הבחנת ג' חודשים בזוג שחיו יחד | דף מקורות | הרב אפרים שחור

הבחנת שלושה חדשים בזוג שחי יחד

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מא עמוד א

מתני'. היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם – עד שיש לה שלשה חדשים. וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו – עד שיהו להן שלשה חדשים. אחד בתולות ואחד בעולות, אחד גרושות ואחד אלמנות, אחד נשואות ואחד ארוסות; רבי יהודה אומר: הנשואות יתארסו, והארוסות ינשאו, חוץ מן הארוסות שביהודה, מפני שלבו גס בה; ר' יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה, מפני האיבול.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מב עמוד א

וכן שאר כל הנשים. בשלמא יבמה – כדאמרן, אלא שאר כל הנשים אמאי? אמר רב נחמן אמר שמואל, משום דאמר קרא: להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני. מתיב רבא: לפיכך, גר וגיורת צריכין להמתין ג' חדשים; הכא מאי להבחין איכא? ה"נ איכא, להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה. רבא אמר: גזירה שמא ישא את אחותו מאביו, וייבם אשת אחיו מאמו, ויוציא את אמו לשוק, ויפטור את יבמתו לשוק.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס עמוד ב

אמר להו רב פפי, ואתון לא תסברוה מהא דתניא: הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה, או שהיה לה כעס בבית בעלה, או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין, או שהלך בעלה למדינת הים, או שהיה בעלה זקן או חולה, או שהיתה עקרה וזקנה, איילונית וקטנה, והמפלת אחר מיתת בעלה, ושאינה ראויה לילד – כולן צריכות להמתין שלשה חדשים, דברי ר"מ, רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד; ואמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כרבי מאיר בגזירותיו!

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף לג עמוד ב

מתני'. שנים שקידשו שתי נשים, ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה – הרי אלו חייבין משום אשת איש, ואם היו אחין – משום אשת אח, ואם היו אחיות – משום אשה אל אחותה, ואם היו נדות – משום נדה. ומפרישין אותן שלשה חדשים, שמא מעוברות הן; ואם היו קטנות שאינן ראויות לילד – מחזירים אותן מיד; ואם היו כהנות – נפסלו מן התרומה.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף לד עמוד ב – לה עמוד א

אמר שמואל: וכולן צריכות להמתין שלשה חדשים, חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה, אבל קטנה בת ישראל – צריכה להמתין ג' חדשים. ובמאי? אי במיאון, והאמר שמואל דלא בעיא! ואי בגט, האמרה שמואל חדא זימנא! דאמר שמואל: מיאנה בו – אינה צריכה להמתין שלשה חדשים, נתן לה גט – צריכה להמתין שלשה חדשים! אלא בזנות, [דף לה עמוד א] וגזרו רבנן קטנה משום גדולה…

לישנא אחרינא אמרי לה, אמר שמואל: כולן צריכות להמתין שלשה חדשים, חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, [אבל] קטנה בת ישראל – אינה צריכה להמתין ג' חדשים. במאי? אי במיאון, האמרה שמואל חדא זימנא! אי בגט, הא קאמר שמואל דבעיא! דאמר שמואל: מיאנה בו – אינה צריכה להמתין שלשה חדשים, נתן לה גט – צריכה להמתין שלשה חדשים! אלא בזנות, וזנות בקטנה לא שכיח. גיורת ומשוחררת דשכיח בהו זנות, ליגזור! הוא דאמר כרבי יוסי; דתניא: הגיורת והשבויה והשפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו – צריכות להמתין ג' חדשים, דברי רבי יהודה; רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. אמר רבה: מ"ט דרבי יוסי? קסבר: אשה מזנה משמשת במוך, כדי שלא תתעבר. א"ל אביי: בשלמא גיורת, כיון דדעתה לאיגיורי מנטרה נפשה, כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה ובין זרע שנזרע שלא בקדושה, שבויה ושפחה נמי, דשמעי ממרייהו ומנטרי נפשייהו, אלא יוצאת בשן ועין – היכי משכחת לה? וכי תימא, כל דממילא מודה ר' יוסי, והתנן: אנוסה ומפותה – צריכה להמתין ג' חדשים, דברי ר' יהודה; רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד! אלא אמר אביי: אשה מזנה מתהפכת, שלא תתעבר. ואידך? חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה.

רש"י מסכת יבמות דף לד עמוד ב

אמר שמואל וכולן – הנשים שנבעלו.

צריכות להמתין – מלהנשא שלשה חדשים אחר ביאתן חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה ואף על גב דסתם עובד' כוכבים ושפחה זונות הן לא גזרו רבנן בקטנה להמתין אחר טבילת גיורת ומשוחררת כלום ומדקאמר שמואל חוץ מגיורת קטנה מכלל דכולן דקאמר אקטנות נמי קאי דקטנה בת ישראל צריכה להמתין ואף על גב דלאו בת בנים היא ואין כאן הבחנה בין זרעו של ראשון לזרעו של שני גזור בה רבנן משום גדולה.

מתהפכת – ואף יוצאה בשן ועין נמי ליכא השתא למפרך דכיון דהיפוך קל הוא לה ואין בו טורח מתהפכת היא דכל אשה מזנה אינה רוצה להתעבר.

רי"ף מסכת יבמות דף י עמוד א

תניא אנוסה ומפותה צריכות להמתין ג' חדשים דברי רבי יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אמר רבא מאי טעמא דר' יוסי אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר ור' יהודה סבר שמא לא נתהפכה יפה יפה וחזינן למקצת רבואתה דפסקי הלכתא בהא כרבי יהודה ואנן לא ידעינן מהיכא קא גמרי לה להאי פסקא דהא קיימא לן דר' יהודה ור' יוסי הלכתא כר' יוסי ואי אמרת משום דקאי ר' יהודה כסתם מתניתין דקתני ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן דהא הכא אנוסות נינהו וקתני מפרישין ליכא למימר הכי דבהא אפילו רבי יוסי מודה דמפרישין דלא קאמר רבי יוסי אלא באשה מזנה דידעה דמזנה היא ומתהפכת כדי שלא תתעבר אבל הא מי ידעה דמזנה היא כדי שתתהפך דהא אוקימנא בהוחלפו למימרא דבטעות הויא מילתא ואי אמרת משום דקתני בפ' החולץ וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות ואחד אלמנות ואחד גרושות ואחד נשואות ואחד ארוסות ותניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס עם בעלה או שהיתה חולה או שהיה בעלה חולה או זקן או עקרה או אילונית או קטנה או זקנה או שאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים הני כולהו לא שייכא בהו לא אנוסה ולא מפותה, הלכך קשיא לן האי פסקא ולא קמנו על עיקרא דמילתא מהיכן גמרינן לה:

בעל המאור מסכת יבמות דף י עמוד א

ומה שפסק ר"ח ז"ל כר' יהודה ולא כרבי יוסי באנוסה ומפותה נראין הדברים כן אף על פי שדחאה הרי"ף ז"ל (כמו שמבואר ברא"ש דחיתו בסימן י') דודאי מאחר דקי"ל הלכה כר"מ דאמר כולן צריכות להמתין אחת עקרה וזקנה ושאינה ראויה לילד ליתא לדרבי יוסי ובפרק החולץ נראה שאין הלכה כר"י במה שמיקל בענין הזה וכל שכן כרבי יוסי במה שהוא יותר מיקל ועיקרה במשנת היבמה לא תחלוץ ותו הא אשכחן ליה לשמואל בלישנא בתרא דלא ס"ל כרבי יוסי באנוסה ומפותה מדלא קא ממעט אלא קטנה בת ישראל בזנות אבל גדולה צריכה להמתין. ואף על גב דבגיורת ומשוחררת ס"ל שמואל כרבי יוסי באנוסה ומפותה מיהא כר"י ס"ל.

הילכך כיון דסוגיין כלישנא בתרא, נקיטין מהני שמעתתא שכל הנשים צריכות להמתין שלשה חדשים אחת עקרה וזקנה ושאינה ראויה לילד וקטנה מן הנשואין או מן האירוסין יוציא בגט או במיתת הבעל ואנוסה ומפותה בת ישראל גדולה. אבל גיורת ומשוחררת אפילו גדולה אינה צריכה להמתין שלא החמירו בה בבת ישראל בהבחנת זרעה למגזר בה זנות אטו נישואין. אבל בנישואין אפי' (גר ו)גיורת צריכין להמתין שלשה חדשים ושבויה בת ישראל נמי צריכה להמתין ג' חדשים כרבי יהודה שלא מיעט שמואל אלא גיורת ומשוחררת בלבד כרבי יוסי אבל בשבויה כרבי יהודה ס"ל וכן באנוסה ומפותה נמי ס"ל כרבי יהודה ולאו מטעמיה דאימר לא נתהפכה יפה יפה אלא משום דגזר בגדולה בת ישראל זנות אטו נישואין ובקטנה דלא שכיחא בה זנות לא גזר ואינה צריכה להמתין לא בזנות ולא בנישואין בחלוף ולא במיאון אלא יוצאה בגט בלבד וה"ה ליוצאה במיתת הבעל. ואף על גב דבכתובות פרק אלו נערות אוקמה רב ששת להא ברייתא דהגיורת והשבויה בשראוה שנבעלה התם לטעמיה דר"י הוא דאוקימנא הכי דס"ל שבויה בקדושתה קיימא ובההיא לא קי"ל כותיה וכיון דקי"ל לאו בקדושתה קיימא שפיר דמי להחמיר אפילו בשלא ראוה שנבעלה.

פני משה מסכת יבמות פרק ד הלכה יא

קשייתה. שאלתי לפני ר"ח אם אפילו דבר ברור הוא שנבעלו נמי אין צריכות להמתין:

לא כבעולות הן. בתמיה דודאי מחזקינן להו כבעולות ואפ"ה אין צריכות כדפרישית טעמא לעיל:

ר' אברהם מן ההר מסכת יבמות דף לה עמוד א

אשתכח השתא, היכא דאיכא למיחש לביאה דלאו זנות, דברי הכל דמשוחררת וגיורת צריכות להמתין ג' חדשים, הואיל והיא גדולה. ואם היא קטנה אינה צריכה, כלישנא בתרא דשמואל. והיכא שאין מכירין אותן ואין לחוש אלא לביאה דזנות, פליגי ר' יהודה ור' יוסי כדפרישנא. ושמואל סבירא ליה בזנות דגויה ושפחה כר' יוסי דאין צריכות להמתין. ובזנות דישראלית כר' יהודה. ואולי הטעם דזנות דישראלית אקראי בעלמא הוא, ולא בקיאן בהיפוך. והראב"ד כתב הטעם דגיורת ומשוחררת אית בהו תרי ספיקי, דספק זינתה או לא זינתה, ואפילו זינתה שמא נתהפכה. אבל באנוסה ליכא אלא חד ספיקא. והאי טעמא לא דייק, דהא מילתא דבר שיש לו מתירין הוא, דהא אחר ג' חדשים שרי. וכל דבר שיש לו מתירין אפילו בספק ספיקא ואפילו בדרבנן לא בטיל. ומשום הכי לר' יהודה דאמר שהיפוך יפה הוא ספק, אסורה לינשא

תלמוד ירושלמי מסכת יבמות פרק ד הלכה יא

תני הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר"י. רבי יוסי אומר אינן צריכות להמתין… אמר רבי יוסי קשייתה קומי רבי חנינה בריה דרבי אבהו אפילו דבר בריא שנבעלו. אמר לו וסתם גויות לא כבעולות הן

הרב אברהם אהרן יודלביץ', בית א"ב, חלק ז אבה"ע סימן ב (נדפס כבר בשנת תרע"א בכתב עת המצפה שנה ה' כרך א עמוד 3)

והנראה לי בזה דהא דקאמר בירושלמי דסתם גויות כבעולות הן היינו משום דרובן כבעולות הן היינו משום דרובן כן הוא והלכך בסתם גויות איכא חזקה דאתיא מכח רובא. והנה הרמב"ם ספ"י מה' טו"מ כתב דבור שמטילין לתוכו נפלים המאהיל עליו טמא דין תורה אע"פ שחולדה וברדלס מצויין שם אין ספק מוציא מידי ודאי אבל אם הפילה שם אשה  נפל ואין ידוע אם הפילה דבר המטא או לא, הואיל וחולדה וברדלס מצויין שם הרי ספקו טהור דבר ידוע הוא שכל אלו הטומאות וכיצו"ב שהוא משום ספק הרי הן של דבריהן וכו' והראב"ד בהשגות טוען דהו"ל לומר דטהור משום ספק ספיקא ואפילו בדאורייתא לקולא. ותי' הכ"מ דהא דאין ידוע אם הפילה דבר טמא לא חשיב ספק ספיקא משום דרוב המפילות הן מפילות דבר המטמא וא"כ לראב"ד לא בעינו בס"ס שיהא שני הספיקות שקולין אלא דגם אם ספק אחד אינו שקול מצטרף הוא לספק ספיקא, ופלוגתא דהראב"ד והרמב"ם הוא בזה…

רש"י מסכת יבמות דף לה עמוד א ד"ה הוא דאמר

הוא דאמר כרבי יוסי – דלא גזר דמפרש טעמא דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ומיהו בישראלית גזר שמואל זנות אטו נשואין שמתעברת ולא סבר כר' יוסי דלא גזר בהו כדאמר לקמן באנוסה ומפותה אבל בגיורת לא גזור זנות שבנכרית משום נשואין דבנכרית דאפילו גיורת נשואה כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת נמי כדי להבחין בין זרע קדושה לזרע שלא בקדושה כדלקמן.

מהרש"א [חדושי הלכות] מסכת יבמות דף לה עמוד א

גמ' הוא דאמר כר' יוסי כו' פרש"י כר' יוסי דלא גזר כו' ומיהו בישראלית גזר שמואל זנות אטו נשואין שמתעברת ולא סבר כר' יוסי דלא גזר כו' אבל בגיורת לא גזר זנות משום נשואין דאפילו גיורת נשואה כו' עכ"ל באלו הדברים יתיישב פסק ר"ח שפסק לאסור באנוסה ומפותה והרי"ף תמה עליו למה לא פסק באנוסה ומפותה נמי כר"י דאין מקום לתמיה זו דהא שמואל לית ליה כוותיה דר"י באנוסה ומפותה משום גזירת זנות אטו נשואין ובגיורת ליכא למגזר דנשואה גופא שריא כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת כפרש"י גם הרז"ה כתב ליישב פסק ר"ח בדרך הזה אלא שכתב דבנשואין גר וגיורת נמי צריכות להמתין מההיא דפרק החולץ אבל דוחק לשיטתו דאם גזרו זנות אטו נשואין בישראלית למה לא נגזור נמי בגיורת כך זנות אטו נשואין וצ"ל לשיטת רש"י דההיא ברייתא דפרק החולץ אתיא כר' יהודה כמו שכתבו התוספות בתירוץ קמא וק"ל:

משנה מסכת כתובות פרק א משנה ב – ד

משנה ב

בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים:

משנה ג

הגדול שבא על הקטנה וקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתן מאתים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה:

משנה ד

בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתה מנה ואין להם טענת בתולים הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מנה ואין להם טענת בתולין:

רמב"ם על משנה מסכת כתובות פרק א משנה ב

[ב] כלל הוא שכל הנבעלת כשהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד הרי היא כאלו לא נבעלה, ואינה מפסדת בתוליה, ואמרו כאן גדול, רוצה לומר בן תשע שנים ויום אחד, שנתבאר בכמה מקומות במסכתא הקודמת שביאתו ביאה. והקטן, כל שהוא למטה מגיל זה שאין ביאתו ביאה. וגדולה, כל שהיא מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה שביאתה ביאה. וקטנה, נקראת כאן כל שהיא למטה מגיל זה. וכבר ידעת כי שבויה וגיורת ושפחה בחזקת בעולות לעולם. והיה מנהגם בארץ יהודה שמקדש האיש את האשה ועושים לו סעודה בבית אביה, כלומר סעודת ארוסין, ומתיחד עם ארוסתו ולפיכך אם נשאה אחר כך אינו יכול לטעון טענת בתולים. והלכה כחכמים.

רמב"ם הלכות גירושין פרק יא הלכה כא

שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה ממתינין תשעים יום, ואפילו גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותן תשעים יום כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה, וכן יפת תאר אף על פי שנתנה לה תורה שלשים יום לתקנת עצמה צריכה להמתין תשעים יום לתקנת הולד, והשלשים מכלל התשעים.

מגיד משנה הלכות גירושין פרק יא הלכה כא

[כא] שפחה שנשתחררה. פי' דברי רבינו הם בשפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן הא לאו הכי אינן צריכות להמתין שאע"פ שהם בחזקת מזנות (שם ל"ה) אשה מזנה משמרת עצמה שלא תתעבר וכרבי יוסי דאמר הכי כמו שיתבאר בסמוך בדעת רבינו והכרח הוא שהוא סובר כן דבשאינן נשואות פלוגתא היא דרבי יהודה ורבי יוסי פרק ד' אחין דתניא התם הגיורת והשבויה וכו' וכן נחלקו באנוסה ומפותה דרבי יהודה אומר צריכות להמתין שלשה חדשים ורבי יוסי מתיר מיד. ואחר שרבינו פוסק כרבי יוסי באנוסה בת ישראל וכדעת ההלכות כמ"ש למטה בבאור דכל בזנות לא גזרינן ודאי שהלכה כרבי יוסי בשפחה וגיורת כל שאינן נשואות שהרי בפירוש פסק כן שמואל שם הלכה כרבי יוסי ללישנא בתרא וכן כתבו המפרשים דודאי בגיורת ושפחה שאין להם בעלים אין צריך להמתין ג' חדשים אף על פי שיש בהם חלוקים באנוסה ומפותה וזהו שלא כתב רבינו בשבויה צריכה להמתין לפי ששבויה אי אפשר שתבעל אלא בזנות. ולא הוצרך רבינו לפרש כאן דדוקא כשהיו נשואות לפי שסמך לו על מ"ש בסמוך וכן המזנה אינה צריכה להמתין ואם אין דעתו כן איני יכול להלום דבריו לפי הגמרא. ומ"ש כאן הוא מן הברייתא שהביאו פרק החולץ (דף מ"ב) לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין שלשה חדשים ואמרו שם כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע בלא קדושה וכן דעת הרבה מפרשים דבנשואין ודאי צריכות להמתין דאע"ג דרבי יוסי אמר אינן צריכות הני מילי בזנות שכולן מתהפכות בשעת תשמיש כדי שלא תתעברנה אבל בנשואות ליכא למימר הכי וכן עיקר:

שו"ת רדב"ז חלק א סימן קצו

ומכל הלין משמע לי דהרמב"ם והסמ"ג ז"ל תפסו להם דרך אחרת וס"ל דבתרתי ברייתא פסקי רבוותא הלכה כר' יהודה. וטעמא דמלתא כיון דלישנא קמא דשמואל אתיא כפשטא כר' יהודה ובלישנא בתרא נמי באנוסה ומפותה כר' יהודה ס"ל אית לן למפסק הלכתא בכולא מלתא כר' יהודה. ותו דכ"ש הוא אי באנוסה ומפותה דישראלית קדושות חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה כ"ש הגיורת דחיישינן ולפיכך מסתבר כלישנא קמא דשמואל ואליבא דר' יהודה ומשום הכי הטיל הרמב"ם פשרה בין אלה הפסקים וכתב שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה ממתינים צ' יום ואפילו גר ואשתו וכו' וכן כתב לגבי יפת תואר בסמוך כיון דסתם עכו"ם ושפחה זונות הם אינם בושות מן העיבור ולא מקפידות ולפיכך אעפ"י שמתהפכות אינם מתהפכות יפה יפה וצריכות להמתין. ומסתבר לפסוק בה הלכה כלישנא קמא דשמואל וכר' יהודא וכדעת רבוותאי במקצת. ואפילו תימא דלא פסקו רבוותא כר' יהודה אלא באנוסה ומפותה הרב ז"ל פסק כלישנא קמא דשמואל וכר' יהודה בהא. אבל בנות ישראל צנועות וקדושות הן ומקפידות שלא תתעברנה כי הן מתביישות מדבר זה ולפיכך מתהפכות יפה יפה ובהא מסתבר לפסוק הלכה כלישנא בתרא דשמואל וכר' יוסי דנימוקו עמו. ואף על גב דתלמודא לא מפליג בין עכו"ם או ישראליות אלא אמרינן בסתם אשה מזנה מתהפכת כיון דאיכא לישנא קמא דשמואל ורבי יהודה וקצת רבוותא דלית להו הא דר' יוסי אנן פסקינן כותיה במאי דמסתבר טעמיה ובמאי דלא מסתבר פסקינן כאידך לישנא דשמואל וכר' יהודה וכרבוותא במקצת וזהו הנכון שבפסקים וקרוב אל הסברא שכל עכו"ם צריכה להמתין וכל בת ישראל הנבעלת בעילה שאינה מותרת לה אינה צריכה להמתין. וזהו שכתב הר"ב ז"ל וכן המזנה אינה צריכה להמתין וכו' וכן אנוסה ומפותה ובבת ישראל מיירי. ובעל מ"מ פי' דברי הרב ז"ל בשפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבודתן הא לאו הכי אין צריכות להמתין שאע"פ שהן בחזקת מזנות אשה מזנה משמרת עצמה וכו' וכן פי' גבי יפת תואר וסוף דבריו אם אין דעתו כן איני יכול להלום דבריו לפי הגמ' ע"כ. ואחר בקשת המחילה אין דבריו מחוורין בזה.

שו"ת הר"ן סימן סח

עוד כתבת: ועוד היה מעשה בכאן שנערה אחת היתה משרתת בבית נכבד אחד ובא שמעון בנו ושכב עמה ונתעברה ממנו, ואחר כן שם לה בית וכלים והיה יוצא ונכנס בביתה כאדם הנכנס בבית פילגשו וילדה ממנו בן ותניקהו קרוב לב' חדשים, ובכל זה הזמן היה שמעון יוצא ונכנס בביתה כאדם הנכנס בבית פילגשו, ואחר זה הזמן נתפייסה להנשא לאחר ויש מחלוקת בדבר בין ראובן ויהודה אם צריכה להמתין ג' חדשים אם לאו, שראובן אומר אינה צריכה להמתין ג' חדשים שיש לה דין מזנה ואנוסה או מפותה דהלכה כר' יוסי דאמר [יבמות לה א] דאין צריכות להמתין, (יהודה) [ויהודה] אומר שצריכה להמתין ג' חדשים מאחר שהיתה פילגשו, כי מה שאומר ר' יוסי דאנוסה ומפותה ומזנה אינם צריכות להמתין הטעם הוא כמו שאומ' הגמרא בפרק ארבעה אחים [יבמות שם /ל"ה א'/] על ההיא ברייתא דתניא אנוסה ומפותה צריכות להמתין וכו', אמר רבא מאי טעמא דר' יוסי אשה מזנה מתהפכת ומזנה, והפלגש הזאת אין לומר מתהפכת מאחר שהיתה פילגשו והיה לה משמעון בן והיא רוצה להתעבר ממנו א"כ למה תתהפך ועל כן היא צריכה להמתין, והראיה כי מאחר שאין בה טעם מתהפכת שצריכה להמתין ג' חדשים מההיא דכתב רב אלפסי בפרק ד' אחים כמו שבא בכתבך.

תשובה: צדקו דברי יהודה שצריכה להמתין ג' חדשים, דכיון שהיתה מוחזקת בפילגשו לא מקריא מזנה שהרי הפילגש המיוחדת לאיש אחד אינה נקראת מזנה שהרי מותרת היא, והאבות היו נוהגין בה כמו שאומר בפרק כהן גדול [סנהדרין כא א] מאי נשים ופילגשים, אמר רב יהודה נשים בכתובה וקדושין ופילגשים בלא כתובה וקדושין ואף על פי שיש שם גירסא אחרת זאת היא ברוב הנוסחאות, ומעתה כיון שהיא עומדת עמו בהיתר ומגדלת את בנו ונוהג בה מנהג פילגש לא מקריא מזנה כי היכי דנימא מתהפכת וכדברי יהודה.

שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן יג

סעיף ה

שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן ונתגיירו או נשתחררו, צריכות להמתין. ואפילו גר ואשתו עובדי כוכבים שנתגיירו, מפרישין אותם צ' יום, כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה.

סעיף ו

הממאנת, אינה צריכה להמתין. לא גזרו אלא בגרושה. וכן המזנה אינה צריכה להמתין, מפני שמהפכת עצמה בשעת תשמיש כדי שלא תתעבר. וכן אנוסה ומפותה אינן צריכות להמתין. והוא הדין לשבויה, אפילו היא גדולה. הגה: וי"א דכל אלו צריכין להמתין, אם הם גדולות וראויות להתעבר ( טור). אשה שנאנסה תחת בעלה, אם לא נבעלה לבעלה תחלה צריכה להמתין (א"ז).

סעיף ז

פילגש מיוחדת לאיש שרוצה לינשא לאחר, צריכה להמתין.

הרב אברהם אהרן יודלביץ', בית א"ב, חלק ז אבה"ע סימן ב

שאלה: גיורת שהתגיירה בשביל בחור אחד שהיתה קרובה אךליו והתנהגו זה כמה כמו כל חתן וכלה בקירוב הדעת וגם שני שבועות קודם הגירות נשאה לאשה בחוקי המדינה שקורין גירעדזשעסט ואח"כ נתגיירה אם צריכה להמתין ג' חודשי הבחנה או לא

…

והרמב"ם בפי"א מגירושין (ה' כא) כתב שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה ממתינין לה תשעים יום. וכתב הה"מ דמיירי שהיו נשואות לבעלים בגיותן ועבדותן דאי לא לא בעי המתנה שאף על פי שהם בחזקת מזנות, אשה מזנה משמרת עצמה שלא תתעבר דהא פסק באנוסה ומפותה כר' יוסי, וכן פסק בשו"ע בסימן י"ג כהה"מ, ואולם הרדב"ז בתשובה וכ"כ בספר עצי ארזים ה"ל דהרמב"ם מיירי גם בפנויה דרק בישראלית אנוסה ומפותה סמכינן על הא דאמרינן דמתהפכת אבל בגויה לא סמכינן על זה וס"ל להרמב"ם כלישנא קמא דשמואל עיי"ש.

והעולה לדינא הנה להרדב"ז ועצי ארזים גם פנויה שנתגיירה בעי המתנה, ואולם אפילו להשו"ע דפסק כהה"מ זהו בפנויה שלא הייתה מכרת שום איש ונתגיירה אבל היכא דהיתה קרובה לבחור אחד והיו מתנהגים ככל חתן וכלה עידן ועידנים ובשבילו נתגיירה אם כן פשיטא דהיתה בחזקת מזנה הוא עמה, ובעי הבחנה להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה. ואדרבה בכה"ג כיון דאפשר לה לתלות בבחור זה שהוא כמו בעלה אם כן גם אם תזנה עם אחר אינה מתהפכת כלל כמש"כ באות ג' ובעי גם הבחנה בשביל זרע ראשון לזרע אחרון.

ואפילו לפום שיטת רש"י ורבינו יצחק בר שמואל ומהרש"א ז"ל דס"ל דלרש"י הא דגר וגיורת צריכות להמתין הוא כרבי יהודהומוכח דבנישואין דגר וגיורת דשניהם נתגיירו ביחד נמי לא בעי המתנה לפום מאי דקי"ל כר' יוסי וכשמואל, מכל מקום י"ל דזהו רק היכא דבעלה היה גוי הלכך אע"ג דכל הזרע הוא מאותו האיש אמרינן כיון דדעתן לאתגיורי מתהפכת כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדוש אבל היכא דהזרע הוא מישראל אם כן בכהאי גוונא בודאי י"ל דכיון שכל הזרע הוא מאותו האיש אין חוששת להבחין  בין זרע שנזרע מבעלה זה בקדושה לשלא נזרע בקדושה ואינה מדקדקת להתהפך, וגם י"ל דבכהאי גווני חיישינן לכל הפחות לשמא לא נתהפכה יפה יפה ולכן לע"ד בכל גיורת שמתגיירת בשביל בחור ידוע שהיה מקודם עמה כמו חתן וכלה בעי הבחנה לכולי עלמא.

ומה גם בדורנו אלה אשר לא כהימים הראשונים הימים האלה מלפנים בישראל אם בא גר או גיורית להתגייר הלא היה לבם לשמים והיתה אצלם חביב וחשוב דת הישראל ולכן היה שייך שפיר לומר דכיון דהיה דעתה לאיגיורי מתהפכת כדי להבחין בין זרע בקדושה לזרע שלא בקדושה משא"כ בדורנו זה דור עקש ופתלתול הלא גם אם יהיה איזה סיבה שתסכים להתגייר זהו באמת לא מצד חשיבות האמונה בד' א-להי ישראל רק מצד משפחת החתן אביו ואמו וכדומה סבה חצונית ולכן אע"ג דאח"כ כשתתגייר תשמור התורה והמצוה ככל בנות ישראל הכשרות בכל זאת קודם שנתגיירה דנימא דהיא זהירא כל כך לדקדק שמהפכת עצמה בשביל כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה זהו דבר של בטילה ומביא רק לידי גיחוך ולכן ודאי דבעי הבחנה לכולי עלמא, ובנידון שאלתינו דשני שבועות קודם הגירות נשאה לאשה כפי חקי המדינה שקורין גירעדזשעסט פשיטא ופשיטא דזהו נשואה שהוזכר בשו"ע ואינה חוששת להתהפך, דאטו אנן בעינן שתהא נשואה אצל הכומר דוקא אין זה אלא תימה, והמיקל בזה הוא רק מחשש מינות שאומר הנה ככל הגוים הנם המון בית ישראל ואינו מאמין בקדושת ישראל שהבדילו מן העמים זהו הנלפע"ד, וחתמתי שמי, נאום הק' אברהם אהרון יודעלאוויץ, רב ואב"ד דק"ק בעיאן, נד"ז.

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן כז ד"ה בדבר אחד

בדבר אחד שנשא נכרית ודר עמה בפרהסיא הרבה שנים והוליד בן ממנה ועתה נתגיירה אם יש בה האיסור לו שישאנה מדין נטען על הנכרית ונתגיירה לא ישאנה שתנן ביבמות דף כ"ד…

ולהמתין ג"ח אחרי שתתגייר להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לשלא בקדושה ודאי צריך קודם שתתקדש לו כדמו"י ותהיה אסורה להתייחד עמו עד אחר הג"ח.

אך עיקר הנידון הוא על עצם הגרות שצריך שתקבל עליה כל המצות והאיסורים שבתורה וכן אף התקנות דרבנן ואם לא אין מקבלין וגם אינו גרות ולכן אף שכיון שכבר ח' שנים ויותר שהיא אשתו ויודעת שלא יגרשנה אף שלא תתגייר מ"מ אולי יש סבה אחרת שמכריחה להתגייר וכיון שרק בשביל הסבה מתגיירת יותר נוטה שאינה מקבלת המצות שזה מעכב ואין הגרות כלום. ובפרט שבעלה היהודי הוא פרוץ באיסורים כחלול שבת ונדה וכדומה ותחשוב שאין לה להיות טובה מבעלה היהודי והוא כא"ס שאינה מקבלת המצות שבעלה פרוץ בהם. אך אולי אם תסבירו לה שהיא צריכה לקבל כל מצות התורה ולפרט שמירת שבת ונדה וכדומה ולא תשגיח על בעלה ואם לא תקבל אף שתרמה להרבנים שמקבלת לא יהיה הגרות כלום ותבטיח שתשמור כל דיני התורה ולא תשגיח על בעלה וחבריו אולי נחשב קבלה, ואז אף שג"כ אין לקבל לכתחלה ואין רוח חכמים נוחה מזה כיון שאינו לשם שמים עכ"ז יהיה גרות ויש איזה רבנים שבשביל איזה צורך מקבלין ולא איכפת להו להקרא הדיוטים. עכ"פ אם תחליטו לקבלה תראו ליסע לפיטסבורג אצל רב זקן וחכם שיתרצה להתעסק בזה כי הרבה רבנים ת"ח יראי ה' אין רוצים להתעסק בעניני גרות אך יש קצת רבנים ת"ח שמתעסקים ובידעי שבהעירות יש לפעמים שא"א להרב לדחות לגמרי לכן לא רציתי לומר לכתר"ה בהחלטה שידחה הדבר שאולי א"א לפניו לכן יראה שתקבל כל המצות כדלעיל ואם תקבל יראה עוד רב זקן וחכם ובצרופו דוקא תסדרו הגרות. ידידו, משה פיינשטיין

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קי ד"ה בדבר הנכרית

בדבר הנכרית הנשואה ליהודי אחד בערכאות זה י"ז שנה והיא מגדלת הבנים שאימצו ומלו וטבלו אותם ב"ד לשם גרות בדיני התורה וגם היא עצמה מתנהגת כיהודית כשרה, וזה כמה שנים שמבקשת שיגיירו אותה והרב הקודם וכן כתר"ה אחריו דחו אותה כל העת ועכשיו היא בצער גדול על שמדחין אותה ובוכה לפני כתר"ה שיגייר אותה, הנה מכיון שכתר"ה וכל היודעים אותה מכירין שרוצה באמת להתגייר ושתקיים המצות, לכן איני רואה בזה צורך לדחותה, דהא איתא ביבמות דף מ"ז ואין מרבין עליו ופרש"י לאיים עליו כדי שיפרוש כדיליף ר"א מקרא דכתיב ברות ותרא כי מתאמצת ותחדל לדבר אליה, ויש לקבלה ולגיירה ויודיעו לה בפירוש איסור נדה שתהא צריכה לפרוש מבעלה בכל חדש לא פחות מי"ב יום עד שתטהר ותטבול ולפעמים יותר, וכן דיני שבת ביחוד דמאחר שבעלה שהוא יהודי אינו שומר דת ויקשה לה לקיים ביחוד דברים אלו שצריכה לידע שלא תציית לבעלה לעבור על איסורין, וכשתקבל ותאמר שתקיים אף שהוא נגד רצון בעלה, תראו לגיירה בב"ד בקיאין בדיני גרות והם יראי השי"ת שודאי יעשו כהוגן.

ובדבר המתנת הג"ח. אחרי שתתגייר שנסתפק כתר"ה מחמת שכל הי"ז שנה לא נתעברה וגם שהיא עתה יותר מבת ארבעים שנה, הנה אף שהדגמ"ר ביו"ד סימן רס"ט סעי' ט' מחדש בנתגיירו שניהם הבעל ואשתו שאין צריכין להמתין כשאינה ראויה לבנים כגון שהיא זקנה וכן יסבור בכל אלו שאין ראוין לילד שהמתנתם ג"ח הוא רק משום שלא חלקו מהטעם דלא משכחת כיוצא בזה בישראל והח"מ שנסתפק באה"ע סי"ג סק"ד הוא רק באשה עצמה שנתגיירה כשהיא זקנה ורוצה לינשא לישראל עיין שם, והיה מקום לומר בסברא שגם בבעל ישראל והיא נכרית שאינה ראויה לילד שאין כיוצא בזה בישראל נמי לא תצטרך להמתין, אבל אינו נראה כן שהרי יהיה חוטא נשכר דאם היתה רוצה לינשא לאיש אחר שלא חטא בה תצטרך להמתין ולאיש זה שחטא בה לא תצטרך להמתין, ולכן נראה דצריכה להמתין ג"ח ולא תתייחד עמו עד אחר ג"ח מיום שתתגייר. ומדין נטען על הנכרית ונתגיירה כבר בארתי בספרי אגרות משה חאה"ע סימן כ"ז שליכא בזה עיין שם. ידידו, משה פיינשטיין.

שו"ת היכל יצחק אבן העזר א סימן כ

שאלה: כ"ה אלול, תש"א. אם נכון לסדר חו"ק ליהודי ונכריה שהרבה שנים חיו יחד כאיש ואשה בנישואין אזרחיים, וגם ילדים נולדו להם. זה מקרוב הסכימה האשה להתגייר מכיון שהמשך פרנסתה תלוי בכך. כעת אחרי שהתגיירה הם רוצים שנסדר להם חו"ק. ונתעוררתי לדון אם נכון לעשות כך בגלל הדין של הנטען על הנכרית וכו' (יבמות כ"ד ע"ב) אלא שבנידון דידן ברור שאם לא נסדר להם חו"ק ימשיכו לחיות כמקודם כאיש ואשה.

א תשובה: [יש מקילים בדין הנטען כדי להציל מעבירה חמורה. אם הנישואים בערכאות מהווים צד להיתר על יסוד קידש כמי שכינס. משמעות שינוי לשון התוספתא בא על מלשון המשנה הנטען על]. שלום וברכה.

(א) מכתבו מיום אתמול לנכון הגיעני, ואני טרוד מאד ואין בי כח להאריך ולבאר ועוד חזון למועד ב"ה. ואולם לדינא ודאי שכדאי הוא הגאון מהר"ש קלוגר ז"ל לסמוך עליו להקל, כמפורש בשו"ת טוב טעם ודעת הלכות גרים, ובאה"ע סי' י"א בחכמת שלמה יעיין שם כ"ת ויראה כי כיון לדעתו באי אלו נקודות, ואמנם יש לחלק כי שם היה חשש שהבעל ישתמד, אבל מכיון שיש עוד סניפים ויסודות להקל יש לסמוך על זה מאחר שהוא רק משום לעז ולזות שפתיים, ומכיון שבידעביד /שבדיעביד/ לא העמידו חכמים דבריהם, החשש של יציאה לתרבות רעה יש לדון, במקרים ידועים, שכדיעביד דמי.

…

מכל הלין טעמים נראה לע"ד שמותר לסדר להם חו"ק. וצריך להמציא להם קודם לזה חוברות בעברית ובגרמנית על טהרת המשפחה בישראל כדי שידעו מה זאת ויחיו בטהרה.

ב [אם גם בימינו יש לומר בדיעבד כולם גרים הם, ואם נכון להשיא להם ישראל. המסקנה בשאלה דידן] (ו) שבתי והתבוננתי בענין זה והנה קשה בעיני שהבי"ד הקילו כל כך לגייר רק בכדי שלא להפסיד עבודתה, ואם אמנם צדדתי שהיה ראוי לגיירה משום טעמו של הרמב"ם ז"ל, אך ממרוצת דברי כ"ת אני מקבל את הרושם שהבי"ד לא ירדו לכך כלל, אעפי"כ קיבלוה.

ואמנם הלכה כדברי האומר כולם גרים הם ואעפי"כ /חוכך/ חובך אני בגירות כזו בימינו, דבימי חז"ל ובימי הפוסקים ז"ל כמעט לא היה מקום בתוך עדת ישראל ליהודי עבריין, והנכרי שהתגייר אעפ"י שהיתה לו פנייה חומרית, היינו יכולים לקבל לרצינית את הסכמתו לשמור את המצוות כי אחרת כמעט שחייו לא היו חיים, אבל בימינו לדאבוננו, שהמצב כ"כ פרוע שיהודים שעפ"י הדין הם בכלל פושעי ישראל, הרבה מהם הם מנהיגים של הקהלות, ואף מנהיגי האומה, מה נחשב זה לנכרי זה (או לנכרית זו), לאמר בפיו (או בפיה), שהוא (או היא), מקבלים יהדות, ולמה ישמרו את המצוות כשכל כך הרבה יהודים אינם שומרים, באופן שיש אומדנא שהקבלה מסופקת כשסבת הגירות היא חיצונית, ומכיון שיש לדון שגרים כאלה הם גירי ספק הרי משתנה הדין שאם יבואו לפנינו לגיירם יש לנו להמנע שהרי אנו מכניסים את הנפש הזאת באיסורים חמורים ואנו נותנים מקום לתערובת זרע ספק נכרי בישראל. ובשלמא אם הוא איש המתגייר לישא ישראלית החשש איננו כל כך מהצד הזה האחרון, לפי שהבנים כשרים בלי גירות לדעת רוב הפוסקים, אבל אם המתגיירת היא אשה הרי החשש גדול מאד מלבד החשש הראשון.

ואמנם בנוגע לאיסור של לא תתחתן הנה לדעת הרמב"ם קודם הגירות יש ודאי לא תתחתן במלקות, וי"ל דמוטב לגייר ואז יהא רק ספק [ומה גם לדעת הרמב"ם דכל הספיקות מדבריהם], אך יש לאמר דבספק גוי או ספק גויה מודה הרמב"ם דמה"ת לחומרא, דביומא פ"ד וכו' אמרינן מחצה על מחצה ישראל למאי הלכתא אמר ר"ל לניזקין, ואמאי לא אמר דמחצה על מחצה ישראל מן התורה אף דאסור מדרבנן שישא ישראלית או שתנשא לישראל, משא"כ ברוב עכו"ם, וע"כ דבזה הכל מודים שאסור מן התורה, ובאמת יש לאמר מן הסברה דלא שייך כאן הכלל של הרמב"ם דספק תורה לקולא מן התורה, דזה שייך, למשל, בחתיכה ספק חלב ספק שומן, אתה אומר שמן התורה כאילו היא שומן ואין כאן איסור תורה, דשיטת הרמב"ם שייך בדבר שהוא ספק איסור ספק היתר בלבד וכיון שהוא ספק אתה מסלק את האיסור שהתורה לא אסרה דבר מספק. אבל לענין ביאה בקהל וכי זה ספק איסור בלבד הלא זה ספק אם יש עליו קדושת ישראל ספק אינה עליו, (וכדאמרינן בגטין מ"ד ליהוי אם קדוש וכו') והרי בכדי שיותר, או שתאסר, בקהל צריך שיהא עליה, או עליו, קדושת ישראל. ואיך תאמר ספק אדם זה מותר בבת ישראל ספק אסור, אל תאסרנו מספק דכל הספיקות מן התורה לקולא ואם כן תקדשנו בקדושת ישראל? וע"כ ודאי שהאיסור נשאר לחומרא מן התורה שהוא ספק אם יש עליו קדושת ישראל ואי אתה יכול להטיל עליו קדושת ישראל ע"י הספק, ודו"ק. וזהו בספק נולד ישראל ספק נולד נכרי אבל בספק גירות יש לדון לכל הדיעות שאסור בבת ישראל מן התורה ושהיא אסורה בבנ"י, אף מן התורה לפי שיש כאן חזקת גיות, ועיין בחולין קלז ועיין בענין איתרע חזקה ואכ"מ.

(ז) הדרן לדלעיל ועכ"פ יש כאן הצלה מודאי לא תתחתן לספק, אף שהספק אסור מן התורה, אולם לאידך גיסא הלא יש ריעותא אלימתא דאתה מוציא מודאי איסור לאו ומכניס לספק איסור כרת דבני אדם הללו ודאי לא ישמרו דיני נדה וטבילה ואחרי הגירות המסופקת כבר יהי' ספק שמא עוברים על נדה דאורייתא, ומיהו כשהאיש מתגייר היינו הך לגביה דידה הנבעלת לגוי בנדותה דהיא חייבת כרת כאילו נבעלה לישראל ורק לשיטת ר"ת ז"ל דביאת עכו"ם אינה ביאה אולי אפשר לחלק, ורק לדידיה יש נפ"מ, אבל בנכרית המתגיירת הרי עד כאן לא היה אלא נדה דרבנן ועכשיו ספק שמא היא גיורת ויש כאן נדה דבר תורה, ואם באנו לשקול יש כאן מחד גיסא ודאי לא תתחתן ונדה דדבריהם, ומאידך גיסא רק ספק לא תתחתן אבל יש גם ספק כרת נדה. ולא מיבעיא לשיטה הידועה דבספק כרת מודה הרמב"ם, אלא אפילו לשיטה האחרת הרי יש כאן איסור תורה דספק לא תתחתן ודאי אסור מן התורה כדלעיל וספק נדה מן התורה, וידוע כבר הכרעת האחרונים ז"ל דספיקא דאורייתא חמיר מודאי דרבנן, אם כן אתה מכניסו לחומר, דאתה מצילו מודאי לא תתחתן לספק לא תתחתן וגם כן דאסור מן התורה כנ"ל, ונוסף לזה אתה מכניסו לספק איסור נדה דבר תורה, וחוץ מזה כיון שקרוב לודאי שלא ישמרו שבת וכשרות הרי זה ענין רע כ"כ שמכניסים אותה לאיסורים חמורים כאלה שעד עתה אכלה חלב וחיללה שבת לא היתה חייבת כלום וכו' ועכשיו אפשר שהיא יהודיה ומתחייבת, ומלבד מכל זה כל הענין של הצלה מעבירות חמורות כענין שלפנינו מפוקפק ואין לך בו אלא חידושיו והיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר, ואין לקבוע כללים בענינים כאלה, היינו לדחות איסור דרבנן כדי להציל מאיסור תורה חמור וכל ענין לעצמו צריך התבוננות מיוחדת ועיון רב והמלכה והמתנה וטהרת הלב והכוונה.

והנה הרמב"ם ז"ל האריך בזה בפי"ג מאי"ב, ויש לעיין בדבריו ז"ל, כדי לעמוד על עומקם ואין הפנאי מסכים לכך, אמנם מפורש שם שדעתו ז"ל שאעפ"י שאנו פוסקים שכולם גרים הם, בי"ד חוששין להם עד שיתבאר צדקתם, היינו עד שנוכח שבאמת לבם שלם עם ד' ותורתו, ולכאורה משמע שאין להשיא לגר כזה ישראלית אעפ"י שאנו רואים אותו שומר את המצוות עד שנבוא לידי ההכרה שהפנימיות שלו היא כראוי וכן שאם היא אשה שלא להשיא אותה לבן ישראל עד שיתבאר צדקתם במובן זה. אולם נראה שאין זה בגדר ספק אלא מהזהירות הראויה היא שמא יחזור לסורו מכיון שמטרת הגירות לא היתה לשם שמים וקצת ראיה ממה שמחזירין לו אבידתו והרי אם ספק הוא היה צריך להיות של המוצא ויעו' ברמב"ם פט"ו מאיסורי ביאה הלכה כ' ובענין חזקת ממון לגבי מוצא אבידה אכ"מ. אכן אין מכאן הכרע לפי שהמצב נשתנה בימינו וכמו שאמרתי לעיל.

אולם את הצד הזה של השאלה ביחס לכשרות הגירות אני מניח לכ"ת והוא ישפוט בזה לפי השערתו ואם לפי דעתו היתה זו קבלת גירות שראויה לשם זה ושהיא ודאי גיורת יוכל לסדר להם חו"ק.

(ח) ובענין המתנת חדשי הבחנה היינו אם הגירות שלה היא מקרוב בכדי שהיא מקום לענין הבחנה לא נשאלתי אבל לכאורה נראה שצריכין דלפי מצב הענין אין כאן סברא של מינטרא נפשה מפני שדעתה היתה להתגייר, ועכ"פ אם לפי דעת כ"ת יש יסוד להסתפק בזה יודיעני ונחכם לזה ב"ה