גיור מעוברת – דעת הדגול מרבבה
א. דעת הגדול מרבבה
יבמות עח, א:
"אמר רבא: נכרית מעוברת שנתגיירה – בנה אין צריך טבילה. אמאי אין צריך טבילה? וכי תימא משום דרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: דבר תורה, רובו ומקפיד עליו – חוצץ, רובו שאינו מקפיד עליו – אינו חוצץ, והא אמר רב כהנא: לא שנו אלא רובו, אבל כולו – חוצץ! שאני עובר, דהיינו רביתיה (גידולו)".
וכ"פ הרמב"ם איסורי ביאה יג, ז. ושו"ע רסח, ו: "עובדת כוכבים שנתגיירה והיא מעוברת, בנה אין צריך טבילה."
דגול מרבבה מעיר על השו"ע שם:
"אם ידעו הבית דין בשעת טבילה שהיא מעוברת, הדין פשוט. אבל אם לא ידעו הבית דין שהיא מעוברת, יש לי בזה אריכות דברים ותליא באשלי רברבי, ואין כאן מקום להאריך".
זאת אומרת על פי הדגמ"ר צריך להודיע לבית הדין שהאם מעוברת, כדי שיקבלו גם את העובר, ואם לא הודיעו יש מקום אולי להצריך את העובר בטבילה לגיור.
ב. טעמו של הדגול מרבבה –עובר לאו ירך אמו
הדגמ"ר לא מסביר את דעתו, אך כל מי שראיתי שמסביר אותו תולה את דעתו במחלוקת אם עובר ירך אמו או לא. אם עובר ירך אמו לא צריך דעת בית דין, אבל אם עובר לאו ירך אמו, נכון שאין חציצה בטבילתו (כמו שאמר רבא שכך גידולו של העובר), אבל הוא נפרד מהאם ולכן צריך דעת בית דין בטבילתו.
כ"כ בספר ישרש יעקב של הרב שלמה דרימר (יבמות עח, א) שהדגמ"ר חשש לדעה שעובר לאו ירך אמו: "בספר דגול מרבבה ביורה דעה סימן רסח סעיף ו כתב על דינא דרבא וז"ל.. עכ"ל. ונראה לכאורה דתליא בהא אי פסקינן עובר ירך אמו ואז אף שלא ידעו הבית דין ממילא הוי גר דהוי כאבר מאיברי אמו, אבל אי לאו ירך אמו רק משום דהוי כגר קטן דמטבילין אותו על דעת בית דין משום דזכין לאדם שלא בפניו כדאיתא בכתבות דף יא, וטבילת אמו סלקא ליה משום דהיינו רביתיה כדאמר הכא, אם כן כל שלא ידעו הבית דין לא מהני".
וכ"כ באות ברית (רסח ס"ק ח):
"מה שכתב הדגול מרבבה כאן דאם לא ידעו הבית דין שהנכרית היא מעוברת תליה באשלי רברבא אי מהני לעובר ע"ש ולדעתי כונתו דתליה אם עובר ירך אמו אז לא בעי ידיעת בית דין כלל דטבילתה מהני גם כן לעובר אבל אי לאו ירך אמו הא דמהני טבילת אמו הטעם דהוי כאלו נטבל בפני עצמו ואמו לאו מחיצה היא כמבואר ביבמות דף ע"ח וצריכין לטבלו על דעת בית דין כדאמר רב הונא בכתובות יא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין וכיון דהבית דין לא ידעו מעיבורה כלל אין כאן דעת בית דין".
וכן הבין ערוה"ש (רסח, יא) את הדגמ"ר; והיבי"א ט יו"ד יז; שדה יצחק (השמטות ומלואים לסימן טז); ושערי דעה (רסח, ו, ג).
ג. החוששים לספקו של הדגול מרבבה גם בדיעבד
כך דעת המשך חכמה שמות יב, מט שלמרות שהעובר לא אוסר על אמו לאכול בקרבן הפסח, בכל זאת צריך לחשוש לדגמ"ר:
"(מט) תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם. נראה דמלמד דאם נתגיירה מעוברת לא נאמר דבנה צריך טבילה (רמב"ם איסורי ביאה יג, ז) ונמצא דהעובר שיש בה הוי בן נכר שאוכל פסח, ותהא אמו אסורה לאכול פסח משום שהעובר ניזן מזה, וכמו שאסר לאמו של שמשון לאכול חרצן וזג בימי עיבורה משום שמשון. לזה אמר 'תורה אחת', וכמו שישראלית מעוברת נימנית ואוכלת בפסח, כן מעוברת גיורת אוכלת בפסח. או משום דאין בנה צריך טבילה, דעובר ירך אמו, אף אם נאמר דטעמא הוי משום דעובר אין חציצה דהיינו רביתא [כמפורש יבמות עח, א], והוי כאילו הטבילוהו לעובר. וזה דוקא באם נודע שהיא מעוברת, אבל אם לא נודע שהיא מעוברת אז לא נתכוונו להטביל את העובר, ובנה צריך טבילה משנולד [עיין דגול מרבבה], בכל זאת אוכלת היא בפסח, ולא דמי לנזירות שמשון. ודו"ק."
במכתב שלמה ז, לא, חשש לסוברים שגם בדיעבד הגיור לא חל:
"ויש הסוברים שעובר לאו ירך אמו (אלא כגוף נפרד בפני עמו, ונידון כישות עצמאית), ואף על פי כן אין גוף האם חוצץ בפני העובר, שדרך גידולו הוא זה ואין זו חציצה. ויש מהגדולים שכתבו, שלפי זה הבית דין צריכים לידע שהיא מעוברת, כדי שיכוונו גם על טבילת העובר. לפיכך יש להקפיד להודיע על כך לדיינים הנמצאים בשעת הטבילה. בדיעבד שלא נודע לדיינים על עיבורה, הולד כשר ואין צריך טבילה נוספת. ויש המצריכים שהולד יטבול שוב שיש בזה חשש ליוחסין דאורייתא. ועל כן צריכים להדיינים להיות זהירים בכך ולהודיע לגיורת את חומר הדבר כדי שתדווח אמת, וכשהדיינים חושדים בכך יצריכו אותה להביא אישור רפואי, השולל או מאשר את הריונה".
וכ"ד ר' משה בראנדסדארפער בהיכל הוראה ג, צא:
"קודם שטבלה אמרה לפנינו חברי הבית דין שמסופקת שמא היא מעוברת.. ומחמת זה אמרתי לחברי הבית דין שכשהיא טובלת תהיה טבילתה על תנאי זה שאם היא מעוברת תעלה טבילתה גם לעובר, והוא על פי דברי הדגול מרבבה.. ולכן אמרתי לה שאם יתברר לה שהיתה מעוברת בשעת הטבילה תוגיע לנו כדי שידעו הבית דין שהיתה כאן טבילת גירות של העובר, דבלי ידיעת הבית דין לא עלתה הטבילה לעובר".
עמק הלכה א, סימן עג:
"ובית דין המגיירין אותה צריכין לדעת שהיא מעוברת, כדי שלא יהא בנה צריך טבילה כמו שכתב הדגול מרבבה, ואף שהערוך השלחן חלק עליו שם מכל מקום נקטינן לחומרא". לכאורה נוקט לחומרא גם לטבול אם לא ידעו (אולם לא מוכרח).
וכ"כ הגרז"ן במשפט ערוך חו"מ לג, יא, ו:
"וכן מעוברת שנתגיירה, ולא ידעו הבית דין שהיא מעוברת – הרי הוא ספק גר עד שימול ויטבול".
היו שהבינו כך במלמד להועיל אבן העזר יב שכתב:
"הגהה. מ"ש לעיל שאם בא עליה יום או יומים קודם גירותה ותלד אחר כך בן הילד הוא גוי גמור לכל דבריו, הוא לכאורה אינו מדוייק עפ"י מ"ש בי"ד סי' רס"ח ס"ו כותית שנתגיירה והיא מעוברת בנה אין צריך טבילה. אכן כבר כתב הדגול מרבבה דאם לא ידעו בית דין שהיא מעוברת יש לו בזה אריכות דברים עיין שם. ובנידון דידן ודאי הילד צריך טבילה." אולם נראה לי הוא מדבר על הילד שכבר נולד לפני הגיור שהוא ודאי צריך טבילה, נראה שהוא משאיר את השאלה פתוחה, שבפועל זה לא היה מעשי (השאלה היתה על הבחנה האם חייבים וענה שכן, רק העיר שזה לא יצור בעיה של גוי אלא של ייבום)
ד. החוששים לספקו של הדגול מרבבה לכתחילה ומקילים בדיעבד
האג"מ (א יו"ד סוף סימן קנח) כתב שטוב לחשוש לכתחילה:
"וטוב להודיע להב"ד שיהיו בעת הטבילה שהיא מעוברת להוציא מספקו של הדגמ"ר בסעי' ו'." ואפשר להבין שבדיעבד לא היה מצריך טבילה.
הרב אברהם שטיינברג בספר הרפואה כהלכה ב, עמ' 147 כתב שלכל הדעות לכתחילה טוב להודיע לבית הדין על הריון (מביא כמקור בהערה את האג"מ):
"גיורת שהעלימה מבית הדין שהיא מעוברת – יש אומרים שספק אם עלתה טבילה לעובר, והוא תלוי במחלוקת אם עובר ירך אמו אם לא; ויש אומרים שמכל מקום עלתה טבילתה לשם גירות גם לעובר, אך לכתחילה טוב להודיע לבית הדין כדי להוציא מן הספק". וכ"כ שם בעמ' 171: "עדיף שבית דין ידעו שהאשה מעוברת".
בפס"ד מבי"ד ירושלים חלק ה עמ' רנז (אב"ד הרב אברהם דוב לוין) כתב כך:
"מתוך עיון במעשה בית דין של הגיור התברר שבית הדין שהטביל את האמא כלל לא ידע על קיומו של העובר. פס"ד: הגיור הועיל בדיעבד ואין צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית".
אמנם בפס"ד מבי"ד ירושלים חלק ז עמ' תלט (גם בראשות הרב לוין) נשאל על מקרה דומה ופסק:
"הגיור של האמא איננו מאושר, וטבילת האמא – גם אם אכן היתה כדת משה וישראל – לא הועילה לבן ג'". והם מציגים שהשאלה לדיון: "מעוברת שנתגיירה ולא ידעו בית דין ולא נתכוונו שתועיל הטבילה גם על העובר, האם הועילה לו הטבילה". ואלם מקריאת כל השאלה רואים שהיה עוד שיקולים לא לאשר לו להתחתן כי היה ספק על גיור אמו.
וכן דעת האהלי שם יו"ד ז (רסח, ו).
ה. החולקים על הדגול מרבבה לכתחילה
ערוה"ש רסח, יא חלק על הדגמ"ר כי סובר שלהלכה עובר ירך אמו:
"אמרינן ביבמות [ע"ח א] כותית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ומבואר מסוגית הש"ס שם דאי אמרינן עובר ירך אמו הוא אין צריך טעם כלל לזה דהרי הוא חלק מאמו ואם עובר לאו ירך אמו והוא כגוף בפני עצמו וא"כ צריך לחשוב כאלו גם הוא טבל והרי גוף האם הוה חציצה ואמרינן שם דלכן לא הוה חציצה משום דהיינו רביתיה כלומר דכן דרך גידולו ולא הוי חציצה. וראיתי לאחד מהגדולים שכתב דהבית דין צריכים לידע שהיא מעוברת [דגמ"ר] ואני אומר שאין צריכים שהרי רבותינו בעלי התוס' פסקו בבא קמא [מ"ז א ד"ה מאי טעמא] דעובר ירך אמו הוא ע"ש. ולפי מה שבארנו בסי' רס"ז סעי' פ"ה גם הרמב"ם והטור ס"ל כן ע"ש וא"כ אין שייך בזה כלל לומר שצריכים הבית דין לידע מזה וכשהגדיל אינו יכול למחות:".
וכן הבין את היבי"א ט יו"ד יז בהרפואה כהלכה ב פרק ב, הערה מג (לא הגעתי למסקנה חותכת ביבי"א הוא מתאר דעות סברות לכאן ולכאן בסוגיית עובר ירך אמו, נראה שמסקנתו היא שהוא ירך אמו ולכן לא צריך לחשוש לדגמ"ר).
וכ"כ בכללי הגיור נ:
"אשה שנתגיירה בפני בית דין כנהוג, והעלימה מבית הדין שאז היתה מעוברת, ואחר כך ילדה בן, מכיון דיימא לן עובר ירך אמו, אין צריך לגייר את הבן מחדש". בהערות הוא מצטט את התשובה של אביו ביבי"א.
וכ"כ באות הברית יא, כד:
"אין הבדל בין אם ידעו בית הדין בזמן הטבילה שהאשה מעוברת, ובין שלא ידעו שהאשה מעוברת, בכל מקרה הולד הנולד ממנה לאחר הגיור אינו צריך טבילה". ולא כותב שעל בית הדין לברר או שעל האשה להודיע על ההריון.
הרב חיים שאנן בספר עיונים במשפט סימן מח כתב על:
"מעוברת שנתגיירה וילדה בת. כיום הבת חוששת שבית הדין לא ידע שאמה מעוברת, האם צריכה גיור חדש מספק". מביא שהבת בת ה17 חוששת לדברי הדגול מרבבה, לאחר דיון קצר בדברי הדגמ"ר כתב שהיא לא צריכה לטבול מחדש: "בנידון שלפנינו נראה כי מהסברא אין לבת מה לחוש, כיון ששי להניח כי האמא שלה בעת שנתגיירה בודאי נשאלה על ידי בית הדין האם היא בהריון, כיון שאם היא לא היתה בהריון היה עליה לפרוש מבעלה משך שלשה חדשים כגין גיורת נשואה, כדי להבדיל בין זרע שנזרע בקדושה כנפסק בשו"ע סימן יג, וכשהיא בהריון מקילים, ואם בית הדין ידעו הרי אין כל ספק, ואם היו מפרישים אותה מבעלה ודאי היתה זוכרת; ויש לצרף גם שגם אם בית הדין לא ידעו אין כאן אלא ספק של הדגול מרבבה ולא ודאי, ואשר ספק זה תלוי בשמא הלכה כמאן דאמר עובר לאו ירך אמו ובשמא הלכה כרמב"ם שטבילה בפני בית דין מעכבת (מעיר: לדגמ"ר לכו"ע בגר קטן טבילה בפני בי"ד מעכבת); על פניו אין מקום לספק של הבת כיון שהיא אינה יודעת אלא כנראה על פי שמועה מאחרים; שמא יש לצרף גם מה שתטבול לנדתה. ומה שאין אנו מחמירים מספק, נראה כיון שאין מקום לחשש מעיקר הדין יש לנו למנוע חששות של ל'נערווין' – עצבים".
ו. קושיה על דעת הדגול מרבבה
אות ברית רסח, ס"ק ח (לרב שמעון סידון) מקשה על דעת הדגמ"ר מרבא שאמר שמעוברת שטבלה עולה לעובר, שיש דינים שונים בטבילת מבוגרים לטבילת קטן ואיך רבא אומר בפשטות שהטבילה עולה:
"ודע דמדברי רבא שמחליט ואומר נכרית שנתגיירה בנה אין צריך טבילה להנך שיטות דפוסקים עובר לאו ירך אמו מוכח דלא כדגול מרבבה שכתב כאן בסעיף ג בגר קטן אם נטבל בלילה מעכב בדיעבד דאצלו אין כאן קבלת מצות והוה הטבילה על דעת בית דין כתחלת דין עש"ה. דהלא אם האם טבלה בלילה גרותה גרות גמור דאצלה שקבלה כבר המצות הוה הטבילה גמר דין ועל העובר לא מהני דבגר קטן טבילה בלילה לא מהני לדגול מרבבה ואיך מחליט רבא במוחלט דאם נתגיירה אמו בנה אין צריך טבילה הלא משכחת דצריך אע"כ כמו שכתב שם בסעיף ג דלא כדגול מרבבה, גם לפי מה שפירש הדגול מרבבה כאן דאם לא ידעו הבית דין שנתעברה אי עובר אלו ירך אמו לא מהני טבילת האם קשה על הנך שיטות שמביא המחבר סעיף ג שפוסקים דבדיעבד מהני טבילה שלא בבית דין איך מחליט רבא בנתגיירה אמו בנה אין צריך טבילה הלא משכחת בטבלה שלא בבית דין דמהני לדידה ולעובר אל מהני דצריכין גר קטן דוקא לטבול על דעת בית דין, ועל זה י"ל דשיטה זו היא שיטת תוספות ביבמות מו ותוספות סוברים דעובר ירק אמו כמ"ש תוספות בסנהדרין דף פ דבכל מקום קיימא לן עובר ערך אמו בר מטרפות ולא בעי דעת בית דין על העובר כלל דאין כאן גוף אחר ומהני טבילת האם בכל אופן והדגול מרבבה לא כתב רק להנך דפוסקים עובר לאו ירך אמו, אך מגמרא דיבמות דף ע"ח עדיין קשה דמוקמינן שם דברי רבא אפילו לרבי יוחנן דסובר עובר לאו ירך אמו קשה כל מה שהקשתי הלא משכחת בשאמו טבלה בלילה או שטבלה שלא בפני בית דין לשיטת תוספות ואיך מחליט רבא בהחלט נכרית שנתבגיירה בנה אין צריך טבילה וצ"ע."
ז. לפני 40 יום – גם לדגמ"ר העובר ירך אמו
כתב בספר אות ברית רסח, ס"ק ח (לרב שמעון סידון) שאם העובר פחות מ40 יום לכו"ע הוא ירך אמו:
"והנה מסוגיא דנזיר שהבאתי למדתי דבר חדש שאפילו למאן דסובר עובר לאו ירך אמו בתוך מ' ליצירת ולד לא הוה כגוף בפני עצמו כיון דעדיין אין לו צורה כלל לא הוי גוף בפני עצמו… ולפי זה בנתגיירה תוך מ' יום לעיבורה ולא ידעו הבית דין מעיבורה מהני לכולי עלמא דלכולי עלמא ירך אמו כיון דעדיין לא אתצר".
וכ"כ הרב שמואל חיים דומב בפס"ד מבי"ד ירושלים עמ' תמ:
"הוי תוך מ' יום לעיבורה דמיחשב כמיא בעלמא, ובזה מודה הדגול מרבבה דטבילת האם מהני לולד אף שלא ידעו שהיא מעוברת (ועי' קובץ שעורים ח"ב סימן יא בשם הגרב"ד לייבוביץ זצ"ל דבתוך ארבעים יום לקליטת הזרע מהני ליה טבילת אמו אפילו למאן דאמר עובר לאו ירך אמו, דהוי מיא בעלמא)"
ח. קיבלו את הדגמ"ר חלקית
הישרש יעקב (יבמות עח, א) סיכם שמרגע שהוכר העובר אין צריך לחשוש לדגמ"ר, אך אם לא הוכר העובר יש מקום לחשוש למא"ד שעובר לאו ירך אמו:
"על כן נלע"ד דאף אי עובר לאו ירך אמו הוא וגם לא ידעו הבית דין שהיא מעוברת, מועיל טבילת אמו שיהיה הולד גר דלא כמשמעות הדגול מרבבה. אמנם אכתי יש נפקא מינה בזה אי פסקינן עובר ירך אמו הוא או לא, דאי עובר ירך אמו הוא מועיל טבילת אמו אף אם עדיין לא הוכר עוברה, אבל אי עובר לאו ירך אמו הוא אינו מעויל רק בהוכר עוברה כנ"ל.
ועוד יש נפקא מינה לענין אם הגדיל אי יכול למחות, דאי עובר ירך אמו הוא פשיטא דאין יכול למוחת דהוה לה כאבר מאבריה כדאמר הש"ס ביגטין סף כג ע"ב, אבל אי לאו ירך אמו הוא, רק דמועיל משום טבילת עצמו משום דהיינו רביתיה, לא עדיף מגר קטן שמטבילין אותו על דעת הבית דין ואף על פי כן אם הגדילו יכולין למחות."
ט. סיכום
בגמרא ביבמות עח, א מובאת מימרא של רבא שמעוברת שטבלה לגירותה הטבילה עולה גם עבור העובר. הגמרא מסבירה שגוף האם לא נחשב חציצה לעובר מפני שכך גידולו. השו"ע יו"ד רסח, ו פסק להלכה שמעוברת שטבלה הטבילה עולה גם לעובר. הדגול מרבבה מעיר שם שאם בית הדין ידע שהאישה מעוברת פשוט שהטבילה עולה, אבל אם בית הדין לא ידע הדבר תלוי ב"אשלי רברבי".
הפוסקים הסבירו את ספקו של הדגמ"ר במחלוקת האם עובר ירך אמו או לאו ירך אמו. לדעה שעובר ירך אמו הוא לא נחשב יישות נפרדת ובגיור אמו הוא מתגייר. לדעה שעובר לאו ירך אמו הטבילה צריכה להיות גם עבור העובר, ומפני שקטן מתגייר על דעת בית דין (ובמיוחד לדעת הדגמ"ר הסובר שבקטן שאין קבלת מצוות הטבילה בפני בית דין מעכבת) צריך שבית הדין ידעו שהאישה מעוברת כדי שיתנו דעתם גם עליו. כך הסבירו בין היתר: ישרש יעקב של הרב שלמה דרימר (יבמות עח, א); באות ברית (רסח ס"ק ח); ערוה"ש (רסח, יא) את הדגמ"ר; והיבי"א ט יו"ד יז; שדה יצחק (השמטות ומלואים לסימן טז); ושערי דעה (רסח, ו, ג).
יש פוסקים שחששו לספקו של הדגול מרבבה, והורו לחזור ולטבול את הילד שנולד. כך סוברים: המשך חכמה שמות יב, מט; מכתב שלמה ז, לא; היכל הוראה ג, צא; עמק הלכה א, סימן עג; משפט ערוך חו"מ לג, יא, ו; ויש שרצו לומר כך במלמד להועיל אבה"ע יב (לענ"ד הוא לא מחמיר בזה).
יש שכתבו לחשוש לדעתו לכתחילה לברר אם המתגיירת מעוברת. כ"כ האג"מ (א יו"ד סוף סימן קנח); הרב אברהם שטיינברג בספר הרפואה כהלכה ב, עמ' 147 ו171; בפס"ד מבי"ד ירושלים חלק ה עמ' רנז (אב"ד הרב אברהם דוב לוין); אהלי שם יו"ד ז (רסח, ו).
אולם רבים כתבו שלא צריך לחשוש לספקו של הדגול מרבבה כי להלכה עובר ירך אמו. כ"כ ערוה"ש רסח, יא; היבי"א ט יו"ד יז; הרפואה כהלכה ב, ב, הערה מג; כללי הגיור נ; אות הברית יא, כד; עיונים במשפט סימן מח.