א, א – היחס לסגולות | הרב דוד שץ

היחס לסגולות

תמים תהיה – שלא להתעסק בעתידות ניחושים קסמים וכישופים אלא רק בתורה ומצוות

רש"י, דברים יח, יג

"תמים תהיה עם ה' אלהיך – התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו"

 

רמב"ם ע"ז פרק יא הלכה טז

"ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים ומזלות הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו' כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך."

 

מורה נבוכים חלק ג פרק לז

"ולהרחיק מכל מעשי הכשוף הזהיר מעשות דבר מחוקותיהם ואפילו במה שנתלה במעשי עבודת האדמה והמרעה וכיוצא בהם – רצוני לומר כל מה שיאמר שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי אבל נוהג לפי דעתם כמנהג הסגולות והכוחות המיוחדות – והוא אמרו "ולא תלכו בחוקות הגוי" והם אשר יקראום ז"ל דרכי האמורי מפני שהם סעיפי מעשי המכשפים שהם דברים לא יגזרם הקש טבעי אך הם מושכים למעשי הכישוף אשר הם נסמכים לעניני הכוכבים בהכרח ויתגלגל הענין להגדיל הכוכבים ולעבדם – ואמרו בפרוש "כל שיש לו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי" – רוצים בזה שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור."

 

מגילת אסתר שכחת העשין

מסביר שהרמב"ם לא מנה את תמים תהיה, כי היא מצוות עשה שמוסיפה על הלא תעשה של מעונן ומנחש ומכשף וכו', ולכן לא ראוי למנותה (ולא משום שהיא 'מצווה כללית').

"מצוה ח. נראה לי שמה שלא מנאה הרב אינו לחשבו שהיא מצוה כוללת כאשר חשב עליו הרמב"ן רק לפי שפסוק זה כולל כל האמור למעלה בפרשה מענין מעונן מנחש ומכשף, ומאחר שמנה כל אחד ואחד מהם לאו בפני עצמו אין צריך להביא אזהרה אחרת על אלו הדברים המוזהר מהם שכבר השריש לנו בשורש התשיעי שאין ראוי למנות הלאוים והעשה אבל הדברים המוזהר מהם והמצווה בהם, וכן נראה ממה שכתב בחבורו פרק י"א מהלכות ע"ז וחוקות העכו"ם אחר כתבו ענין מעונן ומנחש ומכשף ודורש אל המתים כתב וז"ל, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו הסכלים תמים תהיה עם ה' אלהיך עכ"ל, הנה נראה שהוא סובר שבפסוק זה כלל את כולם:"

 

מנחת חינוך פרשת שופטים מצוה תקי

"שלא לקסום

  (א) שנמנענו שלא לקסום וכו'. מבואר בר"מ פי"א מהלכות עכו"ם ודעתם דהקוסם עצמו אם עשה מעשה לוקין מלאו זה והשואל לקוסם הרי זה מגונה נראה דאינו עובר בלאו הזה כלל אפי' במעשה כי השואל אינו בכלל קוסם ועיין בלח"מ שכתב דגם השואל בקוסם ועשה מעשה לוקין והר"מ סמך על מ"ש למעלה ע"ש ועיין בספר משנ"ח מצוה זו שהאריך בזה ומסיק דהשואל אינו עובר בלאו כלל ומביא דברי הרמב"ן ותה"ד וע' בש"ך יו"ד סי' קצ"ט סק"א וע' בס' סדר למשנה דהאריך ג"כ וכתב דאין לאו בשואל בקוסם רק מגונה ותמים תהיה כתיב וכו' ע' בדבריהם ומ"מ אני לך ועיין י"ד סימן קע"ט. ולאו זה לא הוי לאו שבכללות דהרבה דברים נכללו כאן קוסם מעונן וכו' כיון דהרבה דברים שבכאן יצאו מן הכלל בפ"ע. ע' בסמ"ק לרבינו באריכות ובר"מ פח"י מהלכות סנהדרין וע' במשנ"ח שכתב גם כן אף דלדעת רש"י ותוס' בשבת גבי מחמר דסברי דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד כיון דבקרא זה מבואר אזהרה של מב"ד אם כן כאן דמכשף גם כן כתיב בקרא וחייב מב"ד מ"מ כיון דבכמה דברים בלאו זה יצאו בפ"ע למדים על הכלל ולא הוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד כמו דלא הוי לאו שבכללות ע"ש. ונוהג בכל אישי ישראל וככל הלאוין הלוקין וע' עוד בס' הנ"ל דתמים תהיה אינו עשה רק זהירות ומוני המצות אין מונים תמים וכו' למצות עשה:"

 

ספר יראים סימן תלא [דפוס ישן – כא]

היראים מביא להלכה את האיסור לשאול כלדיים

"להיות תמימים. צוה יוצרנו שיתמים אדם מעשיו שלא יאמין בקוסמין ובמכשפים במנחשים ובמעוננים דכתיב בפ' שופטים לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וגו' וסמיך ליה תמים תהיה עם ה"א פי' אל תאמין באלו אלא היה תמים ואמרינן [פסחים קי"ג ב'] מנין שאין שואלין לכלדיים ת"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך ותניא תמים תהיה עם ה"א כשאתה תם חלקך עם ה' אלהיך וכן בדוד הוא אומר ואני בתומי אלך:"

 

רמב"ן, שכחת עשין אות ח

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין

"מצוה שמינית שנצטוינו להיות לבבנו תמים עמו ית' והוא שנאמר (שופטי' יח) תמים תהיה עם י"י אלהיך. וענין הצוואה הזאת שנייחד לבבנו אליו לבדו ית' ושנאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש הבאות מנביאיו או מאנשי חסידיו ר"ל אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבאו דבריהם על כל פנים. אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא משנה מערכת הככבים והמזלות כרצונו, מפר אותות בדים וקוסמים יהולל [ישעי' מד], ונאמין שכל הבאות תהיינה אלינו כפי התקרבנו לעבודתו כענין שהבטיח (ירמי' י) אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. ואמרו באחרון שלפסחים (קיג ב) מנין שאין שואלים דבר מן הכלדיים שנאמר תמים תהיה עם י"י אלהיך. והכלדיים הם שארית האומה המתעסקת במלאכת הכוכבים הנקראים כלדיב"ש. ולשון ספרי אם עשית כל האמור בענין הרי אתה תם לי"י אלהיך. ופירוש זה שאסר הכתוב לשאול את העתיד מאוב וידעוני ומתים ומן מעונן וקוסם ואחרי כן צוה שיהיה לבנו תמים עמו יתב' באלה ולא נירא מדברי מגיד עתידה מן הנזכרים או מזולתם אבל מן נביאו נדרוש ואליו נשמע כאשר יאמר בפרשה. וזה הוא תרגומו שלאנקלוס שלים תהא בדחלתא די"י אלהך. וכן אמר הכתוב (תהל' קיט) יהי לבי תמים בחוקיך. ובמצוה הזאת נצטוה אברהם אבינו כאשר בא לכרות לו ברית ולתת לו זרע, אמר (לך יז ורמב"ן שם) התהלך לפני והיה תמים. כי מפני שהיה הוא זכור לטוב יסוד באמונה והחולק על הכשדים שהיו מייחסים כל הכחות לשמש ולירח ולככבים והוא ראה שיש עליהם יוצר ומנהיג צוהו עוד להתהלך לפניו ולהיות תמים עמו ולא יתן בלבו שיהא בזולתו שום אמת ולא יסתכל בעניינם כלל עם דעתו שיוצרם מנהיג אותם אלא יהיה לבו אליו לבדו ית' כי הוא המצוה אותם והמסדר סדור מערכתם כרצונו כענין שאמרו (שבת קנו א) צא מאצטגנינות שלך וכו'. זהו ענין המצוה הזאת. והזכירה בעל ההלכות וכתב (אות קמד) להיות תמים. ואולי חשב הרב שהיא צוואה כוללת המצות כולן ללכת בדרכי התורה כענין שנ' (תהל' קיט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת י"י ולכן לא הביאה בחשבונו. והמתבאר מדברי רבותינו והנכון בכתוב הזה הוא מה שפרשנו בה בכאן:"

 

ספר חרדים מצוות עשה פרק א אות כא

החרדים מביא את דברי הרמב"ן

"(כא) ומעלת שלמות הבטחון בו ית' מצוה שנית שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך וכן כתב הרמב"ן שזו מצות עשה שלא נשאל מהוברי השמים החוזים בכוכבים ולא מזולתם מה לעתיד להיות אם נשמע דבר מהם נאמין כי הכל ביד ה' מפיר אותותם כפי התקרבנו לעבודתו והכי איתא במסכת פסחים ומינה נלמוד דמצוה לבטוח בו ית' בכל לב בכל ענייני העולם כמפורש בקבלה ברוך הגבר אשר יבטח בה' ארור הגבר אשר יבטח באדם כו' וכתיב בטחו בו בכל עת וכתיב בטח אל ה' בכל לבך, ממנין תרי"ג לרבינו יונה ולגאון ור"ש ן' גבירול ורמב"ן וסמ"ק:"

 

שערי תשובה, חלק ג, אות פו

"לא תנחשו ולא תעוננו (שם יט). לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות. פתו נפלה מפיו. צבי הפסיקו בדרך. ואמר אות הוא כי לא יצליח דרכו. וסר מן הדרך בעבור זה. והדומה לענינים האלה. שלא ילך לקראת נחשים הן לעשות מעשה הן להמנע מן המעשה. לא תעוננו. לשון עונות ושועות שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה. שעה פלונית קשה לצאת. ואין לשמוע אל הוברי שמים. אבל יבטח לבך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. על כן כתוב על הענין הזה (דברים יח) תמים תהיה עם ה' אלהיך. למדנו מזה כי המעוננים והקוסמים נעדרים בטחון. והעלילות הנשחתות ההם מעשה ארץ כנען. שנאמר (שם יד) כי הגויים ההם אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך."

 

ספר מצוות קטן מצוה י

הסמ"ק מזכיר את האיסור של הכלדיים, ומסביר שזה 'לידע העתידות'

"להיות תמים שנאמר (דברים י"ח) תמים תהיה עם ה' אלהיך פי' שלא ישאל בכלדיי' לידע העתידו' אלא אומר מה שירצה הבורא יעשה ולא יחקור מה שיהיה כדאמרינן בהדיה כבשי דרחמנא למה לך."

 

נימוקי יוסף סנהדרין טז, ב

הנימוקי יוסף כותב כדברי הרמב"ן

"וכן אתה אומר בכוכבים שלא אסרו אלא לקבוע להם סימן לעצמו ולנחש בהם אבל מה שאדם מכיר במערכת הכוכבים ומהלכן כגון אלו הוברי שמים החוזים בכוכבים אין זו בכלל נחש שזו חכמה גדולה וגזירה שגזר הקב"ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך על כן יתפלל כל חסיד לבטל ממנו גזרת המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לעשות ולשנות כחפצו ומצינו ברבי עקיבא [שבת דף קנו א] במאי דאמרי ליה כלדאי אברתיה והוה דאיג אמילתא טובא ולבסוף נעשה להן נס בזכות הצדקה ומיהו רז"ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא בחסדיו יציל עבדיו מפגע רע ואמר על זה [פסחים דף קיג א] מנין שאין שואלים בכלדאי ת"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך והרמב"ם ז"ל כתב שאף חזיון הוברי שמים בדרך החכמה בכלל נחש הוא ואינו מחוור עכ"ל:"

 

שו"ת זכרון יהודה סימן צא

"לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחיינו מימים /מיומים/ ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו הפסוק הזה בא להודות ולהאמין כי העונשין שאנו נענשין בכל יום והגלות המתחזק עלינו שהוא בכוונה גדולה ואינו בא דרך מקרה ולא חייבה אותו התולדות כי אם נבטח בש"י בכל מעשינו הוא ישנה לנו התולדות מרע לטוב ובר מינן אם נאמין בכוכבים כמו דרך הע"א אז תשלוט עלינו ויעזוב אותנו למקרים וגם ישנה אותו כמו שראינו בבית ראשון שהיו חכמים גדולים והיו הולכים אחר הוברי שמים ונגרשו מהסתפח בנחלת אלהים והושלכו לעבוד את הגוים תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך וכו' ואנו ישראל בני אברהם הנאמר לו צא מאצטגנינות שלך התהלך לפני והיה תמים ופי' רמב"ן ז"ל מצוה אחרת עוד בענין הזה לטעם תמים תהיה עם ה' אלהיך אחרי אזהרת קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף והענין בשניהם שיאמין בלבו כי הקב"ה לבדו הוא בעל היכולת בתחילה ובסוף והוא היכול לעשות ולבטל ולא ישמע אל מעוננים ואל קוסמים ולא יאמין שיבאו דבריהם על כל פנים אבל יגזור בלבו שהכל ביד עליון העליונים שהוא אל והוא שדי עושה טובה שלא היה במזל בהיות המזל טוב ויפה כדי שיתהלך האדם לפניו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל וזה מ"ש צא מאצטגנינות שלך ועוד כתוב בפ' תמים תהיה עם ה' אלהיך שניחד לבנו אליו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמיתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו או מאנשי חסידיו ר"ל אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם בעבודתו לפיכך אחר אזהרות שאלת העתידות מן קוסם ודורש בעד החיים אל המתים אמר שתהיה תמים עם ה' בכל אלה ולא תירא ממגיד עתיד אבל מנביאיו תדרוש ואליו תשמע וזה דעת אונקלס שלים תהא בדחלתא דה' אלהיך שלא תהי' חסר ביראתו כי תמים הלא השלם בדבר כמו שה תמים שאין בו מום ושום חסרון וזו מצות עשה וכבר הזכרתי זה בפ' והי' תמים הרי לך מצות עשה כדגרסינן בערבי פסחים1 א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא אמר רב משמי' דר' יוסי איש הוצל מנין שאין שואלין בכלדיים פי' לראות בכוכבים שנא' תמים תהיה עם ה' אלהיך גם יש בו מצות לא תעשה כדאיתא בסנהדרין פ' ד' מיתות2 לא תנחשו ולא תעוננו א"ר עקיבא זה המחשב עונות כלשון כסותה ועונתה ואומר שעה פ' יפה לצאת מחר יפה ליקח הרי לאו ועשה גם לאו אחר כתוב בתורה והוא לא תנחשו כדאי' בסנהדרין3 ת"ר לא תנחשו אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים פ' החוזים במהלך הכוכבים ומכוונים מעשיהם אחר מהלכתם הרי לך שני לאוין ועשה כך פ' הרמ"ה ז"ל הרי שאנו מוזהרין מן התורה על שני לאוין ועשה שלא ילך בדרכיו אחר מביט הכוכבים ואחר מהלכתם ולא לבטוח בהוראתם לא לרעה ולא לטובה שהרי רוב פעמים יכזבו לפיכך אם ייטיבו ישראל מעלליהם וישובו אל בוראם בעת צרתם יהפוך עליהם המזל לטובה וע"ז אז"ל4 אין מזל לישראל כי כתוב בתורה אשר חלק ה' אלהיך אתם לכל העמים ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים וכו' לעם נחלה כיום הזה הרי בפי' צוה אותנו שלא נהיה כגוים אשר כל מעשיהם וכל מקריהם בטבע הגלגלים והכוכבים ואנחנו עם קדוש חלילה לנו מעשות זאת רק לבטוח בש"י לבדו ושכל הבא עלינו מאתו הוא בהשגחתו עלינו הוא בעצמו ובכבודו ולא מסר אותנו לא תחת כוכב לא תחת מזל כי כאשר ייטיב אדם דרכיו וישוב מדרכו הרעה מכזיב הגלגלים והכוכבים וזה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ונאמר בתלמודנו כתוב בתורה כאשר ביארנו ב' לאוין ועשה ורבו הפסוקים כי חלק ה' עמו ה' בדד ינחנו לא מרבכם חשק ה' וכו' את ה' האמרת וה' האמירך רכב שמים בעזרך והרבה כאלו שנוי בנביאים כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה אשר עיניך פקוחות לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו אני ה' חקר לב בחן כליות ולתת לאיש כדרכיו משולש בכתובים כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה לשנות הטבע כפי רצונך לפי דרכי הדור ולפי מעלליו גם אמר דוד שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותתם אתות לא כן ישראל שאין להם אות אשר ילכו בה רק התשובה ומע"ט ובטחונם בהש"י לבדו לא במזל ולא בכוכב וארז"ל5 אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה ועל זה הדעת הלכו כל המפרשים כולם ולא נטה א' מהם לדעת אחרת כ' הרמב"ם ז"ל וז"ל איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באיצטגנינות יום פ' רע יום פ' טוב יום פ' ראוי לעשות בו מלאכה פ' שנה פ' חודש פ' רע לדבר פ' וכל העושה מפי איצטגנינים וכוון מלאכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה וכן הוא אומר לא תעוננו גם בלעם הרשע העיד בישראל כי לא נחש ביעקב להרע או להיטיב להם ולא קסם בישראל מזיק או מועיל כי מפי עליון תצא להם הרעות והטוב לומר כי חלק עמו אינם בממשלת שרי וכוכבי שמים וכסיליהם שיזיק להם בקסם וניחוש כגוים וכשראה שלא יכול להזיק אותם בנחשים וקסמים לפי שאין מסורים בידם אמר ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים אלא וישם אל המדבר פניו בתרגום ושוי למדברא דעבדו בי' עגלא אנפוהי כלומר לא אוכל להם אלא בהזכרת עונותיהם והעדות העצה שיעץ להם להפקיר בנותיהם לזנות עם ישראל כדי להחטיאם ולחרות אף ה' בהם לכלותם ורבנו הגדול רבנו שלמה בפירוש התורה ורבנו יונה ז"ל כלם פירשו לא תעוננו המחשב עתים ושעות שעה פ' יפה לעשות ולא תנחשו העושה צרכיו ומעשיו לפי מהלך הכוכבים והמזלות ולא חלק אדם בזה ובהדיא אמרינן בתלמוד שעובר בעשה השואל בכלדיים כ"ש הכלדיים עצמן שעושה מעשה ועובר על לאו ועשה וכתב הר' יונה ז"ל בשערי תשובה6 לא תעוננו לשון עונות ושעות שאומר יום פ' יפה להתחיל מלאכה שעה פ' קשה לצאת ואין לשמוע אל דברי הוברי שמים אבל יבטח לבך על ה' אלהי השמים ואלהי הארץ ע"כ כתיב על הענין הזה תמים תהיה עם ה' אלהיך למדנו מזה כי המעוננים והקוסמין מעבירין בטחון והעלילות הנשחתות הם מעשה ארץ כנען שנאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך א"כ מאחר שזה הוא עון פלילי וגדול שהתורה כולה תלויה בו העובר עליו מבטל התורה כולה אפי' שלא הי' העון גדול אלא שהתורה אסרה אותן וארז"ל7 האומר כל התורה אני מקבל חוץ מדבר אחד זהו כי דבר ה' בזה לכך צריך לחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה כי בזכות שנחזור לבטח בהקב"ה ולא נעיין ולא נביט לא בכוכב ולא במזל הקב"ה בעצמו יגן בעדנו ויצילנו מכח אויבינו וינקום נקמתנו ותהי' השגחתו בנו גדולה כי הגלות הזה אינו תלוי אלא בתשובה כי ע"כ חרה אף ה' בעמו ויתעב את נחלתו ויתנם ביד גוים וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם וכשיחזרו בתשובה פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם וירא בצר להם בשמעו את רנתם ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדיו ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם וכתיב ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי אדמתך לטבה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך ואימתי כי תשמע בקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחקותיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך"

 

מלבי"ם, דברים יח, יג (התורה והמצוה, דברים, אות סו)

"תמים תהיה . שם "א-להים" שבא בכנוי אל ישראל, מורה על הדבוק הא-להי עם ישראל, והשגחת הפרטית. ושם "תמים", מציין שאין לבו חלוק. ר"ל אם תהיה תמים עם ה', ולא תפנה עמו לבקש לדעת עתידות ע"י מעוננים, ואף לא ע"י אופן המותר; כי תסמוך על ה', כי הוא יכין העתידות עליך לטוב – אז חלקך עם ההשגחה הפרטית. וא"צ לך לחקור על העתיד לבא, או לעונן על שעה מוצלחת וכדומה. כי כל זה יכין ה' לטובתך, מצד שהוא א-להיך, ומאתו מצעדי גבר כוננו, ואדם מה יבין דרכו .

ובזה יש לתרץ מה שתמה הרמב"ן בסוף השגותיו (למ"ע ח) על הרמב"ם, שלא חשב תמים תהיה למצות עשה, עיי"ש. שהרמב"ם סמך על הספרי, שהוא תנאי – אם תמים תהיה , חלקך עם ה' א-להיך; לא צווי. אבל בגמ' פסחים קיג, משמע שהוא צווי, שאין שואלים בכלדיים."

 

מעדני שלמה, רש"ז אוירבאך, עמ' תלא

שימוש באבן תקומה

"שאלתי את מרן בנוגע לאשה שעברה כמה וכמה הפלות ר"ל האם לתת לה אבן תקומה והוא מאד התפלא על שאלתי אבן תקומה' וביטל את זה.

ואמרתי לו שהלא דבר זה מוזכר בגמ' שבת ס"ו ב' ואמר שאף שודאי מוזכר דבר זה בגם' אז הם ידעו מה זה וכך היתה דרכם ואמרתי לו שהיום יש כאלה שמוכרים או מחזיקים דבר זה ואמר למה לילך לשם בשביל זה היום ב"ה יש רופאים ואם יש איזה בעיה הולכים לטפל אצלם ואין דרכינו בכגון זה והוסיף בהלצה שאבן תקומה היא ודאי תקומה לאלה שמוכרים אותו שמרוויחים על זה ואף שזה מוזכר בגמ' אולם הרמב"ם לא מזכיר כל הדברים האלה כיון שהם כבר לא שייכים לנו אלא צריך ללכת לרופא.

שוב שאלתיו לאחר זמן אם דבריו אמורים אפילו באופן שיש המעידות שמועיל באמת ואמר שאם יש עדות באמת על כך מוחזק גברא מוחזק קמיעא דהוי סגולה המועלת ואמרתי לו שהרי הוא ביטל מקודם הדבר לגמרי ואמר שגם עכשיו הוא מבטל את זה והוא מתפלא עלי שאין זה מתאים לי ומה אני מחפש סגולות תמים תהיה עם ה' אלקיך ועניתי ששאלתי היות ויש אצלי קרובים מחו"ל ורצו לקנות אבן תקומה ואמרתי להם בשמו שאין זו הדרך היום וכנ"ל ורצוני לדעת אם מי שלוקח אותו היום בכל זאת אם עובר משום תמים תהיה ואמר שכיון שסוברים שמועיל וגם הרי דבר זה נזכר בגמ' לא עוברים על זה משום תמים תהיה אבל צריך לחנכם על שמירת השו"ע וגם להשקפה נכונה צריך לחנכם אבל לא שיחפשו אחר סגולות.

ושאלתיו שמכיון שזה מוזכר בגמ' איך נאמר שאין זו דרך נכונה ולמה לא אמרו שיעשו כפי מה שידעו ע"פ הרפואה ויאמרו תמים תהיה וע"כ שגם זו דרך נכונה וענה לי שלא כתוב בגמ' פסק לקחת סגולות כמו שכתוב איסורים על דברים שיש בהם סכנה וגם באלו לא את כולם נקטינן לדינא היום ראה ענייני יו"ד אות ח אלא כתוב שיש דבר כזה וכל הרוצה יכול לקחת אבל ליכא ראיה בגמ' שזו הדרך הנכונה ללכת אחרי דברים כאלה."

 

ר"י החסיד

ספר חסידים (מרגליות) סימן רה

"מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים או בלחישת כשפים לא יהיה סופו טוב ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו, ולכך יתרחק אדם מעשות כל אלה וגם ימנע משאלות חלום שידע איזה אשה יקח ובאיזה דבר יצליח לעולם או לא, ולא בבוקייצ"א שקורין בלשון אשכנז ביגרייך כי כשמשביעים הביגורייך אסור וזה שנ' (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, ולא בשום דבר, כי לבסוף לא תהא לו תקנה, כמה עשו וכמה שאלו ומהם נדלדלו או המירו הדת או נפלו בחולי רע או זרעם, ולא יבקש שאחרים יעשו לו, ואין טוב לאדם אלא להתפלל להקב"ה, ואם יצא בדרך לא יאמר השבעת מלאכים לשומרו בדרך אלא יתפלל לפני הקב"ה בכל צרכיו ורחום וחנון הוא ונחם על הרעה. וכמה נביאים נהרגו ולא השביעו בשם הקודש אלא בתפלה עמדו, אמרו אם לא ישמע תפלתינו נדע שאין אנו ראויים להנצל, ולא היו עושים אלא בתפלה."

 

ספר חסידים (מרגליות) סימן תסט

"כי יש מזיק שקורין אותו דרגו"ן בלשון יון אם יכוהו בחרב לא ינזק אבל כיוצא בו נולד מן דרגון יכול להכותו. והיה שם אחד שנולד מבת המלך ומדרגון שד אמר אותו דרגון שהיה בועל אשת המלך איני מתירא אלא מאותו דרגון בן בת המלך ואותו היה בבית הסוהר, אמר המלך לאותו בן בת המלך אניח אותך בן חורין וצא מן הסוהר הלך ולקח חרב אביו וישב תחת המטה של אשת המלך מיד אותו השד הריח, אמר אני מריח ממי שאני ירא, אמר אעפ"כ לא אניח מלבעול הלך ובעל וזה שתחת המטה יצא והמתין לאחר ששימש וירד מן המטה הכהו ועשה בו חבורה אחת, אמר אותו השד הכני פעם שניה כדי להחיות כי מי שפעם אחת יכהו ימות ואם ישנה להכותו יחיה ויעשה לכמה ראשים ויעשה לכמה נזק, אמר המכה אותו פעם אחת ילדתני אמי ולא שתים לכך לא אכך עוד, ואשת המלך יצאה וזה המוכה היינו אותו הבועל מת ונפח בשרו עד שנתמלא כל החדר שלא יכלו להוציאו דרך הפתח וצוה המלך ושברו גג החדר וחתכוהו חתיכות חתיכות וכמה עגלות מלאו מבשר דרגון ופנוהו משם, והמלכה לא אמרה אותו דרגון בעל אותי כי אז המלך היה מת אלו היתה מגדת שהדרגון בועלה היה בעלה האדם מת והיא היתה יורדת ודלה ועניה ואין לה הצלחה כל ימיה, אבל אמרה בדמות המלך בא ועטרת מלכות בראשו כך מנהגה ומתחילה בדמות הבעל נראה לאשתו והוא דרגון כשהוא במקומו או בתוך בית לא יזיק אבל כשהוא יוצא נשרף המקום וכשיש רעמים וברקים הוא בורח אם יכול יברח בבית אצל אדם אז ינצל ואז נלחמים ומורים חצים מיני מזיקים בשעת ברקים ורעמים ובני אדם שנזוקים בשעת ברקים ורעמים כגון שמכסה על פניהם בשעת לידה צריכים אז שימור מברק ורעם, סוף דבר אין מזיקים מתגרים אלא במי שמתגרה בהם כגון שכתב הוא או אבותיו קמיעות או עסק בהשבעות או בכשפים או בשאלת חלום לכך לא יעסוק אדם בהם ולא יאמר אעשה בשביל פיקוח נפש בהשבעות וקמיעות כי אין זה חכמה כי מקצר אדם חייו וחיי זרעו ואין דוחין נפש מפני נפש וכתיב (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה עם ה' אלהיך אין לאדם לעשות אלא יתפלל להקב"ה על כל נגע ומחלה ועל כל צוקה וצרה."

 

ספר חסידים (מרגליות) סימן אלף קעב

"אין המזיקים מתגרין אלא במי שמתגרה בהם כגון שכתבו הוא ואבותיו קמיעות או עסקו בכשפים ובהשבעות או בשאלת חלום לכן לא יעסוק אדם בהם. ולא יאמר אדם אעשה בשביל פקוח נפש בהשבעות וקמיע כי אין זה חכמה כי הוא מקצר ימיו וחיי זרעו ואין דוחין נפש מפני נפש ונאמר (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה ואין לו אלא תפלה ותחנונים על הכל וה' ישמרנו וזרענו ואת כל אשר לנו מכל רע מעתה ועד עולם אמן ואמן."

 

ספר חסידים (מרגליות) סימן אלף קיד

"אם יאמר לך חכם אחד או נכרי או ישראל אכתוב לך קמיע כנגד החתן או כנגד שיתקבל דבריך בפני השרים או אם אמר אתן לך דבר שתשאנו עליך תתעשר לא מבעיא בשבת שאסור לשאת לפי שמחלל שבת אלא אפי' בחול לא ישאנו עליו מפני שבוטח באותן הבלים ואומר (משלי ג' ה') ואל בינתך אל תשען וכתיב (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה כלומר ואם תהיה תמים לא יהא לך אותן דברים אלא תבטח בה' אלהיך ותתפלל לו אם יעשה רצונך ואם לאו אין לחשוב כיון שאין אני נענה אעסוק באלה הדברים אלא יחשוב אם היה נגזר היתה תפלתי נשמעת. ועוד זה דומה למי שיש לו אדון ומבקש ממנו שיתן לו שום חפץ ואינו רוצה לתת לו והולך לשר אחר כי אמר כיון שאין כח בידו לתת רוצה לתלות באדון אחר כך זה ואינו חושש שבשביל עון אין תפלתו נשמעת."

 

ספר חסידים (מרגליות) סימן רד

"אם ראית שהמיר לא מפני זנות ולא מפני בלעות דע כי הוא או אבותיו עסקו בהשבעות ובמעשה שדים וניתן רשות להטעותו ונפרעים מן האב שגרם."

 

ספר חסידים (מרגליות) סימן רו

"אם תראה שמתנבא אדם על משיח דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם (על שהטריחו את המלאכים) ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים, או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו."

 

ספר חסידים (מרגליות) סימן רז

"והאמוראים שהתירו על כך על תנאי אם אין רע בעיני ה' אבל מענישי' בעוה"ז. כל המכבד את התורה גופו מכובד לעוה"ז ולעוה"ב. אם תראה שמתלוצצים באדם חשוב יפשפש באותה מדה שמא מתלוצץ היה גם הוא על שום אדם ואם לא ימצא בו זו המדה אז היה מתלוצץ ולא נראה לשום אדם."

 

או"ח תרסד, סעיף א

הרמ"א כאן מביא מנהג לעשות סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה, אך כותב שעדיף להיות תמים ולא לחקור עתידות

"ביום שביעי, שהוא הושענא רבה, נוהגים להרבות במזמורים כמו ביום טוב:

הגה: ואין אומרים נשמת, ואומרים מזמור לתודה, ואומרים אין כמוך, שמע ישראל וכו', כמו ביום טוב, ואומרים קדיש שלאחר תפלת מוסף בניגון יום טוב. ואין רגילין לעשות מלאכה של חול עד אחר יציאה מבית הכנסת. ויש לומר פזמון "זכור ברית" כשיש מילה בהושענא רבה, ואומרים אותו קודם "אנא אזון חין" כו'. כתבו הראשונים ז"ל, שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה. ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה, כדי שלא ליתרע מזליה, גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו, ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות, כן נראה לי:"

 

יש מנחילין, הרב פנחס קצנלבוגן, סימן טז

"אכתוב לכם מה שכתוב בסוף ספר חסידים סימן תתשע"ב וז"ל: אין המזיקין מתדבקין אלא במי שמתעסקין בהן כגון שכותב הוא ואבותיו קמיעות או עוסקים בהשבעות או שאלת חלום לכן לא יעסוק אדם בהם ולא יאמר אעשה שם לפקוח נפש בהשבעות וקמיעות כי אין זה חכמה כי הוא מקצר ימיו וחיי זרעו ואין דוחין נפש מפני נפש ונאמר דברים יח יג תמים תהיה ואין לו אלא תפלה ותחנונים על הכל עכ"ד ספר חסידים… ואנכי הקטן יודע ועד מעיד בדבר שידעתי גם אני כיום בעלי שמות שהיו עוסקים בזמנים הללו אשר אני יודע שרובם ככולם ממש לא יצאו נקיים, יש שהיו ניזקין בעצמם ויש שהיו מקצרים ימיהם ויש שלא זכו לבנים ואפילו אותו צדיק איש קדוש וטהור רבינו הגדול הוא רבינו הקדוש אמ"ו הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ זצ"ל ניזוק בסוף ימיו ומלבד מה שאירע לאותו צדיק שפגע בו מדת הדין בעצמו ופגע בו וגם בבני בניו שמתו בחייו וכו' וגם אותו בעל שם שהיה מפורסם בכל המדינות שהייתי בהם הוא הרב החריף והגדוש והיה בקי בכל החכמות מוה"ר יואל בעל שם מק' זאמושט שהיה פועל בטוב בהפלא ופלא ולא יצא נקי עד שזה שנתיים או ג' שנים פגע בו מדת הדין ונעשה חסד דעה ר"ל ומת קודם זמנו לזה לא מנעתי להעלות דברים אלו על הספר להיות לזכרון לדורות למען ילמדו אך ורק כדי להבין ולהורות."

 

מוריה, שפא-שפד, עמ' לט – ר' פינחס חי ענו

תולדותיו של ר' פינחס חי ענו נכתבו על ידי ר"ח ניפי, ואלו דבריו:

"כמוהר"ר פנחס חי ענו, ר"מ ור"מ דק"ק פירארה. נולד בשנת התנ"ג ליצירה תלמיד כמוהר"י לאמפורנטי…ומימיו לא החרים שום אדם, אעפ"י שהיה מ"ץ ור"מ שנים רבות. ולא היה משתמש בשמות הקדש לכתוב קמיעין וסגולות, והיה אומר תראו שאות ת' של תמים תהיה עם ה' אלקיך (דברים יח, יג) גדולה, כדי להזהירנו בתמימות עם ה' יתברך."

 

תורת המנחה פרשת נצבים / דרשה עה (לרבי יעקב סקילי תלמיד הרשב"א))

ביאור מדת התמימות

 "ומהו ענין זה התמימות, הוא שלא יבטח אדם לא על חכמתו ולא על גבורתו ולא על עשרו ולא על תחבולותיו בשום מעשה שיעשה, אלא ישליך כל עסקיו וכל עניניו על השם ית' ויבטח עליו והוא יעשה. ואל יבקש לדעת עתידות במה שיוכל להצליח דרכו באצטגנינות או בענין מעניני הקוסמים והכשוף כדרך שהגוים עושין, כי זה דרכם כסל למו דכתי' (דברים יח יד) כי הגוים ההם אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך, ואומר (שם ד יט) ופן תשא עיניך השמימה וגו' אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים, והזהירנו השם ית' שלא נתפתה אחר אלו הטועים והמטעים, אלא שנבטח בו בכל עניניו ונהיה תמים עמו הה"ד לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' תמים תהיה עם ה' אלקיך. הא למדת שהדורש אחר אלו הענינים אינו תמים עם השם ית' ואינו מצליח דרכו בדרישת אלו הענינים.

 ואם תאמר והלא אנו רואים כי אלו שהם נזהרים במעשיהם ואינם עושין דבר [עמוד 675] כי אם בחקירת העתים ובבחירת השעות וכפי מהלך הכוכבים, הם מצליחין בין בחייהם בין בממונם בין בבניהם. כי יש מן מהם כשהן נכנסין בדרך בים או ביבשה אינן נכנסין עד שמסתכלין אם דרכם צלחה או לא, אם רואין כי משפטי הכוכבים מורין על ההצלחה ועל החיים על הדרך אשר ילכו בה אז ילכו וינצלו מכמה גזירות, ואם רואין שמשפטי הכוכבים מורין על הגזירה ועל המיתה הם נמנעין ואינם הולכין ואינם ניזוקין, וכן עושים כשרוצים להתעסק בסחורה ובמשא ובמתן, וכן עושין אף כשמשמשים מטותיהם כדי שיהיו בניהם בעלי עושר ובעלי כבוד וגדולי הדור ואינן עושין דבר אלא אם רואין כי המזל והשעה יסייע אותם להצליח באותו מעשה. ואנו רואין כי הם מצליחים בחיים ובעושר ובבנים, ואותם שאינן דורשים אחר דברים אלו והולכין בתום לבבם אינם מצליחים בחייהם ר"ל שמתים בקצרות שנים ובמיתות משונות ובעוני גדול כי הם עניים ואביונים, ולא תאמר כי אליהם יגיע זה ולא בבניהם כי גם בניהם בחוסר כל ובדלות ובשפלות.

 אל תתמה על זה, כי על שלשת האנשים האלה הכתוב צווח ואמר שלא נתמה על אלו ההולכים בתמימות ואינם מצליחים. על המתים בקצרות שנים ובמיתות משונות ובעוני מפני שלא דרשו וחקרו על הענין לדעת היאך ילכו בדרכם, והלכו בתמימות לבם ומתו, אמר עליהם הכתוב (תהלים לז יח) יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, ר"ל אל תהי סבור כי זה מת בפשיעה קודם זמנו או במיתה משונה מפני שהלך בתום לבבו, כי יודע ה' ימי תמימים, ומיום שנברא נגזר עליו בזה וחייו נצפנו לעולם הבא, הה"ד (שם) ונחלתם לעולם תהיה.

 וכן הכתוב צווח על העני ההולך בתם לבבו, כי הוא טוב וחשוב מן העשיר המעקש דרכיו ללכת בתחבולות הה"ד (משלי כח ו) טוב רש הולך בתומו מעקש דרכים והוא עשיר, ובמקום אחר פירש כי זה העשיר לא קנה זה העושר בחכמתו כי אם בכסילות ובעקשות שפתיו דכתי' (שם יט א) טוב רש הולך בתומו מעקש שפתיו והוא כסיל.

 וכן הכתוב צווח על מי שאין לו בנים בעלי גדולה ועושר הה"ד (שם כ ז) מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו, ור"ל כי זה שהלך בתומו והוליד בנים והם שפלים ודלים, צדיק הוא זה האיש שהלך בתומו, ואל תתמה על בניו אם הם שפלים ודלים כי סוף שיתאשרו אחר מיתת הצדיק אביהם הה"ד (שם) אשרי בניו אחריו.

 הא למדת כי המהלך בתומו נקרא צדיק, והוא חשוב וטוב מן העשיר המעקש דרכיו ומזה שהאריך ימים ושנים ומזה שהוליד בן פריץ ומקנהו פרץ בארץ."

 

ויצבור יוסף, (הרב יוסף בר שלום, מרבני בת ים) חלק ב' סימן לא אות ד

"ד. ושאל גם האם אפשר להשתמש בסגולות וקמיעות.

התשובה בזה שלכתחילה יותר טוב להמנע שהרי הכתוב אומר תמים תהיה עם ה' אלוקיך, דהיינו בכל מילי השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, ועי' בספר חסידים סי' אלף קיד שכתב אם יאמר לך חכם אחד או נכרי או ישראל אכתוב לך קמיע בשביל החן או כדי שיתקבלו דבריך בפני השרים וכו' לא מבע"א שבשבת אסור לשאת את הקמיע לפי שמחלל שבת אלא אפי' בחול לא ישאנו עליו מפני שבומח באותן הבלים וכו' וכתוב תמים תהיה עם ה' אלקיך ופירש שם ר"ל אם תרצה להיות תמים לא יבא לך אותם דברים שכתוב למעלה מיניה מעונן ומנחש אלא תבטח בה' ועיין על זה להלן…

וכל זה הסבר והצטדקות למשתמשים בקמיע אבל מ"מ עדיף לסמוך על ה' לבדו ולקיים תמים תהיה עם ה' אלוקיך ויעסוק הרבה בתורה שהיא הסגולה המועילה לכל דבר וכבר נאמר במסכת ב"ק דף פז ע"ב יעשה סגולה מאי סגולה רב חסדא אמר ספר תורה. ותלמוד תורה כנגד כולם."

 

מעשה הגדולים, חלק ב שמות, כי תשא יד, עמ' תרכ

"סגולה לחלום ששכחו ורוצה לזכור החלום. הפוך הכותנת. ושוב ישן בכתונת מהפוך. ותחלום עוד פעם אחר. דע כי יות רטוב אדם ימנע עצמו משאלת חלום. או על פירוש גורלות לידע איזה אשה יקח. או באיזה דבר יצליח. גם מאחרים לא יבקש שיעשו לו זאת. אך ורק תמים תהיה עם ה' אלהיך. הולך תום ילך בטח. והבוטח בה' חסד יסובננו. עוד מזה סגולות כתבתי בפרשת תרומה בסוף לך ראה שם."

 

סדר משנה, בוסקוביץ', הלכות ע"ז פרק יא הלכה ז

הרב בוסקוביץ' מסביר שאין איסור לאו בשאלת מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר, כי לא נזכר בתורה אלא האיסור לעשות פעולות אלו, אך מכל מקום שאילה אצל מי שעושה את זה – אסור במצוות עשה של תמים תהיה, וזו כוונת הרמב"ם בסוף הפרק.

"אסור לקסום ולשאול לקודם אלא שהשואל לקוסם מכין אותו מכת מרדות וכו' כתב הלח"מ בכאן קיצר רבינו שהיה לו לומר שאם עשה השואל המעשה על פיו שלוקה, וכמו שכתב למעלה גבי מנחש, אלא שסמך פה על מה שכתב למעלה.

ובמחילה מכבוד תורת הלחם משנה בדברי רבינו אין כאן לא קיצור וחסרון דברים כי כל דבריו בשקלי הקדש במאזני משפט השכל והדעת הם שקולים…

אבל על שואל בקוסם קסמים ומנחש ומעונן וחובר חבר לא מצינו להם בתורה אזהרה כלל כי על הקסם והניחוש והעוננות וחברת חבר הוא שהזהירנו התורה שאנחנו לא נהיו הפועלים והעושים המעשים והפעולות המכונים ההם לקסום קסם וגו' וכמו כן על הכישוף הוזהרנו שאנחנו לא נכשף, אבל על השאלה בכל אלה לא מצינו להם אזהרה כלל אך הוא באיסור עשה של תמים תהיה עם ה' אלקיך, וכמו שכתב רבינו סוף הלכה ט"ו ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים, תמים תהיה וגו', ועיין בהשגות הרמב"ן למנין המצות של רבינו במ"ע הנוספות מנין ח' ובספר מגילת אסתר שם, ולפיכך אין להשואל בהם (חוץ מהשואל אוב או ידעוני) שום מציאות מלקות דאורייתא וכן בת"כ שהבאתי לעיל פרק ו' הלכה ב' בד"ה שאזהרה שלהן וכו' לא הוזכר שם שיש אזהרה לשואל כי אם שתי אלה השואל באוב ובידעוני ואפס זולתן…"

 

יעלזו חסידים, לרבי אליעזר פאפו (הוצאת תושיה עמ' ריב)

"אין המזיקים מתגרים אלא במי שמתגרה בהם כגון שכתב הוא או אבותיו קמיעות או עסק בהשבעות או בכשפים או בשאלת חלום. לכך לא יעסיק אדם בהם ולא ייאמר אעשה בשביל פקוח נפש בהשבעות וקמיעות כי הוא מקצר חייו וחיי זרעו ואין דוחין נפש מפני נפש סנהדרין עב וכתיב דברים יח יג תמים עם ה' אליהיך ואין לאדם לעשיות כי אם להתפלל להקדוש ברוך הוא על כל נגע ומחלה ועל כל צרה וצוקה ועין בסוף הספר במה שנכתב שם בסיעתא דשמיא"

 

שם, עמ' שנו

"אם יאמר לך חכם אכתיב לך קמיע לנשייאו תחן או כדי שיתקבלו דבריך לפני השרים או כדי שתתעשר וכדומה – לא מבעיא  בשבת שאסור לשאת לפי שמחלל שבת שבת אלא אפלו בחול לא ישאנו עליו, מפני שבוטח בהם, וכתיב תהלים לב י והבוטח בה' חסד יסובבנו, וכתיב דברים יח יג תמים תהיה עם ה' אלוקיך שתתפלל אליו ויעשה רצונך ואם לאו אין לחשב כיון שאין אני נענה אעסק באלה הדברים אלא יחשוב אם היה נגזר, היה תפלתי נשמעת ועוד, שזה דומה למי שיש לו אדון, ומבקש ממנו שיתן לו שום חפץ ואינו רוצה לתן לו, והולך לשר אחר, כי אמר: כיון שהוא אינו רוצה לתן, הוא יתלה עצמו באדון אחר – כך זה, ואינו חושב שבשביל עון אין תפלתו נשמעת.

[ולישב מנהגן של גדולי ישראל שנהגו לכתוב קמיעות, ואבוהון דכלהו גורי האר"יזל, יש להליץ ולומר, שאין להקפיד כי אם על קמיעות מעשבים וכיוצא, דרך סגולה; ואף גם זאת אין למחות בידם, שהרי זה דומה למאמר רבותינו ז"ל שאמרו נתנה תורה רשות לרופא לרפאות. ומה גם בקמיעות העשויות משמות הקדש וצירופים לשמירה, והמה בכתובים מגברא רבא הבקי בהם ובשמותיהם, וכותב בקדשה ובטהרה – אין לערער עליהם מטעם שבוטח על הקמיעות וקונה אדון לעצמו, כי ידעו שבעל הרחמים רחום וחנון, אך בעבור חטא יש מקטרגים, והוא כביכול מלך המשפט, ועוצר רח"ם מפני הקטרוג, ובכח הקמיע אין הקטרוג מעכב, ויעמדו מליצי יושר ותתגבר מדת הרחמים בזכות שמות הקדש וכיוצא. וזה טעם התפלות שמתפלל האדם בעת צרה, כדי לבטל המקטרגין ושיעמדו מליצים ומלמדי זכות, כון על ידי הצדקה וכיוצא קנה לו סנגור וימתקו הדינין ויתרבה השפע…]"

 

נפש חיים, מהר"ח פאלאג'י, מערכת המם אות פו

"פו. מלאכי השרת אין ראוי לקרות להם שיצילוהו אלא קורא להקדוש ברוך הוא והוא עונה אותו שנאמר והיה כל הנקרא בשם ה' ימלט מדרש שוחר טוב סימן ד' ועיין מה שבתבתי בספרי הקטן לב חיים בחלק א' סוף סימן ס"א"

 

ספר מהרי"ל (מנהגים) ליקוטים

 "[מג] אמר לנו מהר"י סג"ל כל הרפואות והלחשים שבכל התלמוד אסור לנסות אותם משום דאין אדם יכול לעמוד על עיקרם, וכי לא יעלו בידם ילעגו וילגלגו על דברי חכמים. מלבד הא דאיתא במס' שבת ס"פ במה אשה מי שנתחב לו עצם בגרונו מביא מאותו המין, ר"ל מאותו מין עצם ויניח לו על קדקדו ויאמר הכי: חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד, והלחש הזה בדוק ומנוסה הוא, לכן אותו לבד התירו ולא שום א' יותר."

 

הגהות רע"א, יו"ד שלו, א

"(סי' של"ו סעיף א') נתנה התורה רשות לרופא. במהרי"ל (בלקוטים שבסוף הספר) איתא וז"ל אמר לנו מהרי"ל כל הרפואות שבכל התלמוד אסור לנסות אותם משום דאין אדם יכול לעמוד על עיקרן וכי לא יעלו בידם ילעגו וילנלנו על דברי חכמים מלבד הא דאיתא בשבת (ס"פ במה אשה) מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו מין ר"ל מאותו מין עצם ויניחו לו על קדקדו ויאמר הכי (חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד) והלחש הזה בדוק ומנוסה לכן אותו לבד מתירו ולא שום א' יותר עכ"ל.

וראיתי בספר שושני לקט שכתב ומחמת שמצאתי שינוי נוסחאות לכן אודיעך הנוסחא אחרת במפעלות (סי' של"ח) וז"ל מי שנכנס עצם בצוארו או דבר אחר יקח כלי עם מים קרים מן באר ותשים רגלך השמאלית בתוך המים ואיש אחר ילחוש באזנך חד חד נחית בלע בלע נחית בלע נחית חד חד וצריך להניח מאותו מין על קדקדו ויאמר לחש הנזכר ג"פ ואחרי הלחש הנזכר יאמר (יזר יזר בלע בלע יזר יזר) עכ"ל [אמר המסדר עיין בג' שם לאדרא פירש"י עצם של דג נימא ננעצתא כמחט כו' ושם דף ס"ו ע"ב אמר אביי כו' ודלא מפרשי ארבעין וחד זימני]:"

 

אוצרות ירושלים, תשס"ב, עמ' נב

המחבר, הרב דוד שפירא (תרנ"ח – תשל"א), תלמיד חכם ירושלמי, מחבר שו"ת בני ציון. כתב סדרת מכתבים למחבר ספר 'שולחן העזר' הערות בעיקר לגבי דיני נישואין. ושם מופיעים הדברים הבאים:

"מה שכתב כי איש אחד נסע עמו מפה עיר הקודש לחו"ל וסיפר לו עוד מנהגים שונים כמו המנהג שמניחים חתיכת זהב או מטבע בכיסו של החתן, וגם המנהג להתיר קשרים לחתן וכלה קודם החופה, הנה כל זה אינו מנהג, רק נמצאים איזה אנשים שעושין כן לסגולה שלא ישלוט בהם איזה כישוף וכיוצא בזה ח"ו, אבל היראים התמימים מקיימים הפסוק תמים תהיה עם ה' אלקיך וכו', ושומר מצוה לא ידע דבר רע."

 

דרך חיים לונזנו, תוכחות מוסר, עמ' רעט במהדורת אהבת שלום

"היה תמים ואל תדרוש בשמות, בגורל בחלומות בשעירים, נצור את לבך ממחשבי רע, גער בהם עדי יהיו געורים"

 

פרי השדה חלק ב סימן קטז

"לכבוד הרבני אביגדור גרינוואלד, סיגעט יע"א

על דבר השאלה שיש אנשים ששואלים בכישוף על ידי שהנשאל נותן עופרת או שערה לתוך קדירה או מחבת שעל האש ומן השעוה יוצא צורה אחת כעין אדם ושואל אותו עתידות אם מותר כהאי גוונא, ועיניו שפיר ראו בדברי הרמב"ם פרק י"א מהלכות עכו"ם הלכה ד' ובשו"ע יו"ד קעט, ובספר החינוך סימן רמט וסימן רנ, גודל האיסור של כישוף, ושיוכל לבא לידי כפירה ח"ו, וגם רוצה להשיג על דברי שו"ת נחלת שבעה סימן ע"ו שהובא בבאר היטב ביו"ד שם ס"ק א, שמתיר בזמן הזה שאין בקיאין בכישוף דמכל מקום איכא איסור ועובר על עשה דתמים תהיה, והביא גם כן דברי המהר"ם שיק על המצוות סימן רנ"א שחולק ג"כ על דבר הנחלת שבעה כך הוא תוכן מכתבו ורוצה לידע דעתי בזה ואען ואומר בס"ד.

הנה דברי הנחלת שבעה אין לדחות כלאחר יד שהרי גם בשו"ע יו"ד סימן קע"ט סעיף ט"ז הביא יש מי שמתיר לשאול בשדים על הגניבה וגם בקמיעות מתיר בסעיף י"ב שם, ובספרי תבואות השדה חלק רביעי בסוף הספר (בשו"ת סי' ג') הבאתי דברי החת"ס יו"ד של"ח שמתיר בחולי נכפה רצוני לומר ליתן ידו ליד ערל מת עיין שם היטב, ובקונטרס התשובות אשר כתבתי להגאון ר' זוסמאן ז"ל, (שהיה אב בית דין בק"ק פאקש יצ"ו) בעין שנוגע בעצם אחד אשר העכו"ם מחזיק בידו ואומר איזה לחש ונתרפא, והבאתי שם שכל שאין לחוש להזכרת שם עכו"ם והוא לחש בעלמא דמותר, והבאתי שם דברי הש"ג בסוף פרק ו' ממסכת שבת דמתיר כמה מיני לחשים, ועיין שו"ת חות יאיר סי' רל"ד, בסוף התשובה מה שכתב בזה, ואם כן כל שהוא רק על ידי לחש מותר, ויש לומר דלא שייך בזה שעובר על עשה דתמים תהיה שהרי אנו מאמינים שכל אלו הסגולות הוא גם כן מפלאות תמים דעים יוצר הכל וכל פעל ד' למענהו ואם כן אין לדחות כל כך דברי הנחלת שבעה ובודאי צדקו דבריו דכל שאינו כישוף ליכא איסור, מכל מקום באופן השאלה שהביא מעלת כבוד נ"י שנותן עופרת או שערה לתוך כלי על גבי האש ונראה כעין צורת אדם, זה נראה בוודאי דהוא כישוף, ויש להביא ראיה דכהאי גוונא הוי כישוף מדברי רש"י מסכת סוטה כ"ב, א ד"ה כגון יוחנן בת רטיבי ע"ש היטב, דמשמע כהאי גוונא כמו בנידון דידן דהוי כישוף, ואם כן הנשאל חייב מלקות שעושה מעשה והשואל עושה איסור על כל פנים כמבואר בחינוך סי' ר"נ אמנם בלי מעשה כלל רק על ידי לחשים או סגולות אפשר יש להתיר ובכמה ספרים קדושים נמצאו כמה סגולות ורפואות על ידי לחשים ואין בזה שום איסור רק כהאי גוונא כמו השאלה בנידון דידן שנותן עופרת או שעוה לתוך כלי שעומדת על גבי האש בזה נראה דהוי כישוף כמה שהבאתי סמוכין לזה מדברי רש"י מס' סוטה הנ"ל ואפילו לא יהא רק ספק כישוף גם כן יש לאסור כיון דאפילו בלא כישוף רק לשאול בשדים גם כן אסור לדעה הראשונה בשו"ע יו"ד סי' קע"ט סעיף ט"ז, ואם כן מכל שכן אם יש לספק שהוא כישוף וודאי אסור לכולי עלמא וגם משום לפני עור יש כמו שכתב מהר"ם שיק שם ואם כן יש ג' חילוקים בזה דכישוף אסור לכולי עלמא (ואפילו בזמן הזה אם יש לחוש על כל פנים שהוא כישוף אסור) ולשאול בשדים יש פלוגתת הפוסקים בש"ע יו"ד סי' קע"ט סעיף ט"ז, וסגולות על ידי לחשים מותר לכולי עלמא ואין בזה משום תמים תהיה כיון שמכיר שגם הסגולה הוא מפלאי יצירת הקב"ה יוצר הכל כמו שהבאתי בשו"ת מכבר דברי הפוסקים דעל ידי לחשים וסגולות מותר להתרפאות כנ"ל בזה בס"ד ((עי' לעיל סימן ס"ה))"

 

חמדת שאול, סי' מג

בעל חמדת שאול נשאל לגבי סגולה שהחתן מניח את רגלו הימנית על רגל הכלה השמאלית, והאם אפשר לנהוג כן כשהכלה נדה. הוא דן ושולל את ההיתר, ומוסיף לגבי עצם הסגולה:

"ובגוף הסגולה לא ראיתי נוהגין כן במזרח אירופה וישראל קדושים הם ומקיימים תמים תהיה עם ה' אלקיך ואין עושים שום סגולות רק מה שירצה הקב"ה יעשה."

(ועוד הוא מוסיף שאולי הסגולה עצמה אינה נכונה, כי דווקא כשהאישה שולטת ייתכן שיש בכך תועלת רבה יותר להיות צדיקים)

"והגם שאיו לי עסק בנסתרות מ"מ מצינו בביתו של אאע"ה שהיה מתנהג עפ"י אשתו שרה שא"ל הקב"ה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ואעפ"כ ביתו היה מלא חסדים גמורים והנסיון מלמדנו שברוב הבתים של ההמון הבית מתנהג בכשרות ויראת ה' רק ע"י האשה והיא שולטת בבעלה להדריכו ג"כ בדרך ישרה ואשה יראת ה' היא תתהלל ע"כ אינו מוכרח שיותר טוב להתנהג הבית ע"י האיש והרבה פעמים האשה מונעת הבעל מלבוא לידי עבירה ואותם הגדולים והצדיקים שכתבו לעשות …"

 

בנין אב, חלק ג סי' נז

תמים תהיה עם ה' אלוקיך

"עקב תלונות ובקשות של רבנים ואנשי קהילה בארץ ובחו"ל הננו להודיע בשער בת רבים את הדרך ילכו בה תמימי דרך ההולכים בתורת ה' המבקשים עצה ותושיה מחכמי ישראל ואת המעשה אשר יעשון המבקשים ברכה ותשועה על פי דרך התורה ובאמונת חכמים

נהוג ומקובל בכל עת צרה וצוקה לילך לחכם ולבקש ברכה ותיקון עצה ותושיה וגדולתם של צדיקים שהקב"ה שומע תפילתם ככתוב רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם כמו כן מצוה ללכת לחכמי הדורות כרופאי הנפש היודעים למצא מזור ותרופה למצוקת צאן מרעיתם בעיקר בתיקון המידות בתשובה ומעשים טובים שהם כתריס בפני הפורענות יש גם היודעים בסגולות ותיקונים ע"פ חכמת האמת שהנחיל הקב"ה בסוד ה' ליראיו אשרי העם שככה לו שהקב"ה חלק מחכמתו ליראיו ובריתו להודיעם עד שאמרו חכמים צדיק גוזר והקב"ה מקיים ואשרי הגבר ירא ה' ההולך בדרכיו ופונה לחכמי הדור לשמוע דעת תורה ולבקש עצה ותושיה

אולם דא עקא שבדור האחרון עקב הצמאון והכמיהה לשמוע דבר ה' ומחמת ירידת הדורות וחולשה באמונה התמימה ובבטחון יש תופעות שליליות בענינים אלה ואנשים תמימים במקום לשמוע דבר ה' פונים לרהבים ושטי כזב ושמים מבטחם בעצות סגולות ומעשים שאין בהם מדרך האמת יש גם שנכשלים באיסור ניחוש וקסמים האסורים מן התורה ואם כי כוונתם לשם שמים ורצונם לשמוע דבר ה' נכשלים הם באנשים שאינם מהוגנים החושבים עצמם או המראים עצמם כצדיקים היודעים דעת עליון לצערינו שמענו תלונות רבות מאנשים שהלכו שולל אחר עצות כזב וסגולות שוא ומלבר נזקי הממון והנפש הגיעו ח"ו עד כדי כפירה בתורה ובחכמים לשקר אין רגלים וכבר נודע על כמה שהתחזו לחכמים וליודעי חן… על רבני הדור בכל אתר לעמוד בפרץ ולמנוע מכשלה מבית ישראל להוקיע ולהרחיק אמונות תפלות ומפיציהם ולכוון צאן מרעיתם בדרך הישר כמצות התורה תמים תהיה עם ה' אלוקיך וה' יתברך לא ימנע טוב להולכים בתמים"

 

הלכה ורפואה – ה', עמ' עט (מכתבים מהרבי מלובביץ')

"בתמהון קראתי במכתבו האריכות ע"ד ענינים השייכים לרופא וכלך מכל חקירות אלו וזמן זה יקדישו לתלמוד תורה ביראת שמים הנגלה והחסידות ומתוך הנהגה עפמש"כ תמים תהיה עם ה' אלקיך במענה על מכתבו מכ"ג כסלו בו כותב אשר ראה ספר סגולות ובו כותב ע"ד חכמת היד כו' הנה כלך מדרך זו ואם רצונו דוקא בס' סגולות הרי ישנה סגולה בדוקה ומנוסה והיא תורתנו הק' וישנה ג"כ חכמה בדוקה ומנוסה והיא חכמתו ית' אשר יכולים להתאחד עמה עץ לימוד התורה וכיחוד נפלא כמבואר בתניא ס"ה עי"ש וכבר נאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך וי"א רמב"ן שהוא ג"כ ממספר תרי"ג מצוות התורה"

 

תחליפי אמונה – משהו על דרכי האמורי, הרב יהודה שביב, עמוד 411, תחומין כרך יט

ראשי פרקים

א.   משום ניחוש ו/או 'בחוקותיהם לא תלכו'

ב.   לצורך מותר?

ג.    האמונה 'הפועלת'

ד.   סיכום

נוכח תופעת האמונות התפלות והמעשים התפלים שבעקבותיהן, הנראים כמתחזקים והולכים בקהלים שונים בארץ, ואף זוכים לעתים לעידוד ולטיפוח ע"י מנהיגות ציבורית ופעמים אף תורנית – דומה שיש צורך להתמודד עם התופעה גם במישור הרעיוני וגם במישור ההלכתי.

מסתבר שאמונות ומעשים אלו אינם מעידים על התחזקות אמונתית ודתית, אלא אדרבא, הרי הם ביטויי חולשה, שהם מהווים כמין תחליפים לאמונת אמת. אשר על כן היחס כלפיהם הוא שלילי ביסודו, אף כי בנסיבות מסוימות הוא נסבל.

העיון שלהלן נוגע בענייני ניחוש ודרכי האמורי,[1] והוא עלה בעקבות לימוד הסוגיה במסכת שבת.

א. משום ניחוש ו/או 'בחוקותיהם לא תלכו'

שנינו בסוף פרק ו' בשבת:

יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב – משום רפואה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אף בחול אסור מפני דרכי האמורי.

כל אותם דברים שנימנו היו נישאים ע"י בני אדם כסגולות רפואיות כנגד מיחושים שונים המפורטים שם בגמ' (סז,א: ביצת החרגול – לכאב אוזניים; שן של שועל – כ'כדור שינה' או כ'כדור מרץ'; מסמר הצלוב – כנגד נפיחות של מכה. עפ"י רש"י). היתרו של רבי מאיר לצאת עמהם לרשות הרבים הוא בשל השימוש הרפואי שבהם. ואילו חכמים אסרו לשאת דברים אלו מכל וכל – אף בחול, משום 'דרכי האמורי'. ומה האיסור בדרכי האמורי? מסביר רש"י בביאורו למשנה שם (סז,א): "ניחוש הוא וכתיב 'ובחוקותיהם לא תלכו'."

מלשון רש"י נשמע כאילו הכתוב "ובחוקותיהם לא תלכו" הוא זה שאוסר על הניחוש. אבל הרי איסור ניחוש מופיע בתורה בפני עצמו, כמפורש "לא תנחשו" (ויקרא יט,כו).[2] ושני איסורים מנו מוני המצוות: איסור הליכה בחוקות הגוי ואיסור ניחוש.[3]

מבין השניים – איסור הליכה בחוקותיהם ואיסור הניחוש – דרכי האמורי ודאי שייך ל"בחוקותיהם לא תלכו", שהרי זה ממהות דרכי האמורי, היינו דברים שנהגו בהם הגויים כמין חוק וקבע אצלם. אולם התבוננות בכתוב שם, בויקרא, מלמדת לכאורה שאיסור "בחוקותיהם לא תלכו" בא כהקדמה לאיסורי עריות המפורטים אח"כ בכתוב. אכן דווקא רבי מאיר בדרשתו בתורת כהנים הוא שהבין את הדברים כבאים לאסור את 'דרכי האמורי', שכך שנינו שם:

'ובחוקותיהם לא תלכו' – וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו, והלא כבר נאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' וחובר חבר וגו',[4] ומה תלמוד לומר 'ובחוקותיהם לא תלכו'? – שלא תלכו בנימוסות שלהם, בדברים החקוקים להם, כגון תיטראות וקרקסאות ואסטריות. רבי מאיר אומר: אלו דרכי האמורי שמנו חכמים.

לפי זה יש בדברי חכמים במשנתנו הדגשה חשובה כלפי רבי מאיר, שהרי לשיטתו לא לבד משום ניחוש יש לאסור, אלא אף משום "ובחוקותיהם לא תלכו".

אולם איסור ניחוש כאן אינו ברור כל כך, שכן עניין ניחוש הוא כשהאדם תולה מעשה או מחדל מצדו באירוע כל שהוא שקרה או יקרה לו. כמו בדוגמאות הבאות בספרי דברים סי' קעא – "איזהו מנחש? כגון האומר פתי נפלה מפי, נפלה מקלי מידי, עבר נחש מימיני …"; או כדברי הגמ' בחולין (צה,א) הרואה במעשה אליעזר עבד אברהם ויהונתן בן שאול דוגמאות של ניחוש. אבל בכל הדוגמאות שבמשנה אין גם אחד המתאפיין באיפיונים אלו.

באמת, כבר אמר הרש"ש על דברי רש"י אלו: "אשיגרת לישן הוא ולאו דוקא, דא"כ תיפוק ליה מלא תנחשו". אולם רש"י חזר על כך גם בביאורו למשנה בחולין עז,א. שם נאמר: "המבכרת שהפילה שליא, ישליכנה לכלבים; ובמוקדשין תקבר. ואין קוברין אותה בפרשת דרכים, ואין תולין אותה באילן, משום דרכי האמורי." והסביר רש"י: "בפרשת דרכים – ודרך המנחשים לקוברה שם שלא תפיל עוד. דרכי האמורי – ניחוש, וכתיב 'ולא תעשה כמעשיהם'."[5] וכן כתב הר"ן על הרי"ף שם. המאירי כתב למשנה בשבת: "משום דרכי האמורי – שכל שאינו מרפא מצד היקש טבעי או סגולה ידועה, אלא מדרך חוק ונחשים המוניים – אין זה רפואה, אלא דרך ע"ז." אף הסמ"ג הכניס דרכי האמורי גם לניחוש, בדבריו לל"ת נא: "כיצד הוא הניחוש? מפרש בסנהדרין … כגון אלו האומרים, ובעניין זה קצת הא דמפרש בפרק במה אשה שהאומר שחטו תרנגולת זו שקראה כתרנגול … הרי זה מדרכי האמורי שהוא ניחוש." מדברים אלו למד המהרי"ק בסי' פח: "פירש לנו הסמ"ג, ששני דרכי האמורי יש: אחד משום ניחוש, ויש אחד משום חוקות הגויים."

אשר על כן נראה, כי גם אם אין בדוגמאות שבמשנה ניחוש בצורתו ה'קלאסית', הרי יש בהם מן הניחוש במובנו הרעיוני. שכן הניחוש נובע מאמונה זרה ומוזרה, אם שאירוע או תופעה מסויימים מעידים על, או מחייבים תוצאה כזאת וכזאת – תוצאה שאינה מתחייבת מבחינת לוגית והסתברותית, כבדוגמאות שבספרי, ואם שפעולה מסויימת שיעשה האדם תגרום לתוצאה כזאת וכזאת, אף שתוצאה כזאת אינה מתחייבת מבחינה לוגית או הסתברותית, כבדוגמאות במשנה שבת ובמשנה חולין. וכיוון שבאמונה עסקינן, הרי היא ניצבת כצוררת לאמונה הנתבעת מהאדם מישראל: אמונה בא-להים חיים ומלך עולם. ומן הבחינה הזאת, הרי המנחשים למיניהם גרועים מכופרים גמורים. שכן המנחשים הרי אמונה בלבבם, והם נוטים גם לדברים שאינם נראים ומוכחים בחוש. אלא שתחת חתור לאמונת אמת, הרי הם פונים לתחליפים שונים, ובכך מכבים את זיק אמונת הקודש שהיתה בליבם.

ב. לצורך מותר?

לגבי הדוגמאות שבמשנה שבת נחלקו רבי מאיר וחכמים. ודאי הוא שאין חולק על האיסור שבניחוש ובדרכי האמורי. אלא שרבי מאיר סבור, שבאותם מקרים שבמשנה מותר הדבר. בעצם כבר במשנה הקודמת נזכרה פעולה המותרת בשבת, ועל פניה אין היא נראית שונה במהותה מאותן הנזכרות במשנתנו.

נאמר שם: "הבנים יוצאים בקשרים" (סו,ב). מה הם אותם קשרים? באו על כך שתי הצעות בגמ'. ראשונה – "קשרי פואה", והסביר רש"י: קושרים בקשרים ותולין בצואר לרפואה. הצעה זאת לא נתקבלה בשל הדגשת המשנה "הבנים יוצאים"; ואם בקשרי פואה עסקינן, מאי שנא בנים (קטנים) מבנות וגדולים? אשר על כן הוצע: "בן שיש לו געגועים על אביו, נוטל רצועה ממנעל של ימין וקושר לו בשמאלו." הרי שוב פעולה שאין בה כל הגיון והסתברות.[6] והנה כאן נישנה הדבר לדעת הכל, ולא מצינו חכמים החולקים בדבר, כדרך שהם חולקים בבמשנה שלאחריה. האם זה בשל העובדה שהקשרים נעשים כלפי נזק שעשוי להינזק הילד, נזק נפשי שאולי הוא בלתי הפיך?[7]

עכ"פ במשנתנו מצינו מחלוקת. ומה טיבה? הרי זה עולה מדברי אביי ורבא שם בגמ' (סז,א): "כל דבר שיש בו משום רפואה – אין בו משום דרכי האמורי". כלומר, גם רבי מאיר מודה בעצם האיסור, אולם הוא סבור שאם לרפואה נעשה הדבר כבר אין בו משום דרכי האמורי. הדבר ניתן להתפרש בשני אופנים:

  1. I. לצורך רפואה מותר;
  2. II. הנעשה לצורך רפואה כבר א"א להגדירו כדרכי האמורי, גם אם האמוריים נוהגים כן. שהעושה אינו עושה מתוך כוונה לחקותם, אלא כדי להירפא.

ואפשר שתהיה נפקא מינה בין שתי האפשרויות: שלראשונה, רק לצורך רפואה התירו, אבל לצרכים אחרים אפשר שלא; ואילו לאפשרות השנייה, אפשר שכל שעושה לצורך כל שהוא, כבר אין זה בגדר דרכי האמורי. בכיוון זה השני מוליכים דברי הריטב"א בחידושיו שם – "עיקר הפי', דכל שיש בו טעם לרפואה, בין של סם בין של לחש, אין בו משום דרכי האמורי, ואע"פ שנוהגים בו, שלא אסרה תורה אלא דברי אבטלה שנעשים ללא שום טעם." ומפורשים הדברים יותר בדברי המהרי"ק סי' פח: "דלא שייך לאסור משום הולך אחר חקותיהם, אלא היכי שהדברים מראים שהישראל מתדמה אליהם כגון שעושה מעשה התמיה (=תמוה), אשר אין לתלות טעם בעשייתן אלא מפני חוקם … אבל בעניין אחר לא … דכל שהוא משום תועלת … מותר ואע"ג דהרגילו בו אמורים משום חוקם."

במחלוקת זו שבין ר"מ וחכמים ראוי היה לכאורה לפסוק כחכמים, לפי הכלל "יחיד ורבים הלכה כרבים". ועם זאת נפסקה ההלכה (רמב"ם הל' שבת יט,יג; טשו"ע או"ח שא,כז) כדעה המתירה. כנראה שהיתה לפניהם גירסא אחרת במשנה. הנה בירושלמי דעת ת"ק המתיר היא דעת רבי יוסי, ואילו האוסר הוא רבי מאיר.[8] וזו גם גירסת הרמב"ם בפירושו למשנה. והרי קימ"ל ש"הלכה כרבי יוסי מחברו" (עירובין נא,א), ומפורש נקבע: רבי מאיר ורבי יוסי – הלכה כרבי יוסי (סנהדרין כז,ב).

יוצא שכל שנעשה לרפואה, או לתועלת אחרת (עפ"י המהרי"ק הנ"ל) אין בו משום דרכי האמורי. אולם הרחבה זאת מעבר לתועלת הרפואית, יש לעיין בה. זאת, בעקבות הבנת הרמב"ם במורה-נבוכים (ג,לז) את העניין! וזה לשונו:[9]

ואמרו בפרוש: כל שיש בו משום רפואה, אין בו משום דרכי האמורי. רוצים בזה, שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור.

כלומר, שימוש בדבר שפעילותו מובנת בדרך טבעית היא המותרת. לפי זה לא הצורך הוא המתיר, אלא הבנת המנגנון הפועל. שמא תשאל: וכי 'העיון הטבעי' עומד מאחורי השימוש 'במסמר הצלוב ושן השועל' לרפואה? תשובת הרמב"ם שם: "כי הדברים ההם בזמן ההוא היו חושבים בהם שהוציא אותם הנסיון, והיו משום רפואה." כלומר, גם אם אין מבינים איך זה פועל, הרי נסיון מצטבר מוכיח את יעילות הפעולה, ואו אז מותר השימוש. לפי"ז לא כוונת המשתמש היא העשויה להתיר. אלא ההבנה ההגיונית או הנסיון המצטבר שביעילות השימוש, שאם לא זה ולא זה קיימים, כי אז נובע השימוש מתוך אמונת הבל של המשתמש, וזה הדבר האוסר את ההשתמשות.

הרשב"א (שו"ת ח"א סי' תיג) דן בהרחבה בעניין זה ובדברי הרמב"ם. הוא מעלה את המבוכה נוכח דברי הרמב"ם, הנראים כסותרים, ומציע להבחין בין מה שהתאמת בנסיון ע"י חז"ל ומוזכר על ידם, שזה אין בו איסור, לבין סגולות המצויות בספרי נוכרים.[10] הוא כשלעצמו מעלה סברה כזאת:

ואומר אני, כי מחסד עליון היה בתחילת הבריאה להמציא בעולמו דברים להעמיד בריאות הנבראים, שאם יקרה המקרים, כחוליים ושאר הסיבות, יוציאו הנמצאים מגדר טבעם השלם, יהיו אלו מוכנים להחזירם אל גדרם או להעמידם על בריאותם. ושם הכחות האלה בעצם הדברים הנמצאים בטבע מושג[11] בעיון, כסמים והמסעדים[12] הידועים לחכמי הרפואות, או בטבע מסוגל[13] לא ישיג אותו העיון. וכן הענין בעצמו בשאר הנמצאים, שיש בכל אחד דבר מועיל או בטבע מושגי או בטבע מסוגל, כמסמר הצלוב ושן של שועל … .[14]

ג. האמונה 'הפועלת'

רבי מנחם המאירי בדבריו (לדף סו,ב) קובע: "ואין הבלי ההמון אוסרים מה שיש בו רפואה". ולהלן (סז,א) הוא משמיע: "כל מיני הלחשים וההשבעות, אחר שאינם בשם ע"ז או כוכב – אינן מיני ע"ז. ומ"מ יש בהם משום דרכי האמורי, אחר שאין בהם צד רפואה מדרך טבע או סגולה." מעתה כיצד תוסבר העובדה שמצינו סוגי לחשים כאלו בתלמוד? מבהיר המאירי:

וזה שכתבו רבותינו ע"ה הרבה מהם בסוגיא זאת ובמקומות אחרים, הם נעזרו בדבר זה בצירוף שני דברים: האחד, שלא היה שם דבר כדאי להטעות אלא הבלים המוניים … והשני, שמצד שהיו[15] ההמון באותו זמן בטוח באותם העניינים, היה טבעם חזק ונמצא מצד ההרגל עזר טבעי בהם.

והפרש יש בין שני הטעמים. לטעם הראשון די בכך שאין בתופעה כדי להזיק ולהטעות אחר ע"ז, כדי שלא ייאסרו הדברים; ואילו לשני צריך שתהיה בתופעה תועלת. וכיצד תיתכן תועלת מפעולה שכל כולה הבל? הרי זה תוצאה של אמונה: אם מאמינים ביעילותה של הפעולה, היא תועיל – לא בגללה אלא בגללו, היינו בגלל הפועל בה ואמונתו.[16]

אבל כיוצא בזה ניתן לומר לגבי ההינזקות מהניחוש, שהיא תוצאת האמונה בו. ודבר זה עולה גם מן המסופר בירושלמי שבת פ"ו ה"ט (בתרגום חופשי לעברית) על אודות גר אחד שהיה אסטרולוג. פעם ביקש לצאת, אמר: וכי עתה זמן לצאת, והלא שעת סכנה היא לפי האסטרולוגיה? חזר ואמר: הלא דבקתי באומה קדושה זאת אלא כדי לפרוש מדברים אלו, נצא ונסמוך על בוראנו. יצא והיה קרוב להסתכן. לדברי הירושלמי, מה גרם לו שנפל במקום הסכנה? – ההרהור (על הסכנה); ומה גרם לו שניצל? – בטחונו בבוראו. ועתה מסכם הירושלמי: "כל המנחש סופו לבוא עליו. ומה טעמא? 'כי לא נחש ביעקב' – כי לו נחש." כלומר, לאמיתו של דבר 'לא נחש ביעקב'; אולם כל המנחש, הרי סופו לו נחש – הרהוריו הם שגורמים לו.[17] האדם בחששותיו בעקבות ניחושים, הוא הנותן כאילו תוקף ל'כוחות' אלו.

הרי זו עצמה סיבה שלא לחשוש, וביותר נוכח דבריו ההחלטיים של הרמב"ם בסוף פרק יא מהל' עבודת כוכבים:

ודברים האלו[18] כולם דברי שקר וכזב הם … ואין ראוי לישראל, שהם חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על לב שיש תועלת בהם, שנאמר: 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל' (במדבר כג,כג) … כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהם, ומחשב בלבו שהם אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרתם, אינו אלא מן הסכלים וחסרי הדעת. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה, אלא תוהו והבל, שנמשכו בהם חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללם. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על אלו הדברים: 'תמים תהיה עם ה' א-להיך' (דברים יח,יג).[19]

ד. סיום

כללו של דבר: האמונה התפלה נותנת טעם במעשה התפל, ואז נראה הוא כמועיל. ואם הוא מועיל, אפשר שאף הוא מותר. אבל בין כה וכה כבר נפגמה האמונה, וכבר אין האדם מישראל תמים עם ה' א-לוהיו כפי שנצטווה בתורה (דברים יח,יג).[20] ראוי אפוא להפנים את שהשמיע הרמב"ם – או אז התפלות תשאר תפלות, והמעשה התפל ייאסר, ויהיה האדם מישראל תמים – היינו שלם עם ה' א-לוהיו[21] (כפי שתרגם אונקלוס).

[1].    על דרכי האמורי ראה באנציקלופדיה תלמודית כרך ז' ערך 'דרכי האמורי' וכרך יז ערך 'חקות הגוים', ובשו"ת שרידי אש ח"ג סי' צג. בתוספתא שבת פרקים ז-ח נימנו מעשים רבים האסורים משום דרכי האמורי, "ויש ביניהם דברים מצויין גם היום, על כן ראוי ללמוד שם הגמ' והתוספתא, כדי לידע להיזהר ולהזהיר את בני ביתו" (הר"י ענגיל בגליוני הש"ס לסנהדרין נב,ב). אבל ראה ב"י יו"ד ס"ס קעח, ובשו"ת רב פעלים ח"ב יו"ד סי' כט.

[2].    אמנם בספר דברים נראה קשר בין הדברים. נאמר בכתוב: "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים … לא ימצא בכך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן מנחש ומכשף" (יח,ט-י).

[3].    ראה רמב"ם סה"מ ל"ת ל' אזהרת בחוקותיהם לא תלכו; ל"ת לג אזהרה מלנחש. ואילו הסמ"ג הסמיך זו לזו (נ-נא).

[4].    בהמשך הכתוב שם נזכרו גם מעונן ומנחש.

[5].    כאן לא הביא רש"י את הפסוק "ובחוקותיהם …", כדרך שעשה במסכת שבת. ואולי בשל כך שבחוקותיהם עפ"י פשוטו מדבר בעריות. אלא שבמס' שבת הביא רש"י את הפסוק בשל לימודו של רבי מאיר ממנו, וכדברינו הנ"ל; אבל במשנה בחולין, שהדברים מוסכמים על הכל, העדיף רש"י את הפסוק מפרשת משפטים. וראה בפירוש הרמב"ן שמות כג,כד: "ולא תעשה כמעשיהם – יתכן שהיא אזהרה מדרכי האמורי שמנו חכמים, כמו שהזהיר במקום אחר 'ובחקותיהם לא תלכו'."

[6].    "והוא אצלם נחש המונח להעמדת האהבה" (המאירי בדבריו למשנה שם).

[7].    ראה בפיהמ"ש לרמב"ם שם – "שהבן הקטן אם היתה לו אהבה מרובה על אביו ולא יוכל להיפרד ממנו, ויכול הדבר להביאו לידי נזק."

[8].    וזה יתאים גם לגירסת הירושלמי במשנה ח' משנת הקיטע, שאף שם רבי יוסי הוא המתיר ורבי מאיר האוסר, לעומת הגירסא הרגילה שלפיה ר"מ מתיר ור"י אוסר.

[9].    בתרגומו של אבן תיבון.

[10].  ומאלף הוא הכלל שהוא קובע לגבי ספרים זרים: "כל הספרים, אם יש בהם דברים של שקר ושיש בהן מן האיסור ברובן, אפשר שיש בהם דבר יוצא מכללם ומותר. והרי הספרים כרימונים, שזורקין את הקליפים ואוכלים את הגרעינים היפים."

[11].  כלומר, שניתן להבין את הפעילות הטבעית שלו.

[12].  מלשון סעד, כלומר דברים או פעולות המסייעים.

[13].  מלשון סגולה. כלומר שאין בו הסבר לוגי טבעי.

[14].  לקראת סוף התשובה תמה הרשב"א על הרמב"ם: "ועוד אני שואל כמסתפק בדברי הרב ז"ל, מה שאמרו אביי ורבא 'כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי' … מה הוא שחידשו לנו אביי ורבא, מקרא מלא דבר הכתוב 'ורפא ירפא' – מכאן שנתנה רשות לרופאים לרפאות, ולמה הביאו בגמ' דברי אביי ורבא באותה שמועה שדברו בה בדברים שיש בהם משום דרכי האמורי?" ואפשר היה לתרץ בתרתי:

א. אלמלא אביי ורבא, כסבורים היינו שאם משתמש במה שהנהיגו העכו"ם יהיה הדבר אסור, למרות שזו רפואה טבעית, שכן יש בדרכי האמורי כמין סרך של ע"ז. קמ"ל אביי ורבא, שכל שזה לרפואה אין זה בגדר דרכי האמורי.

ב. אפשר היה להבין כי הרשות לרפא אינה אלא בחולי הנגרם על ידי אדם, וכדוגמא שבפרשת משפטים שם אמור הכתוב (שמות כא,יח-יט), אבל בחולי שבידי שמים אולי לא ניתנה רשות, שהרי הכתוב אומר "מחצתי ואני ארפא" (דברים לב,לט). קמ"ל שרפואה מותרת בכל עניין ואופן.

לעניינים אלו ראה בתשובתו של הרב משה וינברגר 'הזדקקות לרופאים על פי ההלכה', בתוך 'עמק הלכה' אסיא, שו"ת בענייני רפואה, עמ' 34-11.

[15].  אולי צ"ל: 'שהיה'.

[16].  ודברים כאלו כבר הוכחו גם בתרופות דֶמי שניטלו ע"י חולים שסברו שהן תרופות אמת, ואכן הועילו במקרים רבים. דבר זה, מסתבר, נעוץ בקשר שבין גופו של אדם ורוחו, שביכולת רוחו של אדם להתמודד עם חוליי גופו. דבר זה כבר הוא אמור במשלי: "רוח איש יכלכל מחלהו" (יח,יד); וכמובן שאפשרי גם להיפך, כאמור בסוף הפסוק שם: "ורוח נכאה מי ישאנה".

[17].  וכך נאמר גם בנדרים (לב,א): "כל המנחש – לו נחש". ומעין זה מסכמת הגמ' בפסחים את נושא הזוגות: "כללא דמילתא: כל דקפיד – קפדי בהדי; וכל דלא קפיד – לא קפדי בהדיא" (קי,ב).

[18].  היינו כל אותם שדיבר עליהם בהלכות הקודמות: אוב וידעוני, כישוף וניחוש.

[19].  אמנם, הרמב"ן דברים יח,ט חלוק עליו בעניין זה.

[20].  והיא מנויה כמצוה ע"י הרמב"ן בהוספות לסה"מ מ"ע ח; רבינו יונה בשערי-תשובה ג,פו; סמ"ק יום א' מצוה י' ועוד.

[21].  בעניינה של מצוה זו דיבר הרב יעקב מנשה הלל בקונטרסו 'תמים תהיה' (ירושלים תשמ"ז), שבו בירר מצוה זו "להיות תמים באמונת הבורא יתברך על כל צרה של תבוא … והאיסור לדרוש מקוסמים ומעוננים ומנחשים ומגידי עתידות …". לספר זה באו הסכמות מרבנים חשובים רבים, שאף בהן דברים מאלפים. הרב שלמה וולבה כתב, כי מדברי הקונטרס אנו למדים "שיש תמימות ויש 'תמימות': רבים חשבו זאת ל'תמימות' לחפש תשובה לספקות, הקלה לסבל, חיזוק להווה והבטחה לעתיד, אצל בעלי מיסתורין למיניהם. יש כאלה שהגיעו לאנשים המעטים שהם באמת מקובלים, ויש שנפלו בידי שרלטנים ורמאים שהתלבשו באיצטלא של 'יודעי דבר'. והנה מתבאר בספר גדול זה, שכולם התרחקו מהתמימות האמיתית, ואפילו נכשלו באיסורים דאורייתא ממש, כמו דרכי האמורי ועוד …".

 

var div = document.getElementsByTagName("hr")[0].nextElementSibling; var divN = div.parentElement; divN.id = "naama"; div.id = "notes"; //var div = document.getElementById("notes"); div.style.display = "none"; var button = document.createElement("button"); button.textContent = 'הצגת הערות'; button.setAttribute("onclick","myFunction2()"); divN.insertBefore(button, div); //divN.appendChild(button); // var links = document.getElementsByClassName("aup1"); var links = document.getElementsByTagName("sup"); var i; for (i = 0; i < links.length; i++) { var x = links[i].firstChild.getAttribute("href"); x = x.substr(1,x.length); links[i].firstChild.removeAttribute("href"); links[i].firstChild.setAttribute("href", "#"); links[i].firstChild.setAttribute("class", "aup1 " + x); links[i].firstChild.addEventListener("click", myFunction); //var id2 = document.getElementById(x); //id2.parentElement.style.display = "none"; } function myFunction() { var cl = this.getAttribute("class"); var str = cl.substr(5,cl.length); //var id = document.getElementById(str); this.setAttribute("href", "#" + str); if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; //return true; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } //return true; } function myFunction2() { if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } }
תפריט

תוכן עניינים

הרחבות לפניני הלכה אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חוויית המשתמש שלך. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש בקובצי עוגיות.