ייחוד עם גויים

סיכום לסיכום

דין המשנה שאסור ליהודי להתייחד עם גוי, מפני שהגויים חשודים על שפיכות דמים.

כאשר אין חשש של שפיכות דמים, כגון שמדובר באדם חשוב שיראים מעונש אם יהרגוהו, אין איסור (גמרא). וכן כאשר מדובר בגוי שאנחנו מכירים ואין חשש (נמוק"י).

במציאות שבה כלל הגויים לא חשודים על שפיכות דמים – בטל האיסור להתייחד עמם. כך כתבו המאירי וכך נראה מהריטב"א, וכך הסיכמו אחרונים רבים. אמנם מהחוו"י נראה שהוא חולק, וסובר שבכל אופן אסור להתייחד עמם.

ביחס למציאות ימינו בפועל, כתבו הפוסקים דברים שונים. בחיי אדם והמשנ"ב כתבו שבזמנינו הגויים אינם חשודים על שפיכות דמים, ובכה"ח כתב שחשודים כי מצינו כמה פעמים שרצחו.

במציאות שלאחר קום המדינה – מהרב אוירבך נראה שהקל, הרב שטיינברג כתב להקל ב'גויי התרבות', ולעומתם בפסקי תשובות ונטעי גבריאל כתבו שבימינו חשודים, והרב שלמה לוי כתב שעם גויים שאינם חשודים מותר להתייחד, ועם חשודים אסור, ולכן אסור להתייחד עם ערבי כיום.

גמרא

במשנה למדנו שאסור ליהודי להתייחד עם גוי, מפני שהגויים חשודים על שפיכות דמים. ובגמרא פירטו איך להשמר מגוי בדרך אם ישראל נקלע להיות בסביבתו. גם למדנו (ע"ז כז, ב), שאפילו במצב של ספק פיקוח נפש, אין להתרפא מגוי, כי בטח הגוי יהרוג אותו, ורק במצב שהאדם צפוי בודאי למות – מותר להתרפא מגוי, כי עדיין קיים סיכוי שהגוי יציל אותו.

אמנם, למדנו שיש מצבים שונים שבהם אין חשש שהגוי ירצח את היהודי, ובהם אין איסור להתייחד עם גוי:

1. לאישה אסור להתייחד עם גוי משום עריות, ובגמרא שאלו למה אין איסור משום חשש רצח, והמשותף לכל התשובות זה שיש סיבה למה לא ירצחו אותה ולכן מותר (ע"ז כה, א-ב).
2. כאשר מדובר על אדם חשוב אין איסור, כי הגוי ירא מהמלכות אם יהרוג אותו (ע"ז כח, א).

משנה ע"ז כב, א

"ולא תתייחד אשה עמהן, מפני שחשודין על העריות; ולא יתייחד אדם עמהן, מפני שחשודין על שפיכות דמים…"

 

ע"ז כה, א-ב

"לא תתייחד אשה עמהם. במאי עסקינן? אילימא בחד, דכוותה גבי ישראל מי שרי? והתנן: לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים!

אלא בתלתא, דכוותה גבי ישראל בפרוצים מי שרי? והתנן: אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, ואמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא בכשרים, אבל בפרוצים אפילו עשרה נמי לא, מעשה היה והוציאוה עשרה במטה! לא צריכא – באשתו עמו, עובד כוכבים אין אשתו משמרתו, אבל ישראל אשתו משמרתו. ותיפוק ליה משום שפיכות דמים! א"ר ירמיה: באשה חשובה עסקינן, דמירתתי מינה; רב אידי אמר: אשה כלי זיינה עליה. מאי בינייהו? איכא בינייהו: אשה חשובה בין אנשים ושאינה חשובה בין הנשים. תניא כוותיה דרב אידי בר אבין: האשה אע"פ שהשלום עמה – לא תתייחד עמהן, מפני שחשודין על העריות.

לא יתייחד אדם עמהן. ת"ר: ישראל שנזדמן לו עובד כוכבים בדרך – טופלו לימינו; ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: בסייף – טופלו לימינו, במקל – טופלו לשמאלו. היו עולין במעלה או יורדין בירידה, לא יהא ישראל למטה ועובד כוכבים למעלה, אלא ישראל למעלה ועובד כוכבים למטה; ואל ישוח לפניו, שמא ירוץ את גולגלתו. שאלו להיכן הולך – ירחיב לו את הדרך, כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע, [דכתיב]: עד אשר אבא אל אדוני שעירה, וכתיב: ויעקב נסע סכותה. מעשה בתלמידי ר"ע שהיו הולכים לכזיב, פגעו בהן ליסטים, אמרו להן: לאן אתם הולכים? אמרו להן: לעכו. כיון שהגיעו לכזיב פירשו. אמרו להן: [תלמידי] מי אתם? אמרו להן: תלמידי ר"ע, אמרו להן: אשרי ר"ע ותלמידיו, שלא פגע בהן אדם רע מעולם."

 

עבודה זרה כז, ב

"אמר רבא א"ר יוחנן, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר ר' יוחנן: ספק חי ספק מת – אין מתרפאין מהן, ודאי מת – מתרפאין מהן (א). מת, האיכא חיי שעה! לחיי שעה לא חיישינן. ומנא תימרא דלחיי שעה לא חיישינן? דכתיב: אאם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם, והאיכא חיי שעה! אלא לאו לחיי שעה לא חיישינן."

רש"י שם

"ספק חי ספק מת – חולי שאם לא ירפאנו רופא ספק יחיה ספק ימות אין מתרפאין מהן דעובד כוכבים ודאי קטיל ליה ומוטב שיניח אולי יחיה.

ודאי מת מתרפאין – היכא דידעינן שאם לא ירפאנו ימות ואין כאן ישראל לרפאותו מתרפאין מהן דעובד כוכבים מאי עביד ליה הא בלאו הכי מיית ושמא ירפאנו העובד כוכבים.

 

ע"ז כח, א

"ורבי יוחנן היכי עביד הכי? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מכה שמחללין עליה את השבת – אין מתרפאין מהן! אדם חשוב שאני. והא רבי אבהו דאדם חשוב הוה, ורמא ליה יעקב מינאה סמא אשקיה, ואי לא רבי אמי ורבי אסי דלחכוהו לשקיה, פסקיה לשקיה! דרבי יוחנן רופא מומחה הוה. דרבי אבהו נמי רופא מומחה הוה! שאני רבי אבהו, דמוקמי ביה מיני בנפשייהו אתמות נפשי עם פלשתים."

רש"י שם

"אדם חשוב הוה – ומיסתפי ממלכותא למיקטליה."

 

ע"ז כט, א

"ואין מסתפרין מהן בכל מקום. ת"ר: ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה, ועובד כוכבים המסתפר מישראל, כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו. אמר מר: ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה. היכי דמי? אי ברשות הרבים, ל"ל מראה? ואי ברשות היחיד, כי רואה מאי הוי? לעולם ברה"י, וכיון דאיכא מראה – מתחזי כאדם חשוב."

 

ראשונים

ריטב"א עבודה זרה כו, א

הריטב"א מביא ביחס לדין שאין נותנים תינוק לגויה להניק אותו, שיש נוהגים לתת לגויה (אפילו אצלה בבית וכדומה), כי בפועל אין חשש שפיכות דמים. אמנם סיים, שמנהגם שלא נותנים בכלל לגויה להניק יהודי, וזה מנהג יפה.

"ויש נוהגין אפילו ברשות הנכרית ואומרים שבזמן הזה ליכא חשש שפיכות דמים דאית להו אימת מלכות ועוד דלא מרעי נפשייהו, ובכל ארצינו נוהגין שלא להניק חלב נכרית כלל, והוא מנהג יפה."

 

תוספות עבודה זרה כט, א, 'המסתפר'

הביאו תוספתא וירושלמי, שלמרות שאין להסתפר בידי גוי בלי מראה, להסתפר ע"י כותי מותר. וביארו התוספות שהסיבה היא שהכותים אינם חשודים על שפיכות דמים.

תניא בתוספתא פ"ג ובירושלמי דפירקין ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה מן הכותי אין רואה במראה פי' לפי שאינם חשודים על שפיכות דמים."

 

מאירי ע"ז טו, ב

המאירי כתב על 'כותים' שאינם חשודים על שפיכות דמים, אבל גויים שהיו בימי הגמרא והדומים להם עובדי ע"ז שנשארו בקצוות, הם חשודים ואסור להתייחד איתם וכדומה.

"כותיים לא נחשדו על הרביעה ומתוך כך מעמידין בהמה בפונדקאותיהם אף נקבות אצל זכרים ומוסרין בהמה לרועה שלהם ומוסרין להם תינוק ללמדו ספר או אומנות וכן לא נחשדו על שפיכות דמים והילכך מתיחדין עמהם ומתלוין עמהם בדרך אבל גוים שבאותו זמן ודומיהם מאותם עובדי האלילים שנשארו בקצוות אין מוסרין להם תינוק ללמדו איזה חכמה או איזו אומנות מחשש רביעה או מחשש שמא יטהו למינות וכשם שביארנו עליהם שהם חשודים על הרביעה כך הם חשודים על שפיכות דמים והילכך אין מתיחדין עמהם ואין מתלוין עמהם בדרך."

 

נמוקי יוסף מסכת עבודה זרה דף טו עמוד ב

כתב הנימוק"י, שכאשר מכירים את הגוי ואין חשש, מותר להתלוות לגוי, ואין לחשוד בו בשפיכות דמים. וכפי שהתירו לשלוח מתנה לגוי ביום אידו, כאשר מכירים אותו שאינו עובד ע"ז (ע"ז סה, א).

מדבריו רואים שכאשר בפועל אין חשד – אין איסור. עוד ניתן ללמוד מדבריו, שכאשר מכירים את הגוי הספציפי ולא חוששים לשפיכות דמים, מותר להתייחד עימו.

"ולזה לא כתבתי הא דאין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים ואין מוסרין בהמה לרועה שלהם משום חשד רביעה, ועכשיו אינן חשודין על הרביעה, ולא אסרו אלא מקומות דחשידי. מיהו מסתברא דהאידנא אסור שאלה ושכירות, דבמכירה איכא טעמא דפסידא, ולא בשאלה ושכירות. וכן כתבו בשם הרב רבנו זרחיה הלוי ז"ל, וכן האידנא אין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות, דמשכי להו למינות, ויש לחוש להא דתנן אין מתלוין עמהם משום חשש שפיכות דמים, אלא אם כן הוא מכירו, כדאמרינן לעיל ידענא ביה דלא עביד."

 

אחרונים

הרב מאיר שטרן – חוות יאיר סו

הרב מאיר שטרן (חבירו של החוו"י, נפטר בשנת תמ"א, 1680) סובר שאין איסור להתייחד עם גוי כאשר הגויים לא חשודים על שפיכות דמים, שאין רגילות שהם רוצחים.

הרב יאיר בכרך שאל את הרב מאיר שטרן, על הנשים שבמסגרת של קשרי מסחר עם גויים מתייחדות עם גויים.

הרב שטרן עונה לו באריכות. בדבריו מביא רשימת מקורות שהזהירו את הנשים על האיסור בזה, ובכל זאת הוא מחפש ללמד עליהן זכות. והוא כותב, שכפי שהתירו לייחד בהמה עם גויים כי הם לא חשודים על הרביעה, כך בימינו יש להתיר ייחוד של אישה עם גוי, כי זה אסור אצלם באיסור חמור (הגוי נחשב בוגד באשתו וחייב מיתה). והוא מגדיר את הכלל העולה מההיתר הזה, שנחשבים חשודים כאשר ראינו שרגילים בזה וזהו דבר שקורה הרבה פעמים, ואין על זה עונש לחוטא.

ובכל אופן צריך ליישב את המנהג של גברים להתייחד עם גוי, שהרי אסור כי הם חשודים על שפיכות דמים, אלא שכיוון שבימינו אינם רגילים בכך, אלא להיפך מענישים את הרוצח, אינם נחשבים חשודים על שפיכות דמים (למרות מקרה אחד ידוע שקרה בשנת תי"ח, שזה אקראי, ושם באמת הרוצח נאלץ לברוח). וסיים שבכל זאת היה מזהיר ומתאמץ שלא תתייחד אישה עם גוי.

"תשובה מהגאון המופלג הרב המפורסם מוהר"ר מאיר שטערין נר"ו על שאלתי ששאלתי אותו. והוא ניכר מתוך התשובה. אמנם גוף השאלה באשר שהיה מהדורא קמא וכתבתי להרב נר"ו שיחזרנו אלי ולא עשה נשארה מעל וזהו. הלכתא כוותי' בכולי תלמוד' וכו'. כל מה דאנא משבח אנא פגים כי לית טימי במרגניתא. ה"ה אהו' הנאמן. צנצנת המן. ויחכם מכל האדם מכלכל דרדע והימן. הרב הגדול. מעוז ומגדול. וכל החושב וסופר מעלתו מבין ידול. נ"י ע"ה פ"ה כבוד מוהר"ר חיים נר"ו יאיר אף יזריח. על אויביו יתגבר יריע אף יצריח. כל צורריו בהם יפיח. ואשוי"ר. אחרי עתירת החיים והשלום על ראשו יחדיו יהיה תמים. עד עמוד כהן לאורים ותומים. באתי להשיב מפני הכבוד באמצע הפרק ובאמצע ברכ' אהבת עולם אהבתיו על כן משכתי בשבט סופר לחוות דעתי הקלושה והנמהרת. על כתב (ע' לעיל תשובה סי' ט"ז) פתוחי חותם קודש בצירוף השאלה מזר ולבונה מקוטרת. שקבלתי חוץ לזמנו בסבר פנים יפות מן האלוף ר"מ סופר יצ"ו באונס שכחה הגוברת. ואח"כ על ידי סיבה אחרת. נמשך הזמן ואחר עד עתה. האמנם כי ערוך מאתמול ומשלשום כתבא דנא. כאשר הראיתיו להסופר הר"מ יצ"ו זה ימים רבים. העתק כתב זה. מכאן ואילך כל יומא פרקיה.

והנה עתה באתי אשר שאל אדוני בענין הנשים ההולכות לבתי גוים להסתחר ומתייחדים עמהם. והלא יש בהם איסור מוסיף על ייחוד שעם איש ישראל כדתנן בפ' אין מעמידין ולא תתיחד עמהם ואמרו בגמ' לא נצרכא דאפי' אשתו עמו. דבישראל קי"ל אשתו משמרתו ובגוי אסור והנה מחזיקינן טיבות' למעכ"ת דרמי אנפשיה לשקוד על תקנות בנות ישראל. ולעמוד על עיקר' דמילתא למצוא להם פתחי היתר כי היכי דלא ליהוו ח"ו בנות ישראל נוהגים מנהג הפקר. והכזונה יעשה את אחיותינו. וכה עשו אבותינו ורבותינו הקדמונים. כאז"ל קמאי הוו מסרי נפשייהו כו' לאפרושי מאסורא. בעובד' דמתון מתון ת' זוזי שויא כו' משא"כ בדורותינו אומרים לרשע צדיק אתה. ומיום שגברה אגרופה של חנופה כו' אין גודר גדר ולא עומד בפרץ. והלואי לא יחזיקו ידי עוברי עבירה."

… (דן שאין להתיר משום איבה)

"ואשר בקשה נפשו לדעת הנמצא מזה בתשובות האחרונים חדשים גם ישנים. ואם אסורו מוחלט בלי שום פתח היתר מ"ט שתקו ליה רבנן כי נהגו במקום איסורא מי שבקי' להו. הנה אודיע לאיש אמונים כי בתשובת מהר"מ פדוואה סי' כ"ו כתב תוכחת מגולה לבני ק"ק קזאל על שהיו הנשים שם מקילות בזה: ודחה שם היתירא דאשתו עמו דלא שייך בגוי יע"ש גם בדרישה ופרישה א"ע סי' כ"ב תמה על המנהג שנהגו לצאת לדרך עם עגלן גוי בשומר קטן. ורצה לישב המנהג. והב"ח בקונטרס אחרון שלו השיג עליו שאין היתר לדבר ושהוא מנהג נגד ההלכה והדין אלא שאין בידינו למחות וכה"ג בעו"ה כמה איסורי דאורייתא שנהגו להקל בהם יע"ש. וכ"כ בתשובת מהר"ם מינץ על שמקילות הנשים בענין זה כמדומה שהוא בסי' כ"ו או כ"ז בסוף התשובה ממש. ואין בידי כעת תשובה זו לעיין אחריו. יחפש מר וימצא אם יש לו תשובה זו.

ועם כל זה יגעתי ומצאתי ללמד זכות עליהן מאין יצא ההיתר הזה כי ישראל קדושים הם ואע"פ שאינם נביאים ומצאתי און לי ממ"ש הר"ן וה' המגיד בהיתר העמדות בהמות בפונדקאות של גוים בזמן הזה. משום דגוים בזמנינו לא חשידי על הרביעה אדרבה מכין ועונשים עליו הובאו בית יוסף בי"ד סי' קנ"ג. א"כ זכינו לדין דה"ה בנ"ד דגוים בזמנינו לא חשידי אזנות ישראלית דהא אע"ג דבימיהם היה חביב עליהן בהמתן של ישראל ובזמנינו ס"ל להר"ן והרב המגיד דלא חשידי ה"ה דלא חשידי אישראלית ואדרבא מכין ועונשין עליו ואם הישראלית אשת איש ישראל פשיטא דמכין ועונשין עליו אלא אפילו בפנויה ישראלית אם הגוי בעל אשה הוא חייב שריפה בדיניהם ודנין אותו כבוגד באשתו ודין אשת איש כן שמעתי בבירור גמור וידוע לי שכן דנין בלי ספק +עיין בית משה על אה"ע סימן כ"ב, ועיין ריטב"א ע"ז כ"ו דבזה"ז אין לחוש לש"ד כיון דאיכא אימת מלכות, וע' מהרש"ם ח"ד סימן ל"ג.+ ואף גם זה כמשלש חדשים ויותר הייתי על סעודות שפי"ן הול"ץ /שפין הולץ/ כמו שרגילים לעשות בליל שבת שלפני החתונה והיו שמה כמה לומדים וחשובים והיה לנו פתחון פה בזה והרציתי לפניהם היתר זה וכולם אמרו יישר והוטב מאד בעיניהם וכולם ידעו שכן דנין בדיניהם.

ובאמת זה בעיני היתר נכון מאד דמצינו למידין מדברי הר"ן והמגיד דלא מקרי חשידי אלא כשראינו אותם שרגילים בכך ואירע כן הרבה פעמים. וגם שלא יהיה שום סכנה ועונש כלל בדבר אבל בדבר שלא ראינו שרגילים לעשות כך בלי בושה בדבר ולא אירע כן בזמנינו הרבה פעמים לא מקרי חשידי. וכ"ש כשמכין ועונשין עליו דלא חשידי ובאמת עינינו הרואות שלא אירע מכשול בזמנינו ועי"כ מלאו לבם לעשות כן. שאלו ח"ו היו מכשולות מצוים בודאי היו נמנעות מאליהן או חכמי הדור היו מונעים המנהג הרע הזה. אמנם מאחר שלא נודע שום תקלה דנפקא מזה החזיקו במנהגם וזה עצם ההיתר הזה דבהא חזינן דלא חשידי אישראלית וק"ל.

ובלאו הכי צ"ל ג"כ סברא זו לישב המנהג שנוהגים לייחד עם הערלים בכל עת ורגע והא קי"ל דאסור להתייחד עם הגוי דחשידי אשפיכות דמים וחששא זו שייך ושוה באנשים כנשים. ופלא בעיני שלא התעורר רום מעכ"ת לתמוה על המנהג מטעם זה דש"ד הנוגע לאנשים כנשים ובאנשים אין פוצה פה ומצפצף כלל לאסור להם המשא ומתן המביא לידי ייחוד עם הערלים ולפמ"ש א"ש כיון דבזמנינו אין רגילין בכך ואדרבא מכין ועונשין חיוב מיתה על הרוצח לא מקרי חשידי אש"ד בזמן הזה. עם היות שבשנת תי"ח נהרג כהר"מ טריר הי"ד פה בבית הערל כידוע למכ"ת מ"מ אקראי בעלמא הוא ואין רגילים בכך גם הרוצח ההוא הוצרך לברוח מחמת זאת ולהמלט על נפשו זהו אשר העלת' מצודת שכלי הקצר בזה. דל ורזה.

ומ"מ ראיתי ושמעתי ממו"ח הגאון ז"ל שהיה מוחה בידיהם ודרש על כן ברבים בתוכחת מגולה גם אנכי אחריו הזהרתי בני מדינתי מדינת בולדא ע"ז הרבה ומנעתי אותם ע"י חרפות וקנסות ועלתה בידי שהיו נמנעים מלילך שום אשה לבית ערל בלי שומר כדינו. וכן ראוי לכל ירא אלהים לעשות עד מקום שידו מגעת. אך אמנם מ"ש הוא ללמד זכות האיך נתפשט המנהג הרע הזה ושאין לדון את הנשים בזה כעוברי ע"ד משה ויהודי' ועדיין צ"ע על האיסור האחר הנוהג באנשים כבנשים. וע"כ צריך לישב אותו המנהג ע"כ יגעתי ומצאתי מילתא דשויא לתרוייהו. והנה ע"ד הנשים בלבד עוד לאלוה מלין למצוא שריותא ע"פ דברי תוס' שהזכיר מר בפ' אין מעמידין ע"פ הירושלמי שהביאו שם אמנם הוא כמ"ש שנתתי לבי לדעת האיך נתפשט קולא זו בישראל שהיא סיבה ח"ו להרבות ממזרות בישראל אם לא בסוברם שאין חשש כלל בדבר שאל"כ ודאי לא היו מכניסות עצמן בכל יום לספק תקלה וקלון. ולעבור בכל יום על לאו דלא תסור:"

 

חוות יאיר עג

הרב יאיר בכרך חולק על הרב מאיר שטרן, שהתיר בגלל שלא מצוי שרוצחים והם מענישים את הרוצח, וכותב שגם בימי הגמרא היו מענישים על כך, ולכן זה לא היה מצוי. ומה שהתירו ייחוד עם בהמה, זה בגלל שרביעת בהמה זה דבר מאוס בעיניהם ואינם חשודים בו.

לכן הוא סובר כמו שכתב בהתחלה (שאלתו הראשונה אינה לפנינו), שהסיבה שנהגו בזה היתר היא בשל קושי הפרנסה, וזה כמעט דבר שאין הציבור יכולים לעמוד בו. אבל מצד הדין אין בזה היתר (ואפילו בי"ד לא יתירו, כי זה מי"ח גזירות שבי"ד לא יכול לבטל).

"וראיתי שהוא פוסח על שני סעיפים וטעמים באשר הרגיש שאין בשום אחד לבדו ממש הא דלא שכיח' והא דמענשי ולא זה וזה שיש בהם רוח חיים כי טעם דמענשי גם בימיהם היו מענשין בלי ספק על ש"ד. ומפני כך ג"כ לא היה שכיח. ועוד נ"ל דלא הקילו הר"ן וה"ה רק בחשד רביעה שהוא מצד עצמו דבר נתעב ונאלח בעיניהם ואינם חשודי' בה וזהו עיקר הטעם ולכן לא זכר ה"ה בשם הרשב"א טעם דמענשי ור"ל אפילו בלי מורא עונש. ולכן לא זכר הב"י בש"ע להקל גבי יחוד ישראל או ישראלי' אף ששנוים יחד בסי' זה. על כן אני מחזיק בדברי הראשונים שמפני שעיקר מחיותינו מהם ומוכרחים אנו לישא וליתן עמהם ומפני שנשי דידן ג"כ נושאות ונותנות בשלנו ואנחנו טרודים מאד על המחיה דקשים מזונותינו וצריכים אנו לשלוח נשינו אליהם לישא וליתן עמהם וה"ל קרוב שאין הציבור יכולים לעמוד בו ומזה נתפשט התירו אע"פ שבאמת אינו מותר בלי ב"ד שיתירו כ"ש יחוד שהוא מי"ח דבר שאפילו אלי' אינו יכול לבטל כמ"ש התוס' פ"ב דע"ז ל"ו ע"א וע"ב מ"מ ממילא מפני רוב הצורך נתפשט ולא ראו חכמי דורות למחות מפני שראו שא"א לעמוד בגזירתם א"נ מיחו ולא הועיל ואפשר דע"י חימוד ממון משא ומתן ילכו בלי ציווי בעליהן וכבר כתב הר"ן דכל מידי דלא מפורש בתורה לא מחינן בידייהו הובא בש"ע תר"ח. וזה הוא טעם פרצת הדור בזה ויספיק גם ליחוד אנשים עמהם דנוהגין היתר ותו לא מידי: יאיר חיים בכרך"

 

בינת אדם שער בית הנשים סימן טז (כו)

הרב דנציג מסכים בעיקרון עם הרב שטרן.

הוא דן על ייחוד אישה עם גוי, ולאחר שהוא מסיק שאיסור ייחוד מחשש פיתוי – הוא לומד שאין בזה היתר בימינו, שכן הגויים חשודים על כך, כי אם זה ברצון אין בזה פגם בעיניהם ולא מענישים על כך (בשונה מימי הרב שטרן שבדיניהם היו שורפים על זה).

והוא מסכים עם דבריו בעניין ייחוד של גבר עם גוי, שאינם חשודים עכשיו על שפיכות דמים, ודוחה את קושיית החוו"י שזה דבר שבמניין שצריך בי"ד להתירו, כי גזרו דווקא במקומות שחשודים על שפיכות דמים ודם ישראל כמים בעיניהם, אבל במקומות שלא חשודים גם בימי חז"ל היה מותר, וכפי שכתבו הפוסקים היתר במשא ומתן ביום אידם.

"ולפי זה [שאיסור ייחוד מחשש פיתוי. אורי] אזלא לה ההיתר שכתב הגאון מהו' מאיר שטערין הביאו בתשובת חוות יאיר סימן ס"ו על פי מה שכתבו הר"ן והמגיד בהיתר העמדת בהמות בפונדקאות של גוים בזמן הזה דלא חשידי על הרביעה ואדרבה מכין ועונשין אם כן הוא הדין לא חשידי אזנות ישראלית דהא מכין ועונשין בדיניהם על זה מלבד מה שהשיג החוות יאיר עליו דעיקר הטעם הוא דהעמדת בהמה משום דהוא דבר נתעב בעיניהם ועל זה כתב הראיה שעונשין ומכין ואם כן לא רגילי כלל ולפי מה שכתבתי בלאו הכי ליתא לדבריו דאף שידוע דאם יאנסו אשה בין ישראלית ובין נכרית מכין ועונשין אבל אם היא תבעל לו ברצון עכשיו בזמן הזה הוא היתר גמור להם בין פנויה ובין אשת איש כידוע ואף שבזמן הגאון ר' מאיר שטערין באמת כן היה דיניהם לשרוף הבועל יהודית אבל בזמן הזה ידענו בבירור שאין נחשב להם לבוז כלל ובלבד שתהיה ברצון ואם כן אין כאן היתר כלל ומה שהוכיח מהא דאנו מתיחדין עם הנכרים אף על פי דאסור מדינא מפני שחשודין על שפיכות דמים הוא האמת כמו שכתב דלא חשידי עכשיו שהרי מכין ועונשין ומה שהקשה חוות יאיר דהוי דבר שבמנין יש לומר כמו שכתבו כל הפוסקים דגם בזה לא גזרו אלא במקומות שחשודין על שפיכות דמים ודמן של ישראל היה להם כמים מה שאין כן היכא דלא חשידי אף בזמנם היה מותר כמו שכתבו כל הפוסקים לענין משא ומתן ביום אידם ובמקומות הרבה אבל בענין יחוד נשים אף דלא חיישינן מכל מקום חיישינן שמא תתפתה ואם כן על כל פנים לא עדיפי טוב שבעכו"ם מיהודים פריצים דאשה אחת אפילו עם הרבה פריצים אסור:"

 

תפארת ישראל – יכין מסכת עבודה זרה פרק ב

הביא את הדיון שבחוו"י לגבי חשד על עריות, ועל שפיכות דמים כתב בפשיטות שאינם חשודים.

"(ד) מפני שחשודין על העריות. ר"ל אף דבאשה ליכא למיחש שיהרגה דטבע כל אדם לרחם עליה, אפ"ה עכ"פ חשודין על הזנות [שם], והאידנא אין נזהרין בזה, וכתב אא"ז הגאון מהר"ם פאדווא זצוק"ל [בתשובה סי' כ"ו] שנקראות עוברות על דת, אולם בתשובת חות יאיר [סי' ס"ו], כתב ללמד זכות עליהן, מדמעניש המלכות מאד על זה [ומכ"ש בנוסעות על הפאסט] לא חשידי בהא [ועי' מ"ש לעיל סוף פ"א ובעדיות פ"א סי' ל"ה בכלל ג'], ואפ"ה מסיים דיש להזהירם בזה [וע"ש תשובה ע"ג]:

(ה) מפני שחשודין על שפיכות דמים. והשתא אינן חשודין על כך:

 

רבי חיים פלאג'י – ראה חיים וישב (עמ' 114 באוצר החכמה)

רבי חיים פלאג'י חולק על לימוד הזכות בייחוד עם גוי מצד עריות. בדבריו מתייחס למה שלמדו משפיכות דמים שאינם חשודים בימינו, שגם על עריות אינם חשודים, וחולק בחריפות, כי בעריות יצרו תוקפו והחשש הוא ששניהם יסכימו, ולכן אין ללמוד זאת מכך שאינם חשודים על שפיכות דמים.

מדבריו ברור שהוא מסכים עם הסברה הזו (לפחות עקרונית), לומר שאינם חשודים על שפיכות דמים.

"עוד כתב הרב חו"י שם בסי' ס"ו טעם להתיר כיון דקי"ל בע"ז ריש פ' אין מעמידין דכ"ב ע"א שלא תתייחד אשה עמהם מפני שחשודים על עריות ולא יתייחד אדם עמהם מפני שחשודים על שפיכות דמים, וכיון דבזה"ז אין חשש לאיסור יחוד ישראל עם הגוי משום ש"ד אה"ן דאין חשש משום גילוי עריות יע"ש. ואחד הרואה יראה כמה מאד דבריו תמוהים דמה ראיה היא מש"ד דליכא יצרו תוקפו וגם אין שניהם מרוצים משא"כ בענין יחוד שאיסורו משום שגורם לגלות ערוה כמ"ש הרמב"ם. וצ"ע."

 

דיון הח"א וכה"ח האם הגויים בימיהם חשודים

בשו"ע כתב שאין למכור טלית לגוי, שמא הגוי יילך בדרך עם יהודי ויהרגנו.

כתב על זה החיי אדם, שבימינו הטעם הזה של האיסור לא שייך (בגמרא יש לזה טעם נוסף והוא שייך), כי הגויים לא חשודים על שפיכות דמים. והביא דבריו המשנ"ב.

בכה"ח הגיב לדבריו, שהגויים כן חשודים על שפיכות דמים, שהרי שמענו על כמה וכמה מקרים שהם רצחו או ניסו לרצוח יהודים.

שו"ע או"ח כ, ב

"אין מוכרים טלית מצוייצת לעובד כוכבים שמא יתלווה עם ישראל בדרך ויהרגנו אפילו למשכן ולהפקיד טלית מצוייצת לעובד כוכבים אסור אלא אם כן הוא לפי שעה דליכא למיחש להא:"

 

חיי אדם חלק א יא, מב

"הלוקח טלית מצויצת מישראל או מתגר נכרי ואומר שהוא לקחן מישראל, נאמן, דכיון דהוא תגר וגם אין דרך נכרי לעשות ציצית בבגד, לפיכך נאמן. אבל ממי שאינו תגר, פסולה, שמא הוא עשה את הציצית. (ונראה לי דאין בכלל זה הטליתים שגונבים לפעמים, דידוע שהנכרי לא יעשה ציצית בבגד שהעיקר הוא הטלית). אפילו למשכן טלית מצויצת לגוי, אסור, (עיין בש"ע סימן כ' דלטעם שמא יתלוה כו', נראה לי דליתא בזמן הזה דאינם חשודים על שפיכת דמים. אבל טעם דזונה אפשר לחוש). ונראה לי, דהקונה מתיר הציצית ויקשרם עתה:"

 

משנה ברורה כ, ז

"שמא יתלווה – ועוד איכא טעם בגמרא משום זונה ופירש"י שיתננה לזונה באתננה ותאמר שישראל נתן לה וא"כ כ"ש דאסור למכור לנכרית מטעם זה. ועיין בח"א שכתב דלטעם שמא יתלווה ליכא למיחש השתא דאינן חשודים על ש"ד =שפיכות דמים= אבל לטעם דזונה יש לחוש."

 

כף החיים או"ח כ, יב

"שמא יתלוה עם ישראל ויהרגנו. כתב ח"א כלל י"א אות מ"ב. וז"ל נ"ל דליתא בזמה"ז דאינם חשודים על ש"ד עכ"ל ול"נ דאיתא ואיתא דהא שמענו כמה וכמה פעמים שעשו וגם בקשו לעשות ר"ל. ודברי רז"ל אינם זזים ממקומה."

 

פסקים למעשה אחרי קום המדינה

לקט הקמח החדש או"ח כ, ה

הרב יעקב כץ (תשל"א) מביא את הדיון של הח"א וכה"ח, וכותב ש'במדינתנו' (לונדון) המציאות היא כח"א, שלא חשודים על שפיכות דמים. אבל בכל זאת קיים חשש שהזכיר במג"א, שהגוי יגזול ממון מהיהודי, וחשש זה קיים בכל מקום, ולכן (וגם מטעם זונה) אין למכור טלית לגוי.

"נ"ל דליתא בזה"ז חשש הש"ע שיהרוג יהודי דאינם חשודים על שפיכת דמים (חי"א יא מב) ולי נראה דאיתא כמו ששמענו שעשו ובקשו לעשות ר"ל (כה"ח יב) אמת דבמדינתינו הוא כחיי"א אבל המג"א כתב "או יגזול ממונו" וזה בודאי חשש בכל מקום המב"ר כתב בהביא החי"א אבל ללשון ב' דרש"י משום זונה שפיר יש החשש."

 

פסקי תשובות אורח חיים כ, ד

הסכים עם כה"ח, שהחשש עדיין קיים.

יש לציין שהוא מדבר על חשש שטליתות יגיעו לגורמים עוינים (כלומר, גם אם אותו גוי שלפנינו ודאי אינו חשוד).

"אין מוכרים טלית מצוייצת לעכו"ם שמא יתלוה עם ישראל בדרך ויהרגנו. ויש שכתבו שכמו כן אם רואה אצל נכרי טלית (או ט"ק) מצוייצת חובה לקנותם ממנו, ומכאן נלמד שכמו"כ יש לסוחרי הטליתות להקפיד שלא למנות נכרים למכור את סחורתם שלא בנוכחותם, בין בשכר ובין שלא בשכר, כי לדאבונינו עדיין [בהערה הפנה לכה"ח] קיים חשש זה שכתב השו"ע, שעלול להגיע טליתות גם לגורמים עוינים החשודים על רציחת יהודים רח"ל."

 

הרפואה כהלכה חלק ג, שער א, סימן ב

הרב אברהם שטיינברג כתב ע"פ הח"א והמשנ"ב, שבימינו 'גויי התרבות' אינם חשודים על שפיכות דמים.

נראה לי שהוא בא כאן להבדיל בין סוגים שונים של גויים. אמנם ההגדרה הזו לא מספיק עונה על מצבי ביניים.

"7. היחס לגויים

יט. חז"ל והפוסקים הטילו איסורים שונים על מגע עם הגויים שבזמנם מחשש שמא ירצחוהו, כגון: שלא יתייחד עם הגוי, ולא יתלווה עמו בדרך, ולא יתרפא ממנו [17], ולא יסתפר אצלו, ולא ישא ויתן עמו בדבר שיש בו נזק לרבים[נג].

כ. בזמן הזה, גויי התרבות אינם חשודים על שפיכות דמים [הערה: חיי"א יא מב; מ"ב סי' כ סק"ז. ועי' ביאוה"ל שם ד"ה שמא]. לפיכך:

1. בימינו מותר להתרפא מרופא גוי, אפילו אם מצוי רופא ישראל, אם הרופא הגוי יותר בקי ומומחה ממנו[נה].

2. ומותר ללכת לרופא גוי, אפילו לביתו, כי הם בני תרבות, וגם יראים מפרסום הדבר, והמלכות מקפדת עליהם[נו].

3. ובוודאי כאשר מדובר בבית חולים ציבורי, מותר גם להיעזר במיילדת גויה וגם ברופא גוי, כיוון שיש להם חרדה לשמם הטוב, וגם יש פיקוח של אנשים רבים[נז].

שולחן שלמה – ערכי רפואה א, עמוד קלח

כתב שנוהגים להקל ללכת לרופא נכרי אפילו בביתו, כי אם ירצח את היהודי זה יתפרסם ויגלו מי הרוצח ויענישו אותו.

העורך העיר שלא ברור לו אם הכוונה דווקא ברופא, שמצטרף הטעם שפרנסתו תיפגע אם זה יתפרסם, או שבכל מצב כזה יהיה מותר.

"אף שנפסק בשו"ע יו"ד סי' קנ"ג סעיף ב' שלא יתייחד ישראל עם עובדי כוכבים מפני שהם חשודים על שפיכות דמים מ"מ האידנא נוהגים להקל לילך לרופא נכרי ואפילו בביתו משום שאם העכו"ם יהרוג את הישראל הרי יתפרסם הדבר וגם יש היום בלשות [הערת העורך: וח"א כתב לי דיש להסתפק בדעת מרן זללה"ה אם מטעם זה כוונתו להתיר בכל גוונא כגון עובדים זרים שמסייעים בבית הישראל או דוקא ברופא שיש גם את הטעם שיתפרסם הדבר ויזיק לאומנותו] והמלכות מקפדת."

 

שבט הקהתי ד, סימן שכו (עמ' 219 באוצר החכמה)

הרב שמאי גרוס (תשנ"ד), תמה למה נוהגים להקל להתייחד עם גוי, ומביא את דברי הח"א וכה"ח, ומסביר ששני הצדדים נכונים והדבר תלוי במצב, שכאשר אימת המלכות על האנשים ויש עונש מוות לרוצח – אז אינם חשודים, וכאשר העונש הוא רק מאסר – חשודים על שפיכות דמים. [חילוקו נראה לי תמוה, אבל לעצם הרעיון שהעניין הוא חלוקה בין המקומות זה מקור טוב].

"וצריך ביאור מדוע אין הציבור נזהרים שלא להתייחד עם העכו"ם דהלכה פסוקה היא בשו"ע, והנושאי כלים לא העירו כלום על זה. ונהי דאשה ישראלית מותרת להתייחד עם נשיהם של עכו"ם דלא חיישינן לשפיכות דמים כמו שכתב שם הש"ך בס"ק ד' אבל ישראל עם עכו"ם דלכולי עלמא אסור אמאי נוהגין להקל. וראיתי בס' תפא"י על משניות מס' ע"ז שכתב והשתא אינן חשודין העכו"ם על כך.

ועיין בחיי אדם הל' ציצית על הא דאיתא בשו"ע או"ח סימן כ' סב דאין מוכרים טלית מצוייצת לעכו"ם שמא יתלווה עם ישראל בדרך ויהרגנו שכתב בכלל יא מ"ב נ"ל דליתא בזמן הזה דאינם חשודים על שפיכות דמים והעתיקו המשנה ברורה בסי' כ' סק"ז.

אבל עיי"ש בכף החיים בס"ק יב שכתב על החיי אדם דח"ו להקל ולומר דבזמן הזה אין חשש של שפיכות דמים דכמה פעמים ראינו בעו"ה איך שהם חשודים ועל כן אין להקל ודברי חז"ל לא זזים ממקומם עיי"ש. ובעו"ה רואין ושומעין בארצינו הק' איך העכו"ם הם חשודים על שפ"ד ר"ל ולא רק חשודים אלא רוצחים ממש הי"ד.

ונראה דשניהם אמת דיש מדינות דאימת המלכות והשלטון מוטלת על התושבים ומי שרוצח חייב מיתה אז לא חשידי העכו"ם על שפיכות דמים, אבל בהני מדינות דאין אימת המלכות עליהם וכל איש הישר בעיניו יעשה ואפילו אם תפשו אותו ברציחה אין לו עונש מות אלא עונש מאסר וכדומה אז חשידי על שפיכות דמים וחזרה דין חז"ל והשו"ע למקומו דצריכים להשמר מהעכו"ם לא להתייחד עמהם."

 

נטעי גבריאל נא, יא (עמ' 334 באוצר החכמה)

הרב גבריאל צינער (תשס"א) מביא את הדיון, וכותב שכיוון שבשנים האחרונות נתרבו שונאי ישראל ובפרט הערבים, אסור להתייחד עם גוי. (מדבריו נשמע שאוסר למעשה בכל גוי).

"אין להתייחד עם נכרי מחשש שפיכת דמים, וי"א להקל דלא חשודין העכו"ם על כן ובפרט במקום שאימת מלכות עליהם. אך בשנים האחרונים נתרבו רוצחים שונאי ישראל בין אומות העולם ובפרט הערביים, אסור להתייחד עם גוי, וכן יקפיד שלא יסע אתו לבדו.

 

גן נעול – על הלכות יחוד, א, טז (עמ' 90 באוצר החכמה)

הרב שלמה לוי כותב שכשהגויים אינם חשודים, כגון שהרוצח נענש קשות, מותר להתייחד עם גוי. אבל אם ידוע שהגוי לא חושש – אסור להתייחד איתו.

אמנם הוסיף שהנמנע לגמרי מייחוד עם גוי תבוא עליו ברכה (בגלל מה שנראה מהחוו"י שזו גזירה בכל אופן).

"אסור לישראל להתיחד עם גוי כיון שהגוים חשודים על שפיכות דמים. ובמקום שאינם חשודים על שפיכות דמים וכגון שהרשויות מענישות את הרוצח בעונש קשה מותר להתייחד עם גוי כיון שסתם גוי חושש מכך. אך אם ידוע שהגוי אינו חושש מעונש הרשויות אסור להתייחד עמו. והנמנע מלהתייחד עם גוי אפילו כשאינו חשוד על שפיכות דמים תע"ב."

מתוך ההערה שם:

"ולכן בימינו אע"פ שמענישים את הרוצח, אסור להתייחד עם ערבי, כיון שהמציאות מראה שאינו חושש וחשוד הוא על שפיכות דמים של יהודים. וכן אנטישמים וכל כיו"ב, והכל לפי הזמן והמקום."