כניסה לכנסייה לצרכים שונים
הסוברים שמותר להיכנס לכנסייה כדי להציל חיי גוי
הרב מרדכי הלפרין
התשובה מובאת במאמר של הרב מרדכי הלפרין בקובץ בית הלל כד-כה עמ' קמז. בעיקרון זו תשובה של מישהו ממכון שלזינגר ולאו דווקא הרב הלפרין, אבל הוא חתם על המאמר שמביא זאת ולא מסתייג משמע שמסכים.
חברי מכון שלזינגר נשאלו מרב באוסטרליה האם רופא יכול לענות לקריאה הבאה מכנסיה:
"לכבוד הרבנים שליט"א האם רשאי רופא להענות לקריאת חירום (או לצורך הענין כל מטפל חירום כגון כבאי אש וכד') לטפל בחולה שיש בו סכנה שנמצא בתוך כנסיה נוצרית. האם אמרינן דמשום איבה שרי או שהוא ביהרג ואל יעבור."
מפני שלא ידעו בתחילה מי השואל, ענו בקצרה שמותר.
"מותר להיכנס לכנסיה לצורך הצלת חיים בין של יהודי ובין של גוי. גם לחלל שבת מותר בזמן הזה לצורך הצלת חיים כנ"ל, כפי שפסק הגאון רב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל כשעמו עוד מגדולי הפוסקים."
הרב חזר והציג עצמו, ושאל ביותר פירוט והעמיד את השאלה האם מותר משום איבה או אסור משום שזה אביזרייהו עבודה זרה ולכן אסור ביהרג ואל יעבור.
חברי המכון ענו לו שיש שני מקורות לאיסור להיכנס לבית עבודה זרה – מפני חשד ומפני איסור הנאה מעבודה זרה. מפני איסור הנאה אין חשש כי הרופא לא נהנה, אך בעיית חשד לכאורה יש.
"לעניננו – שאלת איסור ההנאה איננה רלבנטית כי צוות רפואי הבא להציל איננו נהנה בדרך כלל ממשמשי העבודה זרה… לגבי איסור הכניסה לבית עבודה זרה משום חשד אין להתיר בגלל הטעם שמא לא מדובר כאן בבית עבודה זרה, שהרי כבר מבואר בפוסקים (מקורות מפורטים בשו"ת יביע אומר חלק ז', יו"ד, סי' יב; ציץ אליעזר, חלק יד, סי' צ"א), שדין כנסיה נוצרית כדין בית עבודה זרה."
מביאים את דעת הרשב"א שהסתפק האם אפילו בפיקוח נפש אין להיכנס לבית עבודה זרה, אולם מנגד שלרא"ש ושלטי גיבורים מותר. בימינו איבה נחשבת פיקוח נפש, שתמיד יש סיכוי שדברים יתגלו ויתפרסמו, ולכן מותר להציל.
"ג. והנה, הרשב"א שהובא בטור יו"ד קמ"ט כתב שאפשר שגם במקום פיקוח נפש אסור להכנס לבית עבודה זרה. אך ספקו של הרשב"א פשוט הוא לרא"ש. בשו"ת הרא"ש כלל יט אות יז, מפורש להלכה שמותר להמלט לתוך בית עבודה זרה במקום של פיקוח נפש, ודבריו הובאו שם בשלטי הגיבורים על הרי"ף בסוגיית עבודה זרה יב,א. ובמיוחד, שהריטב"א שאף הוא כתב שפיקוח נפש לא דוחה איסור כניסה לבית עבודה זרה, הסביר זאת בכך שאין דרך להכנס לבית העבודה זרה אלא למטרות עבודה זרה. ואילו כניסה להצלת חיים איננה כזו כלל וכלל.
ד. לכן להלכה: פיקוח נפש דוחה איסור כניסה לבית עבודה זרה כפסקו הברור של הרא"ש. וכן משמע משו"ת שיבולי דוד, הובא בדרכי תשובה יו"ד סוף סימן קנד, שאוסר כניסה לבית תפלתם אפילו בחשש איבה, בכל זאת איננו אוסר הכניסה במקום פיקוח נפש. וכן עמא דבר, וכן נכון למעשה.
ה. לגבי ההיתר לעבור על איסורי תורה להצלת נוכרי ראה נשמת אברהם כרך רביעי, חלק או"ח, של, סוף ס"ק ב, וז"ל: "עיין בנשמת אברהם בחאו"ח, כרך א, או"ח סי' של סק"ו, שהיום מחללין את השבת עבור נכרי שנמצא במצב של סכנת נפשות משום איבה, ואפילו אם הוא נמצא לבד עם החולה, כגון גר שנמצא לבד עם אביו שפתאום איבד את הכרתו והסתכן, וברור שאין כאן משום איבה, בכל זאת, אמר לי הגאון רב שלמה זלמן אויערבאך שליט"א, שאעפ"י שמעיקר דינא דגמרא אין מחללין עליו את השבת, האידנא חייבים לחלל בגלל הסיכון אפילו הקטן ביותר, מפני שעלולים הדברים להגיע לסכנת איבה ולפקוח נפש של רבים."
מדבריהם, רואים שיש איסור להיכנס לכנסיה וההיתר הוא נקודתי משום איבה הקרובה לפיקוח נפש, ופשוט שההיתר לא לצורך קל יותר. ואכן, בספר קשרי מלחמה (ג, סא) מובאת הערה שלו על כניסה לכנסייה נטושה שהוא כותב שאין להיכנס מפני חילול השם, קל וחומר לכנסיה פעילה:
"אם הוא רבה של היחידה של הקצין יתכן שיש לו דין מרא דאתרא והדבר תלוי בהרבה גורמים. מצד שני להיכנס לכנסיה גם עתיקה עלול להיכנס לגדר של חילול השם בו אין חולקים כבוד לרב. וחילול השם קיים לעיתים גם בדבר המותר הן כדאית בגמ' היכי דמי חילול השם וכו". לכן נראה לי שראוי להמנע גם אם הרב הצבאי נכנס, אלא אם יש סיבה מיוחדת להכנס. ואכמ"ל".
הרב יהודה נחמנסון בשו"ת השלוחים א חלק עיוני סו:
כתב שלצורך הצלת חיים מותר להיכנס לכנסייה ואפילו להציל חיי גוי, שהימנעות מהצלת חיי הגוי יכולה לגרום בעתיד לפיקוח נפש (והביא כמקור את דברי הרב הלפרין). אולם איבה רגילה לא הסכים להקל.
"ג. אכן, מותר לשירותי הצלה ורפואה להיכנס לשם לצורך הצלת חיים, אפילו חיי גויים, משום שבזמננו ההימנעות מכך יכולה לגרום פיקוח נפש לישראל (ראה קובץ בית הלל, כד-כה, עמ' קמז). אבל כל שאין חשש לפיקוח נפש (כנ"ל), אלא רק "סתם איבה", כתב בספר שבילי דוד (יו"ד סי' קנד) שאין להתיר איסור "דאורייתא לכנוס לבתי תפלה שלהם". וכן העלה בשו"ת יביע אומר (ח"ב יו"ד סי' יא) ש"אסור ללכת לכנסייתם, אפילו אם היה בזה מפני דרכי שלום, ומכל שכן שאין בזה אלא קירוב דעות לנשוא חן בעיניהם"."
הסוברים שאין להיכנס לכנסייה אפילו כשיש חשש איבה
הרב מרדכי גרוס – מנוחת אמת י, ט
"אסור להיכנס לכנסיה ומנזר נוצרי לשום צורך שהוא. וגם אם היה בעבר בית הכנסת ונחרב ובנו על חרבותיו בית עבודה זרה, אסור ליכנס אפילו לצורך ראיית שרידי הבית הכנסת. ויש להימנע גם למהיכנס לגינה הסמוכה לה וכיו"ב. וכן אין להיכנס למסגד מוסלמי".
וכתב בהערה טו, שגם משום איבה אין להיכנס.
"וגם לא משום איבה".
הרב יעקב סקוצילס – אהל יעקב קמט, א-ג
כתב שאין להיכנס לכנסייה אפילו משום איבה, ורק במקום צורך גדול התיר בקושי על פי שאלת חכם.
"א. רבים הפוסקים שסוברים שכנסיה של נוצרים דינה כבית עבודה זרה ממש אפילו בזמן הזה, ועל כן לדינא ודאי שאסור להכנס לתוכה, ויש להרחיק ממנה ד' אמות….
ב. קיימא לן לגבי איסור כניסה לתוך כנסיה של נוצרים שאפילו במקום איבה או דרכי שלום אסור, ולכן אם עושים לגוי הלוויה בתוך הכנסיה אסור להשתתף בזה שם, אפלו מפני דרכי שלום, וכגון רב של שכונה שנפטר בה גוי מכובד והלוויתו מתקיימת בכנסיה וכדומה.
ג. נראה שאפילו במקום צורך גדול, קשה מאוד להתיר לאחד שצריך לקבל את פני המלך בתוך בית עבודה זרה, והכל לפי הענין על פי שאלת גדולי הדור".
הרב פנחס מילר – ארץ הגליל קנג, קנז
הוא דן הכללית של היחס לנוצרים, וגם לכניסה לכנסייה. מביא שכשאין פיקוח נפש כולם הסכימו שאסור (ויש שאסרו גם משום פיקוח נפש), וכל ההיתרים שהביאו למשא ומתן עם נוצרים, הוא דווקא לאנשים אבל לכנסיה שהיא עבודה זרה ממש לא הקילו. וכתב שאסור גם משום איבה, וכתב שבימינו אין איבה מפני שיש חופש דת.
"סימן קנג
הכניסה לכנסיה נוצרית אסורה בהחלט: הגענו איפוא לידי המסקנה דאף בשתי וערב בזמן הזה אין לעשות דבר הנראה ככבוד, מכיון דנחשב כעבודה זרה. והוא הדין בנכנס לכנסיה נוצרית ככבוד ברבוי הנכנסים לתוכה. וכן דעתו של הגאון בעל "שבילי דוד" (סי' קנ"ד) שכתב שאיסור הליכה לבית תפלתם הוי מדאורייתא (?) ואין להתיר משום איבה. וכן משמע מדברי "אוהל מועד" (דף ל"א ע"ב עי"ש), וע"ע ב"דרכי תשובה" (סי' קנ"ד סק"ט) דהיכא דאיכא טעמא, לא חיישינן לאיבה. והכא נמי, כיון שאסור לנו להכנס, אין כאן איבה. ועי' בשו"ת "זרע אמת" (ח"ג או"ח, סי' ל"ב) שלא התירו משום איבה אלא דוקא לענין לשאת ולתת עמהם ביום חגם, שהוא בזיון וגנאי להם וכדומה, אבל במקום שלא פוגעים בכבודם, לא אמרינן דהוי איבה, דאטו יעבור כל האיסורים דרבנן משום איבה ?!
ועי' בספר "זכרונות אליהו" להגאון ר"א מני ז"ל (מ"ע מוקצה, אות ח' ד"ק כ"ז), שכותב כי מה שהתירו הפוסקים משום איבה, אין להתיר בזמן הזה, דדוקא בזמניהם שהיו הגוים עושים עלילות ברשע, היה לחוש שיעשו איזה עלילה, מה שאין כן בזמן הזה שיש חופש הדת ואין אדם יכול לעשות לחברו שום דבר בלא דין ומשפט עיי"ש."
ובסימן קנז מסכם:
"אשר להלכה למעשה. למרות כל מה שהעלינו, נתגבשה ביהדות ההשקפה ההלכתית, לא לראות בנוצרים עובדי עבודה זרה ולהקל בכל הדברים הנוגעים ליחסים חברתיים, הומאניים, סוציאליים, תרבותיים וכדומה, וזאת, מפני איבה ודרכי שלום. אך בנוגע לבית תפלתם, אסרו הפוסקים שבימינו בהחלט את הכניסה, מכיוון שהאמונה בתורת השילוש, פולחן הפסלים והתמונות שבתוכו, עושה את הכנסייה לבית עבודה זרה מובהק. זאת, משום שבלתי אפשרי להתעלם מדברי חכמי ישראל, גאוני התורה, ובראשם הרמב"ם וה"חתם סופר", שבעיניהם נחשבה הנצרות לאחת הדתות האליליות. אנחנו עדים, כי הנוצרים בחייהם הפרטיים, היומיומיים, אינם אדוקים באמונתם ואפילו אין להם מושג בעקרי דתם. לעומת זאת, הכנסייה דוגלת בדבקות באמונת השילוש ומסורה בהתלהבות לפולחן תמונות הקדושים.
…כן דעתו של הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א בספרו שו"ת יביע אומר" (חיו"ד סי' י"א), שאוסר בהחלט ליהודי שומר תורה ומצוות ובפרט לרב בישראל, להכנס לכנסיה נוצרית, ואפילו אם יש בזה מפני דרכי שלום, כי "מה לכהן בבית הקברות" …ואם יש מקום שקיים בו "מנהג" כזה, יש לבטלו, כי יש בו משום חילול השם".
גם דעתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק ז"ל כלפי הנצרות היא שלילית…"
הרב יאיר עובדיה, אור לגויים ט, ד (והערה 6)
בפרק ט, ד כתב שאין להיכנס לצורך טיול או לימוד:
"אסור להיכנס לבית עבודה זרה כגון כנסיות, ואפילו אם נכנס רק לצורך לימוד או טיול."
ובהערה 6 שם כתב שגם משום איבה אסור להיכנס. משום שמדובר באביזרייהו של עבודה זרה או משום שבימינו אין חשש איבה:
"כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ז יו"ד סי' יב) שאין להתיר להיכנס לבית עבודה זרה ככנסיה במקום איבה, כיון שאיסור כניסה לבית עבודה זרה אסור מהדין, ולדעת הריטב"א הוא בכלל אביזרא דעבודה זרה, ולכן אין להתיר להיכנס לשם גם במקום איבה. והביא שם את דברי הגאון החסיד מהר"א מני זצ"ל בזיכרונות אליהו שכתב, ולפי עניות דעתי נראה שרוב מה שהתירו הפוסקים משום איבה, אין להתירם בזמן הזה, שדווקא בזמניהם שהיו הגוים עושים עלילות ברשע, יש לחוש שיעליל עליו עלילה, אבל בזמן הזה שאינו יכול לעשות שום היזק, בלא דין ומשפט, וליכא להאי חששא, תהוי ליה איבה ואיבה, והרי בענין דררא דממונא אין חוששים היהודים לאיבה, ולמה לנו לחוש להתיר באיסורים משום איבה. אטו לא תהיה כהנת כפונדקית. ע"ש. וכן כתב בשו"ת עשה לך רב (ח"א סי' נט בתשובה לאחת שטענה שיש להתיר להיכנס לכנסייה מפני דרכי שלום) כתב שאין להתיר להיכנס לכנסייה משום דרכי שלום, שאם יהודי נמנע מלהיכנס לכנסייה מפני שההלכה אוסרת עליו, האם משהוא צריך להיפגע מכך, האם יהודי שאינו אוכל ממאכלי הגויים, האם פוגע בהם, האם מפני דרכי שלום צריך אדם לוותר על אמונתו ועקרונותיו ע"ש."
הרב שלמה בצון – ילקוט שלמה עמ' רכג
"אסור בהחלט להכנס לכנסיה של נוצרים, ואין להקל בזה אפילו משום דרכי שלום ומניעת איבה"
הרב ברוך שרגא – ברוך אומר סימן סג
אין להיכנס כלל לכנסייה אפילו לא משום איבה, ורק משום פיקוח נפש מותר:
"האם מותר להכנס בטיול לכנסיה של נוצרים השוכנת בבנין עתיק כדי לראות את צורת הבנין? תשובה: אסור להכנס לבית עבודה זרה כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה…ולכן אסור להכנס לכנסיה של הנוצרים שהם עובדי עבודה זרה, ובית תיפלתם הוא בית עבודה זרה ממש, וצריך להתרחק ממקומות אלו ולא יתקרב אליהם כלל. ואפילו אם יש צורך גדול אין להכנס לבית עבודה זרה, כמבואר בשו"ע שמי שנתחייב מיתה מותר לו לברוח לבית עבודה זרה להציל את עצמו. ומשמע שרק משום פיקוח נפש מותר, אבל משום צורך אחר אסור… ובשו"ת יביע אומר כתב שאפילו אם יש חשש איבה אסור להכנס לכנסיה שלהם, ואין להיר איסור זה מפני דרכי שלום. ע"ש. וכל שכן שאין להכנס לשם לצורך טיול והנאה".
האוסרים להיכנס לכנסייה לצורך טיול
קום התהלך בארץ נז, הרב מרדכי ציון
כתב הרב מרדכי ציון (תלמיד של הרב אבינר) בקום התהלך בארץ נז שאסור להיכנס לכנסיה לצורך טיול:
"אסור לבקר בכנסיות של נוצרים שהם בתי עבודה זרה, והאיסור כולל שרידי כנסייה עתיקה, וראוי להימנע מביקור בכנסייה נטושה, אבל מותר לבקר במסגדים של מוסלמים, שהרי האסלאם אינו עבודה זרה."
הרב שמואל שפירא, כתבה בווינט
הרב שמואל שפירא (רבה של כוכב יאיר) בשו"ת אינטרנטי, הוא פרס בקצרה את הסוגיא וכתב לאסור לצורך טיול, והתיר לצורך פיקוח נפש:
"מכיוון שהנצרות מוגדרת כעבודה זרה ליהודים, ויש איסור מן התורה להיכנס לבתי עבודה זרה – אין להיכנס לכנסיות לביקור, אלא אם כן מדובר בסכנת חיים או לצרכים ביטחוניים".
הרב אברהם רוזנר – ספר דמויות אסורות ג, ח
כתב שאין להיכנס לכנסיה לטיול ואפילו לצורך פרנסה אסר:
"אסור להכנס לכנסיה נוצרית כדי להסתכל בנוי. אף שנכנס לשם טיול. אף שזה פרנסתו שמדריך טיולים ויהא לו הפסד ממון אסור לו להכנס."
הרב מרדכי אליהו – שו"ת הרב הראשי, כרך תשמ"ו-תשמ"ז סימן פב
נשאל האם מותר להיכנס בטיול לכנסייה או מסגד ועונה בקצרה שלכנסיה אסור ולמסגד מותר:
"לכבוד הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו שליט"א שלום רב! בטיול מאורגן בו השתתפתי לאחרונה, היה כלול ביקור במסגד וכן ביקור בכנסיה. שאלתי היא: האם כיהודי שומר תורה ומצוות מותר לי לבקר בכנסיה או במסגד?
ב"ה, י"ב סיון תשמ"ו …קבלנו את מכתבך אל כבוד הראש"ל, הרב הראשי לישראל, הרב מרדכי אליהו שליט”א, ובו שאלתך בענין הכניסה לכנסיות. כבוד הראש"ל הורני להשיבך כדלקמן: א. הכניסה למסגד מותרת, עיין ברמב"ם בספרו "קדוש השם" על כך. ב. הכניסה לכנסיה אסורה בכל אופן שהוא, עיין בשו"ע יו"ד סימן ק"כ סע' א' ובדרכי תשובה שם. ועיין באריכות בתשובות "חיים ביד" סימן כ"ו. עמך הסליחה על האיחור במתן התשובה. וכל טוב הרב אליהו בן דהן, עוזר אישי".
הרב אהרן פסין – ספר פותח את ידך עמ' תרכה; הרב יוסף ליברמן
הרב פסין שלח שאלה לרב יוסף ליברמן האם מותר למי שנוסע למחנות ההשמדה באירופה יכול להיכנס גם לבית כנסת שהפכו אותו לכנסיה. בשאלה עצמה הרב פסין מעלה לאסור:
"נשאלתי מיהודי המתגורר בא"י ומתעתד לנסוע עם קבוצה לאירופה לביקור במחנות ההשמדה ובאתרים יהודיים היסטוריים. הטיול כולל כניסה לבית כנסת עתיק שהיה שם דבר בעולם היהודי לפני המלחמה, ולאחר שנות הזעם השתלטו הנוצרים על בית כנסת זה, והפכוהו לכנסייה ר"ל. ושאל האם מותר להיכנס לכנסייה זו כשמטרת הביקור היא להתרשם מההיסטוריה היהודית המפוארת של המקום ולהתמלא ברגשי עצב על מה שעוללו הנאצים ימ"ש בשנות הזעם האיומות במלחמה ולהתעורר מכך. לתשובה. הנה למדנו דבית הכנסת אף על פי שחרב בקדושתו הוא עומד..(ומרחיב בסוגיא של האם יכולה להתבטל קדושת בית כנסת).. ובסוף דבריו אמנם מתיר היביע אומר, אך אין דבריו דומים לנידוננו, שכן שם רוצים להפוך את בנין העבודה זרה לבית הכנסת ואילו בשאלתנו העבודה זרה במקומה קיימת. ועל כן לפענ"ד אין מקום להתיר להיכנס למקום העבודה זרה על אף המטרה הנעלה שבדבר. אמנם אמרתי אשאלה למעלת הדר"ג שליט"א, ויורנו המורה ושכרו כפול מן השמים. הכו"ח לכבוד עמלי התורה, לומדיה ומלמדיה ומודה מקרב לב למעלת הדר"ג שליט"א, שמטריח עצמו לענות על שאלותי וספקותי, ועושה כן בבהירות עצומה ומפליאה הקטן אהרן יהושע פסין."
הרב יוסף ליברמן ענה לו, והתשובה מובאת גם בספר פותח את ידך עמ' תרכז וגם בשו"ת משנת יוסף יד, סב. מתחיל בדיון על קדושת בית כנסת, אולם בסוף אומר שזו לא הסוגיא כי לא מתכוונים לפדות את בית הכנסת, וכתב שלא יכנס לשם ויתפלל מבחוץ:
"אחדשה"ט, ע"ד שאלתו שנשאל מאדם שנוסע לאירופה לבקר באתרים יהודיים היסטוריים ובמחנות ההשמדה, ומסתפק אם מותר לו להיכנס לבית כנסת עתיק שהנוצרים השתלטו עליו לאחר שנות המלחמה האיומה והפכוהו לכנסיה ר"ל, כשמטרת הביקור היא להתרשם מההיסטוריה היהודית המפוארת של המקום ולהתמלא ברגשי עצב על מה שעוללו הנאצים ימ"ש בשנות הזעם האיומות ולהתעורר מכך לתשובה. שנינו במשנה (במס' מגילה דף כח.) ועוד א"ר יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידים בתוכו וכו', שנאמר: והשימותי את מקדשיכם קדושתן אף כשהן שוממין, עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עוגמת נפש. וכן נפסק להלכה ברמב"ם (הל' תפלה א' י"א) ובטור ושו"ע (קנ"א י') דבית הכנסת אפילו לאחר שחרבו … כבר הארכנו בשו"ת משנת יוסף (ח"ז סי' ל"ג) דבית הכנסת שהופקע ע"י ממשלת רשעי אומות העולם, והחריבוהו ובנו עליו בית תיפלה שלהם, הופקעה קדושתו, כמו שכתב התשב"ץ (ח"ג סי' ה') שביהכ"נ שעכו"ם חיללוהו יצא לחולין, מדאמרינן לגבי בית המקדש בגמ' (עבודה זרה דף נב:) ובאו בה פריצים וחיללוה. … וכן היה במדינות הרשעה שהשלטון צווה להרוס או להחרים, שאפילו רק גזלוהו בשלימותו, הרי זה בגדר ובאו בה פריצים. וכן מתבאר מדברי הרמב"ן במלחמות ה' (עבודה זרה דף נב:) שהביא מע"כ שגם באופן שלא נגעו הגויים בכותלי הבית, ג"כ שייך בו הדין של ובאו בה פריצים וחיללוה. ולכן הדעת נוטה שאין להיכנס לשם, וכמו שכתב הרמב"ם בפי' המשניות (עבודה זרה א' ד') וז"ל: יש לדעת שכל עיר מערי האומה הנוצרית שיש להם בה במה, ר"ל בית תפילתם, אשר הוא בית עבודה זרה בלא ספק, הרי זו העיר אין מותר לעבור בה בכוונה וכו', ואם זה הוא דין העיר, קל וחומר בית עבודה זרה עצמו שכמעט אסור להביט בו, וכ"ש לקרב אליו, וכ"ש להיכנס אליו, ע"כ. והובא בש"ך (יו"ד סי' קמ"ט סק"א). ובשלמא אם היתה השאלה אם לפדותו מהנוצרים ולהחזירו לביהכ"נ היה אפשר להתיר, וכמו שהביא מע"כ ממהרא"י בלקט יושר (חיו"ד עמ' י"ב) שכתב אודות בית כנסת שנלקח בזרוע ע"י המושל העכו"ם, ועשאו בית כנסיה לעבודה זרה, ואחר שמת קם בנו תחתיו והסכים להחזיר הבית להיהודים לעשותו בית הכנסת כבתחילה, ורצה מהרא"י להתיר, ומביא ראיה ממקרא מפורש, שמנשה מלך יהודה העמיד צלם בהיכל והכניס פסל בבית המקדש, ועבדו שם עבודה זרה לרוב, ואעפ"כ כשמלך יאשיהו בן בנו ביער ושרף כל העבודה זרה וטיהר הבית והחזירו לקדושתו, והמשיכו בה עבודת ה' כבתחילה, ומוכח שבית שהכניסו עבודה זרה לתוכו, אינו מתחלל חילול עולם שלא יוכל להתקדש שנית לעבודת השי"ת. ומסיים שעדיין לבו נוקפו. אבל בנידון דידן שהעבודה זרה קיימת שעדיין משמש ככנסיה לנוצרים ר"ל, לא ראוי להיכנס לשם. לכן יעמוד בחוץ ויבכה ויתפלל שיחזור ויציב גבול אלמנה, וכמו שפרש"י (מגילה שם ד"ה מפני עוגמת נפש) שמניחין עשבין בביכ"נ שחרב, כדי שתהא עוגמת נפש לרואיהן ושיזכרו את ימי בניינו ואת שהיו רגילין להתאסף שם יבקשו רחמים שיחזרו לקדמותן. וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה (מגילה שם) וז"ל: רוצה לומר שידאבו הנפשות כשיהיו בו עשבים וישתדלו לבנותו אם אפשר להם, או יכנע לבם וישובו אל ה' אם אי אפשר להם לבנותו. ולפיכך מותר לו לעקור ולהניח באותו המקום, עכ"ל. וא"כ כל שכן כשעומד על יד בית כנסת זה שהנוצרים חיללוהו והפכוהו לכנסיה, ובמקום כזה שעזבו היהודים, ונהרגו נפשות ועברו עליהם צרות, בודאי צריך לבכות ולהרבות בתשובה ובקשת רחמים, שלא נוסיף לדאבה עוד. ואם רוצה לראות ממש מבפנים כדי להתבשם ולהתרשם מההיסטוריה היהודית המפוארה יש עוד מקומות לראות, כגון בתי כנסת עתיקים העומדים שוממים, או משמשים כמחסנים וכדומה, ששם יכול להיכנס ולראות וגם לעמוד ולהתפלל שיחזרו לקדמותן."
הרב יוסף דב סולובייצ'יק -אפשר שמשמע ממנו
בספר נפש הרב (בעריכת הרב צבי שכטר) עמ' רל, התרעם שראו בטלוויזיה שידורים מהכנסייה, כך שקל וחומר שיאסור טיול:
"כשנרצח הנשיא קנדי, ערכו הלוייתו בכנסיה קאטולית, והרבה יהודים באמריקה הסתכלו בטלוויזיה בכדי לראות את הנעשה. והתרעם על כך רבנו מאוד ואמר, שהיות שלפי חוקי הדת הקאטולית מקובל אצלם שאף מי שמשתתף בטכסי הפלחן שלהם דרך הסתכלות בטלוויזיה ג"כ יוצא יד חובתו, הרי נמצא שכל אותם היהודים שהסתכלו בהלוויי הנ"ל היו משתתפים בפלחן העבודה זרה שלהם, ובודאי איסור גמור היה בזה, ומה לי נכנס הוא אל תוך הכנסיה דאסור, או מכניס את הכנסיה אל תוך ביתו."
הרב צבי רייזמן – רץ כצבי סימן יד
הוא מתייחס כללית לכניסה לכנסייה וכתב לאסור, ולא התייחס לאיבה, כך שלא יודע מה דעתו לגבי איבה אולם יאסור בצורך רגיל שאינו איבה. בנוסף מביא מכתב מהרב שלמה עמאר שכתב לו:
"לפני כעשור, שלחתי מכתב לכבוד הראשון לציון, רבי שלמה משה עמאר: בס"ד יום ראשון כ"ט טבת תשס"ט ראשית אני מבקש להודות באופן איש על הכבוד הגדול שכבודו העניק למו"ר אבי ז"ל בביקורו בעת שישבנו שבעה בתל אביב לפני כשבוע וחצי. אחר בקשת המחילה וביקרא דאורייתא, תורה היא וללמוד אני צריך, אבקש לקבל חוות דעת תורתו הקדושה. לפני כשבוע ימים, בעת השבעתו של נשיא ארה"ב החדש ברק אובמה, נכח כאורח כבוד, רב אורטודוקסי בטקס פולחן לא דתי שהיה בכנסיה האנגליקנית. מאז אותו טקס, מתחולל פולמוס הלכתי אשר עורר ומעורר גלים והדים ביהדות ארה"ב, אודות השאלה האם היה רשאי אותו רב אורטודוקסי להיות נוכח בכנסיה עם נציגויות נוספות משאר דתות בטקס זה. כשהגיע פולמוס זה לידיעת חברי וידידי, שומעי לקחי בשיעורים הקבועים אשר אני מוסר בביתי, הטיחו בפני חברי את השאלה בתוספת "תמיהה רבתי" עלי באופן אישי, שכן גם אני ביקרתי לפני כשנה וחצי את האפיפיור בכנסיית הותיקן ברומא. כלומר, פולמוס זה הפך, לא רק כלפי הרב שהשתתף בטקס ההשבעה אלא חזר אלי כטענה אודות ביקורי האישי בותיקן. "אחר בקשת המחילה וכבוד מלכים למעלת כבודו, מן המפורסמות הוא שמעכ"ת ביקר אף הוא אצל האפיפיור בותיקן. נזכרתי בזאת בשעת הלימוד, וחשבתי לבקש להיתלות באילנא רברבא, לבקש ממעכ"ת לכתוב לי חוות דעתו בענין, ויתן לי רשות ללמוד הלכה זו לחברי למען יראו ותנוח דעתם. והאמת והשלום אהבו. ביקרא דאורייתא ובכל הכבוד הראוי צבי רייזמן בס"ד כ"ה שבט תשס"ט לכבוד ידיד נכבד, איש חי רב פעלים מעלת הרב צבי רייזמן הי"ו, ארה"ב החיים והשלום. קיבלתי מכתבך בענין פגישת הרבנים הראשיים לישראל עם האפיפיור. רצוני להבהיר שדרשנו מראש לברר היטב שהפגישות לא תתקיימנה בכנסיה, ואני מצרף בזה את מכתבו של מנכ"ל הרבנות הראשית מר עודד וינר הי"ו שהוא טיפל בענין זה. בברכת התורה ובידידות שלמה משה עמאר הראשון לציון הרב הראשי לישראל ואכן, מר עודד וינר (מתאריך כ"ד שבט התשס"ט) כתב: בכל פגישותיהם של הרבנים הראשיים לישראל שליט"א עם ראשי דתות מאומות העולם, אנו מקפידים על כך כי פגישות אלו תתקיימנה במקומות נייטרליים בהם לא מצויים סממני יראתם של אותן דתות. קל וחומר שאין הרבנים הראשיים שליט"א משתתפים בטקסים המתקיימים בבתי יראתם או פולחנם של דתות אחרות. בכל שיחות הכנה למפגשים מעין אלו, אנו מדגישים נושא זה ואף פועלים כיכולנו לוודא זאת מראש – אם באמצעות השגריר או הרב המקומי. לדוגמא – פגישותיהם של הרבנים הראשיים לישראל שליט"א עם האפיפיור הקודם והנוכחי התקיימו בקרית הותיקן, באולם קבלת פנים הנפרד לחלוטין מכל המערך הכנסייתי, או במעון הקיץ של האפיפיור מחוץ לרומא."
הרב דוד שרייבר – הלכות בין הזמנים בפרק "עבודה זרה ולא תחנם", א (עמ' 48):
"מבואר בש"ך שאסור להיכנס לכנסיה וגם לצורך שירותים, ואפילו להיכנס לחצר של עבודה זרה אסור. וכ"ש אם נכנס כדי להביט בצורה יפה שיש שם וכדו'. ולהיכנס למנזר מחלוקת. כמו"כ אין להסתכל מבחוץ על דבר יפה שלהם, כגון גן הבהאים בחיפה או בסמוך לטלז- סטון (מנזר השתקנים) שיש בהם גינות שנעבדו לשם עבודה זרה. ונחלקו גבי כניסה או ראייה במקומות השייכים למוסלמים."
ובהערה 135 מביא שיש הסוברים שכניסה לכנסייה היא איסור דאורייתא, ולכן אסור להיכנס גם משום איבה:
"ויש שחששו בזה לאיסור תורה, ולכן אין להתיר אפילו במקום איבה"
יש שהתירו להיכנס לכנסייה
הרב יוסף סלוטניק
הרב יוסף סלוטניק במאמר אינטרנטי באתר של ישיבת מעלה גלבוע כתב שבימינו נוצרים במהות מאמינים באל אחד ולא נחשבים כעובדי עבודה זרה, וזה שהם מדברים כמו עובדי עבודה זרה זה מן השפה ולחוץ ולא האמונה ממש. ולכן מותר להיכנס לכנסיות, ואפילו אם יש שם צלב, הם לא עובדים אותו, אלא הוא סמל:
"אחת השאלות הנשאלות חדשים לבקרים היא בעניין היתר/איסור כניסה לכנסיות. שאלה זו נעוצה, בין השאר, בשאלה רחבה יותר: האם הנצרות היא עבודה זרה, וככזו כניסה לכנסיה מהווה כניסה לבית עבודה זרה ואסורה, או שמא הנצרות אינה עבודה זרה, ועל כן אין איסור להיכנס לכנסייה. על פי רוב הפוסקים הנדרשים לשאלה זו חוזרים אחורה בזמן, ודנים בשאלה כיצד הגדירו הראשונים את הנצרות, ועל פי עמדות הראשונים מכריעים אף שאלה זו. על כן הם דנים בעמדת הרמב"ם האומר שאמונה זו היא עבודה זרה, מתפלפלים בדברי ר"ת האומר בהקשר זה (אולי) שלא הוזהרו בני נח על השיתוף של עבודת ה' עם עבודת אחר, ומעלים את עמדת המאירי על שולחן הדיונים וכו'. כמובן שברקע הדברים עומדים קדושי בני ישראל שמסרו נפשם על קידוש ה' כדי שלא להתנצר, ובזאת הכריזו שהאמונה הנוצרית היא בדין "ייהרג ואל יעבור" כיון שהיא עבודה זרה.
לאחר בקשת המחילה, אני מעיז ולהכניס ראשי בין הרים, ואומר שדומני שהמתודה הזו לוקה בחסר. כאשר אנו באים להכריע האם אמונות ודעות מתנגשות בעיקרי הדת עלינו לברר אצל המאמינים מה היא עמדתם, לפני שנכריע מה פסק ההלכה. הנצרות כדת עברה תהפוכות רבות במהלך אלפיים שנות קיומה. מזמן לזמן התכנסו ועדות לדון בעיקרי אמונתם תוך כדי חידוד שאלות שונות.
מן הראוי שפוסק ההלכה שמכריע בעמדת האמונה של האחר, ישקיע את הכוחות המתאימים כדי להבין את המינוחים והשפה בה האחר משתמש…
לא סביר בעיני שנסתפק רק בהערכת מצב שנאמרת במאה ה-9 או ה-10, או אפילו בשלהי ימי הביניים. יתירה מכך: אין אנו יכולים אפילו להסתפק בתמונת מצב עדכנית כללית, אלא עלינו לבדוק לפרטי פרטים כל אחת מהכתות השונות של הנצרות, שכן לא הרי כנסייה החפה מכל תמונה או סימן של צלב כהרי כנסייה המתפללת באופן בולט ל'בתולה'. כמו כן צריך להכריע האם אנו הולכים אחרי האמונות והדעות שקובעים מנהיגי הדת, או על פי האמונה העממית בה נוהגים חברי כל כנסייה קטנה. בהקשר זה ראוי לציין את תשובתו של הרב יוסף משאש זצ"ל .. כמו כן ראוי להזכיר את יבלח"א הרב יעקב אריאל, שקבע בהערות למאמר בתחומין (תחומין כ"ב תשס"ב 68-78) את הדברים הבאים: "מחברי המאמר מציינים… שיש כיתות בנצרות שביטלו את אמונת השילוש. אך עדיין נותרה השאלה אם כיתות אלו מאמינות בא-ל אחד בלבד ללא שיתוף כל שהוא? דבר זה מחייב בדיקה תיאולוגית עמוקה יותר, ולא ניתן להסיק מסקנות מעשיות ללא בדיקה כזאת בכל כת מכתות הנצרות. כל עוד לא נעשתה בדיקה מעמיקה כזו מחדש, נהגו לסמוך על דברי התוספות וראשונים אחרים, שהנוצרים הם עובדי עבודה זרה…". דבריו מפתיעים, שכן יכולת הבדיקה פשוטה יחסית והאינפורמציה מאוד נגישה, ומדוע להכריע את הדין על פי אינפורמציה שסביר שאינה רלוונטית במקום להכריע על פי המציאות הניכרת לעין?
על פי התרשמותי, באופן מעשי הרוב המוחלט של זרמי הנוצרים מכריזים השכם והערב שהם מאמינים בא-ל אחד, והמסתורין בשילוש אינו בר השגה לאדם. כבר דנו והורו רבים שהאמונה הבסיסית של הנצרות אינה עבודה זרה אלא היא איסור שיתוף הא-ל עם אחר – דבר האסור לבני ישראל. עבור ישראל השיתוף אסור, ואיסור זה הוא משום עבודה זרה שהעובר עליו חייב מיתה. אולם יש דעות שהוא מותר לבני נח [הדברים תלויים בין היתר בפרשנות של דברי התוספות סנהדרין סג ע"ב ד"ה אסור]. אך זאת בהנחה שאנו מאמצים את הפרשנות שלנו למושג השילוש שלהם. אם אכן נקבל את הפרשנות שלהם, הרי הם מכריזים בצורה ברורה שהם מאמינים בא-ל אחד עם שלשה גוונים שונים. אמנם יכול החולק לומר (וויכוח זה בהחלט יש לו מקום) שכיון שהם מתפללים אל השילוש אי אפשר לקבל את קביעתם שיש כאן אמונה בא-ל אחד, שכן הם סותרים את עצמם מיניה וביה. לי נראה שאפשר לחלק בין המהות והשפה, ולמיעוט הבנתי נראה שבשאלת המהות הם אכן מאמינים בא-ל אחד בלבד. אם אכן כך, נראה לכאורה שאין מקום לאסור כניסה לאותן כנסיות שאין להן שום סמלים נוצרים אחרים. ואפילו לכנסיות שיש בהן סמל צלב נראה שמותר להיכנס, שכן אין הם מתפללים אל הצלב עצמו, ואינו אלא זיכרון בעלמא.
אין באמירה זו טשטוש המחלוקת העמוקה שיש לנו עם האמונה הנוצרית בשאלת השילוש, הגאולה, שינוי התורה, בחירת ישראל ושלל נושאים אחרים. על כן המודה בעיקרי הנצרות נחשב ככופר ומוציא את עצמו מכלל שלומי אמוני ישראל על כל המשתמע מכך. אך אין במחלוקות אלו בכדי להפוך אותם לעובדי עבודה זרה, לא מדין בני נח ולענ"ד גם לא מדין בני ישראל.
נקודה נוספת שצריך להכריע בה היא האם אנו מגדירים את העבודה זרה על פי העובד הבודד, דבר שיגרום להגדרת חלק מהכנסיות כבתי עבודה זרה, או שאנו מאמצים את פרשנות ההנהגה, דבר שיאפשר לנו להכריע להיתר גם ביחס לקהילה שאין בה שמץ עבודה זרה אלא באמונה העממית של חבריה.
אני מודה שיש בדברי אלו חידוש ואולי תעוזה, וודאי שלא באתי כאן לפסוק הלכה למעשה, אך עם זאת אין לחכם אלא מה שעיניו רואות. אשמח שהדברים יעלו על שולחן רבנן ללבן את הדברים".
כניסה לכנסייה נטושה
האוסרים
שו"ת שאילת שלמה (א, שכה), הרב שלמה אבינר
בשו"ת שאילת שלמה (א, שכה) כתב שאין להיכנס לכנסיה עתיקה ששוחזרה והפכה למוזיאון, מפני שאין ביטול לעבודה זרה.
"שאלה: נכתב שאין להיכנס לכנסייה נוצרית, שזהו דבר הידוע לרבים, אולם האם זה כולל גם שרידי כנסייה עתיקה? לדוגמא, ישנו ברובע היהודי בירושלים מקום שבחפירות התגלו בו שרידי כנסייה עתיקה והמקום – אמנם למרבה החרפה – שוחזר ושופץ והפך לאתר ארכיאולוגי. כמובן אין מתקיימות שם תפילות. מה דין מקום שכזה?
תשובה: שריד של כנסייה נוצרית, איני מכיר לזה היתר, כי אין ביטול לעבודה זרה אלא אם כן עובד העבודה הזרה ביטל אותה".
קום התהלך בארץ נז, הרב מרדכי ציון
הרב מרדכי ציון בקום התהלך בארץ נז חילק בין כנסייה עתיקה שאסור להיכנס אליה וכנסיה נטושה שמותר ושראוי להימנע.
"אסור לבקר בכנסיות של נוצרים שהם בתי עבודה זרה, והאיסור כולל שרידי כנסייה עתיקה, וראוי להימנע מביקור בכנסייה נטושה, אבל מותר לבקר במסגדים של מוסלמים, שהרי האסלאם אינו עבודה זרה."
החילוק נובע שהרב אבינר רבו אסר להיכנס לכנסייה עתיקה, והרב חיים דוד הלוי התיר בכנסייה נטושה.
"בהוספה שם, נשאל הגאון רב שלמה אבינר, האם איסור כניסה לכנסייה נוצרית כולל גם שרידי כנסייה עתיקה? ודוגמה, ישנו ברובע היהודי בירושלים מקום שבחפירות התגלו בו שרידי כנסייה עתיקה והמקום – אמנם למרבה החרפה – שוחזר ושופץ והפך לאתר ארכיאולוגי. כמובן איך מתקיימות שם תפילות, מה דין מקום שכזה? והשיב, "שריד של כנסייה נוצרית, איני מכיר לזה היתר, כי אין ביטול לעבודה זרה אלא אם כן עובד העבודה הזרה ביטל אותה". ובתשובה אחרת, הגאון הרב שלמה אבינר כותב שאפילו אסור לעלות על גג כנסייה לראות נוף נפלא (שם ב, קצג). ובשו"ת עשה לך רב (א, נט. ובספרך מקור חיים השלם עמ' 242), הגאון רב חיים דוד הלוי הרחיב להסביר האיסור מפני שדבר זה נעשה כהיתר, ובייחוד כאשר קבוצות מטיילים מגיעות לכנסיות עתיקות ונכנסים אליהן, וביניהם גם שומרי תורה ומצווה, מחמת חוסר ידיעה. וכתב הג"ר הלוי שם בח"ד (ס' נג), שמותר להיכנס לכנסייה נטושה שאינה משמשת עתה לפולחן של עבודה זרה (מה שאין כן בכנסייה עתיקה שאינה נטושה). אלא משמשת מקום ביקור לתייירים ומטיילים, והמטרה להתרשם ממבנה הכנסייה כדרך שנכנסים למוזיאון, ע"פ שו"ת הרא"ם (א, עט) שכתב, "נעבד בו עבודה זרה, אפילו נעבד בקבע אין איסור להתפלל בו. אמנם מבואר באליה רבה (קנד ס"ק טו) שאין להפוך כנסייה נטושה לבית כנסת קבוע, אך להתפלל בה באופן ארעי מותר וקל וחומר לבקר בה לבד".
הוא כותב שכנסייה עתיקה אסורה כי היא אינה נטושה, ולא ברור שהתשובה שהביא מהרב אבינר די ברור שהכנסייה ננטשה בעבר, וגם היום לא מתפללים בה אלא שהיא מוזיאון.
הרב אביגדר נבנצאל – סבו ציון רצד:
"רצד) כניסה לכנסיה נטושה: ש. האם מותר להיכנס לכנסיה נטושה? ת. הרב אמר שלא להיכנס. מה יהודי צריך לעשות שם".
כתבו שמותר ושראוי להימנע
הרב אייל קרים
בספר קשרי מלחמה (ג, סא) לרב אייל קרים כתב שאין איסור להיכנס לכנסיה נטושה, אך ראוי להימנע, ואפילו אם רבנים נכנסים מותר להימנע מכניסה ואין בדבר יוהרא (בתנאי שלא מדובר ברבו האישי).
"שאלה: במהלך ביקור משלחת קצינים מבית הספר לפיקוד ומטה (פו"מ) בפולין. נדרשנו להכנס למקום ששימש ככנסיה לפני שנים רבות. למשלחת נלווה רב צבאי שטען כי מותר להכנס לכנסיה זו. האם כך הדין? במידה וכך הוא הדין, האם יש מקום להחמיר. אם הדבר יראה תמוה בעיני הקצינים, בעיקר נוכח העובדה שהרב הצבאי בעצמו נכנס לכנסיה?
תשובה: א. מותר להכנס לכנסיה נטושה שאינה משמשת עתה לפולחן של עבודה זרה. ראיה לכך הביא הגאון רב חיים דוד הלוי משו"ת הרא"ם שכתב: "נעבד בו עבודה זרה, אפילו בעבר בקבע אין איסור להתפלל בו". אומנם מבואר באליהו רבה שאין להפוך כנסיה נטושה לבית כנסת קבוע, אך להתפלל בה באופן ארעי מותר וקל וחומר לבקר בה בלבד.
לאחר כתבי זאת נאמר לי מפי הרב אביגדר נבנצל ששמע מהגאון הרב שלמה זלמן אוירבאך. שאין להכנס גם לכנסיה שאינה משמשת יותר לפולחן של עבודה זרה.
ב. והנה על דברי השו"ע שכתב, שמי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרותה (את ק"ש) מעומד נקרא עבריין. העיר המגן אברהם שמי שמחמיר בפני רבים בדבר שמותר ויש לחוש ליוהרא מנדין אותו, אא"כ ידוע שעושה כן לשם שמיים, ואם מחמיר בפני רבו שמיקל, מנדין אותו אפילו שעושה לשם שמיים. ואפילו שלא פשוט כל כך להתיר אסור להחמיר נגד דברי רבו. אם לא שיש לך ראיה לסתור דבריו.
לאור זאת מכיוון שהרב הצבאי אינו רבו של הקצין אין שייכים דברי המג"א לנידון דידן. כמו כן רשאי הקצין להחמיר בפני הרבים הנלוים למשלחת. כי דברי המג"א מוסבים על דבר שהיתרו פשוט והוא רוצה להחמיר אבל בדבר ששנוי במחלוקת וישנם פוסקים שאוסרים, וכפי שבנידון שלנו אסור הדבר לדעת הגרשז"א, אין בזה שום יוהרא ורשאי להחמיר. ובפרט כשידוע לחבריו הקצינים שעושה זאת לשם שמיים.
סיכום: אין איסור להכנס לכנסיה נטושה שאינה משמשת יותר לעבודה זרה, אך ראוי להימנע".
בסוף התשובה מובאת הערה מהרב מרדכי הלפרין, הסובר שיש בכניסה לכנסייה נטושה חילול השם ולכן גם אם הרב הצבאי נחשב מרא דאתרא אין להיכנס.
"אם הוא רבה של היחידה של הקצין יתכן שיש לו דין מרא דאתרא והדבר תלוי בהרבה גורמים. מצד שני להכנס לכנסיה גם עתיקה עלול להכנס לגדר של חילול השם בו אין חולקים כבוד לרב. וחילול השם קיים לעיתים גם בדבר המותר הן כדאיתא בגמ' היכי דמי חילול השם וכו'. לכן נראה לי שראוי להמנע גם אם הרב הצבאי נכנס, אלא אם יש סיבה מיוחדת להכנס. ואכמ"ל."
הרב יהודה נחמנסון בשו"ת השלוחים א חלק מעשי סו
כתב שאפילו משום דרכי שלום אסור להיכנס לכנסייה, והתיר בכנסיה נטושה אך כתב שראוי להחמיר.
"האם מותר לבקר בכנסייה עתיקה לשם טיול וסיור על מנת לראות חפצי נוי עתיקים וכדומה? תשובה: אסור להיכנס לכנסייה המשמשת בפועל כבית תיפלות, אפילו כדי לראות דברי נוי, גם אם יש בכך משום דרכי שלום. כנסייה עתיקה שלא משתמשים בה היום לתיפלות אלא כאתר תיירות ומוזיאון בלבד, אם הכסף הולך רק לרווחים פרטיים ולא למשמשי עבודה זרה – אין איסור לבקר שם. ומכל מקום ראוי להימנע משום מראית העין."
יש שהתיר לגמרי
הרב פנחס זביחי – עטרת פז ב יו"ד ב:
נשאל מהרב משה כהן מלונדון לגבי יהודי שרוצה להיות מתווך עבור מכירת כנסיה. הוא דן בארוכה ומתיר למעשה. תוך כדי דבריו מתייחס לאם מותר למתווך להיכנס לכנסיה כשהוא מנסה למכור אותה, וכתב שמותר מפני שהמתפללים עזבו את הכנסייה והיא כעבודה זרה שבטילה.
"בדבר הענין אשר מעלת כת"ר שליט"א נדבר עמדי הלום, אודות יהודי אשר הוא מתווך למכור ולקנות בתים ובנינים, ועתה הגיעה עיסקה לידו דהגויים הנוצרים רוצים למכור את הכנסיה של בית תיפלתם עקב שהוא כבר נטוש ועזוב זמן רב ואין באים לשם יותר אנשים להיות צועקים ואינם נענים, ובאו אליו בבקשה שיהיה מתווך כדי להשיג להם קונה, ונפש יהודי זה לשאו'ל הגיעה האם שרי ליה לעשות כן, חדא כיון שיצטרך להכנס מידי פעם לכנסיה זו ע"מ להראות לקונים את הבנין ואת החדרים שבתוכו, וגם כיון שצריך הוא לשבח את המקח בפני הקונים לומר שבנין זה טוב וחזק וכו'. ואי שרי ליה להיות מתווך בדבר זה, או דיש בזה איזה פקפוק….עכ"פ הנה יש לומר דבלאו הכי מקום זה יהיה נחשב כבטל ומבוטל מתורת עבודה זרה, דהא חזינן דמרן בשו"ע יו"ד (סי' קמה ס"ג) כתב, בית שבנאו מתחילה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה, היה בנוי וסיידו וכיירו לשם אלילים עד שנתחדש נוטל מה שחידש והחידוש אסור בהנאה מפני שעשאו לעבדו ושאר הבית מותר, הכניס אלילים לתוך הבית כל זמן שהוא שם הבית אסור בהנאה, הוציאה הותר הבית. הגה, ודוקא שלא הוקצה הבית לכך אבל הוקצה הבית לכך אינו מותר אלא א"כ הוציאה משם דרך ביטול דהיינו שלא להכניס עוד שם. ע"ש. והרי מבואר דכל שהוציא העכו"ם את העבודה זרה משם ע"ד שלא להכניס לשם יותר עבודה זרה הרי הוא מבוטל לכו"ע, גם לחומרת הרמ"א שהוא מדברי הטור (שם) בדעת רש"י, ועל כן בנידון דידן שעמדו והציעו בנין זה למכירה ע"פ הנהלת בית תיפלתם ורוקנו הבנין הזה מכל תוכנו ותכולתו, ובפרט שהוציאו משם את העבודה זרה שלהם, א"כ בודאי דחשיב בהכי כבטל ומבוטל. (ועי' היטב נמי בשו"ת מנחת יצחק ח"ד (סי' פז אות ב) שכתב נמי דהכנסיה הוי רק תשמיש לעבודה זרה, ורק העבודה זרה המונח בפנים הוא הנעבד, אבל גוף הבנין אינו נעבד, יעו"ש). ועל כן נמי אע"ג שבודאי איסור חמור וגדול הוא בעלמא להכנס לכנסיה זו של בית תיפלתם, ועי' בהכי בשו"ת יבי"א ח"ב חיו"ד (סי' יא) שהאריך בזה למעניתו בגודל האיסור הגדול שיש להכנס לכנסיות אלו ואפילו במקום שיש בו מפני דרכי שלום נמי אסור. יעו"ש. וכן שנה רבי ופירש חומר איסור זה של הכניסה לכנסיה של נוצרים בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סימן מה). יעו"ש. וחזר והניף ידו בחומר האיסור שיש בזה בשניות מדברי סופרים גם בשו"ת יביע אומר הנדפ"מ ח"ז חיו"ד (סי' יב). יעו"ש. וראה בהכי גם בשו"ת ציץ אליעזר חלק יד (סי' צא). יעו"ש. מ"מ מאחר וכאמור ברגע שהציעו בנין זה למכירה ופינו משם את כל חפצי העבודה זרה שלהם חשיב כביטלו למקום עבודה זרה זו ממילא ליכא איסורא, דאיסורא הוי דוקא כל היכא דאית ביה דין עבודה זרה או משמשי עבודה זרה וכיו"ב מפני שבכך שבא לשם הוי כחולק להם כבוד או משום דאית ביה משום לתא דלא ידבק בידך מאומה מן החרם, אבל כל כי האי שחשיב כמבוטל הרי הוא כבית אבנים דעלמא דליכא ביה להאי איסורא. וכ"כ נמי כיו"ב בשו"ת משנה הלכות (ח"י סי' ריב) דכל שנתבטל העבודה זרה מן הבנין של מקום העבודה זרה דהוא הכנסיה, מותר להכנס לתוכו. ע"ש. וראה נמי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא קמא ח"ג (סי' עב וסי' עג) שכתב שם גבי בית תיפלתם שעזבוהו המתפללים שם ועשו להם בית תיפלה אחרת דכל שעזבוהו זהו ביטולו ומותר להכנס לתוכו, ואף יכולים לעשות ממנו בית הכנסת ובית מדרש באופנים מסויימים. יעו"ש. וממילא הכ"נ בנידון דידן כאמור כיון שפינו את בית תיפלתם הזה ומחשבתם למוכרו שפיר חשיב ליה כביטלוהו ופקע ממנו שם עבודה זרה ומותר להכנס לתוכו. וק"ל. [ובפרט אם הוא כנסיה של הנוצרים הפרוטסטנטים דבית תיפלתם מעיקרו אינו בית עבודה זרה כלל, וכמבואר בשו"ת שואל ומשיב (שם סי' עב) דהסוג הזה של הנוצרים הם עובדים בלי שום צלם ובלי דמות אלא רק אומרים שם מזמורי תפילות של אותו האיש ימש"ו וכו', והם נבדלים מכת הנוצרים הקתולים, א"כ בכל כי האי בודאי ובודאי דקיל טפי הדבר דכל שעזבוהו למקום זה דבטל ממנו שם עבודה זרה לחלוטין. יעו"ש]."
חצר של כנסייה
הרב יהודה נקי – שו"ת מעין אומר טז, כה
כתב שמצד הדין מותר להיכנס לחצר אבל ראוי שלא משום "הרחק מעליה דרכיה":
"שאלה: האם מותר להיכנס לאולם הצמוד לכנסיה? תשובה: מן הדין אין הדבר אסור, אך כדאי להימנע משום "הרחק מעליה דרכך"."
הרב אביגדר נבנצאל – סבו ציון רצג
"רצג) כניסה לחצר כנסיה: ש. האם מותר להיכנס לחצר של כנסיה? ת. לא כדאי."