נוצרי לעולם אסור
סיכום לסיכום
הגמרא אומרת ש'נצרי לעולם אסור לרבי ישמעאל', ומשתמע במישרים שהנוצרי הוא עע"ז. וכך גרסו בגמרא רי"ד (ע"ז ז, ב) ר"ש (ע"ז ב, א) ראבי"ה (אלף נא) רבינו יהונתן (על הרי"ף, משניות דף א, א; ב, א) רשב"א (ע"ז ב,א) ריטב"א (ע"ז ב, א) ורשב"ץ (מגן אבות ב, 'דע מה שתשיב לאפיקורס').
לכאורה מדובר בקושיא חמורה על המתירים שיתוף!
יד דוד (ע"ז ב, א. עמוד רצט בספר. הרב הראשי של צרפת בתקופת נפוליאון) ואפרקסתא דעניא (ג, יו"ד קנא) תירצו שהנוצרים בתקופת הגמרא אכן היו עע"ז. אבל הנוצרים עברו שינויים תיאולוגיים, ולכן בימינו אינם עע"ז, אלא משתפים.
זכרון ישעיהו (לה, ב. הודפס בשנת תרע"ז) לא התייחס לגמרא זו, אך כתב שרק בתקופת הראשונים התירו איסור זה משום איבה משום שבראשית הנצרות הייתה מלחמה תמידית עם ישראל וממילא הייתה איבה.
בשולי הדברים הבאנו את העיטור (קידושין עח, א) שאומר שיהודי מומר בימינו קידושיו תקפים, כי הגויים בחו"ל רק 'מנהג אבותיהם בידיהם', וכך גם המומר לא נחשב עע"ז. וכן הביאוֹ התשב"ץ (ג, מג). אמנם משו"ת רא"ם (מז) נראה שהבין שהכוונה שהמומר אינו מומר 'גמור', אבל משמע שהגויים כן עע"ז אלא שאינם אדוקים.
גוף הסיכום:
גמרא (ע"ז ז, ב)
הגמרא הזאת כידוע משובשת על ידי הצנזורה. אבל בכל מקרה עניינה אחד: לשיטת רבי ישמעאל שאומר שאסור לסחור עם הגוי שלושה ימים לפני ושלושה ימים אחרי אידו, נוצרי שיש לו איד כל יום ראשון – לעולם אסור לסחור איתו.
"מתני' רבי ישמעאל אומר שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר גמ' אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל [יום א'] {נוצרי} לדברי ר' ישמעאל לעולם אסור"
למרות הצנזורה, בראשונים רבים מופיע הנוסח 'נוצרי לעולם אסור'.
פסקי רי"ד מסכת עבודה זרה גמרא דף ז עמוד ב
"ר' ישמעאל אומ' כול'. אמ' רב תחליפא אמ' שמואל נצרי לדברי ר' ישמעאל לעולם אסור. פי' יום ראשון שהוא יום איד לעובדי ישו הנצרי לר' ישמעאל לעולם הוא אסור, שאם תתן לו ג' ימים לפניו וג' ימים לאחריו הרי כל השבוע אסור. ואין הלכה כר' ישמעאל, דיחיד ורבים הלכה כרבים."
ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן אלף נא
"[ב ע"א] לפני אידיהן של גוים אסור לשאת ולתת עמהן ולהשאילן ולשאל מהם להלוותן וללוות מהם לפורען ולפרוע מהם. ר' ישמעאל אומר ג' לפניהם וג' לאחריהן. אמר שמואל נוצרי לדברי ר' ישמעאל לעולם אסור. ואמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד."
רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף מסכת עבודה זרה (לפי דפי הרי"ף) משניות דף ב עמוד א
"אלו הן אידיהן של גוים וכו', יום שעובדין בו ע"ז מכנה אותו יום אידו לפי שעל ידי אותו היום שעובדין בו לע"ז יבא להם השכר כדכתי' [דברים ל"ב] כי קרוב יום אידם, ואלו הן ימי האיד שהיו רגילין להקריב בו זבחים לאלילים שלהם שלמים קודם שבא ישו הנוצרי שהוסיף עליהם יום אחד קבוע בכל שבוע ושבוע דהיינו יום ראשון בשבת ושאר ימים ה(ע)ם קבועים לו ותלמידיו החטאים בנפשותם שבכולם אסור לישא וליתן עמהם"
רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף מסכת עבודה זרה (לפי דפי הרי"ף) משניות דף א עמוד א
"ולדברי ר' ישמעאל נוצרי שעושה יום [אחד] בשבת יום איד לעולם כל ימי השבת אסור לשאת ולתת עמהם דיום שני ושלישי ורביעי אסור משום דלאחריו וחמישי וששי נמי אסור משום לפניו דהא הני שלשה דקתני במתני' דאסור חוץ מיום אידיהן רוצה לומר ולדבריו כל השבת אסור לעולם וביום האיד כ"ש וכ"ש דאסור"
חידושי הרשב"א מסכת עבודה זרה דף ב עמוד א
"ויום אידו שאסרו במתניתין אפי' התדיר, ואע"פ שאינו בא מזמן רחוק לזמן רחוק, ולא כמו שכתבו בשם רש"י ז"ל, והראיה מדאמר בגמרא (ז' ב') אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל נוצרי לדברי ר' ישמעאל לעולם אסור פי' העושה יום ראשון של שבת לשם הנוצרי לעולם אסור לשאת ולתת, ומסתברא שזהו עקר דברי רב תחליפא דאי לא מאי קמ"ל פשיטא."
חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף ב עמוד א
"מתני' לפני אידיהן של גוים כו'. פירשו תלמידי רש"י ז"ל משמו דדוקא אידים רחוקים כדקתני סיפא ואלו הן אידיהן כו', והקשו בתוספות ז"ל מדאמרינן בגמרא נוצרי לדברי רבי ישמעאל לעולם אסור, והיינו משום איד דעבדי בכל שבוע ביום ראשון, אלמא מתניתין אפילו באיד קרוב, והא דקתני אלו הן אידיהן דיבר התנא במה שהיה נוהג בזמן ההוא."
תוספות הר"ש (בשיטת הקדמונים) מסכת עבודה זרה דף ב עמוד א
"ויש לתמוה, על מה סמכו עכשיו לעשות עמהן משא ומתן דאע"פ שסתם אידיהם של עכשיו הם מקדישים הלא בכל שבוע יש להם יום איד ואמרי' בגמ' אמר שמואל נוצרי לר' ישמעאל לעולם אסור פי' שר' ישמעאל אמר ג' ימים לפניהם וג' ימים לאחריהם אסור"
מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ב, על המילים 'דע מה שתשיב לאפיקורוס'
כותב שאנחנו שוקדים על התורה וגם מתירים לעצמנו לקרוא ספרי ע"ז שלהם להתמודד עם הטענות שלהם, ואף שהם קיימים כבר מתקופת חז"ל וכבר חרצו דינם כעע"ז.
"אם כן מותר הוא לדרוש ולתור בחכמה בענין זה העולם כולו ממרכז הארץ עד מקיף הגלגל העליון, ולא הזהרנו אלא מהספרים שאין בהם חכמה מחכמות הנמצאות. ובזמננו זה אנו שוקדים ללמוד תורה להשיב את שתי האומות הבאות אחר חתימת התלמוד, ואעפ"י שהאומה הראשונה כבר היתה בימי רז"ל, שהם אמרו בפרק ראשון מע"ז [ו ב], לדברי ר' ישמעאל, נצרי לעולם אסור לשאת ולתת עמו, שהיה אומר ג' ימים לפני אידיהן וג' לאחריהן, והן עושין יום אחד בשבת, יום איד. וכן אמרו בתעניות בפרק בשלשה פרקים [כז ב], שאנשי משמר לא היו מתענים במוצאי שבת מפני הנצרים"
מנגד, ציטט את העיטור, שיובא בפרק הבא, בהסכמה.
תירוצים באחרונים למקורות אלו:
מקורות אלו כמובן היוו קושיא חמורה על הסוברים שנוצרים אינם עע"ז מפני שהם משתפים. מצאנו מעט תירוצים באחרונים.
יד דוד עבודה זרה דף ב עמוד א – עמוד רצט בספר
הרב יוסף דוד זיצנהיים (הרב הראשי של צרפת בתקופת נפוליאון. נפטר ב1812)
מתרץ שאין ללמוד מהנוצרים של תקופת התלמוד לנוצרים שלנו.
"לפני אידיהן. כתב רש"י עובדי ע"ז. ומשמע דרש"י בא לבאר דהני אומות שאנו דרין ביניהם דכתבו הפוסקים דלאו עובדי ע"ז הן, דהן עובדין בשיתוף, ובן נח אין מצווה על השיתוף, א"כ מותר לשאת ולתת עמהם. אלא דלפ"ז קשיא… נוצרים לעולם אסור ע"ש. ואפשר לומר דהנוצרים שהיו בזמן חכמי התלמוד היו עובדי ע"ז, אבל בזמן רש"י לא, דהרי ידוע דכמה שינויים באו באמונתם מזמן לזמן."
שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ג – יורה דעה סימן קנא
מביא את הרא"ש והתוספות שמתירים שיתוף, ומקשה: מה יגידו על 'יום א' לר"י לעולם אסור'. ומתרץ שזה מדבר על הראשונים הנוצרים הקדמונים שהיו אדוקים באמונתם בקדשים שלהם, אבל בדורות האחרונים נפקחו עינים לבלתי לתת להם כח אלקות. וכך מוכרחים כולם לומר שהרי הם אומרים רק לעניין אזיל ומודה הנוצרים אינם עע"ז, והרי איסור אזיל ומודה נאמר מפורש על נוצרים – אלא שחייבים לחלק בין הנוצרים הקדמונים. ולפי"ז יש לתרץ את קושיית הפלפולא חריפתא.
"אמנם י"ל דקושטא קאמר, דס"ל דבכל אופן שמשתפין לאו עובדי עבודה זרה הן ממש, וכמ"ש הרא"ש סנהדרין שם וז"ל, ועוד יש היתר בזה"ז, כי נשבעים בקדשים שלהם ואין תופסין בהן אלקות, ואע"פ שמזכירין שם שמים וכונתם לדבר אחר, מ"מ אין מזכירין שם ע"ז, וגם דעתם לעושה שמ"ו, ואע"פ שמשתתפין שם שמים ודבר אחר, לא אשכחן דאסור לגרום אחרים לשתף, ומשום ל"ע ליכא, דלא הוזהרו ב"נ על כך עכ"ל. וכ"כ התוס' שם בקצת שינוי. וכ' הפל"ח, לא אשכחן כו', דבקרא לא משמע אלא לגרום לזכור עכו"ם בלא שיתוף שם שמים ע"ש. (ומדברי הפל"ח שהניח ד' תוס' ורא"ש בקושיא מהא דע"ז ד"ו, מוכח דלא ס"ל הך חילוקא של הנוב"י הנ"ל, דלנב"י לק"מ).
ולכאורה מה יענו התוס' ורא"ש להא דרב תחליפא דיום א' לר"י לעולם אסור, כמו שהק' הפל"ח. וי"ל דס"ל דשאני נוצרים הראשונים מנוצרים דדורות אחרונים שכבר נפקחו עיניהם קצת לבלתי האמין בקדשים שלהם כח אלקות, ובימי הש"ס היו עוד אדוקים באמונתם הכוזבת, לז"א יום א' כו', משא"כ בזה"ז. ועכצ"ל כן גם לדעת החת"ס הנ"ל, דהרי כ' דלענין אזיל ומודה לאו עובדי עבודה זרה הן, א"כ אמאי יום א' לעולם אסור, אע"כ שאני נוצרים הראשונים. ולפ"ז קו' הפלפולא חריפתא מיושב, דאין להקשות מזמן הש"ס על זמן התוס' ורא"ש….
אמנם עי' בבאר הגולה חו"מ סימן תכ"ה סק"ש שכ' ז"ל, לא אמרו חז"ל דבר זה אלא בעובד כוכבים שבזמניהם, שהיו עובדי כוכבים ולא היו מאמינים ביציאת מצרים ובחידוש העולם, **אבל אלו הגוים כו' הם מאמינים בחידוש כו' ובכמה עיקרי הדת וכל כונתם לעושה שמים וארץ כמ"ש הפוסקים,** והביאם רמ"א סימן קנ"ו בא"ח. לא די שאין איסור להצילם כו', כאשר האריך בזה בעל מעשי ה' כו' ע"ש, ומלשונו משמע **דלא רק מפני הכבוד והשלום כ"כ (ועי' בתשו"מ ח"א מאמר כסות עינים שבראש הספר), ומשמע לכאורה דס"ל דנכרים שבזה"ז אינם כלל בכלל עובד ע"ז אפי' בדרך שיתוף ומה שמכבדים לאותו פלוני אינו ע"ד אלקות."
זכרון ישעיהו, דף לה עמוד ב, הרב ישעיהו גרוסבארג, שנת הדפסה תרע"ג, ירושלים
שואל מדוע נאסר יום אידם. האחרונים חקרו האם ב"נ אסורים בשיתוף. ומרש"י נראה שאסורים, ולכן נאסרו ביום אידם. אבל מתוספות שהתירו משום איבה לכאורה קשה, הרי גם בתקופת המשנה הייתה איבה. אלא מתרץ שבתקופת המשנה לא היו מאמינים בייחוד כלל, ולכן גם אם היינו סוחרים איתם זה לא היה מועיל להסיר האיבה. אבל בימינו שהם מאמינים בייחוד, הם בקשרים טובים איתנו, ואם היינו אוסרים משא ומתן היה איבה, ולכן בימינו מותר משום איבה.
"במשנה ברע"א שלשה ימים אסור וכו' ומפרש רש"י משום דאזיל ומודה ובתוס' ד"ה אסור כתבו משמע שר"ל אף מקח וממכר, והקשו על מה סמכ' העולם היתר עכשיו וכו' ואין לומר דהט' דנכרים שבח"ל לאו עוכ"ם אלא מנהג אבותיהם דהא אמר שמואל אין אסיר אלא ביום אידם ומוכח דביום אידם עכ"פ אסור עכתו"ד. ונתבונן בזה הא דביום אידם אסיר נוכל להסביר זאת בהא דחקרו האחרונים אי ב"נ מוזהר על השיתוף דיעוין (בסנהדרין ברש"י שם) וע"כ אף דעתה מודים ביחוד אמנם בשתוף הם עובדים ומש"ה ביום אידם אסור ומוכח מכאן דמצוין המה על השיתוף כדעת רש"י הנ"ל ולפי"ז יבואר לנו דברי תוספות שם בא"ד דכתבו לכך נראה ודשרי משום איבה, והביאו ראי' מהגמ' ולכאורה דבריהם תמוהים דהא חזינן במשנה דאסרו לשאת ולתת עמהם ולא חששו לאיבה להנ"ל יתבאר שפיר דמשו"ה בזמן המשנה לא הי' להם לחוש משום איבה דהא אז ביחיד לא הי' מאמינים ג"כ וע"כ לא היה מועיל זאת להסיר האיבה ומש"ה שפיר אסרו לשאת ולתת עמהם, אמנם עתה כיון שהם מאמינים ביחיד ע"כ מתרועעים אתנו ומשום הכי אם נאס' במשא ומתן עמהם הי' איבה ושפיר נוהגין היתר בזה.".
ראשונים (ואחרונים בודדים) שאומרים שנוצרים אינם עע"ז
ספר העיטור אות ק – קידושין דף עח טור א
בימינו גויים שבחו"ל אינם נחשבים עע"ז, ולכן מומר לע"ז בימינו אינו נחשב כגוי ולכן קידושיו קידושין.
"הילכך מחלל שבתות בפרהסי' עכו"ם הוא וקידושיו לאו קידושי ומסת' דגוים שבח"ל לאו עע"א הן האידנא לאו מומר לע"א"
שו"ת רבי אליהו מזרחי (הרא"ם) סימן מז
"והרב בעל העטור ז"ל כתב שגוים בזמן הזה לאו בני עבודה זרה נינהו ואם כן אין משומד גמור בזמן הזה"
סביר לומר שבמילה 'גמור' הוא התכוון לומר שאין הכוונה שהוא לא מומר כלל אלא רק קצת, כלומר לא אדוק, כי גם הגויים אינם 'לא עע"ז בכלל' אלא רק 'מנהג אבותיהם בידיהם'.
תשב"ץ ג, מג
התשב"ץ מצטט את העיטור ונראה שמקבל את טענתו.
"כבר כתב בעל העיטור ז"ל דגוים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודה זרה הם כדאיתא בפרק קמא דחולין, אם כן האידנא לאו משומד לעבודה זרה מיקרי, ומחלל שבתות ליתה אלא בעבודת קרקעות.
ויצא לנו מזה שכל המשומדים שקידשו קידושיהם קידושין דבר תורה, ובזה הודה הרמב"ם ז"ל."