מוזיקה וסרטים נוצריים

שירים ומנגינות נוצריות – שותי"ם

סיכום קצר: נראה מוסכם ששמיעת שיר נוצרי דתי עם המילים שלו – אסור (ואם אינו מבין את המילים בשו"ת בני בנים התיר), נחלקו בדין שמיעת/לימוד הנגינה והלחן עצמם, י"א שכל זמן שידוע שמקור הלחן הוא מע"ז הדבר אסור משום הרחקה מע"ז ומינות ויש שכתבו שאף עוברים בכך באיסור 'לא ישמע על פיך', מנגד יש שהתירו זאת במקום הצורך (לימודים/עבודה) באופן שהנגינה התפרסמה ומושמעת במקומות רבים וכבר נשכח הקשרה הדתי (והוסיף הרב אבינר שמטעם זה יקפידו שלא להזכיר בשיעור את ההקשר הדתי, נוצרי של המוזיקה).

נאמרו כמה טעמים לאיסור, האוסרים רק באופן שזה מנוגן כעת לע"ז או בכלי נגינה שמיועד לע"ז – טעם האיסור משום הנאה מע"ז ואביזריה (וכפי שהביא הבית יוסף שאומנם 'קול מראה וריח' אין בהם מעילה אך יש בהם איסור הנאה). אך למי שאוסר את עצם המנגינות גם בלי המילים, בכל זמן ובכלי נגינה אחרים (אג"מ) לא ברור לגמרי האם האיסור הוא רק חינוכי מצד שיכול להימשך אחר הע"ז ולהביא לידי מינות וקלקול, או שמא יש בכך איסור נוסף (וכפי שאכן הרב אבינר דחה את איסורו של האג"מ), אמנם הבני בנים והאבני ישפה כתבו שבשמיעת נעימות שהולחנו לע"ז יש משום נתינת כבוד לע"ז.

אגרות משה (יו"ד ב, נו) בדין שמיעת ניגוני העכו"ם

בתשובה עוסק הרב פינשטיין בעניין שמיעת ניגונים שמקורם בניגונים של הכנסיות, וכתב שיש איסור לשומעם, אלא אם כן יודע בוודאות שהמחבר לא התכוון בזמר הזה לשם ע"ז, אומנם לא כתב במפורש את סיבת האיסור אך נראה שכוונתו מצד איסור הנאה מע"ז, ועוד כתב שיכול להביא את האדם לידי מינות כמוכח מהגמ' בחגיגה טו, ב שאחר יצא לתרבות רעה כי שר זמן יווני, וביאר המהרש"א שם שהכוונה לזמר של ע"ז. משמע מדבריו שעצם שמיעת המוזיקה אף בלי המילים אסורה. עוד כתב שבשמיעת מוזיקה כנסייתית, ממילא מזכירים את הנצרות, ויש בזה משום 'לא ישמע על פיך' וכמו שאסור לומר לחברו להמתין על יד כנסייה מסוימת:

"הנה הניגונים שמזמרים הנוצרים בבית תיפלתם ודאי אסור לשמעם אף ע"י הראדיו ואף ע"י פאנאגראף, ולא רק הניגונים שמזמרים עתה אלא אפילו מה שהיו מזמרים מכבר אע"פ שהפסיקו עתה לזמר באותן הניגונים אסור. וגם הניגון שחיבר איזה נוצרי ניגון על פסוק מתהלים על הלשון שהעתיקו, אסור כי סתם הניגונים שמחברין הנוצרים לפסוקי תהלים הוא לזמר לתפלותיהן שזה אסור. ואם הוא מכיר שלא היתה כוונת מחבר הניגון לזמר לעבודתם אלא לזמר בעלמא להנאת זמרה אף שמחבר הזמר הוא נוצרי ועכו"ם אין בזה איסור, אבל סתמא יש להחזיק שהוא לעבודתם ואסור, ואף לפרנסה אסור.

ועיין בחגיגה דף ט"ו שהשיב שמואל על מה שאדם גדול בתורה כאחר יצא לתרבות רעה שהוא משום דזמר יווני לא פסק מפומיה ופירוש רש"י שם תמוה דכי בשביל איסור זמרא אחר חורבן שהוא איסור דרבנן יצא לתרבות רעה. וגם יותר תמוה דהא האיסור הוא רק בבית המשתאות … וצ"ע כוונת פירוש רש"י דהא אין לפרש שהיה זה לעונש על חטא זה דזמרא, דלא שייך לענוש שיעשה מין ורשע שהוא דבר התלוי בבחירת האדם ואין זה מענין שכר ועונש. ולכן מסיק מהרש"א שהוא זמר של עכו"ם דאיסור זה הוא מאיסורי ע"ז ששייך למינות. וא"כ חזינן דהוא איסור גדול שאפשר שיביא ח"ו לידי מינות וגם יש ממילא גם איסור הזכרת שם אלילים שאסור בלאו דלא ישמע על פיך שאסור אף לצורך כדאיתא בשו"ע יו"ד סימן קמ"ז סעיף א'. והנני ידידו מברכו, משה פיינשטיין".

אגרות משה (יו"ד ב, קיא)

"…ובדבר לשמוע הניגונים שמנגנין לע"ז ודאי אסור דהא המנגן לע"ז אף לאלו שאין דרכן בכך עובר בלאו שהוא דרך כבוד כמו מנשק וכדומה בסנהדרין דף ס"ג, ואיפסק ברמב"ם פ"ג ה"ו שכן כל כיוצא בדברי כבוד האלו, ובהיתה דרך עבודתו חייב מיתה, וא"כ ודאי אסור להתכוין לשמוע. ואם מכלי שיר, יש בזה איסור הנאה אם הכלי שיר מיוחדים לזמר לעכו"ם, ואף אם אין בקול איסור דאורייתא דאין בו ממש מ"מ אסור מדרבנן עיין בפסחים דף כ"ו, ובר"ה דף כ"ח משמע דאסור מדאורייתא עיי"ש. ואם רק ניגון מאנשים שמזמרין לעכו"ם לא נמצא שיהיה איסור הנאה, אבל ודאי אסור להתכוין לשמוע כדי ליהנות או כדי להתבונן בעבודתם. אך לשמוע הניגון הזה מפי אנשים כאלו שאין מתכוונים לע"ז אלא לזמר בעלמא, אף שאין בזה איסור אם הוא בלא המילים שמשבחין להבליהם, מ"מ מכוער הדבר. ואם מזמרין בהמילים של שבחי ההבל אסור אף באין מתכוונים לע"ז. ואם הכלי שיר אין מיוחדים לע"ז והמנגנים הם אנשים שאין מתכוונים לע"ז ליכא ג"כ איסור… אבל מכוער הדבר….".

שו"ת משנה הלכות חלק יג, סי' קכה – השתתפות בטקס לזכר השואה שמשתתפים בו כמרים

דן בהשתתפות בטקס זכרון השואה של רפורמים שמשתתפים בו גם כמרים, ואסר השתתפות בטקס כזה או צפיה בו, ואחד הנימוקים לדבר כתב שמשמיעים שם ברדיו או בטלויזיה שירי דת נוצרים:

"…מכתבו היקר היום קבלתי ואני משיב מיד כי אפשר הדבר נחוץ לו לזכוי הרבים, בדבר שאלתו במה שהנהיגו שם הרעפארמים, אשר מתאספים פעם אחת בשנה ביום הזכרון של השואה בבית תפלתם של הנכרים בנוכחות כמה כומרים ובאים קהל גדול וגם יהודים, ועשו לעצמן מין תפלה לזכר נשמות אחינו בנ"י הי"ד שנאספו ונהרגו ע"י הנאצים הארורים ימ"ש, ומעכ"ת יצא נגד האספסוף הנ"ל ואסר לאנשי קהילתו ובכלל לשומרי תורה להשתתף בזה ונפשו בשאלתו אם יפה עשה היות כי כמה מהרבנים דשם חלקו עליו מפני דרכי שלום.

ולפענ"ד יפה דן ויפה הורה כדת של תורה ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום והשלום האמתי הוא העושה שלום במרומיו ויעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים וע"ז נאמר אוהב שלום ורודף שלום פעמים אוהב שלום דוקא מי שהוא רודף השלום, ושלום כזה להתערב עם הכומרים וללכת לבית תפלתם ח"ו שלזה נאמר מפני דרכי שלום, האמנם שלא להיות דברינו בלי ראיה…ומעתה הרי מבואר דיפה דן ויפה הורה.

ובפרט דהנכנס שם הרי הוא נהנה גם בהסתכלות וראיית התרפים שלהם וכיוצא בו שע"ז אסורה בהנאה ועובר ונהנה בהסתכלות וגם ניכנס בו תאוה להצורות האלו כי לפי פעולותיו נפעל האדם כמבואר בחינוך מצוה י"ז, ואפילו אינו רוצה בע"ז אלא רואה שם דברים שחושב שכדאי לעשותם בבית הכנסת שהוא יופי ונאה הרי זה בכלל האיסור הנ"ל, ועוד שנכנס בגדר של כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו' דהכונה שאפילו תרצו לעשות כן לה' כמעשיהם ולא לשם ע"ז ג"כ אסור, וע"ז וכיוצא בזה כתיב לא תעשון כן לה' אלקיכם ואפילו מצבת אבנים שהיתה חביבה לה' בימי האבות כיון שעשו אותה עכו"ם לע"ז שלהם מאס בה הקב"ה, ולכן יש כאן זולת האיסור הנאה של בית ע"ז שלהם יש עוד כמה וכמה איסורים וח"ו להסר דרך תפלתם וכ"ש ליכנס בהם ולומר שם תפילות שהם תפלות ולא תפילות והם חילול השם ברבים. וכבר הארכתי במקום אחר שאפי' בהחדרים שסביב התפלה שלהם אין ליכנס ואפילו לבחירות המדינה (עיין משנה הלכות ח"ו סי' קל"ט).

עוד יש להזהיר אותם שיש להם ראדיו או טעלעוויזיא בלע"ז שאסור להם לראות או לשמוע מה שמראים או מזמרים הזמירות שלהם לע"ז או מה שהכומר שלהם מדבר וכיוצא בו שהוא מסית ומדיח לע"ז שלהם והוא בכלל הלומד דבר אחד מן אמגושי שחייב מיתה ח"ו כמבואר בגמ' ובטוש"ע, ובפרט ביום ראשון והוא בכלל אבזרייהו דע"ז והרבה יש להזהיר בזה כי זה אינו בכלל חסידות אלא הלכות ממש, ולפעמים נוגע ח"ו עד לענין יהרג ואל יעבור כדין דשלשה מצות יהרוג ואל יעבור.

אלו דברי ידידות דושה"ט ושכ"ת וי"ר שיזכה לקבת התורה מתוך שמחה ויר"ש כאות נפשו ונפש ידידו המברכו בברכה הצלחה ולנ"ח ויזכה להיות ממזכי הרבים עדי יבא ינון ולו יקהת עמים בלב ונפש, מנשה הקטן".

עשה לך רב חלק ג סימן ד – מוסיקה האסורה בשמיעה

בתשובה דן הרב בעניין סוגי המוזיקה השונים המותרים והאסורים ע"פ התורה. וביחס לניגונים אף ללא מילים, שמקורם בכנסיות וטקסים דתיים של נוצרים, כתב שאסור לשומעם. עוד כתב שאומנם מעיקר הדין האיסור הוא דווקא מנגינה שמנגנים בה עכשיו לע"ז, אבל משום חומרת איסור ע"ז אם השומעים יודעים שזו היתה מוסיקה של כנסיה ראוי להתרחק:

"…ופשוט ביותר שמוסיקה כנסייתית עם מילים או בלעדיהן אסור לשמעה, כמבואר ברמ"א (או"ח סי' נ"ג סכ"ה בשם הכל בו), שליח צבור המרנן בשירי אלילים ממחין בידו שלא לעשות כן ואם אינו שומע מעבירים אותו. וכתב על זה במגן אברהם (שם ס"ק ל"א) כלומר בניגון שמנגנים בו לעבודה זרה (בשם ספר חסידים סימן רל"ח). והבאר היטב הוסיף בשם תשובות הב"ח (סימן קכ"ז) דווקא ניגון שמיוחד לבית ע"ז, ואין ספק שמוסיקה כנסייתית היא ניגון מיוחד לעבודה זרה, ומפשט לשון ההלכה הנ"ל נראה דוקא "שמנגנים בו" לעבודה זרה עתה, אבל לחומר איסור וחובת התרחקות מכל ספק וסרך עבודה זרה נראה שאם השומעים יודעים שזו היתה מיועדת להיות מוסיקה כנסייתית ראוי להתרחק ממנה, וביחוד אם ניכר הדבר בצליליה המיוחדים".

שו"ת בני בנים חלק ג' סי' לה – האזנה למוסיקה כנסייתית, ואיסור הזכרת שם ע"ז

מתיר לשמוע מוזיקה כנסייתית גם עם המילים כאשר אינו מבין אותן, אך רק באופן אקראי ברדיו או בתקליט וכד', אך לא בזמן שמנוגנת לע"ז ממש, או אפילו בקונצרט רגיל וכד' שבו מנגנים גם שירי דת נוצרים, ואפילו אם הנגנים הם יהודים ובודאי אינם מתכוונים לע"ז, הדבר אסור, משום ש"אפילו אם אינם מתכוונים לע"ז וכגון שהמקהלה היא של יהודים המזמרים מוסיקה כנסייתית בעוונותינו הרבים מכל מקום ההולך שם נותן כבוד והדר לע"ז". עוד כתב שאם משנה את המנגינה של הע"ז באופן משמעותי מותר, בתנאי שלא יבוא להרהר בע"ז:

"קבלתי שאלתך בקשר להאזנה למוסיקה כנסייתית, ולפני כמה חדשים הגיעה שאלה דומה מישראלית הנמצאת בלונדון. בארצות האל דיני עבודה זרה הם כאבן שאין לה הופכים ולכן אבואה בארוכה… (כאן מאריך במהות העבודה זרה וזרמי הנצרות השונים. לאחר מכן מאריך באיסורי "לא ישמע על פיך" וב"לא תחונם" ובאיזה גויים נאסר וכן בעניין ע"ז בשיתוף )…

י) ונבואה לשאלתך בדבר מוסיקה כנסייתית. בספר חסידים סימן רל"ח אסר לנגן לקב"ה מנגינות שמנגנים אותן בפני ע"ז, ובשו"ת הב"ח סוף סימן קכ"ז והושמט במקצת דפוסים כתב, אין אוסר אלא דוקא באותן הנגונים שהם מיוחדים לגויים מאחר שהוא חק לע"ז וכו' כמו מצבה שאסורה בכל מקום מפני שעשוה כנענים חוק לע"ז אבל אם אינן מיוחדים נראה דאין בזה איסור דבהא ודאי איכא למימר דלא גמרינן מנייהו עכ"ל. ואילו דברי הרמ"א באורח חיים סימן נ"ג סעיף כ"ג אינם ענין לזה אלא לשליח צבור שמנבל פיו בשירי ערב מחוץ לבית הכנסת כמו שכתב בדרכי משה ושירי ערב פי' שירי הישמעאלים כמו שכתב בארחות חיים הלכות תפילה סוף אות ע"ח בשם הרי"ף שיר הערב שקורין בשעראלערב עכ"ל והם שירי עגבים כמו שהביא בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סימן תת"ט, והנוסח הנכון ברמ"א הוא שירי עגבים ולא שירי נכרים. ועיין בברכי יוסף באורח חיים סימן תק"ס אות ו' שהר"ם די לונזאנו כתב שירות ותשבחות בלשון הקודש לפי מנגינות הישמעאלים, ולענ"ד שירי הגויים ואפילו שירי אהבה מותר להפכם לשירות ותשבחות על ידי שינוי המלים והלשון וכן עמא דבר מה שאין כן מנגינות המיוחדות לע"ז גרעו טפי, ורק שירי גויים אפילו אינם שירי עגבים ואפילו שירי-עם עבריים אסור לעשותם מנגינות לתפלה אם הצבור מכירים אותם ויהרהרו במלות החול בשעת התפלה.

ואם שינה מנגינה של ע"ז עד שאינה אותה מנגינה אף על פי שדומה לה קצת נראה שגם הב"ח יודה ובתנאי שלא יבואו להרהר בע"ז, ומה שאסר נגונים שהם מיוחדים לע"ז היינו סוג של מוסיקה שכולה כנסייתית כמו הלחן הגרגורי.

והנה בשו"ת כרך של רומי סימן א'… (כאן מאריך בדברי הכרך של רומי ודן בדבריו ודוחה אותם)…

ועוד בשו"ת כרך של רומי בדף ד' עמוד א' העיד שבהיותו בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים סמירנ"א ראה מגדולי החכמים שהיו הולכים בכנסיות הנוצרים מאחרי הפרגוד בימי חגם להתלמד מהם אותו הקול המוכנע המשבר הלב והיו מסדרים מאותם הקולות קדישים וקדושות דבר פלא עכ"ל, ותמהו על זה בשו"ת יביע אומר חלק ב' חלק יורה דעה סימן י"א אות ז' ועשה לך רב חלק ב' סימן ד' הלא אסור לקרב אל פתח ביתה, ברם לא נתפרש מהו אחרי הפרגוד. ומה שהקשיבו לקולות ע"ז, יש לומר כיון שבקשו ללמוד צורת ההרמוניה לצורך התפילות הוי כלהבין ולהורות שמותר ודייק שכתב שרק גדולי החכמים הלכו שם ולא פשוטי העם, והקשבה לשירי עובדיה אינה דומה להסתכלות בע"ז עצמה שאסור אף אם כוונתו רק להתבונן באופן עשייתה כמו שנראה בספר המצות לא תעשה י' עיי"ש. וממה שהיו מסדרים מאותם הקולות דבר פלא משמע שלא חיקו המנגינות עצמן אלא שינו והרכיבו דבר חדש ובאופן זה אינו אסור משום נגוני ע"ז.

ואולם לשמוע מוסיקה של ע"ז לשם הנאה בוודאי אסור, לא בלבד בתוך כנסייה ששם אסור ללכת גם לשמוע קונצרט של מוסיקה קלאסית אלא אפילו באולם קונצרטים כל שהמקהלה היא של כנסייה שאז הזמרים מתכוונים לע"ז. ואפילו אם אינם מתכוונים לע"ז וכגון שהמקהלה היא של יהודים המזמרים מוסיקה כנסייתית בעוונותינו הרבים מכל מקום ההולך שם נותן כבוד והדר לע"ז. ואם מכירים שם שהוא יהודי שומר מצוות הוי חילול השם. ואם מבין את הלשון אסור גם מצד האזנה לדברי ע"ז ומינות ולכן אין ללכת לקונצרט של מוסיקה גוספע"ל. וההולך לשמוע יצירת המשיח של הנדל אף על פי שהיא לא נכתבה לצורך תפילתם מכל מקום נותן כבוד והדר למשיחם, וכל שכן אם הקהל עומד על רגליו בפרק האחרון לפי המנהג שייסד מלך אנגליה, וגם הלא מבין את הלשון שהוא באנגלית. ובכל מה שאסור מצד תוכנו אין הבדל בין זמרים בליווי כלי שיר לבין זמרים בלבד.

יא) ומיהו לשמוע מוסיקה כנסייתית באקראי דרך הרדיו או על ידי תקליט נראה שמותר אם אינו מבין הלשון כיון שאין כאן אלא שמיעת קול הברה וכמו שהסכימו האחרונים שאינו יוצא ידי קריאת המגילה וכו' על ידי הרדיו. ורבים כתבו שקול אשה ברדיו אינו קול אשה וכן דעת הגמו"ז זצלה"ה, ורק אם מגרה יצר הרע בנפשיה אסור כמו בכל דבר ואינו תלוי בקול אשה וכן יש לאסור לשמוע זמר אשה גופא אפילו אינו מגרה יצר הרע בנפשיה כיון שנזכר בתלמוד.

ובשו"ת אגרות משה שם סימן נ"ו אסר לשמוע נגוני ע"ז אפילו על ידי רדיו או תקליט והביא ממסכת חגיגה דף ט"ו עמוד ב' ששאלו למה אלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה ותרצו זמר יווני לא פסק מפומיה עכ"ל ופרש מהרש"א שהיתה מינות בזמר עצמו, ומשם הוכיח בשו"ת אגרות משה שיש איסור גדול בשירה כזאת שאפשר לבוא ממנה לידי מינות והרבה לתמוה על רש"י שפרש שהיה לאלישע בן אבויה להניח מלזמר משום חורבן הבית כדכתיב (ישעיה כד) בשיר לא ישתו יין עכ"ל ועיין במסכת גיטין דף ז' עמוד א' כי אטו בשביל זמר אחרי החורבן שהוא איסור דרבנן יצא לתרבות רעה עיי"ש. ולע"ד הנה גם רבנו אברהם מן ההר במסכת חגיגה שם כתב כפרש"י וכן הרא"ש במסכת מועד קטן פרק ג' סימן י"א כתב שאלישע בן אבויה היה מתעסק בספרי מינין ושותה במיני זמר עכ"ל והיינו פרש"י שהיה מזמר על היין, ובאמת פרש"י מוכרח לפי גרסתו בגמרא זמר יווני לא פסק מביתו עכ"ל ולא גרס מפומיה וגם באר טעמו שלא משום עונש על הזמר יצא לתרבות רעה שהרי בלאו הכי היה קורא בספרי מינות, אלא שכיון שהיה עוסק בתורה היתה תורתו צריכה להגן עליו אלמלא הזמר. ואמנם גם לפי הגרסה לא פסק מפומיה עכ"ל, ולפי פרוש המהרש"א שונה אלישע בן אבויה כיון שהיה בעצמו מזמר וגרוע משמיעה, וגם לא פסק מפומיה שהיה עושה כן תדיר ולא באקראי, וגם פשיטא שהיה מבין מה ששר דאם לא כן מאי מינות משכא שייך בזה.

ולכן לשמוע מעל הרדיו וכו' באקראי מוסיקה כנסייתית שאינו מבין לשונה נראה לענ"ד שמותר, ובתנאי שאין בלבו טינא כלל. יהודה הרצל הנקין".

שו"ת הרב הראשי (הגר"מ אליהו) תשנ-תשנג, סי' ד' – שירה של יצירות מתפילות נוצריות

"שאלה – אני מורה בבית הספר למוזיקה… אצלנו לומדים ומתאמנים ילדים במקהלת… בתוכנית הלימודים וההופעות של המקהלה כלולות בין השאר יצירות מתפילות נוצריות, עובדה זו גורמת לילדים לשיר יצירות אלו, גם ללא שאילת רשות מהורי הילדים. הייתי מודה לכבוד הרב אם אוכל לקבל פסק הלכה בעניין זה…

תשובה – קבלתי את מכתבך מיום ו' בתשרי תש"ן הרצוף בזה, ובו שאלת אם מותר לילדים לשיר יצירות מתפילות נוצריות, וכן אם מותר להם לשיר יצירות אלו ללא שאלת ההורים.

עיין רמב"ם בתשובותיו ב"פאר הדור". וראה במעשה רוקח לרמב"ם הלכות תפילה, ששירים אלה אסורים בהחלט, אפילו אם זה נעשה בהסכמת ההורים. ומצוה לפרסם דבר זה, ולמנוע מגדולים וכ"ש מקטנים, שעוד צריכים חינוך מלשיר יצירות מתפילות נוצריות.

יה"ר שתזכה לברכה ולהצלחה ברוחניות ובגשמיות, אכי"ר.".

אבני ישפה א יו"ד סימן קנג ענף ה' – לשמוע מנגינות של עבודה זרה

כתב שכאשר הניגון מתבצע לעבודה זרה וודאי שאסור לשמוע (גם כשזה בלי המילים), כמו כן גם כאשר אינו מתבצע כעת לע"ז אך שומע את הניגון עם המילים שלו שיש בהם שמות של ע"ז הדבר אסור (משום 'לא ישמע על פיך'). עוד כתב שכאשר מנגנן ניגון שמקורו בע"ז ללא מילותיו, אין בזה איסור מדינא אך זה לא ראוי:

"כתוב בס' חסידים ומובא בגליון של בית לחם יהודה שו"ע יו"ד סוף סי' קמ"ב וז"ל: מי שיש לו בן קטן לא ירננו לו שירים של עבודת כוכבים עכ"ל. וקשה מאי החידוש ששמע הבית לחם יהודה בספר חסידים, והרי כבר כתב השו"ע שם בשם רבינו ירוחם שאסור לשמוע כלי שיר של אלילים, וא"כ איסורו הוא לכל אדם, ומה ראה ספר חסידים להזכיר דוקא בן קטן? וי"ל דכוונת השו"ע הוא בזמן שממש מנגנים לע"ז דאז אסור לשמוע, אבל אם הוא ינגן אותה מנגינה שלא לשם ע"ז אלא לתענוג בעלמא א"כ בזה אין איסור מדינא, ועל זה כתב ס' חסידים שיזהר מזה כדי שלא יחדור לנפש הילד, שלא ישפיע עליו לרעה. ונראה דה"ה שגם לעצמו לא ינגן כדי שינצל מהשפעת הניגון, והזהיר במיוחד להשגיח על קטן דבצעירות ההשפעה גדולה יותר.

ובשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' נ"ו כתב שהמזמר שירים של ע"ז עובר על הזכרת שם אלילים שאסור בלאו דלא ישמע על פיך שאסור אף לצורך, כדאיתא בשו"ע יו"ד סי' קמ"ז סע' א' ע"כ. אמנם ממה שהבאנו לעיל בשם ס' חסידים נראה שאין בזה איסור של תורה שאם לא כן היה כותב הס' חסידים שהוא אסור לכל אדם מחמת לאו, ועוד הוכיח האג"מ מגמ' חגיגה ט"ו שאחר יצא לתרבות רעה משום שלא פסק מפומיה זמר יוני, ופירש המהרש"א שהוא זמר של עכו"ם, וא"כ מוכח שהוא איסור גדול ע"כ. אמנם אין מכאן הוכחה שיש כאן לאו של לא ישמע על פיך במזמר מנגינה של עכו"ם.

ובפרט למה שהבאנו לעיל בשם שו"ת חוות יאיר דף ג' שכתב שאין בהזכרת שמו של אותו האיש משום לא ישמע על פיך, ואמר על זה כמה טעמים נכונים, וא"כ בהני זמירות של העכו"ם בעניני משיחם אין כאן איסור של הזכרת שם אלילים, במה שמזכירים את שמו. ואם אנו מזכירים את דרך העבודה של האלילים לא מצאנו שיש בזה ענין של לא ישמע על פיך.

אמנם באמת אעפ"י שהוכחנו שצ"ע אם יש בזה איסור תורה, אבל פשיטא שאין לעשות כן, והיינו בין לזמר או לשמוע הניגונים שהם מנגנים בבתי ע"ז. ואיסורו נכלל במה שכתב הס' חסידים הנ"ל שהשפעתו על נפש השומע ודי למבין. וגם זה איירי שלא מנגנים לשם ע"ז רק לזמרא בעלמא, ע' אג"מ יו"ד ח"ב סי' קי"א שאם מזמרים לכבוד ע"ז יש בזה לאו, דלא גרע ממנשק ע"ז.

וגם כל זה איירי שאין בזמר של ע"ז מילים שיש בהם שמות ע"ז, שאז שייך לא ישמע על פיך, וכמבואר בשו"ע יו"ד סי' קמ"ז סע' א'".

שאילת שלמה חלק ד יו"ד סי' קסה – האזנה למוסיקה כנסייתית

"שאלה:

באולפנא שלנו יש מגמה מוסיקלית המכשירה בנות לקראת בחינת בגרות במוסיקה ברמה של 5 עד 9 יחידות לימוד. דבר זה מצריך ידע, הבנה, ניתוח וניסיון בכל מכמני המוסיקה. בתוכנית הלימודים נכללת מוסיקה שחוברה על ידי מלחינים שונים במסגרת דתית נוצרית לצורכי הכנסייה, מרבית המוסיקה במשך תקופת ימי הביניים חוברה לצרכים דתיים, האם ניתן להקשיב ללמוד ולנתח מוסיקה זו בניתוק מוחלט מהטקסט? הטקסט כלל לא יילמד ולא יוזכר במסגרת זו. לימוד זה נעשה אך ורק על מנת לקבל היבטים כלליים על התקופה הנ"ל, החשובים לתלמידות כדי להבין את מכלול התפתחות המוסיקה, ולא לשם הנאה לשמה בשמיעת המוסיקה.

תשובה:

1) מוסיקה כנסייתית – ע"ז לכל דבר:

ודאי שלכתחילה היה צריך להתרחק כמטחווי קשת מכל מה שנוגע לנצרות שהיא עבודה זרה – הרחק ממנה דרכיך, אך יש כאן אילוץ כי בלי זה הבנות לא תוכלנה להתייצב לבגרות. אנו גם מעוניינים שבנות יראות שמים תתפוסנה את מקומן הראוי להן בלימוד מוסיקה. לכן, ראוי לחפש דרכי היתר. כמובן, אם זה אסור לחלוטין, אין עצה ואין חכמה ואין תבונה כנגד ד'. אך אם יש דרכי היתר, יש מקום לסמוך עליהן, לצורך גדול זה.

ברור שהנצרות היא עבודה זרה, כמו שכתב הרמב"ם כמה פעמים. אמנם יש שלמדו מן התוספות שאינה עבודה זרה, כי בני נח לא הוזהרו על השיתוף, ואם הם מאמינים בבורא שמים ועוד, אין זה נחשב עבורם עבודה זרה. אך אין זה נוגע לענייננו. כל הדיון הוא האם עבור גוי הנצרות היא עבודה זרה. אבל לנו היא ודאי עבודה זרה. גם אם הם מאמינים בבורא שמים וארץ, הרי הם מאמינים באל אחד, באדם שעשאוהו אל. עבורנו זוהי עבודה זרה לכל דבר, והרי אסור לנו ליהנות מעבודה זרה, ואפילו לשמוע מוסיקה של עבודה זרה. זוהי גמרא מפורשת שאם מנגנים לעבודה זרה קיים איסור לשמוע זאת. אמנם, זהו איסור מדרבנן, שכן מדאורייתא קול מראה וריח אין בהם מעילה, אך הגמרא אומרת שם שיש בכך איסור דרבנן (פסחים כו א).

אמנם האיסור הוא רק כששומעים קול נגינה הבוקע מתוך הכנסייה, ואילו אנו דנים בהקשבה ליצירות מוסיקליות שמנגנים אותן לא במסגרת פולחן של עבודה זרה, אלא בקונצרט וכדומה, ובזה לא מצאנו איסור מפורש.

2) קליטת מוסיקה נוצרית שאינה בשימוש דתי למטרות אחרות:

אמנם רבי יהודה החסיד כתב: "לא ילמד אדם לגַּלָח [כומר נוצרי] אותיות: ולא ינגן לפניו זמר נעים, פן ינגן הגָּלָח לעבודה זרה שלו אותו ניגון. וכל שמנגנים בפני עבודה זרה, לא יעשה אותו ניגון לקדוש ברוך הוא" (ספר חסידים רלח, מובא במגן אברהם נג, לא). משמע מדבריו שהאיסור הוא דווקא לקלוט מנגינות של עבודה זרה לחזנות, שזה כמו להכניס טומאה אל מקום קדושה, אך רבי יהודה החסיד לא אסר לשמוע מנגינות של עבודה זרה למטרה של חולין.

ב'מחצית השקל' (או"ח נג לא) הזכיר בנדוננו את תשובת הב"ח הסובר אף הוא כבעל 'ספר חסידים', אך מחלק: "מה שמזמרים בבית הכנסת בניגונים שמזמרים בהם בבית תפילתם, נראה שאין איסור אלא דווקא באותם ניגונים המיוחדים לעבודה זרה, מאחר שהוא חוק קבוע לעבודה זרה, כמו מצבה שאסורה גם לקדוש ברוך הוא, מפני שעשאוה גויים חוק לעבודה זרה וכו'. אבל אם אינם ניגונים מיוחדים לעבודה זרה, נראה שאין בזה איסור, דבהאי איכא למימר לא מיניה גמרינן כמש"כ בסנהדרין נו ב" (שו"ת הב"ח הישנות סי' קכז).

במנגינה עצמה אין פסול, כמו שבמצבה אין פסול, שהרי האבות השתמשו בה לעבודת ד', אך כיוון שהגויים הלכו בדרך זו, היא נאסרה. היא היתה אהובה אצל האבות והיא שנואה אצל הבנים. כך במנגינה עצמה אין פסול, אך כיוון שהשתמשו בה לעבודה זרה, היא נאסרה. אכן, כל עוד המנגינה היא לצורך בלעדי של עבודה זרה, השוואתה למצבה קיימת, אך אם יש למנגינה שימושים אחרים, נראה שהיא מותרת.

אנו דנים על מנגינות ישנות מימי הביניים, או יצירות של יוהאן סבסטיאן באך, שיש להן שימושים אחרים. למנגינות אלו מקשיבים סתם לשם הנאה תרבותית. רוב המאזינים כלל אינם יודעים שהן הולחנו למטרה דתית. יתר על כן, הן כבר אינן משמשות ברובן במוסיקה הכנסייתית. לכן יתכן שהב"ח יסכים להשתמש במוסיקה זאת אף לחזנות, בכך יש לעיין, אבל מכל מקום סתם לשמוע לשם הנאה או לימוד, גם הב"ח לא אסר, אלא בבית הכנסת לעבודת הקודש, אך במסגרת אחרת לא מצאנו איסור. כל זאת, כמובן, כשהמנגינה מנוגנת בלי המילים, וכל הלימוד נעשה בלי להזכיר אף במילה אחת ענייני דת נוצריים.

אמנם נראה שהב"ח אוסר מנגינות של נוצרים מצד חוקות הגויים. לכן הוא מחלק בין שימוש לעבודה זרה בלבד לבין שימוש לכאן ולכאן. אם כך, היה צריך להיות אסור גם שלא במסגרת בית הכנסת, שהרי חוקות הגויים הוא איסור כללי. אלא שאם אותן מנגינות חדלו כלל להיות בשימוש בכנסייה, אין בהן איסור של חוקות הגויים. שהרי בדין זה של איסור חוקות הגויים אנו הולכים על פי המציאות המשתנה. עכשיו מנגינות אלה אינן בשימוש בכנסיות, ולפחות אינן ייחודיות לכנסיות, לכן הב"ח יסכים שמותר לשמוע אותן. כמובן בלי מילים ובלי נופך של נצרות.

הגר"ע יוסף מביא בתשובתו את דברי 'ספר חסידים' והב"ח, ומעיר עליהם שהואיל ולפי פוסקים רבים מותר להפוך כנסייה לבית כנסת, אם כן הוא הדין שמותר להפוך מנגינה כנסייתית למנגינה של בית כנסת. הוא מביא משו"ת 'שואל ומשיב' שמותר, ואדרבה יתכן שמצווה וקידוש שם שמים יש בזה להוציא מרשות סטרא אחרא ולהעביר לקדושה (מהדו"ק ח"ג סי' עב). מוסיף על כך הג"ר עובדיה יוסף: "וכל שכן מנגינה בעלמא, שאין בה ממשות, ואע"פ שאמרו בפסחים כו א דהא דקול מראה – וריח אין בהם משום מעילה, מכל מקום איסורא מיהא איכא היינו באותו הקול איסור עצמו, אבל בהעברת המנגינה בלבד לדברי קדושה פנים חדשות באו לכאן, ואין שום איסור בדבר כשהש"ץ עשה זאת מתוך כוונה טהורה לשבח ולזמר להשי"ת הבוחר בשירי זמרה" (יביע אומר ח"ו או"ח ז איג). אמנם הוא אינו מכריע להתיר הלכה למעשה, שהרי אין זה הנושא העיקרי של תשובתו. על כל פנים משמע מדבריו שדברי 'ספר חסידים' והב"ח אינם מוכרחים, ואפשר להפוך מנגינה של עבודה זרה למנגינה של קדושה, ובייחוד מפני שאינה חפץ של עבודה זרה ממש.

3) …(כאן מביא את דברי הכרך של רומי ואת החולקים עליו)… כמובן, למסקנה לא נלך אחרי דעתו של בעל 'כרך של רומי', שנדחתה על ידי פוסקים רבים. גם הג"ר חיים דוד הלוי כתב שזו דעת יחיד (עשה לך רב ח"ג סי' ד"ה). אך ענייננו אינו הכנסת מנגינות עכשוויות של הכנסייה לתוך בית הכנסת, אלא שמיעה לצורכי חול של מנגינות ישנות, שכבר אינן משמשות לעבודה זרה. אמנם הגרח"ד הלוי אסר גם זאת. לדבריו, "פשוט ביותר שמוסיקה כנסייתית עם מילים או בלעדיהן אסור לשמעה", מקורו מ'ספר חסידים' ומהב"ח, אך הוא עצמו מודה: "מפשט לשון ההלכה הנ"ל נראה דווקא 'שמנגנים בו' לעבודה זרה עתה", בכל זאת הוא אוסר "לחומר איסור וחובת התרחקות מכל ספק וסרך עבודה זרה, נראה שאם השומעים יודעים שזו היתה מיועדת להיות מוסיקה כנסייתית ראוי להתרחק ממנה, ובייחוד אם ניכר הדבר בצליליה המיוחדים" (שם).

בוודאי צודק הוא שראוי להתרחק כמה שאפשר מעבודה זרה, "והרחק מן הכיעור ומן הדומה לו", על כל פנים הוא לא כתב בלשון "איסור", אלא בלשון "ראוי", כלומר חומרה ומידת חסידות. זהו חשבונו של כל אחד, אם רוצה הוא להחמיר בזה. המיקל יש לו על מה לסמוך, והמחמיר תבוא עליו ברכה. בנידוננו, שיש אילוץ עבור בחינות הבגרות, וכדי להוציא מתוכנו בנות שתוכלנה ללמד מוסיקה או אפילו להלחין – בוודאי שאין חובה להחמיר.

4) החמרת הגר"מ פיינשטיין במוסיקה שאינה נשמעת עוד בכנסייה:

אך גם הגר"מ פיינשטיין אסר באופן מוחלט: "הנה הניגונים שמזמרים הנוצרים בבית תפילתם, ודאי אסור לשומעם, אף על ידי הרדיו ואף על ידי פונוגרף [פטיפון]. ולא רק הניגונים שמזמרים עתה, אלא אף אפילו מה שהיו מזמרים מכבר אע"פ שהפסיקו עתה לזמר באותן הניגונים אסור. וגם הניגון שחיבר איזה נוצרי ניגון על פסוק מתהילים על הלשון שהעתיקו [תרגמו] אסור, כי סתם הניגונים שמחברין הנוצרין לפסוקי תהילים הוא לזמר לתפלותיהן, שזה אסור. ואם הוא מכיר שלא היתה כוונת מחבר הניגון לזמר לעבודתם, אלא לזמר בעלמא להנאת זמרה, אף שמחבר הזמר הוא נוצרי ועכו"ם – אין בזה איסור, אבל סתמא יש להחזיק שהוא לעבודתם, ואסור. ואף לפרנסה אסור" (אגרות משה יו"ד ח"ב סי' נו). אם כן, לדעתו אף מוסיקה כנסייתית ישָנה עומדת באיסורה.

הגר"מ פינשטיין לא הביא מקור לדבריו, אלא מה שהגמרא מספרת על אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה משום שזמר יווני לא פסק מפיו (חגיגה טו ב). רש"י הסביר שהדבר אסור משום שאסור לזמר אחר החורבן. הגרמ"פ תמה על דברי רש"י: וכי בגלל איסור דרבנן כזה יצא לתרבות רעה?! ולא עוד אלא שזמר אינו אסור לגמרי אחרי חורבן הבית, אלא בתנאים מסויימים, וסתם זמר מפיו אינו בהחלט אסור; וגם אין זה שייך למינות. לכן הוא מפרש כמהרש"א, שהיה אלישע בן אבויה שר זמר של עבודה זרה, וזה מה שהוביל אותו למינות. הגרמ"פ מסיק: "ואם כן חזינן, דהוא איסור גדול שאפשר שיביא ח"ו לידי מינות" (שם).

אך דבריו אינם מוכרחים, כי אי אפשר לבנות הלכה מחודשת על פי פירוש של המהרש"א בחלק אגדה, בייחוד כאשר הוא חולק על רש"י. בוודאי רשאים אנו לילך על פי פירוש רש"י בסוגיא, שזה היה משום זלזול בחורבן. לפי זה נשמט כל יסוד ההוכחה של הגרמ"פ.

אמנם הוא מוסיף: "וגם יש ממילא גם איסור הזכרת שם אלילים, שאסור בלאו הכי, ד'לא ישמע על פיך', שאסור אף לצורך כדאיתא בשו"ע יו"ד קמז א" (שם). אם מנגנים מוסיקה כנסייתית, הרי בזה ממילא מזכירים את הנצרות, וזה אסור, כמו שאסור לומר לחברו להמתין על יד כנסייה מסוימת. אולם מסיבה זו הזכרנו לעיל שכאשר שומעים את המוסיקה הזאת אין להזכיר שהיא של נוצרים, ושהיא הולחנה עבור עבודה זרה, יש לומר סתם, שזו מוסיקה של תקופה מסוימת, ולנתח את הצד המוסיקלי לבדו בלי הקשרים עם הפולחן הנוצרי, אפיונו וצרכיו.

לגופו של עניין, נראה יותר ללכת על פי פירוש רש"י מאשר על פי המהרש"א, בייחוד שהגרמ"פ החמיר עוד יותר מהמהרש"א, כי המהרש"א מדבר על מנגינה של עבודה זרה שעדיין היתה נהוגה בזמנו, ואילו הגרמ"פ חידש להחמיר על פיו גם במנגינה שכבר פסקה, והלא יתכן שהמהרש"א יתיר בימינו מנגינה שכבר אינה משמשת בכנסייה.

בכלל, יש לומר שכבר נשכח מהכל שזו מנגינה של עבודה זרה במקורה. בדומה לזה כתב הגר"ע יוסף ביחס לשירי קודש שנוסדו על לחן של שירי עגבים, להתיר כאשר ברבות הימים נשכחו המילים של עגבים ונשארו במקומם שירי הקודש, וכבר יצאו מרשות הסטרא אחרא ועברו לסטרא דקדושה, (שו"ת יחוה דעת ח"ב עמ' כו). כך גם כל היצירות האלה יצאו מתחום הנצרות ועברו לרשות התרבות הכללית.

5) סיכום:

בסיכום יש לנו כמה סיבות להקל:

א. שו"ת 'כרך של רומי' מתיר להשתמש לתפילה במנגינות של עבודה זרה, מפני שבמנגינה עצמה אין פסול. אמנם זוהי דעת יחיד, אך הוא מעיד שכך נהגו.

ב. גם הב"ח שאוסר את הנ"ל, מתיר אם זו מנגינה שאינה ייחודית לעבודה זרה, אלא משמשת גם לדבר אחר, שאז אין בה משום חוקות הגויים. יש לומר שהוא הדין במנגינה ישנה שכבר נשכח מקורה ונבלעה בתרבות הכללית.

ג. הג"ר עובדיה יוסף כותב, שכשם שאפשר להפוך בית עבודה זרה לבית כנסת, כך אפשר להפוך מנגינה של עבודה זרה למנגינה של קודש. קל וחומר הוא כשמדובר בהעברה בעלמא, ולא בחפץ של עבודה זרה.

ד. כל הדיון הוא לגבי הכנסת המנגינות במקום של קודש, אך קל יותר הדבר לגבי שימוש חול.

לכן, אם כי לכתחילה יש להתרחק כרחוק מזרח ממערב מכל מה שנוגע לעבודה זרה או נגע לעבודה זרה, אך במקום אילוץ, כגון בחינות בגרות, אפשר להקל. זאת בתנאי שתהיה מנגינה בלי מילים, ולא יוזכרו מילה וחצי מילה ביחס לנצרות, אלא יעסקו רק בניתוח המוסיקלי וההיסטורי".

דבר חברון יו"ד ב, סימן קעו – מוזיקה דתית של נוצרים

כתב שמעיקר הדין מותר לנגן מוזיקה נוצרית שמקורה בטקס דתי, ובלבד שיהיה בלי המילים. אך הוסיף שהדבר אינו רצוי כלל. וביאר שכל איסור ההנאה הוא דווקא בזמן שהמנגינה מושמעת בפועל לעבודה זרה:

"שאלה: אני סטודנטית למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית בהר הצופים במסגרת הלימוד אנו נדרשים ללמוד מיסות נוצריות, הדבר כולל שמיעת המיסה הבנת הכתוב ויכולת לזמזם אותה בע"פ, האם יש בכך בעיה הלכתית או אמונית? והאם הבעיה קיימת גם כשזה לצורך לימוד?

תשובה: לימוד מנגינה של מיסות אינו בכלל עבודה זרה ממש, למעשה הדבר מותר, אבל אינו רצוי כלל. בשולחן ערוך (יו"ד סימן קמב סעיף טו) כתב: "אסור לשמוע כלי שיר של עבודת כוכבים או להסתכל בנוי עבודת כוכבים כיוון שנהנה בראייה, ומיהו דבר שאין מתכוון מותר'.

כאן (בנידון השאלה. א"ב) מדובר במנגינות שנכתבו עבור אירועים הקשורים בפולחן, אך כעת הן מושמעות לשם הנאה מהן, והשו"ע אסר מנגינות שבפועל מנוגנות בזמן הפולחן. אמנם את לימוד מילות המיסה יש לאסור, כיוון שהן חלק ממשי יותר של העבודה זרה.

סיכום: מותר (אך לא רצוי) ללמוד מנגינות של מיסות נוצריות, אך אסור ללמוד את מילות המיסה.

החותם לכבוד התורה דוב ליאור".

שו"ת אורחותיך למדני (ח"ז יו"ד סי' קמג) – שירי פסוקים מהתנ"ך מזמר עובד ע"ז, ובדין רדיו וקלטת

כתב ע"פ הכלל שאין דרך העכו"ם לכוין לע"ז כשמזכירים שם שמים, שאם מזמר פסוק עם שם השם (המיוחד) מותר לשמוע כי מסתמא אינו מתכווין לע"ז, אך אם זה פסוק שיש בו שאר שמות (אלוהים וכד') או פסוק שבח שאין בו שם שמים, אסור לשמוע שמא מכוון בדבריו לע"ז.

עוד כתב שכל האיסור הוא דווקא כששומע ממש מפיו של העובד ע"ז, אבל אם שומע בקלטת או ברדיו אין בדבר איסור אפילו אם הזמר כיוון לע"ז, משום שקול הזמר השתנה לזרם חשמל והוי כקול חדש "ואין כוונת המשורר לע"ז שייכת בקול חדש זה":

"…ועכשיו יש לדון אם המשורר הוא בוחר בדת אחרת שהיא בכלל ע"ז. כתב מרן בי"ד סי' קמב טו, "אסור לשמוע כלי שיר של אלילים או להסתכל בנוי אלילים כיון שנהנה בראייה". הרי שאסור ליהנות משיר אם המשורר כיון אותו שיר לע"ז. וגם מצינו שכתב הרמ"א בא"ח רטו ב, "ועונין אמן אחר עכו"ם אם שמע כל הברכה מפיו". ופירש המ"ב שם בס"ק יב, "שאין דרך העובדי גילולים לכוין לעבודת גילולים כשמזכיר השם, ונראה דה"ה במי ששמע מאחד שהמיר דתו לע"ג", ע"ש…

ולפי זה יש לדון במשורר עובד ע"ז אם הוא שר פסוק מהתנ"ך שיש בו השם, י"ל שמותר לשמוע אותו שיר כיון שאין דרך לעו"ג לכוין לע"ג כשהוא מזכיר השם, אבל אם הוא שר פסוק של שבח שאין בו השם אז יש לחוש שמא הוא כיון ליתן שבח לע"ז שלו. וגם נראה שרק בשם המיוחד יש להתיר, אבל בשמות אחרים עדיין יש לחוש שכיון לע"ז, ולכן בפסוק "זה קלי ואנוהו", אולי הוא כיון לע"ז שלו, משא"כ אם הוא אומר "הודו לה' כי טוב", שכאן יש שם המיוחד ואין דרך ליתן שבח לע"ז בשם המיוחד.

אלא י"ל שכל זה כשהוא שומע השיר מפיו העובד ע"ז, אבל אם הוא שומע השיר בקלטת וכדומה י"ל שכבר פרחה כוונת המשורר, ולא נשאר שייכות בין המשורר והשיר, והשיר בקלטת הוא רק כשיר של "קוף בעלמא" ואין בו איסור. ועיין בנודע ביהודה מה"ת סי' ק"פ, וז"ל "ואני אומר שיפה כיון הט"ז, שזה ברור שאף אם המושל שתיקן מטבע זו היה לבו לשמים, ואף אם גם האמין שחקק צורת המטבע על החותם היה כוונתו לשמים, מ"מ זה המכה בקורנס שהחותם יוטבע על המטבע זה עושה מעשה קוף בעלמא, ואין לו שום כוונה, ועיקר האותיות שנטבעים על הכסף הוא ע"י זה" ע"ש. הרי אף בנד"ד "אין לו שום כוונה" בשיר בקלטת, וזה בכלל "מעשה קוף בעלמא".

וכן אף בשידור חי ברדיו וכדומה י"ל כן, שהרי קול האיש נשתנה לזרם חשמל ושוב הוא חוזר וניעור כקול חדש, וי"ל שאין זה כקול האיש עצמו אלא פנים חדשות באו לכאן, ואין כוונת המשורר לע"ז שייכת בקול חדש זה. וכבר האריכו האחרונים בדין שמיעת מקרא מגילה בשידור חי ברדיו, או במיקרופון. וכן לגבי כוונת לשמה בטוית ציצית או אפיית מצה ע"י מכונה, האריכו האחרונים לבאר אם שייכת כוונת לשמה באלו.

ולענ"ד נראה שאין הקול היוצא מקלטת או משידור חי בכלל כוונה לע"ז, ולכן הוא רק כשומע שיר מקוף שאין בו כוונה כלל, ואין לאסור".

אוהל יעקב[1] סי' קמב, סעיף טז

"אסור לשמוע כלי שיר של עבודת כוכבים או להסתכל בנוי עבודת כוכבים, כיוון שנהנה בראייה, ולכן אסור לשמוע את השירים שמנגנים בכנסיה וכדו' אפילו אם הדליקו אותם על ידי מכשיר וכד'".

אהלי שם חלק ד' (הרב מיכאל פרץ) על שו"ע יו"ד סי' קמב, אות טו

"בשולחן ערוך (סימן קמב, סעיף טו) כתב, אסור לשמוע קול שיר של אלילים ע"כ. וכתב באגרות משה (יורה דעה, חלק ב, סימן נו), הניגונים שמזמרים הנוצרים בבית תיפלתם, ודאי אסור לשמעם, אף על ידי הרדיו, או על ידי מכשיר חשמלי אחר, כטייפ, ולא רק הניגונים שמזמרים עתה, אלא אפילו מה שהיו מזמרם מכבר, אף על פי שהפסיקו לזמר באותם הניגונים, אסור, וגם הניגון שחיבר איזה נוצרי ניגון על פרק מתהלים, על הלשון שהעתיקו, אסור, כי סתם הניגונים שמחברים הנוצרים לפסוקי תהלים, הוא לזמר תפלותיהן, שזה אסור.

ומקורו מחגיגה (טו, א), שאחר יצא לתרבות רעה, משום שזמר יוני לא פסק מפומיה. ולהמהרש"א, הזמר היה של עכו"ם, דאיסור זה מאיסורי עבודה זרה ששייך למינות, וא"כ חזינן שהוא איסור גדול, שאפשר שיביא ח"ו לידי מינות, וגם יש בזה הזכרת שם אלילים, שאסור בלאו ד'לא ישמע על פיך', כדאיתא בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קמז, סעיף א).

וצ"ע מנין המקור לאסור את הניגון והלחן כשהוא ללא המילים שלהם? ואחר שיצא לתרבות רעה, י"ל שהיו לו ספרי מינות, ושירי מינות, המילים עצמם, אבל מנין לאסור את הלחן והניגון? והרי כאשר ישירו שיר קודש בלחן נוצרים, מי יזכור שהמקור הוא נוצרי, ולא יזכר שמו, אלא רק הלחן יזכרו.

ואמנם רבי יהודה החסיד בספר חסידים (סימן תשסח) כתב, מי שקולו נעים, יזהר שלא יזמר ניגוני נכרים, כי עבירה היא, ולא ניתן לו קול נעים אלא לשבח לבורא יתברך, ולא לעבירה. ע"כ. ובספר יחוה דעת (חלק ב, סימן ה), הביא ספר מעשה רוקח (חלכות תפילה, יא), שכוונתו כשהשיר קודש, והניגון והלחן של נוכרים. מכל מקום בספר ברכי יוסף (סימן תקס) כתב, שהגאון בעל שתי ידות (דף קמב) כתב, שהוא עצמו חיבר שירים ע"פ לחן של הערבים. אמנם נראה כיון שהערבים לאו עובדי ע"ז הם, אין ראיה מהם. ושמא ספר חסידים דיבר אודות לחנים וניגונים של נוצרים, שהם עובדי ע"ז. ואין ראיה מזה לזה. וע"כ כל הראיות שהביא שם בספר יחוה דעת לא שייכים לנידון דידן.

אבל משו"ת כרך של רומי (סימן א), הוא ראיה, שכתב שנהגו בא"י לנגן התפילות ע"פ לחן של של ניגוני ערבים. ובטורקיה ע"פ מנגינות טורקיה. ובאדום ע"פ המנגינות שבארצותם. ובאדום הרי נוצרים הם עובדי ע"ז. וע"כ נראה שיש מקום להקל בזה, אבל נראה שיש בזה שמץ של מינות, וגם אם ניכרים שניגונים אלו הם של ע"ז, וימי אידם, יש בזה טעם לפגם, וע"כ מן הדין אין לאסור, אבל בעל נפש ירחק מכל מינות ושמץ מינות, ותע"ב.".

משטר ומדינה בישראל על פי התורה ב'[2] (פרק לא, סעיף קסג) – אמונה באחדות הבורא והתרחקות מע"ז

"גם כיום יש להתרחק מכל הקשור לעבודה זרה במישרין או בעקיפין… מכוער הדבר לשמוע מוסיקה ושירה שיוחדו לעבודה זרה, ומן הדין אסור לומר את מילות השירה".

הרב דוד סתיו ספר בין הזמנים (עמ' 185) – שמיעת מוזיקה נוצרית

"מנגינות נוצריות – הרבה מהפוסקים החמירו שלא להשתמש במנגינות המשמשות לפולחן כנסייתי או אלילי במהלך התפילה (ספר חסידים רלח, מג"א נג,לא, עשה לך רב ח"ג, סי' ד), יש שאסרו זאת גם בשימוש של חולין (אג"מ יו"ד ב, נו), ויש שהקלו בדבר (כרך של רומי סי' א, יבי"א או"ח ח"ג סי' טו, ח"ו סי' ז). איסור זה נוהג רק במנגינות המשמשות לפולחן בלבד ולא למנגינות המשמשות לצרכים מגוונים ובתוכם גם צרכים כנסייתיים.

מוזיקה קלאסית – מכיוון שהעיקר כדעת הראשונים שלא נאסרה המוזיקה אלא באופנים של קלות ראש, הרי שמוזיקה קלאסית אינה כלולה בגזירה זו ומותר לשומעה (שו"ת כפי אהרון סי' נב, שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שסח, שו"ת עשה לך רב ח"ד סי' כו)".

חבל נחלתו ט, ה – מנגינות פסולות

"האם מותר לקחת מנגינה אשר שימשה לע"ז ולנגן אותה?… הביא הבית יוסף (יו"ד סי' קמב אות טו): "כתב רבינו ירוחם (ני"ז ח"ה קנט.) אסור לשמוע כלי שיר של עבודה זרה או להסתכל בנוי עבודה זרה כיון שנהנה בראייה כך מוכח בפרק כל שעה (פסחים כו.) מההיא דא"ר שמעון בן פזי קול ומראה אין בהם מעילה, אבל איסור יש בהם".

טעם האיסור נראה לומר שהמנגינות אוצרות בתוכן את טעמה ואיכותה של הע"ז, וע"כ המנגן נהנה מע"ז ומושפע במישרין או בעקיפין מע"ז.

ובהסתכלות כוללת, ביחס לחכמת המוזיקה כאחת מכלי התרבות העיקריים בעולם, שימשה לביטוי הנפשיות האנושית, הליכי נפשו: שמחותיו ויגונותיו, אמונתו ויאושו בוטאו בצליל ולפעמים במלל המשובץ במנגינה. וכיון שרוב תרבותו של העולם הקדום היתה מסביב לע"ז ממילא חלק גדול מכל המנגינות שמשו לע"ז. ע"כ ככל שהמנגינה עתיקה יותר סביר שמקורה בע"ז ואביזריה….

וכיון שהמוזיקה על כל הופעותיה היא כלי ביטוי, ממילא יש בה קודש ויש בה חול ויש בה טמא, ככל כלי ביטוי של האדם, אלא בניגוד לפרוזה ושירה שפירוש המילים מברר את תוכן המאמר, הרי בנגינה, הפעולה הנפשית על השומע מושפעת מנפשיותו של היוצר ומיכולתו להעבירה לתוך המנגינה שיצר. וממילא אם נפשיותו ביצירתו מקורה בקודש, אף המוזיקה תבטא זאת, ואם להיפך אף היא תשפיע את טומאת יוצרה.

וע"כ לקיחת מנגינה אשר שימשה לחול (ולא לטומאה), היא נסיון להקדיש חולין, והשאלה היא האם המשלב באמת מצליח להפוך את החול לקודש או שהקודש שבמילים שהוא מחבר למנגינה – יוצא לחולין. וכש"כ אם הוא נוטל מנגינות שמקורן מע"ז…(וכאן מאריך בסוגיית שילוב מנגינות אלו בתפילה)".

תשובות מהרשת בעניין מוזיקה נוצרית

הרב זלמן מלמד (אתר ישיבה)

"האם מותר להראות לתלמידים (ישיבה תיכונית) סרט דוקומנטרי על תולדות גדול בישראל או על האנוסים בספרד כאשר בסרט מצולמים גם קטעים מתפילה בכנסיה, תמונות של אותו האיש וצורות של שתי וערב?

תשובה: אם מטרת הסרט חיובית והעורכים התכוונו לחזק את האמונה אם הרמי"ם בישיבה סבורים שהסרט טוב איני רואה סיבה להמנע בגלל הקטעים שהזכרת".

בספר לנתיבות רבינו (עמ' 76) הביא הרב זלמן מלמד בשם הרצי"ה כך:

"פעם שאלתי את הרב צבי יהודה האם מותר לשמוע מנגינות שמנגנים בבתי ע"ז, כחלק מלימודי מוסיקה? בתשובה לכך הכין לי הרב צבי יהודה רשימת מקורות, שמהם משמע כי אסור לשמוע מוסיקה כזאת. הרב צבי יהודה ציטט את השולחן ערוך, יורה דעה סוף סימן קמב, שם נכתב כי אסור לשמוע כלי שיר של עבודה זרה, וכן ציטט את בעל ספר חסידים (סימן קצח) שם נכתב כי "כל שמנגנים בו בפני עבודה זרה לא יעשה בהם מנגינות לקב"ה".

הרב יעקב אריאל (אתר מכון התורה והארץ)

"שאלה – האם מותר לשמוע מנגינות בעלות מילים נוצריות? האם המנגינה עצמה ללא המילים אף היא אסורה?

האם יש לחשוש משמיעת מוסיקה קלאסית לא מוכרת שמא היא נוצרית?

תשובה – המוסיקה היא כלי רוחני הפועל על האדם. התוכן הטמון במוסיקה מובע במנגינה ומובע במלים המצורפות לה (אם ישנן כאלה). לגבי מלים נוצריות; אם כוונתך למלים לועזיות אין בהם בעיה אם תוכנן אינו פסול. אך אם כוונתך לדברי שבח והלל לאותו האיש וכדו' כמו בפסיונים ואוראטוריות מסוימות – אין לשומען. שיטת הרמב"ם היא (אבות פ"א משנת: לא מצאתי לגוף וכו' ) שבשיר בעל מלים, לא חשוב מקורו הרוחני ולא חשובה שפתו, אלא החשוב הוא תוכן מילותיו האם הוא חיובי או לאו, וע"כ אם הוא חיובי אפילו הוא בלשון לעז מותר לשוררו.

ביחס למנגינות בכלל צריך לדעת שישנה השפעה דו כיוונית בין ישראל לעמים בנושאים אלו, וע"כ נחלקו בכך הפוסקים י"א (שו"ת צי"א חי"ג סי' יב) שאין להכניס מנגינות חול וכש"כ הלקוחות מאומות העולם לבית הכנסת, וי"א (שו"ת יבי"א ח"ו או"ח סי' ז) שמותר לשורר עפ"י מנגינות נכרים ומילים מן התפילה וכד'. אצל האשכנזים נטו לדעה המחמירה ואילו הספרדים נטו ואף נהגו בכ"ד כדעה המקילה. למעשה גם האשכנזים – בעיקר החסידים -הקלו לאחר "גיורן" של המנגינות.

אין לחשוש לכתחילה לכל מוסיקה קלסית שמא נוצרה לשם ע"ז (נצרות) וכדו'. באשר לקוראלים של באך צריך לברר יותר לעומק אלו מהן נועדו לכבוד אותו איש ואלו היו פסוקי תהילים בלבד."

שאלות מהרב יעקב אריאל (אתר ישיבה)

"שאלה – האם מותר לשמוע מוסיקה כנסייתית? האם יש איסור לשמוע מוסיקה של באך, אשר הרבה מיצירותיו כנסייתיות?

תשובה – מוסיקה שחוברה במיוחד לכבוד אותו האיש כגון פסיון או אורטוריה לכבודו אסורה. אולם מוסיקה שחוברה לפסוקי תהילים מותרת. עוגב עצמו מותר. רק בביהכנ"ס אסרוהו בגלל חיקוי לכנסייה.

שאלה- אני לומד לבגרות במוסיקה ובמסגרת הבגרות יש צורך להכין כמה יצירות שחלקם הם של נוצרים שמקורם בכנסייה (שירים על יש"ו וכדו’). האם מותר לנגן שירים אלו? אם אפשר לציין מקור תודה רבה

תשובה – הבעיה היא גם עצם הלימוד. היכן אתה לומד. ומדוע לומדים יצירות כאלו?

שאלה – כידוע חלק מהמוזיקה הקלאסית נכתבה בהשראת הנצרות או על ידי מלחינים שעסקו גם בנגינה דתית וגם במוזיקה לא דתית, האם היהדות מתירה האזנה למוזיקה הזאת, כמובן למוזיקה קלאסית ולא לנגינת עוגב?

תשובה – יש הסבורים להפך, שהמוסיקה הכנסייתית הושפעה משירת הלויים במקדש שהוגלו לרומא. מוסיקה כנסייתית מובהקת שהמוטיב שלה הוא אותו האיש וכד' אכן אסורה. אולם פרקי תהילים שהושרו גם בכנסיה לא נאסרים עקב כך. העוגב עצמו אינו כלי פסול. הוא אפיין יותר מכל את המוסיקה הכנסייתית ולכן אסרו להכניסו לביהכ"נ, אולם אין איסור עקרוני לנגן בעוגב.

שאלה – ישנן סוגים שונים של מוסיקה כנסייתית:

א. יש שירים שמדברים בבירור על אותו האיש (Jesus).

ב. שיר כאלו שמדברים על ’G-od’ או על ’The-Lord’. יכול להיות שהכוונה לאותו האיש, ויכול להיות שהכוונה לאלקים שלנו.

ג. שירים שתוכנם לא קשור כלל לנצרות או לדת, ורק הלחן שלהם הוא בסגנון כנסייתי.

את הסוג הראשון ודאי שאסור לשמוע. השאלה היא האם מותר לשמוע את הסוגים הנותרים?

תשובה – אם אין איזכור של אותו האיש מותר לשמוע את המוסיקה".

הרב דב ליאור – ניגונים נוצריים (אתר ישיבה)

"שאלה – בתקופת חגי הגויים כמעט כל תחנות הרדיו בנכר משדרות שירי חג. האם ישנה בעיה להאזין לשירים אלו אם הם אינם מייצגים דבר בעבורי? אני יהודי מאמין אך השירים דווקא נעימים להאזנה.

תשובה – היות ואצלם זה נובע מתוך אמונות לא נכונות, והנביא אומר "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים", לכן לא ראוי בימי אידם שאדם מישראל ישמח מזה כשיודע שכל זה בשקר ובעוול יסודו. לכן, אם צריך לשמוע מוזיקה יביא קלטות מהבית ולא ישמע לעובדי האלילים האלו. אינני יכול לומר שיש בזה ממש איסור אבל לעניות דעתי זה לא ראוי ועדיף להמנע.

שאלה – ברשותי תקליטורי מוסיקה קלאסית שעל התקליטור כתוב שההקלטה נעשתה בכנסיה. סיבת הדבר בגלל האקוסטיקה הטובה שקיימת שם, וגם הפרש המחיר בין הקלטה באולפן שיקרה יותר, מאשר הקלטה בכנסיה. למוסיקה עצמה אין כל קשר לכנסיה, היא איננה דתית. האם עלי לזרוק את התקליטורים הללו?

תשובה – אינך צריך להשליך דיסקים אלו, ומותר לך להשתמש בהם. הכלל הוא שכל מוסיקה (אפילו אם היא מוקלטת בכנסיה) מותרת, כל עוד לא ניכר שהיא דתית.

שאלה – אני סטודנטית למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית בהר הצופים. במסגרת הלימוד אנו נדרשים ללמוד מיסות נוצריות . הדבר כולל שמיעת המיסה, הבנת הכתוב, ויכולת לזמזם אותן בע"פ. רציתי לשאול האם יש בעיה הלכתית/אמונית עם הדבר? והאם הבעיה קיימת גם אם זה לצורך לימוד?

תשובה – לימוד מנגינה של מיסות זה לא בכלל עבודה זרה ממש, אבל זה גם לא הכי טוב. למעשה הדבר מותר".

בשאלת תגובה ביקשו מהרב ליאור להבהיר את דבריו, האם מותר לשמוע את המנגינה בלבד, או גם את המילים? יצויין שהשואל הראשון הזכיר שעליו להבין גם את הכתוב.

והשיב כך:

"מה שהתרתי היתה שמיעת המוזיקה בלבד בלא המילים".

הרב שמואל אריאל – ניגון מיסה נוצרית

נשאל בעניין ניגון של מוזיקה שנוצרה במקור לטקס נוצרי, בלי המילים שלה, ובנוסף המנגינה הזו התפרסמה גם בלי הטקסט המקורי. והשיב שאין איסור לנגן מוזיקה כזאת. וביאר שרק בשני תנאים נאסרה מנגינה של עבודה זרה: א) הנאה ממנה בעת שמתנגנת לע"ז. ב) הנאה מכלי נגינה שמיועד לעבודה זרה.

עוד כתב שהאיסור הוא דווקא כאשר המנגינה הזו מיוחדת לעבודה זרה, משא"כ כאשר מקובל לנגן אותה כמנגינה עצמאית ובהקשרים שאינם של נצרות (ומה שיש שאסרו לנגן מוזיקה של גויים היינו דווקא לעבודת ה' בתפילות):

"שאלה – אני מנגנת בתזמורת, והמנצח הביא יצירה שוויואלדי כתב לליווי מיסה נוצרית – זוהי יצירה שהפכה להיות מפורסמת גם ללא הטקסט שאותה היא מלווה. השאלה אם מותר לנגן אותה ללא ליווי מקהלה? ולא לצורכי לימוד.

תשובה – "נראה שאין איסור לנגן מוזיקה כזו, בתנאים שתיארת. הרחבה ומקורות:

בפוסקים מופיע איסור לשמוע מנגינות של עבודה זרה (שלטי הגבורים פסחים ו' ב; ר' ירוחם נתיב י"ז חלק ה'; שו"ע יו"ד קמ"ב, טו; אם כי עי' גם בפני יהושע פסחים כ"ה ב). אולם יש לשים לב, שהמדובר שם הוא בשמיעה של נגינה שמנגנים אותה כעת בפועל בטקס של עבודה זרה. כך למשל היא לשון השלטי גיבורים: "…או שהיה שומע נגינות הכומרים המנגנים לפני העבודה זרה… אם היה מתכוין ליהנות אסור" – מדובר במצב שהאדם עובר ליד הכנסיה ושומע את המנגינה שבוקעת ממנה, שאסור לו ליהנות מן המוזיקה הזו; וכך מבואר גם במקורות נוספים. (בשונה מדברי האג"מ לעיל. א"ב).

בנוסף, מופיע בשולחן ערוך (יו"ד קמ"ב, טו) איסור לשמוע כלי שיר של עבודה זרה, שם נראה שמדובר בעניין אחר – המדובר הוא על כלי הנגינה ששייכים לכנסיה ומשמשים לפולחן של עבודה זרה. כלים אלה אסורים בהנאה משום ש"הוקדשו" לעבודה זרה, ומתוך כך אסור לשמוע את הנגינה שלהם, לא רק כאשר מנגנים בהם בטקס של עבודה זרה אלא גם בנגינה סתמית (עיין בית הלל שם, ב).

דהיינו האיסור הוא דווקא במצבים אלו, לא מצאנו איסור שחל על היצירה המוזיקלית עצמה, כאשר היא אינה מנוגנת לכבוד עבודה זרה וגם לא מכלי נגינה ששייכים לעבודה זרה. (עיין גם בכתב סופר ביצה ל"ט א, שמחלק במפורש כך: האיסור הוא כאשר "עודם בגוף העבודה זרה, כגון… שהקול יוצא מגוף כלי שיר של עבודה זרה, או שמזמר לעבודה זרה" לעומת מצב ש"אין לו התחברות בעבודה זרה בשעת הנאתו", שבזה מותר).

וכך רואים בדבריהם של כמה פוסקים שדנו בשאלה האם מותר לחזן לשיר את התפילה במנגינות שהגויים רגילים לנגן לעבודה זרה – רבים אסרו (עיין למשל: ספר חסידים רל"ח; שו"ת הב"ח קכ"ז; ועי' עוד להלן), ויש שהתירו (עי' שו"ת יביע אומר ו', או"ח ז, שמביא גם דעות להתיר, אף שעיקר דעתו לאסור זאת), אך מדברי הפוסקים ונימוקיהם עולה בבירור שהבעיה היא דוקא כאשר רוצים להשתמש במנגינות אלה לתפילה, שזהו דבר שאינו ראוי, לחקות את מנהגי העבודה הזרה ולהשתמש בהם לעבודת ה' בבית הכנסת. אבל עצם השימוש במנגינות הללו, כאשר זה בהקשרים של חול ולא בתפילה, אינה אסורה.

מדבריהם של הפוסקים הללו עולה נקודה משמעותית נוספת לגבי שאלתך: רבים מן הפוסקים שאסרו להשתמש בתפילה במנגינות שמשמשות לעבודה זרה, הבהירו שהאיסור הוא דווקא כאשר המנגינה הזו מיוחדת לשם עבודה זרה (כך למשל בשו"ת הב"ח קכ"ז, וכך במקורות רבים נוספים, עי' להלן). במקרה שעליו את שואלת, את מציינת שמנגינה זו כבר אינה מיוחדת דווקא לשימוש עם הטקסט הנוצרי, אלא מקובל לנגן אותה כמנגינה עצמאית ובהקשרים שאינם של נצרות, וממילא הדבר מותר.

נתייחס עוד לשני מקורות שלכאורה אפשר ללמוד מהם איסור בעניין זה:

א. בשו"ע או"ח נ"ג, כה כותב הרמ"א, ששליח ציבור שמרנן בשירי הנכרים יש למחות בידו, ואם הוא ממשיך בכך יש לסלקו ממשרת שליח הציבור. חלק מן הפוסקים (מג"א נ"ג, לא; חיי אדם ח"א כ"ט, יז; שו"ע הרב נ"ג, לב; משנ"ב נ"ג, פב) פירשו זאת במשמעות שהוא מנגן בניגונים שמשמשים לעבודה זרה – מכאן עולה לכאורה שיש איסור לשיר ניגונים כאלה שמשמשים לעבודה זרה.

אולם… במקור הדברים (שו"ת הרי"ף רפ"א; כל בו קמ"ז) נראה שאין מדובר בניגון של מנגינות גרידא, אלא שאותו חזן נוהג לשיר שירים של גויים שהתוכן שלהם אינו ראוי. אף שהדבר נעשה במסיבות והופעות וכדומה ולא בשעת התפילה, אדם כזה אינו ראוי לשמש כשליח ציבור בבית הכנסת. כך עולה מדברי הרמ"א עצמו (דרכי משה נ"ג, י), וכך פירשו כמה מן הפוסקים את הדברים שבשו"ע (עי' לבוש נ"ג, כה; רעק"א על השו"ע שם; ערוך השולחן נ"ג, כו).

חלק מן הפוסקים אכן פירשו זאת במשמעות שהחזן לוקח מנגינות של עבודה זרה ומשתמש בהן, אבל מדבריהם עולה שהבעיה היא שהוא משתמש במנגינות אלה לתפילה בבית הכנסת (עי' במגן אברהם, שמציין למקור מספר חסידים הנ"ל; ובמשנה ברורה, שמציין לתשובת הב"ח העוסקת בעניין זה; וכך מפורש בשו"ע הרב נ"ג, לב: "וש"ץ… שמרנן בתפלה בשירי הנכרים שמנגנים בהם לעבודת אלילים"; ועי' שו"ת יביע אומר ו', או"ח ז.) כאמור לעיל, בעניין זה של שימוש בתפילה במנגינות של עבודה זרה ישנו דיון מיוחד וחומרה מיוחדת, ואין ללמוד מזה לאסור גם שימוש של חול במנגינות כאלה… רבים מן הפוסקים שפירשו את דברי הרמ"א באופן זה, מסייגים את הדבר בהסתייגות דלעיל, שאם המנגינה אינה מיוחדת דווקא לעבודה זרה הדבר מותר (עי' פרי מגדים א"א נ"ג, לא; מחצית השקל שם; באר היטב נ"ג, לה; משנ"ב נ"ג, פב)

ב. בשו"ת אגרות משה יו"ד ב', נו, אוסר לשמוע ניגונים כנסייתיים, על פי פרשנות המהרש"א, ש"זמר יווני" שהוזכר לשלילה בגמרא (חגיגה ט"ו ב) היינו זמר של מינות. אולם כאשר מתבוננים בתשובה זו, נראה שאין מדובר בניגון של המנגינה לבדה אלא בשירה שכוללת גם את המילים שעבורם הולחנה המנגינה. וכך עולה בבירור מהשוואה לתשובה אחרת של האגרות משה (יו"ד ב', קיא), שם הוא מחלק במפורש בין מצבים שונים, וכותב שאם מנגנים את המנגינה ללא המילים אין בזה איסור. אכן בתשובה הנ"ל נאמר שגם במצב כזה שאין איסור עדיין "מכוער הדבר", אך כאמור, פוסקים רבים לא חששו לכך. יתרה מזו, במצב שאת מתארת, שהמנגינה משמשת כיום כיצירה עצמאית ואינה מזוהה בהכרח עם הטקסט הנוצרי, נראה שגם לדעת האגרות משה אין חשש כלל".

הרב יהודה עמיחי (מכון התורה והארץ)

"שאלה: האם מותר לשמוע שירים נוצריים? אפרט – ישנו שיר שיחד עם האווירה המוזיקלית שלו, נאמרים המשפטים הבאים:

We sing To You Holy God, our God, We sing to You Chirst.

Have mercy on us. "

יש לציין כי אני לא נהנה מהשיר דווקא מתוך ההקשר הדתי שלו, אלא דווקא מתוך האווירה המוזקלית שנשמעת כמו אופרה ואווירת רוגע. אגב, בדיעבד, גם לאחר שאני כבר מבין את המילים הנאמרים בקטע, אני אצלי כוונה כלל לישו או אדם כזה או אחר.

תשובה: "אין לשמוע שירי נצרות. אפילו שאדם לא נהנה מההקשר הדתי, אלא מספיקה אוירת הדברים שהם נקלטים בנפש האדם. כשם שאסרו להשמיע לתנוק שירי עגבים שזה בונה לו בנפש דברים רעים. ק"ו שהנצרות שהיא כולה שקר ורמיה אין להקשיב למוזיקה הזאת ואפילו שאינך מתייחס למילים.

בברכת התורה והארץ, יהודה הלוי עמיחי".

הרב חיים שרייבר (אתר ישיבה)

"שאלה – יש נעימות שאני שומעת של להקת "אניגמה" אם אתה מכיר, ומסתבר שחלק מהן הן סוג של שירה ווקאלית ללא ליווי כלים, שהייתה נהוגה בכנסיות קדומות. אני נהנית מלשמוע את הנעימות האלה, בלי קשר לנצרות. האם זה בסדר להמשיך לשמוע את זה?

תשובה:….המוסיקה היא כלי רוחני הפועל על האדם. התוכן הטמון במוסיקה מובע במנגינה ומובע במלים המצורפות לה. הגמרא (חגיגה טו, ב) מספרת על אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה משום שזמר יווני לא פסק מפיו. רש"י הסביר שהדבר אסור משום שאסור לזמר אחר החורבן. המהרש"א פירש שהיה אלישע בן אבויה שר זמר של עבודה זרה, וזה מה שהוביל אותו למינות. נסקור כעת את הדעות השונות המתירות והאוסרות בענין:

רבי יהודה החסיד כתב בספר חסידים סי' רלח (מובא במגן-אברהם נג,לא): "וכל שמנגנים בפני עבודה זרה, לא יעשה אותו ניגון לקדוש ברוך הוא". האיסור הוא דווקא לקלוט מנגינות של ע"ז לחזנות ולתפילה, אין להכניס טומאה אל הקודש. רבי יהודה החסיד לא אסר לשמוע מנגינות של עבודה זרה למטרה של חולין. הב"ח (שו"ת הב"ח הישנות סי' קכז) סובר אף הוא כבעל ספר חסידים, אך מחלק ומצמצם את האיסור: מה שמזמרים בבית הכנסת בניגונים שמזמרים בהם בבית תפילתם, נראה שאין איסור, אלא דווקא באותם ניגונים המיוחדים לעבודה זרה, מאחר שהוא חוק קבוע לעבודה זרה, כמו מצבה שאסורה גם לקדוש ברוך הוא, מפני שעשאוה גויים חוק לעבודה זרה וכו'. אבל אם אינם ניגונים מיוחדים לע"ז, נראה שאין בזה איסור, דבהאי איכא למימר לא מיניה גמרינן כמש"כ בסנהדרין נו,ב". לפי דבריו האיסור שייך רק בשירים המיוחדים לענייני עבודה זרה, ואותם אין לשיר בבית הכנסת. ומכאן ניתן ללמוד שבמסגרת אחרת לא מצאנו איסור אף בשירי עבודה זרה…

מנגד, הרב חיים דוד הלוי כתב: "פשוט ביותר שמוסיקה כנסייתית עם מלים או בלעדיהן אסור לשמעה", מקורו מספר חסידים ומהב"ח, אך הוא עצמו כותב: "מפשט לשון ההלכה הנ"ל נראה דווקא 'שמנגנים בו' לעבודה זרה עתה." בכל זאת הוא אוסר – "לחומר איסור וחובת התרחקות מכל ספק וסרך עבודה זרה, נראה שאם השומעים יודעים שזו היתה מיועדת להיות מוסיקה כנסייתית ראוי להתרחק ממנה, וביחוד אם ניכר הדבר בצליליה המיוחדים".

החמרת הגר"מ פיינשטיין במוסיקה שאינה נשמעת עוד בכנסייה – גם הרב משה פיינשטיין אסר באופן מוחלט (אגרות-משה יו"ד ח"ב סי' נו): הנה הניגונים שמזמרים הנוצרים בבית תפילתם, ודאי אסור לשמעם, אף על ידי הרדיו ואף על ידי פונוגרף [פטיפון]. ולא רק הניגונים שמזמרים עתה, אלא אפילו מה שהיו מזמרים מכבר אע"פ שהפסיקו עתה לזמר באותן הניגונים – אסור. וגם הניגון שחיבר איזה נוצרי ניגון על פסוק מתהילים על הלשון שהעתיקו [תרגמו] – אסור, כי סתם הניגונים שמחברין הנוצרין לפסוקי תהילים הוא לזמר לתפלותיהן, שזה אסור. ואם הוא מכיר שלא היתה כוונת מחבר הניגון לזמר לעבודתם, אלא לזמר בעלמא להנאת זמרה, אף שמחבר הזמר הוא נוצרי ועכו"ם – אין בזה איסור. אבל סתמא יש להחזיק שהוא לעבודתם, ואסור. ואף לפרנסה אסור".

ביחס למנגינות בכלל צריך לדעת שישנה השפעה דו כיוונית בין ישראל לעמים בנושאים אלו, וע"כ נחלקו בכך הפוסקים י"א (שו"ת אג"מ) איסור גדול שאפשר שיביא חס וחלילה לידי מינות." מלבד זמר בעלמא שנועד להנאת זמרה, אף שמחבר הזמר הוא נוצרי – אין בזה איסור. אבל סתמא יש לאסור. י"א (שו"ת צי"א חי"ג סי' יב) שאין להכניס מנגינות חול וכל שכן מנגינות הלקוחות מאומות העולם לבית הכנסת, וי"א (שו"ת יבי"א ח"ו או"ח סי' ז) שמותר לשורר במנגינות נכרים ומילים מן התפילה וכד'".

הרב יובל שרלו (אתר כיפה)

"האם מותר לשמוע מוזיקה ששרים בכנסיות?

תשובה – אם זו מוזיקה דתית נוצרית כיצד יהיה מותר ליהנות ממנה ?

המשך השאלה – מדובר במוזיקה דתית שמדברת על ישו, השמיעה היא לא שמיעה בתוך הכנסיה, אליה אסור להיכנס, אלא דרך האינטרנט, וגם השמיעה דרך האינטרנט היא מתוך קובץ שהוקלט באולפן הקלטות ולא בתוך הכנסיה. השמיעה היא להנאה מהמוסיקה וחלילה לא מתוך אמונה בישו.

תגובת הרב: מטבע הדברים – זה קל יותר".

תשובה מהרב בנימין שמואלי

"שאלה – יש שיר באנגלית שנורא אהבתי, שהוא מאד דתי, ומדבר על אמונה והודיה להשם. ולמרות שזה שיר נוצרי, הזמר לא מזכיר את שמו של ישו, ורק אומר God. השאלה היא, האם אפשר לשמוע שיר כזה ולכוון אל האמונה היהודית שלי באלוקים?

בשיר יש פסוקים מהתהילים, והרבה מהמילים מתעסקות בתודה על הקיום של ה׳ בעולם ועל האהבה אליו. נורא מחזק אותי לשמוע אותו, אפילו שהזמרים מכוונים לאלוקים אחר. מעניין אותי אם מותר בכל זאת? לשיר אותו ולהתכוון לאמונה שלי? או שזה מזלזל ביהדות בצורה כלשהי?

תשובה – אין איסור מוחלט בדבר, אבל ראוי מאוד להימנע משמיעת שירים כאלו".

צפיה בסרטים וקריאה בספרים שיש בהם תכנים נוצריים

שו"ת בני בנים חלק ג' סימן לד – ספרי אומנות שיש בהם תכנים של עבודה זרה

ראשית כתב שהדיון הוא מצד איסור ההתעסקות בע"ז ('אל תפנו אל האלילים') וחלק מכך הוא עצם ההסתכלות בה, בנוסף שייך כאן הטעם שמא יימשך אחריה. ולא מצד איסור הנאה מע"ז שהוא שייך רק בע"ז עצמה ומשמשיה ולא בצילומים.

לעניין תמונות של ע"ז כתב שדינם כדין ע"ז לנוי שמותר כי מן הסתם המצלם והמדפיס את הצילומים לא התכוונו לע"ז (וכדוגמת צורה שעל המטבע שמותר להסתכל בה). אך למעשה כתב שמהיות טוב אל תקרא רע ולכן "אין לרכוש צילום בודד של איקון או ספר אומנות שכולו צילומי איקונים וחפצי ע"ז אלא רק כשהם מובלעים בין עניינים אחרים שאז ענין הספר מוכיח עליו". ולגבי החשש שמא יימשך אחריה בצילומים כתב "לענ"ד כיון שאינו עיקר האיסור יש לומר שמהני מה שהוא טרוד בלימודו או במקצועו, והכל לפי מה שהוא אדם". אומנם סייג שיש חשש גדול שתוך כדי הלימוד עלולים לעבור על איסור 'לא תחנם' כשמשבחים את העכו"ם ומעשיהם:

"…כשקבלתי מכתבו הייתי טרוד… ובאשר לרכישת ספרי היסטוריה של אמנות שיש בהם צילומים של איקונים של הנצרות ושאר חפצי ע"ז. הנה עשייה אין כאן ואיסור הנאה אינו אלא בע"ז עצמה ומשמשיה אבל לא בצילומים ולא שייך חשדא כיון שמטרת הספר מוכיחה שאינו אלא להתלמד אמנות.

רק יש לדון מצד התעסקות בע"ז לפי דברי הרמב"ם בספר המצות לא תעשה י' שתחילה כתב לאסור העיון בכוחניות [ברוחניות] הע"ז איך שכוכב פלוני תרד על תאר כך ותעשה כך עכ"ל, שזו היא האמונה הטפלה והתיאולוגיה של הע"ז, ואחר כך כתב לאסור העיון היאך פלוני יקטירו לו ויעמדו לפניו וכו' עכ"ל שהוא אופן עבודתה ועל שני אלה כתב שהמחשבה באלו הדברים והעיון באלו הלשונות הוא מה שיעורר האדם לבקש אותם ועבודתם עכ"ל. וסיים שאפילו להתעסק בצלם הנראית והמחשבה בעשייתה אינו מותר כדי שלא יתעסק חלק הזמן בחלק ממנה עכ"ל, פי' אפילו אם אינו מתעניין לא בתיאולוגיה ולא בפולחן אלא רק בצורת הפסל ובטכניקה של עשייתה מכל מקום אסור כי סוף סוף מתעסק בע"ז, וכן תרגם הר"י קאפח אפילו להסתכל בצורת הפסל החיצונה ולהתבונן בעשייתו אסור עכ"ל.

וז"ל התורת כהנים פרשת קדשים פרשתא א' הלכה י', אל תפנו אל האלילים אל תפנה לעבדם, ר' יהודה אומר אל תפנה לראותם ודאי עכ"ל, ובירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ג' הלכה א' הנוסח הוא לראותם ממש עכ"ל והיינו הך… ולדעת הרמב"ם אין כאן מחלוקת אלא ר' יהודה מוסיף על דברי חכמים וכסתימת הגמרא במסכת שבת (קמט, א) שאסור גם להסתכל וכן כתב בכסף משנה, וכן דעת ספר היראים השלם מצוה שנ"א והקצר ס"ה בהדיא, שר' יהודה אינו חולק אלא מוסיף להדרש עכ"ל. ולפי זה אסור להסתכל באיקון בכל ענין, ולא יועיל מה שבמלאכתו טריד ללמוד או ללמד אמנות ואינו מתכוון לצד הע"ז שבו, כפי שהציע כבודו, כי את זה גופא אסר ר' יהודה להתבונן בצורת עשייתה כיון דסוף סוף מתעסק בע"ז.

ומה שביו"ד קמב, י"א כתב שאסור להסתכל בנוי אלילים כיון שנהנה מראיה עכ"ל ולפי זה מי שטרוד בלימודיו ואינו מסתכל כדי ליהנות יש לומר שמותר, הנה בבית יוסף העתיק כן מרבנו ירוחם נתיב י"ז חלק ה' אבל שאר ראשונים לא הזכירו טעם הנאה, ועיין בספר החינוך מצוה רי"ג שהטעם שלא להימשך אחר הע"ז קאי גם על איסור הסתכלות, וגם הלא אין דורשים טעמא דקרא ועיין בשו"ת אגרות משה חלק יורה דעה חלק ב' סימן נ"ג.[3]

ברם דבר זה האחרון תלוי במחלוקת ראשונים האם האיסור להסתכל בצלמים הוא מדאורייתא או מדרבנן? שעל הכתוב 'אל תפנו אל האלילים' פרש"י לעבדם עכ"ל, כתנא קמא בתורת כהנים, וכן כתב הרמב"ן שם שרבותינו הכניסו אפילו ההסתכלות בהן בכלל האיסור שלא יתן דעתו בעניינם כלל עכ"ל הרי שאיסור ההסתכלות אינו מן התורה. וכן משמע ברבנו ירוחם וז"ל אסור לשמוע כלי שיר של ע"ז או להסתכל בנויי ע"ז כיון שנהנה בראייה כך מוכח בפסחים (כז) מההיא דאמר רבי שמעון בן פזי קול ומראה אין בהן מעילה אבל איסור יש בהן וכן פשוט בשבת דאסור להסתכל בצורו' משום אל תפנו וגו' עכ"ל הרי שמדמה הסתכלות להנאת קול ומראה שהם מדרבנן כמבואר ברש"י ותוספות במסכת פסחים שם. ולפי זה מה שדרשו במסכת שבת הוי אסמכתא עיי"ש ומן התורה אסור לפנות כדי לעבדם אבל לראותם בלבד אינו אסור אלא מדרבנן ושפיר דורשים הטעם.

ואילו לדעת הרבה ראשונים האיסור לראותם הוא מן התורה, עיין בספר יראים השלם מצוה שנ"א והקצר ס"ה שלא קרא לו תולדה כדרכו באיסורים דרבנן, ובספר החינוך כתב שלא לפנות אחר ע"ז במחשבה או בדיבור ולא אפילו בראיה לבד וכו' שנאמר אל תפנו אל האלילים עכ"ל הרי שכלל את ג' האיסורים יחד וכולם מן התורה ובספר האגודה במסכת עבודה זרה פרק ג' אות מ"א נקט בהדיא לשון מן התורה וכן משמע באבן עזרא ובחזקוני בפרשת קדשים. ולענ"ד כן פשטות לשון הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק ב' הלכה ב' וסמ"ג לא תעשה י"ד, וכן מוכרח בסמ"ק מצוה כ"ט שכתב שלא להסתכל בצלמים דכתיב אל תפנו אל האלילים עכ"ל ותו לא, ולא יתכן שהוא מדרבנן לדעתו שאם כן לא הזכיר כלל מה אסור מן התורה….

כל זה בהסתכלות בע"ז עצמה, ואולם בצילומים יש למצוא היתר לפי מה שכתבו התוספות והרא"ש במסכת שבת שם שאם עשה הצורה לנוי מותר, והביאו ראיה ממטבעות ומי לא עסקינן שהמלכות הטביעה במטבע דמות של פסל ידוע וכמו שבאמת היו עושים כן ואף על פי כן מותר להסתכל בו כיון שאינו ע"ז עצמה, והוא הדין צילום אינו ע"ז עצמה כי מן הסתם המצלם והמפתח והמדפיס את הצילומים לא התכוונו לע"ז ואם ידוע שהתכוונו לכך אין הכי נמי שאסור.

וברבנו ירוחם שם בחלק ד' כתב, אפשר שגויים שלנו שאינם אדוקים בע"ז כל מה שעושים בכלים צורת אשה ובנה וצורת שתי וערב ואדם תלוי עליו אינן עשויים אלא לנוי ומותרים בהנאה כולם וכו' עכ"ל ושתי וערב ואדם תלוי עליו שעל הכלי הם העתק קטן של ע"ז ידועה ואף על פי כן מותר ומאי שנא מצילום, ומה שסיים שאסור להשהותם משום חשד וכן שראוי להחמיר בספק איסור תורה עכ"ל היינו משום שסוף סוף ספק שמא גם הצורות שעל הכלים נעשו לשם ע"ז מה שאין כן כאן.

ומהיות טוב אל תקרא רע אין לרכוש צילום בודד של איקון או ספר אומנות שכולו צילומי איקונים וחפצי ע"ז אלא רק כשהם מובלעים בין עניינים אחרים שאז ענין הספר מוכיח עליו. ולחשש שמא יימשך לע"ז על ידי הצילומים, בזה לענ"ד כיון שאינו עיקר האיסור יש לומר שמהני מה שהוא טרוד בלימודו או במקצועו והכל לפי מה שהוא אדם מה שאין כן להסתכל בע"ז גופא אין לחלק וכמו שהבאתי מהרמב"ם. ורק איני יודע כיצד התלמיד וכל שכן המורה יוכל להנצל מן האיסור לשבח עכו"ם ומעשיהם….

ובהרבה ענינים שונה תמונה או צילום של האיסור מן האיסור עצמו ובדומה למה שחילק הגמו"ז זצלה"ה בין קול אשה ממש לקולה ברדיו וכמדומה שאמר כן גם לגבי ראית אשה בטלויזיה שאין זו ראית ערוה ממש, והגם שבודאי אסור לראות ערוה בתמונה או על מסך או בכל אופן כיון שמגרה יצר הרע בעצמו מכל מקום זהו איסור אחר ונפקא מינה כי מול ערוה ממש אסור בקריאת שמע ולא מהני עצימת עינים כמו שהסכימו האחרונים באורח חיים סימן ע"ה סעיף ו' מה שאין כן מול תמונת ערוה מהני עצימת עינים כל שאינו טריד. ובטלויזיה בלאו הכי מועילה עצימת עינים כיון שזכוכית מפסקת עיין במשנה ברורה שם סעיף קטן כ"ט, ואינו דומה לרואה ערוה דרך משקפים שאז הזכוכית מפסקת רק נגד עיניו ועדיין קרי בו לא יראה בך. ועל דרך הטבע ראיית תמונה של דבר קיל מראייתו אפילו במראה כי במראה רואים את הדבר עצמו ורק קרני האור ממנו כופפו בזוית מה שאין כן בתמונה או בטלויזיה פנים חדשות באו לכאן, וכן קול הנשמע ברדיו הוי פנים חדשות ולכן אין יוצאים בו מצות שופר וכו'… יהודה הרצל הנקין".

מסורת משה ד עמ' רח (הוראות ושמועות מהרב פינשטיין):

"ספרי מוזיקה או תקליטים שיש בהם שירים של נוצרים:

איזה פרופסור למוזיקה שלח שאלה כתובה לרבינו אודות ספרי המוזיקה שיש אצלו שיש בהם שירים של נוצרים, שיש ביניהם שירים כאלו שהמילים מכוונות על אותו האיש או על הנצרות בפירוש, ויש שירים אחרים שמוזכר בהם רק העניין של האלוקות באופן כללי בלא לפרט שהם מתכוונים לנצרות, ושאלתו היתה האם מותר לו להחזיק את הספרים האלו ברשותו, ואם לא האם מותר לו למוכרם או לנודבם לגוים.

והשיב רבינו שלא ראוי שיהיה לאדם דתי ספרים כאלו, ולפיכך או שיקרע את הדפים שיש בהם את המילים הללו, או שיוציא את כל הספר מביתו, אמנם חיוב זה אינו רק על הספרים שבהם ישנם את המילים שמכוונות על הנצרות בפירוש. ומ"מ מותר לו למוכרם או לנודבם דאין בזה ענין של לפני עור, ואינו מתשמישי ע"ז וכדומה.

אבל שירים שהמילים מדברות באופן כללי בענין אלוקות אינם אסורים, דנחשב כספר שכתבו מין, וכאן, שאינו ענין של ספר תורה, וגם לא נכתב מדעת אדם רק זה נדפס בדפוס לפיכך אין איסור לקיימם.

עוד השיב רבינו שגם בתקליטים דינם כספרים וכפי שחילקנו בספרים כן יהיה הדין בתקליטים פה".

הרב שמואל אריאל – ספרים עם תכנים נוצריים (אתר ישיבה)

נשאל בעניין קריאת ספרים שמובלעים בתוכם תכנים נוצריים. ולאחר שהרחיב בעניין מיהו מחבר הספר וכו', כתב לגבי ספרי קריאה שאם טקסי הע"ז מתוארים כעובדות טכניות ללא מגמה לשבח או לפאר אזי אין איסור לקרוא, אך אם הם מתוארים באופן ציורי על מנת לפאר את הע"ז אסור לקרוא:

"…מעבר לשאלה מי הוא הכותב, אציין עוד כמה נקודות כלליות לגבי סוגי הספרים: אם מדובר בספרי סיפורת או היסטוריה שמוזכרים בהם לעיתים מנהגים של עבודה זרה באופן עובדתי טכני וללא מגמה לשבח ולפאר את הטקסים הללו, (כגון שמספרים שהדמות המדוברת התפללה לעבודה זרה או עשתה טקס דתי מסויים וכד'), אין איסור לקרוא את הדברים הללו. כך גם אם בספר מובאים ציטוטים מספרי עבודה זרה, כגון שמספרים שפלוני ציטט משפט מכתבי הנוצרים וכדומה, והדברים מובאים כתיאור עובדתי שכך אירע ולא כדי להעביר מסר דתי, אין איסור לקרוא זאת. האיסור לקרוא בספרי עבודה זרה הוא כאשר קוראים את הספר בתורת עיסוק דתי, ולא כציטוט אגבי שמובא בסיפור או ספר היסטוריה (עיין למשל בגמרא שבת קט"ז ב, שבמסגרת סיפור מעשה מצטטים משפטים מכתבי הנוצרים). כך בוודאי אם המחבר עצמו אינו מאמין כלל באמונות אלה, והוא למשל היסטוריון או אנתרופולוג שמציג את האמונות של עמים שונים, בעוד שהוא עצמו רואה זאת כאמונות הבל שאין בהן אמת (עיין כעין זה באגרות משה, יו"ד חלק ב' סימנים נ"ג, קי"א). כאשר מדובר בספר שמנסה להציג אמונה כלשהי של עבודה זרה באופן חיובי, אז כמובן זו בעיה. באופן כללי אין לקרוא בספרים כאלה, אלא רק למי שהדבר נחוץ לו לצורך התמודדות עם אמונות כאלה או צרכים נחוצים אחרים, ובתנאי שיש לו את היכולת להתמודד עם הדברים".

הרב אבנר פורת (רב משיב באתר כיפה)

"שאלה – האם מותר לראות סרטים או סצנות מסרטים בהם יש עבודה זרה? משום שאני כביכול נהנית מכך (לדוגמא- חתונה נוצרית שנכללת בסרט איכותי ומהנה). אם אסור, זה נחשב שעברתי על עבודה זרה?

תשובה – שלום כתוב בשולחן ערוך "אסור לשמוע כלי שיר של אלילים או להסתכל בנוי אלילים כיון שנהנה בראייה" (יורה דעה, קמ"ב, ט"ו). וכתב על כך הש"ך – "פירוש באלילים עצמם שנעבדו אסור להסתכל בהם לראות נויין, אבל צורות שנעשו לנוי ולא לעבוד מבואר בתוס' והרא"ש דמותר".

כלומר אסור להסתכל (כלומר הסתכלות בכוונה, לא ראייה שאיננה בכוונה) על צורות שנעשו לשם עבודה זרה או על איך שהם עובדים. גם אם הסתכלת, זה לא נחשב חלילה שעברת על עבודה זרה. וצריך לשוב על כך, כמו על כל עבירה – בחרטה, וידוי לפני ה' וקבלה לעתיד שלא לשוב לכך.

שאלה – כלומר, מותר להסתכל על עבודה זרה בסרטים משום שזה לא "בכוונה"? המטרה בראיה היא הנאה בתור חלק מן הסרט ולא בתור רצון לעשות ע"ז)? והאם ע"ז בסרטים נחשבת נוי?

תשובה – בסרט מדובר בדרך כלל בהסתכלות בכוונה, כי זו המטרה של הצפייה בסרט. ראיה בלי כוונה, זה כמו לראות שעוברים ברחוב או אולי אפילו בסרט, אם זה משהו שולי ברקע. אבל לצפות למשל בעבודה זרה בהתרחשותה, זה אסור, כי זו הסתכלות לשם הנאה. 'צורות שנעשו לנוי' – זה למשל ויטראז'ים בכנסייה שלא נעשו בשביל העבודה זרה עצמה אלא לשם יופי, לעומת החפצים של העבודה זרה עצמה. אגב, חתונה שרואים בסרט, היא לא בהכרח כוללת בתוכה ע"ז, גם אם היא נעשית בתוך כנסיה. זה תלוי במה שמתרחש שם.

שאלה – עבודה זרה בסרט נחשבת "עבודה זרה בהתרחשותה"?

תשובה – אם אני מבין נכון, לראות איך עובדים לעבודה זרה, כלומר, משתחווים לפסלים, מקטירים קטורת, עורכים מיסה וכל כיוצא בזה, זה אסור, מכיון שזה חלק מההנאה מהסרט. אבל אם זה לא חלק מהותי מהסרט, אפשר פשוט לא להסתכל בקטעים הללו.".

הרב יהודה עמיחי (אתר מכון התורה והארץ)

"שאלה – התחלתי הדמויות בה נוצריות, ובסדרה יש הרבה תכנים נוצריים (תפילות, צלבים, פסלים וכד) האם מותר לראות את זה? אני מאוד אוהבת את הסדרה ואני רוצה לדעת.

תשובה – אין איסור הסתכלות באיסורי הנאה (מלכי בקודש ח"ג עמ' 152), ולכן אסור להיכנס או לספר ביופי המקום, אבל אם זו הסתכלות בגלל איזה סרט או תמונה הדבר לא נאסר. אמנם נפש נקיה לא מסוגלת להסתכל על דמות כנסיה אבל אין בכך איסור. אלא א"כ מייחדים מקום לפגישה ליד כנסיה וכדו', אבל סתם ראיה שאין מטרתה להנות מהתמונה אלא באופן צדדי אין לאסור (אבל ראוי להשתדל להמנע מכך).

כל זה אם הסרט הוא נקי מבעיות של צניעות, לבוש וכדו' שאלו בעיות קשות יותר.

בברכת התורה והארץ יהודה הלוי עמיחי".

אבני ישפה א יו"ד סימן קנג ענף ד' – הסתכלות על תמונות וקישוטים של פנים הכנסיה

"בארנו בענף הראשון שאסור להיכנס לכנסיה של נוצרים, אבל עדיין יש לעיין אם מותר להסתכל על הכנסיה מבחוץ, וכן אם מותר לראות תמונות מן הקירות של הפנים.

ובשו"ע יו"ד סי' קמ"ב סע' ט"ו כתב וז"ל: אסור לשמוע כלי שיר של אלילים או להסתכל בנוי אלילים כיון שנהנה בראייה עכ"ל. וכתב הש"ך שם ס"ק ל"ג וז"ל: פירוש באלילים עצמם שנעבדו אסור להסתכל בהם לראות נויין, אבל צורות שנעשו לנוי ולא לעבוד מבואר בתוס' והרא"ש דמותר עכ"ל. ומשמע מלשון הש"ך שהצורות נעשו לשם נוי בעלמא ושלא נעשו לנוי של ע"ז שרי להסתכל בהם. ובתוס' שבת קמ"ט א' ד"ה ודיוקני איתא וז"ל: נראה דבשויא לשם ע"ז אמר, אבל לנוי מותר וכו' עכ"ל. ומשמע שכיון שהצורה נעשית לשם נוי בעלמא לכן מותר להסתכל עליה. וכן נראה מהוכחת תוס' מבנן של קדושים שלא הסתכלו בצורה של מטבע, ואם נאמר דכוונת תוס' לנוי שעשוי לקשט את הע"ז, וכי יעלה על הדעת שהמטבעות שמשתמשים בני אדם הם נעשו לקשט ע"ז? אלא ודאי שעל המטבעות ישנה צורה לנוי בעלמא ולא לנוי של ע"ז, אלא קשוט של המטבע ושרי וזה נראה גם כוונת הש"ך. וכן משמע במ"א סי' ש"ז ס"ק כ"ג שדיון התוס' אם לשם ע"ז אסור או דיוקנא בעלמא אסור, ומשמע דלא איירי כלל מנוי של ע"ז, דנוי של ע"ז יש לומר שאסור להסתכל. וכן מבואר בברכ"י סוף סי' קמב.

אמנם מה שכתב הש"ך שהאיסור הוא באלילים שנעבדו, שמשמע שרק אם נעבדו כבר, יש לתמוה. והרי הרא"ש כתב להפך מזה, שכתב בשבת פ' השואל ס' ב' וז"ל: נראה דבעשויה לע"ז הוא אעפ"י שלא נעבדה עדיין עכ"ל. וכן משמע ל' התוס' הנ"ל שכתב דשויא לשם ע"ז, וא"כ משמע דעדיין לא נעבד, וצ"ע.

ולפ"ז מובן מה שנזכר בשו"ע ששירים של אלילים אסור לשמוע, והרי אין השיר ע"ז בעצמה רק שנעשה לכבוד ע"ז, ומשמע שכל שהוא לכבוד ע"ז יש בו איסור. וא"כ גם הנוי שהוא בא לכבוד הע"ז וכגון התמונות שעל קירות הכנסיה, יש בהן איסור. וכן ראיתי בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' נ"ו שהחמיר מאד בניגוני ע"ז, שכל שהוא נעשה לזמר לתפילותיהן יש בזה איסור, וא"כ אף אנחנו נאמר הנוי שבא לנאות בית עבודתם הוא אסור.

ולדינא התמונות שיש על הקירות בכנסיות אסור להסתכל אעפ"י שלא עובדים לתמונות שעל הקירות של הכנסיה ואין כאן ע"ז, והטעם לאיסור שהוא קישוט עבור ע"ז, וכבר נתבאר לעיל שלא רק הע"ז עצמה יש בה איסור הסתכלות, אלא גם הנוי שבא לקשט את הע"ז, וה"ה שאסור להסתכל על התמונות שהם צילומים בעלמא של פנים הכנסיה כיון שזה נעשה לנוי של ע"ז, והסכים אתי גאון אחד שליט"א, ולענין להסתכל על הכנסיה מבחוץ אמר הגאון שליט"א: הרחק מן הכעור".

משחקים עם סמלים נוצריים

שו"ת משיב משפט חלק ג' סי' טז (הרב עובדיה יוסף טולידאנו. נכד הרב עובדיה יוסף) – משחקי מחשב עם ע"ז, וקלפים

"בדבר שאלתו אודות משחקי מחשב (משחק הנקרא פאבג'י – PUBG), כאשר לאחרונה נוספה במשחק אפשרות מיוחדת לצבור כח/ נקודות/ כלים על ידי השתחוויה (ה' ירחם) לפסל, היינו שהַמְשַׂחֵק תוך כדי המִשְׂחָק משתחווה לפסל ולעבודה זרה. האם במשחק וירטואלי כזה, שהכל גרפיקה ממוחשבת וכמובן שאין בזה שום כוונה לע"ז וכו', יש בזה איסור גמור ומה ההגדרה בזה…

לעצם הענין, יש להבחין שאין לחלק בזה בין השאלה ההלכתית המובהקת, לשאלה הרגשית שאין להקל בה ראש כלל.

אכן, מבחינת איסור עבודה זרה, אין נראה שיש כאן, מאחר ואינו עושה כאן פעולה של עבודה זרה. אך עדיין יש מקום לחשוש לאיסור ע"פ מ"ש אדוננו הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהל' ע"ז ה"ב), וז"ל, ספרים רבים חיברו עובדי עבודה זרה בעבודתה, היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטה, וציונו הקדוש ברוך הוא שלא לקרות באותן ספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה, ואפי' להסתכל בדמות הצורה אסור, שנאמר: "אל תפנו אל האלילים", עכ"ל. וכתב מרן בכסף משנה, שמקור דבריו במה שאמרו חז"ל במסכת שבת (קמט.): "ודיוקנא עצמה, אף בחול אסור להסתכל בה" כו'. וא"ת, אי כפירוש רבינו דבדיוקנאות של ע"ז מיירי, מאי בעי הש"ס: מאי תלמודא, הא פשטיה דקרא הכי משמע: שלא יפנה ויביט אל האלילים. ונראה לי דמשמע ליה ד"אל תפנו" היינו שלא יפנה ללכת בדרכיהם ולא לאסור להסתכל בצורה אתא. ולהכי בעי "מאי משמע", ומהדר ליה דדרשינן "אל תפנו אל" מדעתיכם דהיינו בהסתכלם אל הע"ז. ע"כ.

ומו"ז מרן זיע"א בשו"ת יביע אומר (ח"ד או"ח סי' כ) כתב לסייע כדברי מרן הכס"מ ממה שאמרו חז"ל בתורת כהנים (ר"פ קדושים): "אל תפנו אל האלילים", אל תפנה לעבדם. ר' יהודה אומר: אל תפנה לראותם. ורש"י בפירושו על התורה כתב, "אל תפנו אל האלילים", לעבדם. ע"כ. ומעתה בודאי שהוצרכנו לדרשא ד"אל תפנו אל" מדעתיכם. וכמ"ש מרן הכס"מ.

ובנימוקי בעלי התוס' בספר מושב זקנים (לונדון תשי"ט, עמוד שמד) הביאו פירוש רש"י, והקשו, דהא בפרק שואל (שבת קמט.) מוכח דאפי' לראותם אסור, דתניא התם: ודיוקנא עצמה אפי' בחול אסור, שנאמר: "אל תפנו אל האלילים", "אל תפנו אל" מדעתיכם לראותם. ותירץ ה"ר שמואל, דמוקמי לה כיחידאה ולית הלכתא כוותיה, דתניא בספרא, "אל תפנו אל האלילים לעובדם", ר' יהודה אומר אפי' לראותם. ונהגו בני עירו לעיין בצורות שעל התועבות. והרי"ח אמר הואיל וסתמא דתלמוד דידן בפ' שואל מסיק שאפי' לראותם אסור, ודאי כך הלכה. וכ"כ רב נסים גאון שאסור לראותם. וראוי להחמיר הואיל וכתיב "הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה". עכ"ל.

וע"ש שהביא עוד דעת רבים מהראשונים דס"ל שאסור להסתכל בהם, וכ"כ הסמ"ג (לאוין יד), היראים (סי' סה) בספר החינוך (מצוה ריג), הרמב"ן בפי' על התורה (ר"פ קדושים). רבינו ירוחם (נתיב יז ח"ה דף קנט רע"ב) ועוד. וכ"פ מרן בשו"ע (יו"ד הלכות ע"ז סי' קמב סעיף טו), וז"ל: אסור לשמוע כלי שיר של עבודת כוכבים או להסתכל בנוי עבודת כוכבים, כיון שנהנה בראייה…..

ואמנם, דעת הרא"ש (שבת פרק כג סי' ב) דבעינן שתהיה הצורה עשויה לעבודה זרה, ואז אע"פ שלא נעבדה בפועל, אסור להסתכל בה, וכ"כ רבנו ירוחם (שם). וכן מבואר מדברי התוס' (שבת קמט. שם). וא"כ בכה"ג שאין כאן צורה שנעשתה לע"ז, אלא דמות ע"ז בעלמא, שמא גם איסור זה ליכא. אך עיין להרדב"ז בתשו' (ח"ד סי' קז) שכתב, דאף על פי שהתוס' שם כתבו דמיירי בעשאום לשם ע"ז ועדיין לא עבדוה, הרי רש"י והר"ן חלוקים, וכל פוסקי הלכות כתבוה בסתם, ומשמע דבכל גוונא איירי, וכן בדין, דכיון דטעמא הוי משום אל תפנו אל מדעתיכם, מה לי צורת ע"ז מה לי אחרת. ע"ש. אלא דעיין למו"ז שם (אות ג) שכתב שמדברי מרן בב"י (יו"ד סו"ס קמב) שהעתיק דברי הרא"ש והתוס', משמע דס"ל כוותיהו, וראה גם בש"ך (שם ס"ק לג) שכתב לבאר דברי השו"ע כדברי התוס' והרא"ש. ולפי"ז כתב דיש להקל בצורות שלא נעשו לשם ע"ז.

ומעתה, בנד"ד שע"פ התיאור שקיבלתי מכב', מדובר בציור עבודה זרה, הגם שאין זה אלא גרפיקה בעלמא, ואפשר שאין כלל דמות עבודה זרה כזו בעולם, מ"מ יש כאן הסתכלות על דמות עבודה זרה הכולל את צורת העבודה עצמה, שנראה שהוא גרע מצורה סתם שיש כמוה בע"ז. ויש להחמיר דאיסור איכא משום "אל תפנו אל האלילים".

אך עיין ברמ"א (שס) שהביא בשם הריא"ז, שכל שהוא דבר שאינו מתכוין, מותר. ובש"ך (שם ס"ק לד) כתב לתמוה, מדוע הביא הרמ"א כן בשם הריא"ז, הא ש"ס ערוך הוא בפרק כל שעה (כה:), ופסקוה הרי"ף והרא"ש והר"ן שם, והרמב"ם (פרק יד מהלכות מאכלות אסורות הי"ב). ואולי י"ל, משום דאפשר לפרש הש"ס בשאר איסורין ולא בעבודת כוכבים, כתבו הרב בשם ריא"ז, אבל פשטא דמלתא משמע התם אפילו בעבודת כוכבים, וכן פרש"י שם להדיא. ע"ש. וכ"כ רבינו ירוחם (ני"ז ח"ה), ומבואר שם בש"ס ופוסקים דאפי' אפשר לו לילך למקום אחר, מותר כשאינו מתכוין, ומבואר בתוס' והרא"ש ורי"ו שם דמיירי בענין שיכול לאטום אזניו ולעצום עיניו ולסתום נחיריו שלא יהנה מן הקול והמראה והריח, ומותר כשאינו מתכוין להנאתם דלא הוי פסיק רישיה, הא לאו הכי אסור, אבל כשמתכוין מבואר שם בש"ס ופוסקים דאפילו א"א לו לילך למקום אחר אסור. ע"כ.

וצ"ע אם יש להחשיב נד"ד כאינו מתכוין, אחר שאינו מתכוין לעצם הסתכלות בע"ז ובודאי אינו מתכוין לע"ז כלל. עוד יש לציין שראיתי בספר ואין למו מכשול (ח"ב עמ' 138) שהביא מספר האיגוד (ח"ד גליון 44) משמו של הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, שאין איסור הסתכלות בתמונה של יופי ע"ז או פסחים, ורק ראוי שלא להסתכל על השתי וערב עצמו. וממור חמי הגאון שליט"א שמעתי, כי ע"פ הקבלה יש הפסד גדול בהסתכלות גם בתמונה של ע"ז, כאיסור הסתכלות בתמונה של רשע, ואדרבה חמור יותר.

משחק קלפים ועבודה זרה: אלא דאף אם הראינו פנים להקל, זכור זכרתי כאשר בהיותי ילד קט, הייתי בא להתארח בבית מו"ז מרן זיע"א מדי שבת בשבתו, ופעם מצאתי חבילת קלפים [מה שקרוי בזמנינו: ג'וקר] וביקשתי לשחק בהם, ואו אז קראה לי זקנתי הרבנית ע"ה לחדרה ואמרה לי ברגש ובחיבה, כי מו"ז מרן זיע"א אמר לה פעמים רבות לבל יכנס לביתו דבר זה, כי בכלל עבודה זרה הוא. סיפור זה נחרט בזכרוני לבלתי נגוע בקצהו, אך לא ידעתי מקורו וטעמו.

ולאחר שנים רבות, ראה ראיתי לרבנו חיים פלאג'י ז"ל, בספרו נפש כל חי (מע' מ אות ס), אחר שדן בענין משחק בקוביא באלו הקלפים, כתב וז"ל: ואמינא ולא מסתפינא, כי הן בעין משחק בקוביא, איהו גופיה עובד עבודה זרה, כי מלבד מה שאמרו רבותינו ז"ל (בספרי ומדרש שוחר טוב וברש"י) כי הפורש מדברי תורה הוי כעובד עבודה זרה, עוד בה כי שמעתי מפי נכדי הרב ועצום ספרא רבה ויקירא כמהר"ר משה הכהן נהר נר"ו בעמ"ס כסא דברכתא, כי בעוברו מצור לצידון ראה כפר אחד על ראש ההר בנוי עליו כמו שלושים בתים, ושאל לגויים ההולכים עמו מה המה אנשי הכפר, ואמרו לו כי אנשי הכפר הללו הם נמולים אבל אינם תוגרמים כי אם אומה בפני עצמה העובדים לצורות של קוביא בקארטי"ן, כי הם עובדים לצורות – למלך ולשרים ולאנשים אשר הם עמהם. זת"ד. והיינו בדברי מוה"ר המו' כמהר"ש חכים ז"ל בעל ספר כסא שלמה, דההוא אמר כי יש בשחוק הקוביא בקארטין קלי' אחוזות מהסיטרא אחרא וכל מספר מורה על קלי' ידועה, זת"ד קדשו. ומצאתי תנא דמסייע לדבריו להרב הקדוש הגאון המקובל האלהי בספר קדושת הלוי (דף לב, ) שכתב כן, וסיים: והיינו כי יש לאלו הקארטי"ן בצורתם ובמניינם וצבעונם מינים ממינים שונים המורים על עבודות זרות הרבה ה' יצילנו, כי כן שומר נפשו ירחק ממנו. וגם בספר מ"ץ (ח"ב אות חי) הביא דהוא אבי אבות הטומאה שחוק הקארטי"ן, עי"ש. ועיין נמי בספר שערי צדק (אות לב), ועיין בתנא דבי אליהו (ספר אליה רבה פי"ג). עכ"ד.

ויד"ן הגאון רבי יוסף חיים אוהב ציון שליט"א, אשר משנת רבנו חיים פלאג'י סדורה על ירכו, הראני עוד ששנה דבריו בספרו ברכת מועדיך לחיים (ח"ב דף ף ע"א), וז"ל: וכתוב בספר נהורא שלים (בהלכות חנוכה) בשם ספר שם יעקב, כי עיקר יראת ה' הוא שיהיה האדם ירא וחרד את דבר ה', כי מלבד שהוא לא ישחוק בקוביא, יזהיר לבניו ולבני ביתו אחריו עד עולם סלה, לבל ישחקו בקוביא… גם כתבו המקובלים ז"ל כי ד' מראות שיש בקרטי"ן הם מורים על ד' קלי' האחוזות מהסיט"א, וכל מספר מורה על קלי' ידועה, כאשר שמעתי מפי קדוש מורנו הרב המו' כמוהר"ר שלמה חכים ז"ל, ושכן מצאתי כדבריו תנא דמסייע ליה הוא הקדוש הרב המקובל האלהי בספר קדושת הלוי (דף לב) וכו', והן עתה אני אומר כי זהו מה שכתוב בריש מס' נגעים (ריש פרק קמא): ד' מראות נגעים הן שהם טמאות, רמוז לד' מראות מהקרטי"ן שהם ד' מראות טמאות ומטמאות ושומר נפשו ירחק מהם. ע"כ. וכתב עוד, דמה שגדולי ישראל האריכו למעניתם לאסור השימוש בקלפים אלו רק משום איסור משחק בקוביא, אין בזה סתירה לכל הנ"ל, כמ"ש בספרו שו"ת חקקי לב (ח"א יו"ד סי' מג דס"ט ע"ג) ובספרו ספר חיים (סי' זך ס"ד). וראה עוד שחזר ע"ד אלו בספרו נשמת כל חי (בהשמטות דף צו ע"ג).

וכן ציין בנו הגאון רבי רחמים ניסים יצחק בספרו אנ"ך יפה (דף עה אות ה), וז"ל: "אל תפנו אל האלילים וגו'", מזה יש ליקח מוסר השכל שלא לשחוק באגרות שקורין קרטי"ן משחוק בקוביא, דגילו לנו שיש בהן צורות ע"ז שהיו מימים קדמונים, כמ"ש בסו"ס נשמת כל חי ובסוף ספר חיים ובספר אברהם אזכור (דע"ו ע"א), כי ויהי כראות אותם, הרי הוא עובר על "אל תפנו אל האלילים"….

והנה אם לגבי המשחק בקלפים אלו, שברור הדבר שאין כאן דמות ע"ז, אלא כל מיני סמלים שהם עושים לעצמם, ופשיטא שמה לנו ולהם במה שהם מחליטים להפכו לסמל ע"ז, מ"מ כתב להזהיר על משחק בהם, כל שכן וכל שכן כאשר עצם המשחק עצמו הוא בדמויות ע"ז ובהשתחוויה להם, שפשיטא שיש להיזהר מכל משמר. ואם כי המעיין בלשונו של רבנו חיים פלאג'י, הגם שהזהיר כן באזהרה חמורה, מ"מ לא כתב שהרי זה עובד עבודה זרה כפשוטו…אלא על דרך המוסר, והוא כמו שנתבאר לעיל בדברי הרמ"א שכאשר אינו מתכוין לעצם עבודה זרה, אינו עובר עליה…

ולכאורה, להאמור לעיל, דברי רבנו חיים פלאג'י ז"ל צ"ע, דמלבד מה שלא יוצרו קלפים אלו לשם ע"ז או דמות ע"ז, וגם אם יש גויים כל שהם העובדים עבודה זו ודמויות אלו, הרי ודאי המשחק בהם אינו מתכוין לכך, ומהיכן מצא מקום לאיסור זה? ועל כרחך צ"ל, כי מלבד, דמי פתי יפול בשחת יפעל, בהבטה והסתכלות, בדבר שהוא בחשש "אל תפנו אל האלילים", הרי גם אם אין כאן איסור עבודה זרה, ודאי יש כאן "הרחק מעליה דרכך", וכל מי שהוא בעל לב יהודי, לא יוכל הביט אל דמות עובדי האלילים והאלילים עצמם, כמה רעות יפעל. ובפרט כאשר באמונתם הזרה פרעו בנו פרעות בכל הארצות, שיסו כל עוברי אורח, ולא שעו לקול בכייתם. עוללים גם קטנים ברגלם נרמסו. ועתה, מבלי משים דוגמתם עולה על הצג, ועיני המסתכל מיטמאות ומאבדות את כהות החוש…".

רב משיב באתר ישיבה – משחק קלפים

"שאלה – האם מותר לשחק ב"קלפי מלחמה" או שמא יש בסמלים חשש של עבודה זרה?

תשובה – רבי יוסף חיים מבגדאד זצ"ל כתב בתשובה שלו בשו"ת רב פעלים (ח"ב, יו"ד סי' ל) על הנושא וזה לשונו: "… ועל הקוביא שהם בניירות שקורין קמ"אר, ראיתי להרב נפש כל חי (לר' חיים פלאג'י) דף ל"ב ע"ד שכתב וז"ל, שמעתי מפי נכדי כי בעוברו מצור לצידון, ראה כפר אחד על ראש ההר בנוי עליו כמו שלשים בתים, ואמרו לו כי אנשי הכפר הללו עובדים לצורות של קוביא בקארט'ין (בקלפים) וכו', והיינו כדברי מהר"ש חכים ז"ל, דההוא אמר כי יש בשחוק הקוביא בקארטי'ן קליפות אחוזות מהסט"א, וכל מספר מורה על קליפה ידועה, ומצאתי תנא דמסייע לדבריו להרב הקדוש הגאון המקובל האלקי בספר קדושת לוי, שכ"כ יעש"ב, …והיינו כי יש לאלו הקארט'ין בצורתם ובמניינם וצבעונם מינים ממינים שונים המורים על עבודות זרות הרבה, ושומר נפשו ירחק ממנו, וגם בספר מ"ץ ח"ב אות ח"י הביא, דהוא אבי אבות הטומאה שחוק הקארט'ין, ועיין בשערי צדק אות ל"ב, ועיין להרמב"ם בח' פרקים פ"ה, דנוטין דבריו למ"ש הרב ברכ"י, הנח לגדולי ישראל, ובירושלמי במס' תענית פ"ד ה"ח אמרו, דטור שמעון נחרב בעון שהיו משחקין בכדור יע"ש, וש"מ על שהיו משחקין אפילו בחול, מדלא אמר בפירוש בשבת עכ"ל ע"ש, על כן זה השחוק שמשחקין בזה שקורין קמא'ר לא תגע בו יד לשחק בו אפילו בחנם בלא מעות, בין בחול בין בשבת, ואפילו בימי הפורים…

ומה ששאלתם על השחוק של עיר רנגון הנז' בשאלה, אם יש בזה איסור ע"ז, לא ידענו מה ענין ע"ז יש כאן, דהא אותם ל"ב פתקאות לא יש עליהם צורות, אלא רק כתוב בהם שמות של חיות ועופות וכיוצא".

נראה שאכן הוא מצא מקור לכך שהשתמשו בצורות מסויימות לעבודה זרה. אינני יודע אם היו אלו הצורות שקיימות אצלנו אבל מבין שיש סוברים שכן, נוסף על כך הוא הביא מדברי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בעל ה"קדושת לוי" שגם הורה להתרחק ממשחק זה בגלל הצורות שהיו עליו וזה לשונו: "…ובפרט שראיתי היום בעונותינו הרבים נפרצה פרצה באחינו בית ישראל לשחוק ב'קארטין' (קלפים), וקל בעיניהם דבר זה, אבל הוו יודעים שבכל 'קארט' יש בודאי קליפה גדולה אשר לא ראויה להזכירה, סהדי במרומים שלא לדרוש כוונתי רק להסיר מכשול מבני אדם… דעו אחי ורעי, כמה מכשולות יש בשחוק הזה… שמטמאים את עצמם בקליפות אשר אין ראוי להביא תוך הפה". (קדושת לוי לחנוכה).

גם בביאור הלכה בהלכות חנוכה רמז החפץ חיים לזה: "…ובעו"ה יש אנשים שתחת זמירות ותשבחות שראוי להלל להש"י על הניסים שעשה לנו הם מרבים בשחוק הקרטין (קלפים) והרבה הרעישו הספרים הקדושים על זה והשומר נפשו ירחק מזה".

מאידך, ראינו בתים רבים גם של רבנים חשובים שלא חששו להכניס משחק זה לבתיהם ומן הסתם לא חששו לדין זה בהסתמכם על דברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה: "צורות שעשאום עובדי כוכבים לנוי מותרין בהנאה וצורות שעשאום לעבודת כוכבים אסורין… המוצא כלים ועליהן צורת חמה ולבנה ודרקון, אם היו כלי כסף וזהב או בגדי שני או שהיו חקוקים על הנזמים ועל הטבעות הרי אלו אסורין, ועל שאר הכלים מותרין מפני שחזקתן לנוי, וכן שאר הצורות הנמצאות על כל הכלים חזקתן לנוי ומותרין".

ומשמע מדברי הרמב"ם, שאף צורה שהיו עושים אותה לע"ז אם עשו אותה לנוי ויופי אין בה איסור הנאה. ומן הסתם מדפיסי הקלפים כיום אינם יודעים ומכירים את אותה עבודה זרה ובוודאי לא הדפיסו את זה לשם עבודה זרה.. אמנם, הפוסקים על פי הקבלה ופנימיות התורה חששו גם לכל פירור ואבק של ספק ע"ז והורו להתרחק מזה ובוודאי יש להם מקור לכך, אך מדרגת הדין הבסיסי נראה שאינה אוסרת זאת".

תשובה של הרב יצחק רצאבי – בעניין משחק הקלפים והרעה הטמונה בו (מהרשת)

הביא גם הוא את דברי שו"ת רב פעלים, ר' חיים פלאג'י ור' לוי יצחק מרבדיצ'ב הנ"ל, וכתב:

"…רבינו חיים פלאגי חי לפני מאה שנה, ואינני יודע אם עד היום נמצא דבר זה של עבודה זרה. התחלתי לחשוב, אולי ע"ז זו כבר אינה קיימת, כי לא שמענו על כך בזמננו. הוא אומר שבין צור לצידון יש כפר אחד, שהם עובדים את הצורות האלה. מסתמא ומסתבר שישנם עוד מקומות בעולם, שעבדו בהם עבודה זרה זו, רק אינני יודע אם הדבר קיים היום. אבל רציתי להדגיש כי גם אם הדבר אינו נמצא היום, צריכים לדעת דבר יסודי בעניין זה. הרמב"ם כותב הרבה טעמים למצוות בתורה, כגון כלאים, ובשר בחלב, שהטעם הוא, בכדי להרחיק מדרכי עובדי עבודה זרה. הרי הגמרא אומרת במסכת ברכות לגבי איסור כלאים [דף כ"ב ע"א], רבי יאשיה אומר, לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. כותב על כך הרמב"ם [בספר מו"נ], שמצא בספרי עובדי עבודה זרה, שכך הם היו עושים. כמו כן איסור בשר בחלב, זה מדרכי עבודה זרה. כמובן שהרמב"ם מהביל לכך, הוא סובר כי אלה היו שוטים גמורים שאינם מבינים בין ימינם לשמאלם, אבל התורה רצתה להרחיק אותנו מדרכי עובדי ע"ז אלו.

אולם זכורני כי רבי שמעון לביא (בעל הפיוט הידוע בר יוחאי) בספר כתם פז כותב, שלאמיתו של דבר, יש פה משהו יותר מכך. הדבר אינו פשוט, כי עובדי ע"ז אלו לא היו טיפשים. גם הדעת נותנת כך, וכי בגלל שהיתה כזאת ע"ז לפני כמה אלפי שנים, לכן אסור לעשות זאת גם היום? אלא מסביר בספר כתם פז, שהדברים הללו לא נעשו על ידם לחנם, הם ידעו היטב את כוחות הטומאה, ידעו כיצד הדבר משפיע, וזה מה שהם פעלו. מי שמסתכל בעיני השכל בלבד, אינו מבין זאת. אבל מי שיודע כיצד פעולות כוחות הטומאה, מבין שנעשה בכך דבר טומאה ממש, ויש לכך גם תוצאות. הם לא עבדו ע"ז סתם, אלא הם ראו שהדבר היה מועיל להם. לכן בעוה"ר גם בני ישראל נמשכו אחרי דברים אלו, כי הם ראו כביכול תועלת מסויימת מהדברים הללו, שיש בכוחות הטומאה להשפיע.

ממילא, גם אם הע"ז הזאת אינה קיימת בעולם כיום, כל הצורות הללו, אפי' על הצד הזה שאין ע"ז זאת קיימת בעולם, אבל לדבר זה יש כח השפעה של טומאה, אפילו מאות ואלפי שנים לאחר מכן. כיון שכך הוא הדבר בעצמו, מי שיודע את כוחות דבר זה, מבין מה הוא פועל, ומה משמעות דברים אלו. לכן צריכים לשים לב על הילדים, להתרחק ממשחק זה, לעשות ביעור חמץ גם מהדברים הללו. ולא לחכות לערב פסח בעניינים הללו….

לאחר השיעור, קיבלתי מאחד האברכים שליט"א מאמר זה, שנדפס בגליון עיקבתא דמשיחא, ושם כתוב בזה"ל, עניין נחוץ אשר נתבקשנו לעורר ע"י רבנים ואנשי חינוך דגולים שליט"א. דעו אחי ורעי כי כמה מכשולות יש בכך. בעת האחרונה, מחמת אי ידיעה, החל לפשות במחנה שלומי אמוני ישראל נגע ישן נושן, של משחק ב"קלפים" (באידיש: קארט"ן), המוכרים בשם גּוקר. בדורות העבר ידוע היה לרבים, כי מדובר במשחק אסור – גם כאשר הוא נערך ללא כסף – לפי שמקורו בצד הטומאה, רחמנא ליצלן. בדורנו אנו נשתכח הדבר. המשחק החל מופץ במתכונתו המקורית, ככרטיסי נייר, וגם כתכנת מחשב המכונה בשם "סוליטייר" (סוליטר), וההתעסקות בו קנתה לה שביתה אף בקרב התלמידים הצעירים בבתי החינוך, בפנימיות ובקמפים. על פי בקשת רבנים ומחנכים, יובא לפניכם בתכלית הקיצור מעט אמרות, עובדות וסיפורים מגדולי ישראל העוסקים בנידון זה, כדי להביא את חומרת הדבר לידיעת בני דורנו.

הגאון הקדוש רבי אלכסנדר זיסקינד מהורדנא, בספרו הקדוש והנודע 'יסוד ושורש העבודה' (שער י"ב פרק א') כותב לאמור: "וכל איש הירא וחרד לדבר ה' ירחיק בניו מנעוריהם שלא יכירו כלל צורתם של הקליפות (כינוי לכוחות הטומאה) האלו, הקארטין (משחק הקלפים)".

ומוסיף וכותב גם הגאון הקדוש רבי צבי אלימלך מדינוב, בספרו הקדוש "בני יששכר" (מאמרי חודש כסלו, מאמר ב' סי' י"ב): "תתבונן גודל האיסור והפגם הנעשה בנפש מי שעוסק חס ושלום בשחוק קארט" – בגימטריא "שטן" – אשר המציאה הקליפה בימי שליטת היוונים".

הרב בניהו ברונר – משחק עם סמלים נוצריים (אתר כיפה)

"שאלה – האם מותר לשחק משחק שיש בו שחקנים נוצרים כנסיה וצלב?

תשובה – אם מדובר במשחק שלא נעשה למטרת הפצת הנצרות שהיא עבודה זרה על פי ההלכה, הדבר מותר אבל לא ראוי. במקרים רבים משתמשים בסמלים אלו כסמל תרבותי ולא דתי ואז הדבר לא נאסר מבחינה הלכתית."

עבודה זרה במשחקי מחשב – אתר דין

"שאלה – שיחקתי במשחק בדיוני במחשב (המשחק מכיל קוסמים ואלילים) הגישה למשחק עם כל מה שהכיל היתה בהתאם לקונטקט (שהכל בדיוני ורק לשעשוע). אך בדיעבד (בגלל העניין של האלילים וכו ) חשבתי שיש לברר את דעת התורה בנושא?

תשובה – אם זה סתם דמויות אין בכך איסור משום שאין כאן עבודה זרה. וגם אתה מחשיב את הדמויות הללו רק לשם משחק בעלמא. אולם אם התמונות הם של עבודה זרה ממש אסור להסתכל בזה אלא אם כן, הדמות הזו היא רגילה לפחות במשחקים, ראה מה שכתב בחכמת אדם כלל פה סעי' ט': "אסור להסתכל בצורת אדם שהרי נקרא פסל ועובר משום אל תפנו אל האלילים אבל בצורות שעל המטבעות כיון שרגילים בהם מותר". הרעיון המרכזי הוא, שאם זה גורם לחשוב על עבודה זרה ולהזכר בה – יש להמנע".

"שאלה – משחק מחשב תוצרת גויים הכולל אלמנטים של ע"ז, לא יודע אם יש פעולות ממשיות (וירטואליות) של ע"ז, אבל מעוניין לדעת את הדין? האם הנאה מהמשחק עצמו יש בה משום הנאה מע"ז, למרות שהמשחק עצמו לא מעודד ע"ז, אבל הדמויות בו, שהשחקן נלחם נגדם, מראות פעולות של ע"ז?

תשובה – מבחינת הלכה אין כאן כל חשש, לא מדובר בעבודה זרה אלא במשחק בעלמא, ואין כאן גם שום חפץ של עבודה זרה אלא רק ציורים וכדומה שאינם מיועדים לעבודה אלא לשעשוע, אבל הנפש היפה בוחלת מאוד מכזה משחק. צריך לדעת שעל האלמנטים האלו נשפך דם יהודי כמים, והם סמל הכפירה בה' יתברך בעולם… אם המשחק מלמד כיצד עובדים עבודה זרה וכו', יתכן שיש כאן בעיה של איסור "אל תפנו אל האלילים" האוסר ללמוד את דרכי עבודה זרה ואופן קיומה. אולם אם מדובר בפעולות פשוטות של לחימה ולא משהו מורכב שקשור לעצם העבודה, לא נראה שקיים חשש כזה".

רב משיב באתר ישיבה

"שאלה – האם מותר לשחק משחק שיש בו דמויות נוצריות כגון כנסיה וצלב?

תשובה – כתב הרמ"א ביו"ד סימן קמ"א ס"ב: אסור להשהות בביתו מפני החשד דבר או תכשיט שיש עליו צורת ע"ז גם בזמן הזה שאין עובדים אותם (כל שכן אם נעבדים גם בימינו). ובשו"ת ערוגות הבושם כתב שאם ישחית הצורה או ימחקנה אין בעיה. הרב רואי מרגלית."

[1] הרב יעקב אהרון סקוצילס, שנת ה'תש"פ.

[2] של הרב נפתלי צבי יהודה בר אילן.

[3] אח"כ ראיתי שגם באוסף מפרשי הרמב"ם הקשו על לשון השו"ע כאן ונשארו בצ"ע:

"בשו"ע יו"ד קמ"ב, ט"ו 'אסור לשמוע כל שיר של אלילים או להסתכל בנוי אלילים כיון שנהנה בראיה' – וכאן יש להעיר למה הוסיף השו"ע שהאיסור נובע מזה שנהנה בראייה, לפי המבואר למעלה שאסור להסתכל על הצורה מפני שההסתכלות גורמת לפנות אחרי עכו"ם, א"כ מה לי אם נהנה או לא נהנה והלא איסור זה אין לו קשר עם הנאה וכמו עצם עבירת עבודת עכו"ם אינה תלויה בהנאה, וכמו בעובד עכו"ם אף שאין לו שום הנאה מעבודה זו ג"כ עובר על איסור, כן צ"ל באיסור זה של אל תפנו, ואף לאלו הראשונים הסוברים שעל כל דיוקנא אסור להסתכל, ג"כ צ"ל שאין האסור תלוי בהנאה, וצ"ע".