ו – יציאה לקברי צדיקים בחו"ל | הרב אסף דהן

יציאה לחו"ל להתפלל על קברי צדיקים

דעות המתירים

בשו"ת שדה הארץ (אבן העזר, יא) נשאל רבי אברהם מיוחס אודות יציאה מהארץ לקברי צדיקים בחו"ל. ולמעשה כתב להתיר כל זמן שלא עוזב את הארץ לקביעות, ובתנאי שאין זו דרך סכנה ושלא יתבטל מעבודת ה' בזמן שהולך לחו"ל לקברי צדיקים:

"שאלה – איש הישראלי שהוא מיושבי הארץ אם מותר לצאת לח"ל לזיארה על קברי הצדיקים שבח"ל ע"מ לחזור לארץ או לא. ואת"ל דאסור ובפרט אם הוא יושב בירושלם תו' לדעת הרמב"ם דס"ל דקדושת מקדש וירושלם אינה בטילה לעולם וקדושה ראשונה לגבי מקדש וירושלם קדשה לעתיד לבא, אם כן לא מצאנו ידינו ורגלו מה שאנו רואים מעשים בכל יום שיושבי ירושלים יוצאים מכאן לזייארה על קברי הצדיקים, דהא מדתנו הכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין, הכל מעלין לירושלם ואין הכל מוציאין, משמע שדינם שוה ואם נניח במונח שאסור לצאת מירושלם לח"ל לזייארה, הוא הדין שיהא אסור מירושלים לחברון וכיוצא, ומאן פלג לן בין צדיקים שבח"ל לצידיקים שבחברון לענין זה. ואע"פ שמרו בירושלמי שם אם הלכה רופפת בידיך פוק חזי מאי עמא דבר, מ"מ יורנו המורה אם יש איזה ראיה לדין זה…

תשובה – הנלע"ד בקיצור דודאי אם מתחילה סליק מעיקרא אדעתא לילך לכל (?) כנהוג, פשיטא דאין צד איסור בדבר ואדרבא צריך לקיים דיבורו ולהוציא מחשבתו הטובה לפועל ולילך להשתטח על קברי הצדיקים אם אין סכנה בדבר כאשר יתבאר לפנים בע"ה וכנ"ל בשאלה. אמנם מי שבא סתם וכבר נתישב יב חדש וכבר הוא נחשב מאנשי העיר לכל דבר, וכל שכן תושבי עיר ירושלם ואין עליו שום נדר על דבר זה. ודאי כי אין צורך לילך לשום אחד מהמקומות הנז' דישיבת ירושלם עדיפא טפי משאר א"י, וכן הדר בא"י אין לו לילך לח"ל להתשטח על קברי הצדיקים אשר שמה, יען כי ישיבת ארץ ישראל וירושלים היא מצוה רבה…

ונמצא כיון דהלכה רווחת בישראל דישיבת א"י וירושלם מצוה רבה היא, א"כ הסברא נותנת דאסור לצאת מהם אפילו לזייארא"ס, יען כי ישיבת א"י היא מצות עשה כאמור, והזייארא"ס לא נמצא בספרים לשום אחד מהמחברים על זה שהולכים להשתטח על קברי הצדיקים אם הוא מצוה. ופוק חזי מה שכתב הרב בתי כהונה בסימן כ"ג בסופו כי צלל במים אדירים ולא מצא ידיו ורגליו על דבר זה ולסוף העלה כי כיון שהראשונים נהגו כן ואפילו כהנים בנדון דידיה דהן כל טוב ראתם עינם ואם רק הוא ממנו, ומאחר דאיהו בנדון דידיה דהויא בדבר איסור בטומאת הכהנים כנזכר שם באורך העלה (?) וכמו כן אית לן למימר נמי בנדון דידן, ובפרט כי בנ"ד אין איסור כלל, ואם על יציאתו משם דהיינו מירושלים לא"י או מא"י לח"ל אפשר דאין כאן איסור כלל, דכיון דאין דעתו לעקור דירתו משם רק הולך להשתטח על קברי הצדיקים ולחזור תכף למקומו אין בזה איסור כלל… ועוד דהכא אפשר כי הזייארא"ס הוא דבר מצוה, כי ע"י שמשתטח על קברי הצדיקים זכותם יגינו עלינו וימלאו את משאלותנו לטובה כאשר מצאנו ראינו לכלב בן יפונה בלכתו עם המרגלים ויבא עד חברון… וכבר העיד האור המופלא האר"י ז"ל כי בהשתטח האדם על קברי הצדיקים ובפרט אם יודע לעשות יחוד השייך לאותו צדיק יהיה נשמת אותו צדיק עזר וסיוע גדול לאותו האיש… ומיהו כל זה דכתיבנא הוא אם אינו מתבטל באותם הימים עבודת ה' ושום דבר מן המצות, אבל אם מתבטל מאיזה מצוה ממנו בסיבת ההליכה אזי ודאי כי מצותיו קודמין ועבודת בוראו. לא כן רבים כשהולכים לזייארה אחת יבטלו כמה ימים מהתפילה ועבודת הבורא וכמה מצות ובפרט אם הוא ת"ח ומתבטל מלימודו היא מצות והגית בו יומם ולילה או חדש או ימים, ולענ"ד נראה דלא יפה הם עושים וה' הטוב יכפר בעד, וגם שלא יהיה דרך מסוכן דאם איכא סכנה אפילו לעלות לא"י עצמו פטור כמו שכתב מרן הב"י שם בשם הרא"ש בן הרשב"ץ…

ואם כן בנידון דידן אין מפני זה המאורע נקרא מקום סכנה כנז"ל ולכן מותרים לילך לזויארא"ס הנהוגות ואף שהיה דר בירושלים כיון דאינו עוקר דירתו משם, ובפרט אם קבלו בלשון נדר צריך ליילך אם אין סכנה וכנז"ל".

וכך כתב על פיו שדי חמד (מערכת ארץ ישראל, אות א) שמותר להשתטח על קברי צדיקים בחו"ל, בתנאי שלא יתבטל מתורתו ומעבודת ה':

"ארץ ישראל דאסור לצאת ממנה לחו"ל – מכל מקום אם רוצה לצאת כדי להשתטח על קברי הצדיקים שרי. והרב ב"כ סימן כ"ג צלל במים אדירים על מה שנהגו הכהנים לילך להשתטח על קברי הצדיקים ולא חיישי לטומאת כהנים, ומסיק כיון שנהגו כן הראשונים אם רק הוא ממנו ומדבריו נלמוד בכ"ש לענין לצאת מא"י לחו"ל או מירושלים לא"י דשרי, דהא אפש"ל דבכי הא ליכא איסורא כלל כיון שדעתו לחזור… ואפשר דאיכא מצוה להשתטח על קברי הצדיקים להגן עלינו כמו שכתוב בכלב בן יפונה וכו'… הרב שדה הארץ ח"ג באבה"ע סימן י"א. ובאמת שדבריו נכונים ובדידי הוה עובדא וראיתי כי כל לגבי ת"ח ובפרט אם תורתו אומנתו וכ"ש אם רבים צריכים לו שמלמד תורה לרבים וכיוצא הוא קרוב להפסד מלשכר…".

וכן דעת הברכי יוסף (או"ח תקסח, יא) שמותר לצאת מהארץ לקברי צדיקים על דעת לחזור לארץ:

"הנודר לילך על קברי הצדיקים וכו'. אף אם יושב בארץ ישראל ונפשו אותה להשתטח על קברי הצדיקים בח"ל, או יושב ירושלם ורוצה ללכת על קברי צדיקי שבארץ ישראל, שרי לילך אדעתא לחזור. מהר"ם מזרחי בספר פרי הארץ ח"ג כ"י סי' ו' מי"ד".

וכך כתב על פיו כף החיים (שם, קא):

"ואף אם יושב בא"י ונפשו אותה להשתטח על קברי הצדיקים בחו"ל או יושב ירושלים ורוצה ללכת על קברי צדיקי שבא"י שרי לילך אדעתא לחזור. פרי הארץ ח"ג כ"י סי' ו' מיו"ד. ברכ"י או' י"א".

בשו"ת משנת יוסף (ליברמן, ח"א נז, ב) נשאל אודות יציאה מהארץ לצורך סחורה, קברי צדיקים ורפואה. ולעניין יציאה לתפילה על קברי צדיקים כתב להתיר, מטעם שכמו שמותר לצאת לחו"ל לסחורה מצד זה שמדובר בחיי נפש, גם להתפלל בקברי צדיקים הוי חיי נפש, שהתפילה נקראת חיי שעה – לצורך צרכיו של האדם:

"השדי חמד (אסיפת דינים מע' א"י אות א) מביא מהרב שדה הארץ, שמותר לצאת מא"י כדי להשתטח על קברי צדיקים, כיון דדעתו לחזור ומצוה להתפלל שיגינו עליינו, כמ"ש בכלב בן יפונה עיין שם. ולכאורה קשה דהא תינח רק לשיטת מהרי"ט (בחי' קידושין לא:) שנתבארה לעיל בסימן נה שמתיר לצאת על מנת לחזור גם לדבר הרשות, וכ"ש לשאר מצוות. אבל לשיטת הרמב"ם ותוס' הנ"ל מותר רק לצאת לתורה אשה וסחורה אבל לא לשאר מצוות. וכן הקשו לו בפאת השדה (אסיפת דינים מע' א"י אות ג) – ויש לומר על פי"ד הפאת השולחן הנ"ל דטעם היתר היציאה לסחורה הוא משום שעצם הסחורה הוא עניין של חיי נפש [גם אם עכשיו אינו יוצא משום רעב דווקא] ואם כן גם תפילה היא חיי נפש, לא פחות מסחורה כדאשכחן (שבת י.) דתפילה נקראת חיי שעה, ופירש"י משום שהיא לרפואה לשלום ולמזונות. וא"כ כמו שלצרכי מזונות יוצאים כדי לסחור ולהביא עי"ז למזונות, כמו"כ יוצאים כדי להתפלל שיזכה למזונות ולשאר צרכי חיי נפש. שוב ראיתי כן בשו"ת פרי הארץ (ח"ג יו"ד סי' ז) עיי"ש שהאריך מאד. והגם שישנם הרבה קברי צדיקים בא"י, מכל מקום שמא יעמוד לו זכות אותו צדיק שהוא קשור אליו הקבור בחו"ל".

וכך משמע דעת הרב עובדיה (יחוה דעת ה, נז) בתשובה אודות היתר יציאה מהארץ לחו"ל לטיול, סחורה וכד', שציין לדעות הפוסקים המתירים:

"ודע שאף על פי שהגאון מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן עד) כתב שלא ידענו מה מצוה יש להשתטח על קברי הצדיקים, ולפי זה היה נראה שאין לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ להשתטח על קברי הצדיקים אפילו על מנת לחזור, מכל מקום הרי סיים שם, שהבית יוסף סימן תקסח הביא בשם מהרי"ל, שהנודר ללכת על קברי הצדיקים וכו' שמשמע שהוא נדר מצוה. וכן המהרח"ו כתב שיש עיקר לזה. ע"ש. וכן העלה הגאון רבי אברהם מיוחס בשו"ת שדה הארץ חלק ג' (חלק אבן העזר סימן יא), שאפשר שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, שיתפללו עלינו, וכמו שמצינו בכלב בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי האבות, ואמר, אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים (סוטה לד ע"ב ובתוספות שם). ולכן מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי להשתטח על קברי הצדיקים, כיון שדעתו לחזור לארץ ישראל. ע"ש. וכן העלה הגאון רבי ישראל מאיר מזרחי בשו"ת פרי הארץ חלק ג' (חלק יורה דעת /יורה דעה/ סימן ז'). ע"ש. ועיין בזוהר הקדוש פרשת אחרי מות (דף עא סע"א), ובדברי הבית חדש יורה דעה (סוף סימן ריז), ובשדי חמד אסיפת דינים (מערכת ארץ ישראל אות א'). ע"ש. ועיין בשו"ת משפט כהן (סימן קמז), ובספר ארץ חמדה לידידנו הגר"ש ישראלי (עמוד מד). ודו"ק".

וכך פסק על פיו ילקוט יוסף (או"ח ב, סימן נג, עמ' קפט).

גם רבי חיים דוד הלוי (מקור חיים ה, פרק רצה, עמ' 454 ואילך) התיר למעשה לצאת מהארץ על מנת לעלות לקברי צדיקים בחו"ל, ואף הוסיף שמעלת ההשתטחות על קברי צדיקים גדולה שכן האחרונים השוו אותה לדברים שלשמם מותר לצאת מהארץ:

"הנה הרב שדי חמד הביא בשם כמה גדולים היתר מוסכם שכדי להשתטח על קברי הצדיקים שבחו"ל מותר לצאת מא"י, כמובן על מנת לחזור. וכבר עשו מעשה חסידים שנסעו לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים ויש להם על מה שיסמוכו. ומכאן יש ללמוד כמה גדולה חשיבות ההשתטחות על קברי צדיקים, שכן פסק הרמב"ם על פי דברי רבותינו בש"ס "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכום ויחזור לארץ'. ועיי"ש בדבריו כמה הפליג במעלת ארץ ישראל. ואם השוו גדולי האחרונים השתטחות על קברי צדיקים לענין יציאה לחו"ל לחשיבות למוד תורה ונישואין נקל להבין כמה גדולה מעלתה… עוד העתיק שם השדי חמד בדין יציאה לחו"ל בשם הרב שדה הארץ תנאי להגבלת ההיתר: ומיהו דוקא כשאינו מתבטל באותם הימים מעבודת ה' בשום מצוה… וכאן מקום אתנו לעורר נגד אלה היוצאים מא"י לחו"ל דוקא בזמני הרגל מועדי ה' מקראי קודש שמצוה ליראות בהם את פני ה' בעיר קדשו ואף אם הולכים הם לקבל שם פני רבם לא נכון הם עושים. ויותר ראוי לקבל פני השכינה בעיר עז לנו ירושלים…".

ולאחר מכן סיכם הלכה למעשה:

"מותר לצאת מארץ ישראל לחו"ל כדי להשתטח על קברם של צדיקים הקבורים שם".

וכן התיר תשובות והנהגות (ג, סא) לצאת מהארץ עבור תפילה על קברי צדיקים, וסמך על דברי המ"ב ומג"א שהקלו באופן כללי באיסור יציאה מהארץ, ובנוסף לדעתו הקדושה בארץ ישראל כיום תחת שלטון חילוני וכד' היא פחותה.

"נשאלתי אם מותר לצאת מארץ ישראל לחו"ל כדי להשתטח על קברי צדיקים ולהתפלל שמה, ובתיקוני זוהר (תיקון שילוח הקן) איתא דכשאין צדיקים אמיתיים בדור השראת השכינה היא על צדיקים ישיני עפר בקברם, ומפי הגאון וצדיק המקובל בעהמ"ס לשם שבו ואחלמה מעידים שאמר כי בקברי צדיקים אמיתיים בחו"ל השכינה שורה ומקום זה חשוב כארץ ישראל, ולפ"ז לכאורה יהא מותר לנסוע שמה, דאף שיש בארץ ישראל קברי תנאים ואמוראים והאבות והאמהות שראוי להתפלל שמה, מ"מ אם מרגיש התעוררות מיוחדת לצדיקים מיוחדים שלומד מתורתם לבוא על קברם ממש יש בזה מצוה, ולזה רמזו צדיקים אינם מטמאין, ואף שיש רוחות רעות בבית הקברות ומזיקים לאדם (כמו שמביא באיגרת הגר"א זצ"ל ובמג"א סי' תקנ"ט בשם האר"י ז"ל), מ"מ למקום קברי צדיקים אין להם רשות ליכנס, ולכן השאלה אם מותר לצאת להשתטח על קברם, ובאופן שלא יתבטל בכך מעבודת הקודש דתורה ותפלה, וכמו שיובא להלן.

והנה במ"ב (תקל"א ס"ק י"ד) בתו"ד מיקל מאד באיסור יציאה לחו"ל ומתיר אפי' רק כדי לראות פני חבירו, ומקורו ברא"ש בשם הראב"ד ובשו"ע ומג"א שם. ואמנם כבר הקשה הגר"א שם דלא דמי, דדוקא לגבי איסור הפלגה בספינה בע"ש שכך היה הדין מעיקרא שבמקום מצוה מותר, ובזה מוכח בירושלמי דשרי להפליג לראות פני חבירו, אבל לענין איסור יציאה לחו"ל חמיר טפי ומנלן להתיר לצאת לחו"ל לצורך זה וצע"ג, ועכ"פ המג"א והפוסקים נקטו להקל בזה, ולכן הקילו האחרונים היום באיסור זה טובא, שאם ננעול דלת מלצאת לחו"ל אזי מתחילה לא יעלו, ומספיק שיהיה שמה כביתו שיוצא ממנו גם לצורך גופו. (ועיין היטב בספר ויואל משה מהגה"ק האדמו"ר מסאטמר זצ"ל סימן פ"ו ואילך).

אמנם אגב בעיקר קדושת הארץ בזה"ז שמעתי מת"ח מופלג שנסע לארץ ישראל ועבר דרך העיר דווינסק ליפרד מהגאון הגדול רבי יוסף רוזין זצ"ל (הראגצ'ובר), ואמר לו הת"ח שמפחד לנסוע לארץ ישראל, שהקדושה שמה רבה מאד, ומי יודע אם ראוי לבוא להיכל המלך, וענה לו הגאון הנ"ל (בלשון צחות בדרך מליצה) אין לך לפחד, ומקרא מלא הוא "ובאו פריצים וחיללוהו" וכיון שהם (הפושעים) שמה ומחללים כל קודש אין הקדושה שמה כמקודם בידם ותוכל לעלות, וכוונתו ע"פ הגמרא בע"ז (נב ב) גבי אבני מקדש שבנכנסו פריצים וזכו בו נעשה כחול, וכן כתב בריטב"א סוף מכות שבטלה היום קדושת המקדש מהאי טעמא (וכראב"ד פ"ו דבית הבחירה). ואף שקדושת ארץ ישראל היא מכח ההבטחה לאבות וזו לא תיבטל ח"ו ממקום זה לעולם, ומ"מ כשהיא ביד פריצים כמו בזמנינו בעו"ה דעתו שהקדושה קלישא בכך מקודם שאינו מתפשט.

ובמק"א ביארתי בפסוק "אשר אני נותן לכם מורשה" לשון הווה, או בק"ש "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם", שהקדושה כל רגע ורגע, וקדושתה הכשר לחיי קדושה בפלטרין קדשו, וכשישראל בקדושה עליונה המקום מתקדש כן, ובפריצים ממעטים ח"ו בקדושה עליונה שמה, ולכן כל אחד ואחד בשמירת התורה וקדושה היום בארץ ישראל מרבה בזה השראת השכינה וקדושת הארץ, ולהיפך ר"ל ממעטים בהשראת השכינה וקדושת הארץ, והקדושה לנצח, אבל מדת השראת השכינה והיינו קדושה תלוי במעשה אנשים הדרים שמה, וזהו יסוד למצוה לגור בארץ, ולחובה לתמוך הקדושה שמה, ובעו"ה אנשי רשע בארץ מגרשים בפועל ר"ל השכינה וממעטים הקדושה בארץ שניתן לפי זכויותינו ועבודתנו, ובזמנים כאלו חובתנו יותר לגור בארץ, וכן יותר חובה לאנשי חו"ל לתמוך ולהשכין השכינה ברבוי הקדושה כמו ישיבות ומוסדות תורה וחסד וכו' ודי בזה למבין כי השכר בזה"ז רב מאד ובמעט אור דוחים חושך הרבה…

ועיין שדה חמד (מערכת ארץ ישראל ח"ו סימן א') שמתיר לצאת מארץ ישראל לחו"ל לקברי צדיקים, אבל מוסיף דהיינו דוקא כשאינו מתבטל באותן הימים מתורה ותפלה, ובפרט אם חכם ומתבטל בכך מלימודו והוא רחום יכפר עוון ע"ש, ולב יודע מרת נפשו ואם כוונתו בכך להתחזק בתפלה לאלקינו ית"ש, הר"ז ירידה לצורך עליה ובזה"ז שהגויים בחו"ל רואים שמבקרים לא יעקרו הקברות, שפיר אין למנוע יהודים בארץ ישראל לרדת שמה, וכתיב "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם", ובזכותם הקדוש ברוך הוא ירחם עלינו ויחיש גאולתינו במהרה בימינו אמן!..".

וכן משמע בשו"ת דברות אליהו (ב, א) בתשובה ארוכה אודות איסור יציאה מהארץ, הגיע למסקנה שמותר לצאת מהארץ לדבר מצווה, ובפסקה שלפני הביא את השדי חמד שהשתטחות על קברי צדיקים היא מצווה, ולא ציין לחולקים, הרי שדעתו להתיר:

"ובשדה חמד (מערכת אר"י ס"ק א) ארץ ישראל דאסור לצאת ממנה לחו"ל מכל מקום אם רוצה לצאת כדי להשתטח על קברי הצדיקים שרי, דאיכא מצוה להשתטח על קברי הצדיקים להגן עלינו כמו שכתוב בכלב בן יפונה שהשתטח על קברי האבות במערת המכפלה עיין שם.

בהא סליקנא: מכל האמור דאיסור גמור בהחלט לצאת לחו"ל לשם טיול. דדוקא לדבר מצוה מותר וגם לסחורה דבר מצוה מקרי, כדי שיוכל לחיות בריוח והיינו דווקא על מנת לחזור אבל להשתקע שם אסור אפילו לדבר מצוה, שכן כתב הרמב"ם בלשונו הטהור אלא ללמוד תורה ולישא אישה או להציל מן העכו"ם 'ויחזור לארץ' דהוי עוסק במצוה. וגם לראות פני חבירו וכל שכן ביקור משפחה נקרא מצוה ושרי, אבל לטיול בעלמא ודאי איסור גמור הוא".

ובשו"ת עטרת פז (ח"א או"ח י, ענף ג) בתשובה אודות נסיעה לקברו של רבי יעקב אבוחצירא (מרן האביר יעקב) במצרים, ציין גם כן לדעות המתירים והאוסרים, והעלה להתיר לנסוע לקברי צדיקים בחו"ל. והשיב על דברי הרב קוק שהסתייג משני צדדים. האחד, שע"י השתטחות וזכות הצדיק לבו של האדם יהיה פנוי לעסוק בתורה ויש בזה מצווה. והשני, שיש בזה נחת רוח לצדיקים הקבורים בחו"ל ואין יהודים בקרבם שפוקדים אותם:

"… אמנם הלום ראיתי בשו"ת משפט כהן להגרא"י קוק (סימן קמז) בהערותיו על ספר שדי חמד, אשר כתב שם להעיר על דבריו הנ"ל… ומתבאר מדבריו אלו דלא ניחא ליה למר למיחשב להאי ענינא של ההשתטחות על קברי צדיקים לדבר מצוה לגבי יציאה מאר"י לחו"ל.

הן אמת דיש ליישב את הערותיו דבפשטות לגבי מאי דשאיל מר מה מצוה יש בזה בענין הששתטחות על ק"צ יש לומר כדברי האחרונים הנ"ל, כי על יד זכותם של צדיקים אלו ימלא השי"ת משאלותיו לטובה ובפשטות יש לבאר דהענין הוא שהרי ע"י שיהיה לו את צרכיו יהיה ליבו פנוי לעסק התורה והמצוות כי ליבא בכיסא תליא (ירושלמי תרומות סופ"ח)… ולגבי הערתו של הגרא"י קוק דמדוע צריך לצאת מאר"י להתפלל על קברי הצדיקים תסגי ליה בשוכני עפר אשר בארץ ישראל, יש לומר דבהיות ואיכא בהכי יקרא דשכבי לשוכני עפר אשר הם בחו"ל, דמרוחקים הם ממושב בנ"י ואין דורש לנפשם ובהכי דאזיל לגביהו עביד להו נייח רוחא דלא יהיו נשכחים מלב… ומעתה דהוברר לנו דשרי לצאת מארץ ישראל לחו"ל כדי להשתטח על קברי צדיקים, הוא הדין נמי לגבי נידון דידן דמשרא שרי לצאת מארץ ישראל למצרים כדי להשתטח על ציונו הקדוש של מוהר"ר יעקב אבוחצירא זיע"א משום דהנסיעה היא באופן עראי ע"מ לחזור והוי כיוצא לפרקמטיא דמבואר בירושלמי הנ"ל דשרי…".

גם בשו"ת ברכת יהודה (ח"ב, עניינים שונים סימן ג) כתב להתיר לצאת מהארץ לפקוד קברי צדיקים. הוא הסתמך על הפוסקים שמתירים וכתב להקשות על דברי הרב קוק שיובאו לקמן שפקפק בהיתר, שכן לדעתו יש מצווה בזה, ומותר לצאת מהארץ כדי לחזור, ועוד טעמים נוספים שעליהם הסתמך להקל:

"הרב ישראל מאיר מזרחי ז"ל בשות פרי הארץ (ח"ג יו"ד סימן ז) כתב דמותר לנסוע לחול כדי להשתטח על קברי הצדיקים כיון שיש בזה מצוה, ולא גרע דבר זה ממה שהתיר לצאת לחו"ל לצורך סחורה. ע"ש. וכן כתב בן דורו רבי אברהם מיוחס ז"ל בשו"ת שדה הארץ… ודברי הרבנים פרי הארץ ושדה הארץ הנ"ל הובאו להלכה בספר ברכי יוסף… ובשערי תשובה ובכף החיים… אולם הגרא"י קוק בשו"ת משפט כהן (סי' קמז) הביא מה שכתב בספר שדי חמד הנ"ל להקל בזה וכתב לפקפק בזה דהלא אפשר לקיים מצוות השתטחות גם בקברות של הצדיקים הקבורים בארץ ישראל שאין כדוגמתן… ומה שכתב דלא ידענא איזה מצוה איכא בזה, הנה המהרי"ל בתשובה כתב בפשיטות דנחשב הדבר לדבר מצוה ובעי התרה, והובא להלכה בפוסקים וכנ"ל. ומהר"ש גרמזיאן כתב שרבנו האר"י גילה שיש עיקר בדבר זה וכנ"ל.

ומה שכתב (הרב קוק. אסף) דסגי שיתפלל בקברות הנמצאים בארעא דישראל, לאו תברא היא, שמאחר שהאדם מרגיש התעוררות מיוחדת אצל הצדיק הקבור בחו"ל, ובפרט שזו יום ההלולא דיליה יש בזה מצוה. וכן מצאתי בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סימן סא) שכתב להקל מטעם זה. וכ"כ בשו"ת אז נדברו חי"ד סימן מג… ועוד יש לצרף מה שכתב בספר שלטי גבורים (ריש פ"ג דשבועות דף ח ע"א מדפי הרי"ף) שאין איסור לצאת לחו"ל אם דעתו לחזור לא"י ע"ש. ובשו"ת עטרת פז כתב לצדד להקל לאותם שנסעו למצרים כדי לפקוד את קברו של הגאון רבי יעקב אבוחצירא במצרים שיוכלו לחזות בפראמידות שנמצאים שם כיון שיציאתם היתה בהיתר ע"ש. ואם שוהה כדי לראות את פלאי הטבע של יוצר בראשית, יש לצרף מה שכתב בזה בשו"ת שבט הלוי (ה, סימן קעג) דצידד להקל בזה ע"ש".

יש לציין כי בשו"ת אז נדברו (יב, כח) נטה לאסור לצאת לחו"ל להתפלל על קברי צדיקים, שיש בזה ביזיון לאבות והצדיקים הקבורים כאן בארץ. אולם לבסוף כיוון שראה פוסקים שכתבו להתיר, העלה למעשה להתיר:

"וכאן מקום אתי לעורר על מה שהתחילו לנסוע לבקר קברי צדיקים בארץ העמים, שזה עלבון להארץ ולהאבות הקודשים התנאים והאמוראים גדולי ישראל הטמונים כאן, והיה המנהג שהיו באים לארץ לבקר ביחוד מארצות הסמוכים לארץ ולא נסעו לארץ אחרת לבקר הטמונים שם, כל שכן אנו שזכינו להסתופף בחצרות ד' גם מבחינת ההלכה שאסור לצאת מארץ לח"ל אין אני מוצא היתר לזה. וכל נסיעה קשור עם ביטול תורה הרבה והוצאות כספיים שאפשר להחיות בהם עניים… אמנם אחרי שובי נחמתי היות שראיתי בברכי יוסף סימן תקס"ב ומובא גם בשערי תשובה וז"ל הנודר לילך על קברי צדיקים וכו', אף אם יושב בא"י ונפשו אותה להשתטח על קברי צדיקים בח"ל או יושב בירושלים ורוצה ללכת על קברי צדיקים שבא"י שרי לילך אדעתא לחזור. מהר"ם מזרחי בספר פרי הארץ ע"כ. וכן הובא בשדי חמד…".[1]

 

דעות ביניים

הרב קוק (משפט כהן, קמז) העיר על דברי השדי חמד בעניין איסור יציאה מהארץ לחו"ל. וכתב לגבי יציאה מהארץ לתפילה על קברי צדיקים שאינו יודע מה מצווה יש בדבר. שכן לדעתו עיקר המעלה הוא דווקא בצדיקים הקבורים בארץ ישראל.

אמנם הרב קוק ניסה ליישב את הדבר ולבאר שהמעלה היא מצד זה שהקב"ה מתאווה לתפילת צדיקים, אמנם זה יתיר דווקא השתטחות על קברי אבותיו או רבנים שהיה קרוב אליהם ולא בסתם:

"בענין איסור היציאה מא"י לחו"ל (הערות לס' שדי חמד)

אות א' מערכת א"י. כתב, דמותר לצאת מא"י לחו"ל להשתטח על קברי הצדיקים, מצד שהיא מצוה רבה. ולע"ד צ"ע טובא. דנהי שמצינו בכלב שהשתטח על קברי אבות, וכיו"ב בכ"מ בגמ', אבל ודאי לענין מצוה היש פנים לומר דעל כל קברי הצדיקים שבעולם מצוה להשתטח, זה לא ניתן להאמר כלל, א"כ הלא רבו מאד קדושים וטהורים, ועיקר הקדושה של הצדיקים הראשונים, למי כל חמדת ישראל, הלא הוא באה"ק, ולמה לן לאהדורי דוקא על קברי חו"ל. והלא גם בת"ת ס"ל לר"י (ע"ז י"ג) בד"א כשאינו מוצא ללמוד, אבל כשמוצא, אסור, ולא איפסיקא כותי' כ"א מטעם שלא מן הכל אדם זוכה. ופשוט הדבר שאין זה שייך לענין ההשתטחות אקברי צדיקים, דלא שייך כ"א ברבו שלמד ממנו ורואה בו סי' ברכה, או אולי מזה דוקא יזכה ולא מאחר, אבל לזכות השתטחות על קברי צדיקים מנ"ל לחלק בין צדיק לצדיק. ומכש"כ שצדיקים שבא"י הלא המה הגבורים אשר מעולם שאין דוגמתם, ואיך יתכן לומר שתהי' מצוה לצאת עבור זה לחו"ל.

ועל עיקר המצוה לא ידענא, דמצינו רק שהיא תועלת, שעי"כ הצדיקים מבקשים עליו רחמים, אבל מצוה מנ"ל. ואולי כיון שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים (יבמות ס"ד), א"כ זהו גופו מצוה שיגרום לצדיקים שירבו בתפילה לעשות רצון השי"ת, וק"ו שהרי גדולים צדיקים במיתתם (חולין ז'). ועפ"ז אולי י"ל שעל קברי אבותיו ורבותיו, אף שהם קטנים במעלה נגד צדיקי אה"ק הקבורים שם, מ"מ אולי מתוך דקריבא דעתייהו יותר לגבי', כדאשכחנא ג"כ בהשתדלות אקברי' דרב חייא: מתניתא דמר מתנינא (ב"מ פ"ה), א"כ יותר ירבו בתפילה, נמצא שיש בזה מצוה יותר גדולה. מ"מ אין הדבר ברור כלל לע"ד לומר, שלא תספיק אהבת אבות העולם ישני חברון, עד שנצרך לצאת ע"ז מא"י לחו"ל. ומה טובו דברי הגאון המחבר שליט"א, דבת"ח, דמתבטל מת"ת, המניעה טובה. והכל לשם שמים".

 

דעות האוסרים

לדעת הרב משה וולנר (התורה והמדינה יא-יג, עמ' רסו) אין לצאת לקברי צדיקים בחו"ל. שכן אין לצאת מהארץ אפילו לשאר מצוות מהתורה, ועוד, שבארץ ישנם צדיקים גדולים ואבותינו הקבורים:

"להשתטח על קברי צדיקים בחו"ל: בשדה חמדה מערכת אר"י אות א מביא דמותר לו לצאת לכך משום דהוי מצוה, אמנם לפני הנ"ל הרי אף למצוה דאורייתא אין לצאת, ועוד למה יעזוב את ארץ ישראל וקברי צדיקים מדור דור עם קברי מלכים ונביאים ואבות הקדושים הנמצאים בארץ ישראל וילך לקברי צדיקים שבחוץ לארץ".

בשו"ת דבר חברון (ג, יו"ד א, סי' שכד) נשאל על יציאה לאומן וקברי צדיקים בכלל, וציין שיש בכך מחלוקת בין הפוסקים. ולמעשה הורה על פי הבנתו בדעת הרב קוק שאין לנסוע לקברי צדיקים בחו"ל:

"האם אלו שיוצאים לאומן עוברים על איסור עפ"י הרמב"ם שפסק שאסור לעזוב את הארץ פרט לשידוך חינוך ופרנסה? האם יש היתר לבקר בקברות צדיקים בתפוצות?

תשובה: בדעת הרמב"ם נראה שמותר לצאת מא"י לחו"ל רק ללמוד תורה, לישא אישה להציל מנוכרים ולפרנסה (כגון יצוא ויבוא). התוספות (ע"ז יג ע"א, ד"ה ללמוד תורה) סוברים שמותר רק בשביל לישא אשה וללמוד תורה, ואילו השאליתות אומר שמותר לכל מצוה.

בעל השדי חמד כתב שלצורך השתטחות על קברי צדיקים מותר לצאת לחו"ל. אולם הרב זצ"ל (משפט כהן קמז) אע"פ שמביא שאולי יש דעה אחת שהשתטחות על קברי צדיקים זו מצוה ולפי זה לחלוקים על הרמב"ם וסוברים שלכל מצוה מותר, גם בזה יהיה מותר, אך הרב זצ"ל בעצמו מסתייג מסניעה לחו"ל לצורך ביקור בקברות צדיקים. ועוד, שיש הרבה קברי צדיקים בארץ. אנו נוהגים להורות בעניין זה כדברי הרב זצ"ל".

וכן אסר הרב שלמה אבינר (פסקי שלמה ג, עמ' 197) על פי דברי הרב קוק:

"ש האם מותר לצאת מארץ ישראל על מנת להשתטח על קבר הרמ"א?

ת מרן הרב קוק אמר שלא יוצאים לחו"ל כדי להשתטח על קברי צדיקים. המבלי אין קברים בארץ?! "ולמה לא תספיק אהבת אבות העולם ישני חברון עד שנצרך לצאת על זה מא"י לחו"ל?! (שו"ת משפט כהן ס' קמז) ועוד, אם תשאל את הרמ"א ודאי היה עונה שמי שבאמת רוצה לחפש את שורשי הרמ"א יפתח את השולחן ערוך עם הרמ"א".

הרב משה צוריאל (תחומין כא, עמ' 527) כתב מאמר העוסק בגדר תפילה ליד ציון הקבר. בפסקה האחרונה של דבריו, תמה על המנהג לצאת לחו"ל להתפלל לקברי צדיקים. וזו לשונו:

"בוודאי שיש לתמוה על יציאה לחו"ל על מנת להתפלל שם על קברי צדיקים. גם אם למקום התפילה יש השפעה על מידת כוונתו של המתפלל, וכי לא ראויה היא ארץ-ישראל להעניק למתפללים בה כפל כפליים של כוונה והתעוררות?! וכדברי הראי"ה קוק במשפט-כהן סי' קמז: "למי כל חמדת הלא היא בארץ הקודש, ולמה לן לאהדורי דווקא על קברי חוץ לארץ?!" ובפתחי-תשובה (יו"ד שעב,ב): "אבל להשטתח על קברי צדיקים לא מצינו בזה מצוה ידועה או כבוד חכמים."

ובספרו לשעה ולדורות (א, עמ' קיט) עסק בהרחבה בשאלה הספציפית האם מותר לנסוע לחו"ל להתפלל בקברי צדיקים, ונראה שאסר. הוא הוכיח שגם הפוסקים המקילים לא בהכרח הקילו, וחלק לא כתבו את דבריהם להלכה ולמעשה:

"בסוף מאמרי בתחומין כא הבעתי תמיהה על היוצאים לחו"ל להתפלל שם על קברי צדיקים… ובכל זאת עינינו הרואות איך רבים וגם טובים יוצאים לחו"ל כדי להתפלל אצל קברי הצדיקים שם… כמה מהאחרונים נימקו את ההיתר (כאן מביא את נימוקי ההיתר שהבאנו לעיל בשם הפוסקים המתירים).

הציטוטים הנ"ל המראים שכביכול היו שהתירו את היציאה לחו"ל כשדעתו של היוצא היא לחזור ארצה אינם מדויקיים… בעל פרי הארץ מדמה יציאה לביקור בקברים ליציאה לסחורה, ודימוי זה קשה שהרי הביקור בקברים לדבריו עצמו אין בה אפילו מצוה דרבנן, ואילו עיסוק בפרנסה הוא מצוה, וכמו שדרשו חז"ל (ב"מ ל, ב) מהפסוק "והודעת להם את הדרך" – זה בית חייהם, ופירש רש"י זה לימוד אומנות להתפרנס בה. במפורש ציוונו חז"ל יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ… וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון"… ואף שהחיד"א העתיק את דברי פרי הארץ בברכי יוסף (תקסח ס"ק יא) אין זה משום שהסכים לדבריו, אלא כך היא דרכו (כמובא בשו"ת רב פעלים ח"ד יו"ד סימן כח): כל דבר שהוא מעתיקו בספריו ברכי יוסף ומחזיק ברכה ואינו מגלה דעתו בפירוש לענין הלכה, אין להוכיח מזה על הסכמת דעתו כלל". דברי הרב אברהם מיוחס (שדה הארץ) שהובאו בשדי חמד אין בהם הסכמה ליציאה לחו"ל, אדרבה הוא מפליג במצות הישיבה בארץ ישראל וירושלים… אמנם בשדי חמד הביא את דברי שדה הארץ כאילו מתיר הוא את היציאה לחו"ל לקברי צדיקים, אולם הוא עצמו העיד על ספרו (בכללי הפוסקים טו, ו): 'שאין לסמוך על הכתוב בספר להורות הלכה כן, כי לא היתה כוונתי אלא להקל על המעיין שלא יצטרך לחפש בשעת מעשה באיזה ספר מדבר באותו ענין וכו'…".

בהמשך הביא שהנוהגים להקל סומכים על ראיות שונות שיש מעלה בהליכה לקברי צדיקים וסיים:

"אולם גם אם יש בדברים כדי להפיג את איסור ההליכה בדרכי האמורי, עדיין תמיהתי משכבר ימים במקומה עומדת: וכי לא ראויה היא ארץ ישראל להעניק למתפללים בה כפל כפליים של כוונה והתעוררות?!"

 

טיסה לאומן

האוסרים

בשו"ת דבר חברון (ג, יו"ד א, סי' שכד) נשאל על יציאה לאומן וקברי צדיקים בכלל, וציין שיש בכך מחלוקת בין הפוסקים. ולמעשה הורה על פי הבנתו בדעת הרב קוק שאין לנסוע לקברי צדיקים בחו"ל:

"האם אלו שיוצאים לאומן עוברים על איסור עפ"י הרמב"ם שפסק שאסור לעזוב את הארץ פרט לשידוך חינוך ופרנסה? האם יש היתר לבקר בקברות צדיקים בתפוצות?

תשובה: בדעת הרמב"ם נראה שמותר לצאת מא"י לחו"ל רק ללמוד תורה, לישא אישה להציל מנוכרים ולפרנסה (כגון יצוא ויבוא). התוספות (ע"ז יג ע"א, ד"ה ללמוד תורה) סוברים שמותר רק בשביל לישא אשה וללמוד תורה, ואילו השאליתות אומר שמותר לכל מצוה.

בעל השדי חמד כתב שלצורך השתטחות על קברי צדיקים מותר לצאת לחו"ל. אולם הרב זצ"ל (משפט כהן קמז) אע"פ שמביא שאולי יש דעה אחת שהשתטחות על קברי צדיקים זו מצוה ולפי זה לחלוקים על הרמב"ם וסוברים שלכל מצוה מותר, גם בזה יהיה מותר, אך הרב זצ"ל בעצמו מסתייג מסניעה לחו"ל לצורך ביקור בקברות צדיקים. ועוד, שיש הרבה קברי צדיקים בארץ. אנו נוהגים להורות בעניין זה כדברי הרב זצ"ל".

נראה שגם הרב אבינר (פסקי שלמה ב, עמ' 209) אסר יציאה לאומן, והובא שם בהערת עורך שגם הרב מרדכי אליהו אסר:

"האם נסיעה לאומן זה טוב או רע?

כללית אין לצאת לחו"ל אלא למצווה. ביקור בקברי צדיקים אינו מוגדר כמצווה. אמנם זו מעלה, אבל המבלי אין קברים בארץ ישראל?! אברהם יצחק ויעקב ושרה רבקה רחל ולאה הינם יותר עליונים מרבי נחמן (אורח משפט קמז)… [וכששאלו גדולי ישראל אם מותר לרדת לאומן אמר הגר"מ אליהו: 'מי שרוצה להתפלל על קברות צדיקים עדיך שילך לקברות צדיקים בארץ ישראל, חברון קבר רחל רשב"י שהיה רבו של רבי נחמן, ולא יצא מהארץ לטומאת ארץ העמים…]".

הרב שלמה רוזנפלד במאמרו באסיף א (עמ' 264 ואילך) רצה להוכיח שהדרישה של רבי נחמן לבוא לקברו (כמובא בחיי מוהר"ן עמ' תד; עמ' סו בשם ר' נתן) נאמרה בעיקר לתלמידיו (שכתב "שיהיו כל אנשי שלומנו"/"כל האנשים המקורבים אלי"), ונראה שזה רק למי שגר בחו"ל, שאז אם יגיע לקבר יזכה לקדושה והשגות כמו שיש בארץ ישראל (וכפי שכתב בלקוטי עצות ערך ארץ ישראל שקברי צדיקים אמיתיים הם קדושים בקדושת ארץ ישראל ממש). ולכן מי שגר בארץ ישראל, עדיף שילך לקברי הצדיקים הקבורים בארץ.

 

המתירים

בשו"ת בחסידות ברסלב (א, נ. לרב שיק מיבניאל) העלה כמובן בשבח הנסיעה לאומן וההגעה לקבר:

"עליך לדעת שזה דבר גדול מאוד להיות רגיל ללכת אל קברי צדיקים, כי כך אמר רבנו ז"ל (ספר המידות אות צדיק סימן קעג) 'על ידי השתטחות על קברי הצדיקים הקדוש ברוך הוא עושה לו טובות אף על פי שאינו ראוי לכך' ולכן אשרי מי שרגיל לנסוע אצל קברי האבות בחבון ואצל קברי הצדיקים בגליל… אבל ציון רבנו ז"ל בעיר אומן זה דבר אחר לגמרי, כי לא היה עוד צדיק מימות עולם שיקח שני עדים צדיקים גדולים ויבטיח שכל מי שיבוא אל קברו ויתן פרוטה לצדקה עבורו ויאמר את העשה מזמורי תהילים הנקראים תיקון הכללי אפילו אם עצמו וגבהו חטאיו ופשעיו יוציאו מהשאול תחתית ומתחתיו… וידוע שרבנו ז"ל ביקש מאוד שנבוא אל ציונו הקדוש ויטיב לנו ושום צדיק בעולם לא השאיר צואה כזו. ולכן אני שואל אותך האם לא כדאי בשביל הבטחה כזו לנסוע לציון רבנו ז"ל?… ולכן אל תהיה בטלן היום יכולים בתוך יום אחד לנסוע מארץ ישראל אל ציון רבנו זל בעיר אומן וכבר לנסוע חזרה…".

 

 

[1] והוסיף בחלק יד, סימן מג שאכן דעתו בתחילה היתה לאסור, אלא שביטל דעתו מול גדולים וטובים שהתירו.

 

 

var div = document.getElementsByTagName("hr")[0].nextElementSibling; var divN = div.parentElement; divN.id = "naama"; div.id = "notes"; //var div = document.getElementById("notes"); div.style.display = "none"; var button = document.createElement("button"); button.textContent = 'הצגת הערות'; button.setAttribute("onclick","myFunction2()"); divN.insertBefore(button, div); //divN.appendChild(button); // var links = document.getElementsByClassName("aup1"); var links = document.getElementsByTagName("sup"); var i; for (i = 0; i < links.length; i++) { var x = links[i].firstChild.getAttribute("href"); x = x.substr(1,x.length); links[i].firstChild.removeAttribute("href"); links[i].firstChild.setAttribute("href", "#"); links[i].firstChild.setAttribute("class", "aup1 " + x); links[i].firstChild.addEventListener("click", myFunction); //var id2 = document.getElementById(x); //id2.parentElement.style.display = "none"; } function myFunction() { var cl = this.getAttribute("class"); var str = cl.substr(5,cl.length); //var id = document.getElementById(str); this.setAttribute("href", "#" + str); if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; //return true; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } //return true; } function myFunction2() { if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } }
תפריט

תוכן עניינים

הרחבות לפניני הלכה אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חוויית המשתמש שלך. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש בקובצי עוגיות.