ה, א – שתי ציציות לפניו ושתיים לאחריו | הרב אורי שראל

שתי ציציות לפניו ושתיים לאחריו

סיכום

כתבו הטור והשו"ע ע"פ העיטור והמדרשים, שדרך ההתעטפות בציצית היא כששתי ציציות לפניו ושתיים לאחריו, כדי שהמצווה תקיף אותו מכל עבריו.

הביא המג"א, שיש נוהגים שהציציות שהיו מלפנים יהיו תמיד מלפנים (ומוסיפים לטלית עיטור לשם כך), והאר"י לא הקפיד בזה.

נראה בפשטות, שמדובר בהידור מצווה, ולא בחובה גמורה ובוודאי שלא בדין שמעכב במצוות הציצית. וכ"כ פמ"ג והביאו המשנ"ב, וכ"כ בתשובה ר"י משאש שהנוהגים שכל הציציות לפניהם עושים בסדר. ונראה שזו הדעה המרכזית.

אמנם, ערוה"ש כתב שנראה שזה מעכב, כי כך הם "כנפות כסותך". וכן ניתן ללמוד מהרמ"א, שכתב שכנפותיו אינן מסודרות שתיים מלפנים ושתיים מאחור, פטור מציצית.

 

טור אורח חיים הלכות ציצית סימן ח, ד

"ודרך העטיפה רחבה לקומת האיש ומחזיר ב' ציציות לפניו וב' ציציות לאחריו שיהא מסובב במצות."

 

בית יוסף אורח חיים סימן ח, ד

"ומחזיר שתי ציציות לפניו ושתי ציציות לאחריו וכו'. גם זה מדברי בעל העיטור (שם) וכן כתוב ברוקח (סוף סי' שסא) וכתב דאיתא במדרש (אבכיר הובא בילקוט פרשת בשלח) בפסוק (שמות יד כב) והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחריהם הזהרו שעתידין להשליך כנף ציצית וקשר של תפילין לאחריהם ובהגהת מיימון סוף הלכות ציצית (פ"ג אות כ) מייתי ירושלמי דקאמר גבי קטן לא סוף דבר להתעטף אלא שיודע להשליך שתי כנפות לאחריו:"

 

שולחן ערוך אורח חיים ח, ד

וכ"כ לבוש ועוד רבים, ונראה שזה מוסכם.

"מחזיר שתי ציציות לפניו, ושתים לאחריו, כדי שיהא מסובב במצות."

 

מגן אברהם סימן ח, ו

הביא שיש נוהגים לעשות סימן כדי להקפיד שהציציות שלפנינו יהיו תמיד לפניו, והאר"י לא היה נוהג בזה.

"ונהגו לעשות עטרה מחתיכת משי לסי' שאותן ציצית שלפניו שיהיו לעולם לפניו כמ"ש קרש שזכה להנתן בצפון לעולם בצפון [של"ה], וכתוב בכתבים האר"י לא היה מקפיד בלבישת הטלית לשום תמיד על צד א' כמו שנוהגין הרבה ובכוונ' הגיר' האר"י לא היה מקפיד לשום תמיד צד א' על הראש כמו שנוהגין הרבה עכ"ל ויש נוהגין לשום צד ימין על כתף שמאל שיהיו מסובבין וכ"מ סי' ש"א ס"ל."

 

בית יוסף אורח חיים סימן י, יב

הב"י התקשה בעניין בגדים שפתוחים מלפנים, ויש להם שתי כנפות למעלה ושתיים למטה (דומה לחולצה מכופתרת), למה לא נהגו להטיל בהם ציצית? והציע כמה תירוצים.

הרמ"א בד"מ דוחה את התירוצים של הב"י, ומבאר שהסיבה שלא נהגו להטיל בהם ציצית, היא שמצוות ציצית היא שיהיו שתי ציציות מלפנים ושתיים מאחור, וכיוון שבגד כזה אין אפשרות ללבוש כך, סברו שאינו חייב בציצית, ולכן נהגו להקל.

"יש לדקדק במלבושים שלנו שהם פתוחים מלפניהם מלמעלה למטה שהרי יש להם ארבע כנפות שנים סמוך לצואר ושנים למטה סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית…"

 

דרכי משה הקצר אורח חיים י, ו

"וכל זה איננו שוה לי דעל תירוץ הראשון קשה לי דרוב טליתות שלנו שאנו לובשים בשעת התפלה שאינן להגן כלל רק לובשין אותן כדי לצאת בהן ידי חובת ציצית א"כ לא מיקרי כסות ופטורים מציצית וא"כ אנו לא מקיימין בהן מצות ציצית ומברכין ברכה לבטלה ועל תירוץ השני קשה לי מ[בן] ציצית הכסת שדרשו (גיטין נו א) שנקרא כן על שם שציציותיו היו נגררים אחריו ולא חששו למה שהוצרך לתקנם בכל עת.

ולי נראה ליישב המנהג כי מאחר שמצות ציצית היא שיחזיר שתי ציציות לפניו ושתים לאחריו כמו שנתבאר לעיל בסימן ח' וכן כתב הרוקח (סי' שסא) דאיתא במדרש (אבכיר הובא בילקוט שמעוני בשלח רלד) בפסוק והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחריהם הזהרו שעתידים להשליך כנף ציצית לאחריהם לכן סבירא להו לאינשי דלא חייבה תורה אלא בכהאי גונא ששתי כנפות לאחוריו ושתי כנפות לפניו שאז שתי ציצית מאחוריו ושתי ציצית לפניו ומעוטף בציצית אבל במלבושים שלנו שכל הארבע כנפות לפניו ואי אפשר להלבישן בענין אחר אין זה חייב בציצית ולכן נהגו להקל."

 

רמ"א אורח חיים י, יב

וכן מופיעה הערת הרמ"א בסוגריים בשו"ע:

"(הגה: וה"ה מלבושים של גלילות בני אשכנז וספרד, הואיל ואין כנפיהם עשוין שיהיו שנים לפניהם ושנים לאחריהם מכוונים זו כנגד זו, פטורים)"

 

פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם י, יג

לא סמך על דברי הרמ"א, "דמה שאנו צריכין שיהיו שתי הציצית לפניהם ושתים לאחריהם איננו מעיקר הלכה רק למצווה בעלמא" (כך ציטט אותו הביאו"ה).

"פטורים. עיין מ"א. העתיק דברי ב"י ודרכי משה, וא"כ ראוי "בסרדאק" שעושין חתוך לפניו לגמרי ומצד שמאל ג"כ לדעת הדרכי משה אין זה חייב בציצית, ולפטור לגמרי אין נראה דדרש הוא לא מעיקר הלכה, לכן יעשה שני [כנפות] מימין ושני [כנפות] משמאל ורובו פתוח, רוב הנראה לעינים, דאל"כ יש מראית עין, בברכה וציצית."

 

משנה ברורה י, לו

וכתב במ"ב שירא שמים יעגל את הפינה.

"וכתב המ"א יען שהלכה זו רופפת בידי הגאונים ולא מצאו טעם נכון [כי גם על טעם ד"מ יש לפקפק הרבה כמו שכתב הפמ"ג] ע"כ י"ש יעשה קרן אחת עגולה כמ"ש ב"י בשם הזקנים וכן דעת הפמ"ג ושארי אחרונים. ובפרט בימינו באותן הבגדים שנהגו מחדש לעשותן פתוח מאחריהם [והוא הבגד הנקרא קאפאט"ע] ומצוי הוא כמה פעמים שרובו פתוח ולפי דברי הד"מ חייב הוא בציצית שהרי ב' שלאחריו מכוונות כנגד ב' כנפות שלפניו ע"כ הרוצה לפטור עצמו מחוייב לעשות שם עכ"פ קרן אחת מאותן ד' כנפות עגולה ותפטר מן הציצית."

 

ערוך השולחן אורח חיים ח, י

כתב שנראה שזה מעכב שיהיו הציציות שתיים לפניו ושתיים לאחריו.

"יש שמקפידים שהציצת שהם לפניו לא יהיו לעולם לאחריו והיינו דעיקר מצות ציצת הוא שיהיו שני ציצת לפניו ושנים לאחריו כדי שיהיה מסובב במצות [טור] ונראה דזהו לעיכובא דהא על ארבע כנפות כסותך כתיב [דברים כב, יד] והכנפות הם שתים לפניהם ושתים לאחריהם ולזה יש מקפידים שאותם שלפניו לא יהיו לעולם לאחוריו משום דלפניו הוי יותר חשיבות וזהו כענין מעלין בקדש ולא מורידין ולכן מניחין חתיכת משי או שאר דבר על הטלית לצד מעלה ואצלינו עושים זה שתופרים חתיכה תחת ראש הטלית שלא יתקלקל מפני הזיעה וממילא שיש היכר צד מעלה וצד מטה ונראה שבזמן הקדמון לא עשו כן שהרי כתבו על האר"י ז"ל [מג"א סק"ו] שלא היה מקפיד לשום הטלית תמיד על צד אחד כלומר לפעמים היה צד פנים צד זה ולפעמים הצד האחר ואם היה אצלו חתיכה תפורה תחת ראש הטלית לא היה באפשרו לעשות כן שהרי היה החתיכה התפורה לצד חוץ."

 

שו"ת מים חיים (משאש) אורח חיים א סימן ז

הרב יוסף משאש ענה בעניין מנהגם שכל ארבע הציציות מלפנים בתפילה, שיש סמך למנהג הזה. וביאר שאין חובה במה שאמרו שיהיו שתי ציציות לפניו ושתיים לאחריו.

"פעמים הרבה נשאלתי, אם יש סמך למנהג רוב העולם, שלאחר שמברכין על הטלית, ומתעטפים בו שעור הלוך ארבע אמות, משימין כל הארבע כנפות לצד פנים, כל משך תפלת השחר. והשבתי כי יש סמך למנהגם. ואך עתה, קרא ערער על המנהג חד צורבא מרבנן, מדברי הבאר היטב בא"ח סימן ח' סוס"ק ג', ע"ש, ואעתיקהו לקמן בתשובתי. ובפה מלא אמר שכל ברכותיהם לבטלה, ולא יצאו ידי חובתם. ובכן אמרתי להעלות על ספר מה שהורוני מן השמים.

תשובה דבר זה כתבו רבי' הטור בא"ח סימן ח' וזל"ה: ודרך העטיפה, רחבה [של טלית] לקומת האיש, ומחזיר שתי ציציות לפניו, ושתי ציציות לאחריו, שיהיה מסובב במצות, עכ"ל. וכתב שם רבינו הב"י וז"ל: ומחזיר שתי ציציות וכו', גם זה מבעל העטור, וכ"כ ברוקח, וכתב דאיתא במדרש בפסוק והמים להם חומה, שהכריז גבריאל למים שאחריהם, הזהרו שעתידין להשליך כנף ציצית וקשר של תפילין לאחריהם. ובהגהות מיימוניות סוף הלכות ציצית, מייתי ירושלמי דקאמר גבי קטן, לא סוף דבר להתעטף, אלא שיודע להשליך שתי כנפות לאחריו, עכ"ל רבינו ב"י ע"ש.

וכן ראיתי אני הצעיר שם בהגהות מיימוניות פ"ג מהלכות ציצית ציון ך', שכתבו וז"ל: ירושלמי, לא סוף דבר להתעטף, אלא יודע להשליך שתי כנפות לאחוריו ושתים לפניו כשורה בשעת ק"ש, ע"כ, ע"ש. וכ"כ בקרבן העדה על הירושלמי דסוכה פרק ג' הלכה י"ב ע"ש. וכן פירשו התוס' בערכין ב' ד"ה היודע להתעטף, ע"ש. וכן משמע מדברי מרן בש"ע בסימן כ"ד סעיף ה', ובסימן ס"א סעיף כ"ה, דלא הזכיר להסתכל ולמשמש בשעה שאומר וראיתם אותו, אלא בשני ציציות שלפניו דוקא, כי שנים יש בהם כוונה של עשרה קשרים עם ט"ז חוטין, שהם כמנין הוי"ה ב"ה, כמ"ש שם בסימן כ"ד. ואך מנהג העולם הוא הפך הירושלמי והש"ע הנז', כי כל העם מקצה, אפילו הנזהרים לעשות ב' ציציות לפניהם ושנים לאחריהם, כשמגיעים לתיבות מארבע כנפות הארץ שבאהבה רבה, הם מקבצים הארבע ציציות לפניהם, ואוחזים אותם בידיהם כל משך ק"ש. וכן כתובה אזהרה זו בכל ספרי תפילה. וגם רבינו הטור בסימן כ"ד הזכיר מנהג זה, שכתב וז"ל: ואותם שמקבצים הציציות בשעת ק"ש ונותנים על העינים, אפשר שנוהגים כן משום וראיתם אותו, וכו', ע"ש. הרי לך שמנהג העולם דלא כהירושלמי הנז'. ואין שום קפידא בזה, מאחר דתלמודא דידן, וגם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל לא רמזו מזה. משמע דלאו דינא הוא, רק ציור מצוה בעלמא הוא, וכל אחד יצייר כמו שירצה.

וכן דברי המדרש שהביא רבינו הב"י בשם הרוקח כמש"ל הביאוהו ג"כ בעלי התוס' בפרשת בשלח, ע"פ והמים להם חומה, וסיימו וז"ל: ולפי המדרש הזה נראה, שהמתעטף בציצית צריך להשליך הציציות לאחוריו, ולי נראה דאין צריך דהא דאמרינן במדרש שעתידין להתעטף בציצית מאחוריהם היינו בשעת העטיפה, דבאותה שעה כל הטלית וכל הציציות מאחוריהם, עכ"ל, ע"ש. ופירוש דבריהם פשוט הוא, דמ"ש תחלה ולפי המדרש היה נראה שהמתעטף וכו', רוצה לומר כל עוד שהוא לבוש בטלית צריך שיהיו כל הציציות לאחוריו, ושוב כתב ולי נר' וכו', דרוצה לומר שהמדרש לא קאי רק על שעת עטיפה, דהיינו בשעת הברכה הוא דבעינן שיעשה כולה לאחריו, משמע הא אחר העטיפה של שעת ברכה יעשה מה שירצה, ואפילו כולם לפניו לית לן ביה. הרי לך דהמדרש לא קאי רק על שעת עטיפה.

ואך טוב לישראל ליזהר שיהיו שנים לפניהם ושנים לאחריהם, כדי שיהיו מסובבין במצות, כמ"ש רבינו הטור. וכ"כ מרן בש"ע סימן ח' ס"ד, וז"ל: מחזיר ב' ציציות לפניו ושתים לאחריו כדי שיהיה מסובב במצות, עכ"ל, ע"ש. משמע פשוט דמשום זה הוא דבעי למעבד הכי, אבל לענין יציאת ידי חובה, אפילו אם יעשה ארבעתן לפניו, יוצא בזה ידי חובתו.

ועוד נשמע מדבריהם, שמי שיש לו טלית קטן תחת בגדיו, דהוי מסובב במצות, אזי יוכל אפילו לכתחילה לשים כל הארבע כנפות של טלית גדול לצד פניו, וכן משמע מדברי הפרישה בסימן מ' ס"ק ד', שכתב וז"ל: וצריך להחזיר ב' ציציות לפניו וכו', ובטלית קטן פשיטא דנפק י"ח ציצית, שממילא הם ב' ציציות לפניו וב' לאחריו ע"ש.

ועוד שמע מינה, דלא קפדי רבנן שיהיו ב' לפניו וב' לאחריו, אלא בשעת קריאת שמע דוקא שקורא בה פרשת ציצית, אבל שלא בשעת ק"ש אין קפידא כלל, יהיו כולם לפניו או לאחריו וכמו שמפורש בהירושלמי שהבאנו לעיל משם הגהות מיימוניות, והביאו רבינו הב"י בסימן י"ז, ע"ש, וכתבו מור"ם שם בש"ע ס"ג ע"ש. וכן משמע מדברי מרן בש"ע סימן כד וסימן ס"א כמש"ל. וא"כ הרי כבר הוכחנו שמנהג העולם עקר הלכה זו, שכל העם מקצה אחד חכם ואחד תם מקבצים כל הארבע כנפות לפניהם בשעת ק"ש כמ"ש בכל ספרי העולם, וכמש"ל בשם רבינו הטור. ועכ"ז נשארו כולם מסובבים במצות בקשר של תפילין שאחורי הראש, אפי' מי שאין עליו טלית קטן, ואין צריך סבוב גם לגוף, שכל האברים הם תלויים בראש, ולכל מקום אשר יפנה הראש אחריו ילכו. וא"כ אם המנהג עקר אפילו מאי דקפיד עליו הירושלמי הנז' שהוא שעת ק"ש, כ"ש שיעקור דבר דלא קפיד עליו שהוא כל זמן הלבישה שאפילו לכתחילה נשים הכל לצד פנים, כאשר נהגו העולם אפילו בשעת ק"ש. ומה גם לכשתדוק תמצא, שאפילו המעט הנזהרים לעשות ב' לפניהם וב' לאחריהם היינו דוקא בשעה שהם עומדים אבל בשעה שהם יושבים הם מטים הטלית מאחוריהם על ימין או על שמאל כדי שלא לישב עליו, ואז הוו כלהו לצד פניהם דוקא וא"כ הרי כולי עלמא שוין במנהג זה, ונשארו מסובבים בקשר של תפילין כמש"ל. וגם בשבתות וימים טובים אף שאין בהם תפילין, וגם לא היה עליו טלית קטן, מ"מ כל אדם הוא מסובב מבית ומחוץ בקדושת היום, כידוע."

var div = document.getElementsByTagName("hr")[0].nextElementSibling; var divN = div.parentElement; divN.id = "naama"; div.id = "notes"; //var div = document.getElementById("notes"); div.style.display = "none"; var button = document.createElement("button"); button.textContent = 'הצגת הערות'; button.setAttribute("onclick","myFunction2()"); divN.insertBefore(button, div); //divN.appendChild(button); // var links = document.getElementsByClassName("aup1"); var links = document.getElementsByTagName("sup"); var i; for (i = 0; i < links.length; i++) { var x = links[i].firstChild.getAttribute("href"); x = x.substr(1,x.length); links[i].firstChild.removeAttribute("href"); links[i].firstChild.setAttribute("href", "#"); links[i].firstChild.setAttribute("class", "aup1 " + x); links[i].firstChild.addEventListener("click", myFunction); //var id2 = document.getElementById(x); //id2.parentElement.style.display = "none"; } function myFunction() { var cl = this.getAttribute("class"); var str = cl.substr(5,cl.length); //var id = document.getElementById(str); this.setAttribute("href", "#" + str); if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; //return true; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } //return true; } function myFunction2() { if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } }
תפריט

תוכן עניינים

הרחבות לפניני הלכה אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חוויית המשתמש שלך. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש בקובצי עוגיות.