שאילת שלום לגוי
שאילת שלום לגוי ביום אידו
מקור הדין
בגמרא בגיטין מבואר ששואלים בשלום גויים משום דרכי שלום, ומבואר בגמרא שהחידוש הוא שהדבר מותר אפילו ביום אידם, אמנם להיכנס לביתו לצורך כך – אסור. עוד עולה מן הגמרא ששאילת השלום צריכה להיות בשפה רפה ובכובד ראש:
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סא עמוד א
"מתני'. משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית, נפה וכברה וריחים ותנור, אבל לא תבור ולא תטחן עמה. אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה, ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה, אבל משתטיל את המים לא תגע עמה, לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו – אלא מפני דרכי שלום. ומחזיקין ידי נכרים בשביעית אבל לא ידי ישראל, ושואלין בשלומן, מפני דרכי שלום."
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סב עמוד א
"ואין כופלין שלום לעובד כוכבים. רב חסדא מקדים ויהיב להו שלמא. רב כהנא א"ל שלמא למר.
ושואלין בשלומן. השתא אחזוקי מחזקינן, שואלין בשלומן מיבעיא? אמר רב ייבא: לא נצרכא אלא ליום חגם; דתניא: לא יכנס אדם לביתו של עובד כוכבים ביום חגו ויתן לו שלום, מצאו בשוק, נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש. רב הונא ורב חסדא הוו יתבי, חליף ואזיל גניבא. א"ל חד לחבריה: ניקום מקמיה דבר אוריין הוא, אמר לו: ומקמי פלגאה ניקום? אדהכי אתא איהו לגבייהו, אמר להו: שלמא עלייכו מלכי, שלמא עלייכו מלכי! אמרו ליה: מנא לך דרבנן איקרו מלכים? אמר להו, דכתיב: בי מלכים ימלוכו וגו'. אמרו ליה: ומנא לך דכפלינן שלמא למלכי? אמר להו, דאמר רב יהודה אמר רב: מנין שכופלין שלום למלך? שנאמר: ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים וגו'. אמרי ליה: ליטעום מר מידי, אמר להו, הכי אמר רב יהודה אמר רב: אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך, והדר ואכלת ושבעת."
וכן פסק הרמב"ם:
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י הלכה ה
"מפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, ואין ממחין בידי עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום, ושואלים בשלומם ואפילו ביום חגם מפני דרכי שלום, ואין כופלין להן שלום לעולם, ולא יכנס לביתו של עובד כוכבים ביום חגו לתת לו שלום, מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש."
וכן הוא בטור:
טור יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח (ט)
"אסור ליכנס לבית עכו"ם ביום אידו וליתן לו שלום מצאו בחוץ מותר אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש. ואסור לכפול לו שלום לעולם לפיכך טוב להקדים לו שלום כדי שלא יתחיל העכו"ם ויצטרך לכפול לו"
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח סעיף ט
"אסור ליכנס לבית העובד כוכבים ביום חגו וליתן לו שלום. מצאו בחוץ, מותר; אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש."
טעם האיסור לשאול ביום אידם בביתו
מרש"י נראה שיסוד החשש הוא שנתינת חשיבות לגוי תגרום לו ללכת ולהודות לאלוהיו:
רש"י (גיטין)
"ליום חגם – ולא חיישינן דלמא אזיל ומודה.
לא יכנס כו' – דכיון דאחשביה כולי האי דלמא אזיל ומודי."
וכ"כ גם הריטב"א והיד רמ"ה שם.
הסבר זה מתאים ללשון התוספתא:
תוספתא מסכת עבודה זרה א, ב:
"לא ישא אדם ויתן עם הגוי ביום אידו ולא יקל עמו את ראשו ולא ישאל בשלומן במקום שמתחשב מצאו לפי דרכו שואל בשלומו בכובד ראש:"
ובלבוש דייק שהעכו"ם חושב שזה גורם לגוי לחשוב שמברך אותו במיוחד ליום חגו:
לבוש יורה דעה סימן קמח סעיף ט
"אסור ליכנס בבית הגוי עובד עבודה זרה ביום חגו וליתן לו שלום, מפני שהגוי נהנה ושמח בזה וחושב שלכבוד יום חגו עושה כן ואזיל ומודה, ואם מצאו בחוץ מותר, רק לא יראה לו פני כבוד ביותר, אלא יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש."
בית הבחירה למאירי מסכת גיטין דף סב עמוד א – כדי שלא יבוא להמשך אחריו.
"עובדי הגלולים אין נמנעין משאול בשלומן ומכל מקום אין ראוי להאריך עמהם בדברי שלום ביתר מן הרגיל וחוץ לתחום שלום מנהג וזהו הנקרא אצלי כפילת שלום שכל שאדם מאריך בשאלת שלום על הרגיל מורה חבה יתרה ושיכות וכבר ידעת שעבודת הגלולים היתה מושכת את הלב הרבה מצד תועלות שהיו משיגים בעבודתם כמו שאמר ומן אז חדלנו כו' חסרנו כל וכן באחרון של סנהדרין ק"ב ב' אמרי בענין מנשה אלו הוית בההיא שעתא נקטת שיפולא ואזלת בתרה ומתוך כך היו מגדולי החכמים מקדימים שלום להם מפני שהמקדים נותן דרך למשיב להשיב לו כדרך ששאל והיה מקדים לקרא לו כמנהג כדי שישיב לו כפי קריאתו ולא יכנס עמו בשיכות יתר מדאי ואלו היה ממתין שיהא הוא מקדים לו שמא יקדמנו בדברי חבה והתעלסות אהבים והיה הוא צריך להוסיף לו באותו הדרך עד שמתוך כך היו מתאהבים זה לזה ודעתם מתקרבת יותר מדאי והיו האחרים למדים מהם והולכים אחריהם אבל כפילת שלום כפי הרגיל אין בו חשש אף על פי שכופלו וכדרך שאמר באחד מהם שהיה אומר שלמא למר שלמא למר כלומר שלא היה נכנס עמהם בדברים אחרים אלא שלום מנהג ואין לפרשו שלבו היה על רבו כמו שגדולי הרבנים מפרשים שהרי אסור לגנוב דעתן של בריות אפי' של עובדי גלולים כמו שהתבאר במקומו .ונמשך למה שכתבנו מה שאמרו שביום אידם לא יכנס לביתו ויתן לו שלום שאף הוא מספר לו ענין האיד הנעשה לשם כוכב פלני או מזל פלני או קדש פלני ושבחו בכך וכך ולבו מגמגם בדבר ושמא יבא לידי תקלה אלא שאם מוצאו בשוק נותן לו שלום ואף זה ביום אידם מיהא לא בסבר פנים המראים חבה והתדבקות שמא מתוך פנאי שלי ותשוקתו בספור כח גליליו ימשך עמו."
וכיו"ב כתב בדעת ומחשבה:
דעת ומחשבה (לר' משה שטרנבוך. על הרמב"ם ע"ז י ה)
"ולא יכנס לביתו של עכו"ם ביום חגו לתת לו שלום. מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש. עיין בש"ך קמח (ס"ק ז) שרק ברכת שלום אסור שזהו שמו של הקב"ה ומביא כן מספר בדק הבית בשם א"ח בשם הר"מ, ואיהו מפקפק דבש"ס לא משמע כן, ונראה שהעיקר לא להחניף להם ביום אידם ליכנס אצלם כשאינו רגיל או לומר בשמחה רבה ברכת שלום, רק יאמר בשפה רפה ובכובד ראש שהעכו"ם לא ידמה שהיהודי שמח איתו באידו."
למה נצרכנו להיתר 'משום דרכי שלום'?
מדברי המשנה עולה שגם ההיתר לשאול שלום שלא בביתו הוא משום דרכי שלום[1]. ונשאלת השאלה למה צריך להיתר זה?
רש"י מסכת גיטין דף סא עמוד א
ביאר שהחשש הוא בכך שמטיל שם שמים על העכו"ם.
"ושואלין בשלומם – כל הימים ואף על פי שמטיל על הנכרי שם שמים שהשלום שמו של הקדוש ברוך הוא."
מהרש"א חידושי אגדות מסכת גיטין דף סא עמוד א
הציע סברה נוספת, והיא המבוארת בהמשך הגמרא שכיוון שמדובר ביום אידם יש חשש שמא ילך ויודה לעבודת כוכבים.
"ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום. פרש"י כל הימים ואף על פי שמטיל על העובד כוכבים ש"ש כו'. עכ"ל לכאורה ה"מ לפרושי כהני דרכי שלום דלעיל כמשמעו שלא ינטור עליו שנאה אלא דמשמע ליה דכל הני דנקט בהך מתני' דאי לאו מפני דרכי שלום איסור נמי איכא ולכך פירש משום דמטיל על העובד כוכבים ש"ש כו' ומיהו למאי דמוקי מתני' ביום אידם ה"ל איסורא אחרינא משום דהוא אזיל ומודה לעבודת כוכבים ודו"ק"
וכיצו"ב כתב מהר"ם שיף:
חידושי מהר"ם שיף מסכת גיטין דף סב עמוד א
"גמ'. לא נצרכא אלא יום חגם. מ"ש רש"י במתני' ושואלין בשלומם אע"פ שמטיל על העובדי כוכבים שם שמים כו' לכאורה א"צ לזה דאף אם אומר בשאר לשונות לא בלשון הקודש מ"מ רבותא הוא ליום אידם ועיין:"
לעומת זאת מדברי רבנו יהודה אלמדארי בקובץ שיטות קמאי נראה שגם למסקנה אין חשש שמא אזיל ומודה:
רבנו יהודה אלמדארי
"לא יכנס וכו', דדילמא מודה לע"ז שלו. נותן לו בשפה רפה. ולא חיישינן דלמא אזיל ומודה כיון דלא אזיל לביתיה…"
ויאמר שמואל (הרב שמואל ברוך גנוט, אלעד תשס"ח, סימן פח)
כתב שכיוון שההיתר משום דרכי שלום ייתכן ובימינו שבהם אנשים מברכים זה את זה גם בברכות אחרות, יש להשתמש בהן, וכתב שכן נהג רש"ז אוירבך.
"בימינו אשר אנשים מברכים זה את זה גם בברכות אחרות כ"בוקר טוב" "מה נשמע" וכדומה לכאורה אפשר להמנע מלזמר לנכרי דוקא ברכת שלום שמו של הקב"ה ויש להשתמש בנוסח ברכה אחרת וכן נהג הגרש"ז אוירבך זצ"ל שנהג לומר לנכרים שלון אשר צליל שמיעתה דומה לשלום."
"ונראה שנידודינו שלנו תלוי במחלוקת הפוסקים דנן. שלדעת הב"ח והמג"א מילת "שלום" היא קודש הגם שאינה קשורה לשמו של הקב"ה, ומנגד סבר הט"ז שמכיון ולא מכוין לשם ה' מותר להשתמש במילה זו גם בבית המרחץ. ולכאו' לדברי הט"ז נוכל גם כיום לכפול בשלום נכרים, כאשר ברור כשמש שאיננו מתכוונים לשם ה' אלא לאיחול בעלמא, או לברכה שיהיה שלום למתברך (כ"ונתתי שלום בארץ") כפי שחושבים רבים בכוונת ברכת שלום, וצ"ע למעשה."
האם האיסור גם בשאילת שלום שאינה בשם?
לגבי איסור כפילת שלום כתבו כמה ראשונים שהאיסור דווקא כששואל בשם שמים. וכתבו האחרונים שיש לסמוך עליהם למעשה וכפי שיבואר לקמן. הש"ך הביא דבריהם להלכה כאשר הוא מפנה לדין כניסה לבית הנכרי בחג.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח סעיף ט
"אסור ליכנס לבית העובד כוכבים ביום חגו וליתן לו שלום. מצאו בחוץ, מותר; אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש."
ש"ך ס"ק ז:
"ז שלום – כתוב בבדק הבית בשם א"ח בשם הר"ם דוק' שלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא אבל ברכה דליכא שם ליכא קפידא עכ"ל וכן משמע קצת בפירש"י ומכל מקום צ"ע קצת דבש"ס גבי מקדים ויהיב שלמא וגבי שלמא למר לא משמע לכאורה הכי ושמא שלמא הוי בכלל שלום:"
וכמה פוסקים הביאו דבריו למעשה גם לגבי יום אידם, כפי שיפורט בהמשך. גם באליבא דהלכתא על הוצאת מתיבתא הביאו דברי הש"ך על עניין יום אידו.
אמנם כמה אחרונים העירו שאין הדבר תואם את סברת האיסור לא לפי רש"י ולא לפי המאירי, ויש שאף כתבו שיש טעות סופר בהפניה של דברי הש"ך והם צריכים להיות נסובים על סעיף י (בו מבואר דין כפילת שלום) ולא על סעיף ט (העוסק בשאילת שלום ביום אידם).
עפ"י זה כתב 'שלום רב' שאסור גם בשאר לשונות הן לטעם רש"י למסקנה והן לטעם המאירי:
'שלום רב' פרק יח, סעיף ו והע' לג (הרב שילה בן דוד, ירושלים תשס"ח)
"ביום אידם של הגויים לא יכנס אדם לביתו של הגוי לתת לו "שלום", כדי שלא יבוא הגוי להודות לאלוהיו, או כדי שהישראל לא ימשך אחריו. ואם מצאו בשוק נותן לו "שלום" בשפה רפה ובכובד ראש. יש מתירים לברכו ברכה אחרת אף במקום שנכנס לבית הגוי, אבל אפשר שנם ברכה אחרת אסור. אך אם הוא בכלל הגויים שאינם עובדי אלילים אפשר שמותר לכתחילה לשאול בשלומו ביום אידם.
לג בטעם שאין נכנסים לביתם לומר להם שלום פרש"י (לעיל הערה כט) שהוא דכיון דאחשביה כולי האי דלמא אזיל ומודי עכ"ל, ושמא גם כשנכנס לביתו ומברכו בשאר ברכה שייך החשש דאזיל ומודה. וכ"ש לטעם המאירי דלעיל (הערה ל) דהחשש שיבוא לימשך אחריו א"כ גם במקום שמברכו בשאר ברכות יש חשש זה, וגם מה שפרש"י במשנה שם (דף סא ע"א) דהחידוש ששואלים בשלומם הוא אפילו שמטיל על הנכרי שם שמים שהשלום שמו של הקב"ה עכ"ל, כבר כתבו המהרש"א בח"א והמהר"ם שיף שרש"י כתבו רק להו"א אך למסקנת הגמ' דף סב ע"א הובא לעיל הערה כח דמיירי ביום אידם יש חידוש גם כשלא מזכיר את השם ע"ש ומוכח דכשמיירי ביום אידם הנידון רק בעצם מה שמברכו דמותר כיון שלא אזיל ומודה כשלא נכנס לביתו אבל לפי"ז אם נכנס לביתו לכאורה גם שאר ברכות יאסר וכ"ז לכאורה דלא כהש"ך מלבד מה שהערנו עליו לעיל הערה לב דגם מה שהביא בדה"ב להתיר בשאר ברכות מובן לגבי לכפול להם בשאר ברכות אבל לגבי יום אידו אולי אפילו ברכה יאסר כיון דעדיין שייך דלמא אזיל ומודי וצע"ב. שוב שאלתי להגר"א נבנצל שליט"א להלן פמ"ב סי' יב אות כו והשיבני כנ"ל דאסור גם בשאר ברכה וע"ש הערה כח שנסתפק אם הלכה כהש"ך בזה אך לא נכנס לדברינו אם הוא דין ביום אידו או בכפילת שלום לגוי בעלמא."
ושם פרק מב, סימן יב אות כו:
"כו מה שאסרו גמ' ושו"ע יו"ד סי' קמח ס"ט וייכנס אצל גוי ביום אידו ולשאול בשלומו האם מותר בברכה אחרת או לא?
תשובת הגר"א נבנצל שליט"א: לא"
כיוצ"ב כתבו בבירור הלכה:
בירור הלכה (על גיטין סב, א ציון ז אות ג)
"הבית יוסף כותב בבדק הבית בשם בעל ארחות חיים בשם הר"מ שהאיסור לכפול קיים רק בברכת שלום שהוא שמו של הקב"ה…אכן לפי המאירי שהאיסור נובע מחשש שיאריך עמו בדברים אין לחלק בין הנוסחאות"
וכן באמת ליעקב הוכיח שהש"ך לא דיבר על דין שאילה ביום אידם אלא רק על דין כפילת שלום:
אמת ליעקב (לר' יעקב קמינצקי, על שו"י יו"ד קמח ט)
"ע' ש"ך סק"ז מה שהביא בשם בדה"ב בשם הר"מ ועיי"ש. אבל לא כתב הר"מ הך דינא על נתינת שלום ביום חגם דכיון דהטעם הוא משום דאזיל ומודי מה שהקדים לפתחו א"כ אפילו בברכה נמי איכא למיחש דאזיל ומודי. אלא דצריך לציין אות ז' בסעיף י' עמש"כ המחבר 'אסור לכפול לו שלום' וע"ז הביא מש"כ בבדה"ב. גם מש"כ דכן משמע קצת בפירש"י קאי אכפילת שלום, ועיי"ש בגיטין ס"ב ע"א. וכן מוכח בנקה"כ שכתב על דברי הט"ז בסק"ו שהביא דברי הסמ"ק בענין כפילת שלום שהב"י לא הביאו וע"ז כתב דהביאו בבדה"ב וכמש"כ בש"ך סק"ז, הרי בהדיא כמש"כ."
בזמן הזה
בית הבחירה למאירי מסכת גיטין דף סב עמוד א
"…ומכל מקום אמות הגדורות בדרכי הדתות ומאמינים במציאותו ית' לאחדותו ויכלתו אף על פי שמשתבשין בקצת דברים לפי אמונתנו אין להם מקום בדברים אלו:"
טור קמח, יב
הביא את דברי הראשונים שכל האיסורים שנאמרו לגבי יום אידם אינו נוהג בימינו.
"והאידנא כתב הרשב"ם בשם רש"י שהכל מותר דלאו עובדי אליל הם ולא אזלי ומודי. ואף על גב דמתנדבין ונותנין המעות לכהניהם מותר לו להלוותן שאין כהניהם קונין מהם לא תקרובות אלו ולא נויה אלא אוכלים ושותין אותם ועוד כיון שעיקר פרנסתינו מהם ואנו נושאין ונותנין עמהם כל ימות השנה ואם היינו פורשים מהם ביום אידם היה לנו איבה לכך שרי והכי תניא בתוס' בד"א בעכו"ם שאינו מכירו אבל אם מכירו מותר מפני שהוא כמחניף לו ותניא נכנס לעיר ומצאם שמחים שמח עמהם מפני שהיא כמחניף להם:"
ונפסקו דבריו גם בשלחן ערוך בשם י"א (ולא הביא דעה חולקת):
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח סעיף יב
"יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה אינם עובדי עבודת כוכבים לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים."
אמנם הב"ח כתב (בלשון צ"ע) שהיתר זה אינו נוהג לגבי כנסיה לביתו לאחל שלום שכן אין בכך איבה:
ב"ח יב
"ומ"מ צ"ע בהא דאסור ליכנס לביתו של גוי ביום אידו וליתן לו שלום אי שרי האידנא דאע"ג דרבא אמטי ליה בעצמו קורבנא לבר ששך וכו' דנכנס לביתו ואשכחיה דיתיב עד צוואריה בוורדא וכו' התם שאני דידע ביה בודאי דלא פלח לעבודה זרה אבל האידנא דאינו ודאי אלא מחזקינן להו דאינן יודעין בטיב עבודה זרה כל כך אף על גב דאם היינו פורשין מהם שלא לישא וליתן עמהם ביום אידם כשהגוי צריך ליהודי לישא וליתן עמו ודאי היה לנו איבה מכל מקום אין איבה במאי דלא נכנס לביתו ליתן לו שלום ודוקא בנכנס לעיר ומצאם שמחים שמח עמהם אבל אין לו ליכנס לכתחלה לעיר כדי לשמוח עמהם כל שכן ליכנס לביתו לכתחלה ליתן לו שלום כנ"ל:"
וכן פסק הש"ך:
ש"ך יורה דעה סימן קמח ס"ק יב
"יב אבל בזמן הזה כו' – ומ"מ מה שנזכר בסעיף ט' אסור גם האידנא, ב"ח וע"ש:"
וכן פסק גם בית לחם יהודה קמח, א.
בספר 'זכרון שלמה חיים' ביאר שהמיוחד בדין זה הוא שמטיל שם שמים על הגוי ביום אידו:[2]
'זכרון שלמה חיים' ע"ז ו, ב (הרב צבי בן ישראל ווינגארטען ירושלים תשע"ח)
"וצ"ב במה נשתנה משאר הדברים שמותרים בזמן הזה דהנה איתא במשנה גיטין סא א: "ומחזיקין ידי נכרים בשביעית וכו' ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום" ופירש רש"י וז"ל: "ושואלין ואע"פ שמטיל על הנכרי שם שמים שמו של הקב"ה" עכ"ל.
ומעתה נראה דס"ל לב"ח ולש"ך, דמה שהתירו להטיל על הנכרי שם שמים הוא בסתמא, אבל ביום אידם אפילו בזמן שאינם עובדי עבודת כוכבים מכל מקום הואיל ומנהג אבותיהם בידם לחוג את יום חגם, אין ראוי אז להטיל שמו של הקב"ה כשהולך לביתו של הגוי, ואף כשפוגשו באקראי מותר להזכיר שם ה' רק בשפה רפה ובכובד ראש."
בספר ציץ שלמה הרחיב בסוגיה זו וכתב שבמקרה של איבה משמעותית מותר אף לבוא אל ביתו לומר שלום[3]:
ציץ שלמה (לרב אליהו מונק ג,ב)
"הא דהוספנו דביום אידם אסור לברכו בביתו אפילו מפני דרכי שלום הוא משום דכל ההיתר הוא מפני דרכי שלום ולכן מה שאסור לכאורה אף מפני דרכי שלום אסור. אמנם היכא דיש חשש איבה [דחמיר טפי מדרכי שלום] נראה דמותר וכן משמע מביאור הגר"א סקט"ו בשם הר"ן דאפי' אולודי בשבת הי' מותר משום איבה אי לאו משום דאית ליה לאישתמוטי."[4]
תשובות בנות ימינו
תשובות בנות ימינו התבססו על העקרונות שראינו: 1. דרכי שלום. 2. בימינו אינם עובדי ע"ז. 3. האיסור הוא רק בשם.
נקודה מעניינת שחוזרת בתשובות היא שאין לברך ב'חג שמח' שמבטא הזדהות עם החג אלא בברכה כלליות.
ווי העמודים וחשוקיהם יד, טז (הרב זילברשטיין)
כשיש חשש איבה מותר להשיב 'חג שמח' לגוי בעבודה.
"לכבוד מו"ר הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א
בארה"ב יש יהודים העובדים יחד עם נוצרים וגוים אחרים המנהג ביום אידם שכל העובדים מאחלים אחד לשני "חג שמח". מה הדין כאשר הגוי מאחל ליהודי העובד יחד עמו במפעל "חג שמח" האם מותר לענות לו "חג שמח" [כידוע שרוב הגוים אינם שומרים כלום מדתם, ורק מנהג אבותיהם בידיהם…]?
תשובה
יש מקום להתיר לענות להם משום איבה, וכמובאר בגיטין (דף סב ע"א) לא יכנס אדם לביתו של עובד כוכבים ביום חגו ויתן לו שלום, מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש. וכן פסק בשו"ע (יו"ד סימן קמח ס"ט) והוסיף בש"ך שדווקא שלום אסור אבל ברכה דליכא שם ליכא קפידא.
וכן כתב הרמ"א (שם סי"ב) שבזמן הזה שאינם עובדים ע"ז יש בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו מהם ביום חגם ואנו שרויים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה. ולכן אם נכנס לעיר ומצאם שמחים ביום חגם, ישמח עמהם משום איבה דהוי כמחניף להם. ומ"מ בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר.
ולכן כשיש חשש איבה מותר, ובפרט שאינם עובדי ע"ז אלא משמרים מנהג אבותיהם, וגם שאינו הולך לביתו, אלא פוגשו במפעל בדרך עבודתו."
ברוך מבנים אשר ג, עמ' קמ (הרב איתי תורג'מן)
התיר להתקשר לברך גוי שאינו עובד ע"ז ביום אידו אך כתב שלא יאמר לו 'חג שמח' אלא 'תהנה' וכד':
"שאלני ידידי א"ט האם יכול לברך את הגוי שעובד איתו ביום אידו להתקשר אליו לברכו והשבנו שודאי שלא שאין מחזיקין ידם ביום אידם דאיתא בגמ' גיטין סב תניא לא יכנס אדם לביתו של עכו"ם ביום אידו ויתן לו שלום מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה והכא אם יתקשר אליו הוי כבא לביתו אך באמת שיש לחלק בתרתי דהגמ' דברה על עכו"ם והכא הגוי אינו עכו"ם ועוד שאפי עכו"ם פסק מרן הש"ע שאינם בקיאים בטיב עבודת כוכבים אלא מנהג אבותיהם בידיהם מ"מ אמרנו שלומר חג שמח לא שייך וכי ח"ו נקרא ליום אידם חג אלא משום דרכי שלום ישאל בשלומו ויאמר לו תהנה וכו'. וע"פ רש"י בגיטין שם יכול לברכו ולכוין לרבו בלב."
דעת ומחשבה (לר' משה שטרנבוך. על הרמב"ם ע"ז י ה)
ביאר שאין להכנס לביתו גם כשאינו שואל שלום בשם:
"ולא יכנס לביתו של עכו"ם ביום חגו לתת לו שלום. מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש. עיין בש"ך קמח (ס"ק ז) שרק ברכת שלום אסור שזהו שמו של הקב"ה ומביא כן מספר בדק הבית בשם א"ח בשם הר"מ, ואיהו מפקפק דבש"ס לא משמע כן, ונראה שהעיקר לא להחניף להם ביום אידם ליכנס אצלם כשאינו רגיל או לומר בשמחה רבה ברכת שלום, רק יאמר בשפה רפה ובכובד ראש שהעכו"ם לא ידמה שהיהודי שמח איתו באידו."
שו"ע המקוצר חלק ד, קמו
"אסור ליכנס לביתו של עובד ע"ז ביום אידו לתת לו שלום. ואם מצאו חוץ לביתו, מותר, אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש. ולכפול לו שלום, אסור אפילו שלא ביום אידו. לפי-כך טוב להקדים לו שלום כדי שלא יתחיל העובד ע"ז ויצטרך הישראל לכפול לו שלום."
ובהערה נד:
"וזה אפילו להסוברים שבזמן הזה מותר לשאת ולתת אז עמהם כדלעיל סוף סעיף טז וכמבואר בבית חדש על הטור בסוף הסימן ובש"ך ס"ק יב על כן סתמתי."
במראה הבזק ו, סב
התיר לאחל שנה טובה אך לא 'חג שמח'.
"שאלה:
א. האם יש תוקף של יום אידם כיום לכל האירועים הקשורים לשנה האזרחית החדשה? למשל, בבלגיה 90% מהתושבים מוטבלים בלידתם בכנסייה הקתולית וגם מתחתנים שם אבל דבר אין להם עם הדת בכל אורח חייהם ואינם הולכים כלל לבית עבודה זרה שלהם.
ב האם ליום ה1/1 אפשר להתייחס כאל יום שאין לו כלל קשר עם טקס או אירוע דתי אלא תחילת שנה האזרחית רגילה? הדבר נוגע למעשה:
- נהוג פה גם אצל אנשים יראי שמים לשלוח מתנות לאנשים שהם קשורים עמם מבחינה עסקית לקראת השנה האזרחית החדשה. האם יש מקור להתיר זאת כיום באופן כללי פרט להיתר של "איבה" המוזכר בשו"ע יו"ד סי' קמח סע' ה בספר צידה לדרך כתב לתת את המתנה בתאריך אחר ובהקשר אחר אך למעשה לא ינהגו כך. נוהגים לתת גם מתנות מעין אלו לעוזרות הבית.
- האם מותר לברך ב"שנה טובה" או לא? תשובה א נוצרי חילוני (שהוטבל לנצרות אך אינו קשור לחיים דתיים אף שפעמים רחוקות הולך לכנסייה ואין זה אלא מסיבות חברתיות) מותר לתת לו מתנה לכבוד השנה האזרחית החדשה ולתת מתנה לכבוד חג המולד אסור
ב בתחילת השנה האזרחית מותר לברך נוצרי בשנה טובה אך בין יהודי ליהודי מכוער הדבר, וברכת "חג שמח" אסורה בכל חגיהם."
ובהערה ביארו את הטעם שמותר לומר שנה טובה שכן זוהי שנה אזרחית כללית ולא של ע"ז:
"עיין בשו"ת יביע אומר יו"ד ג סי' ט שהעלה שאין איסור להשתמש בתאריך נוצרי כיוון שכוונתו לתאריך הכללי שהעולם משתמש בו ולא לכוונת עבודה זרה ועוד שמניין השנים אינו מכוון ללידת אותו האיש ועיין בשו"ת אגרות משה אבה"ע ב עמ' שכו שאסר חגיגת נישואין ביום אידם משום מראית עין שישראל שמחים ביום זה… אך ביום ראשון של השנה האזרחית וכן בחג ההודיה הקל יותר עיין שם ונראה מדבריו שראה בזה יום אזרחי ולא דתי."
שו"ת עשה לך רב חלק ט סימן ל
דן באופן כללי בעניין הנוצרים ובתוך דבריו הזכיר שדין שאילת שלום אינו נוהג בימינו אך לא התייחס בפירוש לדין 'יום אידם'.
"…וזו תשובתינו: אמת ונכון שהמאירי הוא לכאורה יחיד בשיטתו הכוללנית להוציא את הנוצרים למעשה מכלל עע"ז בכל מכלול ההלכות שנזכרו בהן עע"ז, אבל אין הוא יחיד בסברתו שהנוצרים אכן אינם בגדר עע"ז. וכבר ציינו בדברינו היתרי גדולי הפוסקים בדין משא – ומתן בימי אידיהן ולפניו, וכן הקולא בהנאה מסתם יינן (אף כי לא נתקבל על דעת כל גדוה"פ). ואמנם הסבה הישירה היתה משום הפסד ממון, אבל בסיס ההיתר הוא משום שאינם בגדר עע"ז. והטור בסוף סימן קמ"ח ציטט מ"ש הרשב"ם בשם רש"י "שהכל מותר דלאו עובדי אליל הם", והיתר זה כולל כל מה שנכתב באותו סימן (עיין בבית – יוסף שם), וזה כבר כולל גם דין שאלת – שלום וכפילת – שלום שאינו שייך להפסד ממון. מעתה, מה מונע מאתנו על אותו בסיס הלכתי להרחיב את ההיתר גם לגבי שטחי חיים אחרים, וביחוד על יסוד אותה סברא שהבענו שאפילו הרמב"ם המחמיר הגדול לגבי הנוצרים לו חי בזמנינו יתכן והיה משנה דעתו (עיין בפנים). וכבר הוכחנו מאותו ביטוי חריף שכינה עע"ז בשם "רשעי עולם" שאולי אין כונתו לאסור השבת אבידה לנוצרים שקשה לכנותם "רשעי עולם". ואכן כך פסק גם הגאון ר"מ רבקש בבאר – הגולה (כפי שציינתי בפנים). ולא מצאנו לשום פוסק שחלק עליו להדיא, וניתן לראות בכך הסכמה שבשתיקה. ולכן על משמרתי אעמודה שיש בידינו דרך היתר לגבי נוצרים בזמנינו מכח ההלכה."
הרב רצון ערוסי – שו"ת מורשת
ביאר שאיסור שאילת שלום גוי ביום אידו נכון לכל גוי שאינו גר תושב ולכן אסור אפילו במוסלמי.
"שלום לרב, האם מותר לאחל למוסלמי, ברכת חג שמח, לרגל יום אידם/חגם ?
האם יש הבדל בין המועדים שלהם ? האם יש הבדל בין מוסלמי דתי או לא ? האם יש הבדל בין מוסלמי לנוצרי ?
התשובה:
מאת: הרב רצון ערוסי
עיקר האיסור הוא לגוי עובד עבודה זרה, רבינו עכו"ם, י, ה, ושו"ע, יו"ד, קמח, ט. והאיסור הוא לברכו בשלום. ויש אומרים שהאיסור הוא דווקא בשם שלום, שהוא שם ה', ש"ך, שם, סק"ז. למרות זאת מכלל ספק לא יצאנו, ולכן אין לברך נוצרים, בברכות הנוהגות אצלם בימי אידם. ורק משום דרכי שלום התירו, ורק בקול רפה, ולא בקול עליזות, כאילו הוא שמח בשמחתם.
אשר למוסלמים, לכאור היה מקום להתיר, אולם עיין בסוף פ"י מהל' מלכים של רבינו, שהתיר רק לגר תושב. ואסר לגויים שאינו גר תושבה. והדבר תמוה, מדוע לא חילק בין גויים עובדי עבודה זרה לאלה שלא עובדים עבודה זרה, שהרי כבר בהלכות עבודה זרה ובהלכות מלכים כתב במפורש את האבחנה בין הנוצרים, שלשיטתם הם עובדי עבודה זרה לבין המוסלמים שהם אינם עובדי עבודה זרה.
ונראה לעניות דעתי, שבעניינים אלו של שמירת מרחק מן הגויים, החמיר רבינו, שכל גוי שאינו גר תושב, יש לשמור מרחק מהם.
והמוסלמים, אף שאין להם תורת עובדי עבודה זרה, אבל אין להם דין גרי תושב, ולכן גם מהם צריך לשמור מרחק ולהתיר רק משום דרכי שלום, ובמינון נמוך."
צידה לדרך עח ג 6
"הגויים נוהגים לברך זה את זה קודם חגיהם. מותר לברך אותם בנוסחאות, כגון: כל טוב, בריאות שלימה, אריכות ימים, הצלחה בכל מעשיך,אך לא בלשון "שלום עליך" (בעברית ואולי גם בערבית) שכלול בה שמו של הקב"ה, שהוא שלום."
אתר 'ואלה המשפטים'
נשאלו האם מותר לברך גוי לחגיו והשיבו שמעיקר הדין אין לברך אלא כשפוגשו במקרה ובשפה רפה אך כשיש חשש איבה מותר אף לבוא לביתו ולברכו.
"שאלה:
האם מותר ליהודי הנמצא בקשרי מסחר או מתגורר בשכנות לגוי למסור לו איחולים לחגיו (כגון "חג מולד שמח").
תשובה:
מעיקר הדין, ביום החג עצמו האיחול לגוי מותר רק בהתקיים שני תנאים: א. דוקא כשנפגשים עמו בלאו הכי אך לא להיכנס לביתו במיוחד כדי לאחל לו; ב. לאחל רק בשפה רפה וכובד ראש. בימים הסמוכים לחג עצמו הדבר מותר בכל אופן[1].
אולם אם אי אפשר לקיים את התנאים האמורים, ואם לא יאחל לגוי בחג עצמו יהיה חשש איבה, הדבר מותר בכל אופן[2]."
מקורות:
"[1] שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח סעיף ט: "אסור ליכנס לבית העובד כוכבים ביום חגו וליתן לו שלום. מצאו בחוץ מותר, אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש". וראה ש"ך שם ס"ק ז שהסתפק האם האיסור הוא "דוקא שלום שהוא שמו של הקב"ה אבל ברכה דליכא שם ליכא קפידא", או שמא הוא הדין כל ברכה ואיחול. עיי"ש.
וראה שו"ע שם סעיף יב: "יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה אינם בקיאים בטיב אלילים לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים". אך כתב על זה הש"ך שם ס"ק יב: "ומכל מקום מה שנזכר בסעיף ט' אסור גם האידנא". כלומר, האיסור לומר לגוי שלום (או ברכה) ביום חגו, תקף גם בזמננו למרות שהגויים החוגגים אינם בקיאים בענייני עבודה זרה.
[אגב, הרבי הסביר פעם למזכירו ר' ניסן מינדל, שהתאריך 1 בינואר הינו בעל משמעות של 'תחילת שנה חדשה' גם כלפי שמיא, וזאת על פי הנאמר בתהילים (פז, ו) "ה' יספור בכתוב עמים". ראה תשורה ה' טבת תשנ"ו מנשסתר עמ' 10; תשורה י"א ניסן תשנ"ו צרפת עמ' 38; קובץ נרות להאיר כפר חב"ד ג' תמוז תשנ"ו עמ' 23].
[2] רמ"א שם סי"ב: "דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו מהם ביום חגם, ואנו שרויים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה. ולכן אם נכנס לעיר ומצאם שמחים ביום חגם, ישמח עמהם משום איבה דהוי כמחניף להם. ומ"מ בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר. וכן אם שולח דורון לעובד כוכבים בזמן הזה ביום שמיני שאחר ניט"ל שקורין ניי"א יא"ר שיש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא, אם אפשר לו ישלח לו מבערב, ואם לא ישלח לו בחג עצמו"."
אתר דין (הרב ברוך בליז'ינסקי)
התיר לברך גוי ביום אידו וכדינא דגמרא, אך כתב שלא להתייחס לחג עצמו.
"שלום לכבוד רבני בית הוראה שליט"א,
…ובתוספת האם ה"ה אם קיבלו הזמנה להופיע בבית כנסת רפורמית ? וכבר שכאן בחו"ל עתה חלק גרוע של החודש שיש הרבה חגיגות של ע"ז כיצד האופן הכי פחות גרוע לענות כשעכו"ם משמבח אלילותו " ומברך" שיהיה יום אד האותו איש ? נ"ל לומר בפשיטות רק " שומע" או תהנה משפחתך (דהיינו סתם ולא משום החגיגת עכו"ם והוא יחשב זה כדבר דרך ארץ ) – עקר על זה הוא אופן שיש דרכי שלום אבל חלילה להשיב על ע"ז . ראיתי אחד שהקדימו לו פניו בשבחים לעכו"ם ורק השיב " תודה " וכך מונע עצמו להרבות שיחה עם מעכו"ם על זה. נ"מ כי במקומות כמו סופר וחנויות וכו' כל עכו"ם אומר כזה דברים ומוזר להם לא להשיב כלום לכן גם ילמדנו דרך הכי טובה.
ברכה והצלחה
שלום רב
…לגבי הברכות ביום אידם: מותר לדרוש ולאחל להם ביום חגם. כמבואר במסכת כלה רבתי (פ”ג הלכה א’) שואלים בשלומם ואפילו ביום אידם מפני דרכי שלום. כמובן לא צריך להתיחס לחג עצמו אלא פשוט לאחל להם איחולים טובים."
אתר חבד, לאחל בשנה הלועזית 'שנה טובה' ולא חג שמח
"האם מותר לאחל 'חג שמח' לגויים בתחילת השנה הלועזית?
תשובת הרב:
על אף שבנצרות חוגגים את התאריך הזה, אין איסור של ממש לאחל 'חג שמח' לגוי בתאריך זה, כיון שפוסקים רבים סבורים שהנוצרים בימינו אינם בגדר עבודי עבודה זרה. עם זאת, אין זה מן הראוי לאחל 'חג שמח' ביום זה, כיון שיסוד הנצרות הוא עבודה זרה. ניתן להשתמש במילים "שנה טובה" או "שנה שמחה". מובא שה"אוהב ישראל" מאפטא השתמש במילים אלו, וכן כמה מאדמו"רי פולין, זאת על יסוד הפסוק "ה' יספור בכתוב עמים" (תהילים פז ו). גם אחד ממקורביו של הרבי מליובאוויטש סיפר ששמע פעם את הרבי מאחל בתאריך זה "Happy new year", תוך שהוא מציין את הפסוק הנ"ל.
מקורות: חידושי הרמב"ן מסכת חולין דף יג, תוספות במסכת עבודה זרה דף ב עמוד א ד"ה אסור, טור ושולחן ערוך יורה דעה סימן קמח סעיף יב, נטעי גבריאל חנוכה סוף דיני ניטל, אנציקלופדיה רפואית הלכתית ערך גוי חלק ב עמוד 447."
שאל את הרב – הרב בן ציון מוצפי
גם לא התיר לומר 'חג שמח'.
"לכבוד הרב שלום וברכה
האם מותר לי לי לאחל לגוי בתקופה הזאת חג שמח אני עובד עם אמרקיאים והם ברכו אותנו בחננוכה שמח
האם מותר לי לברך אותם בחג שמח בסתם בלי להזכיר את שם החג משום דרכי שלום
תשובה
אסור בהחלט, כי זה ממש עבודה זרה. אלא איחולים סתמיים."
הרב שלמה בן אליהו – אתר כיפה
הציע לומר 'חגך' אך לא 'חג שמח'.
"שאלה
האם מותר לאחל לגוי חג מולד שמח ולשלוח לו מתנה . האם כאשר מדובר בקשרים עיסקיים והדבר מקובל בעולם העיסקי הדין שונה?
תשובה
בסד
שלום רב.מדרכי שלום נוהגים לברך אבל מבלי להזכיר את שם העבודה זרה למשל מותר להגיד אני מברך אותך לרגל [חגך].ולא לחג שמשמע כי הוא חלילה גם שלי.
בברכה"
שאילת שלום שלא ביום אידם
כפילת שלום
איסור נוסף המוזכר בסוגיא הוא 'כפילת שלום'.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סב עמוד א
"מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית. מחזיקין? והאמר רב דימי בר שישנא משמיה דרב: אין עודרין עם העכו"ם בשביעית, ואין כופלין שלום לעובד כוכבים! לא צריכא, למימרא להו אחזוקו בעלמא, כי הא דרב יהודה אמר להו אחזוקו, רב ששת אמר להו אשרתא.
ואין כופלין שלום לעובד כוכבים. רב חסדא מקדים ויהיב להו שלמא. רב כהנא א"ל שלמא למר."
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י הלכה ה
"מפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, ואין ממחין בידי עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום, ושואלים בשלומם ואפילו ביום חגם מפני דרכי שלום, ואין כופלין להן שלום לעולם, ולא יכנס לביתו של עובד כוכבים ביום חגו לתת לו שלום, מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש."
טעם האיסור
רש"י מסכת גיטין דף סב עמוד א
כל היתר שאילת שלום הוא משום דרכי שלום ולכן אין לכפול.
"ואין כופלין – דהא דנותנים שלום לעובד כוכבים מפני דרכי שלום הוא דשרי ומשום דרכי שלום בחדא זימנא סגי."
ועי' במאירי לעיל שביאר שכפילת שלום היא אריכות בשאלת שלום יותר מן הצורך שעלולה להביא את האדם להמשך אחר הגויים.
הקדמת שלום
הראשונים ביארו שטעמו של רב חסדא שהקדים הוא כדי שלא יצטרך לכפול.
פסקי רי"ד מסכת גיטין דף סב עמוד א
"ואין כופלין שלום לגוי, רב חסדא מקדים ויהיב להו שלמא. פי' דרך המקדי' שלא לכפול, והעונה כופל, וכדי שלא יכפול היה מקדים לו שלום."
ר"ן על הרי"ף מסכת גיטין דף כח עמוד א
"מקדים יהיב להו שלמא. כדי שלא יצטרך לכפלו אם ישאילוהו הם לשלום תחלה"
וכן בספר חסידים שיובא לקמו ועוד.
דווקא בשם ה'
אורחות חיים הלכות עבודה זרה בשם מהר"ם
איסור כפילה דווקא בשלום שהוא שם ה'.
"ואסור לכפול להם שלום דאמרו [על] ר' יוחנן לעולם (לא הקדימני) [לא הקדימו] אדם שלום בעולם ואפילו גוי בשוק פי' שאם הקדים היה צריך לכפול לו שלום ואמרינן פ' הנזקין (דף ס"ב) אין כופלין שלום לגוי. ואמרינן נמי התם רב חסדא מקדים ויהיב להו שלמא רב נחמן בר' יצחק אמר להן שלמא למר. וכתב הרמנ"ע דוקא שלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא אסור לכפול אבל ברכה דליכא שם ליכא (פסידא) [קפידא]:"
ספר מצוות קטן, הגהות רבינו פרץ מצוה קלה, ג
"ומיהו אם הוא שכינו או מכירו מותר מפני שהוא כמוכר לו כדאיתא בירושלמי ובכלל זה נמי שלא יתן להם חנייה בקרקע שלא ימכור להם קרקע בארץ ישראל ואסור לספר בשבחן ואסור לכפול להם שלום ודוקא שלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא או ברכה בלשון שם, אבל ברכה אחרת אין קפידא."
והובאה סברה זו בבית יוסף:
בית יוסף יורה דעה סימן קמח, י
"ואסור לכפול לו שלום לעולם. כלומר אפילו שלא ביום אידו:
ומ"ש לפיכך טוב להקדים לו שלום וכו'. הכל שם: [בדק הבית] וכתוב בארחות חיים (סי' כא הל' ע"ז אות טו ד"ה ואסור לכפול) בשם הר"מ דדוקא שלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא אסור לכפול אבל ברכה דליכא שם ליכא קפידא [עד כאן]:"
והש"ך תמה על סברא זו מדברי הגמרא בה נראה שנזהרו גם מלכפול 'שלמא' ומכח כך כתב שייתכן ש'שלמא' בכלל 'שלום':
ש"ך יורה דעה סימן קמח, ז
"שלום – כתוב בבדק הבית בשם א"ח בשם הר"ם דוק' שלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא אבל ברכה דליכא שם ליכא קפידא עכ"ל וכן משמע קצת בפירש"י ומכל מקום צ"ע קצת דבש"ס גבי מקדים ויהיב שלמא וגבי שלמא למר לא משמע לכאורה הכי ושמא שלמא הוי בכלל שלום:"
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח סעיף י
"אסור לכפול לו שלום לעובד כוכבים לעולם. לפיכך טוב להקדים לו שלום, כדי שלא יתחיל העובד כוכבים ויצטרך לכפול לו שלום."
ט"ז יורה דעה סימן קמח
מביא את דעת הסמ"ק שדווקא שאילה בשם אסורה.
"(ו) לפיכך טוב להקדים לו. – לכאורה קשה על זה ממה שמצינו בריב"ז מעול' לא הקדימו אדם שלום ואפילו עובד כוכבים בשוק מאי אפילו הא עיקר הדין כך הוא שצריך להקדים שלא יצטרך להכפיל ויש לומר דשם מיירי בעובד כוכבים שאינו מכירו מעולם כמו שמרמז על זה לשון בשוק ולא מסתבר שישאל בשלומו ויצטרך לכפול ואפילו הכא פתח הוא בשלומו שהיה מתיירא שמא יזדמן שיתן לו העובד כוכבים שלום תחלה וכאן מיירי במכירו ועל כן הוא מן הדין. שוב ראיתי בסמ"ק סימן קל"ג וז"ל ואסור לכפול להם שלום ודוקא שלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא או ברכה בלשון שם אבל ברכה אחרת אין קפידא עכ"ל ודבר זה לא הביאו ב"י ולפ"ז ניחא דאותו ששבחוהו שהקדים שלום לעובד כוכבים בשוק היינו אפי' בלשון ברכה אחרת ודבר זה נכון:"
ערך לחם על סעיף י (הו"ד בשיורי ברכה יורה דעה)
כתב שלהלכה יש לסמוך על כך (בשיורי ברכה ההפניה היא לדין כפילת שלום ולא לדין שאילה ביום אידם).
"ה. כתב א"ח (ח"ב עמ' 237) בשם הר"ם דוקא שלום, שהוא שמו של הקב"ה, אסור לכפול, אבל ברכה דליכא שם אין קפידא. ע"כ בספר בדק הבית. ואעפ"י שאינו נראה כן מדברי הפוסקים, סמכו העולם על זה. וכן נהגו. הרב מהריק"ש בהגהותיו."
לעומת זאת בראב"ן – הקדמת השלום הייתה כדי שלא יצטרך להזכיר עליו שם שמים:
ראב"ן
"ואין כופלין שלום לגוי עכו"ם, אבל שואלין בשלומן מפני דרכי שלום אפי' ביום אידו אם פגעו בשוק בשפה רפה ובכובד ראש אבל לביתו לא יכנס כדי שיתן לו שלום, וישראל יקדים לשאול בשלום הגוי כדי שלא יצטרך להזכיר שם שמים עליו, ואף על פי שאסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעת גוי עכו"ם אם אין יכול להשמט שלא יכפול לו שלום יאמר כן שלמא למר ודעתו לרבו. ומחזיקין ידי גוים כשעושין מלאכה ואפי' מלאכת איסור כגון בשבתות וימים טובים ובשביעית מותר לומר החזוקו מפני דרכי שלום."
ברכת יהיה ה' בעזרך
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת גיטין פרק ה, ט
מבואר שמותר לאחל לגוי שה' יצליח דרכו.
"ומחזקין ידי גוים בשביעית, בדברים בלבד כגון שראהו עובד את האדמה אומר לו יעזרך ה' או יצליח דרכך וכיוצא בזה."
שו"ת מהר"י מברונא סימן קיב
ביאר שמותר אף לברכם שה' יסייע במלאכתם, ואף שיש קדושה בשם ה' בלע"ז.
"פעם אחת הלכתי בריגנשפו"רק בשבת על הגשר ופועלים גוים בונין סידקי הגשר ואמרתי להם בל"א גו"ט העל"ל אוי"ך גו"ט העל"ף או"ך, והבחורים נסתכלו בי ואמרתי משנה שלמה היא בפ' הנזקין (גיטין סא א) מחזיקין ידי גוים בשביעית, אלמא [שלא] בשעת איסור שרי. ואל תשיבוני ה"מ בלא שם שמים אלא חיזקו בעלמא כי הא דר' יהודה אמר להם חיזקו ורב ששת אמר להם אשריתו כדמפרש התם בסוף הפרק (שם סב א) הא ליתא דהא תנן (שם סא א) ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום ופרש"י אף על גב דמטיל עליהם (שלום) שם שמים שהשם איקרי שלום. וכ"ת ה"מ להטיל עליהם שלום, אבל לא אמר להם השם יסייע להם דאיסור ואף בלשון אשכנז חשוב שם שמים, דהנשבע בשם דיאו"ן כתב המרדכי דחשיב שבועה, הא ע"כ ליתא דא"כ מאי פריך השתא אחזוקי מחזיקינן שואלים בשלום מבעייא, ופרש"י השתא אחזוקי מחזקינן (יגידו) [ידיהם] בדבורא בדבר האסור לישראל כגון עבודה שואלים בשלומם כל ימות השנה מבעייא. ומאי פריך שאני שאלת שלום דאיכא הטלת ש"ש כדפי', אבל החזקת ידים אינו אלא דבור בעלמא בלא הזכרת שם שמים, אלא על כרחו פי' על ידי הטלת שם ותדע דאם לא כן פשיטא דשרי…"
בגר תושב
רמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה יב
"וזה שאמרו חכמים אין כופלין להן שלום בעכו"ם לא בגר תושב."
שמע בני (הרב עמי שטרנברג, על אבות ד, טו)
מחלק בין גוי עובד ע"ז שהשאלה בשלומו היא משום דרכי שלום לגוי שאינו עובד ע"ז ששואלים בשלומו לכתחילה.
"שלום לעובד עבודה זרה
אך נראה יותר שדברי המשנה בגיטין שמהם עולה שאין לשאול בשלומם של נכרים אלא מפני דרכי שלום מתייחסים לעובדי עבודה זרה. כל ההרחקות המופיעות בהלכות עבודה זרה נאמרו בעיקרן כלפי גוים העובדים אלילים, ולא כלפי גוים סתם ובפרט לא כלפי אלה השומרים שבע מצוות בני נח.
כך נראה בהמשך הגמרא סב א "השתא אחזוקי מחזקינן שואלין בשלומן מיבעיא?! אמר רב ייבא לא נצרכא אלא ליום חגם דתניא לא יכנס אדם לביתו של כוכבים ביום חגו ויתן לו שלום מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש". היה מקום לומר שלא ישאל בשלומו של הנכרי ביום חגו כפי שמפרש רש"י (ד"ה ליום) "דלמא אזיל ומודה"- שאלת השלום של היהודי חשובה מאוד בעיני הנכרי מכיון שהכשהוא פוגש יהודי הוא פוגש את דבר ד' וההתרגשות עלולה לדרבן אותו ללכת לעבוד עבודה זרה. אמנם מסיקה המשנה שמותר לשאול בשלומו מפני דרכי שלום אולם משמע שזה היתר של בדיעבד מפני איבה, ומוטב שלא להקלע לכך. לעומת זאת דברי ר' מתיא בן חרש במשנתנו באים להצביע על הערך החיובי שיש בשאלת שלום לכל אדם, ועל כן נראה שאין כוונתו לשאלת שלום לעובדי ע"ז."
שאילת "שלמא למר"
נחלקו רש"י ותוס' בשאלה מהו 'שלמא למר' ששאל רב כהנא.
לדעת רש"י אף שאין כופלים לנכרי רב חסדא היה כופל אך היה מכוון לרבו:
רש"י מסכת גיטין דף סב עמוד א
"שלמא למר – ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו."
וכן כתבו תוספות רי"ד.
תוספות מסכת גיטין דף סב עמוד א
"שלמא למר – פי' בקונטרס ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו וצ"ע שלא יהא בזה גונב דעת הבריות ועל חנם פי' כן דלא קאמר אלא דאין כופלין לו שלום."
וכ"כ תוספות הרא"ש. והאגודה (גיטין ה קח).
האגודה מסכת גיטין פרק ה
"אלא פירש ר"י לא היה כופל לו שלום והא דאמר שלמא למר שלמא למר פי' לכל אחד אמר כך"
ים של שלמה מסכת גיטין פרק ה
ביאר שלשיטתו אין כאן כפילא כיוון שכל אחד מ'שלמא למר' היה מכוון לאדם אחר.
"ומסיק רב חסדא הוה מקדים ויהיב להו שלמא, פירש הר"ן, מה שהוא מקדים להם שלום, כדי שלא יצטרך לכופלו אם השאילו הם לו לשלום בתחילה, ורב כהנא אמר להו שלמא למר, פירש רש"י ודעתו היה לרבו, וכתבו עליו התוספות (ד"ה שלמא) וצריך עיון, שלא יהא בזה גונב דעת הבריות, ועל חנם פי' כן, דלא קאמר אלא אין כופלין לו שלום, ואף שביש ספרים גורסין שלמא למר שלמא למר, פי' בגיליון, לכל אחד היה מדבר כן, ולא שהיה כופל:"
שו"ת מהר"י ברונא קב
לדעת רש"י אין בעיה באמירת שלום יחידה ורק בגלל שאמר 'למר' הוצרך רש"י לומר שדעתו על רבו.
"וחזיתי לדעתייהו דמהנדזי אהדדי, אמרתי להם אולי אתם מגמגמים דכפלתי להם שלום, ואמר רב (שם סב א) נותנים שלום לגוי ואין כופלין, היינו דוקא כי יהיב לחד גברא ב' פעמים אבל אנא לבעלי אומנות אלו אמרתי כן ואח"כ לבעלי אומנות אחרים דבכה"ג שרי, כדאמרינן בגמ' (שם) רב נחמן בר יצחק אמר להו שלמא למר שלמא למר, ופי' התו' לא שהיה כופלם אלא היה נותן שלום לכל א', אף על גב דרש"י פי' שם שכוונתו הייתה לרבו ולא נתכוון לברכו, וזה לא שייך הכא. נ"ל דלא פירש"י כן אלא למאי הוצרך לומר למר, אלא ודאי הערים, ורש"י בא לישב אפי' אם על א' מהם אמר כן, אבל אם היו הפועלים כלם במקום א' ויכול לכלול כלם בדבור א' בלשון רבים שלום לכם אסור לכפול, דהא גניבא אמר לרבינא שלמא (אפי') עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי וחשיב כפל גמור כדאיתא שם בסוף הפרק (גיטין שם) נאם ישראל מברונא:"
המאירי, כהמשך לשיטתו שהובאה לעיל, פירש שאין הכפילה בעייתית אלא במקום שהיא אריכות דברים, וכאן זה היה השלום הנהוג:
בית הבחירה למאירי מסכת גיטין דף סב עמוד א
"ע"פ שכופלו וכדרך שאמר באחד מהם שהיה אומר שלמא למר שלמא למר כלומר שלא היה נכנס עמהם בדברים אחרים אלא שלום מנהג ואין לפרשו שלבו היה על רבו כמו שגדולי הרבנים מפרשים שהרי אסור לגנוב דעתן של בריות אפי' של עובדי גלולים כמו שהתבאר במקומו"
חתם סופר הצדיק את דעת רש"י וביאר שלכתחילה יש להקדים שלום על מנת שלא יהיה צורך לכפול, אך מכיוון שלא שאל נאלץ להשיב כך ולכוון לרבו ואין בדבר איסור גניבת דעת כיוון שהוא משום דרכי שלום.
החתם סופר מסכת גיטין דף סב עמוד א
"ר"ח מקדים ויהיב להו שלמא, פי' מהרש"ל כי דרך עולם שהמשיב כופל שלום ע"כ מקדים להו דסגי בשלום אחד ולפ"ז י"ל רב כהנא לא הקדים כשהקדים הגוי לו שלום כפיל לי' שלמא למר שלמא למר ונתכוון לרבו דכופלין שלום למלכא רבנן אפי' בהקדמת שלום, ומה שהקשו תוס' דהוה גניבת דעת צ"ע הא ש"ס ערוך בשבועות ל"ה ע"ב כל מלכים האמורים בדניאל וכו' ע"ש וע"כ צ"ל משום איבה או דרכי שלום מותר ולק"מ:"
ווי העמודים עמוד השלום פרק כה
חילק בין שם שמים בלשון לע"ז (או ארמית שקרובה ללשון הקודש) שבה אין להשתמש אלא כשמכוון לישראל (של חשש פגיעה בישראל) ובין שאילת שלום בלשון אחר שהותר משום דרכי שלום גם בלי שיכוון בליבו למישהו אחר.
"ויראה לעניות דעתי, דכוונת רש"י דמעולם אסור להטיל שמו של שלום על העכו"ם. ולא קשה עלי מרש"י ז"ל דמפרש במתניתין: אף על פי ששלום שמו של הקדוש ברוך הוא, דהכי פירושו, שיש היתר לומר לעכו"ם 'שלום' בלשון לעז, שיהיה שלום עמו, אבל להזכיר מלת 'שלום' בהדיא בלשון קודש, זה אסור, כי הוא אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא. ומה שרש"י נקיט במתניתין, אף על פי ששלום שמו ברוך הוא, הכי פירושו, אף על פי שענין השלום הוא דבר גדול ונורא, והא ראיה בלשון הקודש מזכירין עליו שמו של הקדוש ברוך הוא, והוי אמינא אסור לברך לעכו"ם בשלום אפילו בלשון לעז, על זה כוונת רש"י דאפילו הכי מותר לברכו, אבל חס ושלום להזכיר עליו שם 'שלום' בלשון הקודש, ולהכפיל שלום אפילו בלשון לעז אסור, וזה הוא במקום דאפשר. ומה שמזכיר בגמרא רב כהנא אמר שלמא למר, הוא דיבר בלשון בבלי, שלשונם היה לשון תרגום קרוב ללשון הקודש, וכמבואר (בפסחים פז ב): לא גלו ישראל לבבל אלא מפני שקרוב לשונם ללשון תורה, על כן הוכרח לדבר שלמא למר, כי לא היה להם לשון ושפה אחר. ולכן פירש רש"י, שלבו היה לרבו, כי לא היה אפשר לו בענין אחר. ובזה דברי רש"י נכונים, ואף שהוא גניבת דעת, מכל מקום שרי, כי איתא בגמרא בהניזקין מביא שם על מתניתין (ודורשין) [ושואלין] בשלומן מפני דרכי שלום, אם כן לא עשה בשבילם רק בשביל ישראל שיהיה שלום לנו, ובעבור השלום מצינו שנמחק השם מפני השלום (במדבר רבה פ"ט סל"ו; רמב"ם הלכות חנוכה פ"ד הי"ד), וקל וחומר ששרי לגנוב דעת של עכו"ם מפני השלום."
איסור חירוף הגויים
כהמשך להנ"ל יש לציין לדברי ספר חסידים שמתח ביקורת על אותם שכביכול מברכים את הגוי אך באת מחרפים אותם:
ספר חסידים (מרגליות) סימן נא
"אסור להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי ולא ידבר אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כפיו והענין שבלב הוא הדבר שבפה. ואסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של גוי ואותן שמחרפין את הגוים בשעת שאלת שלומם והגוי סבור שאמר לו טובה חוטאים כי אין לך גניבת דעת גדול מזה אך כל מה שנוכל למעט בשאלת שלום של רשע יש לנו למעט אך מפני דרכי שלום נוכל להקדים שלום לגדולים שבהם ועוד שלא יצטרך לכפול להם שלום כי כן דרך העולם המשיב כופל שלום."
דעת הירושלמי[5]
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שביעית פרק ד הלכה ג
הביא מחלוקת בשאלה מהי 'החזקת ידיהם' ומהי שאלה בשלומם.
"מתני' חוכרין נירין מן העכו"ם בשביעית אבל לא מישראל ומחזיקים ידי עכו"ם בשביעית אבל לא ע"י ישראל ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום: גמ' רבי חייא רבי אימי חד אמר חרש בה טבאות ואנא נסב לה מנך בתר שמיטתא וחרנא אמר אישר מ"ד חרוש בה טבאות ואנא נסב לה מינך בתר שמיטתא מהו שואלין בשלומן אישר מ"ד אישר מהו שואלין בשלומן בשלום ישראל שלום עליכם דלמא רבי חיננא בר פפא ורבי שמואל בר נחמן עברון על חד מחורשי שביעית אמר ליה רבי שמואל בר נחמן אישר א"ל רבי חיננא בר פפא לא כן אולפן רבי [תהילים קכט ח] ולא אמרו העוברים מכאן שאסור לומר לחורשי שביעית אישר א"ל לקרות אתה יודע לדרוש אין אתה יודע ולא אמרו העוברים אלו עובדי כוכבים שהן עוברין מן העולם ולא אמרו לישראל ברכת ה' עליכם מה ישראל אומרים ברכנו אתכם בשם ה' לא דייכם כל הברכות הבאות לעולם בשבילנו ואין אתם אומרים לנו בואו וטלו לכם מן הברכות הללו ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיות גולגליות וארנוניות הורה רבי אימי לרדות עמו:"
ר"ש מסכת שביעית פרק ד משנה ג
"מאן דאמר חרוש בה טבאות מהו שואלין בשלומן איישר ומאן דאמר איישר מהו שואלין בשלומן שואלין בשלום ישראל שלום עליך וסוגיא דהניזקין (דף סב א) כמאן דאמר איישר לא צריכה למימר להו אחזוקי בעלמא והתם פריך השתא אחזוקי מחזקינן להו שואלין בשלומן מיבעיא ולא משני כדמשני בירושלמי (שם) שואלין בשלום ישראל החשודים על השביעית אלא משני רבינא לא נצרכה אלא ליום חגם דתניא לא יכנס אדם לביתו של נכרי ביום חגו ויתן לו שלום מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש:"
רא"ש מסכת שביעית פרק ד משנה ג
"ומחזיקים ידי גוים בשביעית – בירושלמי פליגי בה ר' חייא ור' אמי חד אמר חרוש בה טבות ואנא נסיבנא לה מינך בתר שמיטתה וחרנא אמר איישר, מ"ד חרוש בה טבות מהו שואלין בשלומן איישר, ומ"ד איישר מהו שואלין בשלומן בשלום ישראל אף על פי שמזכיר עליו השם שנקרא שלום כדכתיב ויקרא לו ה' שלום, ובפ' הניזקין פריך אחזוקי מחזקינן להו שואלין בשלומן מיבעיא ומשני לא נצרכה אלא ליום אידם דתניא לא יכנס אדם לביתו של נכרי ביום אידו ויתן לו שלום מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש."
פני משה מסכת שביעית פרק ד הלכה ג
"מ"ד לעכו"ם איישר מהו שואלין בשלום ישראל שלום עליכם. כך כתוב הוא בפ"ד דע"ז (בהלכה י') וגירסא נכונה היא וכאן חסר מקצת ובסוף פ"ה דגיטין הגירסא יותר משובשת היא. וה"פ דלהאי מ"ד גופיה מפרש ואזיל דלדידיה דמחזיקין הוא חרוש בה טבאות ושאילת שלום לעכו"ם איישר הוא ומהו שאילת שלום לישראל וקאמר שלום עליכם משום דהאי מ"ד ס"ל דאסור לומר לעכו"ם שלום עליכם דשלום שמו של הקדוש ברוך הוא הוא אבל לאידך מ"ד דס"ל מחזיקין איישר הוא ושואלין בשלומן דקתני שלום עליכם הוא דהאי מ"ד סבר דמותר הוא לומר שלום עליכם אפילו לעכו"ם ולא אסרו אלא בכפילת שלום לעכו"ם כדפרישית במתני':"
מאידך:
תוספות מסכת גיטין דף סב עמוד א
למדו שלמ"ד 'שלום ישראל' הכוונה שאין לשאול שלום אלא לישראל וממילא שאלה בשם אסורה לכ"ע.
"אשרתא – בירושלמי איכא למאן דאמר דהיינו חרש בה טבאות ולבתר שמיטה נסיבא לה מינך ולישראל אמרינן יישר ואיכא למ"ד דלעכו"ם אמר יישר ולישראל שלום עליכם משמע דלכ"ע לעכו"ם אסור לומר שלום עליך ודלא כש"ס שלנו הכא דלא אסרינן לעובד כוכבים אלא כפילת שלום ונראה דלפי' הירושלמי דמחזיקים ידי נכרים בשביעית ושואלים בשלומם חדא מילתא היא שאומר לו חרש בה טבאות."
עוז ושלח (הרב חיים מרקוביץ' ירושלים תשע"ד עמ' 211)
הסביר את סברות החולקים האם מותר או אסור לשאול בשלום גויים בשם.
"נראה ששורש המחלוקת נעוץ בהבנת המושג "דרכי שלום". ניתן להסביר מושג זה בשתי דרכים: א. בגלל החשש שמא הגויים יצרו לעם ישראל, התירו להתנהג עמם בדרכים של שלום, והוא הנקרא בלשון חז"ל "משום איבה". ב. אכן יש צורך בשלום אמת עם האומות ולכן יש לפנות אליהן בדרכי שלום. ניתן לומר שזה שורש מחלוקת האמוראים בירושלמי מי שסובר שניתן לומר לנכרי רק יישר סובר כנראה שההיתר של דרכי שלום הוא רק היתר של דיעבד משום איבה אך באמת אין לפנות אליהם בשלום אמיתי ולכן מותר לומר יישר אך אין לפנות אליהם בשמו של הקב"ה ומי שסובר שמותר לפגות אליהם במילה שלום סובר שדרכי שלום מבטאות אמת מסויימת ואכן אנו רוצים בשלום עמם אלא שמכיוון שאנו מכירים באמת שכרגע האומות אינן מעוניינות ב"שלום" שלנו מותר לנו לפנות אליהן באופן מינימלי ולכן אסור לכפול להן שלום."
[1] וכ"כ פירוש רש"י על אבות פרק ד משנה טו
"בשלום כל אדם ואפי' עובד כוכבים בשוק מפני דרכי שלום כדאמרי' לא קדמני אדם בשלום אפילו עובד כוכבים בשוק."
ובשונה מפירוש רבינו יונה על אבות פרק ד, טו שבהם נראה ששאילת השלום היא לכתחילה
"רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים שלום לכל אדם – והוא מדרך המוסר:"
וכן משמע במושב זקנים על שמות יח, ז
""וישאלו איש לרעהו" פסק מכאן אמרינן (אבות ד' כ') הוי מקדים שלום לכל אדם. ואפי' גוי בשוק…"
[2] ולכאורה אין זה הנימוק המוזכר בב"ח
[3] ונראה שהדברים מתאימים לטעם הדברים כפי שכתב הב"ח
[4] שכתב הרמ"א (שו"ע קמח יב):
הגה: ואפילו נותנים המעות לכהנים, אין עושין מהם תקרובת או נוי עבודת כוכבים, אלא הכהנים אוכלים ושותים בו; ועוד דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו מהם ביום חגם, ואנו שרויים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה
ועל זה כתב ביאור הגר"א יורה דעה סימן קמח [טו] (ליקוט)
ועוד דאית כו' ומ"מ כו'. וכמש"ל ס"ה וכן עובדי כוכבים כו' ודוקא היכא דאית ליה לאשתמוטי הלא"ה מותר לגמרי כמ"ש (כ"ו א') דאפי' אולודי בשבת ואוניקי בשכר היה מותר משום איבה אי לאו דאית ליה לאשתמוטי ואולודי בחול שרי משום איבה משום דל"ל לאשתמוטי. הר"נ וכ' וז"ש לא אשקליה ה"ל איבה וכמ"ש בתוספתא וירושלמי וכמש"ו (ע"כ):
[5] להרחבה בעניין הירושלמי עיין ספר עוז ושלח עמ' 211 ומשנת זרעים שביעית א עמ' לד