ה, ב – התעטפות בציצית | הרב אורי שראל

התעטפות בציצית

עיטוף הראש

סיכום

דעת הגאונים שהתעטפות בטלית היא עטיפה גמורה כעטיפת הישמעאלים (שעטיפת הראש מכסה את הפה), וכ"ד מדרש לקח טוב ותוספות ורדב"ז, ואבא מארי כתב בשם ראבי"ה שטלית קטן פטורה מציצית כי לא מתעטפים בה.

לעומת זאת, דעת בעל העיטור ועוד רבים שאין חובה בעיטוף כי בתורה נזכר רק כיסוי, וחלקם כתבו שיש בעיטוף מצווה מן המובחר. וכ"פ שו"ע ואחרונים.

בנוסף, יש שהסבירו שלדעת הגאונים עיטוף נדרש בטלית גדול, אבל בטלית קטן אין צורך בעיטוף (האר"י, ערוה"ש).

למרות שלהלכה אין צורך בעיטוף, כתבו רבים שנכון להתעטף בטלית בשעת הברכה, וגם בטלית קטן נכון להתעטף לפני הלבישה. וזה מכמה נימוקים: 1. לחשוש לדעת הגאונים. 2. יש בזה מצווה מן המובחר כי זהו כיסוי מלא. 3. כדי שיהיה אפשר לברך 'להתעטף' שזו לשון הברכה המופיעה בחז"ל.

העיטוף (או הלבישה) חייב לכלול כיסוי של הגוף, אבל עיטוף רק של הראש אינו כיסוי ואין בו מצווה. כך כתבו אחרונים מרכזיים שמוזכרים כאן בסיכום, ע"פ שו"ע י, י.

 

הסוברים שיש להתעטף כעטיפת ישמעאלים

'רבותינו הגאונים' (מובא בספר העיטור הלכות ציצית דף עה טור ב)

"ורבותינו הגאונים כתבו ועטיפתו כעטיפת הישמעאלים עטיפה גמורה."

 

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת שלח לך

[בספר תורת הקדמונים א (77-78) כתב שאליו התכוון העיטור כשכתב כך בשם רבותינו הגאונים].

"מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית. ועטיפתו כעטיפת ישמעאלים."

 

תוספות ערכין ב, ב ד"ה 'היודע להתעטף'

התוספות מקשרים התעטפות בציצית לעטיפת ישמעאלים שנאמרה באבילות, מזה משמע שהם סוברים שהחובה בציצית היא כעטיפת ישמעאלים. [מהגר"א ס"ק ד משמע שדעת התוספות כאן כדעת הגאונים ולא כעיטור][1]. אמנם ניתן לומר, שהם סוברים שכך דרך המצווה לכתחילה.[2]

"[קטן] היודע להתעטף [חייב בציצית]. משום דאמר במ"ק (דף כד.) כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה שמעטפין טליתם עד שפמם כדאיתא במדרש. ומצאתי בסילוק א' שעשה הר' יוסף ט"ע שנותן ציצית א' מלפניו ואחד מלאחריו מימין וכן לשמאל:"

 

שו"ת רדב"ז חלק א סימן שמג

הרדב"ז כתב שאין לסמוך על בעל העיטור ושהטלית תהיה על הכתפיים ולא על הראש, ומביא מספר נימוקים.

בסוף דבריו כתב הרדב"ז הוכחה לדעתו, ממה שאמרו שלמרות שיש ציצית בבגדו צריך שיעשה טלית להתעטף בשעת התפילה, ואם הטלית אינה עוטפת את ראשו הרי כבר יש לו בגד אחר עם ציצית. מכאן נראה שכוונתו רק לגבי טלית גדול שצריך לעטוף בה את הראש, כי אם גם בטלית קטן צריך לעטוף את הראש, השאלה נותרה, שהרי כבר יש לו בגד אחר עם ציצית שהוא עוטף בו את הראש.

להלן מובא מקור אחר, שהרדב"ז עצמו הורה לברך על טלית קטן.

"שאלת ממני אודיעך על מה סמכו אלו הבאים מארץ תוגרמה שמשליכים הטלית על כתפיהם ואין מכסים בו הראש.

תשובה סמכו על בעל העטור ז"ל שכתב דלא בעינן כולי האי אלא כדרך בני אדם שמתכסין בכסותם ועוסקין במלאכתם פעמים בכסוי הראש ופעמים בגילוי הראש ע"כ. ואין לסמוך על בעל העטור בזה חדא שהרי הגאונים ז"ל שכל דבריהם הם דברי קבלה אמרו שצריך כעטיפת העכו"ם שהיא עטיפה גמורה. ותו מלשון הברכה נלמוד להתעטף ולדברי בעל העטור היה ראוי שיתקנו להתכסות בציצית: ותו שהרי הטור שהביא דברי העטור כתב ומכסה ראשו שלא בגילוי הראש ע"כ ותו כיון דשיעור הטלית כדי שיתכסה בו הקטן ראשו ורובו משמע שצריך לכסות הראש דאי להשליך על הכתפים לבד במתכסה רוב גופו של קטן הוה סגי. ותו דאיתא במדרש תילים על פסוק כל עצמותי תאמרנה אמר דוד הע"ה אני משבחך בכל איברי ומקיים בהם המצות בראשי אני כופפו וכו' בצוארי עטיפת ציצית וכו' ואם משליך אותו על הכתפים אין כאן עטיפה בצואר ומזה המדרש סמכו לאחוז הציצית בידו השמאלית כנגד לבו בזמן ק"ש והכי איתא בהגהה במיימוני בסוף הלכות ציצית. ותו דקי"ל דאע"ג דיש לו ציצית בבגדו צריך שיעשה לו טלית להתעטף בו בשעת התפלה וכן נהגו כל ישראל ואם הוא להשליכו על כתפיו הרי כבר יש לו בגד אחרת מצוייצת אלא ודאי הדבר ברור שצריך לכסות בו ראשו וכן נהגו בכל גלילות ישראל ומנהג אבותינו תורה היא והנל"ד כתבתי."

שו"ת רדב"ז חלק ד סימן רמד (אלף שטו)

"וגם אני מצוה לכל הנשמעים אלי לעשות טלית של צמר… ואם יש סכנה בדבר כגון בירושלם תוב"ב שמונעים הישמעאלים את הישראלים מלהתכסות בטלית של צמר. לפיכך יעשה לו טלית קטן של צמר תחת בגדיו ויברך עליו."

 

הסוברים שבלבוש אין מצוות ציצית אלא רק בעיטוף

הם מסבירים ש"אשר תכסה בה" הכוונה לעיטוף, ורק בדרך עיטוף יש חובת ציצית, אבל מה שהוא דרך לבישה כמו טלית קטן או גלימה אינו חייב בציצית, וראיה מלשון הברכה 'להתעטף'.

רוב המקורות שלהלן לא היו מוכרים בסוגיה, ונודעו דרך הרב עמנואל מולקנדוב בתורת הקדמונים א. הוא הביא גם מקורות נוספים, ומסקנתו שיש לחשוש לשיטה זו ולא לברך על טלית קטן.

 

רבי יצחק אור זרוע בשם ראבי"ה – הובא בשו"ת מהר"ח אור זרוע סימן ד

"ורבינו אבא מארי כתב בקובץ שלו, וז"ל: והא דיש בני אדם שמקפידין על חלוקי צמר, או על פשתן שתופרין אותם יחד מלפנים ומלאחריהם כדי שלא יהא בת ד' כנפים. אומר מורי אבי העזרי דאינן צריכים, דכיון דדרך לבישה הוא, לא מיחייב בציצית, דלא מיחייב אלא דרך עיטוף. תדע, דמדברכינן /דמדמברכינן/ להתעטף ולא מברכינן ללבוש. ומזה הטעם אמר ר', דאינם יוצאין ידי חובה אותם בני אדם שעושין בית הצואר בסרבל שלנו, או בית הצואר כמו לחלוק דדרך לבישה הוא ולא עיטוף."

שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן ח

"ורבינו אבא מארי זצוק"ל, כתב בשם רבינו אבי העזרי שכל טליתות שאינם מתעטפים בהם, אלא לובשים אותם, אין בהם מצוה כלל מדמברכינן להתעטף בציצית."

 

מהר"ח אור זרוע (דעת עצמו)

מביא שבטלית קטן [נראה שזה בגד שונה מטלית קטן של ימינו] יש להתעטף. אח"כ מביא את המחלוקת, וכותב שנראה שאין לצאת [לרה"ר בשבת] בטלית שהיא מלבוש, והמברך עליה ברכות לבטלה. והראיה, מכך שבטלית קטן מצריכים לעשות עיטוף, משמע שבלי עיטוף אין מצוות ציצית.

"וטלית קטן היה הר"מ מתעטף בו והיה מברך להתעטף ומהר"ח לא ראה מה היה אומ' הר"ם על טלית גדול בב"ה אם היה מברך להתעטף או לא ושלח לו ר' משה מרוטינבור"ק שהר"מ חזר בו ולא היה מברך על הקטן עד שבא לב"ה ובירך על הגדול להתעטף וכן היה נוהג מהר"ח.

וטלית העשוי כמין מלבוש אומ' הר"מ מברך להתלבש בציצית ואור זרוע כת' בש' אבי העזרי שאין לצאת בטלית כעין מלבוש והמברך הוי ברכה לבטלה. וכן היה נר' למהר"ח דאל"כ למה אנו מצריכי' לעשו' עיטוף ומתעטפי' פי' ואין אנו עושי' כדרך מלבוש ונעשה לטליתות שלנו ד' כנפיים ונטיל לציצית אלא אין לעשות אלא כדרך עיטוף.

ובני אדם המוליכים חלוקים יש שתופרין צד אחד כדי שלא יהא אלא ב' כנפי' וכן עשה רבי' שמחה ויש שעושין כמין עיגול בצד אחת ולא ישאר אלא ב' כנפיים. ואותם שאינם עושים סבור היה מהר"ח שהם פטור כמו שאמ' אבי העזרי שאינם כדרך עיטוף."

 

בעל האשכול בשם רבי יצחק בן מרון הלוי

כאן, ויקיפדיה על רבי יצחק בן מרון הלוי.

ספר העיטור הלכות ציצית דף עג טור א

"והרב הקדוש רבינו[3] כתב בשם החכם ר' יצחק בן מרן לוי מיהו אותן שלובשין טלית תחת המקטורן אין עושין מצות ציצת דאי ס"ד אית בה מצוה ליכסי ביה תותי סרבלא ובחלק עטיפה נפרש…"

ספר העיטור הלכות ציצית דף עה טור ב

"והרב קרובנו חלקו עם שבע כתות הצדיקים אמר בשם הרב בן מרן לוי בכתב ששגר לאדוני הרב אבא מארי ז"ל שאלו המכסין בטליתות תחת המקטורין אין עושין מצות ציצת מאשר תכסה בה ומיהו דמלאכא דא"ל ציצת מה תהא עליהן ואי ס"ד דאית ביה מצוה לכסי בה תחת סרבלא."

 

תשובת הרמ"ה מכתב יד[4]

התשובה נזכרה באורחות חיים (הלכות ציצית ב, בכתב יד מסוים, שאינו בדפוס הרגיל), שכתב שאינו יודע מי המחבר. ואת דבריו הזכיר בקצרה בב"י.

תוכן התשובה הוא שהחיוב בציצית הוא דווקא דרך כיסוי, דהיינו עיטוף ולא לבוש. ולכן טלית החייבת בציצית היא בד רציף, ולא צורה של גלימה.

"וששאלת הטלית שהיא כעין גלימא אם אדם יוצא בה לשם ציצית ואם לאו. כך ראינו שאין אדם יוצא בה לשם ציצית שלא מצינו זכר לציצית אלא בטלית לחוד וטלית לחוד וגלימא לחוד וצורת הטלית ידועה היא לכל שהיא פושטה כדרך ה'גונה' כעין אותה שאדם מתכסה בה במשכבו בלילה וזו היא שראויה להתעטף בציצית אבל גלימא לא שייך בה לשון עיטוף כלל אלא לשון לבישה ולישנא דקרא כמו כן דייקא דכתי' אשר תכסה בה ולא כתי' אשר תלבש. וכל היכא דאיתמר טלית בין לענין ציצית בין לידי מידי אחרינא לא משמע אלא כי האי גונא והבודים מלבם דברים שאינן נראין מפשט התלמוד ולא מהבנת הראשונים עתידים ליתן את הדין. וכללו של דבר שהעושה כן לא קיים מצוות ציצית ולא עוד אלא שבכל פעם ופעם שהוא מברך על כזאת להתעטף בציצית עובר על לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא ולא עוד אלא שמעיד עדות שקר בעצמו. והשם ידריכנו ואתכם בעדות הנאמנה דרך עבודתו הנכונה ויאיר עינינו בתורתו ויטהר לבנו ליראתו והיה זה שלום כחפץ מאיר ב"ר טודרוס הלוי מכ"ב."

 

ספק – ר"ש משאנץ והלכות קטנות למרדכי (מנחות) פרק התכלת

כתב בשם ר"ש בשם, שציצית שאינה מכסה את הראש אינה מן המובחר, כי זה לא נקרא "אשר תכסה בה", ומשמע קצת שצריך לכסות גם את הראש, כי שיעור טלית הוא שהקטן מתעטף בו ראשו, משמע שכדי שייחשב בגד שמכסה צריך שיהיה ראוי לכסות גם את הראש לפחות של קטן.

בתשובה של ר"ש משאנץ עצמו, רואים שהוא התייחס לזה כספק, ולכן נמנע מללבוש בגד כזה.

"כתב רבינו שמשון ז"ל אמר לי רבי בשם ר"צ דאותם טליתות שעושין באשכנז והם כמין מלבוש שיש לה בית הצואר וחציו לפניו וחציו לאחוריו כעין קפלריא אין זה מן המובחר דלא מקרי אשר תכסה בה ואף ראשו משמע קצת שצריך לכסות מדבעינן בפ' התכלת שיעור טלית שהקטן מתעטף בו ראשו וגדול יוצא בו עראי וכו' משמע שצריך שיהא עליו שם מלבוש ראוי לכסות עליו לכל הפחות לקטן וסימן לדבר שאנו מברכין להתעטף בציצית וכן גבי אבל עטיפת הראש."

התשובה של ר"ש משאנץ במקורה (נדפסה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן רפז)

"ואותן טליתות העשויין כמין קפרוניש שמעתי שזו היא טליתות של חסידי אשכנז ויש לו ד' כנפים וכשפושט מעליו שוטחן ומתכסה בו וי"א דלא מקרי טלית אלא כעין שלנו שעשוי להתעטף בו ולהתכסות כדכתי' כסותך ומברכי' להתעטף ואני נזהר מללובשן לאפוקי נפשאי מספק אבל אותו קוטיוש שיש להן בית זרוע לא דמי כלל ואין כאן מיחוש [דכנף] דידהו לאו כנף. ורגלי בהמה אין מליחה מועלת בהם במקום הצפורנים עד שיסירם ושלום שמשון בר' אברהם ז"ל."

 

פירוש רבינו מיוחס דברים כב, יב

רבינו מיוחס, חי כנראה ביוון, לא ברור אם באמצע תקופת הראשונים או בסופה.

"אשר תכסה בה. שהוא מכסה ראשו ורובו פרט למעפורת שאינו מכסה ראשו ורובו, אשר תכסה בה שהוא מתעטף בה ולא חלוק וזהו שתקנו רבותינו לברך להתעטף בציצית."

 

המצריכים כיסוי הראש

ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רלד

מעפורת פטורה מציצית, כי אינה מכסה את ראשו ורובו. [מעפורת = סודר הראש. ב"י י, י].

יוצא לכאורה, שצריך שיכסה ראשו ורובו. ולמרות שזה לא מה שהברייתא באה להוציא, משמע גם שבבגד שאינו מכסה את הראש אין מצוות ציצית.

"כסותך, פרט לכר, כסותך פרט לסדין, תכסה פרט לסגוס, בה פרט למעפורת שלא תכסה ראשו ורובו."

 

שו"ת הרמב"ם הלכות שבת פרק יט סימן קכד (במהדורת מכון ירושלים)

בשו"ת הרמב"ם הזכיר שהדרך בה יוצאים ידי חובת ציצית היא כאשר היא מכסה את ראשו ורובו. משמע מזה, שכאשר הטלית אינה מכסה את ראשו, אין בה מצוות ציצית.

הערה 1: המשפט הזה מופיע רק בחלק מהמהדורות.

הערה 2, ההקשר: מציג את דעת הרי"ף, שאסור לצאת בשבת בלילה בציצית כשרה, כי כיוון שזה לא זמן ציצית פתילי הציצית הם משאוי.

"ולא יצא בציצית בשבת זולתי באופן אשר יצא בו ידי חובתו. [והיינו שיהיה עטוף בו שכסה ראשו ורובו]."

 

ראב"ם – המספיק לעובדי השם פרק לד על המילה

אמנם, ניתן להסביר את דבריו, שהכוונה לבגד שבאופן כללי מתאים לכיסוי הראש (וכדעת רבי יהודה בר יקר, לקמן), אלא שזה לכאורה לא מתאים לדברי הרמב"ם שבתשובה לעיל.

"שהתועלת הראשונה שבציצת היא זכירת מצוות ועשייתן, וסופה – "והייתם קדשים לאלהיכם אני יי אלהיכם וכו'", והציצת – אות בלבוש, ככל שיפנה המאמין לכנפות מלבושו יזכר במצוות יי ויעשה אותן, כפי שאמרה התורה: "וראיתם אתו וזכרתם וכו'".

ונקבע אות זה בטלית על פני מלבוש זולתו, משום שהטלית היא מעל כל המלבוש ומקיפה את הראש והגוף ואינה כמצנפת המכסה את הראש בלבד ולא כבגד המיוחד לגוף בלא הראש וכן היא מלבוש של כבוד. הטלית ראויה אפוא יותר לאות זה על פני שאר הלבוש."

המספיק לעובדי השם פרק לג על הציצית

"ודבריו בפסוק אחר "על ארבע" מורים על כך שהכוונה לכסות וכד', שהיא בעלת ארבע קצוות, לא איזה בגד שיהיה כבגדי הגוף בעלי השרוולים והצווארונים וכד'. ודבריו "אשר תכסה בה" מורים על שתי משמעויות: האחת, שיהיה אותו הבגד והכסות ללבוש, לא למסחר וכד', והשנייה, שיהא מכסה את הגוף או מרביתו ככסות, לא כמצנפת שהיא מכסה את הראש בלבד וכד' או ככסות קטנה ששיעורה אינו מספיק לכיסוי הראש ומרבית הגוף."

 

חיוב ציצית הוא רק בבגד שמתאים גם לכיסוי הראש

רבי יהודה בר יקר – פירוש התפילות והברכות ח"ב עמ' כג

כל בגד שרגילים לפעמים לכסות בו את הראש חייב בציצית, אבל בגד שאין דרך לתת על הראש (חוץ מהנערים הנוהגים בדרך הפקר), אינו נחשב כיסוי ופטור מציצית.

"ואם מתעטף בציצית אומר, ברוך להתעטף בציצית. עטוף לשון חכמים ומתרגמינן שים ידך בחיקך שדי [שוי] ידך בעטפך. ואין יכול לתת ידו בחיקו עד שיהיה לבוש. שאם אינו לבוש אין לו חיק. וכל שכן אם יש לו כמו גלימה ויש לו ארבע כנפות יוצא ידי עטוף שיותר יש לו חיק סתם על ידי הגלימא מעל ידי הטלית העשוי כמין סדין. ועוד מצינו עטיפה אפילו במלבוש סתם כדא' בבראשית רבה ויברך אלהים את יום השביעי, ברכו במן ברכו בעטיפה ברכו במלבוש שבת. וכשיש גוטלא [גונילא] וחלוק וגנאיה בכלם יש כבוד שבת כמו בגלימא וטלית. ואם תרצה לומר שאין כבוד שבת כי [אם] העליון הנכר, זה אינו נראה, ואפי' כן מכל מקום הראשון [נ"א הקאפון] עליונו הוא. ומעטפות דכתו' בישעי' בתכשיטי נשים לא ידענו בבירור איך עשויין. והא דאמרינן כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאל אינה עטיפה, גבי אבל הוא, אבל אין לדמות עטיפת הגוף לעטיפת הראש, כי אותו של אבל עטיפת הראש הוא. וגם עטוף הוא מעשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה ואין סברא לומר שיהא צריך להתעטף כעטיפת ישמעאל. אלא ודאי גבי אבל שאני, אבל בברכה אינו צריך לעטוף כל כך, אלא שיהא ראשו מכוסה כמנהג רבותינו שנותנין סודר בראשם. ולא יברך בגלוי הראש.

ועטוף הציצית אינו לא מענין זה ולא מענין זה, אלא כל בגד שמכסה גופו קורא עטוף. שהרי כתוב על כנפי בגדיהם ומשמעו כל בגדי ובלבד שיתכסה בה דכתוב אשר תכסה בה ואע"פ דשיעור טלית הוא כדי שיתכסה בה קטן ראשו ורובו, אינו אלא שיעור בעלמא, לפי שלפעמים מכסה ממנו ראשו ופשיטא אפי' לא יכסה ראשו מן הטלית אסור ללבשו בלא ציצית, אלא ודאי יש לומר כל בגד שרגילות הוא שמתכסין ממנו לפעמים, כגון דרך ענוי [ענוה] או בשביל הקור או להגן מן החמה ואלו הן טלית עליוני או הגלימות שקורין קאפונ"ש ודאי אותן חייבין בציצית כיון דכתוב אשר תכסה בה. אבל החלוקין שקורין [קאמישנש] או הגנאיי"ש שיש להם ארבע כנפות או הגונילא"ש כמו כן שאין דרך לתת אותם על ראשם אם לא הנערים דרך הפקר, לא קרינן בהו אשר תכסה כלל ופטורין מן הציצית.

אבל לא מצינן למימר שהתחתונים קרויין מלבוש והעליוני נקרא מכסה דכתוב אשר תכסה בה ולא נקרא מלבוש, ועל כן מברכין להתעטף, זה אינו, דהא כמו כן כתוב ולא ילבשו עוד אדרת שער למען כחש, [ונדרש על הטליתות שלובשין ומראין עצמן כאילו חסידים למען כחש לחביריהם] (להכחיש) ולגנוב אשר להם ולכפור את פקדונם כההיא דירושלמי דאמ' גבי תפלין לא הימנית לך אלא לאילין דברישך. והעקר הוא, כי בין בתורה בין בנביאים וכלשון חכמים כל מקום שהזכיר מלבוש [כולל] עליוני ותחתוני כגון לא תלבש שעטנז, ולפעמים עליוני כגון לא ילבש גבר שמלת, וכן לא ילבשו עוד אדרת, ולעולם כסות הוא עליוני. ואם מזכיר בדבור אחד לבוש (או) כסות, הלבוש תחתון והכסות העליון.

ויש בני אדם שלבם נוקפם על החלוקים ועל הגוטל"ש [הגונילא"ש] ותופרין אותן מאחוריהן או מעגלין אותן אחד מן הכנפות, ונראה ממנחות שפטורין הן, שהרי אין להן ארבע כנפות, אבל בעיני פטורים הם לגמרי בלא תפירה ועגול.

והא דאמר' מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור, ושליח צבור לובשו עליון, ועוד הא דאמרינן במנחות כל יום הכפורים מצאתי זקן אחד בבית קדשי הקדשים לובש לבנים ומתעטף לבנים, מכלל שקורא התחתונים מלבוש, והעליוני עטוף. וכדאמ' נמי מי שלבו נוקפו [תקפו] ילך במקום רחוק וילבש שחורים ויתכסה שחורים, נמצא שהתחתון קרוי מלבוש והעליון כסות. וכתוב אשר תכסה בה והיינו בלשון רבותינו שהתחתון מלבוש והעליון עטוף. וכן תרגם יונתן יעטני עטפני. וכתוב נמי בירמי' ועטה את ארץ מצרים כאשר יעטה הרועה את בגדו, ומתרגמינן וידוקון ית ארעא דמצרים כמה דמתעטף רעיא בלבושיה, משמע בגד עליון."

 

המחייבים טלית קטן בציצית

בתוך הדעה הזו יש רבים שכתבו שלמצווה מן המובחר יש לעטוף את הראש.

 

ספר העיטור הלכות ציצית דף עה טור ב

בעל העיטור חולק על דברי הגאונים, וסובר שעטיפת ישמעאלים הוזכרה בעניין אבילות אבל אין ללמוד להתעטפות בציצית, ומה שמברכים 'להתעטף בציצית' זוהי התעטפות במשמעות של כיסוי ולא של עטיפת הראש.

"ודרך העטיפה רחבה לקומת האיש ומחזיר שתי ציצת לפניו ושתים לאחריו כדי שיהיה מוקף במצות ויכסה בו ראשו שלא יעמוד בגילוי הראש ורבותינו הגאונים כתבו ועטיפתו כעטיפת הישמעאלים עטיפה גמורה. ומסתבר' לן דעטיפת ישמעאלים לא הוזכרו אלא גבי אבילות… וכי ר"ש שהיה מתכסה בסדינין המצוייצין וכן חתנים מי היו מתעטפין בכך ורב יהודא אמר אינש צניעא ולא הוה שדר גלימא אטו כל יומא הכי קאי וגבי בהמ"ז דאמר ר"פ מתעטף ויתיב משום דחזינן ביה עיטוף כעטיפת ישמעאלים הוא וגבי ציצת נמי אע"ג דמברכין להתעטף בציצת לשון כסות היא כדכתיב אשר תכסה בה שמכסה בכסות והולכין ועוסקין בעסקיהן פעמים בכסוי הראש פעמים בגלוי הראש."

 

נמוקי יוסף הלכות קטנות (מנחות) – הלכות ציצית יא, ב – יב, א

דוחה את דעת המחמירים, ומסביר שהברכה 'להתעטף' כי זוהי מצוה מן המובחר, ושאולי זה מפני שלא היו רגילים בטלית קטן. וגם אם בפועל אינו מתכסה ואינו מתעטף מקיים מצוות ציצית, וראיה משיעור הבגד החייב בציצית שזהו שגדול יוצא בו עראי, למרות שאינה בגודל שיכול להתעטף בה בראשו ולכסות רוב גופו.

וכתב שכך פשט המנהג בכל ישראל, ולרוב יש רק טלית קטן. ובכל זאת מצווה מן המובחר שכולו יהיה עטוף במצווה. והוסיף שנהגו לברך על טלית קטן 'על מצוות ציצית' ולא 'להתעטף', ואין לבטל המנהג.

"יש מן הראשונים ז"ל שאמרו כי אין מצות טלית מתקיימת אלא בעטיפת הראש לכסות בו ראשו וגופו או רובו כדכתיב אשר תכסה בה ולדבריהם אין מצות ציצית באלו הטליתות הקטנים שנהגו ללבוש ברוב המלכיות ואין נראה כן ומה שהיו מברכין להתעטף זהו למצוה מן המובחר ואפשר שהתלמוד מדבר לפי מנהגם שלא היו רגילין ללבוש טלית בת ארבע כנפות אלא טלית גדול כדאמרינן טלית של ת"ח צריך שיהא נראה מתחתיו טפח אבל משורת הדין כל כסות של ד' כנפות חייבת בציצית ויוצא בו ממצות ציצית אע"פ שאין בו לא כיסוי ולא עטוף דרחמנא בגדיכם וכסותך קאמר וכל מלבוש וכסות במשמע ובלבד שיהא לו כנפות ואי משום אשר תכסה בה ההיא לאו לכיסוי הגוף או עטיפת הראש אתא אלא לרבות כסות סומא או בעלת ה' כדאמרן לעיל [דף מג] והרי אמר טלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו [דף מ ב] וגדול יוצא בה עראי שהיא חייבת ומסתמא אין בה לגדול כדי עטיפת הראש וכיסוי רוב גופו אלא ודאי כדאמרן וכן פשט המנהג בכל ישראל כי רובם אין להם טלית גדולה הראויה לעטוף ועושין טליתות קטנים שלובשין אותן שלא מיעטו מן וראיתם אותו אלא כסות לילה או כסות סומא ולא כסות שתחת המקטורן וזו נראית ראיה ברורה וכן פסק הרב בעל הלכות ז"ל ואין להרהר בזה ומ"מ מצוה מן המובחר שיהא כולו מעוטף במצוה וזו דרך ירא שמים לחבב המצוה וכ"ש מצות ציצית השקולה כנגד כל המצות ולא שיהא מעכב כלל ובאלו הטליתות הקטנים שנהגו אין מברכין להתעטף אלא נהגו לברך על מצות ציצית ואין לבטל המנהג."

 

מהר"ם – הובא בשו"ת מהר"ח אור זרוע סימן ד

והורה לברך עליו 'להתלבש בציצית'.[5]

"מורי רבינו מאיר זצ"ל, הורה לי לברך על טלית קטן שיש בו בית צואר ולובשין אותו. ואמר לי מורי שיש לברך עליו להתלבש בציצית."

 

תרומת הדשן סימן מה

כתב שצריך לעשות כדי לצאת ידי כל הדיעות, ולכן בטלית קטן יתעטף תחילה בראשו. והוסיף, שנראה שגם לדעת הגאונים, בכך הוא מקיים את המצווה בכל הלבישה שאח"כ, כי הקפידא היא רק על תחילת המצווה. נראה מדבריו שלדעתו מעיקר הדין לא צריך עיטוף.

"שאלה: טלית קטן היאך מתקנים אותו, אם כבית הצואר שהוא חצי הטלית מלפניו, וחצי מלאחוריו, או אם תולה כל הטלית ברצועה בצוארו מאחוריו? וגם, האיך יעשה בברכה /שמא צ"ל: בברכת/ טלית קטן כשלובשו בכל בקר?

תשובה: יראה דצריכים אנו לדקדק ולעשות, כדי לצאת ידי כל הדיעות, כמו שאבאר. אחד מן הגדולים העתיק מתשובה הר"ח א"ז =הרב חיים אור זרוע= דכתב וז"ל: מהר"ם הורה לברך על ט"ק שיש לו בית הצואר ולובשים אותו ואמר מורי שיש לברך להתלבש, ואבא מורי כתב, דחלוקים א"צ לתפור, שלא יהיו בת ד' כנפים, דלא מחייב דרך לבישה אלא דרך עיטוף, מדברכינן להתעטף. מטעם זה אמר, דאין יוצאין י"ח, כשעושין בית הצואר כמו לסרבל או לחלוק, דדרך לבישה היא, ולא עיטוף עכ"ל. ומהך דא"ז ראיתי כמה ת"ח נהגו לתלות ט"ק ברצועה בצואר, ומונח כל הטלית מאחוריהם למעלה בכתפיים, רק ב' ציציות העליונות נכפלו לפניהם על החזה. ולדעתם בדרך זה, חשיב עיטוף ולא לבוש. אבל אחד מהגדולים שהיה זהיר מאד במצות ציצית, וכן תלמידיו הגדולים אחריו, וכן כמה ת"ח אחריו, נהגו בטלית שיש לו בית צואר. אמנם לא ידענו שפיר אם ברכו להתלבש בציצית, או על מצות ציצית; ונראה דלתלות הטלית ברצועה כמבואר לעיל, לאו שפיר דמי, דבאותו דרך נמי לאו עיטוף מיקרי, דעיטוף בכל דוכתין משמע עטיפת הראש, ובימיהם היו רגילים בכסות המכסה הראש והגוף, כדאמר טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו, וגדול יוצא בו עראי, חייב בציצית, ולכך תיקנו לברך להתעטף בציצית, אבל כסות שאינו מכסה הראש, לעולם אין לברך עליו להתעטף. ולדידן דכל כסות שלנו רק לכסות הגוף, אין נראה כלל שיפטור בה מציצית, דעיטוף לא כתיבה ולא רמיזה בדאורייתא. ומ"מ, לא להפליג אדברי א"ז קאתינא, אלא נראה דבעינן למעבד בדרך דנפקינן ביה, גם ידי א"ז, והנוהג בטלית שיש לו בית הצואר, יעשנו קצת גדול, שיוכל לכסות ראשו ורובו מאחוריו, בשעת ברכה יעטפנו על ראשו ויפשילנו לאחוריו, ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואח"כ ימשכנו מעל ראשו לפניו, שיהא נתלה בצוארו בבית הצואר של הטלית, וכה"ג מברך שפיר להתעטף, שהרי נתעטף בו, ואם היה רוצה להפשיטנו לגמרי לאחר ששהה או שהלך בו ד' אמות היה רשאי. וא"ת, לפי דעת א"ז אין שום מצוה במה שהוא לבוש בציצית כשהוא בצוארו? י"ל, דאין קפידא כ"כ, רק על תחילת חיוב המצוה, ולא על שיהוי המצוה. וראייה קצת מסמ"ק, דכתב, דתקיעה בעינן מעומד, וכן ציצית בעינן מעומד, דתרווייהו ילפינן מספירת העומר, ובתקיעה קפדינן אעמידה אפילו לאחר הברכה, ובציצית לא קפדינן בעמידה אלא בשעת ברכה, בתחילת העיטוף. וע"כ היינו טעמא, דבציצית תחילת העיטוף, ושהוא עומד כך מעוטף כמו הילוך ד' אמות, זהו גוף המצוה, ומכאן ואילך אינו אלא שיהוי המצוה, ולא קפדינן כ"כ בעמידה, אבל בתקיעה כולו גוף המצוה היא, סוף התקיעה כתחילתה, וה"נ לא קפדינן אעיטוף בציצית אלא בתחילתו. וטעם יפה הוא, שהרי ציצית לאו חובת הגוף הוא, אלא שאנו מכניסין עצמינו לחיוב לעשות בגד שיש לו ד' כנפים, ובשיעור המיעוט נפקינן בה י"ח, ומה ששוהין בו כל היום, היינו כדי להסתכל תדיר בציצית כדכתיב וראיתם אותו וזכרתם."

 

אורחות חיים חלק א הלכות ציצית, כג

"המתעטף בטלית מצויצת מברך להתעטף בציצית והר"י חסיד כתב בטלית קטן יברך על מצות ובטלית של עטוף להתעטף."

 

שו"ת מהרי"ל החדשות סימן ד

כתב שהמנהג הוא שלא חוששים לדברים שהובאו באור זרוע (דעת אבא מארי, לעיל) שאין יוצאים בטלית קטן.

"ב [שאילה באגור: ואיך יהיה עשוי שיהיה בו עטוף].

וצורת טלית קטן [לא], ראיתי מ"ו ז"ל [לעשות בו] שום קרסים ולולאות אלא כמנהגינו בבית הצואר. וכן ראיתי נוהג מהר"ם ס"ל ומהר"א ז"ל וכל גדולי ארצינו ולא חשו על אור זרוע שכתב שברכה לבטלה הוי. וע"פ א"ז נהגו יש מרבותינו לעשות חתיכה מרובעת ברצועה כמו שכתב מר. אכן מ"ו ז"ל דקדק לעשות הכתפיים רחבות דלא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה ולא סמך [על] עומד מרובה מב' רוחות ולא על נקב העשוי למלאות."

 

שו"ת מהר"ם מינץ סימן קי

כתב שחייב לברך על טלית קטן. וביאר שנוסח הברכה נקבע לפי עניינו של הבגד, שבטלית גדול מברך 'להתעטף בציצית', על טלית קטן שעיקר לבישתו לצורך המצווה מברך 'על מצוות ציצית', ועל בגד שמקובל ללבוש כלבוש מברכים 'על לבישת ציצית'.

וביאר שמה שכתב בתה"ד להתעטף בטלית קטן בתחילה, זה מפני שהיה קשה לו לשנות את נוסח הברכה.

"אך בזה ליכא ספיקא או נידנוד או גמגום, דמי שלבש בגד גדול באורך ורוחב כשיעור, ויש לו ד' כנפות ב' לפניו וב' לאחריו ויש לו בית צואר באמצע, שהוא חייב לברך על לבישת ציצית, או ללבוש ציצית, כדכתיב קרא על כנפי בגדיהם. (וכן איתא במיימ' בהג"ה וז"ל הלובש טלית כו' הרי זה קיים מצות עשה, הגה). אבל אין לברך להתעטף, כיון דאינה כעטיפת ישמעאלים. ובזה ליכא ספיקא דחייב לברך, אם אינו סתום כקוט או כחלוק (וטעמא דקוט וחלוק דפטורין, היינו טעמא כיון דרובו או עיקרו סתום, הוי כאלו כולו סתום דאזלי' בתר עיקר הבגד, כדאמרינן גבי הוא של עור כו'). וכן האמת, הכל לפי מה שהוא בגד, אם לובשיהו דרך לבישה מברך ללבוש. אם מתעטף בה, מברך להתעטף. וד' כנפות שלנו, מברך על מצות ציצית. וטעמ' משו' דעיק' לבישתו לשם מצות, לכן מברכים על מצות. כיון דאין דרך לבישה בכה"ג לצורך, רק משום מצוה לבשוהו, לכן אין שייך לברך על לבישת ציצי', (דכל) [דעל] לביש' ציצי' מברכין מי שלב' בגד שהוא דרך כל העול' ללבו', ויש בו ד' כנפות ועשה בהן ציצי' מברכי על לבישת. ומה שכתבת וז"ל עיני ראו מהגאון מה"ר איסרלין מרפורק וז"ל שלעולם הוא מתעטף כו' ומסתמא כוונתו כו' עכ"ל. ידעתי בני ידעתי, אך לא מטעמא דידך, רק כוונתו היה דק' בעיניו לשנות הברכה לברך על מצות ציצית, כיון דבעלמא מברכין להתעטף, לכך מתעטף בראשו מתחילה, כדי לברך להתעטף. וכן שמעתי מפי למדן אחד שמהר"י הנ"ל מברך להתעטף, וכן ברו' לי דטעמא דידיה כך היה. (אבל אם היה סבור דלביש' לא היה חייב לברך, ומשום ההו' רגע שמתעטף בראש יברך, חלילה וחס, אבל כדי להשוות הברכה מועיל זה עיטוף כל דהו וק"ל)."

 

מהר"י אבוהב אורח חיים סימן ח

כתב כדברי בעל העיטור, ש'להתעטף' אין הכוונה כעטיפת ישמעאלים, אלא לשון כיסוי.

"והנה זאת העטיפה שאמר הרב שצריך להיות כעטיפת ישמעאלים, למדו אותה הגאונים מעטיפה שכתוב גבי אבילו', שאמר שם כל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעאלים אינה עטיפה; מחוי רב נחמן עד גבי דיקנא. ופרוש' צריך לכסות את פיו. אלא שבעל העטור כתב שאין זה אלא לגבי אבלו', אבל גבי ציצית, שהתורה חייבה אותו בכסות שאדם מתכסה, כמנהג שאדם מתכסה בו היה החיוב. ואמר שלשו' "להתעטף" לשון כיסוי הוא בזה הענין. וא"כ מכאן יראה שיש מקום לומר "להתעטף" ג"כ בגלימות שלנו, מאחר שאין הלשון הזה מדוקדק:"

 

הפניות למקורות לברך על טלית קטן

נראה שהדעה המרכזית היא כדעת העיטור, שאין חובה בעיטוף.

 

טור אורח חיים הלכות ציצית סימן ח

הטור הביא את שתי הדעות, ולכאורה לא הכריע. אמנם בהמשך דבריו מזכיר טלית קטן כדבר שברור שלובשים ומברכים עליו (בהקשר לדיונים סביב הברכה).

"וסדר עטיפתו פירשו הגאונים כעטיפת ישמעאלים שהיא עטיפה גמורה ובעל העיטור כתב דלא בעינן כולי האי אלא כדרך בני אדם שמתכסין בכסותן ועסוקין במלאכתן פעמי' בכיסוי הראש ופעמים בגילוי הראש. ודרך העטיפה רחבה לקומת האיש ומחזיר ב' ציציות לפניו וב' ציציות לאחריו שיהא מסובב במצות.

… מי שרגיל להתעטף בבית הכנסת בטלית גדול, צריך לברך עליו, אף על פי שבירך על טלית קטן שלבש כבר."

 

שו"ע או"ח ח

השו"ע פסק שיוצאים ידי חובת ציצית גם בלי עיטוף. אמנם כתב שנכון שיכסה ראשו בטלית, ולגבי טלית קטן כתב שטוב להתעטף בו בעת הברכה כדי הילוך ארבע אמות.

סעיף ב

"סדר עטיפתו, כדרך בני אדם שמתכסים בכסותם ועוסקים במלאכתם, פעמים בכיסוי הראש פעמים בגילוי הראש. ונכון שיכסה ראשו בטלית."

סעיף ג

"טליתות קטנים שלנו שאנו נוהגים ללבוש, אף על פי שאין בהם עיטוף, יוצאין בהם ידי חובת ציצית. וטוב להניח אותו על ראשו, רוחבו לקומתו, ולהתעטף בו, ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ארבע אמות, ואחר כך ימשכנו מעל ראשו וילבישנו."

סעיף ו

"על טלית קטן יכול לברך "להתעטף", אף על פי שאינו מתעטף אלא לובשו.

הגה: ויש אומרים שמברכין עליו "על מצות ציצית", וכן נוהגין ואין לשנות."

 

לבוש אורח חיים סימן ח

כתב כשו"ע בלא להזכיר את דעת המחמירים, וביאר שמצווה מן המובחר לכסות את הראש, וכפי שנאמר "ותיקח הצעיף ותתכס" שגם לשון כיסוי שייכת בכיסוי הראש, ומנגד מוכרחים לומר שהלשון 'להתעטף' כוונתה לכיסוי הגוף.

וכיוון שבימיהם נהגו שהבגד כיסה את הראש תיקנו לברך להתעטף, ולכן כך יש לברך כיום, אלא שנהגו לברך על טלית קטן 'על מצוות ציצית' ואין לשנות המנהג.

גם כתב שנכון להתעטף גם בטלית קטן בשעת הברכה.

סעיף ב

"וסדר העטיפה תהא כדכתיב אשר תכסה בה, דמשמע כדרך שרגילין בני אדם להתכסות בכסותן ועוסקים במלאכתן, פעמים בכיסוי הראש פעמים בגילוי הראש. מ"מ הנכון למצוה מן המובחר שיכסה מתחלה את ראשו היטב בטליתו בעת הברכה. ואסמכוה מדתליא רחמנא הדבר בכסוי, דכתיב תכסה, שזהו לשון כיסוי סתם שהוא כיסוי הראש. וזכר לדבר ותקח הצעיף ותתכס [בראשית כד, סה], כתיב סתם, ופירושו שכסתה את ראשה עם גופה. וכן היו רגילין בימיהם בכסות המכסה את הראש. אבל מדכתב רחמנא אשר תכסה בה דמשמע כדרך שאתה רגיל לכסות בה, אמרו רז"ל שאם יפול אח"כ אינו חושש, שכן הוא הרגילות בין בני אדם. וכן אם לא כסה אלא הגוף, כל דור לפני מנהגו כדרך סתם בני אדם סגי. ואף על גב דמברכינן להתעטף, עיטוף דהכא על כרחך עיטוף הגוף הוא, כלומר כיסוי הגוף, דהא כתיב אשר תכסה, אלא שחז"ל תקנו לשון זה בדורם שהיו נוהגין בכסות המכסה הראש, והוא הנקרא סתם עיטוף בלשון הקדש, וכמו שאמרו [מו"ק כד ע"א] כעטיפת ישמעאלים, שכן מנהגם. ועכשיו שנשתנו המלבושים, לא נשתנית בשביל זה נוסח הברכה, שהיא כוללת גם כן עיטוף שלנו שאינה אלא עיטוף הגוף. ואין לומר א"כ נימא שלא חייבה התורה בציצית אלא אותם המלבושים שעשויין לכסות הראש גם כן אלא שלפעמים נופלין, שכן היה בימיהם, אבל כגון שלנו שאין עשויין לכסות הראש כלל, אינם חייבים בציצית, דמדרבתה התורה בגדיכם וכסותך, שמע מינה כל מיני בגדים חייבים בציצית כל דור ודור לפי בגדם וכסותם: * הג"ה ועיין לקמן סימן י' סעיף י':"

  סעיף ג

"לפיכך אותן טליתות קטנים אף על פי שאין בהן כדי עיטוף, יוצאין בהן ידי חובת ציצית. מ"מ טוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו ולהתעטף בו, שכן הוא מקיים הפסוק אשר תכסה בה כמשמעו. ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואחר כך ימשכנו מעל ראשו וילבשנו: * הג"ה ועוד טעם אחר, מפני שהוא דרך צניעות והכנעה: וכן אותן טליתות הקטנים שלנו העשויין משתי חתיכות רחבות מרובעות אחת לפניו ואחת לאחריו, ומחוברין בשתי רצועות רחבות קצת שתולין בהן על הכתפות, וקורין להם סתם ארבע כנפות, אעפ"י שאין בהם שום דבר שמכסה על ראשו, כשרים הם, שהרי בימינו אין שום מלבוש שמכסה גם הראש עם הגוף, ומיקרי לדידן שפיר אשר תכסה בה. ובלבד שיהו גדולים קצת שיוכלו לכסות בו ראשו ורובו מאחריו, שאם לא כן אינו נקרא לא בגד ולא כסות: * הג"ה ועיין לקמן סימן ט"ז: ויש אומרים שאע"פ כן בשעת הברכה יעטפנו גם כן על ראשו ויפשילנו לאחריו, ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואחר כך ימשכנו מעל ראשו לפניו, שיהא נתלה בצוארו בבית הצואר של טלית שאז נראה כמלבוש, ונכון הוא:"

  סעיף ד

"ומחזיר שתי ציצית לפניו ושתים לאחריו, שיהא מסובב במצות, כדכתיב [תהלים לד, ח] חונה מלאך ה' סביב ליראיו, ומלאכי ה' הם המצות השלוחים מאתו יתברך:"

  סעיף ה

"ומברך על כולם להתעטף בציצית, אע"פ שאין בלבישתם עיטוף, הרי כבר אמרנו [ס"ב] דעיטוף דהכא כיסוי הגוף הוא. אבל המנהג לברך על הארבע כנפות על מצות ציצית, כלומר אע"פ שאינו מעטף סביב ראשו, מ"מ מצות ציצית הוא בכך, כמו שכתבתי [שם] שרבתה התורה, ואין לשנות המנהג."

 

מגן אברהם סימן ח

גם כתב שלמנהג שמברכים 'על מצוות ציצית' אין צורך להתעטף כלל בטלית קטן.

ס"ק ב

"ואותן המניחין הטלית המקופל ומשלשלין אותו סביב הצואר על כתפיהן לא יצאו י"ח [מ"ב] ובכתבים כתוב שצריך להתעטף עד פיו כעטיפת הישמעאלים כדי הילוך ד"א ואחר כך יתעטף עד החזה פנים ואחור וכ"כ בל"ח שעיקר העיטוף בגוף עסי' י' ס"י."

ס"ק ד

"ויעמוד. די"א דבעי דוקא עיטוף ועיטוף בכל דוכתא משמע עטיפת הראש (ת"ה) ונ"ל דזהו דוקא בבגד שעושים כעין חתיכה א' מרובעת ובית הצואר באמצע וא"כ כשמתעטף בארכו כמ"ש ב"י בשם הרי"א דדוק' זהו מיקרי עיטוף ה"ל ב' ציצי' מצד זה וב' ציצי' מצד זה אבל אם הבגד תפור אז באין כל הציצית מצד א' ועסי' י' ס"ו, ומיהו אין קפידא כ"כ בזה דרוב הפוסקים ס"ל דא"צ עיטוף וכ"ש לדידן דמברכין על מצות ציצית פשיטא דא"צ עיטוף וכ"כ רמ"מ סי' ק"י:"

 

באור הגר"א אורח חיים סימן ח סעיף ג

והביא את ההוכחה משיעור טלית מינימלי, שגדול לא יכול לכסות בו ראשו ורובו.

"טליתות כו'. אע"ג דנוסח הברכה הוא להתעטף לאו דווקא אלא לפי מנהגן ורחמנא אמר בגדיהם וכסותך וכל בגד וכסות במשמע ואמרי' טלית שהקטן מתכסה כו' ואע"פ שאין להגדול עטיפת הראש וכיסוי רוב גופו ואמרינן אשר תכסה לרבות כו' ולא אמרי' דקרא אתי דוקא שמתכסה כו':

וטוב להניח כו'. כי כן דרך העיטוף כמ"ש בע"ה והטור ודרך העטיפה כו':

ויעמוד כו'. ואח"כ כו'. כי אין קפידא רק משום הברכה כי אין מחוייב להתעטף בבגד שחייב בציצית וכמש"ל סעי' י"ז ע"ש:"

מעשה רב (לגר"א) אות טו

"טו מברך ולובש ומכסה ראשו בטלית ואין צריך להתעטף כעטיפת ישמעאלים.

טז גם על טלית קטן נוסח הברכה להתעטף בציצית."

 

כף החיים או"ח ח, ז

"סדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתעטפים בכסותן וכו' — כן כתב רבינו הטור בשם בעל העיטור ז"ל, ודלא כמו שכתבו הגאונים דבעינן כעטיפת הישמעאלים, שהיא עטיפה גמורה. וטעם הגאונים, כתב הבית יוסף, מדמברכינן להתעטף בציצית. אבל בעל העיטור סבירא ליה ד"להתעטף" לשון כיסוי הוא, עיין שם. ומכל מקום, כדי לקיים מצות ציצית מן המובחר, נכון הדבר להתעטף כעטיפת הישמעאלים בשעת ברכה, ויעמוד כדי הילוך ד' אמות, וכמו שכתב בסעיף שאחר זה, ובזה יוצא אף לסברת הגאונים. דעיקר הקפידה היא בשעת לבישה, דהא אי בעי היה מסירה אחר כך."

 

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן ח

בסעיף ה הביא את דעת המחמירים, ושלשיטתם טלית קטן פטור לגמרי מציצית. ובסעיף ו הביא את המקלים ופסק כמותם, וכתב שכדי לקיים מצווה מן המובחר נכון להתעטף כעטיפת ישמעאלים בשעת הברכה, ובזה יוצא גם ידי חובת המחמירים. ובסעיף ז כתב לעשות כך גם בטלית קטן.

בסעיף ח כתב שצריך למחות באלו שמניחים את הטלית סביב הצואר בלי כיסוי הגוף.

סעיף ה

"יש אומרים מדתקנו חז"ל לברך להתעטף בציצית מכלל דהמצוה היא להתעטף דוקא וכל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעאלים אינה נקראת עטיפה אלא לבישה ולכן צריך להתעטף בטליתו כעטיפת הישמעאלים דהיינו לכסות הראש עם הפנים עד גומות שבלחי למטה מפיו ולדבריהם טליתות קטנות שלנו שאין בהם עטיפת הראש פטורים מציצית לגמרי:"

סעיף ו

"אבל יש אומרים שכל כסות של ד' כנפות אע"פ שאין בה עיטוף חייבת בציצית שהרי נאמר בתורה על כנפי בגדיהם וכל מלבוש ובגד במשמע והעיטוף אין לו אפילו רמז בתורה כלל ומה שתקנו חכמים לברך להתעטף בציצית היינו לפי שהיה מנהגם לעטוף ראשם בטליתם ואף בימיהם לא היו מתעטפין כעטיפת הישמעאלים אלא כדרך בני אדם שמתעטפין בכסותם ועוסקין במלאכתם פעם בכיסוי הראש ופעם בגילוי הראש לכן אף אנחנו אף שאנו מברכין להתעטף בציצית אין אנו צריכין יותר.

 והלכה כסברא הב'. ומכל מקום כדי לקיים מצות ציצית מן המובחר נכון הדבר להתעטף כעטיפת הישמעאלים בשעת ברכה ויעמוד כך כדי הילוך ד' אמות ובזה יוצא אף לסברא הראשונה דעיקר הקפידא היא בשעת לבישה דהא אם היה רוצה היה מסירה ממנו לגמרי אחר כך:"

  סעיף ז

"וכן יעשה בטליתות קטנים שלנו אע"פ דקיימא לן דיוצאין בה ידי חובת ציצית אע"פ שאין בהם עיטוף מכל מקום כדי לצאת לדברי הכל(א) אם רוצה לברך להתעטף בציצית טוב שיניח הטלית קטן על ראשו ורוחב הטלית יהיה לקומתו שכן הוא דרך העיטוף ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות ואח"כ ימשכנו מעל ראשו וילבשנו.

 ודוקא בבגד שעושין כעין חתיכה אחת מרובעת ובית הצואר באמצע וא"כ כשמתעטף בארכו [סביב] ראשו ורוחב גופו כמו שנתבאר דזהו דוקא מיקרי עיטוף הוי ליה ב' ציצית מצד זה וב' ציצית מצד זה אבל אם הבגד תפור א"כ כשיתעטף בארכו סביב ראשו ורוחב גופו אזי יבאו כל הד' ציצית מצד אחד ולא נכון לעשות כן כמו שיתבאר לקמן לכן ילבשנו כדרכו ולא יתעטף בו כלל על ראשו ולא יברך עליו להתעטף בציצית אלא יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ציצית.

 וכן אפילו על טלית קטן העשוי מחתיכה אחת מרובעת ואינו תפור אם לובשו כדרכו ואין מעטף בו ראשו מברך ג"כ על מצות ציצית:"

  סעיף ח

"אותן שאין מתכסים בטליתם אלא הראש וסביב הצואר בלבד ואין מקפידין לכסות את הגוף צריך למחות בידם דעיקר העיטוף הוא בגוף לכולי עלמא ולא נחלקו בסעיף ה' אלא אם צריך ג"כ לכסות הראש בטליתו אבל כסוי הראש בלבד בלי כסוי הגוף לכולי עלמא לא נקרא כסות כלל (עיין סי' יו"ד):"

 

ערוך השולחן אורח חיים סימן ח, ד

הביא מהנמוק"י שדחה את דעת המחמירים וכתב שהעיטוף הוא רק למצווה מן המובחר, וסיים ש'רוב הגדולים' פסקו להקל. בהמשך דבריו מסביר שהמחלוקת עם הגאונים היא רק בעניין טלית גדול והברכה על טלית קטן, לקמן.

"כתב הנמק"י בשם הריטב"א [בפירושו להרי"ף הל' ציצת] וז"ל ועכשיו נשאר לנו לבאר אם העטיפה מעכבת בו אם לאו וכו' כי יש מהראשונים שאמרו כי אין מצות טלית מתקיימת אלא בעטיפת הראש לכסות בו ראשו וגופו או רובו כדכתיב אשר תכסה בה ולדבריהם אין מצות ציצת באלו הטליתות הקטנים שנהגו ללבוש ברוב המלכיות ואין נראה כן ומה שהיו מברכין להתעטף זהו למצוה מן המובחר ואפשר שהתלמוד מדבר לפי מנהגם שלא היו רגילין ללבוש אלא טלית גדול אבל משורת הדין כל כסות של ד' כנפות חייבת בציצת ויוצא לה ידי מצות ציצת אע"פ שאין בו לא כיסוי ולא עיטוף דרחמנא בגדיהם וכסותך קאמר וכל מלבוש וכסות במשמע ובלבד שיהא לו ד' כנפות ואי משום אשר תכסה בה וכו' לרבות כסות סומא או בעלת ה' וכו' וכן פשט המנהג בכל ישראל וכו' וכן פסק הרב בעל הלכות וכו' ובאלו הטליתות הקטנים אין מברכין להתעטף אלא על מצות ציצת וכו' עכ"ל ורוב הגדולים הסכימו לזה וכן המהרי"ק והמהרי"ל [כמ"ש בב"י] ועי' מ"ש בסי' י' סעיף כ' וצ"ע:"

 

משנה ברורה סימן ח

"(ג) בגילוי הראש – דאע"ג דמברכינן להתעטף כיסוי הגוף לחודיה הוי עיטוף והוא עיקר העיטוף. ועוברי דרכים שמניחין הטלית כשהוא מקופל ומשלשלים סביב צוארם על כתפיהן [ו] אין יוצאין ידי חובת ציצית בזה דבכה"ג לכו"ע לאו עיטוף הוא:

(ד) בטלית – שכיסוי זה [ז] מכניע לב האדם ומביאו לידי יראת שמים. ועיין בט"ז שדעתו דנכון שלא יסיר הכובע הקטן שעל ראשו בעת התפילה אף שהוא מכסה ראשו בהטלית ג"כ. וכתב הב"ח דצריך שיהא הטלית על ראשו מתחלת התפלה עד סופה. ועכ"פ יעמוד כך מעוטף [ח] לפחות כדי הילוך ד"א. כתוב בכוונות האר"י ז"ל היה מכסה הטלית על התפילין של ראש [ט] ועיין ס"ס כ"ז דעכ"פ לא יכסה לגמרי. בשעת עטיפה מכסה ראשו בהטלית עד שיגיע [י] עד פיו ומשליך כל הארבע ציציות [יא] לצד שמאל כדי הילוך ד"א ואח"כ יסיר העטיפה עד שהש"ר יהיה נראה קצת וכנ"ל ויעמיד כ"א מהציצית על מקומה וכדאיתא בסעיף ד' וזהו העטיפה שיוצאין בה לכו"ע ולא כמו שנוהגין איזה אנשים שמושכין הטלית על עצמן עד שמגיע הראש לחצי אורך הטלית ומתעטפין בו דזהו איננו נקרא עטיפה עיין במ"ק כ"ד ע"א. משמע בגמרא שבחור [יב] לא היה מכסה ראשו בטלית אפילו הוא ת"ח:

(ה) טליתות קטנים – והוא שיש בהם שיעור שהקטן בן ט' שנים יתכסה בו ראשו ורובו וגדול בן י"ג שנים עכ"פ לא יתבייש לצאת בו באקראי ברחוב וכדלקמן בסימן ט"ז ע"ש במ"ב:

(ו) יוצאין בהם – דהאידנא כל כסות שלנו דרך כיסוי הם ועיטוף לא רמיזא באורייתא:

(ז) מעוטף – כדי לצאת נמי דעת הסוברים דבעינן דוקא עיטוף. ונראה דהנוהגין שלא לברך כלל על הט"ק רק פוטרין אותו בברכת הט"ג אין צריך כלל להתעטף בו ועיין במ"א ובביאור הגר"א:

(ח) ואח"כ – דעיקר הקפידא בעת לבישה:"

 

האם המצריכים כעטיפת ישמעאלים מודים בטלית קטן

יש אומרים שדברי הגאונים נאמרו ביחס לטלית גדול, אבל על טלית קטן לא דיברו והיא חייבת בציצית. כך כתב האר"י (בשער הכוונות, לקמן), ערוה"ש (לקמן), וכך מוכח מהרדב"ז (לעיל).

מנגד, יש אומרים שלדעה הזו בראשונים טלית קטן אינה חייבת בציצית כלל. כך משמע מהעיטור (שהביא ראיה מכך שהלכו בציצית כל היום), כך כתב בנימוק"י ("ולדבריהם אין מצות ציצית באלו הטליתות הקטנים"), כך הזכיר הרמ"א בד"מ (להלן).[6]

 

דרכי משה הקצר אורח חיים ח, ה

הרמ"א מציע הסבר למנהג לברך 'על מצות ציצית' למרות שזה משמע לשון לשעבר, ואומר שמפני שחששו לדעה שאין מצווה בטלית קטן, תיקנו לברך באופן כללי על המצווה, שמא עכשיו לא מקיימים אותה.

"והמנהג לברך על מצות ציצית וטעם המנהג נראה לי כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה ולכן לא מברכין להתעטף או להתלבש דאז הוה משמע דעכשיו מקיימין המצוה כהוגן רק מברכין השם יתברך שנתן לנו מצות ציצית ואף שאין מקיימין אותה עכשיו כתקנה ולכן תקנו לשון על דלשעבר משמע כן נראה לי טעם המנהג וכן כתב הרא"ש ז"ל בשם ר"ת (שבת) פרק רבי אליעזר דמילה (סי' י) ופרק קמא דפסחים (סי' י) לענין ברכת מילה ועיין שם."

 

שער הכוונות עניין הציצית דרוש א

ביאר שטלית קטן הוא בבחינת אור פנימי, ולכן אינו מקיף את הראש. אבל טלית גדול הוא בבחינת אור מקיף, ולכן הצריכו הגאונים להתעטף כעטיפת ישמעאלים.

"דע כי ענין הציצית הוא בחי' אור המקיף כנודע אצלינו כי יש או"מ ויש או"פ וכבר ידעת כי ז"א בהיותו בתוך אי' בסוד העיבור לא היה אלא בבחי' שש' קצוות בלבד ג' כלילן בתלת, ולא היו אז בו לא בחי' ראש ולא בחי' זרועות אלא גוף א' פשוט בלבד, וכנגד זה הוא הציצית הקטן שאין מתעטפין בו לא את הראש ולא את הזרועות. אבל הציצית הגדול המעטף את הראש הוא בחי' אור המקיף דז"א כשהגדיל ונעשו לו י"ס גמורות ונתפשטו ראשו וזרועותיו, ולכן שיעור זה הטלית הגדול של העטיפה הוא כדי לכסו' ראשו ורובו כמ"ש בגמ'. והנה זה הטלית איננו מגיע רק עד החזה שהוא רובו של גוף האדם כי שם מאחורי החזה דז"א יצאת נוק' דידיה ואין שם בחי' טלית וזהו הטעם שהנשים פטורות מן הציצית וד' הציצית יוצאים ממנו ומקיפין את הנקבה אשר שם מתחת החזה ולכן נק' ציצית לשון נקבה ולא ציץ, להורות על שהם מקיפין את הנקב'.  והנה לסיבה זו הצריכו הגאונים להתעטף עטיפת ישמעאלים ומחזירים ב' הציציות שבצד ימין אל צד שמאל באופן שיתחברו שם בצד השמאל מאחוריו כל הד' ציציות ויהיו תלוים מאחוריו בצד שמאל במקום התחלת בנין הנקבה מאחורי החזה, גם רבי' סעדיה ז"ל כתב בפירושו שחיבר בל' ערבי בפ' בא ענין עטיפה זו, וטוב ונכון לעשות כך ולפחות ישאר מעוטף כך כדי שיעור הליכת ד' אמות בעת שמתעטף בציצית ואח"כ יסיר העיטוף מעל צוארו וכך היה מנהגו של מורי ז"ל. ולכן בהיות האדם שלא בשעת התפילה בשאר היום אינו חייב בעיטוף ציצית הגדול רק בציצית קטן די לו כי אז הז"א בתוך ביתו שהיא אי' עילאה ועומד בתוכה כי שם ביתו. אמנם אחר שהגדיל שהגדיל ב' זו"ן ובא הוא לבהכ"נ שהיא הנוק' בית כנוסיא לכל אז מתעטף בטלית גדול."

 

ערוך השולחן אורח חיים סימן ח

בסעיף ד הביא מהנמוק"י שדחה את דעת המחמירים וכתב שהעיטוף הוא רק למצווה מן המובחר, וסיים ש'רוב הגדולים' פסקו להקל.

בסעיף ה ביאר שגם מה שהגאונים החמירו, הכוונה לעניין טלית גדול, אבל גם הם מסכימים שטלית קטן חייבת בציצית. [וזה בשונה ממה שציטט מהנמוק"י בסעיף ד, שלמחמירים אין מצוות ציצית בטלית קטן].

ובסעיף ז ביאר שזו כוונת השו"ע, שהפריד את הדיון לסעיפים שונים, בסעיף ב מחלוקת הגאונים והעיטור שעוסקת בטלית גדול, ובסעיף ג דין טלית קטן שמוסכם שחייבת בציצית אלא שלגאונים אי אפשר לברך עליה 'להתעטף'. ובסעיף ח הוסיף להסביר את השו"ע שהצריך להתעטף בטלית קטן, שזה כדי שיוכל לברך (והזכיר שלפי המג"א אין בזה צורך למנהג שמברכים 'על מצוות ציצית').

סעיף ה

"וזה שכתב הטור דסדר עטיפתו פירשו הגאונים כעטיפת ישמעאלים שהיא עטיפה גמורה ובעל העיטור כתב דלא בעינן כולי האי אלא כדרך בני אדם שמתכסין בכסותן ועסוקין במלאכתן פעמים בכיסוי הראש ופעמים בגילוי הראש עכ"ל אין הכונה דלהגאונים ליכא חיוב ציצת באופן אחר אלא דה"פ דטלית גדול שמברכין עליו להתעטף בעינן כעטיפת ישמעאלים דוקא שהוא עטיפת רוב הגוף וכל הראש ולכסות פיו בהטלית והעיטור ס"ל דעטיפת הראש אינו מעכב אבל בחיוב דטלית קטן לא מיירי כמבואר מדברי הטור בכל סי' זה ע"ש:"

סעיף ו

"וזהו שכתב רבינו הב"י בסעיף ב' סדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתכסים בכסותם ועוסקים במלאכתם פעמים בכיסוי הראש ופעמים בגילוי הראש ונכון שיכסה ראשו בטלית עכ"ל כלומר העיקר לדינא כהעיטור דלא בעינן רק כיסוי הגוף ולכיסוי הראש בטלית לא חיישינן וזה שכתב בגילוי הראש אין כונתו ממש בגילוי הראש שהרי כבר נתבאר בסי' ב' שאסור אלא כונתו שהטלית לא יכסה ראשו ולזה כתב ונכון שיכסה ראשו בטלית כדי לצאת דעת הגאונים וכן הוא המנהג והאר"י ז"ל היה מכסה הטלית על התפלין של ראש אך לא לגמרי [מג"א סק"ג] משום דבעינן שמקצת תפלין של ראש יתראה לכל ויתבאר בסי' כ"ז:"

סעיף ז

"ואח"כ כתב רבינו הב"י בסעיף ג' טליתות קטנים שלנו שאנו נוהגים אע"פ שאין בהם עיטוף יוצאין בהם ידי חובת ציצת עכ"ל כלומר וזהו כמו שבארנו דהגאונים והעיטור מיירי בטליתות גדולים אבל מ"מ מודים דגם בטלית קטן יוצאים ידי ציצת אלא שאין מברך עליו להתעטף בציצת שהרי אין כאן עיטוף ולזה כתב עוד רבינו הב"י וז"ל וטוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו ולהתעטף בו ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות ואח"כ ימשיכנו מעל ראשו וילבישנו עכ"ל:"

סעיף ח

"ביאור הדברים דמפני שהגאונים אמרו דבעינן עיטוף ראש וכעטיפת ישמעאלים והיינו כיסוי פיו ולזה מנהגינו כשאנו לובשים הטלית משליכים ראשי צד אחד של הטלית לצד האחר ובזה מכסים הפה והשפתים ועומדים כך כדי הילוך ד' אמות ורק יש ליזהר שלא יכרוכו כל הטלית רק על הכתף דהא העיקר הוא כיסוי הגוף אלא כמו שכתבתי ואחר ההילוך ד' אמות נתכסה אורך הגוף בהטלית וגם קצת ראשו נתכסה [עמג"א סק"ב] ולזה אמר רבינו הב"י דגם בטלית קטן נוכל לצאת דעת הגאונים והיינו שבשעת לבישה יניחנו על ראשו רחבו של הטלית לקומתו של האדם ויתעטף בו הפנים והפה ויעמוד כך כדי הילוך ד' אמות ואח"כ ימשיכנו מראשו וילבישנו משום דעיקר קפידא הוא רק בשעת הלבישה [ויש שכתבו דבכה"ג מברך להתעטף [הגר"ז והש"ת סק"ג] ומהמג"א ססק"ד לא משמע כן לפי דעת הרמ"א דעל קטן מברכין על מצות ציצת וכן נראה עיקר וכן המנהג הפשוט]:"

 

מקורות נוספים

עולת תמיד סימן ח

כמה הסברים למה נכון שיכסה ראשו בטלית.

"(ג) ונכון וכו'. הוא משום כדי שיתפלל באימה, שכיסוי מכניע לב האדם ומביאו לידי יראת שמים וכמו שמבואר בפרק קמא דקידושין [עי' ח ע"א ושבת קנו ע"א]. ומסיים הב"ח [ס"ה] דצריך שיהא הטלית עליו כל שעת התפלה, וכן נוהגין המדקדקים. ועיין בתשובת הרדב"ז ח"א סימן קנ"ו [שמג] דהכריע שלא כדברי בעל העיטור [שער ב ח"ג עה ע"ב] וצריך דווקא שיכסה ראשו:"

 

עיטוף הראש או הצואר ללא הגוף

סיכום

עטיפה של הראש או הצואר אינה מחייבת בציצית.

אמנם מהב"י נראה קצת שבתחילה חשב אחרת, וצ"ע, אבל בכל אופן למעשה הוא מסכים להקל.

 

מקורות

ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רלד

מעפורת פטורה מציצית, כי אינה מכסה את ראשו ורובו. [מעפורת = סודר הראש. ב"י י, י].

"כסותך, פרט לכר, כסותך פרט לסדין, תכסה פרט לסגוס, בה פרט למעפורת שלא תכסה ראשו ורובו."

 

רי"ף

הרי"ף מזכיר כדוגמה להתכסות בטלית באופן שלא מקיימים את המצווה, שהטלית סביב הצואר, או שהיא כסודר על הראש.

"ואמנם היציאה בלילה בטלית מצוייצת או היציאה בה ביום מבלי שיתעטף בה. הרי זה כאלו ישימה סביב צוארו או ישימה כסודר על ראשו. ואין אצלי בזה [דין] ברור אלא על פי ההיקש [הסברא]. וזהו שכמו שהיציאה בטלית חסרה [מציצית] הוא משא לפי שאינה כמצותה. כמו כן אם יצא בה כשהיא כשרה [אבל] שלא כצורת מצותה הוא משא וחייב עליה חטאת."

 

ספר כפתור ופרח פרק ס

"וכן המצנפת שעל ראשינו בזאת הארץ והיא שתרגמה רבינו סעדיה ז"ל אל עמאמא. כתוב בהלכות גדולות שדרו ממתיבתא דמצנפת אינה ראויה לציצית, ובספרי ממעט סודר הראש מכסותך דהאי לאו כסות הוא. ומסתברא שאין כל טכסיסי המצנפת שוים, וזה שמצנפות ארצות המערב שמכסין ראשיהם מאמצעיתה ושני ראשיה מושלכים על כתפיהם ועל גופם, כגון זה אין ראוי לפטרה שהרי מתכסה בה, אבל מצנפות ארץ כנען וארץ מצרים שמקפלין כלה בסבוב כעטרה ולא יראה ממנה זוית, תהיה פטורה."

 

אורחות חיים חלק א הלכות ציצית, ה

כתב בשם בה"ג שרק מה שמכסה רוב גופו של האדם חייב בציצית.

"כתב בה"ג ז"ל שדרו ממתיבתא דסורא מצנפת אינה ראויה לציצית שאין ראוי לציצית אלא כסות החופה רוב גופו של אדם. ובספרי ממעט כסות ראש מכסותך דהאי לאו כסות הוא אע"פי שיש בו שיעור כסות קטן פטור מציצית."

 

בית יוסף אורח חיים סימן י

בסעיף י הביא בשם ראשונים שכתבו ע"פ הספרי שמצנפת המכסה את הראש פטורה מציצית (והסיק מדברי חלקם שאפילו אם יתכסה ראשו ורובו במצנפת שנועדה לכיסוי הראש תהיה פטורה).

בסעיף יא דן בבגד שנותנים על הצואר.

הוא פותח שנראה שהוא חייב בציצית למרות שהוא מכסה רק את הצואר, כי כתוב "אשר תכסה בה" ולא נאמר 'כל גופך', והוסיף שכך נראה מכו"פ שחייב במצנפות שמשתלשלות על הגוף (ולמרות שעיקר מטרתם כיסוי הראש, חייבות, כי בפועל יורדות על הגוף) למרות שאינן מכסות את כל הגוף, והוסיף שראה מדקדקים מארץ ישראל שהטילו בהם ציצית.

ותמה מדוע בכל ארץ מצרים וכן בני ספרד אינם נוהגים להטיל ציצית בבגד כזה. ונתן לזה הסברים שונים (מדבריו נראה שההסברים אינם משכנעים, והוא פוסק כך מפני המנהג).

בשו"ע כתב לגבי מצנפת שיורדת ומכסה גם את הגוף, שפטורה מציצית, כי עיקרה לכיסוי הראש (שזה מתאים להסבר שלו למנהג בני ספרד וארצות המערב ולא כפי שכתב כו"פ). ולגבי בגד שנותנים על הצואר כתב שפטור ולא הביא נימוק.

"וכתב עוד [מהר"י אבוהב] ואלו הארבע כנפים אינם כוללות לכסות הראש כגון הביק"א שמביאין בזה הזמן שמבואר אמרו בספרי (שם) כסותך ולא של ראש עכ"ל:

י  ובספר כפתור ופרח (פרק ס) כתוב וזה לשונו כתוב בהלכות גדולות שדרו ממתיבתא דמצנפת אינה ראויה לציצית ובספרי ממעט סודר הראש מכסותך. וכן כתוב בספר ארחות חיים (שם סי' ה). וכתב עוד בספר כפתור ופרח ומסתברא שאין כל המצנפות שוות וזה שמצנפת ארצות המערב שמכסים ראשיהם מאמצעיתה ושני ראשיהם מושלכים על כתפיהם ועל גופם כגון זאת אין ראוי לפוטרה שהרי מתכסה בה אבל מצנפות ארץ כנען וארץ מצרים שמקפלין כולה בסיבוב כעטרה ולא יראה ממנה זוית תהיה פטורה עכ"ל: וזה לשון העיטור (שם) בספרי בה פרט למעפורת סודר שאין מתכסה בה ראשו ורובו עכ"ל ומדברי רבינו הגדול ודברי כפתור ופרח נראה דמפרשי מעפורת סודר הראש ואפילו מתכסה בה ראשו ורובו נמי פטור וכן כתוב בפירוש בספר ארחות חיים (שם):

 יא  סודר שנותנים על הצואר נראה שאם יש בו שיעור טלית חייב בציצית שאע"פ שאינו מכסה אלא הצואר אשר תכסה בה קרינן ביה דהא לא כתיב אשר תכסה בו כל גופך וכן נראה מדברי ספר כפתור ופרח שכתבתי בסמוך שחייב מצנפות ארצות המערב בציצית לפי שהן משולשלות על כתפיהם וגופם ואע"פ שהיה ראוי לפוטרם משום דעיקרם לכסות הראש נעשו אפילו הכי מחייב להו מפני שיורדים על כתפיהם וגופם ואע"פ שאינם מכסים כל גופם וכל שכן בהני סודרים שלא נעשו לכסות הראש כלל וכבר ראיתי מהמדקדקים מבני ארץ ישראל שהיו מטילין להם ציצית.

אבל בכל ארץ מצרים לא נהגו להטיל ושמא שמפני שסודריהם היו מקודם קצרים וצרים ואין בהם כדי לכסות ראשו ורובו של תינוק לפיכך לא נהגו להטיל בהם ציצית וגם עתה שהאריכום והרחיבום עד שיש בהם שיעור טלית ויותר נשארו במנהגם אבל יש לתמוה על הגדולים אשר שם איך לא הנהיגום עכשיו להטיל ציצית בסודרים שיש בהם שיעור טלית: וכן יש לתמוה על בני ספרד שהיו נוהגים להביא חתיכת בגד כאמה או אמתים אורך מוטלת על כתפיהם למה לא היו מטילין בה ציצית שאע"פ שלפעמים היו מכסים בה ראשם לא מיפטרא משום כסות ראש כמו שכתבתי בסמוך בשם רבינו הגדול דביק"א פטורה מדתניא בספרי כסותך ולא של ראש דההיא דספרי במיוחדת לראש לבד אבל זו שמשמשת גם כן לכסות הגוף ואדרבה רוב היום מביאה על הגוף לא מיפטרא משום כסות ראש. ומיהו אפשר שעיקר הבאת חתיכת בגד זו אינה אלא כדי לכסות בה הראש בעת שהוא עולה לקרוא בתורה ולכן הוי ליה כסות הראש ופטורה. אבל מכל מקום כיון שאפילו בשעה שמכסה בה ראשו היא משולשלת על כתיפיו ועל גופו חייבת בציצית לפי מה שכתבתי בשם כפתור ופרח. ומיהו נראה דלא סבירא להו לבני ספרד כותיה אלא כל שעיקרו עשוי לכסות הראש אע"פ שקצותיו יורדים על גופו פטור משום דהוי ליה כסות הראש וזהו טעם בני ארצות המערב שאין מטילין ציצית במצנפותיהם: ועל פי זה יש לומר שנהגו בני ארץ מצרים שלא להטיל ציצית בסודרים שבצואריהם שמתחלה עיקר הבאתם לא היה אלא כדי לכסות בהם המצנפת בלכתם לקצות העיר בין הישמעאלים והם רוכבים כמו שהוא מפורסם למי שידע מנהג המקום ההוא הוי ליה כסות הראש ופטור אלא שאנו רואים שגם הישמעאלים מביאים אותם ואע"פ שאינם צריכים לכסות מצנפותם. ואפשר דטעמא דפטרי להו היינו משום דלא מיקרי כסות אלא דבר שהוא דרך לבישה או עיטוף אבל הני סודרים שאינם אלא דרך העלאה לא שהרי כתב המרדכי (סי' תתקמא) וזה לשונו ונראה לי שאין חייבים בציצית כלל אלא אותם שהם דרך לבישה ואשר תכסה בה משמע נמי דרך לבישה ואפילו דרך העלאה שחייב בכלאים הדעת נוטה לפטור דלא איתקש אלא ללבישה וכרים וכסתות נמי משמע בספרי דממעט מאשר תכסה בה ולא הודה לי רבי עכ"ל ואע"ג דלא הודה לו רבו נקטינן כמאן דפטר משום דמסתבר טעמיה: ועוד יש לומר שעיקר הבאת הסודרים ההם הוא להתעטף בהם סביבות הראש מפני הקור ולעשות צל על הראש בזמן החום ומשום הכי הוי ליה כסות הראש ופטור. ועוד יש לומר שעיקר הבאת הסודרים ההם הוא להשתמש בהם לכמה דברים לצרור בהם מעות להביא בהם פירות לקנח הזיעה לחגור בהם כשעושים שום עבודת משא לקנח בהם את הידים לתפוש הידים בו וכן נקרא הסודר ההוא בלשון ערב שי"ד שהוא לשון חיזוק על שם שמחזיקים בו בידיהם אע"פ שנהנים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים כיון שעיקר הבאתם אינה לכך לא חשיבא ולא קרינן בה אשר תכסה בה ודמיא למוכרי כסות שמותרים להביא בגדי כלאים על כתפיהם למכור אע"פ שנהנים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים כדתנן במסכת כלאים פ"ט (מ"ה) ומייתי לה בפרק במה מדליקין (שבת כט:) מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים אלמא כיון דאין עיקר הנחת בגדים אלו עליהם משום הנאת כיסוי אע"פ שנהנה לא קרינן ביה לא תלבש הכי נמי לא קרינן ביה אשר תכסה בה:"

 

שו"ע או"ח י, י-יא

"מצנפת פטורה אפילו של ארצות המערב שב' ראשיה מושלכים על כתפיהם וגופם ואף על פי שמתכסה בה ראשו ורובו פטור כיון שעיקרה לכסות הראש דכסותך אמר רחמנא ולא כסות הראש:

סודר שנותנין על הצואר במלכות ארץ ישראל שנקרא בערבי שי"ד וכן בוק"א שהיו נותנין בספרד על כתפיהם פטורים:"

 

אליה רבה סימן ח, ג

"כדרך בני אדם וכו'. משום הכי כתב בתשובת משאת בנימין [סי' מח] דמה שנוהגים עוברי דרכים שמניחין הטלית כמו שהוא מקופל סביב הצוואר על כתפיהם, שאין יוצאין ידי מצות ציצית:"

 

מגן אברהם ח, ב

"ואותן המניחין הטלית המקופל ומשלשלין אותו סביב הצואר על כתפיהן לא יצאו י"ח."

 

שולחן ערוך הרב ח, ח

"אותן שאין מתכסים בטליתם אלא הראש וסביב הצואר בלבד ואין מקפידין לכסות את הגוף צריך למחות בידם דעיקר העיטוף הוא בגוף לכולי עלמא ולא נחלקו בסעיף ה' אלא אם צריך ג"כ לכסות הראש בטליתו אבל כסוי הראש בלבד בלי כסוי הגוף לכולי עלמא לא נקרא כסות כלל (עיין סי' יו"ד):"

 

משנ"ב ח, ג

"ועוברי דרכים שמניחין הטלית כשהוא מקופל ומשלשלים סביב צוארם על כתפיהן [ו] אין יוצאין ידי חובת ציצית בזה דבכה"ג לכו"ע לאו עיטוף הוא:"

 

האם חובת ציצית רק כשהבגד מכסה את רוב הגוף?

סיכום

במקורות רבים כתבו שכדי להתחייב צריך לכסות את רוב הגוף[7].

מהנימוק"י ואחרונים חשובים שהביאו אותו, ניתן אולי ללמוד שיש חובת ציצית גם כשהבגד לא מכסה את רוב הגוף, וצ"ע.

 

מקורות

ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רלד

מעפורת פטורה מציצית, כי אינה מכסה את ראשו ורובו. [מעפורת = סודר הראש. ב"י י, י].

יוצא לכאורה, שצריך שיכסה ראשו ורובו.

"כסותך, פרט לכר, כסותך פרט לסדין, תכסה פרט לסגוס, בה פרט למעפורת שלא תכסה ראשו ורובו."

 

שו"ת הרמב"ם הלכות שבת פרק יט סימן קכד (במהדורת מכון ירושלים)

בשו"ת הרמב"ם הזכיר שהדרך בה יוצאים ידי חובת ציצית היא כאשר היא מכסה את ראשו ורובו.

הערה 1: המשפט הזה מופיע רק בחלק מהמהדורות.

הערה 2, ההקשר: מציג את דעת הרי"ף, שאסור לצאת בשבת בלילה בציצית כשרה, כי כיוון שזה לא זמן ציצית פתילי הציצית הם משאוי.

"ולא יצא בציצית בשבת זולתי באופן אשר יצא בו ידי חובתו. [והיינו שיהיה עטוף בו שכסה ראשו ורובו]."

 

המספיק לעובדי השם פרק לד על המילה

"שהתועלת הראשונה שבציצת היא זכירת מצוות ועשייתן, וסופה – "והייתם קדשים לאלהיכם אני יי אלהיכם וכו'", והציצת – אות בלבוש, ככל שיפנה המאמין לכנפות מלבושו יזכר במצוות יי ויעשה אותן, כפי שאמרה התורה: "וראיתם אתו וזכרתם וכו'".

ונקבע אות זה בטלית על פני מלבוש זולתו, משום שהטלית היא מעל כל המלבוש ומקיפה את הראש והגוף ואינה כמצנפת המכסה את הראש בלבד ולא כבגד המיוחד לגוף בלא הראש וכן היא מלבוש של כבוד. הטלית ראויה אפוא יותר לאות זה על פני שאר הלבוש."

המספיק לעובדי השם פרק לג על הציצית

"ודבריו בפסוק אחר "על ארבע" מורים על כך שהכוונה לכסות וכד', שהיא בעלת ארבע קצוות, לא איזה בגד שיהיה כבגדי הגוף בעלי השרוולים והצווארונים וכד'. ודבריו "אשר תכסה בה" מורים על שתי משמעויות: האחת, שיהיה אותו הבגד והכסות ללבוש, לא למסחר וכד', והשנייה, שיהא מכסה את הגוף או מרביתו ככסות, לא כמצנפת שהיא מכסה את הראש בלבד וכד' או ככסות קטנה ששיעורה אינו מספיק לכיסוי הראש ומרבית הגוף."

 

אורחות חיים חלק א הלכות ציצית, ה

כתב בשם בה"ג שרק מה שמכסה רוב גופו של האדם חייב בציצית.

"כתב בה"ג ז"ל שדרו ממתיבתא דסורא מצנפת אינה ראויה לציצית שאין ראוי לציצית אלא כסות החופה רוב גופו של אדם. ובספרי ממעט כסות ראש מכסותך דהאי לאו כסות הוא אע"פי שיש בו שיעור כסות קטן פטור מציצית."

 

נמוקי יוסף הלכות קטנות (מנחות) – הלכות ציצית יא, ב – יב, א

כותב שלדעת המחמירים צריך לכסות ראשו ורובו, וחולק, שכל כסות (של 4 כנפות) חייבת בציצית, גם בלי כיסוי ובלי עיטוף.

לא ברורה לנו כוונת דבריו לחייב גם בלי כיסוי (והנימוק: שהתורה אמרה "כסותך", ומשמע כל כסות). אולי כוונתו שגם אם הבגד בפועל לא מכסה כרגע, כיוון שבאופן כללי הוא בגד שמתאים או מיועד לכיסוי, חייב בציצית.

"יש מן הראשונים ז"ל שאמרו כי אין מצות טלית מתקיימת אלא בעטיפת הראש לכסות בו ראשו וגופו או רובו כדכתיב אשר תכסה בה ולדבריהם אין מצות ציצית באלו הטליתות הקטנים שנהגו ללבוש ברוב המלכיות ואין נראה כן ומה שהיו מברכין להתעטף זהו למצוה מן המובחר ואפשר שהתלמוד מדבר לפי מנהגם שלא היו רגילין ללבוש טלית בת ארבע כנפות אלא טלית גדול כדאמרינן טלית של ת"ח צריך שיהא נראה מתחתיו טפח אבל משורת הדין כל כסות של ד' כנפות חייבת בציצית ויוצא בו ממצות ציצית אע"פ שאין בו לא כיסוי ולא עטוף דרחמנא בגדיכם וכסותך קאמר וכל מלבוש וכסות במשמע ובלבד שיהא לו כנפות ואי משום אשר תכסה בה ההיא לאו לכיסוי הגוף או עטיפת הראש אתא אלא לרבות כסות סומא או בעלת ה'."

 

באור הגר"א אורח חיים סימן ח סעיף ג

נראה מדבריו שאין צורך בכיסוי רוב הגוף, אבל ניתן לדחות שכוונתו שהטלית אינה מספיקה לעטיפת הראש בנוסף לכיסוי רוב הגוף (שברור שצריך).

"טליתות כו'. אע"ג דנוסח הברכה הוא להתעטף לאו דווקא אלא לפי מנהגן ורחמנא אמר בגדיהם וכסותך וכל בגד וכסות במשמע ואמרי' טלית שהקטן מתכסה כו' ואע"פ שאין להגדול עטיפת הראש וכיסוי רוב גופו ואמרינן אשר תכסה לרבות כו' ולא אמרי' דקרא אתי דוקא שמתכסה כו':"

 

 

 

 

[1] הרב עמנואל מולקנדוב, בספר תורת הקדמונים א, כתב שהתוספות באותו עמוד הם מאוחרים יותר, ולכן המשקל של זה נמוך. [יש לציין שהוא מחפש לומר שאין כמעט מי שסובר כך, ובכל זאת לא מצא הסבר שאומר שדעת התוספות אינה כך].

תורת הקדמונים א, עמוד 80, בהערה

"אמנם, התוס' במסכת ערכין ב' ע"ב ד"ה היודע להתעטף כתבו וז"ל משום דאמר במו"ק כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה שמעטפין טליתם עד שפמם כדאיתא במדרש ע"כ. אולם, החכימני ידידי, הרב אהרן גבאי שליט"א, שבתוס' בערכין דף ב' ע"ב יש דיבורים מאוחרים שאינם נמצאים בדפוס הראשון ונציה רפ"ב, וגם השטמ"ק לא הגיהם עכ"ד. ובאמת שמדף ב' ע"א ד"ה קרבנו ולא קרבן חברו עד דף ב' ע"ב ד"ה הכל חייבין בראיה ליתא בדפוס הנ"ל [והדיבור היודע להתעטף גם כן אינו]. ויש לעיין מה מקור התוס' הנ"ל, אולם נראה שהם תוס' מאוחרים שלא היו גם לפני ר' בצלאל אשכנזי, ולכן אין להחשיבם בתור עוד מקור קדום לצורך בעטיפת הישמעאלים. ולכן גם הב"י לא הביא את התוס' בתור מקור לעטיפת הישמעאלים".

 

[2] וכן כתב בתשובות והנהגות כרך א סימן כח

"והנה בהא דקיימא לן דקטן היודע להתעטף חייב בציצית, והיינו שראוי לקיים המצוה בעטיפת ישמעאלים וכמבואר בתוס' ערכין (ב: ד"ה היודע), וקשה הלוא עיטוף לא מעכב ולמה לא נחייבו קודם, ובמועדים וזמנים ח"ז סימן רנ"ה הבאנו שמרן הגריז"ס זצ"ל הגאב"ד דבריסק כבר נתקשה בזה, רק נראה שזהו יסוד בחינוך שעיקרו שיתרגל בכך לקיים מצות, לכן אין חיוב אלא כשיכול לקיים המצוה כתיקונה כדי שיתרגל כה"ג דוקא, ע"ש. וכן מבואר מהא דקטן שאינו יודע לנענע שפטור מלחנכו בלולב, וביארו הפוסקים ע"פ הירושלמי דהיינו שמוליך ומביא מעלה ומוריד אע"פ שזה אינו מעכב כלל במצוה רק לקיחה בעלמא והיינו כמו שנתבאר דלחנכו במצות צריכים שיתרגל כדקדוקיה דוקא וה"נ בזה, כיון שמצוה לכתחילה בעיטוף אין חיוב לחנכו אלא כה"ג דוקא".

 

[3] כאן ראיתי מגיהים 'קרובנו' (על פי המקור השני), ומסבירים שהכוונה לבעל האשכול. בשם ר"ש אלבק, בספר מחוקקי יהודה (תרע"א), עמוד 6 בהערה.

[

4] התשובה נדפסה בכתב עת המאור <תל אביב> אייר תרצ"ה, לאחר שנמצאה בידי החוקר אברהם חיים פרימן בסוף שו"ת הרא"ש שבכתב יד 'ותיקן'. ייחוס התשובה לרמ"ה הוא רק על פי חתימת השם המופיעה בסוף התשובה.

ביחס לנוסח באורחות חיים ששם הוזכרה תשובה זו, ראיתי את הציטוט רק במהדורת אור עציון (תשע"ז), ושם במבוא הסבירו שבכתב יד מסוים (שמכונה אצלם ב) יש תוספות ייחודיות, והוא שונה משני כתבי יד אחרים שהיו להם ושונה מהנדפס, ולכן סימנו את התוספות בגופן שונה, והתוספת הזו נדפסת בגופן שונה.

 

[5] בשו"ת מהר"ח אור זרוע הביא את המחלוקת.

יש לציין, שבתשובה בסימן א בה דן לעניין הברכה על טלית גדול בבית הכנסת אחרי שבירך על טלית קטן בבית, לא הזכיר בכלל שיש דעה שלא מברכים על טלית קטן. נראה מזה שדעתו והמנהג הרווח היו כן לברך על טלית קטן.

 

[6] וכן משמע מהט"ז או"ח ח, ד, שבטלית קטן יוצאים ידי חובה, הביא את הנימוק שעיטוף לא מוזכר בתורה, שזה נימוק של המקלים.

 

[7] ממקורות שונים ברור שהכוונה לפלג הגוף העליון, לא כולל הידיים והרגליים. (לדוגמה, שער הכוונות לעיל). הרב נעם בסיכום על גודל הטלית החייבת בציצית התייחס לסוגיה זו למיטב ידיעתי.

 

 

var div = document.getElementsByTagName("hr")[0].nextElementSibling; var divN = div.parentElement; divN.id = "naama"; div.id = "notes"; //var div = document.getElementById("notes"); div.style.display = "none"; var button = document.createElement("button"); button.textContent = 'הצגת הערות'; button.setAttribute("onclick","myFunction2()"); divN.insertBefore(button, div); //divN.appendChild(button); // var links = document.getElementsByClassName("aup1"); var links = document.getElementsByTagName("sup"); var i; for (i = 0; i < links.length; i++) { var x = links[i].firstChild.getAttribute("href"); x = x.substr(1,x.length); links[i].firstChild.removeAttribute("href"); links[i].firstChild.setAttribute("href", "#"); links[i].firstChild.setAttribute("class", "aup1 " + x); links[i].firstChild.addEventListener("click", myFunction); //var id2 = document.getElementById(x); //id2.parentElement.style.display = "none"; } function myFunction() { var cl = this.getAttribute("class"); var str = cl.substr(5,cl.length); //var id = document.getElementById(str); this.setAttribute("href", "#" + str); if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; //return true; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } //return true; } function myFunction2() { if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } }
תפריט

תוכן עניינים

הרחבות לפניני הלכה אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חוויית המשתמש שלך. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש בקובצי עוגיות.