הברכה על טלית קטן
'על מצוות ציצית'
נמוקי יוסף הלכות קטנות (מנחות) – הלכות ציצית יב, א
"ובאלו הטליתות הקטנים שנהגו אין מברכין להתעטף אלא נהגו לברך על מצות ציצית ואין לבטל המנהג."
ספר כלבו סימן כב
בכלבו ועוד, כתבו בשם הריצב"א (נפטר ב-1199, או ב-1210) לברך על טלית קטן 'על מצוות ציצית'. זה המקור הקדום ביותר הידוע לנו לנוסח הברכה הזה.
"המתעטף בטלית מצוייצת יברך אקב"ו להתעטף בציצית, וה"ר יצחק כתב בטלית קטן יברך על מצות ציצית ובטלית של עטוף להתעטף."
ספר הפרנס סימן תכב
"והורה רבינו יצחק בן אברהם לברך על מצות ציצית בלילי יוהכ"פ שהי' אומר כשמוכיח בירושלמי דכסות יום חייב בציצית אפילו בלילה וכ"ש כסות המיוחדת ליום ולילה וכסות לילה פטורה אף ביום:"
ספר היראה לרבינו יונה, די בהתחלה
"ומיד יברך על מצות ציצית בטלית אשר לבש אם לא ברך בהתעטפו."
מנורת המאור (אלנקאוה) פרק ב – תפילה הלכות ציצית
"אם טלית גדולה היא, יברך עליה בא"י אמ"ה אקב"ו להתעטף בציצית. ואם טלית קטנה היא, ויש בה ראש פתוח, ודרך בני אדם ללבוש אותה, מברך על מצות ציצית."
אורחות חיים חלק א הלכות ציצית, כג
"המתעטף בטלית מצויצת מברך להתעטף בציצית והר"י חסיד כתב בטלית קטן יברך על מצות ובטלית של עטוף להתעטף."
ב"ח אורח חיים סימן ח, יא
הב"ח מבאר שנראה מהטור שנוסח הברכה הוא להתעטף, וכך יש לברך גם על טלית קטן. וכתב שלא נוהגים כך, אלא המנהג לברך 'על מצוות ציצית'.
"ומ"ש רבינו דבציצית בחלוקו נמי יברך להתעטף בציצית. נראה שסובר דנוסח הברכה כך היא כמו לישב בסוכה והכי נמי אע"פ שאין שם עטוף כל עיקר מברך להתעטף ואין נוהגין כן אלא היכא דליכא עטוף מברך על מצות ציצית וכן כתב הנימוקי יוסף."
רמ"א או"ח ח, ו
"הגה: ויש אומרים שמברכין עליו "על מצות ציצית", וכן נוהגין ואין לשנות."
לבוש אורח חיים ח
בימיהם שנהגו שהבגד כיסה את הראש תיקנו לברך להתעטף, וכך יש לברך כיום, וגם עיטוף הגוף נקרא עיטוף. אבל המנהג לברך על טלית קטן 'על מצוות ציצית', כלומר שיש מצוות ציצית גם כשאינו עוטף סביב הראש, ואין לשנות המנהג.
סעיף ב
"… ואף על גב דמברכינן להתעטף, עיטוף דהכא על כרחך עיטוף הגוף הוא, כלומר כיסוי הגוף, דהא כתיב אשר תכסה, אלא שחז"ל תקנו לשון זה בדורם שהיו נוהגין בכסות המכסה הראש, והוא הנקרא סתם עיטוף בלשון הקדש, וכמו שאמרו [מו"ק כד ע"א] כעטיפת ישמעאלים, שכן מנהגם. ועכשיו שנשתנו המלבושים, לא נשתנית בשביל זה נוסח הברכה, שהיא כוללת גם כן עיטוף שלנו שאינה אלא עיטוף הגוף…"
סעיף ה
"ומברך על כולם להתעטף בציצית, אע"פ שאין בלבישתם עיטוף, הרי כבר אמרנו [ס"ב] דעיטוף דהכא כיסוי הגוף הוא. אבל המנהג לברך על הארבע כנפות על מצות ציצית, כלומר אע"פ שאינו מעטף סביב ראשו, מ"מ מצות ציצית הוא בכך, כמו שכתבתי [שם] שרבתה התורה, ואין לשנות המנהג."
מגן אברהם ח, ד
כתב על מה שאמרו שטוב להתעטף בטלית קטן אחרי הברכה, שכיוון שנוהגים לברך 'על מצוות' אין צורך בעיטוף.
"ומיהו אין קפידא כ"כ בזה דרוב הפוסקים ס"ל דא"צ עיטוף וכ"ש לדידן דמברכין על מצות ציצית פשיטא דא"צ עיטוף."
שו"ת יביע אומר חלק ב – אורח חיים סימן א
בתוך תשובה אם מותר לעשות מטלית גדול טלית קטן, הזכיר שמנהגו לברך על טלית קטן 'על מצוות ציצית'.
"אודות שאלתו אם מותר לעשות טלית קטן מטלית גדול. או הוי כהורדה מקדושתו וקי"ל מעלין בקדש ואין מורידין.
… ומיהו בדרכי משה (אות ה) כ' דחיישינן להפו' דס"ל שאין יי"ח בט"ק כזה, לכן נהגו לברך על מצות ציצית ולא ברכ' להתעטף בציצית. וכ"פ בהגה (ס"ו). וכן אנו נוהגים לברך על הט"ק על מצות ציצית. וא"כ היה נראה בנ"ד דתליא באשלי רברבי, דלהפו' דס"ל שאין יוצאים י"ח בט"ק הויא הורדה, משא"כ לדעת החולקים שפיר דמי לעשות ט"ק מט"ג. ונראה שכן עיקר לדינא. (ורק משום חשש ברכה לבטלה מבר' על מצות ציצית.). וכן ראיתי בשו"ת בית יהודה (חיו"ד סי' כט) שהשיב להקל בנ"ד מטעם הנ"ל."
לברך 'להתעטף' בלי שמכסה ראשו
שו"ת תשב"ץ חלק ב סימן מ
הקשה מנין חידשו נוסח ברכת 'על מצוות ציצית' שאינו בגמרא, ומסיק שאין לברך כך, אלא יש לברך 'להתעטף' גם בדרך מלבוש (וביאר שלבישה היא יותר כיסוי מהתעטפות), וכן הם נוהגים. אמנם הסכים שאפשר לומר על מי שלא בירך לפני הלבישה (כי ידיו לא היו נקיות), שאחר כך יברך 'על מצוות'.
"עוד שאלת על מה שנהגו בספרד לברך על טלית גדולה להתעטף ועל טלית קטנה על מצות:
תשובה דע כי אם שמעת חלוק בין טלית לטלית אינו בין גדול' לקטנ' אלא בין אם מכסה בה דרך עטיפה או דרך מלבוש כי הלובשים אומרי' שאין לברך להתעטף אלא כשמתכסה בה דרך עטיפה ונסח ברכה זו הוזכר בגמרא בפ' הרואה (ס' ע"ב) דאמרי' התם כי מיכס' סדינא אומר בא"י אמ"ה אקב"ו להתעטף בציצית ובודאי שזו אינה ראיה לחייבו כשלובש טלית לברך כן לפי שכל ציציותיהן דרך עטיפה היו מכסי' בהם כדמוכח בפ' לולב הגזול (מ"ב ע"א) קטן היודע להתעטף וכו' וכן בפרק במה מדליקין (כ"ה ע"ב) גבי ר' יהודה ותלמידיו וכמה ראיות יש בגמרא שמנהגן של רז"ל במלבושיהם הי' כמנהג ישמעאלים ולא כמנהג אדום אבל עדין יש לשאול לנוהגין כן למה שינו מטבע הברכה מלמ"ד לעל ודי להם לשנות לשון הברכ' וישאירו המטבע במקומו ויברכו ללבוש ציצית ולמה מברכין על מצות ציצית והיכן מצאו נסח זה בגמרא בציצית לא מצאנוהו אלא בתפילין של ראש (מנחו' ל"ו ע"א) וי"ל דשאני התם לפי שהן שתי מצוות שאין מעכבו' זו את זו ושם אחד להם ע"כ מברכין על הראשונה בלמ"ד להניח תפילין ועל השנייה בעל אם סח לדעת הרי"ף ז"ל ואף אם לא סח לדעת בה"ג והתוס' ז"ל לפי שכבר התחיל במצות תפילין של יד שייכא בה האי ברכה שהיא בעל שכן הוא הכלל המסור לנו שכל מצוה שבגופו הוא צריך לקיימה וא"א לו לקיימה ע"י אחר צריך לברך בלמ"ד אם ברך עובר לעשייתה ואם התחיל בה כבר כגון לולב דמדאגביה נפק ביה והנענוע אינו אלא שיורי מצוה מברך בעל ומשום הכי כיון דבריך בתפלה של יד להניח תקנו בשל ראש על מצות תפילין דדמי לשיורי מצוה דלולב. אבל בציצית מה טעם יש בין גדולה לקטנה לשנו' מטבע זה. על כן נראה ששינוי זה הוא שינוי מטבע שטבעו חז"ל בברכו' וראיתי כתוב בשם הר"מ מרוטנבורק ז"ל שכשהיה חזן בלילי הסליחו' היה מתעטף בטליתו ולא היה מברך וכשהאיר היום הי' ממשמש בטליתו ומביאה על ראשו ומברך להתעטף בציצית דעיקר ברכה כך היא ולא הי' מברך על מצות ציצית ע"כ והתימה מהנוהגין שינוי זה בין טלית גדולה לקטנה שאם סוברים שאין לברך להתעטף כשלובשו למה לא תקנו על מצות ציצית בכלן שהיא ברכה כוללת וראיתי בשער היראה לרבינו החסיד הר"ר יונה ז"ל שכ' שאחר שיברך על נט"י ואשר יצר מיד יברך על מצות ציצית אם לא ברך בהתעטפו וזה אפשר הוא לפי שהזקיק הרב ז"ל ללבוש ציצית תכף בקומו משנתו קודם נט"י וא"א לברך עליו עובר לעשייתו לפי שידיו פסולו' לברכה ועכשו שנוטל ידיו וצריך לברך עליו והברכה היא אחר שנתעטף שייך האי מטבע דומיא לעל מצות תפילין וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג מהלכו' ברכו' אלא שהראב"ד ז"ל השיג עליו דלעולם מברך בלמד דעובר לעשייה הוא כיון שהיום לפניו. ומה שהוקשה להם היאך נברך להתעטף על לבישה אינו קשה כלל דודאי לבישה היא יותר גדולה מעטיפה והתורה לא הזכירה אלא כסוי על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה ואפילו כסוי כל דהו סגי ועטיפה כסוי כל דהו הוא והמחמיר על עצמו לעשו' מלבוש די לו לברך על מה שנצטוה דהיינו העטיפה ויש בכלל מאתים מנה ומטעם זה כתב הרשב"א ז"ל בשם רבו הר"ר יונה ז"ל שהמטביל ידיו בנהר אינו צריך /לברך/ על טבילת ידים שהוא לא נצטוה על טביל' כי אם על נטילה ואם החמיר על עצמו להטבילן אינו מברך כי אם על הנטילה שנצטוה עליה וטבילה העולה לו מתורת נטילה היא עולה ועליה הוא מברך וה"ה שאם רצה לברך ללבוש ציצית שרשו' בידו אלא שאינו ניכר מתוך ברכותיו שהוא ת"ח ואנו נוהגין לברך להתעטף בין דרך עטיפה בין דרך מלבוש וכן ראוי לעשו':"
תרומת הדשן סימן מה
אם מתעטפים בטלית קטן אפשר לברך 'להתעטף', אבל אם לא מתעטפים אין לברך 'להתעטף'. ואלו שהוא מביא מהם, הוא אינו יודע אם בירכו 'להתלבש בציצית' או 'על מצוות ציצית'.
"… אחד מהגדולים שהיה זהיר מאד במצות ציצית, וכן תלמידיו הגדולים אחריו, וכן כמה ת"ח אחריו, נהגו בטלית שיש לו בית צואר. אמנם לא ידענו שפיר אם ברכו להתלבש בציצית, או על מצות ציצית;
… בימיהם היו רגילים בכסות המכסה הראש והגוף, כדאמר טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו, וגדול יוצא בו עראי, חייב בציצית, ולכך תיקנו לברך להתעטף בציצית, אבל כסות שאינו מכסה הראש, לעולם אין לברך עליו להתעטף.
… ומ"מ, לא להפליג אדברי א"ז קאתינא, אלא נראה דבעינן למעבד בדרך דנפקינן ביה, גם ידי א"ז, והנוהג בטלית שיש לו בית הצואר, יעשנו קצת גדול, שיוכל לכסות ראשו ורובו מאחוריו, בשעת ברכה יעטפנו על ראשו ויפשילנו לאחוריו, ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואח"כ ימשכנו מעל ראשו לפניו, שיהא נתלה בצוארו בבית הצואר של הטלית, וכה"ג מברך שפיר להתעטף, שהרי נתעטף בו."
טור אורח חיים ח
וכן כתב הטור, שעל ציצית שבחלוקו מברך להתעטף. (וכ"כ הב"י והב"ח שמשמע מהטור).
"ואם ירצה להתעטף מיד בקומו, כדי שלא ילך ארבע אמות בלא ציצית, או שיש לו ציצית בחלוקו, יכול ללובשו מיד בלא ברכה, ולכשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברך "להתעטף בציצית". או אם יתעטף אחר כך בטלית אחרת, יברך עליה ויכוין לפטור גם את זאת שלבש כבר."
שו"ע או"ח ח, ו
"על טלית קטן יכול לברך "להתעטף", אף על פי שאינו מתעטף אלא לובשו."
מעשה רב (לגר"א) אות טו-טז
"טו מברך ולובש ומכסה ראשו בטלית ואין צריך להתעטף כעטיפת ישמעאלים.
טז גם על טלית קטן נוסח הברכה להתעטף בציצית."
בן איש חי שנה ראשונה פרשת בראשית אות ו
"בין בטלית גדול ובין בטלית קטן יברך מעומד. ומנהג רבינו האר"י ז"ל שגם ט"ק היה תחלה מעטף בו ראשו ואח"כ מוריד אותו על גופו, ולפיכך היה מברך על ט"ק "להתעטף". וכל אדם אם יעשה כן הנה מה טוב. אך מי שאינו מעטף בו ראשו אלא תכף מורידו על גופו ולובשו, יברך "על מצות ציצית" ולא יברך "להתעטף":"
שו"ת אור לציון חלק ב פרק ב – הלכות ציצית
"א. שאלה. איזו ברכה מברכים כשלובשים טלית קטן.
תשובה. לכתחילה יש להתעטף בטלית קטן בשעת הברכה, ואז יברך להתעטף בציצית, ואם לובש את הטלית בלא עיטוף, אם ירצה יברך להתעטף בציצית, ואם ירצה יברך על מצות ציצית."
באורים שם
"ומ"מ אם אינו מתעטף בו אלא לובשו, מה שירצה יברך, וכמו שמשמע מלשון מרן שם בסעיף ו', שכתב, על טלית קטן יכול לברך להתעטף אעפ"י שאינו מתעטף בו אלא לובשו, ומשמע שיכול ג"כ לברך על מצות ציצית."
שולחן ערוך הרב ח, ז
כתב שאם רוצה לברך להתעטף טוב שיתעטף בראשו בפועל, ואם מאיזו סיבה אינו מתעטף יברך 'על מצוות'.
"וכן יעשה בטליתות קטנים שלנו אע"פ דקיימא לן דיוצאין בה ידי חובת ציצית אע"פ שאין בהם עיטוף מכל מקום כדי לצאת לדברי הכל(א) אם רוצה לברך להתעטף בציצית טוב שיניח הטלית קטן על ראשו ורוחב הטלית יהיה לקומתו שכן הוא דרך העיטוף ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות ואח"כ ימשכנו מעל ראשו וילבשנו.
ודוקא בבגד שעושין כעין חתיכה אחת מרובעת ובית הצואר באמצע וא"כ כשמתעטף בארכו [סביב] ראשו ורוחב גופו כמו שנתבאר דזהו דוקא מיקרי עיטוף הוי ליה ב' ציצית מצד זה וב' ציצית מצד זה אבל אם הבגד תפור א"כ כשיתעטף בארכו סביב ראשו ורוחב גופו אזי יבאו כל הד' ציצית מצד אחד ולא נכון לעשות כן כמו שיתבאר לקמן לכן ילבשנו כדרכו ולא יתעטף בו כלל על ראשו ולא יברך עליו להתעטף בציצית אלא יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ציצית.
וכן אפילו על טלית קטן העשוי מחתיכה אחת מרובעת ואינו תפור אם לובשו כדרכו ואין מעטף בו ראשו מברך ג"כ על מצות ציצית:"
דעת שו"ע
בית יוסף אורח חיים סימן ח
הביא מהכלבו ונימוק"י לברך 'על מצוות', והביא את קושיית מהר"י אבוהב ש'על' משמע לשעבר והרי ברכה זו היא לפני קיום המצווה. והביא מהאגור בשם מהרי"ל שיש מברכים להתעטף ושכך משמע מהטור.
"ויברך להתעטף בציצית. בתוספתא דברכות פרק בתרא (הט"ו) ועיין בסימן כ"ב: ולענין טלית קטן כתוב בכלבו (סי' כב) שאין מברכין עליו להתעטף בציצית אלא על מצות וגם בנמוקי יוסף (ציצית יב.) כתוב שנהגו שלא לברך עליו להתעטף אלא נהגו לברך על מצות ציצית ואין לבטל המנהג עכ"ל ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל הקשה דכיון דקיימא לן (פסחים ז:) דעל לשעבר משמע וקיימא לן (שם) דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן היאך יברך על מצוה זו על וכן כתב האגור (סי' כח) בשם מהר"י מולין (תשו' מהרי"ל סי' י) שיש מברכין על טלית קטן להתעטף וכן משמע באורח חיים ואין לחוש אם יש בו עיטוף כי נוסח הברכה היא כמו לישב בסוכה וכהנה רבות עכ"ל ומה שכתב שבאורח חיים משמע שמברכין על טלית קטן להתעטף הוא ממה שכתב בסמוך שאם יש לו ציצית בחלוקו יכול ללבשו מיד וכו' ויברך להתעטף בציצית:"
שולחן גבוה או"ח ח, ט
הביא את דברי הב"י, שהביא את שתי הדעות, וכתב על פי זה, שכוונתו בשו"ע לומר שמי שרוצה יכול לברך כך או כך.
והוסיף, שגם הרמ"א מסכים שאפשר לברך כך או כך, והרמ"א רק הביא את דעת האומרים לברך 'על מצוות' כדי לומר שאפשר כך או כך.
"זה לשונו בב"י… עד כאן בבית יוסף. ועל כן כתב רבנו הכא בזה הלשון על טלית קטן יכול לברך להתעטף כו' דבזה כולל ב' הסברות. כלומר אף על פי שנהגו לברך על מצות ציצית יכול לברך גם כן אם ירצה להתעטף מטעם שאמר. והרב המפה פרושי מפרש דבריו וכן הוא בהרבה מקומות ומה שכתב ויש אומרים כמו דיש אומרים כו' ולא הכריע על כן כתב בלשון הזה דיכול לברך או הכי או הכי לחוש לב' הסברות."
חלקו של ידיד או"ח ח
הרב ידידיה שמואל טאריקה (1713-1769, מוכר מהספר בן ידיד על הרמב"ם), מסביר שממה שהביא הב"י קושיה על נוסח ברכת 'על מצוות' משמע שלדעתו אין לברך כך, ולכן מסביר שכוונתו בשו"ע שכתב ש'יכול' לברך להתעטף, הכוונה שלמרות שאינו מתעטף יכול לברך כך, אבל בכל אופן אין לברך 'על מצוות ציצית'.
"ויברך להתעטף בציצית עכ"ל. ב[..] כתב מרן ס"ו על טלית קטן יכול לברך להתעטף כו'. והקשה הר"ב בג"ח באות ב' בשם מר זקנו ז"ל דמשמע דיכול לברך להתעטף ואם בירך על מצות ציצית ש"ד. וממ"ש בב"י נראה שנדחה סברת הכלבו והנימוק"י שכתבו שמברך על משום דעל מעיקרא משמע א"ד. ולעד"ן דלק"מ דכוונת מרן ז"ל היא פשוטה דיכול לברך להתעטף אע"פ שאינו מתעטף אלא לובשו דנוסח הברכה הוא וכמ"ש בב"י, אבל על מצות ציצית דמרן [אולי: למרן. אורי] אין לברך כלל… (בהמשך תירץ את קושיית מהר"י אבוהב על הנוסח)"
כף החיים ח
בס"ק כה הביא מחלוקת בדעת השו"ע, האם הרוצה יכול לברך על טלית קטן 'על מצוות ציצית'. ובס"ק כז הרחיב בדברי השו"ג שביאר שזה אינו תלוי בבגד אלא בצורת העטיפה, וסיים למעשה שמי שלא רוצה להתעטף בטלית קטן יברך 'על מצוות ציצית'.
"(כה) סעיף ו: על טלית קטן יכול לברך להתעטף וכו' — השו"ג ס"ק ט' כתב דדעת מרן ז"ל דיכול לברך "להתעטף" גם כן אם ירצה, עיין שם. אבל הרב חלקו של ידיד כתב דדעת מרן ז"ל אין לברך כלל "על מצות ציצית", עיין שם. ועיין עוד בדברינו לקמן אות כז.
(כו) שם: אף על פי שאינו מתעטף אלא לובשו — והברכה ד"להתעטף", נוסח הברכה היא כך, כמו "לישב בסוכה". בית יוסף, ט"ז ס"ק ו.
(כז) שם בהג"ה: יש אומרים שמברכין עליו על מצות ציצית וכו' — וכן כתב ר' זלמן אות ז', קיצור שולחן ערוך סימן ט אות ט. וטעם המנהג שנהגו לברך "על מצות ציצית", כתב בדרכי משה אות ה' כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה, ולכן לא תקנו לשון מברכין "להתעטף" או "להתלבש", דאז הוי משמע דעכשיו מקיימי המצוה כהוגן; רק מברכין להשם יתברך שנתן לנו מצות ציצית, ואף שאין מקיימים אותה עכשיו כתקנה, ולכן תקנו לשון "על" דלשעבר משמע, עד כאן לשונו. והביאו ט"ז ס"ק ז. ועיין שערי תשובה אות ג' ואות ז', שכתב אף לדעת הרמ"א, אם לובש טלית קטן בדרך עטיפה, עדיף טפי שיברך "להתעטף", עיין שם. וכן כתב השו"ג באות הנזכר, דרמ"א ומרן לא פליגי, דדעת שניהם אם ירצה להתעטף בטלית קטן יכול לברך "להתעטף", יעויין שם. וזה לשון התשב"ץ חלק ב' סימן מ': אינו תלוי החילוק של ברכת "להתעטף" לברכת "על מצות" בין טלית קטן לגדול, רק בין אם מכסה בו דרך עטיפה ללובשו דרך מלבוש, עיין שם, והביאו עיקרי הד"ט סימן ב' אות נו"ן. אמנם התשב"ץ ז"ל הסכים לברך "להתעטף" בין דרך עטיפה בין דרך מלבוש, והביאו ער"ה אות ג' ושערי תשובה שם. והאר"י ז"ל, כשהיה לובש טלית קטן, היה נוהג לעטוף בו ראשו ממש, והיה מברך "להתעטף בציצית", ואחר כך היה שומטו מעל ראשו ומורידו על שני כתפיו כדרך לבישתו. שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו', וכן כתב פרי עץ חיים בשער הציצית פרק א', עולת תמיד דף כ"ד עמוד א', מצת שימורים דף י"ב עמוד ד', נגיד ומצוה בדרושי הציצית. ולעניין דינא, אם רוצה להתעטף בו בשעת ברכה, יברך "להתעטף"; אבל אם לובשו כדרכו בלא עטיפה, יברך "על מצות", וכן כתב בן איש חי נר"ו שם אות ו'."
אם החליף בין הברכות
חיי אדם א, יב, ד
"נוהגין לברך על טלית קטן "על מצות ציצית", ועל טלית גדול "להתעטף". ואם הפך, יצא. ואפילו לכתחלה יכול לברך על טלית קטן "להתעטף", אף על פי שאינו מתעטף בו."
משנה ברורה ח, יז
"ואין לשנות – היינו בט"ק שלנו שאין מתעטפין בו אבל בט"ק שמתעטף בו כמבואר בס"ג יכול לכתחלה לברך להתעטף ובדיעבד אם בירך בכל ט"ק להתעטף או שבירך על ט"ג על מצות ציצית יצא."
כף החיים ח, ט
בס"ק ט הביא מהמצת שימורים, שמי שמתעטף בטלית גדול רק על גופו ומברך 'להתעטף', זו ברכה לבטלה.
ובס"ק כ הביא בשם הזרע אברהם שהמברך על טלית גדול 'על מצוות ציצית' לא יצא כי משנה ממטבע שטבעו חכמים. והוא סובר שיצא, והביא את דברי הח"א.
"וזה לשון מצת שימורים דף כ"ג ע"ד: המתעטפים בטלית גדול גופם בלבד ולא את ראשם, הויא לה ברכה לבטלה, כי מה שאומרים "להתעטף בציצית" הוא עיקר את ראשם, והם מתעטפים גופם לבד."
ס"ק כ
"ואם בירך על טלית גדול "על מצות ציצית", מפורש יוצא מדברי הזרע אברהם חלק א' סימן ב' דלא יצא, דהוה ליה משנה מטבע שטבעו חכמים בברכות דלא יצא, עיין שם. ולי נראה דיצא בדיעבד ואינו חוזר ומברך "להתעטף", דאין בזה משום משנה מטבע וכו', וכמו שהוכחתי בתשובותי. סידור בית יעקב אות א', וכן כתב חיי אדם כלל י"ב אות ד' דאם בירך על טלית גדול "על מצות ציצית" ועל טלית קטן "להתעטף" יצא, עיין שם"
'להתלבש בציצית'
לא נמצא באחרונים מי שאמר לברך 'להתלבש בציצית'.
מהר"ם – הובא בשו"ת מהר"ח אור זרוע סימן ד
הורה לברך 'להתלבש בציצית'.
"מורי רבינו מאיר זצ"ל, הורה לי לברך על טלית קטן שיש בו בית צואר ולובשין אותו. ואמר לי מורי שיש לברך עליו להתלבש בציצית."
שו"ת מהר"ם מינץ סימן קי
כתב שחייב לברך על טלית קטן. וביאר שנוסח הברכה נקבע לפי עניינו של הבגד, שבטלית גדול מברך 'להתעטף בציצית', על טלית קטן שעיקר לבישתו לצורך המצווה מברך 'על מצוות ציצית', ועל בגד שמקובל ללבוש כלבוש מברכים 'על לבישת ציצית'.
וביאר שמה שכתב בתה"ד להתעטף בטלית קטן בתחילה, זה מפני שהיה קשה לו לשנות את נוסח הברכה.
"אך בזה ליכא ספיקא או נידנוד או גמגום, דמי שלבש בגד גדול באורך ורוחב כשיעור, ויש לו ד' כנפות ב' לפניו וב' לאחריו ויש לו בית צואר באמצע, שהוא חייב לברך על לבישת ציצית, או ללבוש ציצית, כדכתיב קרא על כנפי בגדיהם. (וכן איתא במיימ' בהג"ה וז"ל הלובש טלית כו' הרי זה קיים מצות עשה, הגה). אבל אין לברך להתעטף, כיון דאינה כעטיפת ישמעאלים. ובזה ליכא ספיקא דחייב לברך, אם אינו סתום כקוט או כחלוק (וטעמא דקוט וחלוק דפטורין, היינו טעמא כיון דרובו או עיקרו סתום, הוי כאלו כולו סתום דאזלי' בתר עיקר הבגד, כדאמרינן גבי הוא של עור כו'). וכן האמת, הכל לפי מה שהוא בגד, אם לובשיהו דרך לבישה מברך ללבוש. אם מתעטף בה, מברך להתעטף. וד' כנפות שלנו, מברך על מצות ציצית. וטעמ' משו' דעיק' לבישתו לשם מצות, לכן מברכים על מצות. כיון דאין דרך לבישה בכה"ג לצורך, רק משום מצוה לבשוהו, לכן אין שייך לברך על לבישת ציצי', (דכל) [דעל] לביש' ציצי' מברכין מי שלב' בגד שהוא דרך כל העול' ללבו', ויש בו ד' כנפות ועשה בהן ציצי' מברכי על לבישת. ומה שכתבת וז"ל עיני ראו מהגאון מה"ר איסרלין מרפורק וז"ל שלעולם הוא מתעטף כו' ומסתמא כוונתו כו' עכ"ל. ידעתי בני ידעתי, אך לא מטעמא דידך, רק כוונתו היה דק' בעיניו לשנות הברכה לברך על מצות ציצית, כיון דבעלמא מברכין להתעטף, לכך מתעטף בראשו מתחילה, כדי לברך להתעטף. וכן שמעתי מפי למדן אחד שמהר"י הנ"ל מברך להתעטף, וכן ברו' לי דטעמא דידיה כך היה. (אבל אם היה סבור דלביש' לא היה חייב לברך, ומשום ההו' רגע שמתעטף בראש יברך, חלילה וחס, אבל כדי להשוות הברכה מועיל זה עיטוף כל דהו וק"ל)."
ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות ציצית ותפילין
"אמר מהר"י סג"ל מי שלובש טלית קטן וגם מתעטף אח"כ בגדול. בשחר שהוא לובש הקטן יבדוק ציציותיו, ואין יכול לברך אז בלי נ"י, אך לובש בלא ברכה. וכשמברך אח"כ על הגדול יתפוס כאחד ציציות של הקטן ויצא בברכה אחת לשניהן. ומי שאין לו רק קטן, יברך עליו קודם ברוך שאמר להתלבש בציצית או על מצות ציצית."
כף החיים ח, כ
כתב על מי שבירך על טלית גדול 'להתלבש' שבדיעבד יצא.
"ואם בירך על טלית גדול "על מצות ציצית"… וכן אם בירך "להתלבש בציצית" יצא בדיעבד, משום דיש פוסקים דסבירא להו דיברך על טלית קטן "להתלבש".
מקורות נוספים
דרכי משה הקצר אורח חיים ח, ה
הרמ"א מציע הסבר למנהג לברך 'על מצות ציצית' למרות שזה משמע לשון לשעבר, ואומר שמפני שחששו לדעה שאין מצווה בטלית קטן, תיקנו לברך באופן כללי על המצווה, שמא עכשיו לא מקיימים אותה.
"והמנהג לברך על מצות ציצית וטעם המנהג נראה לי כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה ולכן לא מברכין להתעטף או להתלבש דאז הוה משמע דעכשיו מקיימין המצוה כהוגן רק מברכין השם יתברך שנתן לנו מצות ציצית ואף שאין מקיימין אותה עכשיו כתקנה ולכן תקנו לשון על דלשעבר משמע כן נראה לי טעם המנהג וכן כתב הרא"ש ז"ל בשם ר"ת (שבת) פרק רבי אליעזר דמילה (סי' י) ופרק קמא דפסחים (סי' י) לענין ברכת מילה ועיין שם."
שו"ת מהרי"ל החדשות סימן ד
הביא מנהגים שונים איך מברכים על טלית קטן וביאר אותם.
"א [באגור: עוד נשאל על טלית קטן שלובשין איך מברכין עליו].
ועל טלית קטן יש מברכין להתעטף וכן משמע באורח חיים ואין לחוש אם אין [בו] עטוף דטופס ברכה כן הוא ואין לשנות המטבע. וכיוצא בו לישב בסוכה אפילו דמפרש לישב כפשוטו וכן על חזרת ועל הפירות וכה"ג טובא תן לחכם וכו' שאין משנין המטבע, והמברכין על מצות כי כן נמצא ביש הילכות ברובו וברוב סידורים וטעמא נ"ל דילפינן ליה מברכת תפילין של ראש לפי אותו החילוק שנעשה מהר ואין שהות בעשייתו הוא הדין טלית קטן, אכן מהר"ם היה מברך כמה שכתב מר ואטלית קטן קאי העשוי כמנהגינו בני רינוס."