דברים שמקורם בע"ז
נמסטה ומחוות
רקע
נַמַסטֶה היא ברכה מקובלת בתרבות ההינדית הנפוצה בתת-היבשת ההודית. במילה זו נעשה שימוש הן כברכת שלום והן כברכת פרידה. בדרך כלל, המילה נאמרת תוך קידה קלה והצמדת כפות הידיים יחד כך שהאצבעות פונות כלפי מעלה והאגודלים קרובים אל החזה. מקור המילה נמסטה מסנסקריט, ופירושה "אני קד לקדושה שבך".
מקור המונח בספרות הוודית. "נמס-קריטה" ומונחים דומים מופיעים בכתבי הקודש ההינדואיים במשמעות של "פולחן, הערצה", בעוד "נמסקרה" מופיעה במשמעות של "קריאת הערצה, מתן כבוד, ברכה ופולחן". מדובר בביטוי של הוקרה, פולחן והערצה בכתבים הוודיים ובכתבים פוסט-וודיים.
המחווה משמשת כצורת כבוד לברכה, להכרה ולקבלת פנים של קרוב משפחה, אורח או זר.
נַמַסקַר היא אחת מ-16 העַפּצַ'רַס (פרקטיקות של כבוד) המשמשות בתוך מקדשים או בכל מקום של פוג'ה (עבודת אלילים) רשמית.
בעידן המודרני, "נמה" פירושו 'קידה', 'מתן כבוד', 'ברכה מכבדת' או 'הערצה', ו"טה" פירושו 'אליך' (בגוף שני דאטיבי של "טוום"). לכן, המשמעות המילולית של נמסטה היא "אני קד לרגליך".
על פי תורת היוגה המחווה נמסטה מייצגת את האמונה שיש ניצוץ אלוהי בתוך כל אחד מאיתנו שנמצא בצ'אקרת הלב. המחווה היא הכרת הנשמה באחד על ידי הנשמה באחר.
בקצרה: מקור המחווה אלילי, פירושה המילולי במקור קשור לאלילות, ונעשה בה שימוש גם בפולחן אלילי וגם במובן חברתי.
תשובות בנושא
הרב אבינר (אתר כיפה)
מציין כי המקור אלילי ולכן "לא טוב".
"יש אנשים שבמקום לענות אמן מצמידים ידיים כף אל כף, כמו ידיים מתפללות, או שולחים במסרון. אלא מקורו אלילי עתיק של המזרח הרחוק וגם של הנצרות. לא טוב. עיין ויקיפדיה List of Gestures – Two Handed."
מעבר למקור זה לא נמצא מקור המתייחס ספציפית לנושא, אך נראה כי אולי אפשר להשוות אותו ליוגה.
אם ננקוט כדעת המקילים ביוגה- כשם שביוגה עושים את אותן התנועות שעשו הגויים הקדמונים לשם התעלות רוחנית אלילית ולשם ע"ז, אך עושים זאת ללא כוונה רוחנית, רק כתועלת טבעית, ולכן מותר. כך גם בתנועת נמסטה אין כוונה אלילית, רק כוונת כבוד, ולכן יהיה מותר[1].
וכן גם לגבי אמירת "נמסטה", כיוון שהמשמעות ה'חילונית' היא כברכת שלום וכבוד אחד לשני, הדבר יהיה מותר, אע"פ שמשתמשים במילה זו גם בהקשרים של ע"ז.
אומניות לחימה
רקע
אמנויות לחימה הן מערכות ותיקות ומוסדרות של לחימה, הנלמדות ומבוצעות מסיבות שונות, כגון הגנה עצמית, שימושים צבאיים ואכיפת חוק, תחרות, פיתוח גופני, מנטלי ורוחני, בידור, ושימור המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של אומה.
ישנן מספר רב של אומנויות לחימה שמקורן במזרח הרחוק. ככלל ניתן לדמות את אומנויות הלחימה לתרגול של יוגה – בשניהם מעורבים הן עניינים טבעיים כאימון גופני (או שימוש טכני בלחימה), והן מדיטציות וליווי רוחני. בחלק מאומנויות הלחימה משולבים לימודי פילוסופיה ומדיטציות, אך אפשר לומר שהקישור שלהן לפן הרוחני במזרח, רחוק יותר מאשר יוגה ומדיטציה כללי.
נראה כי אומנויות הלחימה מתרכזות בעיקר בפן הטכני, ובאופן שולי בפן הרוחני. לכן אפשר שהדין בהם יהיה יותר קל. במיוחד בעידן המודרני שהתמעט הצד הרוחני בתרגולי הלחימה.
כמו"כ ראוי לתת את הדעת על קידות ומחוות שנעשות תוך כדי התרגילים, האם יש בהן צד של ע"ז. אך נראה מסקירה בנושא כי הקידות נעשות לשם כבוד (למורה, ליריב וכו').
הפסיקה
באופן כללי נראה שאין מי שאסר את הטכניקות עצמן, כיוון שאין בהן ע"ז. חלק מהשאלות עסקו בעניין אימון בשבת, אימון מעורב, בעיית הכאה וכד', ואף אחד לא פסק שעצם האימון אסור. כל עוד לא מעורב באימון צד רוחני.
הרב דוב ליאור – אתר ישיבה
יש צד של ע"ז בהשתחוויה לתמונה של טקסט לפני אימון אייקידו.
"שאלה
אני משתתף בחוג אייקידו (אמנות לחימה). לפני שעולים על מזרן האימונים יש לתת קידה אל מול הקיר שעליו ישנה תמונה עם טקסט עליו כתוב אייקידו ביפנית. אייקידו פירושו יחדיו, שמחה, אהבה וכד’. האם יש כאן השתחויה לע"ז?
תשובה
בודאי שיש כאן צד של עבודה-זרה, שהרי אין בזה שום תועלת ושום קשר לאימון עצמו."
הרב דוב ליאור – אתר ישיבה
בלימוד שיטות לחימה מספר, ניתן לקחת את החלק הטכני ו"לנפות" את הצד הרוחני השלילי.
"שאלה
אני רוצה לקנות ספר של אומנויות לחימה. אני רוצה לקנות ספר של גונג פו (קונג פו), וכפי שידוע, האומנות הזו משלבת בתוכה לא מעט "רוח". אז רציתי לדעת, האם אפשר להתעלם מהחלק של ה"רוח" הצ’י, המדיטציות הבודהיסטיות וכל העניינים האלה, ולקחת רק את החלק הטכני?
תשובה
ניתן לנפות את החלק הטוב ולהתעלם מהחלקים השליליים."
הרב שלמה אבינר – פסקי שלמה ה, עמ' 261
בתחילה סבר לאסור קפוארה כיוון שכולל מוזיקה גסה ותנועות גסות, אך לאחר הבהרת השואל כי האומנות אינה כוללת דברים אלו, מתיר.
"ש: האם יש בעיה לעסוק בקפוארה?
ת: מוזיקה גסה. ריקוד גס. לפעמים נזקים רפואיים עקב הבעיטות. צריך בדיקה.
ש: הרב כתב שקפוארה צריכה בדיקה האם היא עדינה. מהיכרותי, זו אומנות נעימה, מכבדת, לא אלימה, עם מוזיקה שקטה.
ת: אם כן, מה טוב."
פריטים וחפצים מהמזרח
תה מהודו
הרב שרקי – אתר הרב שרקי
תה שבד"כ משתמשים בו לע"ז אינו אסור, כיוון שלא מגדלים אותו דווקא לע"ז.
"שאלה:
קניתי תה מהודו ("טולסי") שהדבר הראשון שכתוב ברכיבים הוא "אוסימום סנקטום". רציתי לראות מה זה – חיפשתי באינטרנט בגוגל והיגעתי לדף הזה. בקיצור – באנגלית כתוב שנפוץ בהודו שמשתמשים בצמח הזה לע"ז. האם אסור לשתות את התה? אם כן – האם צריך לזרוק אותו לפך (אסור בהנאה) או מותר לתת אותו לגוי (רוסי) שעובד איתי? מצד שני אם יש גידול לשם מפעל תה סביר להניח שלא משתמשים בצמחים האלו לע"ז.
תשובה:
מותר. כי לא מגדלים אותו דוקא לע"ז."
צמיד שאמבאלה[2]
הרב וייצן מציין כי אם הציבור ובכללו העונד, אינם יודעים שהחפץ משמש או קשור לע"ז, אין בכך איסור. ניתן גם ללמוד מהפוסקים לגבי יוגה, שחלק מתנועות היוגה מקורן במסורות אליליות, אך המתרגלים אינם מודעים לכך ואינן מכוונים לכך. וגם אין מראית עין כיוון שהציבור הכללי לא מודע לכך.
הרב שלמה יוסף וייצן – אתר ישיבה
אם לכלל הציבור וללובשים לא ידוע שזה קשור לע"ז, ולובשים ליופי, מותר.
"שאלה
שלום רציתי לדעת באם יש איסור ללבוש צמיד שאמבאלה, צמיד מיוחד שהיום הולכים המון ילדות דתיות וחרדיות וזה מאוד פופולארי ומתברר לי בחיפוש ברשת שיש איזה קונספט של בודהה שמדבר על shamballa bracelets כמשהו שכל צבע מסמן משהו אחר בחיי הבודהה.
תשובה
שלום רב,
אם לציבור וללובשים כלל לא ידוע שהדבר נוגע לע"ז אלא לובשים זאת רק משום היופי והצבעים, אין בכך איסור."
גלגלי תפילה[3]
על פי המידע על פריט זה נראה כי הוא משמש ממש כחלק מתפילה אלילית, ואולי אפשר להחשיב אותו כתשמיש ע"ז (הן בכך שהכינו אותו לשם ע"ז, וק"ו כאשר נקנה כ"יד שניה").
הרב בנימין במברגר – אתר ישיבה
גלגלים אלו מיועדים לע"ז, ובטח שאין לכתוב עליהם תפילה יהודית.
"שאלה
שלום רב,
רציתי לשאול, האם ניתן לכתוב תפילה יהודית בגלגלי תפילה בודהיסטים ואם כן, איזו תפילה מומלצת?
תודה ויום טוב
תשובה
אין לערב קודש בחול, ובמיוחד שגלגלים אלו מיועדים גם לעבודה זרה."
מנדלה
מנדלה (בסנסקריט: मण्डल, בתעתיק לטיני: maṇḍala, מילולית: "מעגל") היא תצורה גיאומטרית של סמלים. במסורות רוחניות שונות, מנדלות משמשות למיקוד הקשב של מתרגלים ותלמידים, ככלי להכוונה רוחנית, ליצירת מרחב מקודש ולסיוע במדיטציה ובהשראת טראנס. בדתות המזרחיות כמו הינדואיזם, בודהיזם, ג'ייניזם ושינטו, היא משמשת כמפה המייצגת דמויות אלוהיות, ובמיוחד, במקרה של שינטו, כייצוג של פרדייסים, קמי (ישויות אלוהיות) או מקדשים ממשיים.
בשלב מאוחר יותר פסיכולוגים (כדוג' קארל יונג) אימצו את המנדלות לשימושים פסיכולוגיים, בהנחה כי הציורים משקפים במידת מה את הנפש.
על בסיס מה שראינו בדין יוגה וצמיד שאמבאלה, ניתן לומר כי אם ייצרו את המנדלה לשם ע"ז (הדבר כנראה תלוי גם היכן קנו את המנדלה), אולי הוא נחשב כתשמיש ע"ז, אך לא מוכרח. אם ידוע שהוא לא נעשה לשם ע"ז אפשר שיהיה מותר להשתמש בו לנוי, אם כולם יראו בו כחפץ נוי ולא כע"ז.
לרוב כיום ככה"נ לא מייצרים לשם ע"ז, וכל הכוונה היא לנוי. לפיכך נראה שיהיה מותר. ואף מה שמייצרים לשם טקסים, לא בהכרח שנחשבים כחלק מהע"ז.
אתר דין
לדעתו המנדלה היא לא חלק מעבודת אלילים, ומ"מ כיום משווקים אותם בעיקר ליצירה ולא לע"ז.
"אינני חושב שהמנדלה היא חלק מעבודת אלילים בדת כל שהיא, גם אם במקור זה בא לבטא רוחניות ואת נפש היקום וכיוצא בזה, זה לא מדרכי עבודתם ולא חלק מהפולחן. כמו כן, רוב ככל המנדלות המשווקות היום אינן חלק מדת כל שהיא, יש המוני ציורים וטקסטורות שמשווקות בצורה כזו לעבודת בית ולחדוות היצירה, ואף אחד לא מקשר אותן לעבודה זרה כל שהיא. ולכן, אם לא מדובר בציור שממש מאפיין דת מסויימת, וזה לא מחולקת באמצע בצורת צלב – מותר."
אתר דין
אינן ע"ז ממש, אבל ראוי להימנע מלצייר כמו ההודים כדי לא לתת קיום לתפיסתם.
"המנדלות אינן עבודה זרה ממש, לא עובדים לציורים האלו, אלא שהם באים להביע רעיון שמבוסס על אמונת אותן דתות הודיות, לכן אני לא חושב שיש כאן איסור לצייר אותן, אבל כדי לא לתת קיום לתפיסה ההודית ודאי יש להמנע מהציור הזה. אם אפשר לקחת את הרעיון הכללי של העיגול והתחומים השונים ולצייר שם ציורים אחרים ממה שמקובל אצל ההודים, נראה שאין בכך בעיה. אני חושב שיש תפיסה טיפולית מסויימת שכך נוהגים בה."
במבוק המזל[4]
הרב שלום אילוז – אתר ישיבה
אין להחזיק דברים מהמזרח הרחוק כיוון שרוב הסיכויים שהם שמשו או הוכנו לשם ע"ז.
"שאלה
קיבלתי במתנה עציץ במבוק שנקרא במבוק המזל. כתוב על הפתק שלו שע"פ הפנג שואי הוא מביא אנרגיות חיוביות ומזל לבית. האם מותר להחזיק את הצמח זה בבית?
הרי אני מחזיק אותו ליופי ולא לע"ז.
תשובה
אין להחזיק בבית דברים מהמזרח הרחוק, כיון שהרבה פעמים דברים אלו שמשו לעבודה זרה או הוכנו לשם כך."
הרב דב ליאור – אתר ישיבה
אין לחשוש שייחשב כע"ז, כיוון שמייצאים אותו החוצה. ומדוע נחשוש שהשתחוו לו?
"שאלה
האם צמח המיני במבוק שמגיע מהמזרח הרחוק ונפוץ עכשיו נחשב כעבודה זרה, ומתי צמח יחשב כעבודה זרה?
תשובה
צמח לא נחשב לעבודה זרה אלא אם כן השתחוו לו. גם אם מגדלים את זה שם, וחלק הולך לעבודה זרה, השאר שנמכר לא נחשב כעבודה זרה (מדוע שנחשוב שהשתחוו לו)."
לסיכום, ניתן לומר כי אין ממשות ע"ז בעציץ זה. לכל היותר אמונה טפלה שדבר זה מביא מזל.
בובת וודו
המונח "בובת וודו" מתייחס לרוב לדמות דמוית אדם שמשמשת בדרך כלל לנעיצת סיכות. פרקטיקות מסוג זה מופיעות בצורות שונות במסורות כישוף של תרבויות רבות ברחבי העולם.
מקורו המדויק של בובת הוודו אינו לגמרי ברור, אך נראה שהיא נובעת מתרבות עמי הפון, בני בנין של ימינו. מקור המילה "וודו" הוא "רוחות", והיא מתייחסת לפרקטיקה דתית או מאגית-דתית שמטרתה לקשר בין רוחות לבני אדם. אינטראקציה זו מתאפשרת רק באמצעות תהליך מאגי הכולל גרי-גרי (gris-gris). למונח גרי-גרי יש משמעות מורכבת – הוא עשוי להתייחס לפעולה המאגית עצמה, לחפץ שבו נעשה שימוש למאגיה, או לשניהם גם יחד. בובת הוודו היא גרי-גרי, אך יכולה לשמש הן כחפץ דתי והן כחפץ אמונה טפלה, בהתאם לאופן שבו המשתמש רואה אותה.
בובת הוודו היא לרוב בובה רכה וקטנה המייצגת אדם כלשהו, והשימוש בסיכות חדות המלוות את הבובה הוא שמעניק לה את תכונותיה כבובת וודו. האדם שמחזיק בבובה שולט בה באופן מוחלט, ויכול לתקוע את הסיכות בכל חלקי גופה הרך, לצרף לה קווצות שיער או את שם האדם שאותו היא מייצגת. הרעיון מתבסס על כך שהבובה מגלמת את גופו החומרי של אדם, אף שבשימוש דתי, בובת הוודו נעזרת ברוחות חיצוניות. ע"י נעיצת הסיכות המתרגלים מאמינים שהם מתעלים את האנרגיות בגוף.
מסקנה – בובת וודו משמשת כחלק מטקסים אליליים, וככל הנראה תהיה אסורה[5].
הרב מיכאל ברום – אתר כיפה
בובה זו קשורה לכוחות טומאה ולכן אסורה.
"לפי מה שידוע הרעיון של בובת וודו הוא מנוגד לדרך היהדות מאחר והוא קשור לכוחות הטומאה. לסיכום אין להשתמש בבובה זו, יחד עם זאת כדאי שתדעי שתפילה טובה לבורא עולם או אמירת תהילים הם אלו שמביאים את הישועה והברכה."
מיתולוגיה יוונית
סיכום
לפני הפסיקה, נציין כי הגדרת "חכמה יוונית" אינה מוחלטת, ולפחות לפי הרמב"ם ורבי עובדיה מברטנורא (סוטה פרק ט) מדובר ברמזים וחידות שהיו ליוונים, ולא בסיפורים בעלמא. ולכן הטענה כי "חכמה יוונית" כוונתה למיתולוגיה, היא טענה די קלושה. אך לא מן הנמנע לומר שתהיה אסורה מסיבות אחרות.
האוסרים קריאת מיתולוגיה מעיקר הדין– הרצי"ה (תחומין ג); הרב שמואל אליהו (אתר כיפה); הרב ברוך אפרתי (אתר כיפה).
אין איסור מעיקר הדין, אך ראוי להימנע– הרב דוב ליאור (אתר ישיבה); הרב שלמה אבינר (פסקי שלמה ב); הרב דוד חי הכהן (אתר ישיבה); הרב עוזיאל אליהו (אתר כיפה).
התירו כאשר המחבר כופר בע"ז, מתוך זלזול בע"ז– אגרות משה (יו"ד ב, נג); הרב שמואל אריאל (אתר ישיבה).
מותר כיוון שעבר מהעולם– הרב אורי שרקי (אתר הרב שרקי).
התירו רק כשהקשר למיתולוגיה קלוש– אתר דין.
חכמה יוונית
משנה מסכת סוטה פרק ט משנה יד
"בפולמוס של אספסיינוס גזרו על… ושלא ילמד אדם את בנו יונית…"
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סוטה פרק ט
"ואמרו יונית, רוצה לומר חכמה יונית, לפי שהיו מכניס את הרמזים שבדבור, וכן דברים שאינם כפשוטם אלא יש להן ענין נסתר חכמה."
ר' עובדיה מברטנורא מסכת סוטה פרק ט משנה יד
"ושלא ילמד אדם את בנו יונית. פירוש, חכמה יונית. והם רמזים וחידות שהיו ליונים, ולא היו מכירים בהם אלא הרגילים בהם."
תוספתא מסכת עבודה זרה פרק א הלכה ג
"שאלו את ר' יהושע מהו שילמד אדם את בנו ספר יוני אמר להן ילמד בשעה שאינה לא יום ולא לילה שנאמר (יהושע א) והגית בו יומם ולילה:"
שו"ת הריב"ש סימן מה
ראוי להימנע מספרי טבע המתאמצים לעקור את עקרי התורה.
"ומה ששאלת מה היא חכמת יונית אשר יתרחק האדם, ואם הם אותם ספרים המפורסמים בעולם כשמע טבעי ומה שאחר הטבע… אמנם ספרי הטבע המפורסמים לא מן השם הוא זה אבל ראוי לימנע מהם אם הם מתאמצים לעקור עקרי תורתינו הקדושה…"
חדושי אגדות [ספרי המהר"ל] מסכת מנחות דף סד עמוד ב
חכמה יוונית האסורה היא זו שאינה קשורה לתורה באיזה צד.
"ארור מי שמלמד בנו חכמת יונית וכו'. פי' חכמת יונית היינו חכמת הטבע וכל חכמות הטבע הם בכלל חכמת יונית כל אשר הוא חוץ מן התורה… שאר החכמות אסור ללמוד אם לא ע"י התורה, ועל זה אמרו הפוך בה והפוך בה דכולה בה שהכל יוצא מן התורה…"
נתיבות עולם נתיב התורה פרק יד
חכמה יוונית האסורה היא זו שאין לה שייכות כלל לתורה.
"…אבל נראה דחכמת יונית דהתם איירי חכמה שאין לה שייכות אל התורה כלל, כמו חכמה שהיא במליצה או משל וחכמה זאת אין לה שייכות כלל אל התורה וכתיב (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, אבל החכמות לעמוד על המציאות וסדר העולם בודאי מותר ללמוד…"
האוסרים מעיקר הדין קריאה במיתולוגיה
הרב צבי יהודה – תחומין ג, עמ' 389
לימוד טרגדיות יווניות אסור, וכ"ש כאשר יש בהם מן המיתולוגיה.
"ב"ה עיקו"ת ירושת"ו כט' מרחשון התשל"ז
שלום וברכה לך יקירי מאוד מר …
בתשובה לשאלתך ע"ד לימוד טרגדיות יווניות, ודאי שאסור. ועאכו"כ כאשר יש בהן, כמו שכתבת, דברי כפירה מתוך המיתולוגיות היווניות, והנה הנם גם דברי עבודה-זרה, ועאכו"כ שהרי זה ביטול תורה למי שקבוע ללימוד תורה, ולא ויתר הקב"ה על ביטול תורה, אפילו אילו היה מותר על דברים חמורים.
חזק ואמץ עלה והצלח בע"ה בתורה והדרכתה הנאמנה.
הדורש שלומך בחביבות יקרך
בצפיית הישועה השלימה
ויש רבותינו שמפרשים שזהו הקורא בספרים החיצונים אשר במשנתנו של כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב."
הרב שמואל אליהו – אתר כיפה
התעסקות במיתולוגיה היוונית (הסיפורית) היא עיסוק בע"ז שמשפיעה לרעה על הנפש. ומציין לגמ' במנחות שבה מוזכר כי כזרו על החכמה היוונית, ולבסוף חכמה זו הביאה לחורבן עצמאותנו.
(ראוי לציין כי יש כמה דרכים להסביר את המונח "חכמה יוונית", ובפשט הדברים הסבירו הרמב"ם ורבי עובדיה מברטנורא כי חכמה יוונית אלו דברי רמזים וחידות שהשתמשו היוונים- אין הכוונה לסיפורים. וכפי שהרב מלמד הסביר עפ"י הריב"ש והמהר"ל בפנה"ל ליקוטים א, פ"א טו, שהכוונה לנימוס ולתרבות היוונית. ובכל מקרה אין הכוונה לסיפורים בעלמא, אלא לדברי כפירה ממש.)
"האם מותר לקרוא/ללמוד את המיתולוגיה היוונית?
תשובה
על זה בדיוק נאמר שאסור ללמוד חכמה יוונית…
[על המיתולוגיה הייונית ]– אין מחלוקת שהיא עיסוק בעבודה זרה. ודרך הסיפורים המיתולוגים שלהם הם מעבירים את כל רעיונות העבודה זרה. כמו שכל תנועה ערכית מעבירה את המסרים הרוחניים שלה באמצעות סיפורים. כך העבודה זרה האכזרית שלהם העבירה את כל הרעיונות האלילים שלהם דרך סיפורי המתולוגיה.
יש אומרים מה בכך זה רק סיפורים.
אבל יש אומרים שהשפעה על הלב של האדם היא היא עיקר ההשפעה הטובה או הרעה שיש…
ובגמרא מנחות סד: מסופר על אחת התוצאות הנוראות של לימוד החכמה הייונית במחלוקת הדעות שהיתה בישראל. אותה מחלוקת שהולידה שנאה ביננו והחריבה את עצמאותינו ונמסרנו רוחנית ומעשית בידי "היוונים החכמים".
"למָחָר שִׁלְּשְׁלוּ לָהֶן דִּינָרִין בְּקֻפָּה, וְהֶעֱלוּ לָהֶן חֲזִיר. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי חוֹמָה, נָעַץ צִפָּרְנָיו בַּחוֹמָה, וְנִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ, אָרוּר שֶׁיְּגַדֵּל חֲזִיר, וְאָרוּר שֶׁיְּלַמֵּד בְּנוֹ חָכְמַת יְוָנית" "
הרב ברוך אפרתי – אתר כיפה
בתשובה למישהי שרוצה לכתוב ספר המבוסס על המיתולוגיה, אוסר כיוון שמיתולוגיה זו היא ע"ז.
"שאלה
לכבוד הרב,
שלום וברכה,
אני כותבת ספר המבוסס על המיתולוגיה היוונית, שבכוונתי לייעד אותו לנוער…
תשובה
שלום
…לכן גם אם הספר יהיה צנוע, היותו מבוסס על מיתולוגיה יוונית, זהו הקדשת הכח המדמה לעבודה זרה, והדבר אסור…"
אינם אוסרים מעיקר הדין, אך מורים להימנע
הרב דוב ליאור – אתר ישיבה
אפשר שזה לא ע"ז (אמנות יוונית ונוצרית), כיוון שזה בטל מהעולם, אך עדיין זה לא שייך כיוון שאלו דברי הבל, וראוי להיאבק בזה.
"שאלה
…אנו לומדות 2 קורסי חובה עיוניים שתוכנם בנוי על תאוריות מהנצרות והמיתולוגיה היוונית…
האם מותר ללמוד את החומר כיוון שהוא לצורך התואר…
תשובה
…יכול להיות שהיום זה לא אליליות, כיון שהאליליות הזו חלפה מן העולם ולומדים דברים עתיקים, ואז זה לא ממש עבודה זרה, אלא סתם התעסקות בדברי הבל. ראוי שהציבור שלנו יאבק נגד דבר זה, נגד משרד החינוך שמכריח ללמוד דברים אלו, שילמדו ענייני אמנות, דברים יפים שבעולם. מדוע צריך דווקא אמנות אלילית-נוצרית ואמנות לא צנועה."
הרב שלמה אבינר- פסקי שלמה ו, עמ' 216
"פרסי ג'קסון
ש: האם לקרוא את סדרת הספרים פרסי ג'קסון?
ת: הבלים דמיוניים יחד עם אלילות יוונית."
הרב שלמה אבינר – פסקי שלמה ב, עמ' 45
"ש: האם אסור לקרוא מיתולוגיה?
ת: ראוי שלא. אמנם תפארת ישראל על משנה סנהדרין מתיר ספרי הומרוס, כנראה מפני שזו עבודה זרה ישנה שאף אחד כבר לא מאמין בה. אך ראוי שלא."
הרב דוד חי הכהן – אתר ישיבה
אין איסור לקרוא בספרים המבוססים על המיתולוגיה, כיוון שיודע שזה שטויות, אך אין ראוי להחזיק ספרים אלו כי הם "ספרות קלוקלת".
"שאלה
קיימת סדרת ספרים אמריקאית, שעלילתה מבוססת על המיתולגיה היוונית ומתרחשת בימינו.
א. האם מותר לקרוא בספרים אלו?
ב. האם מותר לאדם לרכוש או לקבל ספרים אלו?
ג. האם מותר להחזיק בבית ספרים כאלו שאינם שלי?
תשובה
א. אין איסור לקרוא בזה כי אתה יודע שהכל זה הבל ודמיון פרוע.
ב. לא טוב להוציא כסף של אדם מישראל על ספרות קלוקלת.
ג. רצוי מאוד לא להחזיק ספרים כאלה בבית."
הרב עוזיאל אליהו – אתר כיפה
מציין לריב"ש שטען כי לימוד הרמב"ם בחכמה יוונית "שיבשה את דעתו בכמה מפרושיו שכל חכמי ישראל חולקים עליו בזה".(שם מדובר בפילוסופיה ולא בסיפורים בעלמא). ובכל מקרה אין לבזבז את הזמן על זה אם לא מדובר במורה שצריך ללמד חומר זה.
"שאלה
שלום,
זה זמן רב אני מתלבט קשות האם מותר לקרוא מיתולוגיה(יוונית, כמובן) או לא?…
תשובה
עיין בתשובת הריב"ש תשובה מה' לרב אפרים אלנקווה ששאל בדיוק את שאלתך ,האם מותר ללמוד את חוכמת יוון ? וענה לו הריב"ש הרי כתוב שהגית בו יומן ולילה ,אם תמצא זמן שהוא לא יום ולא לילה בזמן זה מותר לך ללמוד את חוכמת יוון (זוהי תשובת הגמרא)
ואם תשאל איך למד הרמב"ם חוכמה יונית ,כמו שאמר על אריסטו " קבל את האמת ממי שאמרה " דע לך אומר הריב"ש חוכמה יונית זאת שלמד הרמב"ם שיבשה את דעתו בכמה מפרושיו שכל חכמי ישראל חולקים עליו בזה. זוהי תשובת הריב"ש, ולעצם העניין אם אינך מורה או עוסק המקצוע דומה לזה לפרנסתך, אזי אין לך טעם לבזבז את זמנך וללמוד מתולוגיה יוונית… אם הינך מורה או מדריך או מתפרנס מכך אז מותר לך ללמוד אפילו מהיוונים."
מותר רק כאשר המחבר כופר בע"ז, ומתייחס אליה כהבל
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן נג
האיסור הוא בספרים שכתבו העכו"ם לשבחהּ של הע"ז, וזה אסור אף שבטלה דתם היום ואין חשש שיימשך אחריהם. אך בספרים שנכתבו ע"י הכופרים בע"ז, בצורה של זלזול בע"ז, מותר. ולכן מרצה שמלמד על מיתולוגיה יוונית וכד' מותר ללמד, רק שידגיש את ההבל של אותן אמונות.
(לכאורה מדבריו אם נהנה מעצם הסיפורים, ללא הדגשת הזלזול בע"ז, הדבר יהיה אסור אע"פ שנכתב ע"י כופר בע"ז. אך מ"מ אפשר לצדד כפי שכתב הרב שמואל אריאל שסיפורי הפנטזיה הם מומצאים ולכן אינם בדיוק המיתולוגיה המקורית).
"בענין אחד שפרנסתו להיות מורה בבתי הספר של המדינה בדברי ימי היונים והרומים אם מותר לספר בדתיהם… אם יש בזה איסור דאל תפנו אל האלילים וכתר"ה מסביר הספק מכיון שכתב הרמב"ם בפ"ב מע"ז ה"ב שאיסור הקריאה בספרים שחברו עובדי כוכבים בעבודתה הוא משום שדבר זה גורם להפנות אחריה ולעשות כמה שהם עושין ובזמן הזה שדתיהם כבר מאוסים לכל העולם אין לחוש כלל שימשך אחד אחר זה אין לאסור או דשמא עכ"פ הוא בכלל האיסור אף שאין הטעם.
הנכון לע"ד…
ולכן גם לקרא בספרים שחברו בעבודתה יש לאסור אף שנימא שבטל הטעם בזמן הזה שכבר נמאסו דעותיהם בעולם אבל נראה פשוט שהאיסור הוא רק בספרים שחברו העכו"ם שעובדים להע"ז שהם כתבו זה לשבחה בדברי הבל ושטות שנדמה להם שהוא שבח שספרים כאלו נאסרו בשביל הטעם בלאו דאל תפנו ונאסר לעולם אף כשיתבטל הטעם שלא ימשכו בנ"א בדבריהם הטפשיים, אבל ספרים שנתחברו מכופרים בע"ז ההיא שהוא רק להתלוצץ בהם ולבזותם במה שמספרים הבלותם ושטותם לא נאסר גם אז, ומצינו גם בקראי שמספרים מעבודתם אבל כיון שהוא באופן שהוא לבזות ולהתלוצץ אינו כלום. וכ"ש שאין לאסור עתה מה שלא היה אסור אז.
וא"כ כשצריך ללמד בהקורס שלו עניני דתיהם והבליהם, צריך לדבר בלשון שיבינו שהם עניני שטות והבל איך שדבר הבל זה עשו…"
הרב שמואל אריאל – אתר ישיבה
האיסור הוא קריאה ספרים שמחבריהם האמינו באותה ע"ז ושיבחו אותה, אך אין איסור בלימוד ספרים שהתחברו מתוך גישה שכופרת באותה ע"ז, כספרי מדע ומחקר. ומציין לגמ' במנחות שבה מוזכר כי כזרו על החכמה היוונית, ולבסוף חכמה זו הביאה לחורבן עצמאותנו.
"שאלה
האם מותר לקרוא ספרים כמו פרסי ג'קסון, שמציגים עבודת אלילים אבל צוחקים עליה ועל האמונות שלה…
תשובה
איני מכיר ספציפית את הספרים הללו (מלבד מידע שמופיע עליהם ברשת), אבל באופן עקרוני, על פי התיאור שתיארת, נראה שמותר לקרוא בספרים מסוג זה.
האיסור לקרוא בספרי עבודה זרה נאמר לגבי ספרים שנכתבו מתוך אמונה בעבודה הזרה שאותם הם מתארים. כאשר מדובר בספר שמתאר סיפורים של עבודה זרה אבל מתוך גישה שאינה מאמינה בה, כגון ספר מדעי שמתאר מה חשבו היוונים או הרומאים הקדמונים (כאשר ברור שהדברים נכתבים שלא מתוך אמונה במיתולוגיה הזו), הדבר מותר. וכל שכן בספרים כאלה, שאינם מתארים את הסיפורים שבהם האמינו העמים הקדומים, אלא ממציא סיפורים חדשים על בסיס האמונות הללו, כך שלא הסופר ולא אף אחד בעולם מאמין באמת בסיפור הזה.
עיין בדומה לכך בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב' סימן נ"ג:
"…נראה פשוט שהאיסור הוא רק בספרים שחברו העכו"ם שעובדים להע"ז, שהם כתבו זה לשבחה… אבל ספרים שנתחברו מכופרים בעבודה זרה ההיא, שהוא רק להתלוצץ בהם ולבזותם במה שמספרים הבלותם ושטותם, לא נאסר…" "
מותר כיוון שעבר מהעולם
הרב אורי שרקי – אתר הרב שרקי
מותר ללמוד מיתולוגיה כיוון שזה כבר לא קשור לעולמנו, ואפשר ללמוד מכך על הפסיכולוגיה האנושית.
"שאלה:
"האם מותר ללמוד מיתולוגיה אם אינני מתכווין להתמקצע בעניין? לכאורה מדובר במעללי אלים אליליים ואסור ללמוד על ע"ז אלא בכדי להשיב.
תשובה:
מותר כי זה כבר לא רלוונטי לעולמנו אלא רק מלמד דברים חשובים על הפסיכולוגיה האנושית."
מיתולוגיה ברורה בחשש ע"ז
אתר דין
אם ההקשר למיתולוגיה חזק ומובן, יש לחשוש משום הזכרת שם ע"ז, שגורם שלא תשכח הע"ז. אך אם ההקשר קלוש – מותר.
"האם מותר לקרוא ספרי נוער המבוססים על המיתולווגיה היוונית ? כלומר הכותב מודה שהדמויות אינם אמיתיות אבל זה מבוסס מעט על המיתולוגיה היוונית
תשובה:
אם זה מזכיר את המיתולוגיה היונית וגורם לה שלא תשכח, יש לחשוש שיש בזה משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך. אבל אם ההקשר מאוד קלוש ורק מי שבקי מבין והילדים לא מבינים שום דבר כזה, אין סיבה לחשש."
אסור אם לא כדי להבין להורות
הרב שלמה רוזנפלד – צהר לה
מעלה את הבעיות בלימודים הקשורים לע"ז (גם מיתולוגיה וגם נצרות) ומסיק כי הקונצנזוס ההלכתי כיום הוא שאסור ללמוד ספרי מינות אם לא כדי להבין ולהורות. (אך לא בכל המקורות מתייחסים לסיפורים בעלמא, אלא לדברים שיותר קשורים לע"ז, כפילוסופיה וכד').
"בימינו, לימוד מקצועות בתחום הרוח: פילוסופיה, ספרות ומחזות, היסטוריה, ארכיאולוגיה וכו', וכן לימוד מקצועות בתחום האומנות: ציור, פיסול וכו', דורשים גם ידע בפרקים העוסקים במידע או באומנות הקשורים לעבודה זרה, ספרי כפירה וסתם ספרות הרחוקה מיהדות. ידע זה שייך לתרבויות עמי העבר או ההווה כגון התרבות הנוצרית. במאמר זה נדון, כיצד "לגאול מקצועות אלה לכתחילה", בימינו.
א. הפסיקה בדורות הקודמים
שלושה איסורים עמדו על שולחנם של הפוסקים: 1) "אל תפנו אל האלילים". 2) איסור קריאה בספרים החיצוניים. 3) איסור לימוד חכמה יוונית.
- "אל תפנו אל האלילים" (ויקרא יט, ד) – למדנו במסכת שבת (קמט, א), שאסור להסתכל בצורות שנעשו לשם ע"ז, וכן בכתוביות הכתובות עליהן, אף לשם נוי בלבד. ממילא, ודאי שאסור ללמוד בספרי ע"ז.
- בעניין איסור הקריאה בספרים חיצוניים – במשנה (סנהדרין פ"י מ"א) אומר ר' עקיבא, לגבי אלה שאין להם חלק לעולם הבא: "אף הקורא בספרים חיצונים".
הגמרא (שם ק, ב) מסבירה את ר' עקיבא בשני מובנים: האחד הוא ספרי מינים, והשני ספר בן סירא. מהפרשנים השונים משמע, שלימוד ארעי במיוחד אם זה להתלמד, כלומר להבין ולהורות, הרי זה מותר. מקור לעיקרון זה מצאנו בגמרא בכמה מקומות, שנאמר: "לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות" (שבת עה, א; ראש השנה כד, ב; ע"ז יח, א; שם מג, ב; סנהדרין סח, א). אמנם, היתר זה נאמר לצורך ידיעת התורה בנושא והוראת ההלכה בלבד. חלק ניכר מהראשונים: הרשב"א, הרא"ש, הריב"ש, וגם היעב"ץ, מסתייגים מהלימוד העקרוני.
הגדיל הריב"ש בהתנגדותו (סי' מה), בכך שהעיר על הרמב"ם, שעם כל גדלותו, ועל כל זה לא נמלט הרב ז"ל מהימשך קצת אחר החכמה בקצת המופתים…
- חכמה יוונית נאסרה, כנזכר בגמרא (סוטה מט, ב; בבא קמא פב, ב), שכשצרו בית חשמונאי זה על זה, היה שם זקן שלעז לצרים בחכמה יוונית וכתוצאה מזה העלו להם חזיר ונזדעזעה ארץ ישראל. באותה שעה גזרו שלא ילמד אדם את בנו חכמה יוונית, משום שהלימוד מביא להשתקעות בה והורס הרבה מפינות הדת. אמנם, גם כאן מצאנו צרכים מסוימים המתירים להשתמש בה, למקורבים למלכות, לצורכי ציבור או אצל בנות לצורך נישואין. הרמב"ם טוען שחכמה זאת כבר נשתקעה מן העולם…
לדעת הר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' נג) "אל תפנו אל האלילים" שייך גם בימינו, אולם האיסור הוא רק ללמוד מהספרים ממש. אך ספרים שחוברו ע"י סופרים הכופרים בע"ז כדי לבזותם ולהתלוצץ בהם, מותר לקרוא בהם.
הרח"ד הלוי (שו"ת עשה לך רב ח"ה סי' עג) מקל בדברים שכבר נתבטלו מהעולם. אמנם, ייתכן שזה רק בממצאים שכבר ביטלום עובדי ע"ז, אך בלימוד הספרים עצמם, ייתכן שיודה שאסור.
בעל שו"ת משנה הלכות (חט"ז סי' צו) יוצא בחריפות נגד כל לימוד, והוא מקווה לבית ספר המלמד על טהרת הקודש.
הרצי"ה קוק ('תחומין' ג עמ' 389) אוסר ללמוד טרגדיות יווניות.
הרב שלמה אבינר ('תחומין' יז עמ' 365) נוטה להתיר לימודי נגינה, בעיקר כאלה שכבר לא משמשים היום לע"ז.
…מסקנה: מכל הנ"ל ניכר האיסור ללמוד או אפילו לקרוא מספרים אשר תוכנם קשור למינות או לצד דתי שיש בו ענייני אלילות, אלא אם כן לומד באקראי לצורך "להבין ולהורות", לצורך "דע מה שתשיב", אם מראה את הניגוד שבאמונתנו לכך, או אם מתלוצץ על כך…"
[1] אין זה כמשתחווה לע"ז, שאע"פ שאינו מתכוון יהיה אסור. כיוון שאין בעצם הפעולה פולחן לאליל מסוים, רק מזכיר את דרך הפולחן שעושים בחלק מהמקומות, לכן זה תלוי בכוונת האדם. כמו"כ אין בכך מראית עין של ע"ז, כיוון שהרואים יודעים שזה דרך כבוד ולא דרך ע"ז.
[2]צמידי מקרמה שימשו לפרקטיקות רוחניות במשך מאות שנים. החל מהשימוש העתיק בקסם קשרים ועד לפרקטיקות מדיטציה מודרניות, צמידי מקרמה ממלאים תפקיד חשוב בתרבויות רבות. אחד מסוגי צמידי המקרמה הפופולריים הוא צמיד שאמבאלה, שנקרא על שם ממלכת שאמבאלה המיתולוגית, שלפי המסורת נחשבת למקום של שלווה, רוגע והארה. המושג שאמבאלה מקורו בבודהיזם הטיבטי ואומץ גם על ידי מסורות רוחניות אחרות.
מאמינים כי לאבנים או לחרוזים בצמיד יש תכונות ריפוי מיוחדות, והם נבחרים בהתאם לכוונת הלובש. גם לקשרים המשמשים בצמידי שאמבאלה יש משמעות רוחנית.
צמידי שאמבאלה הפכו פופולריים בעולם המערבי בתחילת שנות ה-2010, כשכוכבים ואייקוני אופנה רבים החלו לענוד אותם. עם זאת, המשמעות הרוחנית והשימוש המסורתי שלהם נמשכים זמן רב הרבה יותר. צמידי מקרמה שימשו למטרות רוחניות גם בתרבויות אחרות. בתרבות האינדיאנית, לוכדי חלומות נוצרו לעיתים קרובות עם קשרי מקרמה ונחשבו כמגנים על הישן מחלומות שליליים ורוחות רעות. במצרים העתיקה נעשה שימוש במקרמה ליצירת תכשיטים ובגדים עבור האצולה, והאמינו כי לבישת פריטים אלו מביאה הגנה ומזל טוב.
[3] גלגל תפילה, או גלגל מאני, הוא גלגל צילינדרי המשמש לתפילה בודהיסטית. הגלגל מותקן על ציר העשוי ממתכת, עץ, אבן, עור או כותנה גסה. גלגלי תפילה נפוצים בטיבט ובאזורים בהם תרבות טיבטית שולטת.
לרוב, כתובה מנטרה בכתב רנג'נה או בכתב טיבטי על פני הגלגל. על פי המסורת הבודהיסטית הטיבטית, סיבוב של גלגל כזה משפיע באופן דומה להשפעת קריאת התפילות בקול.
[4] במבוק מזל, ששמו המדעי הוא Dracaena sanderiana, הוא צמח בית פופולרי המזוהה עם מזל טוב ושגשוג. למרות שמו, הוא אינו במבוק אמיתי; למעשה, הוא שייך למשפחת ה-Asparagaceae, הכוללת צמחים אחרים כמו אספרגוס גינה. צמח זה מקורו במרכז אפריקה וצבר פופולריות בתרבויות אסיאתיות בשל המשמעויות הסמליות שלו, במיוחד בפרקטיקות פנג שואי המקדמות בריאות ועושר.
המונח "במבוק מזל" נובע מהדמיון שלו לבמבוק אמיתי ומהמשמעות התרבותית שלו כסמל למזל. במסורות אסיאתיות רבות, במיוחד בתרבות הסינית, מאמינים שהצמח מביא מזל טוב בהתבסס על מספר הגבעולים שיש לו.
[5] אין מקריבים לה, והיא לא משמשת לפולחן אלילי, לכן קשה לומר שתיחשב כתשמיש ע"ז. אך עכ"פ היא חלק בלתי נפרד מטקס אלילי.