהיה":
"הנה ראשית כל צריך לדעת בדיוק מה שואלים אותו, ומה הוא עונה. שאם שואלים לגבי העתיד להיות, והוא משיב להם על העתיד להיות, אזי ברור שעוברים השואל והמשיב על העשה דתמים תהיה עם ה' אלהיך, כמו שביארתי גדרי האיסור בזה בספרי תמים תהיה (מהדורה חדשה – תשע"ו, אות א'). וזה קיצור דברי הרמב"ן (במצות עשה שהוסיף, מצוה ח') שהבאתי שם: שנצטוינו להיות לבבנו תמים עמו יתעלה וכו', ושנאמין שהוא לבדו עושה כל, וממנו לבדו נדרוש הבאות מנביאיו או מאנשי חסידיו [פירוש כהניו, וכמ"ש תומיך ואוריך לאיש חסידך], ר"ל אורים ותומים, ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם וכו' עכ"ל. וסיימתי שם בלשון רש"י (דברים י"ח ט"ו) וז"ל: התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקור אחרי עתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו, עכ"ל. והיוצא מליקוט דברי הפוסקים שם שבכל אופן אסור לשאול על העתידות, וגם לו אסור להודיע עתידות, ואפילו אינו משתמש בדרכים שאסרה התורה בפירוש כדי לדעת העתידות על ידם, כמו אוב וידעוני וכשוף וכו', רק מצד עצם המצוה דתמים תהיה בלבד אסור, ואין לנו אלא לבטוח על ה' בתמימות, עיש"ב".
"ב האם שייכת נבואה באנשים פשוטים"
כותב שנבואה קבועה יכולה להיות רק באדם גדול (חכם, גיבור, עניו ומתוקן במידות וכו'). נראה שאדם פשוט יכול לקבל התגלות פחותה מנבואה, כמו מלאך, באופן חד פעמי או אם הוא גדול במידות למרות שלא תלמיד חכם (הדוגמא ממנוח):
"ואם שואלים אותו על העבר, או על ההוה, שאז אינם עוברים על העשה דתמים תהיה, וכגון ששואלים אם פלוני הוא אדם הגון וכשר וכדאי לעשות עמו עסק וכדומה, והוא משיב גם על הנגלות וגם על הנסתרות של אותו אדם, וקולע אל השערה בתשובותיו, שמודיע עניינים שהיו עם אותו אדם שלא היו ידועים לאחרים כלל. והנה לפי זה יוצא שיש לו כוחות על טבעיים לדעת עניינים נסתרים כאלו. וא"כ צריכין אנו להגדיר כוחות אלו מה הם, אם נבואה או רוח הקודש, או שום סוג כוח טבעי, אבל בלתי מצוי ברוב בני אדם, כמו אינטואיציה, כפי שנשמעו כאלו דברים בפי הבריות. הנה אם כוחותיו נבואיות, אז בודאי שמותר לשאול ממנו, וכנעתק לעיל מדברי הרמב"ן, (והיינו אם נבחן בנבואותיו שכולם באו כפי שאמר, וכמ"ש הרמב"ם שם בפרק י' הלכה א'). אלא דלגבי נבואה כתב הרמב"ם (בהלכות יסודי התורה פרק ז' הלכה א') וז"ל: ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם וכו'. [מקורו מהגמרא דנדרים (דף ל"ח ע"א) שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם עשיר וגבור ועניו]. אדם שהוא ממולא מכל המדות האלו וכו' כשיכנס לפרד"ס, וימשך באותן העניינים הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך, ופורש מדרכי כלל העם וכו', שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים וכו', אלא דעתו פנויה תמיד למעלה, קשורה תחת הכסא, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה וכו', מיד רוח הקודש שורה עליו, ובעת שינוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים וכו' וכו' עישל"ב. וברור שאין העם הארץ דידן בכלל מעלות אלו.
אולם עדיין יש לנו מקום עיון בכמה דוכתי בנ"ך, דנראה מהם שגם פשוטי עם ועמי הארץ זכו להשגות נבואיות, וכמו הא שנתגלה מלאך ה' אל מנוח ואשתו (שופטים פרק י"ג), ואמרו במדרש רבה (פרשת נשא פרשה י' פסקא ה'): למה נקרא שמו מנוח שזכה לדבר עמו מלאך, והנבואה נקראת מנוחה, שנאמר ושריה שר מנוחה וכו' עכ"ל, עי"ש. והרי חז"ל אמרו שמנוח עם הארץ היה (ברכות דף ס"א ע"א), ואפילו מקרא לא ידע (ערובין דף י"ח ע"ב). והגם שמתחילה נגלה המלאך לאשתו של מנוח דוקא, והיא צדקת היתה, כמ"ש במדרש רבה (שם), על כל פנים אח"כ נגלה המלאך ודיבר גם עם מנוח. וכבר נרגש מזה בכלי יקר (בריש פי"ג שם) וכתב וז"ל: ולענ"ד נראה שאמר איש אחד מצרעה, מיוחד שבעם צרעה, כמו שזכרנו מדברי חז"ל, שאף על פי שעם הארץ היה וכו' דלא ידע אפילו מקרא וכו', עם כל זה היה שלם במדות ואין כמוהו בצרעה, ולכך זכה לבן מושיע את ישראל וראה מלאך ה' פנים אל פנים, עכ"ל עיש"ב. ועיין בחידושי וביאורי הגר"א על מסכת ברכות (על דף ס"א ע"א) שכתב שבזוהר איתא דמנוח גדול הדור היה יותר מכל בני דורו. ואפילו אם נניח שלא היה תלמיד חכם, אלא רק שלם במדות בלבד, יתכן דראית מלאך ושמיעת הוראות כאלו לגבי חינוך בנו שהוא דבר לצורך הכלל וישועת ישראל, אינן בכלל נבואה ממש, אלא כמה דרגות פחות מזה, ולכן יתכן גילוי כזה אצל אדם פשוט, כל שמתוקן ומושלם במדות ובמעשים, הגם שאינו ת"ח, וצ"י. ולפנינו נעתיק בעז"ה לשון שו"ת הרשב"א (ח"א סימן תקמ"ח), שכבר עמד על שאלה זו, ויישב דכל התנאים שאמרו חז"ל הצריכים אל הנביא, הוא דוקא לרואה ומשיג בקבע, אבל ברואה לשעה קלה ולצורך או לפלא, משיגים אפילו פחותים כלבן, אבימלך, מנוח ואשתו, וחמורו של בלעם, עיש"ב…".
"ד אם יש לתלות כוחות ידיעת הנסתרות אצל אנשים פשוטים לצד הקדושה או להיפך"
מביא שיש כוח אינטואיציה (השערה) שיכול להיות גם לאיש פשוט. מנגד מביא מהגר"א שהיו מקרים שהוא ייחס כוחות מיסטיים לרוח רעות/טומאה/מרה שחורה. וכתב שיש לחוש אצל האדם בשאלה שאולי כוחותיו מאחד מאלו:
"פש גבן דאפשר לומר דיש לאדם זה כח טבעי של אינטואיציה. ועל זה אין אנו יודעים איך לדון בו, ואם בכלל קיים כוח כזה במציאות, ומאין נובע, ואין אתנו יודע בזה דברים ברורים.
ולאחר החיפוש מצאתי בענין זה בספר הברית (חלק א' מאמר י"ז פרק י"ב) שכתב וז"ל: המשער הוא הכח אשר יקרה שיתנוצץ לפעמים באדם ידיעה פתאומית על העתיד או על העבר, כמו שיתדמה לאדם פתאום ויפול במחשבתו שפלוני עשה או יעשה כך וכך, ויהי כאשר פתר כן היה, מבלי שהיה לו שום ידיעה בתחילה בזה, והוא לא יודע בעצמו הטעם מאין ידע זה, וכשרואה אח"כ את הדבר ההוא בפועל, מתפלא בעצמו ומתמה על החפץ איך כי כמו שער בנפשו כן הוא באמת. והנה זה הכח נמצא בכל אדם בדמיונו ובשערה דרכו, אפס שירבה באדם אחד יותר מהאחרים הבאים בשערים האלה, והוא בנביאים חזק מאד וכו' עכ"ל. וביאר שם ההבדל שבין השערת כל אדם להשערת הנביא, דכל אדם השערתו מצטיירת בדעתו בכח קיבוץ כל מיני נתונים הרשומים בשכלו ובתת הכרתו, ואילו אצל הנביא הוא בכח שפע אלהי המאיר בשכלו. ועי"ש עוד, ובפרק י"ג שם, שביאר גם ענין ההשגה בדרך חלומות בהקשר עם הנ"ל, שישנם גילויים בחלום בכח כוחות הטומאה, ולצדיקים הגדולים גילויים בכח כוחות הקדושה, עי"ש. והנה ענין כח זה הנקרא "השערה" או אינטואיציה, ברור שאינו אמיתי בהחלט, מאחר שהוא תלוי במציאות האדם המשער, בדעתו ובצדקותו ובמדותיו, וכן בתכונותיו ונטיותיו. ומסתמא שהוא ככל שמושי עולם העשיה השפל שהם טוב ורע אמת ושקר בערבוביא, וכמ"ש הרח"ו ז"ל בספרו שערי קדושה (ח"ג פרק ו'). ועל כל פנים צריך לדעת אם יש בשמוש זה צד איסור כל דהוא, ושום חשש ותקלה, או תועלת וריווח, ובהמשך דברינו נעמוד על פרטים אלו אי"ה.
והנה בספרי תמים תהיה (עמוד קל"א) הבאתי מספר כתר ראש (שהם ליקוטי שמועות בשם הגר"א מפי תלמידו המובהק מהר"ח מוולאזין ז"ל) שכתב שם (אות ו' ז' ח') וז"ל: להמתנבא בקאוונא אמר [הגר"א], אל תתמהו, כי זה שד קטן, וגזר עליו שלא יגיד עוד, ושתק כמה שבועות. ואח"כ שב לדבר עוד עניינים, וגזר עליו הגר"א שלא ישמעו דבריו, ותיכף סר הרוח מעליו, ונעשה אדם כמתחילה. בעיר שקלאוו היה איש שהיה מגיד בעל פה מה שכתוב בכל ספר, וציוה הגר"א לצרור הספר, ולא ידע כלום, כדברי חז"ל כל מידי דצריר וחתים וכו'. [פירוש שהיה כחו ע"י רוח רעה]. בתולה אחת עשתה נפלאות ודברה גדולות, ולמדה זוהר וסודות נסתרים עם לומדים, אמר הגר"א זלה"ה לכשתנשא יסור הרוח מעליה, וכן היה, עכ"ל. עוד מצאנו עדות נאמנה שכתב הגר"ח ז"ל על אודות רבו הגר"א ז"ל בהקדמתו לפירוש הגר"א על הספרא דצניעותא וז"ל: נאמן עלי אבא שבשמים ששמעתי מפיו הקדוש, כי היה בווילנא איש חולם חלום, חלומות נוראים מבהילים כל שומעיו, כי היה מגיד לכל אדם מה שיחו ומעשיו בחדרי משכבו, ונפלה אימתו על הבריות מאד. והובא לפניו, ואמר לו רבי הרשוני לומר דבר אחד לפניכם, כי זה שבועיים ביום חמישי, ישבתם בזה המקום, וחידשתם בפרשת האזינו על אותן ואותן הפסוקים, וישב אצלכם רשב"י מימין והאר"י ז"ל משמאל, והיה רבינו מתפלא מאד מאין ידע ילוד אשה מזה, ואמר זכורני ששלחתי אז מקודם גם הגבאי שלי מביתי. ואמר לו רבינו נ"ע אמת שחידשתי אז ענינים נוראים, ומידי דברו זאת צהבו פניו מאד, והמשמעות שהיו באמת עניינים נפלאים, רזים עליוני עליונים, שהיו ראויים לדורשם בפני רשב"י. הציץ בפני החולם הנ"ל, הבין והכיר שהוא בעל מרה שחורה, ובעל מרה שחורה לפרקים חלומותיו צודקות ואמתיים, ועכ"ז ציוה להגבאי לדוחפו ולגרשו, עכ"ל. הרי ארבע עובדות ומעשים בבני אדם שלא היו ראויים להשגות בכח הקדושה, וקבע הגר"א ז"ל שכוחם נובע מרוח טומאה ורוח רעה השורה בקרבם, ומחמת מרה שחורה, שהוא מקור ושורש כל טומאה, וכמו שכתב האר"י ז"ל בכמה דוכתי (עיין ריש שער הכוונות דף א' ע"ב ד"ה אסור, ובשער רוח הקודש דף י' ע"ב ד"ה גם מדת העצבות וכו'). והגם שבנידונינו יש מקום לתלות השגותיו של איש אלמוני זה בכח האינטואיציה וכנ"ל, על כל פנים למיחש מיהא בעי שכוחותיו נובעים מהסטרא אחרא, ועל ידי אחד מהאופנים הנזכרים. וכבר הבאתי בספרי תמים תהיה (עמוד קב"ט) לשון הזוהר הקדוש בפרשת תרומה (דף קכ"ח ע"א) שביאר שם דלקבל השגה מכח רוח הטומאה קל הדבר מאד, ובמעט השתדלות משיג מיד. אבל להשיג על ידי רוח הקדושה, קשה הדבר מאד, ומותנית בכמה תנאים, לפני ההשגה ולאחריה, עיש"ב."
מביא מעשה שהופיע בחיד"א שהרב יוסף קובו הבין מזה שאדם היה אוכל הרבה שידיעותיו הנסתרות הם מהסיטרא אחרא. ואם אפילו פגם זה של אכילה פוסל את הידיעות, כך גם האדם בשאלה לפחות יש לחוש שידיעותיו מהסיטרא אחרא:
"גם הבאתי שם (עמוד קל"ב) מ"ש ג"ע החיד"א ז"ל בספרו שמחת הרגל (במוסריו על קדש ורחץ, בערך מצה), על איש אחד צנוע שאמרו עליו שהיה לו מגיד ומגלה רזין, והלכו אצלו מגדולי ישראל רבני העיר, המה ראו כן תמהו שהיה אומר סודות ונסתרות, והן קדם לא הוה בר הכי כלל. והגיע השמועה מפום רבנן להרב הגדול קדוש יאמר לו המלומד בניסים כמהר"ר יוסף קובו זצ"ל, וכה ענם: צאו וראו כיצד איש זה מתנהג באכילה ושתיה, והשיבוהו ידענו שהוא אוכל הרבה יותר משאר בני אדם. והשיב להם הרב הגדול הנזכר, אם כן אין צריך בדיקה וחיפוש, פומיה מחכים עלוי כי הוא מסטרא אחרא, דהקדושה אינו שורה באדם שאוכל הרבה, ואני גוזר ששום אחד לא ילך אצלו. וכך היה ופירשו ממנו, ונתגלה לבסוף שהיה מהסטרא אחרא עכ"ל. והרי קמן דרק מחמת זה שאכילתו מרובה סימנא מילתא, וקבע עליו הגאון הנ"ל שהוא מסטרא אחרא, הגם שהיה "צנוע", ולא מצאו בו שום ריעותא אחרת. וא"כ איך נסתפק אנו ב"עם הארץ" דנידון דידן, שבודאי שהוא מלא ריעותות ושגגות וחסרונות, לתלות ולומר דשמא כוחו מהקדושה, אדרבא צריכין אנו לחוש שכוחו מהסטרא אחרא. גם הבאתי בספרי שם (עמוד קכ"ד) מהרמח"ל בספרו דרך ה' (חלק ג' פרק ד'), שגם המטהרים ומתקדשים בדרכי העבודה, וכוונתם רק לשם שמים בלבד, ואינם משתדלים כלל להשיג השגות נעלות, בכל זאת בהיות שחסרים עדיין מלהשיג פיסגת השלימות הנאותה להם לפי שורש נשמתם וכשרונותם, נותנים להם בדרך עקלתון מהסטרא אחרא הצלחות בפעולות ומופתים, כנסיון להכשילם עיש"ב. ובסוף ספר מגלה עמוקות הביאו המדפיסים שם מעשה נורא שאותו רוח תעתועים שהכשיל לשבתי צבי ולנוהרים אחריו שר"י, מצא מקום לשלוט עליו ולפעמו ע"י שהיה עובר על דברי חכמים וישן פרקדן".
מביא מרב האי גאון שלעיתים אנשים יכולים לעשות מופתים וה' איפשר להם לעשות אותם כדי לנסות אותנו:
"וכבר כמה מגדולי הראשונים ז"ל כתבו על סוג הפלאות והמופתים שכאלו הנראים אצל בני אדם שמצד עצמן לא היו ראויים לאותה אצטלא, שהחליטו ואמרו שתופעות אלו הם לנסיון לנו, כדי לבחון אותנו אם אכן אנו תמימים באמונתנו בו יתברך, או שמא אנו מאותם הנוהרים אחרי כל שיחה קלה ורוח תעתועים. ועל הרוב סופם של אנשי פלא כאלו לא היה בטוב, ויצאו מהן כמה חורבנות ותקלות נוראות, כהריסת יסודי התורה, ורפיונה. וכן כתב רב האי גאון בתשובה (אוצר הגאונים מסכת חגיגה דף י"ד ע"ב) וז"ל: כתיב ובא האות והמופת, שאם אמר לך אדם כך וכך מצוי בע"ז פלונית, ואתה בא ומוצאו, ואתה תמה ממנו, ואינך יודע היאך נעשה, לא תשמע. וכן אם יאמרו לך חולים שבאים לכאן נרפאים ואתה מוצא כן, לא תשמע. כי כולם מרמות עשויות להטעות, ומנהגות העולם הן, ואינם כמופת נביאות. ואם תאמרו והלא גלוי לפני הקב"ה כי הרבה תועים בהם ומפני מה אינו מבטלם, דעו כי מנסה ה' אלהיכם אתכם כדי שלא תטעו אחרי מהתלות האלה. ואם תמצאו געגועים אליהם, כי יש שם טובה והנאה ממהרת, תקבלו שכר גדול כי תעמדו בנסיון של אלהיכם וכו'. ואלו הדברים יש מהם שהניחם הקב"ה כענין "כי מנסה", כמו יצר הרע המנסה את האדם לדבר עבירה. ואינו אלא נסיון, שאם סבלו האדם ועמד בנסיון בוראו, יזכה לקבל שכר, ואם טעה אחריו, הרי הוחלק במעשה עצמו להטרד מן העולם וכו' עכ"ל, עיש"ב, שביסס דבריו על דברי הש"ס במסכת עבודה זרה (דף נ"ה ע"א). ועיין עוד בשו"ת זכרון יהודה לרבינו יהודה בן הרא"ש (סימן צ"א), שהאריך להוכיח שעונש גלות ספרד היה מפני חסרון התמימות באמונת ה', שלכן נתעסקו אנשי הדור ההוא לדעת עתידות בכל מיני הבלים בכוכבים ובמזלות ובשאר אותות השמים, ויהבלו, וכיון שנכשלו בדברים אלו, ולא עמדו בנסיון זה שהגיע אליהם, לכן נענשו, עיש"ב.
ודוק מינה ואוקי באתרין. באופן דממה נפשך, אפילו אם אין כוחות אדם זה ממקור נרפש מהסטרא אחרא, אלא מכח האינטואיציה וכדומה, על כל פנים מאחר שהגיע לאדם פשוט ועם הארץ השגות כאלה, למיחש מיהא בעי דנהיה דבר זה כנסיון אלינו המאמינים בתמימות, להטעות אותנו מדרך הנכון, להאמין בדברים מסוג זה, ומדבר לדבר נמשך, עד שיכול לבוא מזה לכמה נזקים וקלקולים."
אין תועלת מאדם פשוט בעל ידיעות שלא יוכל להביא עצה טובה. מי שתלמיד חכם ותיקן את מידותיו יכול להביא עצה טובה:
"מה גם שלא ידעתי כלל מה כל ההתפעלות הזו מידיעות כאלו, ומה זה מועיל לנו לעבודת ה'. דהרי אם הוא רק אומר ומגלה דברים הנסתרים שבבני אדם, הרי אין בדבר זה תועלת כלל. ואם נותן עצות והדרכות איך לתקן המעוות או להצליח וכדומה, הרי מאחר שאינו תלמיד חכם, איך יתכן שיוכשרו דרכיו, ומנין יבוא לו הסייעתא דשמיא לכווין לאמיתה של תורה בעצותיו. והלא כבר אמר התנא הקדוש רבי מאיר (במרק קנין תורה מסכת אבות פרק ו') וז"ל: כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו', ונהנין ממנו עצה ותושיה וכו', ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכו', ומרוממתו על כל המעשים עכ"ל. הרי רק אם לומד תורה לשמה, ונעשה כמעין המתגבר בתורה, ובזכות התורה מתקן ומיישר מדותיו ומעשיו כמבואר שם, אז בכוח כל אלו השלמיות שבו זוכה גם לכוין לאמיתה של תורה, ומהנה הבריות בעצותיו והדרכותיו. ובלי ספק שמעלות אלו אינן קיימות בהאי "עם הארץ" דקמן. וכבר הארכתי בספרי שם בסיכום האחרון שבסופו, שהעיקר בזה הוא לא להתפעל מאותות ומופתים כלל, כי דברים אלו פעמים נמצאים גם אצל אנשים פחותים ורעים, ואפילו אצל גויים וכידוע מכמה מעשים, ובאים להם כנ"ל מהסטרא אחרא, וכדי לנסות אותנו. ורק נתפעל מהגדולים והצדיקים האמתיים המפורסמים בהרבצת תורתם, וישרותם, וחסידותם, ומעבר לכך כל מה שנראה בהם דברים נפלאים, יש על מה לסמוך ולהאמין, כי לא ימנע הקב"ה הטוב מהולכי תמים. ולא נאמין בשום אופן שהקב"ה ישרה שכינתו, וישפיע ישועות ע"י אדם שאינו ראוי מצד גדולתו בתורה וכשרון מדותיו ומעשיו. ויש בזה משום חילול ה' והשפלת ובזיון כבוד התורה. ועיין בספרי שם (עמוד קכ"ה) לשונו הנפלא של הרב מאור ושמש בזה עיש"ב, שהזהיר שאין לילך ולהמשך אחרי אנשים בעלי מופתים בשום אופן, אפילו אין רואים בהם שום ריעותא. רק אחרי הקדושים אשר בארץ המפורסמים בתורתם ובמעשיהם. וההולכים אחרי בעלי המופתים, יכשלו בהם ויגיעו בסוף לעבודה זרה ממש עיש"ב, ובשאר לשונות שהעתקתי שם, ובפרט בדברי הגר"א מספרו דברי אליהו (על מסכת בבא מציעא דף נ"ט ע"ב), עי"ש, ובדברי האדמו"ר רבי יואל מסאטמר ז"ל שנשאל ממש בזה דנדונינו והשיב שם שלא יתכן בשום אופן דמי שאינו גדול בתורה יהיה בעל השגה ועושה פלאות, הביא דבריו בזה בספר עולמות שחרבו (עמוד כ"ח) עי"ש."
מי שבא ממשפחה מיוחסת לא יעזור לו לקבל השגות גבוהות אם הוא עם הארץ, זה יכול לבוא רק כתוספת לעיקר:
"ומה שיש טוענים שישנם אנשים שהגם שמצד עצמן המה אמנם פשוטים, אבל הם נצר למשפחות מיוחסים ונכדים לרבנים מפורסמים, ולכן יתכן שהצלחותיהם בפעולות ישועה ובידיעת הנסתרות באו להם בזכות אבותיהם ירושה ונחלה עדיהם. נלע"ד שטענה זו צודקת קצת רק אם אנשים אלו הם על כל פנים יראים ושלמים ובני תורה אמיתיים המדקדקים בקלה כבחמורה, הגם שאינם בעצמם גדולי וגאוני עולם וקדושי עליון. ועיין במדרש רבה (ריש פרשת תולדות) שבזכות האב שהיה צדיק ניצל בנו מכליה הגם שהיה רשע ומצד עצמו לא היה ראוי להנצל, עי"ש בפירוש מהרז"ו. אבל אם המדובר באנשים פשוטים ממש, ועמי הארץ, לא יתכן בשום אופן שזכות אבותיהם תעמוד להם להיות בעלי רוח הקודש ופועלי ישועות באמת. ומעיקרא היה צריך שזכות אבותיהם יסייעום להיות יראי ה' ובעלי תורה באמת, אבל לא לדלג העיקר ולקפוץ אחרי התוספת, זה ברור לענ"ד."
מביא תשובת הרשב"א
מצטט חלקים מתשובת הרשב"א א, תקמח ומסכם שהרשב"א שלל אפשרות של נבואה והשגות לאיש פשוט:
"…הרי קמן מדברי גדול הראשונים הרשב"א ז"ל שבשום אופן לא רצה להאמין שאדם פשוט יוכל להשיג ידיעות נסתרות באופן פתאומי, אם ע"י מלאך או מגיד וכדומה. הן מצד שחז"ל שללו את זה, שכתבו להדיא תנאים למשיגי השגות. והן מצד דזה אי אפשר בזמנינו, שבודאי הגמור אין אנו ראויים לכך, ומה גם בחוצה לארץ שהדבר נמנע וככל הכתוב שם. ותלה תופעות כאלו בטבעי בני אדם ומצבי רוחם, או ברוחות רעות השולטות בהם, והיינו ככל הנאמר לעיל על פי ספרי גדולי האחרונים והמקובלים שהבאנו, שאין ראוי לסמוך עליהם בשום אופן כיון שאינם השגות הבאות מהקדושה. וציוה לחקור היטב מאד אחרי הדברים, ולא להאמין בהם כפתי המאמין לכל דבר. וכוונתו ברורה שעל ידי זה יתגלה שאכן ישנה כאן איזו רעותא שעל ידו יחשף המסוה מעל פניהם. ושבח את תכונת כלל ישראל, שמטבעם אינם הולכים שלל במהרה להאמין בפועלי ישועות ומבטיחי הצלחות, אפילו כאשר הם בשפל המדרגה וצריכין להאחז בכל המזדמן. אלא חוקרים ומבררים מתחילה על היות המבטיחים והעושים אכן שלוחי ה' באמת. ולמעשה על פי דברי גדולי האחרונים ז"ל שהבאתי לעיל נתבאר לנו להדיא מה היא הרעותא שכיון עליה הרשב"א ז"ל, והיא ענין היות מקור הגילויים מהסטרא אחרא וככל הנ"ל."
דברי סיום וסיכום
מסכם שצריך להתרחק מאותו בעל מופתים ושלא ישמעו לו ולא יקבלו את הדרכותיו. ברוב הפעמים מתגלה שאנשים כאלה מושחתים. ויש בזה גם פגיעה בלימוד תורה שמתפעלים מעם הארץ בעל מופתים יותר ממי שמשקיע בלימוד תורה:
"באופן דנראה לנו להורות בשאלה זו שאין ספק שראוי להדריך להשומעים בלקחו להתרחק מאיש זה, ולא ישמעו ממנו נסתרות ולא יקבלו ממנו הדרכה. ועל הרוב, מעט מעט מתגלים אצל אנשים מסוג זה והדומים להם, פרצופם האמתי, ומגיעים לכל מיני שחיתות ורשעות, ומחריבים כל חלקה טובה. וכאשר שואלים בי אודות סוג אנשים כאלו תמידין כסדרן מכמה קהלות בעולם, רגיל אני לומר להם: אם אתם מתפעלים מהידיעות והפלאות שנראה באנשים אלו, למה לכם לחנך בניכם בישיבות, והלא אמרו חז"ל דאלף נכנסין לבית המדרש, וכולי האי ואולי שיצא אחד להוראה. ולהיות גדול הדור אולי אחד מתוך מאה אלף יזכה. והלא אותו גדול הדור שצמח לנו מתוך מאות אלפים, מה תועלתו וכוחו, לא שמענו עליו אחד מני אלף בפעולות ואותות ומופתים וידיעת נסתרות, לעומת אותן שמועות המתפרסמות על הפועלי ישועות ובעלי המופתים למיניהם, שאינם לא במקרא ולא במשנה, ומעולם לא למדו בישיבות. א"כ נסיק שעדיף (חלילה) לא לחנך ילדינו בישיבות, כדי שלא נמנע מהם האפשרות שיהיו כנביאים, יודעי נסתרות ופועלי ישועות, אתמהה. ואין לך בזיון התורה וחילול ה' גדול מזה להעלות על הדעת שכבר לא מצא הקב"ה בעולמו מכל הצדיקים והחסידים האמתיים, בעלי תורה ובעלי מדות טובות, ובעלי מעשים טובים, להשרות עליהם שכינתו, עד שמצא איש ריק ופוחז כזה, ועליו יזריח אורו, חס שלא להזכיר, וההי"ב. ובדרך כלל מתוך סיפור דברים אלו מבינים השואלים עד כמה התפעלותם משטויות כאלו הוא דבר שאין בו ממש, ויש בו חשש ותקלה, ובפרט חילול ה' ורפיון לימוד וקיום התורה, וככל האמור. ואני את נפשי הצלתי, והשומע ישמע ועליו תבוא ברכת טוב אכי"ר".
הרב אליהו אברז'ל, דברות אליהו סימן כה
כותב שאין ללכת לקבל עצות וכד' מבעל מופתים שהוא עם הארץ. ותוקף בחריפות את הנוהגים כמקובלים למרות שלא הגיעו לרמה זו. שהם בעלי גאוה, שמנסים להראות עצמם ברמה גבוה ממה שהם. צריך ללכת רק לתלמידי חכמים צדיקים אמיתיים, וכמו ששואלים רב בהלכות איסור והיתר, כך מי שרוצה לפנות לאיזה צדיק צריך לשאול רב לראות אם הצדיק הזה אכן צדיק:
"ב"ה כ"ב סיוון תשנ"ו
לכבוד ידידי היקר ונעלה חחה"ש המופלג בתורה וירש"ש, שוקד באהלה של תורה משכיל ונבון וכו'.
הרה"ג וכו' הרב ציון קדוש שליט"א.
שלום רב. אחרי שים שלום טו"ב הנני לאשר בתודה והוקרה רבה קבלת ספרו איזהו חכם המכיר את מקומו, שבו האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו "נגד התופעה" של אנשים המטעים ומרמאים את עצמם ואת אחרים שמתחזים למקובלים ואנשי מופת בזמן שהם אינם לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ. ולצערינו התגלו שהם למטה מזה ממש אוי לאוזנים שכך שומעות ואוי לעינים שכך רואות. ותורה חוגרת שק. ובמקום שאנשים יעסקו בתורה שהיא חיינו ואורך ימינו, מבלים זמנים בנסיעות ותורים ארוכים אצל מתחזים למיניהם שכל רצונם הוא לנצל מצוקת נפשם של אומללים אלו ולמלאות כיסם בממון ושכחו שהתורה לא רק בשר חלק, אלא גם כסף חלק, ובזה קשה יותר הואיל ובדברים שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר ואת זה אינם בודקים אם חלק. ובמקום ספירות עליונות, סופרים כסף. וכבר רבינו הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פ"ה ה"ד, ועצומים כל הרוגיה אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצים ויושבים בראש לדין ולהורות בישראל הם המרבים המחלוקת והם המריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות, עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים, ע"כ. עיין שם. והנה רובם של כל אלו הם עמי ארץ ממש שעליהם נאמר בגמרא מסכת שבת אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו שבת ס"ג, ופרש"י שהיינו טעמא הואיל ואינו יודע בדקדוק מצות ואין חסידותו שלם, וסיפק ללמוד ממנו עכ"ל. שהרי תלמיד חכם מבואר בשו"ע יו"ד סימן רמ"ג ס"ב, וז"ל שיודע לישא וליתן בתורה ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ופירושיו ובפסקי הגאונים, ע"כ. וכל הנ"ל רחוקים מאוד מלהגיע לגדר תלמיד חכם, אלא ממש עמי הארץ אשר הזהירו חז"ל מלגור בשכונתם. ואנשים מתדפקים על דלתותיהם ולא שתו ללבם מאמר חז"ל הנ"ל, ואין לבקש ברכה אלא מגדול בתורה במוסר ובדרך ארץ כדברי הגמ' בבא בתרא קט"ז כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. ע"כ. ואמרו ילך אצל חכם וכתב הנימוקי יוסף שם דמנהג זה בצרפת כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב תופס ישיבה שיברך אותו עכ"ל. ולכן מן הראוי ללכת רק למי שכל עסקו רק בתורה בלבד. ועיין גמרא מו"ק דף ט' ושם איתא ר' יונתן בן עמסיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי רבי שמעון בן יוחאי איפטור מיניה באורתא לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה וכו' מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה עיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת. אמר ליה לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה (כלומר חכמים) זיל גביהן דליברכיך. ע"כ. וקשה מדוע רק עתה רשב"י פונה לבנו ללכת אליהם לקבל ברכה ולא מקודם בימים הראשונים שלמדו לפניו פרשתא דנדרים, אלא עד אז עדיין לא נודע שהם חכמים ורק אחרי שהם סיימו פרשתא דנדרים, וגם נודעו במוסר ובדרך ארץ שאעפ"י שנפרדו מרשב"י בערב חזרו שוב בבקר, הואיל ולנו באותה עיר, לכן רק עתה שנודעו בחכמתם ובמוסרם אז היו ראויים לבקש את ברכתם. ואז פנה לבנו לבקש ברכתם. וכמה חכמים תעבו האינם ראויים ועושים עצמם לראויים ומתלבשים באצטילא דרבנן וכדומה אעפ"י שאינם ראויים.
והנה איתא בגמרא מסכת בבא קמא דף נ"ט ע"ב, אליעזר זעירא הוה סיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעא אשכחוהו דבי ריש גלותא וא"ל מאי שנא הני מסאני אמר להו דקא מאבילנא אירושלים, אמרו ליה את חשיבת לאתאבולי אירושלים סבור יוהרא הוה אתיוה וחבשוה אמר להו גברא רבה אנא, אמרו ליה מנא ידעינן, אמר להו או אתון בעו מנאי מלתא או אנא אבעי מינייכו מילתא וכו' ושבקוהו, ע"כ. ועיין תוספות שם, הואיל ולא היו רגילים במנעלים שחורין, ואבילות דאליעזר היה כזה שהיה לבוש שחורים ומתכסה שחורים וכו' מפני חיבתה של ירושלים, ע"כ. הרי שראוי להענישו בחושבם שאינו גדול בתורה ועושה חומרא של גדולי תורה, ואפילו חבשוהו, ורק לאחר שנודע להם שהוא גברא רבה שבקוהו, ובלאו הכי הוי יוהרא, עיין שם.
ואיתא עוד בגמ' שם דף פ"א ע"ב ומסלקין לצדי הדרכים מפני יתידות הדרכים. רש"י בכל עת ואפילו בזמן שהתבואה בשדות, הפקיר לכל אדם להסתלק מן הדרך מפני היתדות, וליכנס לגבול שדה חבירו ולילך על המיצר אצל הדרך: מפני יתידות הדרכים. בימות החמה יבש הטיט ונעשה כיתידות מקום דריסת האדם ובהמה שדרסו שם בימות החורף ונעשו כשחיתות עכ"ל. וזה אחד מעשרה תנאין שהתנה יהושע עיין שם דף פ' ע"ב והלאה. והגמ' שם רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא אסתלקו לצידי הדרכים הוה קא מפסיע ואזיל ר' יהודה בן קניסא קמייהו אמר ליה רבי לרבי חייא מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו א"ל רבי חייא שמא רבי יהודה בן קניסא תלמידי הוא וכל מעשיו לשם שמים כי מטו לגביה חזייה אמ"ל אי לאו יהודה בן קניסא את גזרתינהו לשקך בגיזרא דפרזלא, ע"כ. ופרש"י שם, מפסע ואזיל מיתד ליתד פסיעות נסות ולא היה רוצה להסתלק אל מצר השדה שהוא מראה לנו שהוא ירא שמים מאוד ואינו חושש לתנאי שהתנה יהושע ומחזי כיוהרא. בגיזרא דפרזלא, כלומר נדוי, ע"כ. עיין שם. הרי מבואר שאדם שהוא מתחסד והוא לא במדרגה זו נראה כיוהרא ורצו לנדותו עד שהתברר שאיירי באדם גדול שכל מעשיו לשם שמים ובלאו הכי אסור.
ונראה עוד להביא ראיה מהא דאיתא בגמרא חולין דף ק"ה ע"א אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר כי השתא, ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא. עיין שם. בעוד מעשיות כי האי, וקשה למה קורא לעצמו מר עוקבא חומץ בן יין, ומדוע לא ינהג כאביו ויחמיר על עצמו לשהות בין בשר לגבינה מעת לעת כמו אביו. ובפרט שמר עוקבא היה חסידא קדישא כמבואר בגמ' כתובות ס"ו ע"ב שנכנס לתנור גרופה נורא כדי שהעני לא יתבייש ולא שלטה בו אש לא בו ולא באשתו כמבואר שם ומדוע לא ראה להחמיר על עצמו כמו אביו, ולא יכנה עצמו חומץ בן יין. אלא הואיל ומר עוקבא חשב הואיל ולא הגיע למדרגת אביו אם יעשה כאביו יראה כיוהרא משום שכן חש שעדיין רחוק מדרגת אביו. ובא ללמדנו שאדם לא ינהג חסידות יתירה אם הוא לא במדגנה זו דאם כן הרי הוא מרמה עצמו ואחרים ויצא שכרו בהפסדו. וא"כ ק"ו אם מר עוקבא כך נהג ומדובר במלאכי ה' ממש, ק"ו אנן יתמי דיתמי דמי שאינו בר הכי להיות מסלסל בעצמו הרי עוונו ישא, ר"ל.
ועיין בהסכמה לספר תמים תהיה, לגאון מהר"י ווייס זצ"ל שכתב והיות שלאחרונה נשמע שכמה אנשים מתחזים כפועלי ישועות שאינם ראויים לכך ומשתמשים בדרכים ופעולות שלא כתורה, ותמימים נלכדים בשחיתותם, ומהם רבים שנפגעו על ידם בגוף ובנפש וממון רח"ל, ובאיסורים חמורים נכשלים ח"ו הפונים אל המכשילים הללו, ולא לפנות אל רהבים ושטי כזב ואני מביע דעתי דעת תורה, שבכל הברוך בענין זה לא יורו שום היתר לעצמם אלא יפנו למורי הוראה כמו בכל דיני איסור והיתר לבל יכשלו ח"ו בעוונות חמורים והנוגעים לאמונה הטהורה ויפנו לצדיקי הדור מרביצי תורה ויראה כדאיתא בש"ס ב"ב קט"ז ע"א דרש רבי פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר ואיש חכם יכפרנה, ובנימוקי יוסף שם דכל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב תופס ישיבה שיברך אותו עכת"ר.
הרי לך רשפי אש שלהבת יה ולפידי אש יהלוכון נגד פועלי ישועות מזוייפים ועי"ז מטילים שם רע על צדיקים האמתיים, שדרכם דרך קדושה וטהרה. ואמרו בגמרא סוטה כ"ב ע"ב, אמר רב נחמן דמטמרא מטמרא ודמגליא מגליא בי דינא רבה ליתפרע מהני דחפו גינדי, ופרש"י שם המתכסים בטליתות ומראין עצמן פרושים ואינם פרושים ע"כ.
ולכן על האדם לפנות אל צדיקי הדור האמתיים גדולים בתורה ממש. ואם אינו מוצא שיפנה ישר אל הקב"ה כמו אדם הזקוק לטובה מאביו פונה אל אביו ולא ע"י שליח. וכבר הודיענו רבונו של עולם ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו (ואתחנן ד' י"ג) ואבינו שבשמים שומע תפילה. ואם על המון העם הלכו שולל החרשתי, אבל מה לבני תורה חסידים ואנשי מעשה לבוא לאהליהם של אלו שמשתמשים בתואר מקובלים ואינם יודעים מאומה. אשר ע"כ צריך לשים עין פקוחה שלא ליכשל באורחות עקלקלות לא שערום אבותינו. וכבר הורה רבינו הרמב"ם סנהדרין פרק ד' הלכה ט"ו דמי שאינו הגון ולא ראוי לדון מפני שאינו יודע הרי זה כמקדיש בעל מום למזבח שאין הקדושה חלה עליו עיין שם. ועיין בספר כלי יקר על הפסוק בפרשת צו (ויקרא וג) ולבש הכהן מדו בד, ובגמרא יומא כ"ג ע"ב כמדת גופו לא ארוכה מדי ולא קצרה מדי ועיין רש"י שתהא במידתו. ומסביר הגאון הנ"ל. א) דרכו של המתנאה שלובש בגד ארוך ממידת גופו כדי להתהדר לפני הבריות לכן מזהירה התורה את הכהנים המשרתים בקודש שיקפידו על כך שבגרם יהא בדיוק כמידת גופם, וכך לא יכשלו במידת הגאות. עיין שם. ועיין פרפראות לתורה (עמוד 31) בשם תלמיד המגיד ממזריץ רב וולף מזיטומיר בספרו אור המאיר למגינת הלב אין מורי העם ומדריכיו הרוחניים מקיימים כראוי הוראת הקדמונים ולבש הכהן מדו בד, שתהא כמדתו ומתירין לעצמם לחיות חיי רווחה על חשבון הצבור ועליהם לשמש דוגמא ומופת להמוני העם. עיין שם.
ובספר קרית ארבע להגר"א כהן זצ"ל עמוד קס"ח כתב על אלה המתעטפים בטלית של תלמיד חכם ומברכים לבטלה ברכת התורה, ורק שמו אותותם אותות בדמותם החצונית בלבד, אבל הדמות הפנימית בבגדו בה שחורה כעורב ריק ומנוער מש"ס ופוסקים, ורק בגרונו יהגה פטפוטי מילי וקטעי פסוקים המקושטים בשפה מליצית, ובזה מצליחים לסחוב אחריהם אנשים תמימים ועמי הארץ עד שנחשב בעיניהם כמלאך הממונה על הנשמות ומפתחות גן עדן בידו. ועם שלפעמים נראה כאילו הצליחו לרפאות חולה ואיזה מעשה נסים אין מזה שום ראיה לקדושתם וצדקותם שהרי גם חרטומי מצרים עשו בלהטיהם כן והסטרא אחרא עוזרת להם לפעמים שהם שייכים לה ומצאנו שאפילו עבודה זרה היתה עוזרת לעובדיה מכח הנמשך מהטומאה ר"ל, עכת"ד, עיין שם.
אשר ע"כ בהא סליקנא מכל האמור: בהא דנתרבו מינים ממינים שונים בני אדם ואשר חלקם בשם רבנים וחכמים יקראו, וחלקם גם בעלי מופתים יקראו, ומנצלים בעלי מרי נפש לצרכיהם בכספם ובממונם, ועוד דברים אחרים כידוע. אין ספק שמבקשי אמת יראי ה' להתרחק מכל אלו והדומין להם, ואין לפנות אלא לצדיקים גמורים גדולים בתורה ומרביצי תורה, וראשי ישיבות אמתיים, כדברי הנימוקי יוסף ב"ב. ואם בתלמיד חכם היודע מסכת אחת והלך למקום אחר שאינם מכירים אותו ויחשבו אותו שיודע שתי מסכתות צריך לומר להם מסכת אחת אני יודע כמבואר בירושלמי ספ"ב דמכות, עיין שם. ואם על תלמיד חכם כן דאסור לו שיטעו בו שיודע יותר ממסכת אחת על אחת כמה וכמה מי שאינו יודע אפילו מסכת אחת ומטעה בכוונה תחילה שיודע מסכתות ממש, שאשר ע"כ כשם שאדם שואל רב מוסמך בהלכות או"ה ועוד, כן ישאל רב מוסמך לפני שהוא נגש לרב מסויים שאינו מוכר ומפורסם לרבים.
ויהי רצון שחפץ ה' בידנו יצלח ולא נגע לריק וה' ינחה אותנו בעצה טובה מלפניו אכי"ר.
ביקרא דאורייתא ע"ח אליהו אברז'ל"
בארות יצחק "תורת הקבלה מסיני ועד ימינו", הרב יצחק עראמה הי"ד
כותב בחריפות נגד בעלי מופתים בדורנו שאינם בני תורה ולפעמים יש איסור במעשיהם, ויש להתרחק מהם גם אם נראים כמצליחים, שמדובר בכוחות טומאה:
"א. נמצינו למדים אודות בעלי המופתים שבדורנו במיוחד שרובם ככולם אינם בני תורה באמת שהרבה ממעשיהם וענייניהם יש בהם צדדים של טעות וגם של איסור. וחשש סכנה לעושים ולמעשים. ומהם שעוברים משום "תמים תהיה" וכמו שפירשו הראשונים להתנהג עם הקב"ה בתמימות ולא לחקור אחר עתידות. ולכן אפילו נראים כמצליחים בפעולות נכון להתרחק מהם כמטחוי קשת. שהרי גם בין הגויים נמצאים כאלו בעלי מופתים וברור הדבר ששם הדברים נעשים ע"י כישוף ושימוש בשמות וכוחות הטומאה. וכמו שכתב רש"י [בראשית כח, ה]: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק". פירש רש"י משם המדרש – "אמר רבי נחמיה ברכת דיתיקי נתן לו. שאמר לו הקב"ה לאברהם 'והיה ברכה'. הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה, ואברהם מסרם ליצחק". וחלק הגויים – "ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל פני יצחק בנו ארצה בני קדם" פירש רש"י בשם חז"ל (סנהדרין צא, א) "שמסר להם שם טומאה". – וכמו שידוע לרוב שהעוסקים בכגון אלה, אין כוונתם לשם שמים כלל, אלא מהם לאסוף הון, ומהם לשם כבוד, ומהם למלאות תאוותיהם. והם הם המכבים אור הקבלה האמיתית בהראותם לפי דעתם המשובשת שכל הקבלה היא שימוש קמיעות וסגולות – ואפילו אותם שיודעים ספר אין להם ידיעות שורשיות כלל רק גיבובי דברים נאספים מספרי לקוטים שגם עליהם אין לסמוך כנ"ל. ויש כאלה הפועלים בשמות טומאה ממש, ואפשר בדרכי כישוף ממש. ומרמים את הבריות ומנצלים את תמימותם ומצבם הכאוב להתעלל בהם בגופם וממונם.
וכמה מעשי זימה נעשים במסוה של 'תיקונים ופעולות של ישועה', וכמה אנשים התבלבלו בדעתם בפחדים שהמיטו עליהם 'בעלי המופתים'.
ונסיים בדברי תקוני הזוה"ק [תיקון מ] שמטרת גילוי מארי מופתים, מארי עתידות בזמן פתיחת שערי הנבואה משמים בזמן הגאולה, להבדיל בין האור ובין החושך. יעויי"ש."
מרדכי חיים פרק כד, הרב מרדכי פרוש גליקמן
מביא שיש עניין לבקש ברכה מתלמיד חכם, אבל להתרחק מ"באבאות", ולברר היטב אם מי שאומר שהוא צדיק נותן ברכות הוא אכן צדיק (מציע לבדוק בתוך הציבור החרדי):
"סגולה ידועה ובדוקה, ומקורה ברבי יהושע בן חנניא ואמו, לבקש מת"ח ואדם גדול שיברכוהו ויעתירו ויתפללו בעדו שיהא ת"ח וירא שמים וכו', המשנה [באבות פ"ב מ"ח] אומרת "חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי וכו' הוא היה מונה שבחן, רבי אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טפה, רבי יהושע בן חנניא, אשרי יולדתו" וכו', שבח זה שנאמר על ריב"ח, אומר דרשני, דבשלמא אידך, משבח לת"ח עצמו, אולם כאן משבח את אמו-יולדתו, מדוע אכן כן ? ופירש
פירש רש"י ז"ל בד"ה "אשרי יולדתו – שהיה בקי בכל דבר לימוד ויועץ וקרוב למלכות, ואני שמעתי לפי שאמו גרמה לו שיהיה חכם, שכל הימים שעברתו אמו היתה מחזרת בכל יום על כל בתי מדרשות שהיו בעיר, ואומרת להם: בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שיהיה חכם, בגמרא ירושלמי", " עכ"ל. כלומר לבקש מתלמידי חכמים שיבקשו על העובר ועל הנולד שיהא חכם.
ובענין נוסח התפילה והברכה, אמנם החכם המברך יידע לנסח כראוי את ברכותיו אכן ההורים וכדו' כשמתפללים בעצמם על בניהם צריך לידע הנוסח, ומסתבר לענ"ד שצריך להתפלל הרבה על אהבת תורה ויראת שמים – שהם יסוד להצלחה בת"ת – ועל הצלחה וסייעתא דשמיא בלימוד, ושילמד הרבה ויידע תורה ויחכים בתורה, ושיהיה תלמיד חכם, וראה עוד בנוסח התפילה שחיבר מרן החזון איש זצוק"ל לאם אחת, שתתפלל למען בנה בברכת "שמע קולנו": " יהי רצון מלפניך ד' א' וא"א שתרחם על בני… ותהפוך את לבבו לאהבה וליראה שמך ולשקוד בתורתך הקדושה ותסיר מלפניו כל הסיבות המונעות אותו משקידת תורתך הק' ותכין את כל הסיבות המביאות לתורתך הק', כי אתה כו'.עכ"ל. (והתעוררתי מזה, לראות עד כמה מאד חשוב לדקדק בלשון הבקשה, יעויי"ש היטב) ועוד עיין ב"תפילת השל"ה" הקדוש, על הילדים, [תפילה המומלצת תמיד לאומרו, אך בעיקר בער"ח סיון, ושם כתוב גם על מידות טובות. ומהראוי אולי היה להעתיקו כאן, אלא שזה נתפרסם כבר הרבה, ובקל ישיגו טופסו, לכן סמכתי על כך, מלהביאו כאן-.
והנה אכן נוהגים כיום הרבה, לגשת לגדולי התורה ולבקשם, כי יברכו ויתפללו על הבן שיהא ת"ח, ויצליח בתלמודו, וכדו', ויש לזה מקור בגמ' ב"ב קטז, (אכן צריך לדעת שאין העיקר ברכה מהצדיק, כי אם העיקר שהאדם בעצמו מתאמץ וישתדל, אלא שברכת הצדיק מוסיף ומסייע אך העיקר צריך האדם לעשות ולפעול).
ובאמת יתכן שלא רק גדולי התורה כדאי לבקש כן אלא גם מת"ח שאינם גדולי הדור, ובלבד שיהא אדם גדול, ת"ח הגון, ולפיכך ברכתו עושה רושם, (אגב כאן מקום להזכיר, להזהר עד מאד מללכת לאנשים רמאים, אוחזי-עיניים המתחזים כצדיקים מקובלים, "באבאות" לובשי גלימות ושבע תועבות בליבם, אדרבא מהם צריך להתרחק (ועיין בספר "תמים תהיה" שחיבר הגאון המקובל החה"ש הגרי"מ הלל שליט"א ר"י אהבת שלום, ועיין עוד בספר איזהו חכם- "המכיר את מקומו" שחיבר הג"ה ר' ציון קדוש שליט"א,).
ובדרך כלל מי שאינו יודע האם הלה שלובש בגדי צדיק האם אכן צדיק הוא אם לאו, ? א. מספק, יתרחק עד שידע דבר ברור. ב. ישאל בתוככי הציבור החרדי! כי בדרך כלל יודעים שם היטב מי צדיק ומי לא. ואולי זה רמוז בגמ' ב"ב, דף י' ע"ב, דקאמר התם דאמורא א' חלה ועלתה נשמתו וחזר והבריא, ושאלוהו: מה ראית שם? ואמר: ראיתי עולם הפוך, ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמרו לו: עולם ברור ראית!! ושאלוהו: ואותנו היאך ראית שם? אמר להם: כמו שנחשבים פה כן נחשבים שם! כלומר שבבני תורה יודעים את ערך הבני אדם בדר"כ, ואפשר לסמוך עליהם, וכבר אמרו שלכלל ישראל יש חוש ריח לדעת לבד, ובלי תעמולה- מי הם גדולי התורה האמיתיים. וזה רמוז בפסוק בשיר השירים: אם לא תדעי לך וכו' צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. ומ"מ, יזהר מהצבועים והרמאים, מלבד שלא יתן להם כבוד אלא יתרחק מהם מאד. יזהר מן ברכותיהם. דמצינו בחז"ל שרבקה אמנו כשנפרדה מבית הוריה ולבן, ברכוה: "אחותינו את היי לאלפי רבבה" וכו', אחז"ל לפי שברכוה רשעים התעכב לידת בניה עד עשרים שנה, כדי שלא יאמרו הרשעים בגלל ברכותינו נפקדה, לכן היתה עקרה ויצחק אבינו העתיר בעדה, כדי שלא ייאמרו מברכות הרשעים נושעה,,, … !עכת"ד, חזינן מהא, שאדרבא מסוכן לקבל ברכה מרשע. אמנם גם יזהר מקללותיהם ח"ו, או מקללת שום אדם מישראל, שכן גם קללת הדיוט לפעמים מסוכנת)."
קובץ מנורה בדרום טז עמ' קי מאמר הרב ערן כברה
מביא שזה שבעלי מופתים (ועבודה זרה) נראים כמועילים אך אינם מועילים. בכל מקרה הייסורים והצרות היו אמורות לעזוב את האדם, ומפני ש"בא להיטמא" מזמנים אותו ללכת לבעלי המופתים וכך הוא יורד יותר (שלא חוזר בתשובה):
"ענף ב' – בענין כוחות גדולים הנמצאים באנשים פשוטים
א) ומענין לענין באותו ענין, הנה מצינו בדורנו אנשים מגידי עתידות ופעמים אף מחוללי מופתים, [ואין מדובר באנשים רמאים המרמים את הבריות, אלא באנשים תמימים ישרים], וכגון יהודי אחד באזור הדרום שאומר כל מיני דברים נסתרים, ושמעתי מפיו בזמן שנשאל מהיכן יודע נסתרות, והודה בפה מלא שהוא אדם פשוט, (ובאמת שאינו ידוע בתור תלמיד חכם, או ירא שמים מרבים, ומאידך אף אינו מחזיק עצמו בתור מקובל וכדו' אלא בתור אדם פשוט בלבד), ואינו יודע מהיכן כוחותיו לידע דברים נסתרים, אלא נולד עם תכונה זו, והיה ניכר מדבריו דברי אמת שאינו מדבר מתוך ענוה, אלא מתוך תמימות מולדת בלבד.
ב) והנה הא מילתא דפשיטא דבקרב בני התורה אין גדלותו של האדם נמדדת בעשיית מופתים כלל ועיקר, וכמאמר העולם 'אותות ומופתים באדמת בני חם', [וישנן ע"ז ראיות במרחבי התורה, ואכמ"ל], אלא דלכאורה יש לעיין האם מצינו בדברי רבותינו ז"ל מקור לתופעה זו דישנן אנשים פשוטים עם כוחות גדולים או לאו.
ג) והנה מראשית הוה אמינא לבאר בהקדם הא דאיתא בגמ' בע"ז (נה.) דאמר ליה זונין לרבי עקיבא, ליבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא, והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי, [ופירש"י שם, פסחים ההולכין לעבודת כוכבים שנתפרקו איבריהן מחמת חוליין, וחוזרין באיברין מצומדים, עכ"ל), מאי טעמא. אמר לו, אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם נאמן שהיה בעיר, וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים, ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים, פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים. אמרה לו אשתו, בוא ונכפרנו. אמר לה, וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן, אנו נאבד את אמונתינו. אף כך יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני, ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני, ועל ידי סם פלוני, כיון שהגיע זמנן לצאת, הלך זה לבית עבודת כוכבים, אמרו יסורין, דין הוא שלא נצא. וחוזרין ואומרים, וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתינו. והיינו דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב "וחוליים רעים ונאמנים" רעים בשליחותן, ונאמנים – בשבועתן, עיי"ש.
ד) והנה בחי' המהרש"א כתב לבאר בהא דאמרינן כיון שזמנן הגיע לצאת וכו'. דרצונו לומר, דודאי תשובה תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה שתתבטל אף בתוך זמן לבטל אף השבועה שנשבע שר היסורין, אבל זה האיש שלא עשה כן, ובאו היסורין עליו עד זמן שבועתן, כיון שהגיע זמנן לצאת ולא חזר בתשובה, הולך זה לבית עבודת כוכבים וכו', סמך בזה אהא דאיתא בגמ' לקמן, דאמר ליה רבא בר רב יצחק לרב יהודה, האיכא בית עבודת כוכבים באתרין, דכי מיצטריך עלמא למטרא, מיתחזי להו בחלמא, ואמר להו, שחטו לי גברא ואייתי מטרא. שחטו לה גברא ואתי מטרא. אמר ליה, השתא אי הוי שכיבנא לא אמרי לכו הא מילתא, דאמר רב, מאי דכתיב "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים", מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם, והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן", בא לטמא – פותחין לו, בא לטהר – מסייעין אותו, ונראה דדברי ריש לקיש קאי נמי אף על נידון דידן, דהיינו דכיון שלא חזר בתשובה בתוך זמן זה כפי חטאו שישובו ממנו היסורין, פותחין לו ליטמא, ומזמנין לו להלוך אז לבית עבודת כוכבים, ושיטעה בהם שבהליכתו לבית עבודה זרה נתרפא ע"י העבודת כוכבים.
ה) והוסיף המהרש"א לבאר דמפני שלפי ענין ולשון השבועה שלא תלכו אלא ביום פלוני, לא בא רק למעט שלא יתחילו ליסרו מקודם זמן ויום פלוני, אבל שלא יתחילו לייסרו לאחר זמן זה לא נתמעט, דשמא יחזור בתשובה בזמן האיחור, וכן שלא תצאו אלא ביום פלוני וכו', לא משמע רק למעט שלא יפסקו ממנו עד יום פלוני כפי חטאו, אבל שלא יבואו עליו היסורים עוד יותר מיום פלוני לא נתמעט באם לא ישוב בתשובה, ולפיכך אמרינן שהיסורין אומרים כיון שלא שב בתשובה והלך לבית עבודת כוכבים, דין הוא שלא נצא – שלא בא לנו שבועה על זאת, אבל חוזרין ואומרין, וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן נאבד שבועתינו שאנו נייסרו עוד ונאבד שבועתינו שלא יאמרו שלא משום קיום שבועתנו יסרנו אותו עד יום פלוני, שהרי גם לאחר שבועה נייסרו, וע"ז קאמר רעים בשליחותם שלפי לשון השבועה בתחילת היסורין לא נתמעט אלא שלא יתחילו מקודם כפי החטא, אבל שלא יתאחרו אינו בלשון השבועה, דשמא יחזור בתשובה בזמן האיחור, אבל הם רעים בשליחותם ומתחילין מאותו יום פלוני ולא מתאחרין, וגם נאמנין בשבועתן דלפי השבועה לא נתמעט אם לא ישוב שייסרו אותו אף לאחר זמן, והם נאמנין בשבועתן שיאמרו מצד קיום שבועתן נייסרו עד אותו זמן ולא יותר, עיי"ש.
ו) ועפי"ז נראה לומר, דכיון דאדם הולך אצל אותו בעל מופת בלא לעשות תשובה, וכידוע אצל אותן אנשים ההולכים לאותן בעלי מופתים, ולאפוקי מאלו ההולכים לגדולי וצדיקי הדור דכבר עושין תשובה קודם כניסתן, (אף ההסתכלות והשהיה במחיצתן גורמת לאדם לשוב בתשובה, וכידוע), א"כ הו"ל כהבא ליטמא פותחין לו, והיינו שמעלה בדעתו שאפשר להנצל מן היסורין בלא עשיית תשובה, ולפיכך כיון שאינו מעלה בדעתו לחזור בתשובה, מזמנין לו מן השמים להלוך אז לאותו עושה מופתים שיטעה בו שבהליכתו אליו נתרפא על ידו."
מביא מהרמב"ם במורה נבוכים שיש סוג אנשים שמגיע להם שפע וכישרון רק בכוח הדמיון שלהם בלבד. על פי זה מסיק שיכול להיות אנשים שהם פשוטים אבל בגלל שכח הדמיון שלהם מפותח נוטים לחשוב שהם בעלי מופתים, וגם יש להם את הכישרון לעשות תחבולות שיחשבו שהם בעלי מופתים:
"ענף ג' – בענין דעת ה"מורה נבוכים" בביאור התופעה דישנן כוחות גדולים באנשים פשוטים
א) ואולם שוב ראיתי אחר זמן מרובה בספר "מורה הנבוכים" (חלק ב' פרק ל"ז) דכתב אתה צריך להתעורר על טבע המציאות בענין השפע האלהי המגיע אלינו אשר בו נשכיל, ויהיו יתרונות לשכלנו זה על זה: והוא, א) שיש שמגיע ממנו לאדם מסויים, ויהיה שיעור אותו הדבר המגיע אליו, כדי להביאו לשלימות לא יותר. ב) ויש שיהיה אותו הדבר המגיע אל האדם שיעור שיעדף על שלמותו להשלים זולתו, כפי שהדבר נוהג בכל הנמצאים, אשר יש מהן שהגיע לו מן השלימות מה שמנהיג בו זולתו. ג) ומהם שלא הגיע לו מן השלימות אלא בכדי שיהא מונהג בזולתו.
ג) ואחר זה: א) דע כי השפע השכלי אילו היה שופע על הכח ההגיוני בלבד, ואינו שופע ממנו מאומה על הכח המדמה, בין מחמת מיעוט הדבר השופע, או מחמת מגרעת שהיתה במדמה מעיקר היצירה עד שאינו יכול לקבל שפע השכל – זהו סוג של חכמים בעלי העיון. ב) ואם היה אותו השפע על ב' הכחות יחד, כלומר, ההגיוני והמדמה, והיה המדמה בתכלית השלמות היצירתית – זהו כת הנביאים. ג) ואם היה השפע על המדמה בלבד, ויהיה ההגיוני מוגבל בין מעיקר היצירה או מחמת מעוט ההכשרה כת מיסדי הדתות, והקוסמים, והמנחשים, [והוסיף הגר"י קפאח ז"ל: כשהם עצמם טועים, אבל אותם רמאים המטעים אינם בסוג זה], ובעלי החלומות הצודקים, וכן עושי הפלאות ע"י התחבולות המופלאות זוהי ומעשה הלהטים, על אף שאינם חכמים, והם כולם מהכת השלישית.
ד) וממה שאתה צריך לדעת, ברור הוא שמקצת אנשי הכת השלישית יתחדשו להם דמיונות נפלאות, וחלומות והפתעות בעת היקיצה כעין מראה הנבואה, עד שמדמים לעצמם שהם נביאים, ויפלאו מאד במה שהם משיגים מאותם הדמיונות, וחושבים שהושגו להם מדעים שלא ע"י לימוד, ויבואו בבלבולים גדולים בעניינים הנעלים העיוניים, ומתערבים אצלם הדברים האמיתיים בדברים הדמיוניים תערובת מתמיה, כל זה מחמת חוזק הכח המדמה וחולשת ההגיוני, והיותו אין בו מאומה כלל, כלומר, שלא יצא אל הפועל, עיי"ש.
ה) ונראה בביאור דבריו דרצונו לבאר דישנן ב' עניינים בשינוי השכל בין בני אדם. ענין אחד: דישנן ג' סוגי בני אדם בכמות השכל שמקבלין מהשמים: א) דיש בני אדם שקבלו משמים כמות שכל רק כדי להביא את עצמן לשלימות, אבל לא כדי להביא בני אדם אחרים לשלימות. ב) ויש בני אדם שקבלו משמים כמות שכל יותר מכדי הצורך להביא את עצמן לשלימות, והטעם כדי שיהא בידן להביא בני אדם אחרים לשלימות. ג) ויש בני אדם שקיבלו משמים כמות שכל כדי שיהא בידם לקבל הנהגת אחרים שמביאין אותן לשלימות, [והוסיף הגר"י קפאח ז"ל: שאף להיות מונהג צריך תבונה, וכהא דאיתא בגמ' בערכין (טז:) תמיה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחות, עכ"ד].
ו) וענין נוסף: דהנה מצינו דניתן בבני אדם כח ההגיון וכח הדמיון שבהן אפשר שינתן השכל מן השמים, וישנן ג' סוגי בני אדם ששונים אחד מחבירו במיקום שניתן להן השכל מהשמים: א) דישנן בני האדם דהשכל ניתן להן מן השמים רק על כח ההגיון בלבד, ולאפוקי דאינו ניתן על כח הדמיון, בין שהוא מחמת מיעוט השפע הניתן מן השמים, או מחמת שיש חסרון בכח הדמיון באותו אדם זהו סוג של חכמים בעלי העיון. ב) וישנן בני אדם דהשכל ניתן להן מן השמים על ב' הכוחות כאחד, דהיינו כח ההגיון וכח הדמיון – זהו סוג של נביאים, ועוד ראה בדבריו לעיל (פרק ל"ו) באורך בזה]. ג) וישנן בני אדם דהשכל ניתן להן מן השמים רק על כח הדמיון בלבד, ולאפוקי דאינה ניתנת על כח ההגיון, בין שהוא מחמת שכח ההגיון אצלן מוגבל מחמת היצירה, דהיינו שנוצרו מוגבלין בהגיון, או מחמת ההכשרה, והיינו שלא פיתחו אצלן את ההגיון – זהו סוג של הקוסמים והמנחשים ועושי פלאות ע"י תחבולות מופלאות אף שאינן חכמים. [וראה בדברי הרמב"ם (שם) היאך ענין זה בדבריו מתקשר לחלק הראשון, ואכמ"ל].
ז) ועפי"ז נראה לבאר שורש התופעה דישנן אנשים מגידי עתידות ופעמים אף מחוללי מופתים, למרות שהם אנשים פשוטים ואינן חכמים גדולים, והיינו מחמת שהם מהסוג של בני אדם דהשכל ניתן להן מן השמים רק על כח הדמיון בלבד, ולאפוקי דאינה ניתנת על כח ההגיון, והיינו מחמת שכח ההגיון אצלן מוגבל מחמת היצירה, דהיינו שנוצרו מוגבלין בהגיון, או מחמת ההכשרה, והיינו שלא פיתחו אצלן את ההגיון, ונמצא ש'קולו חומרו', והיינו דכיון דאינם חכמים זהו הגורם לכוחן לעשות פלאות ע"י תחבולות, דמחמת דאינם חכמים הוי ניתן להן השכל מן השמים רק בכח הדמיון בלבד, ודו"ק."