יד – מידת הענווה ואמונת ישראל
בראשית א, א
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".
דברים ז, ז
"לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים".
חולין פט, א
"אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני. נתתי גדולה לאברהם – אמר לפני: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז). למשה ואהרן – אמר: "וְנַחְנוּ מָה" (שמות טז, ז). לדוד – אמר: "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ" (תהלים כב, ז). אבל עובדי כוכבים אינם כן, נתתי גדולה לנמרוד – אמר: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" (בראשית יא, ד). לפרעה – אמר: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ!" (שמות ה, ב). ["אֲשֶׁר אָמַר: לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט, ג)]. לסנחריב – אמר: "מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי כִּי יַצִּיל ה' אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי!" (מלכים ב' יח, לה). לנבוכדנצר – אמר: "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו יד, יד)". לחירם מלך צור – אמר: "אֵל אָנִי! מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים!" (יחזקאל כח, ב).