ט – תענית חלום | הרב דוד פומרנץ

תענית חלום אצל הרב קוק

תענית חלום – יסוד של עשיית מצוה ועבירה יחד

באגרות הראיה א, אגרת שכ, עמוד שס, הרב קוק למד יסוד מדין תענית חלום (ומדין נזיר) שמותר לעשות מצוה גדולה שיש בה עבירה, והשווה זאת להיתר מכירה:

"תוספות ד"ה אמר… המצוה שהוא עושה התענית גדול יותר מן העבירה…ומכל מקום יש קצת חטא. הנני תודה לא-ל מרוצה בכל דבר של עלבון, אפילו מצד המתכונים להקניטני, וביחוד שההוראה הכבידה הזאת [של היתר העבודה, הפירות והסחורה בשנה השביעית] דומה היא לתענית חלום בשבת, ולנזיר, ולדברי התוספות (תענית יא. ועוד), דאע"פ שהמצוה לענ"ד היא גדולה הרבה מן החטא שיש כאן, מ"מ צד החטא צריך כפרה. ויהי רצון שיהי' עינוי נפש זה לכפרה, וישאר כח המצוה של הגדלת ישוב ארץ הקודש, בשעת רצון של צמיחת קרן ישועה לעם ד', בכל אורו וקדושתו…"

וכ"כ בעץ הדר סימן טז (בהוצאת זולדן עמוד פח) שלמד מתענית חלום שיש גם מצב של עבירה שיש בה גם מצוה כשהעבירה חמורה – כאשר מתחיל במצוה ואינו גומרה:

"כך היא המידה שהמתחיל [מצוה] ואינו גומר גרוע הוא ממי שלא התחיל כלל, אע"ג דיש לומר בפרטים אחרים שהוא עדיף. ממנו, מכל מקום לא יפלא אם נאמר שיש כאן קצת זכות של התחלת המצוה, ועבירה מיוחדת שעשה אותה בדרך פגם, שהוא בזה גרוע מלא עשאה כלל, אעפ"י שאילו לא עשאה הי' זה החלק של קצת המצוה חסר ממנו, וכהאי גוונא דכתבו התוספות (תענית יא. ד"ה האומר), בתעניות בכלל ובמתענה תענית חלום בשבת בפרט, דיש בו חטא וגם מצוה בבת אחת, אלא ששם המצוה גדולה מן החטא, וכאן יש לומר דהכי נמי במתחיל קצת מצוה ולא גמרה, דמה שפוגם את המצוה בפועל במה שמתחילה ואינו גומרה, עושה הוא חטא בזה שלא היה נמצא במבטל לגמרי".

 

עין איה ברכות ט, לב

זהו המקור החזק ביותר אצל הרב קוק לכך שיש בעיה בתענית חלום; נראה שהאמירה כאן היא שיש קלקול בכך שאדם הגיע למצב שהחלום השפיע עליו עד כדי כך שהוא נזקק לתענית. אין הכוונה שעדיף שלא לצום:

"אר"ח כל חלום ולא טוות". הצום על החלום בא רק בהיות נפשו עגומה עליו ממנו גם בהקיץ. ע"כ אמר באשר כל פעולות הנפש הטבעיות ודאי הן לטובה לתכונת האדם, כי כל אשר עשה ד' הוא טוב, וכיון שהחלום הוא טבע קיים לאדם, ודאי שתנועות הנפש שע"פ החלומות הנה טובות לאדם לגופו ולנפשו. אמנם כאשר בכל כוחות הנפש אינם טובים כ"א כשעומדים בגבולם אבל כשעוברים את הגבול הנועד להם כבר חוזרים הם להפסד וחסרון, כן גם החלומות, טובים הם רק כשיפעלו את פעולת רישומם רק בשעתם דהיינו בעת השינה, שע"ז נועדו. אבל כיון שהתגברו כ"כ עד שפועלים ג"כ על מצב הנפש גם בעת היקיצה, עד שנפשו עגומה עליו וחפץ להתענות מרוב עגמת נפשו, בזה הוא עובר את גבול טבעו, והוא בתור תכונה נפרזה שלעולם אינה משובחת, והוא אות על איזה קלקול והפסד במצב הנפשי."

 

עין איה ברכות ט, מח

בביאורו לגמרא על הטבת חלום מבאר הרב קוק שלא צריך להתעלם מתכונות נפשו, ולכן אם יש לו חלום שמציק לו, אל לו להיות אדיש אליו, וכדאי לעשות הטבת חלום (הרב משה צוריאל בערך על תענית חלום הפנה לעין איה כאן – משמע שהבין שהעיקרון נכון גם לתענית חלום):

"(ברכות נה:): "א"ר הונא ב"ר אמי א"ר פדת א"ר יוחנן, הרואה חלום ונפשו עגומה עליו ילך ויפתרנו בפני שלשה, יפתרנו ס"ד כו' אלא ילך ויטיבנו בפני שלשה, ליתי תלתא דמרחמי ליה ולימא להו חלמא טבא חזאי כו'".

"ראשית דרכי חיזוק כח הצדק באדם הוא שירגיל עצמו שלא ישים לאל רגשו הפנימי, כי פעמים רבות קול אלהים הוא הקורא לו מקירות לבו לסור מדרך רעה ושלא להחזיק בעול. ע"כ ראוי שירגיל האדם את הנהגתו שלא לרמוס ברגל גאוה על המית נפשו הפנימית, ואז באמת ימשיך מזה הכונה המכוונת לשם ית', שיצר ועשה לנו את הנפש הזאת באופן שתתרגש לפעמים מעסקי רשע וסילוף דרך ישרה. ע"כ בראותו חלום ונפשו עגומה עליו, אין טוב שיתעמר בהמית נפשו העדינה כי בת מרום היא. כי ההעברה בשתיקה באין פנות אל העגמת נפש הפנימית תביא את האדם להשליך אחרי גו את רגש הטוב והיושר הפנימי ג"כ, ואז ימוט לו יסוד אחד מיסודי המוסר היותר קרובים וחזקים. כ"א יטפל בה וישתדל להפך את הרגש העגום לרגש של שמחה ותנחומין, ע"י דברים טובים וניחומים של מסבת רעים אהובים, ותהי' התועלת הבאה מזה כפלים. האחד שיתגדל וישתלם אצלו החוש של שמיעה אל הרגש הפנימי, ויתעורר פעמים רבות לשמע רגשי יצרו הטוב המעוררו לכל מעגל טוב. כי ישנם פעמים רבות שלב האדם מתחיל להתעורר בעצמו אל רוממות ההוד שבתורה ועבודת ד' הטהורה, ורגשי אהבת ד' וחשק תורה ויראת שמים רוממה יפכו בלבו, אך בהיותו בלתי מורגל לשים לב אל רגשותיו הפנימים, יחשב שהדברים המתרגשים בלבבו אין כדאי לשום אליהם לב, ויסיח מהם דעתו וישקיע הלך נפשו בענינים אחרים, ולפעמים ג"כ הפכים וגרועים הרבה מרגשי לבבו הטהורים הפנימיים, ויאבד בזה רב טוב שהי' יכול להרויח אם הי' משים לבו לתביעות נפשו הפנימית, ע"כ טובה גדולה כרוכה בהנהגה זאת של שימת לב אל מאורע פנימי שבמצב נפשו פנימה. והטובה השניה בזה היא, של השמת [] דרך הטוב והצדק, הוא ההסכמה הגמורה להיות נמשך אל כלל הציבור ולא לפרוש מדרכיהם. והמנהגים המוסכמים בתור צדק ויושר, או המונהגים בתור הרחבה ומלואים לתורה ולתעודה, אף שאינם עקרי תורה, הם מועילים הרבה להפריח כח הטוב ורגשי אהבת ד' ויראתו בלבו של אדם. ועם זה השקפת השלום והאהבה הכללית הבאה משיווי המעשים וההרגשות הפנימיות. וכיון שההכנעה אל הסכמת הכלל מביאה את האדם לדרך טובה וישרה, כבר היא אחת מחלקי המוסר, שלא יחסר בהנהגה הכללית ענינים עוזרים לה בפועל. ולזאת תטיב פעולת סיעת אוהבים, תלתא דמרחמי, האומרים שהחלום טוב הוא ויהי' טוב, להוציא ההוראה והרגש הפנימי אל פועל השמחה והטוב. והחסרון המוסרי שלמלאותו בא החלום ע"פ סוד ההשגחה העליונה, יתמלא ע"י ההכרה הפנימית שיתוסף לחולם בערך יקרת החברה ואהבת רעים. וההסכמה הראויה לרדוף להשוות רגשותיו, ומכל שכן מעשיו והנהגותיו לכלל הציבור, שבהשלמתם העתידה במערכת הכלל לבטח כולם הנם אוהבים ומרחמים, "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" ."

 

עין איה ברכות ט, סו

הגמרא בברכות נה, ב:

"שמואל כי הוי חזא חלמא בישא הוה אמר וחלומות השוא ידברו, וכי הוי חזא חלמא טבא הוה מתמה ואמר וכי החלומות שוא ידברו, והא כתיב בחלום אדבר בו".

הרב בעין איה מסביר מדוע שמואל ייחס דווקא את החלומות הרעים למקרה ואת החלומות הטובים לכוונה. תופעות בעולם שנוסדו בכוונה הן עושות טוב, ודברים שהם במקרה הם לאו דווקא טובים. אבל זה רק באדם גדול כשמואל, באדם רגיל גם החלומות שלו הרעים יכולים להיות בכוונת מכוון:

"יש הבדל בין כלל הדבר לפרטיו. אין ספק שכללות החלומות וחקיהם הכוללים בנפש נוצרו ע"פ העצה העליונה לתכלית הגונה וטובה, אמנם כבד למצא בהמון החלומות הפרטיים את המכוון מכלל, כאשר המון כוחות מקריים מרעיונות האדם ונטיותיו ותהלוכותיו פועלים עליו. אמנם כפי הנוהג ברוב אפשר שימציא המקרה איזה דבר גם מבלעדי כונה פועלת, הרוח ילך לדרכו ויניע את עצי היער, יגביה ערימות חול וכיו"ב. אמנם דברים שנוסדו רק ע"פ המקרה לא יהיו מכוונים לתכלית טוב והנאה של האדם, כל דבר שהאדם מוצא בו תועלת יבא לו רק ע"פ ענין של כונה. ע"כ באשר החלומות יש מהם הבאות ,מסדר הטבעי של זרם הרעיונות, ואין חובה למצא בהם חפץ בעצמם זולת מה שנוגע לההטבה המוסרית, שזה ודאי גם שמואל השתמש בהם בעת מצא חפץ לו בכמו אלה. אבל הלא ודאי יש גם בחק החלומות ג"כ סדר וכונה, שע"פ המחזות המכוונות נוהג הסדר ברוב, ככל עניני הטבע הכוללים, כאשר ירד הגשם והשלג כדי להשקות הצמחים ויפול ג"כ על צחיח סלע. ע"כ החליט שמואל שהחלק המכוון של החלומות המה הטובים שבהם שהם משמחים לבו של אדם, וכל דבר שהאדם נהנה ושמח בו ודאי נוצר לכונה ותועלת, ע"כ אין החלומות מפאת זה שוא כ"א הם נכנסים אל חוג המכוון של סוגו העליון נאמר "בחלום אדבר בו". אמנם הרעים שבהם, המבעיתים ומסירים את השמחה מלב האדם שהיא דרושה מאד לשלימותו, ראוי ליחס למסיבות מקריות הבאות מסדר החקים הכלליים. מובן הדבר שהחלטה כזאת נאותה רק לקדוש עליון כשמואל, אשר לפי טהרת נפשו לא הי' צריך לשום דבר לתן בלבבו מורך כדי להחליש איזה כוחות רעים, שכבר זיקק נפשו למדי. ע"כ לא הי' לו חפץ כ"א באלה המאורעות המשמחים את הלב ומצהילים את הנפש. מה שא"כ אנשים שיש בלבבם קשיות של מדות רעות, להם נכונים החלומות הרעים בתור צירי השגחה לרכך קושי לבם, כדאמרי' "והאלהים עשה שיראו מלפניו"י זה חלום רע."

 

עין איה שבת יא, פ"א לח

אדם שגופו ונפשו בריאים, אם הוא מתחיל להימשך לצדדים גשמיים הדבר יבוא לידי ביטוי בחלומות שלו. אם תכף ומיד יתעורר על כך לחזור בתשובה ולהתענות, זה יועיל לו מאוד, ואם ימתין כבר יתרגל בחומריות ויהיה קשה לו יותר לפרוש. ואפילו בשבת יצום, שזה העונג שלו שחוזר בתשובה:

"אמר להו: תענית חלום הוא, ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב חסדא: ובו ביום, אמר רב יוסף ואפילו בשבת.

האדם הבריא בגופו ובנפשו, שהולך בדרך ישרה ולא עיות דרכיו ולא טמטם רגשותיו ע"י חשבונות רבים, מוכן הוא להרגיש בכל דבר העומד מצד החכמה העליונה, להרגיש על ידו במה שנוגע להטבת דרכיו בסורם מעט מדרך הנכונה, גם ברושם דק וקל. והנה החלומות הם ביחס המעמד המוסרי של האדם, מה שהוא הטעם והנטיה למצב החומרי. האדם שטבעו שלם ירגיש נטיה לדברים שמבריאים את גופו, וכמו נטיה מתנגדת לדברים שיוכלו לגרם לו היזק גופני. אם יבא איזה דבר לתוך הקנה, יתקומם השיעול לעומתו לגרשו טרם השתרש להזיק. וכמוהו רבים מדרשי החסד שאנו רואים ביצירה הגופנית, שהוכנו דרכי ההרגשה להשמר מכל נזק בהתחלתו. ואם ישים האדם לב להדבר המורגש לו ינצל מההיזק, ואם יקשה לבבו וילך מנגד לטבעו הפנימי, ואל ההזהרה הסידורית בפנימיותו לא יטה אוזן, אז תגדל הרעה, עד שיהי' נצרך לאמצעיים גדולים וקשים להנצל ולהעזר מהרעה שכבר השתרשה בקרבו, תחת אשר בשומו אל לב בעוד היתה זאת הרעה בראשית צמיחתה, הי' יכול על נקלה להשמר ממנה. והנה ראשית כל נפילה מוסרית מתרקמת במצב הנפש פנימה במחשבה ורגשי לב. ע"כ כאשר יפול האדם במצבו הפנימי ממדרגה שהיה עומד עלי', ויהי' נוטה יותר אל דרך הבהמות והחומריות הגסה ע"פ פנימיות מצב נפשו, שבהשתרש דיעות כאלה בצאתן ממדריגות רגשי לב והרהורים למצב הסכמות מעשיות, יביאוהו למעשים רעים והשחתות גדולות. זאת היא מדרכי החכמה העליונה, שלפי מצב נפילה רוחנית באדם כן יבעתוהו חלומותיו. ובהיותו זריז לחפש דרכיו ולתקן ולקומם מיד את נפילתו, העומדת רק בתור נטיה והכנה, הנה קלע אל המטרה שאליה נוסדו טבע החלומות ביצירה בכלל, ע"כ באשר ע"פ רוב הנטיות הרעות יבאו באדם ע"פ הטייתו ביותר מן המדה אל נטיותיו החומריות, בתאוות גופניות והנלוות עליהן מהמדות הרעות הבאות לרגלן, כעס גאוה קנאה וכיו"ב, ע"כ בשומו אל לב למצב נפשו פנימה, ובמצאו את תוכן החלום שהוא מתאים אל תכונתו וקלקולה, הנה החכם ימהר להסיר הנטיה הבלתי נכונה, בהקדישו היום ההוא לתענית להגביר כחו הנפשי הנוטה לטוב ולקדושה, אז יכלו ויאבדו אותם הרשמים הפנימיים שגרמו את מחזה החלום המחריד, ותשוב לו שלות צדיקים במילואה.

"יפה תענית לחלום כאש לנעורת", כי הנטיה הרעה בעודה חלושה, היא מתבטלת תיכף בהריחה ריח ההתגברות הרוחנית ולא ישאר לה זכר. אמנם כל זה הוא כאשר ימהר האדם להכריע את הצד הטוב, עד שלא הספיקו עדיין המעשים שבפועל להתרקם לפי דרך הנטיה השפלה שהתחילה להתחולל בנפשו הפנימית. אבל כאשר ימים יעבודו, וע"פ הנטיה שכבר מצאה לה מקום בנפש יעברו ארחות חיים בפועל, אז תתחזק ע"י פעולות ממשיות, ומדות יוצאות בצורתן הרעה אל הפועל. אז אין הדבר בטוח שיספיק משקל של תענית יומי להכריע את הכף, לישר את הנטיה. כי בהשתרש הדבר צריך חיפוש יותר נמרץ ובחינה יותר חודרת, אם כבר הושרשה הנטיה ללא צדק לחפצים כוזבים ודמיונים מתעים מקרב נפשו. ע"כ רק "בו ביום" ההבטחה ע"י התענית הבאה לרגלי החלום המורגש.

והנה השבת באה לרומם את הקדושה הכללית והפרטית, "קודש היא להם". עונג השבת באכילה ושתיה נכבד הוא מאד, כל זמן שיוכל האדם לרומם את כחותיו הטובים הרוחניים לרגלי התחזקות הכוחות הגופניים. אמנם החלום המבעית בא לאות כי אין שלום פנימי באדם, כי נטייתו החומרית הבהמית התגברה עליו עד שקרוב הדבר שתמשכהו ברשתה ויפול גם במעשים רעים, ע"כ אין העידון החיצוני מוסיף לו אז ברכה, כי מה בצע שיתענג בשעה הקטנה של האוכל והמשתה, אם בקרבו תסתער סערת לב מאבדן השמחה הרוחנית הטהורה הממלאת תמיד לבותיהם של צדיקים וישרי דרך. ע"כ העונג האמיתי ישוב לו במלאו [את] נפשו בדבר אשר היא מרגשת בו חסרונה, בחיים שקטים ועידון פנימי, בהישירו משקל דרכי חייו ושומו גבול לכוחות נפשו, שיצעדו בטח דרכם בדרך החיים והטוב ולא יניח להנטיות החומריות, שכבר בא האות שהרחיבו את צעדיהן יותר מהראוי, להתחזק עוד יותר ע"י הגסות שיעים עליהם התענוג החומרי של מאכלים ערבים ומעדנים, שעלולים להמשיך ביותר את האדם אל נטיה לחיים גסים בהמיים, בעת שמצב נפשו עומד בהתרגשות, ואין שמחת לבבו עמו מפני ביעתותי לילה. ע"כ טוב לו שימשך ידו מזה, ויתעדן בעונג פנימי הבנוי ע"פ הנטיה היותר פנימית שבנפש, שהוא עונג אמיתי. שרוחו יתחזק על ידו ונפשו תחגור עז ובטחון, ושמחה בד' הטוב והישר המורה חטאים בדרך, ע"כ "א"ר יוסף ואפילו בשבת".

 

המעשה עם הרב אריה לוין

מספר הרצי"ה ב"לשלשה באלול" ב, נ על מעשה עם הרב אריה לוין שרצה להתענות תענית חלום והרב קוק ייעץ לו שלא:

"להרב אריה לוין הנ"ל שבא לפניו, בראש חדש, והסיח לפניו את צערו מענין חלום קשה ומכאיב ביותר, שהוא רוצה להיות בתענית על זה, אמר לו פסוקי ברכת כהנים בשימת ידי קדשו על ראשו של הרב אריה לוין. כצאת הרב אריה לוין מהחדר נפלו לו המשקפים ונשברו לרסיסים, וכצאת כקאאמו"ר הרב זצ"ל לראות את אשר קרה שם אמר לו על זה: הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, הלא ראש חדש היום לך אכול לחמך בשמחה".

קטלוג קדם 1-82 220 כתב יד, יומן החלומות של רבי אריה לוין ורשימות אישיות:

"פנקס אישי בכתב-ידו של רבי אריה לוין "הצדיק הירושלמי", הכולל: יומן חלומות ורשימות שונות. [ירושלים, שנות התר"צ עד תש"ך בקירוב].

בפנקס שלפנינו תיעד רבי אריה לוין חלומות שחלם. על גבי מרבית העמודים (11 עמודים) מופיעות הרשימות בהן מתועדים החלומות, ובעמודים הנוספים מופיעות רשימות בעניינים אחרים, כולן בכתב-ידו של רבי אריה (בכתיבה זעירה).

החלום המוקדם ביותר מתוארך לשנת תרפ"ח, אך כנראה הועתקו החלומות לפנקס זה לאחר שנת תרצ"ו. בכמה מחלומותיו פגש רבי אריה בגדולי ישראל הראי"ה קוק, רבי יוסף חיים זוננפלד, החזון איש, רבי צבי פסח פראנק, רבי איסר זלמן מלצר ורבי יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי.

מרבית החלומות קשורים בהלוויות, הספדים או פגישות עם נפטרים. בין היתר מתעד רבי אריה חלום שבו הוא מספיד אשה מסוימת, ומוסיף שזמן קצר לאחר שחלם זאת, נפטרה אותה אשה: "…ובעוד איזה ימים נסתלקה תנצבה"ה".

רבי אריה מספר בפרוטרוט על חלום אימים שחלם באחד מימי החנוכה בשנת תרפ"ח. הוא כותב כי בבוקר קם וקיבל על עצמו "תענית חלום". בהמשך היום הזדמן רבי אריה לברית מילה, אליה הגיע גם הראי"ה קוק שכובד בסנדקאות. אחרי הברית ליווה רבי אריה את הרב קוק לביתו וסיפר לו בדרך את כל החלום. הראי"ה קוק פתר אותו לטובה וברכו בברכת כהנים. כשיצא רבי אריה מחדרו של הרב, מעד ומשקפיו החדשות נפלו והתנפצו לרסיסים. הרב קוק יצא אחריו מחדרו, "ושמח מאד על זה, ואמר לי הפך נשבר ואנחנו נמלטנו, ואמר לי כי היום חנוכה, כדאי להפסיק את התענית ולך אכול בשמחה לחמך"."

 

עולת ראיה

בעולת ראיה א עמ' שלח, בעניין הטבת חלום, הרצי"ה מביא שהרב קוק עשה לעצמו הטבות חלום:

"הרואה חלום ונפשו עגומה עליו ייטיבנו, גם בשבת, בשלשה אוהביו. וטוב שייטיב בשחרית. ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה. והיה משתדל אאמו"ר הרב ז"ל לקבץ עשרה תלמידי חכמים שיאמרו לו פסוקי ברכת כהנים"

למסקנת ביניים, נראה שהרב קוק נתן מקום לתענית חלום ולא רצה שיתעלמו מכך. מנגד, ראה שיש בה גם קצת חטא (לא רק בשבת), ובמקור הראשון מעין איה רואים שהוא החשיב זאת כחיסרון ממש. כמו כן עולה שהוא עשה הטבות חלום, ואולי משום שיש אפשרות כזו העדיף אותה (בהטבת חלום אין החלשה של הכוח הגופני, ויש בה דווקא צד של הפיכת הרע לטוב בדיבוק חברים).

 

הרב גורן

בתרומת הגורן א או"ח ו כתב שאין חובה לצום תענית חלום, אלא היא סגולה לבטל את החלום הרע, ומועיל גם כמה שעות:

"ואם תשאלני מאי שנא מלענין תענית חלום באמצע היום, שיוצא ידי חובת התענית בחצי היום השני ולפי א"ר השלמת התענית הוא בהשלמת היום כנ"ל. התשובה על כך שיש הבדל עקרוני בין תענית חלום לבין חובת שאר תעניות לפי מנהגם של ישראל, כי תענית חלום הוא משום שיש בה סגולה לבטל את החלום הרע, והסגולה של התענית היא ע"י הצמדתה ליום בו חלם. כמו שאמרו במס' תענית (יב, ב): "אמר רב, יפה תענית לחלום כאש לנעורת ואמר רב חסדא ובו ביום ואמר רב יוסף ואפילו בשבת". משמע שההצמדה של התענית ליום החלום היא העיקר, ואין עליו כלל חובה לצום יום אחד ("הערת עורך: הכוונה בדברי הרב שאין חובה לצום יום שלם") אלא מתורת סגולה לבטל את רוע החלום, כאשר הוא צם מיד באותו יום ומסמיך אותו לחלום הרע. ולכן קבעו חז"ל שלענין סגולה זו מועיל גם תענית של שעות מאחר שסמוך הוא לחלום ממש. כך שאין כאן חובה לצום יום אחד אלא לבטל את רוע החלום ע"י תענית בסמוך לחלום. מה שאין כן החובה לצום על נפילת ס"ת או תפילין שהוא מנהג ישראל שיש לו תוקף של הלכה, לזה לא מועיל תענית לשעות, אלא לשיטת הרמב"ם הסובר שדינו של תענית שעות כתענית לכל דבר. מה שאין כן לפי השו"ע אין בזה משום קיום המנהג להתענות לאחר נפילת הספר תורה או התפילין אלא יש בזה קיום נדר בעלמא".

 

הרב חיים דוד הלוי

מקור חיים א, סב:

הרב חיים דוד הלוי כותב שמצד אחד התורה מתייחסת ברצינות אל החלום, אולם מצד שני רוב ככל החלומות אין להם משמעות, וגם בחלומות הנדירים שיש להם משמעות רק אחד מששים הוא מנבואה. וכן לא כולם זוכים לחלומות בעלי משמעות. טוב תמיד לנצל את החלום ככל האפשר לחזרה בתשובה:

"כל ענין החלום אפוף מסתוריות, הרבה נכתב והרבה דובר אודותיו, ועדיין אין לדעת בדיוק מהות החלום ופשרו. אך עובדא היא כי גם החזקים ברוחם ביותר עשויים לדאוג מחלום מבעית. "והאלקים עשה שייראו מלפניו, זה חלום רע". אין זה מן החכמה לבטל את החלום לגמרי, אך גם אין זה מן התבונה להתתיחס אליו בכל מלוא הרצינות.

תורה בספוריה מיחסת רצינות לחלומותיו של יוסף, של שר המשקים והאופים, ושל פרעה מלך מצרים, ואף מעידה כי "בחלום אדבר בו". ואף רבותינו אמרו: חלום, אחד מששים בנבואה. וכך גם מחייבת האמונה הפשוטה בגדולת נפשו של אדם, שכן נאמר: ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה, ואותה נפש חיה, שאלקיו יוצרו ובוראו הטביע בו מנשמת רוח אפו, היא הקשר והגשר בינו לבין אלקיו כל ימי חלדו. זכה האדם העליון התעלתה נפשו למרומי פסגת קדושתה וטהרתה הרי שזוכה הוא לנבואה מש, ואם לאו, זוכה לחלום באמצעות אותה נפש חיה. ידעתנו כי חכמי תורת הנפש מתלבטים קשות מבלי לדעת בדיוק מנין מקור החלומות, מה מדת האמת שבהם ומדוע בכלל חולמים בני אדם, אך עצם מציאותה של נפש חיה מביאה לאמונה בקשר הנ"ל: א"ר אבין בשעה שהאדם הזה ישן, הגוף אומר לנשמה, והנשמה לנפש, והנפש למלאך ומלאך לכרוב, והכרוב לבעל כנפים, ובעל כנפים יגיד דבר לפני מי שאמר והיה העולם. הרי סולם לעלות עד ה' סאמצעות הנפש בשעת השינה.

אך ידעו רבותינו גם להזהיר את האדם היטב לבל יטעה בדמיונו אחרי החלומות יתר על המדה. וכלל גדול אמרו שכל החלומות הולכים אחרי הפה, וחלום שלא נפתר כאגרת שלא קראוה. לומר לך, הרבה עושה הדמיון והרושם העז באדם לטוב ולרע, וזו אולי כל כונת פתרון חלומותיהם של אביי ורבא על ידי בר הדיא פותר החלומות. וכשאמרו שאין החלום מתקיים כולו מעולם ,נטלו רבותינו את העוקץ העיקרי ממנו, כי הרי מעולם לא יכול אדם לדעת מה תבן ומה בר. ידעו רבותינו שחלומות מקורם בהרהורים, ולכן מעולם אין אדם חולם על פיל שנכנס דרך נקב המחט. ידעו כמו כן שרבים מן החלומות נובעים מהרהורי הלב, ממאויים שלא באו, או שלא יכולים לבוא על ספוקם בהקיץ, ממחשבה שהזיקה בדמיון האדם במשך היום, ובגלל סבה מסוימת לא ניתנה לו אפשרות לעכל אותה מחשבה בהכרתו, והרי היא מופיעה בחלום בחזיון לילה בתת הכרתו. רבים מהם נובעים מדאגה מסותרת, שאדם חושש לבטאה במחשבתו הבהירה, משתדל להתחמק מן האפשרות שאכן עלול לקרות לו כזאת, והיא הכונה בספור הקיסר ושבור מלכא. ואף זאת ידעו רבותינו, שרבים מן החלומות באים מריבוי מאכל, ומכאן חשיבות חלום של אשמורת הבוקר וחכמי תורת הנפש הוסיפו כהנה וכהנה סבות נוספות. כל אחד מהמקרים הנ"ל יכול לגרום לאדם לראות בדמיונו חלומות הפועלים בנפשו בתת הכרתו.

ולכן עם כל הרצינות שייחסו חכמינו לחלום, ידעו שחלום אמתי בבחינת אחד מששים בנבואה לא כל אדם זוכה לו ולא בכל יום, ולכן הביעו המימרותיהם, שאת משמעותן הסברנו לעיל, את הדעה שאין ליחס רצינות מוחלטת לחלום. ואין כל אדם במעלת פרעה המלך, או יוסף המיועד למלכות, אשר עליהם נאמר: לב מלך ביד ה', וראויים היו לראות חלומות של אמת. ודאי שכל אדם ראוי אף הוא לראות חלום של אמת, כי אכן נפשו נפש חיה, היא קשר וגשר בינו לבין אלקיו כפי שביארנו לעיל, אבל, כיצד יכול אדם, שאין הוא שולט על שכלו שלטון מלא, להיות בטוח שאין סבה איזו שהיא שגרמה לחלום זה שאינו אלא דמיון ותעתועים.

ומתוך כך אל ידאג אדם יתר על המדה, אלא כשתארע לו איזו צרה יפשפש במעשיו אפילו לא אירע אצלו אלא בהלת חלום רע יפשפש במעשיו וידאג עליו עד שיתעורר מתוכו לתשובה. ובודאי שזו דרך טובה והגונה לראות בחלום רע קריאה מן השמים, לתשובה.

ואם נפשו עגומה עליו ביותר "ואינו יודע מה ראה", יש מפרשים ששכח החלום אלא שזוכר הוא שהיה חלום רע, ויש מפרשים שאינו יודע אם טוב ואם רע. ולי נראה לפרש שאינו יודע אם חזיון תעתועים הוא זה או חלום שהוא בחינת "אחד מששים בנבואה", ואינו יכול לקבוע דבר בדואות, יעמוד מול פני הכהנים בשעת נשיאות כפים ויאמר: רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך וכו'.

"איש חרבו על יריכו מפחד בלילות, אפילו רואה אדם בחלומו כאילו חרב מחתכת בירכו, מה יעשה, ישכים לבית הכנסת ויעמוד לפני הכהנים וישמע ברכת כהנים, ואין דבר רע מזיקו, לפיכך הזהיר את הכהנים ואומר: כה תברכו את בני ישראל.

מ. עוד תקנו רבותינו "סדר הטבלת חלום", למי שנפשו עגומה עליו ומודפס בסידורים. ויפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת.

מא. הרואה חלום רע צריך להתענות למחר כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהם יחזור בתשובה.

מי שחולם בשבת ויום טוב וערב יום הכפורים וכו', יתבאר דינם כל אחד במקומו. ודין אמירת "עננו" בתענית חלום יתבאר בע"ה בהלכות תענית.

ואשרי האדם הבריא בשכלו ורוחו אינו ירא ואינו חרד מתוך בטחונו הגדול בה' ומקיים בעצמו: תמים תהיה עם ה' אלקיך, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים, אשרי הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".

 

מקור חיים ג קלג:

מבאר את דין תענית חלום בשבת. תוך כדי מסביר שחלום שיש בו נבואה הוא רק באנשים ששולטים בכוחות שכלם שיכולים להבחין אם החלום אמיתי או לא, ושאין כדאי לרוב האנשים לפחד מהחלומות. כותב שאדם שאינו מקפיד על חלומותיו אסור לו להתענות בשבת ואין לו מצוה אפילו ביום חול:

"אסור לישב בתענית בשבת, ומחייבינן לענוגי ביה במאכל ובמשתה …

והיתר תענית חלום בשבת מפורש בגמרא, אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב חסדא ובו ביום (שחלם יתענה) ואמר רב יוסף אפילו בשבת. מאי תקנתיה. ליתיב תעניתא לתעניתיה. ופירש רש"י ואפילו בשבת יכול להתענות כדי שיתבטל צער גופו ע"כ. ויש מי שכתב טעם היתר תענית חלום בשבת (אף לסברתו שתענית בשבת אסור מן התורה אף אם הוא תענית של עונג) משום סכנת נפשות. וכפי האמת נראה ביותר הטעם המרומז ברש"י, מפני שבשבילו שמצטער מאד מהחלום התענית היא לו לעונג.

וכבר הארכנו בחלק ראשון בהסבר ענין החלום ופתרונו ועיקר תעניתי חלום. וביארנו שיסוד דברי רבותינו חלום אחד מששים בנבואה, נערץ בודאי בנפש חיה שבאדם, שהרי מנשמת רוח אפו נפח בו בוראו, וא"ר אבין בשעה שהאדם ישן הגוף אומר לנשמה, והנשמה לנפש, והנפש למלאך, והמלאך לכרוב והכרוב לבעל כנפים, ובעל כנפים יגיד דבר לפני מי שאמר והיה העולם. אלא שרק אדם המחונן בשלטון מלא על כחות שכלו יכול להבחין איזה חלום הוא בחינת נבואה, ומה מדת הרצינות שבו, כי אכן אין חלום בלא דברים בטלים ורק אדם כזה בריא בשכלו, ושאין הדמיון משפיע כלל על כחות נפשו, יכול להבחין בחלום אמתי, אבל רוב רובם של בני אדם נפעמים ונרגשים מכל חלום מבעית, ולכן טוב לו לאדם לבל ישים לבו לעניני החלומות. ועוד הארכנו שם בענין זה.

אך לגבי שבת אחר שראינו ששום תענית אינו דוחה שבת, אפילו תשעה באב בו חרב בית אלקינו, והרי זה מפני חומרת קדושת השבת שאף אם עינוגו אינו מפורש בתורה, הלא מפורש הוא בדברי נביאים. וקראת לשבת עונג, ואין ספק שהיה ראוי לדחות כל תעתועי דמיון של חלומות מפני מצות עונג שבת. אלא שירדו חכמינו לסוף דעתו של אדם וידעו שאכילתו ביום זה לצער תיחשב לו, ואדרבא תעניתו היא לו לעונג.

וכלל הדברים לפי מה שאני בורר בפסק זה הוא, שכל תענית שהוא מצד אבל וצער ואנינות לב לצרותיו, אסור בכל יום של קודש (יום טוב, ראש חודש. חול המועד, חנוכה ופורים), ואני כולל בזה כל תענית הנעשה לקרוע גזר דין של צרה.. ומ"מ יצא מכלל זה להיתר תענית של חלום רע מצד מה שהיו רגילים לומר שאין התענית מבטל את החלום אלא אם כן הוא בו ביום ואף גם זאת נדנוד עבירה בידו, וצריך לחזור ולהתענות עליו למחרתו", מן הראוי לדקדק מאד בביטויו של הרב מצד מה שהיו רגילים לומר", והמשכיל יבין.…

ז. יש אומרים שאין להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שלש פעמים, ויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות תעניתי חלום בשבת שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע .

ח אם הוא אדם שאינו מקפיד בחלומות רעים, או שתענית קשה לו ומצטער הרבה ממה שמצטער מפחד החלום, אסור להתענות בשבת, ואפילו בחול אינה מצוה. אסור להתענות בשבת אלא אם כן התענית עונג לו כגון שנפשו עגומה עליו וכשיתענה ימצא נחת רוח ".

כתב בספר אגדת אליהו וזה לשונו: ובהיות שראיתי כמה חילוקים בענין תענית שבת, יען שאין עתה בקיאים בחלומות ויש חלומות שנראים רעים, ואדרבא הם טובים והדבר בהופכו, ואם אמרו רבותינו להתענות תענית חלום בשבת, הוא בזמנם שהיו בקיאים בחלומות. והחלומות שהזכיר מרן ז"ל שנמצא בספרי קדמונים להתענות עליהם בשבת כיון שאינם דברי תלמוד וזוהר או מדרש יש מונעים מלהתענות עליהם בשבת. ולכן כל הבא אלי לשאול ממני על תענית חלום בשבת, אני אומר לו שלא יתענה אלא יתענג בשבת באכילה ושתיה ובתנאי שלא ידבר כל היום עם שום אדם בעולם כי ברוב דברים לא יחדל פשע, וישב ויקרא כל ספר תהלים, ולמחר יתענה אם ירצה, דמה שאמרו ובו ביום" זה כשהיו בקיאים בחלומות. גם יתן צדקה כפי השגת ידו וזה כדי שאם החלום טוב שיתקיים ואם רע ח"ו כדאי שבזכות כל זה שעושה יתבטל. והביאו הרב רוח חיים, וכן כתב בספרו כף החיים (פלאג'י) דהשואל עצה מחבירו אם יתענה או לא, טוב שישיא לו עצה שיפדה התענית ולא יתענה בשבת, והפדיון הוא לפי כחו".

י"א. ידעתי מאדם גדול שלא היה מקפיד בחלומות, וספר שראה תלמיד חכם אחד שעל פי הרוב היה מתענה תענית חלום בשבת, ואמר לו שבת אחת שלא יתענה, ושוב לא חלם.

י"ב. ומי שחביב עליו עונג שבת עד שבטוח בלבו שכדאית מצוה זו להצילו ואינו מתענה בשבת, טוב עושה, וכן דרכי להורות לאחרים".…

כדין איסור תענית בשבת, כך הוא איסורו ביום-טוב, חולי המועד, ראש חודש, חנוכה ופורים. והמתענה בהם תענית חלום ישב למחרת תענית לתעניתו.

ועוד חילוקי דינים נאמרו בתענית חלום בשבת, ובתענית שלמחרת, והשמטנום מפני שאינם מצויים, ומי שנזקק לכך ישאל שאלת חכם".

וכן כתב בקיצור שו"ע מקור חיים עג, ד שאין מצוה להתענות תענית חלום אפילו בחול:

"ד. אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת עַד שֵׁשׁ שָׁעוֹת, וַאֲפִלּוּ לוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל אָסוּר (קלג-א). וְהַמִּתְכַּוּן לְשֵׁם תַּעֲנִית אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת אָסוּר (קלג-ב). וְתַעֲנִית חֲלוֹם מַתָּר לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקְרַע גְזַר־ דִינוֹ, וְצָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת גַּם בְּיוֹם רִאשׁוֹן כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּפַּר בְּטוּל מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת. וְאִם תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְעַנּוֹת יוֹמַיִם רְצוּפִים, יִתְעַנָּה יוֹם אַחֵר, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה יִתְעַנָּה בְּיוֹם רִאשׁוֹן דַּוְקָא (קלג-ו). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבַּזְמַן הַזֶּה אֵין לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִים בְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹת לֵידַע אֵיזֶה טוֹב וְאֵיזֶה רַע (קלג-ז). וְאָדָם שֶׁאֵינוֹ מַקְפִיד בַּחֲלוֹמוֹת אָסוּר לוֹ לְהִתְעַנּוֹת, וַאֲפִלּוּ בְּחֹל אֵינָהּ מִצְוָה (קלג-ח). וְלֹא הַתַּר הַתַּעֲנִית בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן הוּא לוֹ לְעֹנֶג, כְּגוֹן שֶׁנַּפְשׁוֹ עֲגוּמָה עָלָיו (קלג-ט). וְאַשְׁרֵי הַבּוֹטֵחַ בַּה' וְלֹא שֶׁת לִבּוֹ לַחֲלוֹמוֹת כְּלָל."

 

שו"ת עשה לך רב חלק ז סימן כד

נשאל על תענית חלום בשבועות. מתחיל בזה שרק מי שירא מהחלום נצרך לצום ושלא צריך לחוש לחלומות. בנוסף מעיר ששבועות זה אחד הימים שמר בריה דרבינא אמר שלא מתענים בהם תענית חלום כי הוא יום שניתנה בו תורה. אמנם הרח"ד הלוי הסביר אחרת את הגמרא, שמר בריה דרבינא היה לומד תורה ולא אוכל כי היה לו בזה עונג רוחני חוץ משלושה ימים (ערב יו"כ, פורים, שבועות) אבל בכל אופן לא היה כדאי להתענות בשבועות תענית חלום:

"תענית – חלום בחג השבועות

בשולי מכתבו כתב לי כת"ר שבשנה זאת אירע לו צער גדול בחג השבועות, שאחרי חצות לילה באמצע הלימוד נרדם וחלם חלום שצריך לדעתי להתענות עליו. וכן עשה וישב בתענית כל יום חג השבועות.

ואחרי המחי"ר לא טוב עשה, בראש וראשונה משום שכל ענין תענית – חלום, הוא למי שירא וחרד בלבד, והאדם שאינו ירא "אינו חייב כלל להתענות, דהא שמואל אמר החלומות שוא ידברו" (מג"א סימן ר"כ סק"ג בשם הרשב"א סימן קל"ב). והדברים בזה ארוכים עד מאד, וכבר הארכתי בספרי "מקור חיים השלם" (חלק ראשון עמוד 289, ובחלק שלישי פרק קל"ג) וכן בספרי "עשה לך רב", והוכחתי מפי סופרים וספרים שאין צורך לחוש כלל לעניני החלומות אשר באמת על פי רוב שוא ידברו. וגם חלום שיש בו קרטוב של אמת ויתכן שיש כאלה, לא כל אדם יודע לקבוע מה תבן ומה בר. ואף אם יכול אדם לקבוע בבירור ולהחליט שזה היה חלום אמת ושראוי להתענות עליו הרי שהתענית ביומו דוקא אינו מחייב ואפשר להתענות גם יום אחר, ואף שהרמ"א כתב בפירוש "ודוקא בו ביום" (סימן ר"כ) הנה אנכי כבר העתקתי (במקור חיים השלם חלק ג' עמוד 182) דברי הרב המאירי אשר ממנו משתמע להדיא שאין דעתו מסכמת לכך אלא מצד הדמיון בלבד, שכן כתב: שכל תענית… אסור בכל יום של קודש… ומ"מ יוצא מכלל זה להיתר תענית של חלום רע מצד מה שהיו רגילים לומר שאין התענית מבטל את החלום אא"כ הוא בו ביום וכו' עכ"ל. מן הראוי לדקדק היטב בביטויו של הרב "מצד מה שהיו רגילים לומר", כלומר וליה לא סבירא ליה.

זאת ועוד, שתענית חלום ביום חג השבועות שנוי הוא במחלוקת גדולי הפוסקים, וכבר האריך הרמג"א (בסימן תר"ד ס"א) עמ"ש הרמ"א שאסור להתענות בערב יוהכ"פ אפילו תענית חלום עכ"ל. והביא דברי המהרי"ל דהא דמר בריה דרבינא יתיב כוליה שתא בתעניתא בר מעיוהכ"פ ופורים ושבועות מיירי שכל השנה כשחלם חלום רע היה מתענה חוץ מימים אלו (וכ"כ מרן הב"י בסימן רפ"ח בשם הרשב"א). והקשה ע"ד הרמ"א למה לא פסק לאסור תענית חלום גם בפורים ושבועות, והאריך בזה ועלתה הסכמתו לנהוג כמהרי"ל להחמיר שלא להתענות תענית – חלום בשבועות עיין שם. ואף שיש מגדולי – הפוסקים שכתבו להתיר תענית – חלום בשבועות, הנה רוב גדוה"פ עלתה הסכמתם שלא להתענות.

והנה כל עיקר דבר זה נראה לענ"ד תמוה מעיקרו, שכן כאמור מקור דין זה הוא בההיא דפסחים (סח ב) מהא דמר בריה דרבינא כולא שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי, עצרת יום שניתנה בו תורה לישראל, פוריא ימי משתה ושמחה, מעלי יומא דכיפורי דתני וכו'. והנה אם מר בריה דרבינא היה חושש כל כך לחלומות רעים והיה יושב בתענית בשבתות וימים טובים שחלם בהם, איך היתה מתישבת דעתו ונח מצערו בשבועות פורים ועיוהכ"פ אם היה חולם חלום רע ולא היה מתענה. התינח אכילה ושתיה בעיוהכ"פ שהיא כעינוי ממש היה רואה באותה אכילה ושתיה עינוי, אלא שבועות ופורים, במה נקרע גזר – דינו של חלום רע וכמה נחה דעתו.

ולולי דמיסתפינא הייתי אומר שמר בריה דרבינא לא תענית – חלום התענה בשבתות וימים – טובים אלא תענית מסוג אחר כגון עיסוק בלימוד תורה, או זיכוך הגוף והתעלותו, והותר לו משום שהיה לו עונג רוחני, שכיון שהיה רגיל בתעניות היתה אכילתו לו לצער, משא"כ בשבועות פורים וערב יום – הכפורים שרצה לבטא את השמחה באכילה ושתיה כמבואר בגמרא.

ואף שאפשרות הבנה זאת דחאה הרמג"א (בסימן תר"ד) משום דא"כ גם בעיוהכ"פ יש להתענות תענית – חלום (כלומר שאם אין כונת מר בריה דרבינא לתענית – חלום מהיכן בא איסור עיוהכ"פ), אין נראה להכריע כן רק מכח קושיא. ועדיין אפשר שדברי הרמ"א נאמרו מסברא דנפשיה ולא מהא דמר בריה דרבינא וכ"כ במחצית – השקל, ואף שהוקשה לו וחיזק סברת הרמג"א משום שאין לחדש מסברא דנפשין לאסור להתענות, יותר נראה שלא היתה כונת הגמרא לתענית – חלום, וגם מדברי רבינו המאירי בסוגיא דפסחים נראה שלא הבין דאיירי בתענית חלום, והדברים ארוכים.

עכ"פ ודאי לא טוב עשה כת"ר להתענות בחג השבועות, אלא שבודאי כונה טובה היתה לו והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו."

 

הרב מרדכי אליהו

שו"ת מאמר מרדכי כרך ד הלכות שבת סימן לא כתב שיש לשאול רב אם להתענות על חלום בשבת, שכן איננו בקיאים באילו חלומות יש לצום, וגם בחלומות שברור שנחשבים כרעים ייתכן שנגרמו מהרהור של האדם:

"תענית חלום בשבת

איסור תענית בשבת

בשו"ע כתב (סי' רפ"ח סעי' א'): "אסור להתענות בשבת עד שש שעות ביום, הג"ה, אפילו לומד ומתפלל אסור".

והנה לעיתים יש שבת חתן בבה"כ ומאריכים מאד ומתוך כך מתאחרת סעודת השבת.

ומשמע מלשון השו"ע שחמש שעות מותר לצום. אמנם כבר נתבאר שאין לצום בשבת לשם צום אפילו זמן מועט (עיין לכה"ח שם ס"ק א', ולמשנ"ב ס"ק א').

ולכן אם אדם התפלל במנין ראשון, ומאחר את סעודתו לשם תענית – זה אסור. אבל אם מנהגו בכל שבת לאכול מאוחר ולא לשם תענית – מותר לו לאחר הסעודה ובלבד שיאכל קודם חצות ולא יעבור חצי היום שאז כבר חל עליו דין סעודה שלישית.

יפה תענית לחלום

והגמרא במסכת שבת (י"א ע"א) אומרת: "רבי יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי (רבי יהושע הזדמן, התארח אצל רב אשי). עבדי ליה עיגלא תילתא (עשו לו עגל משובח, אוכל טעים). אמרו לו: לטעום מר מידי (תטעם קצת מזה). אמר להו: בתענית יתיבנא (אני יושב בתענית). אמרו ליה: ולא סבר מר להא דרב יהודה, דאמר רבי יהודה: לווה אדם תענית ופורע? (שאם אדם התחיל לצום ובא לו אוכל טעים או בר מצוה, ברית מילה, חתונה וכדו' יכול לאכול ומשלים את התענית למחרת). אמר להו: תענית חלום הוא. ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר בריה אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. ואמר רב חסדא: ובו ביום, ואמר רב יוסף: אפילו בשבת".

וכך כתב השו"ע (שם סעי' ד'): "מותר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרע גזר דינו".

תענית חלום בימינו

ובשו"ע (שם סעי' ה') הביא שיש מי שאומר שרק אם חלם חלום זה שלוש פעמים בלילה. וי"א: שבזמן הזה אין אנו יודעים מהו חלום רע, ואעפ"כ כתב מרן לבסוף מה שהעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שהם חלומות רעים, יש להתענות עליהם, עיין שם. וסיים שיש לחוש גם לחלומות שמובא בפרק הרואה בברכות.

ומ"מ יש לידע שלא על כל חלום אפשר לצום, ולכן צריך לשאול רב ולספר לו את חלומו, והוא יפסוק לו, וכגון אם היה לאדם כאבי שיניים ביום שישי, וזה הטריד אותו מאוד, ובליל שבת חלם שנפלו לו כל השיניים (שזהו אחד החלומות שמותר לצום עליו בשבת). הן ודאי הוא שעל כזה חלום לא צמים, שכן הוא חשב על זה כל היום, וכדברי הגמ' (ברכות נ"ה ע"ב): "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו", ומובא בגמרא (שם נ"ו ע"א) שלעג לו קיסר רומי לרבי יהושע על מה שאומרים שחכמי ישראל כה חכמים, וא"כ שיגלה לו מה הוא יחלום בלילה. אמר לו רבי יהושע שהוא יחלום שהפרסיים לוקחים אותו, ומכניסים אותו למטחנת בשר ידנית שטוחנים בה גרעינים יבשים של תמרים כדי שיעשה שם עבודת המלך. כל אותו היום חשב הקיסר על הקושי שבדבר, ובאמת בלילה חלם על זה, והודה לרבי יהושע שאין כחכמת התורה.

והאחרונים אומרים שעדיף שביום שבת יתפלל ויקרא תהלים לכבוד שבת, מאשר לצום תענית חלום, כי לא כל אחד בקי בפירוש החלום. וכן יתן צדקה ביום ראשון (ועיין בכה"ח שם ס"ק ס"ג)…".

 

הרב שמואל אליהו, אתר כיפה

הרב שמואל אליהו מבאר לשואל על תענית חלום, ונראה ממנו שאינו מעודד זאת. שיש לשאול רב לפני שקובעים תענית חלום ושעדיף בכלל הטבת חלום:

"שאלה

מהי תענית חלום?

מתי אני רשאית להתענות תענית מסוג זה?

וכיצד? תודה!

תשובה

בס"ד

יש כמה חלומות שעליהן מתענים תענית חלום. אך איני רוצה לפרטן כיון שאנשים שיקראון עלולים לחלום עליהם בגלל מה שכתבתי.

לכן הדרך היא לספר את החלום ומי שמכיר את ההלכה הוא יגיד לך אם זה חלום טוב או שזה חלום יותר טוב.

באופן כללי אדם שחלם חלום רע יכול\צריך להתענות תענית חלום אפילו בלי לקבל מראש את התענית. כל זה בשונה מתעניות אחרות שצריכות "קבלה" מיום קודם בשעת מנחה.

תענית חלום יכול כל אחד לקבל מיד בבוקר אחרי החלום או למחר וכד' אבל עיקר תענית חלום מועילה באותו יום ולכן קבעו ז"ל שמתענים תענית זו אפילו ביום שבת!!

היו מגדולי ישראל שרוב ימיהם עברו בתענית חלום והיו כאלה שאמרו כי לפעמים "בעל חלומות השקר" בא למי שהוא רואה כי הוא מתייחס לחלומותיו יותר מידי.

למה אני כותב זאת?

ללמד שצריך להזהר מתעניות חלום יותר מידי. ויש לזה מסלול:

אם חלמת חלום ואינך יודע מה הוא – לבקש בקשה מיוחדת לכך בשעת ברכת כהנים.

חלמת חלום ונפשך עגומה – לזה הומצאה הטבת חלום (מופיעה ברוב הסידורים)

הטוב ביותר ללכת לחבר\ה חכם\חכמה קרוב\ה שישמע\תשמע את החלום ויפתור אותו לטובה –

סוף סוף החלומות הולכים אחר הפה.

מכאן את למדה שהחלום שחלמת הוא חלום טוב רק צריך מי שיפרש לך אותו ובמקום לעשות "תענית חלום" תעשי "סעודת חלום".

בתאבון."

 

הרב שלמה אבינר

בפירוש לשמונה פרקים לרמב"ם פרק שני עמ' 78, כתב שאין משמעות לחלומות בימינו ואין צורך לחשוש להם שהם נובעים מהרהורי לבו (נראה שהוא מקשר זאת לכך שבימינו אנשים טרודים בדברים הרבה יותר וחשופים להרבה יותר מידע מבעבר, ולכן מן הסתם החלום הרע נובע מהרהורים של האדם):

"גם בשעת חלום האדם מדמיין עולמות שלמים ללא שליטה. אמנם ידוע שישנה תענית חלום והטבת חלום, אך הפוסקים קבעו שבימינו אין לכך משמעות, משום שרוב החלומות שאנו חולמים היום הם חלומות הנובעים מהרהורי ליבו של האדם. חז"ל מספרים על מלך פרס ששאל את שמואל על מה יחלום הלילה. ענה לו שמואל: המלך יחלום שיצא למלחמה נגד מלך רומא והובס בקרב, נשבה ונעשה עבד טוחן במטחנה. נבהל המלך מסיפורו של שמואל וחשב על כך כל היום. בלילה אכן חלם את החלום הזה. בא אל שמואל ואמר לו: לחלום הזה אין משמעות, משום שאין מראים לאדם אלא מהרהורי ליבו. במשך היום האדם צובר מידע רב דרך אמצעי התקשורת השונים, ושומע לעיתים גם סיפורים קשים וכואבים, עד שנעשה מוחו כמרקחה. אין אנו מתפלאים שבלילה האדם חולם על כל אותם דברים שצבר מוחו במשך היום. לעיתים האדם אינו חולם באותו יום את מה ששמע, אלא החלום הזה מזדמן לו כעבור זמן מה. אך אין לחלומות אלו משמעות, משום שהם ניזונים מעומס המידע השוכן במוחו של האדם. אך בעבר המצב היה שונה. האדם היה חי במקום קטן, ונמצא כל היום באותה הסביבה הקבועה, שבה אין שינויים גדולים וגם לא התרחשויות מיוחדות ומסעירות. אדם כזה שחלם חלום מסעיר, מאיים או קשה, ודאי שלא היו להתרחשויות שסביבו השפעה על דמיונו, משום שלא ראה ולא שמע על כך בסביבתו. לכן בעבר הייתה משמעות לחלומות מוזרים וחריגים, ובשל כך נהגו אז להתענות תענית חלום, ולעשות הטבת חלום. אבל כיום הסביבה כל כך תוססת, לכן כתבו הפוסקים בדורות האחרונים, שכל החלומות היום אין להם שום משמעות ואין לחשוש להם, הן לחלומות הרעים והן לחלומות הטובים.

מעשה ביהודי שבא אל רבי חיים מוולוז'ין וסיפר לו שחלם שעבר עם עגלתו על הנהר הקפוא ברוסיה, הקרח קרס תחתיו, והוא טבע עם עגלתו במים, ונחנק בקור למוות. אותו אדם התעורר בבעתה מחלומו, והיה מוטרד מאוד בשל כך. ביטל זאת ר' חיים ואמר: חלומות שווא ידברו. אל לך לחשוש מהנסיעה על הנהר הקפוא. סע לשלום! אך בלילה השני חלם היהודי את אותו החלום, ושוב רץ לספר לר' חיים. שוב ביטל זאת ר' חיים ואמר שהחלומות אינם מעלים ואינם מורידים, ושעליו לנסוע. נסע אותו יהודי על גבי הנהר הקפוא, הקרח נבקע והיהודי טבע ונחנק למוות במים הקפואים. באו בני משפחתו של הנפטר אל ר' חיים בטרוניה קשה, ור' חיים ענה להם שאין למקרה המצער שום קשר עם החלום, שכן קורה לעיתים שהקרח שבנהר נשבר ונבקע. והוסיף ואמר: אם יגיע אלי עתה אדם עם אותו חלום, אומר לו גם שייסע. כך לימדנו רבי חיים מוולוז'ין שבימינו אין לחלומות משמעות.

יש היום חלומות מסוג החלומות של פרעה, שר האופים ושר המשקים, שאנו צריכים להחשיב אותם?"

ספר נפגשים בפרשה (פרשת מקץ א) חזר על כך שאין צורך לחשוש לחלומות, שכן היום אדם מוצף באינפורמציה, כך שחלומותיו נובעים מהרהורים:

"פוסקי הדורות האחרונים – ערוך-השולחן (רכ א), כף-החיים (רפח ס"ק יז) והמשנה-ברורה (רכ שעה"צ ס"ק א) – אומרים, שבימינו כל החלומות הם מהרהורי ליבנו. במה שונים ימינו מבעבר? פעם החיים היו רגועים. האדם היה גר בכפר קטן וחי חיים רגילים ושקטים. אבל היום, מוצף הוא באינפורמציה על-ידי כלי התקשורת השונים, רדיו, טלוויזיה וכו', שמספרים לו כל מיני דברים קשים ומזעזעים שקורים בכל הארץ ובכל רחבי תבל. מבלי לשים לב, אוגר האדם במוחו את כל אלה, עד שבסופו של דבר, אחרי יום, שבוע, או חודש, צפים ועולים הדברים מעומק תודעתו וגורמים לו לחלום חלומות ביעותים על עצמו ועל בני משפחתו. לכן, אמרו הפוסקים האחרונים, כל החלומות שלנו חסרי משמעות. הרי יש תענית חלום (שולחן-ערוך או"ח רכ ב), הטבת חלום בפני שלושה (שם רכ א), והטבת חלום באמירת "ריבונו-של-עולם" וכו' בזמן ברכת כהנים (שולחן-ערוך או"ח קל א); אמרו אותם פוסקים כי בימינו אין לנו צורך בכל אלה (ע' בהרחבה בדברי ערוך-השולחן רכ א, ד, ובפסקי-תשובות על סעיף א – "התייחסות לחלומות בזמננו").

לא קשה לעשות הטבת חלום. עליך רק לאסוף שלשה חברים ולומר בפניהם את נוסח ההטבה. בכל-זאת, אומר ערוך-השלם, גם בכך אין צורך, כי חלומותינו הם חסרי משמעות. הוא מוסיף כי המנהג בהרבה מקומות הוא, שגם מי שנפשו עגומה עליו מהחלום, מסתפק בלספֵּר אותו לפני רב העיר (ש"מסתמא הרב הוא אוהב לכל העיר, והווי כציווי חז"ל להיטיב בפני שלושה אוהבים, והרב אומר שיהיה לטוב". שם רכ ד)."

 

שאילת שלמה ד, עח

נשאל שאלה ממחנך שבאים אליו תלמידים עם חלומות רעים והוא רוצה לעשות להם מעין הטבת חלום. במסגרת התשובה הרב אבינר כותב שיכול לעשות הטבה אחד על אחד (אף שהגמרא קובעת שיש צורך בשלושה), מפני שהרמב"ם והרי"ף לא הביאו דין של הטבת חלום. מסיים בדברי ערוך השלחן שלא צריך לחשוש לחלומות:

"עח. הטבת חלום

שאלה: אני עובד כרב מוסד חינוכי של בנים ובנות בגילים 18-12. כמחציתם עולים מאתיופיה, והיתר תלמידים ישראלים מעדות המזרח. מספר פעמים באו אלי תלמידים ותלמידות והתלוננו על חלום רע שמטריד אותם. בדרך כלל אני מדבר איתם, שואל אותם על עצמם ומשפחותיהם, מדבר עם העובדת הסוציאלית, כדי לעזור לילד לפתור בעיותיו, שאולי מתבטאות גם בחלומותיו. אני גם מדבר איתם על השינה, על הנשמה בלילה, תפילה לפני השינה וקריאת שמע על המיטה. שאלתי: באלו נסיבות אפשר להטיב חלום? האם זה דבר שאפשר לעשות באופן שגרתי, בנוסף לדברים האחרים הנ"ל, או האם זה נחשב כ'נשק כבד', שמשתמשים בו רק כאשר דברים אחרים לא עזרו?

לשון הגמרא: "הרואה חלום ונפשו עגומה עליו" (ברכות נה) האם זה רק אדם שהוא במצוקה נפשית מיידית, או גם אדם שכעת מרגיש בסדר אלא שיש לו חלום רע כרוני? לכאורה ממה שלמדתי ב'עולת ראיה' (א, עמ' שלט שמא) – אין הבדל, כי הרעיון המרכזי הוא להפוך את התוכן הרע שבחלום לחיובי ולהבין ש"קול אלהים הוא הקורא לו מתוך קירות לבו" (שם) – והבירור הזה יכול להיות גם כאשר האדם אינו טרוד מאוד באותו רגע של ההטבה. שאלתי את עצמי גם אם לשון הגמרא – באפי תלתא – הוא דווקא, או האם אפשר גם באחד. במיוחד שיש תלמידים ותלמידות שמתביישים ואינם רוצים לערב יותר מידי אנשים ו'לעשות מזה עסק'. מי הם השלושה? ב'שולחן ערוך' כתוב "ייטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה" [=שאוהבים אותו] (שו"ע, או"ח רכ א). מצאתי שמקור התוספת הזאת הוא הרא"ש, וה'מעדני יו"ט' כתב עליו: "אעפ"י שאינו בגמרא שלנו – סברא הוא".

לפי דברי מרן הרב קוק שם, יש עניין להיות נמשך אל כלל הציבור, אבל דווקא אוהבים יכולים "להוציא את ההוראה של ההרגשה הפנימית אל פועל השמחה והטוב". אם כן, האם יש להעדיף אנשים שהתלמיד חש כלפיהם סימפטיה מיוחדת, או דווקא עדיף תלמידי חכמים, אפילו אם לתלמיד יש פחות קשר וחיבה אישית?

ובסוף – מדוע הרמב"ם השמיט הלכה זו? וכן הרי"ף כתב על – מה שאומרים בברכת כוהנים, אך השמיט הטבת חלום.

אני מבקש להדגיש שבמקרה שאעשה הטבת חלום למישהו, אסביר להם את הרעיון על פי 'עולת ראיה', כדי שלא יתפסו את הדבר כקמיע של דברים בעלמא. האם יש להציג את הדבר בתרופה לחלומות רעים, כי אם כן מה יקרה אם החלום הרע חוזר אחר כך – אז כאילו דבר ד' יוצא מבוזה ח"ו? לעומת זאת אם אציג את ההטבה כמיועדת לעזור לחולם להכיר את הכוחות החיוביים האלוהיים בקרבו, ועל ידי זה ייטיב דרכיו ויהיה בשמחה, וממילא לא יחזור אותו חלום רע, אבל זה אינו 'פטנט' נגד חלומות רעים אלא שהחולם יראה את ההטבה, כמעשה של התעלות והכרה שיעזור לו להשתפר וכו' – אז אפילו אם החלום יחזור, אז לא יהיה בזה חילול השם ח"ו, כי יבין שיש עדיין דברים בקרבו שצריכים 'הפיכה' ושזקוקים ל'שלומות'.

הזכרתי בתחילה שיש עולים רבים אתיופים, כי אצלם יש חשיבות גדולה לחלומות, והם לעיתים קרובות מביאים חלומותיהם לכוהני העדה או לזקנים וזקנות כדי שיפרשו אותם.

תשובה: 1. הטבת חלום היא עניין אישי, כדברי חז"ל "נפשו עגומה". מי שאין נפשו עגומה, אין צריך הטבת חלום, אלא רק מי שנפשו עגומה, ואינו מוצא רפואה לנפשו. אין נפקא מינה אם זה חלום חד־פעמי או חלום חוזר על עצמו, בזה אנו הולכים על פי המציאות, כלומר מה שנצרך לסלק עגמת הנפש.

  1. בדבר השמטת הרמב"ם, תמה עליו 'יד המלך', איך השמיט הטבת חלום ואמירה בשעת ברכת כוהנים, אך כתב דין תענית חלום אפילו בשבת (הלכות תענית א יב) ודין נידוי בחלום (הלכות תלמוד תורה זיב). בהקדמתו למשנה כתב הרמב"ם: "והחלומות וכיוצא מהן מן הידעונים רובם כזה כתבן שיש בו איזה גרגרי חיטה, ואמרו חז"ל כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" (הוצאת מוסד הרב קוק עמ' כא כב), ומדוע בשני דינים אלה הביא (יד המלך תפלה חי"ב)? תירץ המהר"ץ חיות: "בכל זאת בעניין הלכות הקבועות שבאו בש"ס כתענית חלום ונידוהו בחלום לא נמנע רבנו להביאם בספרו, וממקום אחר נלמד על השאר… שכל דבריו המה מקושרים אחד לאחד עניים במקום זה ועשירים במקום אחר" (עטרת צבי, דרכי משה, כתבי מהר"ץ חיות עמ' תנה תנו). זה תירוץ קשה, כי לו סבר הרמב"ם שתי הלכות אלה, לא היה לו להשמיטם ולסמוך עלינו. ב'עינים למשפט', ביחס להשמטת העמידה לפני כוהנים, כתב: "אין דרכו של הר"מ להביא בחבורו דברים סגוליים ובלתי טבעיים" (ברכות נה ב). הוא הדין ביחס להטבת חלום. אך תענית חלום אינה דבר סגולי, אלא דבר הגיוני של תשובה, כדברי הרמב"ם "כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזור בתשובה" (שם). באשר לנידוי בחלום, כתבו התוספות כי החלום הוא מעין נבואה, ויש לו לדאוג מן הפורענות (נדרים ח א), ואמנם החלום הוא הרבה תבן ומעט גרגרי חיטה, אך אולי הנידוי הוא מגרגרי החיטה, ולכן הוא ספק מנודה, וצריך לצאת מן הספק, ועוד יש להאריך בזה. על כל פנים, דרכו של הרמב"ם לא לפסוק עניינים סגוליים מיסטיים. אך את הרי"ף לא תירצנו.
  2. מכל מקום, כיוון שהרמב"ם והרי"ף לא הביאו, נוכל גם כן לעשות הטבת חלום 'במקצת', אם יש צורך בכך, כלומר לאו דווקא שלושה אוהבים, אלא אחד, ולאו דווקא אוהב, אלא למשל רבו, ולאו דווקא כל הנוסח, אלא מקצת ממנו, ואם כי לא יהיה לזה כל הערך של הטבת חלום, מכל מקום אין איסור לעשות מקצתו, והעיקר להקל על עוגמת הנפש של החולם.
  3. בכלל ראוי למעט בדברים אלה, כדברי 'ערוך השולחן': "לא ירגיל אדם בכאלה וטוב לפני האלהים ימלט ממנה" (ערוה"ש, או"ח רכ ה). "יותר טוב שירגיל האדם את עצמו לבלי להביט אל חלומות כי רובם אין בהם ממש כדכתיב בקהלת כי בא החלום ברוב עניין, ופירש רש"י כי דרך החלום לבוא ברוב הרהורים שמעיין ומהרהר ביום, עיין שם, שנאמר כי ברוב החלומות והבלים ודברים הרבה, כי את האלקים ירא, והשוה חלומות להבלים, ועיקר הכל לירא מפני האלהים, ואז לא יירא מפני החלום. אמנם אם נפשו עגומה עליו שיש לו עוגמת נפש מהחלום ודואג עליו, הסגולה לזה ששלושה אוהבים יפתרוהו לטוב, ואולי מפני זה המנהג בהרבה מקומות שמי שחלם לו חלום לא טוב, יבוא לפני רב העיר לבקש לפתור לו את החלום, והרב ממציא לו פתרון לטובה, דלעניין דיני ממונות יחיד מומחה דינו כשלושה הדיוטות ומסתמא הרב הוא אוהב לכל העיר, והוי כציווי חז"ל להטיב בפני שלושה אוהבים והרב אומר שיהיה לטובה" (שם ד)."

 

 

var div = document.getElementsByTagName("hr")[0].nextElementSibling; var divN = div.parentElement; divN.id = "naama"; div.id = "notes"; //var div = document.getElementById("notes"); div.style.display = "none"; var button = document.createElement("button"); button.textContent = 'הצגת הערות'; button.setAttribute("onclick","myFunction2()"); divN.insertBefore(button, div); //divN.appendChild(button); // var links = document.getElementsByClassName("aup1"); var links = document.getElementsByTagName("sup"); var i; for (i = 0; i < links.length; i++) { var x = links[i].firstChild.getAttribute("href"); x = x.substr(1,x.length); links[i].firstChild.removeAttribute("href"); links[i].firstChild.setAttribute("href", "#"); links[i].firstChild.setAttribute("class", "aup1 " + x); links[i].firstChild.addEventListener("click", myFunction); //var id2 = document.getElementById(x); //id2.parentElement.style.display = "none"; } function myFunction() { var cl = this.getAttribute("class"); var str = cl.substr(5,cl.length); //var id = document.getElementById(str); this.setAttribute("href", "#" + str); if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; //return true; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } //return true; } function myFunction2() { if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } }
תפריט

תוכן עניינים

הרחבות לפניני הלכה אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חוויית המשתמש שלך. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש בקובצי עוגיות.