מעלת מקדשי השם ומי שנהרג בשל היותו יהודי
מעלת הנהרגים על קידוש השם
חוץ מהמקורות המובאים בפתיחה, יש מקורות רבים שמובאים תוך כדי דיון במי שנהרג בגלל שהוא יהודי.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י עמוד ב, פסחים דף נ עמוד א
"ושמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות – אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו? אילימא ר"ע וחבריו, משום הרוגי מלכות ותו לא? פשיטא, בלאו הכי נמי! אלא הרוגי לוד.
מהרש"א חידושי אגדות מסכת בבא בתרא דף י עמוד ב
המהרש"א מסביר את כוונת הגמרא ע"פ הגמרא שלכל צדיק יש מחיצה לפי כבודו, וממילא כוונת הגמרא שהרוגי מלכות הם כצדיקים שיש להם מעלה מיוחדת על שאר האנשים (ולכן ברור גם שלא מדובר על צדיקים שלהם ממילא יש מחיצה מיוחדת).
"ר"ע וחביריו משום הרוגי מלכות ותו לא כו'. ר"ל משום הרוגי מלכות יש להם מחיצה ביחד בפני עצמן ותו לא והרי יש לצדיקים מעלה יתירה לכל אחד ואחד מחיצה בפני עצמו לפי כבודו כמ"ש פרק הספינה (ב"ב עה, א) כי על כל כבוד חופה מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו."
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה
"וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ונהרג ולא עבר הרי זה קידש את השם, ואם היה בעשרה מישראל הרי זה קידש את השם ברבים כדניאל חנניה מישאל ועזריה ורבי עקיבא וחביריו, ואלו הן הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן, ועליהן נאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, ועליהם נאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח."
של"ה שער האותיות אות אל"ף – אמת ואמונה – בסיום
השל"ה כותב ע"פ הזוהר שמי שמכוון בקריאת שמע למסור את נפשו על קידוש השם, זה נחשב לו כאילו מסר את נפשו ממש (כמו שאמרו על הקרבנות "ונשלמה פרים שפתינו").
"כתב בזהר (ח"א דף קכ"ד ע"ב; ח"ג דף קצ"ה ע"ב), המוסר עצמו למיתה בעבור קדושת השם, ועושה במחשבתו הסכמה חזקה בעת קבלת עול מלכות שמים, 'ואהבת' וגו', 'בכל נפשך' (דברים ו, ה), אפילו נוטל את נפשך (ברכות נד א), אז הוא כאילו היה הדבר בפועל, ונחשב כעקידת יצחק, ובתנאי כשיהיה צדיק בכל דרכיו, כי בקרבן, מום בו לא ירצה. ואני תקנתי תפלה נאה על זה, שיתפלל האדם שיעזרהו הקדוש ברוך לקדושת שמו, והיא מסודרת בין שאר התפילות (לקמן מסכת תמיד אות קל)."
מי שנהרג בשל יהדותו, אך ללא אפשרות בחירה
השאלה אם מי שמת בגלל שהוא יהודי אבל בלי שבחר לא לעבור עבירה נקרא קדוש ושמת על קידוש השם עלתה בבירור רק בעת החדשה ובמלוא תוקפה בעת השואה. השאלה (כמעט ו)לא נידונה לפני השואה והמקורות הראשונים שיש לנו בעניין הם של רבנים שדיברו בפני הקהילה במחנות המוות.
נפתח את הסוגיה בהצגת המקורות שמהם ניתן ללמוד בבירור מעלות מסוימות לנהרגים בשל יהדותם, ושמהם למדו חלק מהאחרונים שהם נחשבים כקדושים וכמקדשי השם.
אח"כ נראה שיש שכתבו שבחלק מהמקרים יש מימד מסוים של בחירה ולכן ודאי שזה קידוש השם, ולאחר מכן את דברי האחרונים שרובם כתבו שנחשבים כמקדשי השם אך יש מי שכתב שלא.
נפ"מ אפשריות שנידונו: אם יברכו על קידוש השם, מומר שנהרג אם עדיין נחשב מומר (לקרבן, לאבילות עליו).
המקורות שהבאתי בתחילת הסוגיה הם קדומים לדיון שהתחיל בעת החדשה, אבל עולה מהם עיקרון של משמעות למי שנהרג על יהדותו, שיש לו כפרה (גמרא ורמ"א) ושקדוש ייאמר לו (של"ה).
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מז עמוד א
הגמרא בסנהדרין מביאה דרשה על הפסוק "נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ", שבהרוגי מלכות גם מי שאינו חסיד – נקרא עבד ה', ומכאן שיש לו כפרה. אביי הסביר שהסיבה היא כיוון שנהרגים שלא ע"פ דין, ולרבא הסיבה היא שמת שלא כדרכו (לרבא הפסוק מדבר אפילו על הרוגי בי"ד, אך זה פחות שייך אלינו).
הגמרא גם מזכירה תוך כדי הדיון נפ"מ להלכה: מומר שנהרג האם בנו הכהן רשאי להיטמא לו.
הנקודה לענייננו היא שאפילו מי שלא מוכן למסור את נפשו על המצוות (לדוגמה מומר) – אם נהרג על ידי גוים יש לו כפרה, אבל לא ברור מהגמרא אם קיים בזה מצוות קידוש השם ואם נקרא קדוש.
"אמר רב יוסף: אף אנן נמי תנינא (שקרבן של מומר כיון שנדחה נדחה, אפילו אם עשה תשובה): היו בה קדשים, קדשי מזבח – ימותו, קדשי בדק הבית – יפדו. והוינן בה: אמאי ימותו – כיון דאיקטול הויא להו כפרה, וליסקו לגבוה! לאו משום דאמרינן הואיל ונדחו – ידחו? – אמר ליה אביי: מי סברת מת מתוך רשעו הויא ליה כפרה? מת מתוך רשעו – לא הויא ליה כפרה. דתני רב שמעיה: יכול אפילו פירשו אבותיו מדרכי ציבור יטמא – תלמוד לומר: בעמיו – בעושה מעשה עמיו. – אמר ליה רבא: מי קא מדמית נהרג מתוך רשעו למת מתוך רשעו? מת מתוך רשעו, כיון דכי אורחיה קמיית – לא הויא ליה כפרה, נהרג מתוך רשעו כיון דלאו כי אורחיה מיית – הויא ליה כפרה. תדע, דכתיב מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך [וגו'] נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, מאי עבדיך ומאי חסידיך? לאו חסידיך – חסידיך ממש, עבדיך – הנך דמחייבי דינא דמעיקרא, וכיון דאיקטול – קרי להו עבדיך! אמר ליה אביי: מי קא מדמית הרוגי מלכות להרוגי בית דין? הרוגי מלכות, כיון דשלא בדין קא מיקטלי – הויא להו כפרה, הרוגי בית דין כיון דבדין קא מיקטלי – לא הוי להו כפרה."
רש"י תהלים פרק עט פסוק ב
מרש"י נראה שלאחר שנהרג הוא חוזר למדרגת יהודי רגיל, אך לא בהכרח מעבר לכך.
"בשר חסידיך – והלא רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים וכן הוא אומר (דברים כה) ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא, כן מפורש באגדה."
בית הבחירה (מאירי) מסכת סנהדרין דף מז עמוד א
יש להם כפרה רק אם עשו איזושהי תשובה לפני מיתתם.
"כל הרוגי בית דין שמתו מתוך רשעם ולא חזרו בתשובה במיתתן אין מיתתן מכפרת וכן הדין במתים מאליהם או שהם הרוגי מלכות אבל התשובה אפילו אינה באה עד דכדוכה של נפש מכפרת ונותנת לו מדור לפי כבודו כמו שבארנו בחבור התשובה."
שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן שלג
החת"ס נשאל על יהודי שנרצח (כנראה שלא בגלל יהדותו) אם לקבור אותו כרגיל או בנפרד, בגלל ההלכה שהמחוייב מיתת בי"ד לא נקבר בקברי אבותיו, ועל סמך המדרש שמי שעבר עבירה שהעונש עליה בהרג נמסר למלכות. תשובתו היא שיש לקבור אותו כרגיל, כי אין הוכחה שנתחייב סייף, וגם על סמך הגמרא בסנהדרין שנתכפר לו. אמנם כתב שאם היה בזה מנהג לא היה משנה.
החת"ס מביא ראיה מהגמרא בסנהדרין שיש לקוברו כרגיל, ובדבריו הוא קורא להרוג קדוש. רבים למדו מכאן שלדעתו כל מי שנהרג ע"י גוי נקרא קדוש. אמנם נראה שהוא לא ממש למד מהגמרא שנקרא קדוש אלא אומר זאת מדעתו או על סמך מקור אחר עלום.
"ביום עש"ק שופטים תקע"א לפ"ק הביאו לכאן איש קדוש הנהרג בידי עכו"ם רוצח ונקבר ביום א' שלאחריו ושמו ר' דוד בר"י שאכרלס ז"ל הי"ד והיות כי זקני וראשי הח"ק =החברה קדושא= היה בשוק פעסט והנשארים פה אינם בקיאים במנהגי הח"ק ע"כ באו ושאלוני אם לקוברו בקברי אבותיו או לייחד לו מקום שם קבר בפ"ע כי שמעו אומרים דין ד' מיתות לא בטלו והמחויב מיתות ב"ד אין קוברי' אותו בקברי אבותיו והנה חפשתי חפש מחיפוש בספרי ראשונים וש"ע ולא מצאתי מזה מאומה מ"מ אמרתי אומר אם הי' כאן בעלי הח"ק לא הייתי מוחה במנהגם אך מאתי לא תצא הוראה כזאת אלא יקברוהו בקברות אבותיו לפי כבודו הראוי לו…
ועוד גם דברי הני אינשי אין בהם ממש מ"ש דין ד' מיתות לא בטלו ר"ל מי שנתחייב סייף נמסר למלכות תינח אי הוה אמרי' מי שנמסר למלכות מתחייב סייף אז הייתי אומר כלל כל מי שנהרג בידי גוים הוא מחייבי מיתות ב"ד ור"ע וחבריו והרוגי לוד מאי איכא למימר אבל חז"ל נזהרו בדבריהם ואמרו מי שנתחייב סייף נמסר למלכות אבל לא כל מי שנמסר למלכות נתחייב סייף ומכ"ש הנהרג ע"י רוצח האורב לדם וא"כ אוקמי' ליה בחזקת צדקת וכשרות וקדוש יאמר לו.
ועוד אני מביא ראי' ברורה מש"ס סנהדרין… ש"מ מעתה שנקטלו קרי ליה מיד עבדיך ונתכפר להם א"כ ראוי' ומחויב לקוברם בקבר אבותיהם לפי כבודם…
בכל זאת אני אומר אלו לא שאלו את פי הייתי מניח להם מנהגם אבל השתא דאתו לקדמאי מאתי לא תצא הוראה כ"א מה שנלע"ד בזה."
אבילות על מומר שנהרג בידי גויים
הרמ"א כתב על הדין שאין מתאבלים על מומר ע"פ הג"א ואו"ז שי"א שמומר שנהרג בידי גוים מתאבלים עליו, והוסיף שכן לגבי מומר קטן שהוא כאנוס וי"א שאין מתאבלים וכן עיקר. מדבריו נשמע שהמחלוקת היא גם לגבי מומר שנהרג בידי גוים, וכן משמע מהלבוש שכתב שאין מתאבלים עליהם, ברבים.
ותמה על זה הש"ך, שהרי אין שום חולק על זה וא"א לחלוק על זה כי זה ברור מהגמרא בסנהדרין לעיל שיש לו כפרה.
בשו"ת עבודת הגרשוני (והפת"ש מפנה אליו) לא קיבל את הערת הש"ך, ודעתו כרמ"א.
אמנם לגבי קדיש – הרמ"א כתב בי"א שצריך לומר קדיש אחרי מומר שנהרג ע"י גוים בלי להביא דעה אחרת, וזה נראה שמוסכם.
בסוגיה זו לא נידונה השאלה אם אותו מומר נחשב קדוש, ואם קיים מצוות קידוש השם. אולם יש שלמדו ממנה שנחשב לקדוש. כ"כ לדוגמה ב'דף על הדף'.
שולחן ערוך יורה דעה שמ, ה
"העומד בשעת יציאת נשמה של איש או אשה מישראל חייב לקרוע. ואפילו אם לפעמים עשה עבירה לתיאבון או שמניח לעשות מצוה בשביל טורח.
הגה: אבל רגיל לעשות עבירה אין מתאבלין עליו, וכל שכן על מומר לעבודת כוכבים. וי"א שמומר שנהרג בידי עובד כוכבים מתאבלים עליו (הגהת אשיר"י פרק א"מ וא"ז) וכן מומר קטן שהמיר עם אביו או אמו דהוי כאנוס וי"א דאין מתאבלין וכן עיקר."
ש"ך יורה דעה סימן שמ ס"ק ט
"משמע דאף במומר שנהרג בידי עובד כוכבי' עיקר דאין להתאבל עליו וכ"כ בעט"ז וי"א דאין מתאבלים עליהם וכן עיקר עכ"ל וצ"ע שבד"מ לא הביא אלא הגהת אשר"י והא"ז שכתבו דמתאבלי' עליו ולא הביא שום חולק ולפעד"נ שא"א לחלוק על זה והוא שנ"ל שיצאה להם כן מש"ס פרק נגמר הדין [דף מ"ז ע"א וב'] דמומר שנהרג בידי עובד כוכבים כיון דלא מיקטל כדין הוי ליה מיתתו כפרה ומתאבלים עליו."
שו"ת עבודת הגרשוני סימן יח
"ועוד יש קצת ראי' לזה דהקדיש לא שייך באבילות מהא דלעיל מומר שנהרג בידי גוים אין מתאבלין עליו כן משמע לפסק הלכה מהג"ה רמ"א (אע"פ שהבעל ש"כ השיג שם) ומ"מ אומרים עליו קדיש וכנ"ל ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר יש כאן שהקדיש אינו שייך בהאבילות."
שולחן ערוך יורה דעה שעו, ד – רמ"א
"י"א דמומר שנהרג ביד עובדי כוכבים בניו אומרים עליו קדיש."
ט"ז יורה דעה שעו ס"ק ו
הט"ז מבאר את מקור דבריו של הרמ"א (וכן הוא בד"מ בסוף הסימן). מדבריו נראה שהבין שדעת הרמ"א שמתאבלים עליו ואין מחלוקת.
"שנהרג ביד גוים פירוש דאז יש לו כפרה על ידי ההריגה אבל מת על מטתו לא וכן מבואר בסימן ש"מ סעיף ה' בהגה לענין אבילות עליו וחילוק זה של מת או נהרג הוא תלמוד ערוך בפרק נגמר הדין [סנהדרין] דף מז."
מאמרי הראי"ה 'על במותיך חללים', עמ' 93
הרב קוק כשנתבקש להספיד חילונים שנהרגו בידי הערבים, לאחר שמתאר את הבעיה הגדולה שהם חילונים, מסתמך על הלכה זו שמומר שנהרג בידי גויים מתאבלים עליו להדגיש שיש להם שייכות לעם ישראל. והוא מוסיף רמה נוספת ביחס לבוני הארץ " האוחזים בידם את דגל האומה", וקורא עליהם את הגמרא על הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. בדבריו הוא גם מכנה אותם קדושים.
"… שבים אנו אל ההלכה, שאנו רואים בה את המית האהבה אחרי הזעם העצור: כשנהרג ע"י נכרים – מתאבלים על הכל. גם על הנבדלים הגמורים כנפי חסד של אהבת-אם פרושות, אחרי אשר נהרגו בידי זרים. קול ענות חלושה היא זו…
חלילה לנו להכניס גם את הגרועים שבפורשים מדרכי ציבור שלנו, האוחזים בידם את דגל האומה וקניניה באיזו צורה שתהיה, בכללם של המומרים הנבדלים וקרועים לגמרי.
כשאנו באים לחשבונו של עולם ברור, אנו שואבים דלי מלא של מים קרים על נפשנו העיפה, ואנו מקשיבים בשימת-לב את האגדה בתלמוד: "…" (פסחים נ. בבא-בתרא י:).
וע"פ עומק חשבונו של עולם ברור נוכל להקשיב ולשמע בקול ברמה של רחל המבכה על בניה, הממאנה להנחם על בניה: תחתונים הללו, אשר מצד ארחות חייהם של בני גילם והלך רעיונותיהם הנם מושפלים כ"כ בעיני המון רבה של האומה, אשר בעד תקותה באו עד כדי מסירות נפשם, כמה הם למעלה, במעלת קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים. ויחד עם הד הקול המחבב את התורה ומעשיה על ישראל, "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שומעים אנו ג"כ ברגשי תנחומים "הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן"."
דף על הדף סנהדרין דף מז עמוד א
"ומכאן המקור שכל אותם שנהרגים בידי גוים מכנים אותם "קדושים"."
של"ה שער האותיות אות אל"ף – אמת ואמונה, אות סב
השל"ה כותב שבמקרה שמענים יהודי כדי שיגלה סוד שיהיה ממנו נזק לישראל והוא לא מגלה – אין בזה מצות ונקדשתי ולא יברך על קידוש השם, אע"פ שהוא קדוש.
"אלו הקדושים והטהורים מישראל, שמענים אותם כדי שיודו על דבר, מה שיהיה היזק לישראל, והם סובלים העינוים אשר הם קשים ממות, אף על פי שהוא בפרהסיא ונודע לרבים מישראל, אין מקום לברכה זו, מתרי טעמי, חדא, דמצות עשה ד'ונקדשתי' אינו אלא כשהגוי רוצה להעבירו על דת מדתי התורה, או מדתי ישראל נהוגים, והוא רוצה להעבירו על הדת, והוא בפרהסיא, על זה קאי 'ונקדשתי', אבל העינוים שהם אינם להעבירו על דת, רק כדי שיודה, אף על פי שקדוש יאמר לו, והוא מבני עלייה, כמו פפוס ולוליינוס במסכת תענית (יח ב), זה אינו בכלל 'ונקדשתי'. ועוד, איך יברך, אולי חס ושלום לא יעמוד בנסיון, דאמרו רבותינו ז"ל (כתובות לג ב), אלמלא נגדו לחנניה מישאל ועזריה וכו', אבל מכל מקום שכר האיש הזה רב ועצום, וקדוש יאמר לו, ובהיכלו כבוד אומר כולו."
עלי מרורות – יא עמוד 306
אם הגוי הורג את היהודי כמלחמה ביהדות – הרי שהוא מת על קידוש השם, כי עם ישראל מזוהה כעם ה'. הוא גם מדייק את זה מהשל"ה שכשחיפש מקרה גבולי שלא נחשב קידוש השם לא הביא המקרה הזה.
"לכאורה שטחיות לשון השל"ה הק' מורה כי המומתים שלא בדרך אונס לעבור על מצוות ה' אינם מקיימים כלל מצות עשה של ונקדשתי ואין מיתתם קידוש השם ברם התבוננות מעמיקה בדבריו של השל"ה תוכיח לנו כי ההיפך הוא הנכון כאשר השל"ה רוצה לצייר אופן בו הוא סבור שאין זה בכלל קידוש השם הוא מדבר אודות יהודים שמענים אותם בדי שיודו על דבר מה ומדוע אין השל"ה מדבר על יהודים המומתים עבור היותם יהודים בלבד דבר שהיה נפוץ בכל הדורות משמע ברור כי רק במקום שהגוי אינו מתנכל ליהודי עבור היותו יהודי אלא לסיבה צדדית שהיא נחשבת כלהנאתו של הגוי בזה אין הדבר נקרא קידוש השם.
אבל במקום שהגוי מתאנה לשם יהודי ועצם המושג יהדות היא שמפריעה לו הרי זה נקרא מומת על קידוש השם אף אם אין הגוי מכריח את היהודי לעבור על דתו שהרי כל אומות העולם יודעים בבירור שהעם היהודי הוא 'עם ה' ' כל התנכלותם לעם זה ושנאתם אליו אינה אלא בעבור זה… לפיכך נראה לי פשוט כי היהודים שהומתו בכל מיני מיתות משונות על עצם היותם יהודים בלי כל סיבה נוספת נקראת מיתתם קידוש השם כיון שהומתו על עצם היותם בני העם הנבחרים ומתייחסים אליו יתברך הדברים נכונים אף לו היתה הגזירה על יהודים יחידים ק"ו כאשר היתה הגזירה על כל בית ישראל לכלותם מן העולם בבחינת ולא יזכר שם ישראל עוד."
בכל נפשך (ר' יצחק וינברג) סימן עב, עמוד שעח (536 באוצר)
בספר בכל נפשך מביא מדברי השל"ה שאין מצוות ונקדשתי כשלא אונסים אותו לעבור עבירה.
"מבואר דדין ונקדשתי הוא רק כאשר אונסים אותו להעבירו על דת ובאופן אחר אין קיום מצוה זו ואי אפשר לברך ברכת קידוש ה' ואמנם יש לדון שבבחינה מסוימת מי שנהרג מחמת היותו יהודי עדיף טפי מהאופן שדיבר בו השל"ה דבאופן של השל"ה אין שיכות בין יהדותו להריגתו שהרי מענים אותו כדי שיודה במה שהם רוצים ולא מחמת יהדותו משא"כ כאשר נהרג עבור שהוא יהודי אפשר דשייך ביה טפי קידוש ה' אבל מ"מ משמעות דברי השל"ה דעיקר מצוות ונקדשתי היא רק כאשר אונסים אותו לעבור על דת ורק בכה"ג אפשר לברך."
כוונה כמרכיב במצוות קידוש השם
הרב דוד לבנון – הרוגי השואה כמקדשי השם, עמוד 45
הרב דוד לבנון מדגיש את האמונה וההזדהות של היוצאים ליהרג, וכותב שבזה יש קידוש השם ולכן מתו על קידוש השם (דברים דומים אמר הרב אלחנן וסרמן 'בזמן אמת' על חשיבות הכוונה. קובץ שיעורים, הקדמה, עמוד 5).
"הרמב"ם… "וכן כל הפורש מעבירה או עשה מצווה לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד, אלא מפני הבורא ברוך הוא, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו הרי זה מקדש את השם"… שקדוש השם הוא קיום מצוה בלא פניה… ולפי זה בוודאי שכל אותם רבבות ישראל שנהרגו ונשרפו בזמן השואה, ושם שמים על פיהם ויצאה נשמתם באחד של קריאת שמע, אין לך מסירות נפש של אמונה גדולה מזאת, ובודאי שמתו על קידוש שמו יתברך."
הרב אלחנן וסרמן בשואה
הרב אלחנן וסרמן 'בזמן אמת' הדגיש מאוד את חשיבותה של הכוונה כשהולכים למוות.
"עלינו לעשות תשובה כעת… עלינו לזכור, שבאמת נהיה מקדיש השם. נלך בראש זקוף, ולא תעלה חלילה מחשבה פסולה, שהיא בבחינת פיגול הפוסל את הקרבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הגדולה ביותר: קידוש השם. האש שתבער בעצמותינו היא האש, אשר תקים מחדש את העם היהודי.
(הרב אפרים אשרי, "חורבן ליטע". מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין חלק ב – כאן. דברים דומים מצטטים בשמו בקובץ שיעורים, הקדמה, עמוד 5).
מי שמת עבור ארץ ישראל – כניסה לסיכון נחשבת כמסירות נפש
מאמרי הראי"ה 'על במותיך חללים, עמ' 93
לטובת העניין אני מצטט שוב את הרב קוק, שכותב על מי שנהרג בפיגוע שבשביל עמ"י מסר את נפשו ולכן הוא קדוש.
"… אשר בעד תקותה (של האומה) באו עד כדי מסירות נפשם, כמה הם למעלה, במעלת קדושים וטהורים…"
אם הבנים שמחה ב, ט – עמוד קיב (148 באוצר) הוצאת מכון פרי הארץ
באם הבנים שמחה כתב את הרעיון הזה לגבי החלוצים החילונים בא"י.
"וכמה מן בני ישראל שעמדו לנגדם ומתו על ידיהם אמרו קודם יציאת נשמתם בזה הלשון אין דבר טוב למות בעד ארצינו ועיין חת"ס בתשובה שהביא הגמ' דסנהדרן דישראל שנהרג ע"י עכו"ם אפילו היה רשע וגרוע נקרא קדוש וכל שכן אלו שהערו' נפשם למות בעד ארצינו (עיין ספרי זוטא פרשת בהעלותך סי' ל"ג) ר' שמעון אומר בא וראה חיבתה של ארץ ישראל כמה היא חביבה שכל מי שהולך למלחמה הרי הוא רץ והולך כשהוא מגיע למלחמה הרי רגליו משתברות אבל ישראל אינם כן אלא כשהיו קרובים לארץ ישראל היו רגליהם נושאות אותם ואומרים אלו לאלו אילו אנו נכנסים לארץ ישראל ומתים מיד אין אנו כדאי שאנו נכנסים אל המקום אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו עכ"ל וממש כן עשו אלו הקדושים שנהרגו במלחמות עם הערבים כדברי ר' שמעון הנ"ל הכי יש ספק שבני עולם הבא המה."
הרב נבנצל במכתב
הרב יהושע וייסינגר ('הרוגי פיגועים כמקדשי השם' עמוד 413) לומד מהרעיון שהובא לעיל גם לנרצחי הפיגועים שלא עזבו את הארץ על אף שידעו שיש סכנת פיגועים, ומביא גם ממכתב שכתב לו הרב נבנצל (הערה 40):
"אך אולי מותר לומר, דהואיל והרבה ידוע שמנסים כל הזמן לפגוע בנו, וכמה וכמה נהרגו רח"ל בפיגועים בישיבת מחנה ישראל ובפיצוצים באוטובוסים ובתי קפה ומלון וכו', הרי כל מי שנשאר נאמן לאלוקי ישראל ואינו מתאסלם ואינו מתבולל בעם אחר ואינו בורח לחו"ל, הרי במידה מסוימת מסר את עצמו על קדושת השם."
עיקר הדיון – בלי בחירה
מכתב מאליהו ג, עמוד שמח
הרב דסלר בתיאורו את התמיהה על עניינה של השואה מתאר שאפילו למות על קידוש השם לא יכלו ההרוגים.
"רבים שאלו ותמהו, מה בצע במיתות הללו? אילו מתוך גזירת שמד מתו, ומסרו נפשם על קדושת שמו, הלא דבר הוא. אבל הרוצחים הללו לא לאמונה דרשו, אלא להשמיד להרוג ולאבד כמאמין כמומר, ולהמית את כולם על שנולדו ויהודים, וכי מה ענין יש בזה? הן גם אפשרות לקדש את שמו ית' לא ניתנה להרוגים! ואם כן, על מה למה? תמיהה רבתי"."
בכל נפשך (ר' יצחק וינברג) סימן עב, עמוד שעח (536 באוצר החכמה)
הדבר הפשוט הוא שקידוש השם זה דווקא כשיש לו אפשרות להינצל ע"י עבירה חמורה, אבל כשבכל מקרה ייהרג – אין בזה מצות קידוש השם ואין לברך על זה (בהמשך דבריו הביא את דברי החולקים). ומביא עדות שכך אמר הרב אוירבך.
"מי שנהרג מחמת עצם היותו יהודי בן לאברהם יצחק ויעקב בלא שאנסוהו לעבור שום עבירה כגון הנרצחים על ידי הגרמנים ימ"ש וזכרם האם מברך ברכת קידוש ה' או לא.
הנה פשטות הדברים היא שאין לברך בכה"ג דעיקר הקידוש ה' הוא בזה שאנסו אדם לעבור עבירה והוא מסר עצמו למיתה כדי לא לעבור אבל כאשר לא נתנו לאדם ברירה ומוציאים אותו להורג בלי שיש לו דרך להינצל איזה קידוש ה' יש בזה וכן אמר לי הגאון ר עזריאל אויערבך שליט"א בשם אביו הגרש"ז זצל דהנהרגין בשואת גרמניה אינם נחשבים שמתו על קידוש ה' ולא שייך בזה ברכת קידוש ה'."
קידוש השם (הרב שמעון הוברבאנד), עמוד 23 (19 באוצר החכמה)
רבים מביאים מהרמב"ם שיהודי שנהרג על עצם היותו יהודי נקרא קדוש. אולם דבר זה לא נמצא ברמב"ם, אלא רק דיוקים שונים שאינם מוכרחים (הרב יהושע וייסינגר במאמר הרוגי פיגועים כמקדשי השם, הערה 16. גם בשם הרב שילת והרב נבנצל).
"וכבר פסק הרמב"ם: יהודי שנהרג ואפילו לא על שום שרצו להעבירו על דתו ורק על שום שיהודי הוא נקרא קדוש."
מאמרי הראי"ה עמוד 460
הרב קוק אמר על הרוגי חברון (במאורעות תרפ"ט להבנתי) שהם קדושים, ואפילו על הרוג שלא היה ברור לחלוטין ממה ולמה נהרג. הוא מסתמך על הגמרא בסנהדרין לעיל.
יש להעיר כי אין זו לשונו של הרב קוק, אלא מישהו שמספר מה אמר הרב קוק.
"בנוגע להלוויתו של מזרחי שנהרג ביום י"א מנ"א, ושעורכי הדין מצד הערביים השתדלו להוכיח כי הסבה שקהל רב נהר אחרי מטתו היתה בכוונה להפגין בעיר העתיקה להרגיז את הערביים. בירר הרב כי עפ"י דבר חז"ל כל מי שנהרג בלא דינא, "הוי ליה כפרה" (סנהדרין מ"ז). וממילא הוא נחשב לקדוש, משום כך נחשב גם מזרחי לקדוש, ומן החובה היתה לחלק לו את הכבוד האחרון ולהשתתף בהלוויתו. לולא הסכנה והאנרכיה ששררה בארץ בזמן קבורת קדושי חברון, היו מסדרים להם ג"כ הלויות פומביות בהשתתפות המון רב."
שו"ת ממעמקים ב, ד עמוד ל (30 באוצר החכמה)
בשו"ת ממעמקים הביא שבפועל הורו גם לברך על קידוש השם בשואה, והביא גם שמועה בשם הרב אלחנן וסרמן והחפץ חיים.
"ומכל זה הוריתי לו שלפי דעתי יש לברך כפי הנוסח של השל"ה והיינו ברוך ה' ה' אקב לקדש שמו ברבים וכך בדעתי לברך.
והקדוש הזה ר' אליהו הי"ד שנה ושילש את הנוסח הזה של אברכה ולימד גם ליהודים אחרים שתהא ברבה זו משוננת ומחודדת בפיהם כדי שידעו איך לברך לכשתגיע שעתם ח"ו למות מות קדושים.
ואחרי איזה זמן בא אלי שוב הקדוש הנ"ל וסיפר לי שגם הגאון ר' אלחנן וואסערמאן הי"ד גם הוא לימד את בנו הרה"ג ר' נפתלי הי"ד שגם הוא היה שם את נוסח הברכה כהשל"ה ואמר לו את זה בשם מרן רבנו החפץ חיים זצ"ל."
שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן קכא
בשו"ת משנה הלכות התייחס לעיקרון חשוב נוסף – זה חלק ממלחמה בכלל ישראל. ובגלל שהוא נהרג בשל היותו חלק מכלל ישראל הרי שהוא נחשב קדוש, וכן הוא לגבי הרוגי השואה שכולם נחשבים קדושים ובכלל מה שאמרו שהרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן.
הערה: למרות שתוך כדי הדיון הוא מזכיר את הסברה שיש מסירות נפש בזה שנשארים בארץ בזמן מלחמה, הרי שמסוף דבריו על קדושי השואה נראה שלא מסתמך על זה.
"ולפענ"ד פשוט דעקדה"ש מיירי בכל יהודי שנהרג במלחמה כזו והגוים זרקו הסקאדים להרוג יהודים בארץ ישראל בכל מקום שהם בשביל שהם יהודים והיהודים אינם בורחים שיש בידם לברוח ונהרגים בשביל שהם יהודים הרי זה בכלל מקדש השם, שמת ע"י מלכות של עכו"ם בשביל שהוא יהודי ואפילו שהוא מן הכת של ירבעם בן נבט וחבריו…
האי גברא שנהרג מהסקאדים שהגוים שלחו על בני ישראל וח"ו להכחיד את כלל ישראל ואצלם אין נפ"מ אם יפול על שומרי התורה ומצות או במקום אחר שהרי שלחו לתל אביב ולב"ב ולשאר בכל מקום שיש יהודים א"כ הם ח"ו על הכלל כלו יצאו וכלם היו בכלל ואם נפל הסקאד מהגוים לפענ"ד הוא בגדר אחר ולא בגדר של הרוגי עכו"ם אלא מהרוגי עכו"ם בשביל שהם בני ישראל וכבר כתבתי שגם במלחמה האחרונה שנהרגו יותר מששת מיליאן קדושים מאחינו בני ישראל אפילו שלאו כל אחד הלך למסור עצמו אבל כיון שנהרגו כחלק מכלל ישראל ואותו רשע שפך חמתו על כל נפש מישראל ולכן בסתם ידוע ומפורסם שכל הרוגי הנאצים קדושים קרינן להו ואין פוצה פה ומצפצף ח"ו א"כ מי שמת תחת יד הרשעים ועל ידם וכיוצא בזה הרי הם כולם קדושים ובכלל גמ' פסחים כנלפענ"ד."
הרב יצחק גרינבלט – מכון התורה והארץ
הרב יצחק גרינבלט במאמר אחרי מותם של שלושת הנערים מדגיש עוד יותר את העיקרון הזה – כיוון שהוא נהרג בשל יהדותו הוא מתעלה למעלת כלל ישראל.
בדבריו הוא מביא מהרב ויצן שעונה לשאלה איך יש מעלה בלי שעשה מעשה, שכיוון שזהו חלק מהמאבק הכולל של עם ישראל ועמ"י מנצח בו בסה"כ הרי שהוא שותף בקידוש השם.
"יהודי שמוסר את נפשו על עם ישראל זוכה למעלה עליונה. הוא מבטל את הצד הפרטי שלו אל הצד הכללי, ועל ידי כך מתעלה להיות כללי באמת, במעלה אחרת לגמרי…
הרב יוסף ויצן רבה של פסגות נשאל, כיצד אדם שחטא ולא עשה תשובה, זוכה על ידי מעשה שאחר עשה בו, להגיע לגן עדן? ובתשובתו הוא כותב: " כמו שיסורין הם כמו מזבח כפרה על עוונות, גם אם האדם לא בחר ביסורין, כך גם למות על קידוש ה' על היותך יהודי. המיתה היא יסורים רבים והאדם התייסר על כך שהוא יהודי. יש כאן זיכוך נפש של אדם מישראל. הנפש של יהודי שנהרג על קידוש ה' נהפכה להיות כחפץ של קדושה בעולם, שהשתמשו בה לקדש את ה'. הכיצד יש בכך קידוש ה'? נכון שבכל פעולה של הריגת יהודי ע"י גויים יש גם חילול ה' אולם חוץ מהחילול ה' המקומי, המאבק שיש בין הגויים לישראל והניסיון של הגויים לשבור את הזהות היהודית שלנו ולמרות הכל "עליך הורגנו כל היום" ואנו ממשכים להיות עם ישראל מכוח ובזכות כל הבירורים שמתעוררים בדבר הזהות שהיהודית שלנו."
הרב משה צוריאל – 'שואה, מדוע אלו שנהרגו בה נקראו "קדושים"
הרב משה צוריאל מציג את המחלוקת, ומעלה את השאלה מה המקור לקרוא לנפטרי השואה קדושים. הוא מביא שהפסוק בדניאל מכנה אותם קדושים, ולפי פירוש רס"ג הכוונה גם לכאלו שלא גדולי תורה וכד'.
"מה הוא המקור לכנות כך את ההרוגים?
נראה לי שבעז"ה מצאתי מקור נאמן. מובא בספר דניאל פרק ח פסוקים יט-כד:
(יט) וַיֹּאמֶר הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזָּעַם כִּי לְמוֹעֵד קֵץ…
(כג) וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם כְּהָתֵם הַפּשְׁעִים יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת:
(כד) וְעָצַם כֹּחוֹ וְלֹא בְכֹחוֹ וְנִפְלָאוֹת יַשְׁחִית וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים וְעַם קְדשִׁים:
… ומה פירוש "והשחית עצומים ועם קדושים"? כתב הרב סעדיה גאון (במהד' תרגום הרב יוסף קאפח, עמ' קנט) "וענין 'ונפלאות ישחית' הוא מה שיתפלאו משחיתותו כאשר יארעו דברים שלא נראו כמותם. וכו'. וענין 'והשחית עצומים ועם קדושים' שיהרוג מנבחרי בני ישראל, והמוניהם" עכ"ל.
כלומר יהרוג מהחשובים והצדיקים, וגם יהרוג מההמון, כלומר אנשים שהם פשוטים… וכאן בחזונו של דניאל קורא להם "עַם קדושים"!"
הרב יהושע וייסינגר – הרוגי פיגועים כמקדשי השם עמוד 23-24
בסיום מאמרו הרב יהושע וייסינגר מציב שאלה עקרונית – איך יש קידוש השם כשהיהודי לא עשה דבר? הרי יש בזה חילול השם! הוא מתרץ שאכן אין בזה קידוש השם, אבל הנהרג מייצג את מלכות ה' ולכן הוא נחשב כקדוש.
"האם אכן ניתן לומר שיש קידוש השם כשגוי הורג יהודי? לכאורה אין חילול השם גדול מזה. קידוש השם מתבצע כשאדם החליט למסור את נפשו ולא לעבור עבירות, או כשהחליט ללמוד תורה למרות הסכנה. הגויים רואים בכך את עוצמת הרוח והקדושה שאי אפשר לנצחם. אולם, אם הגויים רצחו יהודי, לכאורה נראה שיש כאן מימד של פגיעה בקדושה, חילול השם…
צריך אפוא לומר שקיימות שתי מעלות שונות. ישנו מצב שבו אדם מת על קידוש השם. מציאות זו יכולה להיות רק אם אדם החליט למסור את נפשו עבור ערך נעלה של קיום מצוות או הימנעות מעבירות. דבר זה שייך גם במי שהסתכן ועסק במצוות או גילה יהדותו, למרות שידע שיש בכך סכנה. מציאות זו היא מציאות של קידוש השם.
אך ישנה מציאות אחרת, שבה אדם נהרג בשל היותו יהודי. אדם זה לא התכוון לשום דבר, אבל הוא מייצג את מלכות ה' בעולם. במקרה כזה, הריגתו גרמה לחילול השם, לפגיעה במלכות שמים, וממילא הקב"ה נוקם את נקמתו. הוא זוכה למעלה גבוהה משום שייצג מלכות שמים בעולם הזה, ואף מת כתוצאה מכך. אולי אין כאן אדם שמת על קידוש השם, אבל יש כאן אדם קדוש! יש כאן אדם שנהרג בגלל היותו קדוש, בגלל היותו יהודי, בגלל היותו שייך לעם של "קדושים תהיו". ואם כך, נראה שאדם שמסר נפשו על המצוות קידש את השם. כשיהודי נהרג על ידי הגויים בשל יהדותו, נוצר בכך חילול השם. אולם, יהודי זה נחשב ל"קדוש", משום שנהרג בגלל היותו מייצג מלכות שמים בעולם, והקב"ה תובע את דמו."
סיכום
מי שנהרג על ידי גוים – יש לו בזה מעלה מסוימת ואם היה מומר יש לו בזה כפרה ומתאבלים עליו.
לרובם המוחלט של האחרונים גם כשאין אפשרות של בחירה הנהרג נקרא קדוש. אמנם יש רבים שהדגישו גם בזה את הצד של הבחירה – האמונה בקב"ה כשהולכים להיהרג, והשהות בארץ למרות הסכנה. ונראה שיש בזה שתי רמות, אחת עצם זה שנהרג בשל יהדותו, והשניה כאשר עשה מעשה של מסירות נפש.
רוב המתייחסים לנושא נקטו שהוא קדוש אך לא שיש כאן קידוש השם ושצריך לברך. נראה לי שהסיבה לזה היא שלרוב במציאות ימינו הברכה לא מעשית כי יש אפשרות להינצל, ובתקופת השואה אכן כתבו לברך על קידוש השם. אמנם הרב יהושע וייסינגר חידש שאכן למרות שהנהרג נחשב לקדוש – בעצם הריגת יהודי בידי גוי יש חילול השם ולא קידוש השם.
בגמרא לא מצינו מקור ברור שמי שנהרג בידי גוי ייקרא קדוש. כהצעה למקור לזה הביא הרב משה צוריאל את הפסוקים בדניאל ששם כתוב שלמועד קץ יעמוד מלך והשחית עם קדושים.