אין לשמוע הקלטות מפולחנים של דתות זרות או לצפות בהן, משום שהעושה כן פונה אל הדת הזרה ועובר באיסור ‘אל תפנו’. בנוסף, בכך שהוא שומע או צופה בהם, הוא מבטל את המצווה לאבד את שמם, שנאמר (דברים יב, ג): “וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם”. ואפשר שבהשמעת ההקלטה הוא עובר גם על איסור: “וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ, לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ” (שמות כג, יג; להלן יד, א). אבל אין בשמיעה או בצפייה בהקלטה איסור הנאה, הואיל ואיסור ההנאה הוא מראייה ושמיעה של עצם הפולחן ולא של הקלטתו.[8]
מותר לצפות בשחקנים שמבצעים פולחנים של עבודה זרה שהתקיימה בעבר ובטלה. שהואיל ובטלה, אין אפשרות לפנות אליה ולהיגרר אחריה, ואין אפשרות לכבדה, וממילא כבר אין מצווה לאבדה.
אין איסור לצפות בסרט שעיסוקו בענייני חול, ומראה כדרך אגב טקס דתי, מפני שהצופה רוצה לראות את הסרט ולא לפנות אחר דת זרה. אמנם כאשר הפולחן מוצג באופן מושך, עד שיש חשש שהצפייה בו עלולה לפגוע באמונתו של הצופה, עליו להימנע מצפייה בכך, משום איסור ‘אל תפנו’ (כמובא לעיל ה).
יש סוברים שאין ראוי להשתתף בקונצרט שמבצעים בו יצירה מוזיקלית שחוברה עבור דת זרה אף שאין בה מילים בעלות תוכן דתי (אג”מ יו”ד ב, נו; קיא). ויש אוסרים לשמוע יצירות אלה אף בהקלטה (עשה לך רב ג, ד; בני בנים ג, לה). אבל נראה להלכה, שכל זמן שביצוע היצירה נעשה שלא במסגרת דתית ובלא השמעת משפטים בעלי תוכן דתי, אין בכך איסור. שכן אין בשמיעה זו פנייה לדת זרה, ואין חולקים בכך כבוד לדת זרה, וגם אין גורמים בכך להזכיר שם אלהים אחרים. וכפי שנלמד בהלכה הבאה, יש מתירים אף ליטול מנגינות אלו לצורך התפילה, קל וחומר שאפשר לשומען במסגרת חול. ואולי אף המחמירים שלא להשתמש בהן בתפילה, יקלו לשומען במסגרת חול. לפיכך, מותר לשמוע יצירות קלסיות של מלחינים כדוגמת בַּאך, כאשר הן מבוצעות שלא במסגרת דתית, ואין אומרים בהן מילים שמבטאות דת זרה.
אמנם הרוצה להשתתף בקונצרט שיש בו שירה, צריך לבדוק שהתוכן אינו קשור לדת זרה. אבל פסוקי תהילים שהולחנו על ידי נוצרים לצורך ניגון בכנסייה, כל עוד אין בהם תוספות של דת זרה, מותר לשמוע במסגרת של קונצרט שאינו קשור לפולחן דתי.
השומע במכשיר אלקטרוני שירים או יצירות בלא להבין את משמעות המילים, אינו צריך לחשוש שמא הם של דת זרה, שכן כל עוד אינו יודע זאת, אין בשמיעתו פנייה או כבוד לדת זרה.
