נטיעת עצים בבית הכנסת

הסוברים שאסור לנטוע עצים בחצר בית הכנסת

רבי דוד עראמה בפירושו על הרמב"ם

"הנוטע אילן וכו'. ונראה לעניות דעתי אפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן אבל אכסדראות דאפילו במקדש אינן אלא מדרבנן משום גזירה בבית הכנסת מותר".

רבי עקיבא איגר בהגהות לשו"ע או"ח קנ, א

ההתייחסות הראשונה לאיסור מוצאים אצל רבי עקיבא איגר הביא את רבי דוד ערמאה על הרמב"ם שכתב שיש איסור מדרבן לנטוע עצים אצל בית הכנסת. רבי עקיבא איגר מביא אותו ולא חלק משמע סבר כדעתו (אולם יש שחלקו על כך):

"כ' הרמב"ם סוף פרק ו מהלכות ע"ז הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה בין אילן סרק ובין אילן מאכל וכו' הרי זה לוקה וכו' וכ' הרב דוד ערמאה בפירוש להרמב"ם דאפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן:"

מהר"ם שיק סימן עח – עט

מהר"ם שיק כתב לאסור. בתחילה נשאל האם יכולים לנטוע עצים בחצר בית הכנסת, והשואל (הרב שלמה קליין) סבר שמותר, שאם רק בעזרה אסור לנטוע עץ אין לאסור בחצר בית הכנסת. אולם תמה מדוע לא פקפקו על המנהג לבנות ספסלים מעץ בבית הכנסת:

"אי מותר לנטוע אילנות בחצר בית הכנסת כדי להסתופף בצילם ובענין השחזת סכין ביום טוב

שיל"ת, חוסט ערב שבת קודש פרשת שמיני תרל"ג לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג מו"ה שלמה [הכהן קליין] נ"י אבדק"ק סענטא יע"א

מכתבו קבלתי, ואשר ביקש ממני לחוות דעתי אם רשאין לנטוע בחצר בית הכנסת אילנות למחסה מזרם וממטר ולנוי לנכנסים ויוצאים, דיש לומר דמותר, דאפילו בהר הבית לא אסר הרמב"ם בסוף פרק ו' מעבודה זרה [הלכה ט'] ואינו אסור אלא בעזרה, וכל שכן להראב"ד [הלכות בית הבחירה פ"א ה"ט] דסובר דדוקא בעזרת כהנים אסור. מיהו זה יש לחקור, למה לא פקפקו על ספסלים ובנינים של עץ הנעשים בבית הכנסת גופא, עד כאן לשונו בקצרה."

המהר"ם מביא את המגן אברהם שסבר שאיסור לממן בית כנסת מאתנן זונה הוא מדרבנן שבפס' כתוב "לא תביא אתנן זונה… בית ה' אלוקיך", וכן הלבוש והאליה רבה שכתבו שאין איסור כלל. הוא מקשה עליהם ומראה שיש שהשוו בין בית המקדש לבית כנסת, כמו לעניין גובה בית הכנסת, שלמדו זאת מהפס' "לרומם את בית אלוקינו" המדבר על בית המקדש. וכן שהמהרי"ק כתב לדמות את בית הכנסת לבית המקדש:

"הנה מלשונו נראה דפשיטא ליה דבית הכנסת דמיא בזה לבית המקדש, ובאמת מצינו במגילה דף כ"ט [ע"א] על קרא דיחזקאל [י"א ט"ז] 'ואהי להם למקדש מעט' דהיינו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ובבאורח חיים סימן קנ"ג סעיף כ"א מבואר דאין להביא לבית הכנסת מאתנן זונה. וכתב המגן אברהם בס"ק מ"ו דזה רק מדרבנן, דבקרא כתיב [דברים כ"ג, י"ט] 'בית ה' אלקיך'.

ולכאורה קשה עליו, דבשבת דף י"א ע"א אמרינן דבית הכנסת צריך להיות גבוה מכל בתי העיר, ופסקו בשלחן ערוך [או"ח סימן ק"נ סעיף ב'], וילפינן לה מקרא דעזרא [ט' ט'] דכתיב 'לרומם בית אלקינו', ושם קאי על בית המקדש, ואפילו הכי יליף בפשיטות מיניה גם לבית הכנסת. ובבית יוסף שם בסוף סימן קנ"א הביא גם דברי מהרי"ק בשורש קס"א [ענף ז'] שכתב דכל כהאי גונא יש לדמות בית הכנסת שהוא מקדש מעט לבית המקדש, וראיתי שם שהביא הרבה ראיות לזה, ומשמע דמדינא קאמר, וזה דלא כדברי המגן אברהם. וכל שכן לדברי הלבוש [סימן קנ"ג שם] שהשמיט דין דאתנן לגמרי, וכתב האליה רבה [שם ס"ק ל"ד] דדעתו דבבית המקדש דווקא אבל לא בבית הכנסת. וגם לענין מצוה שכתב המגן אברהם שם דאתנן מותר, צריך עיון, דהרי בעבודה זרה דף מ"ז ע"א קמבעיא ליה בכיוצא בזה לענין נעבד, אי מצוה דמיא לגבוה, וקיימא לן באורח חיים סימן י"א סעיף ח' להחמיר. ובירושלמי ביכורים פרק א' הלכה ב' קמבעיא ליה גם כן כיוצא בזה אי מצוה כגבוה דמיא. על כל פנים לענין בית הכנסת קשה כנ"ל."

מכריע שגם לדעת הלבוש והמגן אברהם שסברו שאין לדמות בית כנסת לבית המקדש בעניין "אתנן", כאן באיסור נטיעת עצים שייך גם בבית הכנסת, כי הולכים לפי הטעם שכך היו עושים עובדי עבודה זרה, וטעם זה שייך גם בבית כנסת:

"אמנם אפילו להלבוש ומגן אברהם הנ"ל יש לומר, דהלאו ד'לא תטע אשרה' [דברים ט"ז כ"א] הוא גם כן בבית הכנסת, דזיל בתר טעמא, הרמב"ם במנין המצות לא תעשה י"ג כתב דאסור לנטוע במקדש או אצל המזבח ליופי, לפי שכך היו עושים עובדי עבודה זרה לנטוע בבית עבודתם.

והרמב"ן בחומש [דברים ט"ז כ"א] כתב דאסור לנטוע על פתחי בית אלקים, ושמטעם זה נקרא אשרה מלשון 'אשורי' שמראה הדרך, ואסר אותו הכתוב בעבור שהוא מנהג שלהן, וכתב, אבל הבונה בהר הבית, אסמכתא מדבריהם, שהכתוב לא אסר אלא נטיעה.

ורש"י בחומש [שם] ובספר יראים מרבינו אליעזר ממיץ עמוד אלילים אות ס"ו מפרשים כתנא קמא דספרי [שופטים פרשה א' הלכה ה'] ד'לא תטע אשרה' היינו לעבודה זרה, ו'לא תטע' קאי על כל עץ, ובין אילן ובין בית הוא בכלל איסור בהר הבית. וצריך לומר דנטיעה קריא ליה גם באוהל, כנאמר [במדבר כ"ד ו'] 'כאהלים נטע ה", וכפירוש רש"י בחומש שם כמו 'ויטע אהלי אפדנו' [דניאל י"א מ"ה]. ולפי זה גם בית ושאר אוהל, אפילו אינו מחובר, הוא בכלל האיסור, והיינו כמו שכתב הראב"ד שם במסכת תמיד [דף כ"ח ע"ב] והובא בסדר משנה פרק ו' מעבודה זרה [הלכה י']. אבל זיזין וגזוזטראות גם לדידהו רק מדרבנן כמו שכתבו הרמב"ם והרמב"ן. והמזרחי כתב דאפשר גם לרש"י הוא רק אסמכתא, אבל בספרי דנקט 'דעובר בלא תעשה', אי אפשר לפרש כן.

ובספר גור אריה מהגאון מהר"ל מפראג [דברים ט"ז שם] כתב דנראה דלרש"י הוא מן התורה, וכתב דאין הטעם כמו שכתב הרמב"ם, אלא משום דאסור לשתף דבר הדיוט לדבר גבוה, ולכך למדו בפרק קמא דסנהדרין [ז' ע"ב] מכאן דהממנה דיין שאינו תלמיד חכם אצל תלמידי חכמים עובר בלאו הזה. והוא כעין שאמרו בסנהדרין שם דף ס"ג [ע"א] דאסור לשתף שם שמים ודבר אחר. ולפי זה לכאורה דוקא בנין ונטיעה להדיוט אסור. וקשה עליו מפרק א' דתמיד [כ"ח ע"ב] דפריך מאכסדראות. וצריך לומר דכיון דבנין בית המקדש 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל' [דברי הימים א' כ"ח י"ט] ואלו האכסדראות לא היו מפי ה' כמו שכתוב בספר יראים הנ"ל, הוי נגד בית המקדש כחול.

הצעתי כל הסברות הנ"ל, ולכולי עלמא הן אם הטעם כמו שכתב הרמב"ם וסייעתו שכן נהגו העכו"ם, ובין אם הטעם כמו שכתב הגור אריה, גם בבית הכנסת שייך זה, ובכהאי גוונא לכולי עלמא בית הכנסת דומה לבית המקדש לפי מה שכתב הרמב"ן דכך היה מנהגם לנטוע על פתח בית עבודה זרה, וכן דעת התנא קמא בספרי, וכן העתיקו רש"י והספר יראים דגם בהר הבית אסור, ואם כן הוא הדין בנידון שלנו אסור. וכל שכן להגור אריה. ונהי דהרמב"ם [פרק ו' מעבודה זרה שם] לא פסק כתנא קמא וכבר תמהו עליו, והכסף משנה [שם] כתב, דפסק כרבי אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי [גיטין ס"ז ע"ב]. וכבר הביא בסדר משנה שם דיש בזה פלוגתא, ודעת קצת גדולי הראשונים דלא קיימא לן כוותיה אלא במתניתין, ועיין ברא"ש בהלכות קטנות הלכות טומאת כהנים הלכה ז' הביא גם כן לפקפק בזה. ולכך הביאו רש"י ורמב"ן וספר יראים כתנא קמא. ולדידהו נראה דאסור לנטוע בחצר בית הכנסת כעין שאלתו."

לגבי מבנים מעץ כתב שמותר מפני שהטעם של המהר"ל לא שייך שהמבנים משרתים את צרכי התפילה ולא מסמלים דבר שאינו קודש. וכן להסבר הרמב"ם מבנה מעץ אסור מדרבנן ובבית כנסת לא גזרו:

"מה שאין כן הבימות והספסלין של עץ, לא מבעיא להגור אריה הנ"ל, הרי בבית הכנסת כולם שווין הם והן צרכי מצוה, ואין כאן חיבור הדיוט לגבוה. וגם להרמב"ם הרי זה אינו אסור אלא דרבנן, ולא מצינו דגזרו בבית הכנסת, אדרבה מצינו בסוכה דף נ"א ע"ב דבבית הכנסת של אלכסנדריא היה בימה של עץ באמצע, יעויין שם. כן נראה לי לדינא."

ומסיים, שבכל מקרה לא ראוי לנטוע אילנות בכניסה לבית הכנסת כי אנשים ישבו שם במקום להתפלל, ומצאנו שחכמים אסור דברים שמושכים ומבטלים מבית המדרש (ותפילה). בנוסף יש לחוש לערבוב גברים ונשים:

"ובלאו הכי נראה דאין ראוי לנטוע שם אילנות, דדבר זה מרבה וממשכי שם ישיבות של יושבי קרנות, וכל מידי דמשכי בעידן בית הכנסת אסרו חכז"ל, ואפילו לקרות בכתובים ריש פרק כל כתבי [קט"ו ע"א] דמשכי ומבטלי בית מדרש, וכל שכן הא דידן. וגם יש לחוש על ידי זה לתערובת אנשים ונשים שם ופריצותא. ואמרינן נמי בפסחים דף ח' ע"ב שלא היה בירושלים לא פירות גינוסר ולא חמי טבריא כדי שלא יאמרו אלמלא לא עלינו אלא בשביל זה היה די. מכל הלין טעמי אין לנטוע בחצר בית הכנסת אילנות לצל יומם."

סיכום דבריו: המהר"ם אוסר לנטוע עצים בחצר בית הכנסת – גם מצד הדין, מפני שיש להשוות דיני בית המקדש לדיני בית הכנסת, וגם מצד הטעם שהרחקה מע"ז שייכת גם בבית כנסת. בנוסף כותב שלא ראוי שיהיו עצים מטעמים חינוכיים כמו התבטלות מתפילה וערבוב גברים ונשים. לגבי מבנים מעץ בתוך בית הכנסת כתב להקל שהטעם לא שייך וגם במקדש האיסור מדרבנן, ובבית כנסת לא גזרו.

בסימן עט:

בסימן עט הוסיף שאם נטעו עצים בכניסה לבית הכנסת שצריך לעקור אותן. נשאל מהרב שמואל רזנבוים האם צריך לעקור עצים שנטעו בחצר בית הכנסת:

"עוד בדין נטיעת אילנות בחצר בית הכנסת, ואם חייבים לעקרם

בעזהי"ת, חוסט יום ג' פרשת נצבים תרל"ה לפ"ק

כשמוע קול שופר, יוחק לחיים טובים בספר, הרב המאוה"ג מו"ה שמואל ליטש ראזענבוים אבדק"ק יערגען יע"א

מכתבו קבלתי, ובו נשאלתי על דבר אשר בחצר בית הכנסת בקהלתו נטעו אילנות בלי ידיעתו, ומסתפק מעלתו נ"י אם מחוייבים לעקרם, ששמע שבק"ק סערדאהעלי נעשה מעשה שגם כן נטעו אילנות בחצר בית הכנסת, ושלחו הלומדים היראים בלילה לעקור את האילנות. ומעלתו צידד צדדים להתיר והאריך מאוד, ואני אשיב בקצרה."

דן בסוגית נטיעת עצים "אצל המזבח", בראשונים:

"הנה גוף האיסור ד'לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה" [דברים ט"ז כ"א] פסק הרמב"ם בפרק ו' מהלכות עבודה זרה [הלכה ט'] ובמנין המצות לא תעשה י"ג, דאסור לנטוע שום אילן במקדש או אצל המזבח, והיינו כרבי אליעזר בן יעקב [תמיד כ"ח ע"ב, ספרי שופטים פרשה א' הלכה ה']. אבל רש"י בחומש [דברים שם] והרמב"ן שם וספר יראים [עמוד אלילים אות ס"ו] כולם פסקו דגם בהר הבית אסור. וכתב הרמב"ן בחומש שכך היה דרכי עובדי עבודה זרה לנטוע על פתחי עבודה זרה, ולכך אסרה התורה לנטוע אילן על פתחי בית אלקים, יעויין שם. וכבר האריך בספר סדר משנה על הרמב"ם שם [הלכה י'] אמאי פסק כרבי אליעזר בן יעקב, עיין שם היטב."

כותב שפשוט לו שאם אסור לנטוע אסור גם להשהות ויש לעקור (כמו בכלאים). וכן מדייק מהגמרא ירושלמי שיש איסור להשהות את הבימה מעץ בבית המקדש למצות הקהל:

"ולפענ"ד פשוט דאם [אסור לנטוע], גם השהייה בלי לעקור הוא בכלל האיסור. כמו דאמרינן במכות דף כ"א [ע"ב] דהלובש כלאים חייב על השהייה, וכן קיימא לן דהמקיים כלאים בכרמו והברכת אילן חייב על השהייה, ואפילו לדידן דקיימא לן לאו שאין בו מעשה אין לוקין [זבחים כ"ט ע"ב], מכל מקום כיון דההתחלה היתה על ידי מעשה גם ההשהייה חשובה כמעשה, וכמו שכתב הכסף משנה בפרק י' מהלכות כלאים הלכה ל', ועיין במשנה למלך סוף פרק ג' מהלכות ביאת מקדש הלכה כ"א. ובגליון ספר מצות השם מצוה ער"ב הארכתי בזה. ובזה מיושב קושית התוס' במכות דף ד' ע"ב [ד"ה הא] על רבי עקיבא דסובר המקיים כלאים לוקה, ואף על גב דסובר [מכות שם] דלאו שאין בו מעשה אין לוקין. וכן נראה ממה שאמרו בירושלמי פרק קמא דמגילה [הלכה ד'] ד'הקהל' מאחרים ולא מקדימין הוא, משום דאי אפשר לעשות מערב שבת דכתיב 'לא תטע אשרה כל עץ'. נראה הכוונה דהשהייה גם כן אסור, ולכך כל מה שיוכל למעט באיסורו צריך למעט.

ואם כן הכי נמי נראה פשוט דאם נטע אילנות סמוך למקדש דצריך לעקרם. ובפרט לפי מה שכתב הרמב"ם במנין המצות [שם] והרמב"ן בפירוש החומש [שם] דהאיסור הוא משום שהיה זה חק לעבודה זרה להיות לפני בית עבודה זרה שלהם אילנות, להראות להם הדרך לבית עבודה זרה, אם כן עיקר האיסור הוא בשהייה."

חוזר על עיקר דבריו בסימן הקודם על זה שיש איסור גם לנטוע עץ בחצר בית הכנסת. ומוסיף את הסברא שכל בית הכנסת דומה למזבח מפני שבו מתפללים, ותפילה במקום קרבנות:

"וזה מבואר לענין בית המקדש. אמנם לענין בית הכנסת אינו מבואר בשלחן ערוך, אבל בהגהות רבי עקיבא איגר זצ"ל באורח חיים סימן ק"ן [סעיף א'] הביא בשם רבי דוד עראמה [בפירוש על הרמב"ם בפ"ו הלכות ע"ז שם] שאסור ליטע אילנות בחצר בית הכנסת. וכן היה נראה לי פשוט קודם שראיתי דברי הגאון הנ"ל (עיין תשובה הקודמת), דהרי קיימא לן לענין אתנן זונה ומחיר כלב סוף סימן קנ"ג [סעיף כ"א] דאסור גם לבית הכנסת, ובמהרי"ק שורש קס"א [ענף ז'] האריך להביא ראיות לזה דבית הכנסת דינו בהרבה דברים כבית המקדש ומשמע שם דמדינא קאמר, ובבית יוסף סוף סימן קנ"א הביא דברי מהרי"ק אלו ופסקו בשלחן ערוך [סעיף י"ב].

ולפענ"ד דגם להרמב"ם דסבירא ליה דדוקא בעזרה או אצל המזבח נאמר האיסור, מכל מקום גבי בית הכנסת דהוא כמזבח, דתפילה נגד תמידין תיקנו [ברכות כ"ו ע"ב], וכתיב [הושע י"ד ג'] 'ונשלמה פרים שפתינו', ולענין כמה דברים חשבינן לתפילה כעבודה, ואם כן כיון דתפילה כעבודה הוי בית הכנסת כמזבח, ולכך גם להרמב"ם נראה דיש לאסור אצל בית הכנסת. ואם כן ממילא לפי מה שכתבתי לעיל גם השהייה אסורה, ונכונים דברי הגאון הנ"ל. וכל שכן לדעת הפוסקים דפסקו כתנא קמא דגם בהר הבית אסור.

ונראה לי ראיה גדולה לזה מדברי המהרי"ק [שם] המובאים בבית יוסף סוף סימן קנ"א דכתב דגג בית הכנסת דינו כגג ההיכל, ומנא ליה לומר זה. ועל כרחך משום 'ונשלמה פרים שפתינו' וכו', והרי אומרים בבית הכנסת 'פיטום הקטורת' שהוא במקום הקטורת הנעשה בהיכל, ולכך גג בית הכנסת דינו כגג ההיכל. ומטעם זה הבית הכנסת גם כן דינו כעזרה וכמזבח שהתפילות כנגד תמידין תוקנו, ותפילת ערבית כנגד אברים ופדרים שלא נתעכלו [ברכות שם]. ועוד אנו מקיפים בסוכות הבימה שיש עליה ספר תורה, דוגמת המזבח שהקיפו בבית המקדש [שו"ע או"ח סימן תר"ס סעיף א']. והוא מטעם דתורה שקורין על הבימה, ואמרינן [מנחות ק"י ע"א] 'זאת תורת העולה' [ויקרא ו' ב'] כל העוסק בפרשת הקרבנות כאילו הקריבם, ולכן דמיא הבימה למזבח בשעה שהספר תורה מונח עליה. והכי נמי נוכל למילף לענין לנטוע אילנות. כן נראה לפענ"ד.

ובמקום אחר כתבתי דבלאו הכי נראה דאין ראוי לנטוע שם אילנות להסתופף בצלם, דדבר זה מרבה וממשיך לשם ישיבות יושבי קרנות, וכל מידי דממשכי בעידן בית הכנסת אסור. וחז"ל אסרו אפילו לקרות בכתובים בריש פרק כל כתבי [שבת קט"ו ע"א] משום דממשכי ומבטל בית המדרש, וכל שכן הא דידן. וגם יש לחוש לתערובת אנשים ונשים שם ופריצות, עד כאן לשוני שם. ולכך גם בלאו האיסור מדינא אין ראוי לנטוע שם אילנות בחצר בית הכנסת להסתופף בצלם. ואם כן בוודאי ישתדל לעקור אותם. ובטוח אנכי בקהל הקודש עם ה' בני ישראל מסתמא יעשו כמצוה עלינו, וכתיב [ישעיה נ"ה ג'] 'שמעו ותחי נפשכם'.

כה דברי החותם באמירת כתיבה וחתימה טובה, הדו"ש.

הק' משה שיק מברעזאווע"

הרב דוד פארדו, פירוש לספרי שופטים קמו

ספרי שופטים קמו מובא:

"(כב) ולא תקים לך מצבה, אין לי אלא מצבה עבודה זרה מנין ודין הוא ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים עבודה זרה ששנואה לאבות דין הוא שתהא שנואה לבנים סליק פיסקא"

כתב על כך הרב דוד פארדו בפירושו לספרי כתב שהאיסור הוא לעשות כגוים גם בבית הכנסת, ולכן אין לנטוע עצים אפילו לנוי:

"והנלע"ד בכוונת הברייתא במה שכתב אשרה וע"ז מנין, ר"ל מנין שאין לעשות לנוי ולכבוד בשום מקום של קדושה אפילו בגבולין ובח"ל, כגון בה"כ ליטע שם לפניה דמות אשרה א"נ שאר דברים שעושים להדור לע"ז כגון חמנים וכיוצא, אפי' שדעתו לשמים לפאר את בית אלהינו, מ"מ כיון שהגוים עושים דברים הללו לנוי לע"ז אסור לפאר בהם בית אלהינו דמאיסי לגבוה. ועביד ק"ו מהמצבה שהיתה אהובה לאבות כדאשכחן (שם לה יד) ויצב יעקב מצבה וא"כ מדינא הוה לן למימר לאו מנייהו גמרי' ואפייה אסר הכתוב להקים מצבה בשום מקום אע"פ שעושה להדור להסך עליה לשמים, כ"ש שאר דברים שעושים הגוים חק לע"ז להדור כגון אשרים וחמנים דודאי אסיר לכבד בהם ולפאר לשם גבוה דודאי מאיסי, ומ"מ נראה דאין לוקין אלא על הקמת המצבה אבל אידך מילי אע"ג דאסירי בתורת ק"ו מ"מ אין לוקין מן הדין."

הרב אליעזר דוד גרינוולד, שו"ת קרן דוד או"ח מ

כתב שמעיקר הדין אין איסור של נטיעת עצים בחצר בית הכנסת, אולם למעשה החמיר מפני החששות של המהר"ם שיק של עירבוביה ושהייה תחת האילנות במקום להיכנס לתפילה. ואפילו כתב שלכתחילה יעקרו את האילנות:

"ונחזור למאי דקמן דעל כל פנים איסור דאורייתא משום לאו דלא תטע ליכא בבית הכנסת, והנה בנידון דידן בלאו הכי אין צריך לכל זה דבשלמא אם היינו דנין לענין בית הכנסת עצמו יש לדון בו משום דדמיה לקדושת עזרה או על כל פנים לקדושת הר הבית, אבל בחצר בית הכנסת דודאי אין בו קדושה כלל דהא משתמשין בו אפילו לתשמיש של דנאי, מהיכא תיתי נילך למיסר ביה נטיעת אילן ממקדש דפשוט דגם בבית המקדש לכולי עלמא לא מיתסר אלא במקום דוקש למר בעזרה ולמר אפילו בהר הבית אבל באחורי בית קדשי קדשים דלא היה בו קדושה לא אשכחן דאסור אף שהוא סמוך למקדש והוא הדין בחצר בית הכנסת, ותדע מדלא אשתמיט בשום דוכתא לאסור לבנות בתים בחצר בית הכנסת והלא לדברי התנא קמא דספרי הנ"ל גדם לבנות בית הוי בכלל לאו זה והיינו בית של עץ כמו שכתב בכסף משנה שם דגם תנא קמא דקאמר אזרה לבונה בית היינו אכסרה כדקאמר רבי לאיעזר בן יעקב ומפיק ליה נמי מכל עץ אצל מזבח, ואם כן גם בבית הכנסת ליתסור ונהי סמהא דבונין אצטבאות של עץ בבית הכנסת לא קשיא דכיון שהוא לצורך בית הכנסת לא אסרוהו דמדאורייתא פשיטא דלא מיתסברכנ"ל, אבל על כל פנים אמאי לא אסרו לבנות בנין של חול בחצר בית הכנסת דומיה דהר הבית אלא ודאי דבחצר בית הכנסת כיון דלית ביה קדושה כלל לא שייך איסורא, ומכל שכן לפי מה שכתב בגור אריה להגאון מהר"ל דטעמא דאיסורא בנטיעה ובנין הוא שלא לערב קודש בחול פשיטא דבחצר בית הכנסת דודוא חול הוא דהא משתמשין שם אפילו תשמיש דנאי לא שייך כלל איסור זה…

והנה נתבאר מכל זה שבחצר בית הכנסת אין כאן משום לא תטע לך וכו' אלא במכל מקום אם העכו"ם עושין כן בחצר בית תיפלתם אכתי יש לדון ביה משום לאו דבחוקותיהם וכן ראיתי בתשובת מהרש"ם סימן הנ"ל שנטה גם כן להקל דלית ביה משום לא תטע לך וסיים דמכל מקום אם הוא כעין מה שעושין על פתח בית עבודה זרה אית ביה משום בחוקותיהם לא תלכו [וכבר נתבאר בסימן שלפני זה דלענין חק עבודה זרה לא מהני מה שעושין זאת מחמת טעם ולאו מינייהו גמרינן דדוקא בחוק שלהם שלא לעבודה זרה מהני זה]. אמנם נראה דבזמנינו הא דנוטעין שם אילנות אינו לחק לעבודה זרה שהרי בכל מקום שמיוחד לקיבוץ רבים רגילין לנטוע אילנות לנוי ולהסתופך בצלו כשהמקום מוכשר לכך כידוע וכן עושין בחצרות השרים ואם כן לא שייך לקרותו חוק לעבודה זרה, ולא דמי למה שכתב הטו"ז בסימן ח דבזמן הזה לילך בגילוי ראש איכא לאו דבחוקותיהם דהתם עושין כן לחוק בפרט שזה מורה על מיעוט יראת שמים כמו שכתב שם הטו"ז מה שאין כן בזה דאינו אלא לנוי ולצל, ואף שכתב הרמב,ם כן בטעם הלאו דלא תטע לך נראה שאז היה מנהגם לעבודה זרה דייקא, אלא דלענין לאו דלא תטע לך פשיטא דאפילו נתבטל הטעם מכל מקום האיסור במקומו עומד אבל בבית הכנסת דכבר נתבאר דאין כן משום לא תטע ואין אנו דנין אלא משום בחוקותיהם וכבר כתבו הפוסקים דלאו זה משתנה בכל פנים לפי המקום ולפי הזמן לפי מה שרגילין העכו"ם לעשות בעת ההוא וכיון דלפי הנראה אין עושין כן כעת לחק לעבודה זרה לא שייך לאסרו מטעם בחוקותיהם, אם לא שנעשה בשינוי באופן שאין רגילין לעשות כן רב בחצר בית תיפלתם, אמנם אף על פי כן לכתחלה חלילה לחלוק על הגדולים שהחמירו בזה למיגדר מילתא שאל להתדמות כלל לשלהם ומכל שכן לפי מה שכתב בתשובת מהר"ם שיק טעם לאסור משום דהוא מידי דמשכי לישיבת יושבי קרבנות ואתי לידי ביטול בית המדרש וגם יש לחוש שיצמח מזה תערובות או נמי על ידי שיורגלו לישב שם לחסות בצל אילנות בזמן הקיץ בפרט אלו קלי הדעת שנוח להם לישב בצל אילן מבצלא דוקדשא בריך הוא, אמנם לעניין אם מחויבין לעוקרם הנה המהר"ם שיק שם חושש להצריך לעוקרם כהא דאמרינן בעבודה זרה סד דלרבי עקביא המקיים בכלאים לוקה, והוא תמוה דהא טעמא דרבי עקיבא משום דיליף ליה מקרא דאיתא שם אבל הכל מנא ליה למיסר ומכל שכן לפי מה שכתבו התוספות שם דדוקא במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שרוצה ביומו הוא דאסור, אבל בלאו הכי לא אם כן מהיכי תיתי למיסר בזה לקיים בפרט באיסור דרבנן וכן מסקנת המהרש"ם בתושבה הנ"ל עיי"ש. אלא דיש לומר דמכל שכן התוספות הנ"ל דדוקא במחשבתו ניכרת דניחא ליה הוא דאסור ונראה מדבריהם דבלאו הכי אפילו איסור דרבנן ליכא עי"ש. בהגות רבי עקיבא איגר. היינו משום דקאי אהא דקתי התם אין עודרין עם הנכרי בכלאים אבל עוקרין וכו' דהנכרי זרעו ולא נזרע באיסור, משום הכי דוקא במחשבתו ניכרת שרוצה בקיומו הוא דאסור, אבל בנזרע באיסור מסתברא דאפילו אחרים שאל זרעוהו אסורין לקיימו כהאי דקתני בשבית פרק ב משנה ו ואם נטע והבריך והרכיב יעקור אלא דנראה דהתם אינו אלא איסור דרבנן ואם כן איצטריך קרא בכלאים לאסור מן התורה, על כל פנים בנידון דידן אי נימא דאיכא איסורא בנטיעת אילנות בבית הכנסת אם כן כיון דנטען ביאסור מסתברא דלקיימן נמי אסור על כל פנים מדרבנן, וגם בלאו הכי מטעם הנ"ל שיומשך מזה קלות ראש ראוי לחוש אפילו לעוקרם ומכל שכן אי אית ביה משום בחוקותיהם פשוט גדם הקיום אסור אבל מעיקר הדין נראה לפי עניות דעתי כמו שכתבת ועי' מזה בערוגות הבשם חלק או"ח סימן ל."

הרב שמעון סופר, התעוררות תשובה א, יד (סח במהדורה החדשה)

נשאל לגבי נטיעת עץ בחצר בית הכנסת והכריע לאסור מפני שגם אם לא נדמה בית הכנסת לבית המקדש יש איסור משום חוקות הגויים:

"א. בענין עשיית בימה של עץ בבית הכנסת

ב. בענין נטיעת אילנות ועשיית סוכה בחצר בית הכנסת

שאלה: א) על מה אנו סומכים לעשות בימות וקתדראות של עץ בבית הכנסת, הא אין עושין אכדראות של עץ בעזרה דכאיתא ברמב"ם הלכות עכו"ם פרק ו הלכה י, ובית הכנסת יש לו דין קדושת בית המקדש כמבואר ברמ"א או"ח (סימן קנג סעיף כא) דכתב שם דדברים האסורים במקדש אסור בבית הכנסת. ב) האם מות לנטוע אילנות בחצר בית הכנסת כיון שאינו בבית הכנסת בפנים. ג) ואם הוא אסור, האם גם סוכה של עץ אסור לעשות בחצר בית הכנסת, או נימא דשרי?….

ונראה לעניות דעתי ודאי כל מה שהוא לכבוד או מה שאסרה התורה משום בזיון ודאי מסתברא שבית הכנסת כבית המקדש הוא, ולכן צריכין לכבדו ולהיות גבוה מכל הבתים שבעיר, וליזהר שלא לבזותו. לכן אין ליקח בה אתנן זונה ומחיר כלב שקראה אותם התורה תועבה שהיא בזיון לבית הכנסת. וזהו דנקט הרי"ו שאין ליקח אתנן זונה ומחיר כלב, אבל בשאר הדברים בדיני בית המקדש אין סברא לדמותו לבית המקדש כמו שאין מדמים לכל דיני כלי שרת ובית המקדש, ולפי זה היה מקום לומר דגם אילנות לנוי שרי ליטע בבית הכנסת, אך כיון דאיתא שם ברמב"ם שהוא משום דרכי עבודה זרה שהגוים נוטעים כך בפתחי בית עבודה זרה, מסתברא דבית הכנסת דבית תפלה שלנו הוא, אסור לעשות כמו שהם עושים בבית תפלותם, והוא איסור תורה משום ובחוקותיהם לא תלכו, ואין לחלק דבקרא כתיב רק אצל מזבח ה"א ובית הכנסת רק מדרבנן הוא כדאיתא במגן אברהם כי עתה הוא חוקות הגוי.

ונראה לעניות דעתי יען כי דרך הגוים שנוטעים אילנות סביב לבית תפלותם לכן אסור מן התורה לעשות כן בבית הכנסת ועובר בכמה לאוין שונים, משום ובחוקותיהם לא תלכו, ומשום ולא תלכו בחוקות הגוי, ובלאו דאיכה יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם דכתיב ביה השמר פן ואל, הגם שכוונתם לנוי אף על פי כן אסור כדאיתא להדיא ברמב"ם, שגם לנוי אסור ולוקה. שגם כוונת הגוים גם כן משום איזה טעם רק לסימן כדי שיתקבצו שמה כדאיתא שם טעם זה ברמב"ם לכן נוטעים אילן, ורק י שלומר דאיכה יעבדו וגו' לא שייך בזה כיון דאין מתכוין בזה לעבודה רק לנוי, רק ומשום ובחקותיהם (וגו' ולא תלכו בחוקות הגוי)."

דן בעניין הבימה בתוך בית הכנסת. מביא צדדים לאסור, שלא מדובר בגזירה לגזירה אלא תרי דרבנן שאסור, וכן שיש אומרים שלרמב"ם מבנה עץ במקדש זה דאורייתא. כותב על פי הראב"ד שמותר, אך לכתחילה שלא יהיו מבנים עץ ועמודים מעץ אסר מדינא (בסטנדרים כתב שמותר):

"והנה בבימה של עץ יש לומר לפי מה דמשמע מרמב"ם דאכסדרה רק משום הרחקה אסור בעזרה יש לומר לפי מה שאיתא במגן אברהם דבבית הכנסת כל זה רק מדרבנן אסור יעו"ש, אם כן בבית הכנסת הוה תרתי דרבנן. אמנם אף על פי כן אסור דאי הוה בית הכנסת גזירה אטו מקדש אז הוה מתירין בבית הכנסת משום דהוה גזירה לגזירה, אבל באמת רק יען שבית הכנסת הוא מקדש מעט דמו אותו חז"ל לבית המקדש, אם כן לא הוה בגדר גזירה לגזירה והי רק תרתי דרבנן ואסור, כמו ברבה פעמים שתרתי דרבנן אסור. ובפרט לפי מה שאיתא בספר סדר משנה על הרמב"ם הלכות ע"ז שכוונת הרמב"ם שהתורה בעצמה עשתה הרחקה והאיסור מן התורה הוא, לא רק מדרבנן. אמנם לשיטת הראב"ד בהלכות עכו"ם לפי מה שפירש הכסף משנה דבריו שרי דאין דומה לאילן אם כן הוא הדין הבימה יש לדמות לבית יען שהוא נראה כבית, וחולקת רשות לעצמה, ואפילו לשיטת הראב"ד בפירושו על הגמרא בתמיד דבית שמגין ומציל דומה יותר לאילן ואסור, גם כן יש לומר דבימה שרי דהיא אינה לתוכה עשוי ואינו מגין ומציל, הגם שבתוך הבימה עשוי כמו בית מוקף מחיצות ובתוכו שלחן גבוה שמניחים עליו ספר תורה, הלא גם זה כמו בית תבניתו ואינו דומה לאלין ולא לאכדסרה שבנוי על גבי עמודים….

והנה כיון דבבית הכנסת היא רק תרי דרבנן יש לסמוך על הראב"ד דבית שרי אפילו בעזרה, וגם על תירוצו של הכסף משנה דאינו קבוע שרי, כיון דלא מצינו בפירוש שהרמב"ם חולק על זה. והבימות קטנות שמתפללין עליהם (הנקראים שטענדער) באלו ודאי אין בהם משום התחברות ושרי, וגם המחוברות לכותל רק ביתדות מותרים, כמו כלונסות של ארז במקדש המחוברים ביתידות. ומכל מקום לכתחלה יזהר מלעשות בימה של עץ וזכורני שבבתי הכנסת הישנים היו של בנין וברזל, אבל עמודים של עץ בבית הכנסת ודאי אסור רק אם המה של בנין אבנים, ובעזרת נשים היה מקום קצת להקל."

לגבי סוכה שגם דפנותיה מעץ לכתחילה החמיר אך מפני שיש צורך לבנות סוכה כי יש אנשים שאין להם סוכה הקל מפני שאינה קבועה בארץ על ידי גוי. יוצא מדבריו שפרגולה הקבועה בארץ אסורה:

"והנה לעשות סוכה בחצר בית הכנסת אם הדפנות המה של בנין ורק הסכך של עץ, יש להתיר כמו אכסדראות לגזוזטראות הבנויים, שהיו מניחים עליהם הדפים, כמבואר ברש"י במסכת סוכה ד"ה והקיפוה, שהיו עושין במקדש כן, הגם דלטעם דמגין ומציל אסור גם בזה כיון שיש לו דפנו. ועוד דבשו"ת הרדב"ז (חלק ד סימן אלף תסז) מתרץ דהאי לשכה של כהן גדול היתה של בנין רק הגג היה של עץ לכן נקראת לשכה של עץ וזה שרי, והוא הדין בסוכה, ואם כולה של עץ, דהיינו גם הדפנות, יש לנו את תירוצו של הראב"ד וכפירושו של הכסף משנה דבית שרי. אבל אם הוא מחובר בקרקע כמו דרך לעשות אזי אין לנו להיתרא רק מה שנעשה לשעתה, והרמב"ם יודה לזה להראב"ד שזמן החג נקרא לשעתה, לפי מה שכתב בהלכות לולב שמערב יום טוב היו עושין בעזרת נשים על הגזוזטראות דפין כדי לעמוד עליהם והיו מונחים שם כל החג, הגם שמזה אין ראיה שהרמב"ם סובר שמיקרי לשעתה, דדילמא טעמא שכיון שהעמודים של בנין היו ורק למעלה הניחו דפים אין בו חשש אפילו אם הוא בקביעות וכמו שנראה מהמפרש במסכת תמיד. אבל על כל פנים בסוכה שכולה מעצים חפורה וקבועה בקרקע כמו בנין ומניחים אותה שם כל השנה, אין להתיר כלל, ורק כשהיא של בנין אבנים או לכל הפחות שלא תהיה בנויה בארץ רק עומדות על גבה בזה יש להקל בדיעבד. ובפרט שהלכה זו שבית הכנסת דומה למקדש לענין איסור זה, זה לא מפורש בפוסקים להדיא שידנה כבית הכנסת כדאיתא במגן אברהם.

והנה לכתחלה ודאי שי ליזהר בכל ענין, ויען שבעיירות גדולות אשר אין יכולין כל אחד ואחד לעשות סוכה בביתו כי צר המקום מאוד, ובעלי הבתים הנכרים אין מניחים לעשות סוכה לכל אחד ואחד בביתו, ועושים אותן בחצר בית הכנסת, העצה הטובה היא שיעשו הסוכה על ידי גוי. ויעויין בתוספות ראש השנה (כד, ב) ד"ה שאני רבן גמליאל דאחרים עשו, דהגם שאמירה לנכרי אסור משום שבות ואפילו בדרבנן אסור מכל מקום משום מצוה מותר, הגם שיש לפרש שם כוונת התוספות דלא שרבן גמליאל צוה לאחרים לעשות רק אחרים עשו לו מעצמם , מכל מקום כמו שבשבת אם גוי עשה מלאכה בשביל ישראל הגם שלא צוה אותו אסור ליהנות מזה, ואפילו אם עשה הגוי רק מלאכה דרבנן אסור לישראל ליהנות אם עשאה בשביל ישראל. [ואם כן איך הותר לרבן גמליאל להנות מזה אלא עך כרחך] דמשום מצוה מותר. והוא הדין הכא דהוה שבות דשבות, דהא בבית הכנסת כל איסורו רק מדרבנן, פשיטא דשרי משום מצוה לצוות לכתחלה לגוי. ובפרט משום לילה ראשונה שחיובא גדול שאי אפשר להפטר ממנה, ולהרבה פסוקים גם מצטער חייב בלילה ראשונה בסוכה. ולכתחילה צריך ודאי לעשות סוכה שיוכל לשבת בתוכה כל שבעה. ואין לאסור משום מראית העין שיסברו שישראל עשה אותה באיסור, כיוון שהיא סוכת החג לשם מצוה, לא יחשדו שעשה אותה באיסור, כיון שרוצים לעשות מצוה לא יעשו עבירה. וכעין סברא זו איתא בטו"ז או"ח (תרכו, ב) בשם הלבוש ועיין שם.

עוד יש מקום להתיר היכא דבית הכנסת אינו בנוי להם, רק שכרו בית לתתפלל בו דמבואר בשו"ע דאין לו דין בית הכנסת, הוא הדין לענין זה אם היא ששכורה יש להקבל בסוכה החג"

נראה שנוטים לאסור

בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר או"ח כו

הרב עזריאל נשאל על נטיעת אילנות בחצר בית הכנסת, ונראה שנוטה לאסור מפני שקדושת בית כנסת דומה לקדושת הר הבית. הוא לא כותב ממש לאסור, אלא יש לו ספק ונראה שנוטה לחומרא.

"[תר"מ, להרב ר' גדלי' גאיטיין בק' קארלסרוהע ע"ד נטיעת אילנות בחצר ביהכ"נ].

מה שכתבתי לאנשי קהילתו שאני חוכך באילנות בחצר בית הכנסת הוא ע"פ פסק הרמב"ם פ"ו ה"ט מעכו"ם ויעויין בכ"מ שם דלכמה פוסקים אף בהר הבית אסור והנה קדושת ביהכ"נ עכ"פ סמוך לקדושת הר הבית דאם לא כן למה צריך הוכחות (ברכות ס"ב ע"ב) דרקיקה מותר ולמה יהא אסור משום שאסור בהר הבית ואיך יהיה הו"א לדמות בהכ"נ להר הבית אלא ע"כ דמסברא חיצונה דומה להר הבית ובצירוף מה שהביא במג"א /או"ח/ סי' קנ"ד ס"ק א' בשם מהרי"ט יש להחזיק חיכוך הנ"ל. (ועי' בסדר משנה לרמב"ם שם שהאריך בסוגיא זו ובשלום ירושלים למגלה פ"א ה"ד)."

הסוברים שמותר לנטוע עצים בחצר בית הכנסת

הרב יעקב עטלינגר בבנין ציון סימן ט

נשאל מהרב קאפל במברגר שבקהילתו קנו פרדס עצים שהיה בסמוך לחצר בית הכנסת כי רצו להרחיב את הרחבה בכניסה לבית הכנסת. והיה שם בפרדס גם עץ פרי אגוז, ונשאל האם מותר לעקרו ע"י הגוי. בהמשך התשובה רואים שהרב רצה להתיר על סמך זה שיש מצוה לעקור עצים בחצר בית הכנסת, ולכן עקירת עץ הפרי היא צורך מצוה:

"אלטאנא, יום ו' כ"ו מנחם תרט"ו לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה קאפל ב"ב =במברגר= הלוי נ"י הגאב"ד דק"ק ווארמס יע"א.

על דבר שאלתו דמר נ"י בקהל שקנו גן שסמוך לחצר בית הכנסת למען הרחיב את החצר שבו נטוע אילן אגוז שעושה פירות הרבה עד שלקצצו אין מעולה בדמים אבל לא יחפצו שיהיה האילן לפני בית הכנסת ועל כן ברצונם לקצצו על כל פנים ע"י עכו"ם אם יש להתיר כן."

הרב עטלינגר עונה לו שאין מצוה שלא לנטוע עצים בכניסה לבית הכנסת:

"הנה מר נ"י ידיו רב לו לסמוך על הוראתו ולא צריך לדכוותי, אכן אם אביע דעתי הקלושה לא מלאני לבי להקל בענין זה, דהנה אמת אף שפשיטא שקוצץ אילנות טובים יש בו איסור דאורייתא דלא להשחית את עצה מכל מקום כשיש בהקציצה צורך מצוה שרי כיון שאפילו בצריך למקומו לצורך הדיוט שרי כמו שכתב הרא"ש בב"ק הביאו גם הט"ז י"ד סי' קט"ז דלא אסרה התורה אלא דרך השחתה, ולכן אם היה דבר מצוה ממש בהקציצה אין כאן בית מיחוש. אכן להחשיב למצוה כדי שאם יתאחד הגן עם החצר של בית הכנסת לא יהיה אילן נטוע סמוך לפתח בית הכנסת, לזה לא מצאתי סמך ורמיזה בפוסקים שיהיה איסור לנטוע אילן על פתח בית הכנסת."

כתב שאין להתבסס על הסבר הרמב"ן ללשון אשירה (שכל עץ בפתח בית תפילה נקרא אשירה), שלא כל איסור השייך בבית המקדש שייך בבית כנסת. וכן שפירושי המפרשים על טעמי המצוות והסברי הפסוקים אינם מכוונים לפסוק הלכה.

"ומה שהביא מעכ"ת נ"י מדברי הרמב"ן ר"פ שופטים בפסוק לא תטע לך אשירה כל אילן שנטוע על פתחי בית אלקים יקרא אשירה וכו' עכ"ל לא כתב כן רק לבאר לשון אשירה מלשון אשור אבל לא להשמיענו איסור בזה לנטוע על פתח בית אלקים שהרי בתוך דבריו כתב שם שאסור לנטוע בכל הר הבית וכפי הידוע קדושת הר הבית שווה לקדושת בית הכנסת לענין שלא לעשות קפנדריה וכדומה ועוד יותר מבית הכנסת שהרי אסור לכנוס להר הבית במנעל וסנדל ולבית הכנסת שרי ואם בפתח בית הכנסת יהיה איסור לנטוע כל שכן לפני שערי הר הבית והרי לא נאמר איסור כן רק שלא לנטוע בהר הבית עצמו ובמקום הקדוש יותר אבל לא ג"כ לפני שערי הר הבית. ועוד דאף דהראשונים נתנו לפעמים טעמים להמצות להסבירם לעם הלא ידוע דלא נלמוד הלכה מזה אפילו להחמיר וכל שכן להקל דאם נאסור הנטיעה לפי טעם הרמב"ן בפתח בית הכנסת יהיה זה בנדון זה לקולא להתיר קציצת האילן שבלא היתר זה יש בזה איסור דאורייתא."

מוסיף שאיסור נטיעת אילן לא דומה לאיסור כלאיים, שאין איסור שהייה ואם האילן היה גדל מעצמו גם בבית המקדש לא היה חיוב לעקור אותו. ולכן כתב שלדעתו אין להקל לעקור את עץ האגוז:

"ועוד נלענ"ד דאפילו במקדש שאסור לנטוע מכ"מ מה שהיה נטוע כבר בעת שנתקדשו הר הבית והעזרות או מה שעלה מאליו אחר שנתקדש אין איסור לקיימו שהרי לענין כלאים דאסרה התורה הזריעה והנטיעה צריך קרא שאסור ג"כ לקיים כלאים כמבואר במכות (דף כ"א) ובירושלמי דכלאים הביאו הר"ש שם א"כ גבי מקדש דליכא קרא רק שלא לנטוע מהיכי תיתי שיהיה אסור ג"כ לקיים ולפ"ז בנדון דידן גם לו יהיה דומה בית הכנסת למה שאסרה התורה גבי מקדש אין כאן איסור לקיים אילן זה שכבר נטוע ועומד קודם שנעשה מקומו חצר בית הכנסת ולכן לא מלאני לבי להקל בזה לקצצו ואפילו ע"י עכו"ם דידוע דקיי"ל ע"פ הגמרא דהשוכר את הפועלים שיש איסור שבות באמירה לנכרי גם בשאר איסורים ובפרט בענין כזה שיש סכנתא בהדי איסורא לא ידעתי היתר לקצצו. כנלענ"ד הקטן יעקב."

הנצי"ב, משיב דבר ב, יד

כתב שאין איסור מדינא שלא משווים את בית הכנסת לבית המקדש לכל הדינים. ואם יש בעיה חינוכית, זה תלוי מקום ואי אפשר לקבוע בזה איסור גורף:

"ואשר שאל מע"כ נ"י עוד אם מותר ליטע אילנות סמוך לבית הכנסת, וכתב מע"כ נ"י שראוי לעשות זכר לביהמ"ק דכתיב לא תטע לך וגו' אין לנו לבדות מלבנו איסורין שלא נמצא בתלמוד ואם היה בזה זכר לבהמ"ק, היה אסור לבנות בית הכנסת של עצים ולעשות ספסלאות של עצים דכל זה הוא בכלל לא תטע לך וגו' כמבואר במס' תמיד (ספ"א), אלא אין בזה מצוה לעשות זכר לבית הכנסת בזה הענין, אלא שראיתי בחי' רע"ק זצ"ל על או"ח (סי' קג) שהביא בשם הר' דוד עראמה לאסור וצ"ע, ומש"כ מע"כ נ"י לאסור משום בלבול הדעת וטיול, אין זה הוראה אלא מוסר, ואין כל המקומות שוין ואין כל הענינים שוין, המקום ית"ש יאיר עינינו, ויעמידנו על קרן אמתה של תורה. דברי העמוס בעבודה רבה ורובץ תחת משא הישיבה: נפתלי צבי יהודא ברלין."

מהרש"ם א, קכז

המהרש"ם נשאל אם אסור לנטוע עץ לפני בית הכנסת, ומה הדין אם העץ היה נטוע קודם שבנו את בית הכנסת, האם חייבים לעקור אותו. הרב השואל רצה להקל בדיעבד, והביא גם ראיה מפסוק ביהושע:

"להרב הגדול וכו' מו"ה חנוך העניך עהרענטרייא הכהן נ"י אבד"ק מינכען עיר הממלכה במדינת בייערן. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו אם אסור ליטע אילנות לפני בית הכנסת ועכ"פ אם כבר נטעו קודם שנבנה הבית הכנסת ואחר כך בנוהו אם צריך לעקור ולקצוץ האילנות. ורו"מ הביא מהמג"א (סימן קנ"ד) והגהות רע"א שם ור"מ שיק או"ח (סי' ע"ח) (וסימן ע"ט) ותשו' בנין ציון סימן ט' ופת"ש רסי' קנ"א. וגם הביא ראיה לזה מיהושע (כ"ד כ"ו) ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ד' ופירש"י שהיתה האלה שטמן שם יעקב שלל שכם וביאר דקשיא לרש"י איך היה רשאי להיות אלה במקום המקדש ולכן פירש שהיתה שם מכבר מימי יעקב ומוכח להקל. עכת"ד."

המהרש"ם עונה שדעתו להתיר, ואפילו לאוסרים אם כבר נטוע לא צריך לעקור, שאם יש איסור לקיים יש ריבוי מיוחד:

"הנה בגוף השאלה כבר הארכתי בתשו' לרב אחד מעיר קאליש במדינת פולין גדול דרוסיא והעליתי גם כן להתיר. וגם לדעת האוסרים נראה דאם נטוע מקודם שרי שהרי בכל מקום שכתוב בתורה לא תעשה כן אין העשוי מקודם בכלל. כהא דלא תזרע שדך כלאים נחלקו ר"ע וחכמים בדין מקיים כלאים ולדידן ליכא לאו במקיים וגם לר"ע מלישנא דקרא דריש לאיסורא. וכן לא תעשה לך פסל איצטריך קרא לרבות העשוי לך. וביבמות (ס"א) אירס אלמנה ואחר כך נתמנה להיות כ"ג יכנוס. ואף דהתם דריש לה מדכתיב יקח אשה הרי מבואר שם דהיינו משום דהוי סד"א דדוקא בקיחה דנישואין ואם כבר נשא אלמנה קודם מינויו פשיטא דאינו בכלל אלמנה לא יקח כיון שנשא בהיתר קודם שנעשה כ"ג. וע' תשו' שער אפרים סימן ס"ז באמצע התשו' שביאר דבר זה היטב. והביא גם מהש"ס דע"ז (מ"ד) דאף דכתיב לא ידבק בידך מאומה וגו' אם באה היא בגבולו שהמרחץ נבנה מקודם מותר לרחוץ בו. וע"ש עוד מכמ"ק בזה. ואם כן ה"נ דכתיב בקרא לא תטע לך וגו' אצל מזבח אין האילן שניטע מקודם בכלל…"

דוחה את ראיית הרב השואל מיהושע, שבשכם באזור האלה לא היה המשכן:

"ומה שכתב רום מעלתו ראיה מיהושע כ"ד אם כי יפה העיר אבל אם בא רש"י ליישב קו' הנ"ל היה די לומר שהיתה שם מקודם שהוקם האהל מועד שם ולמ"ל לפרש שהיתה עוד מימי יעקב ובע"כ דהלימוד מדכתיב האלה בה"א הידיעה ובע"כ שהיא האלה הכתובה בתורה מימי יעקב ואם כדברי כת"ר יש לומר דרש"י סובר דדוקא אם נוטע האילן בזמן שלא היה עדיין איסור נטיעת אילן במקדש כלל שהוא קודם מתן תורה אבל אחר שנאסר גם בנוטע האילן קודם בנין אהל מועד אסור. אבל גם זה אינו נראה דהמעיין במקרא ביהושע י"ט נ"א ועוד בכמ"ק ימצא מבואר כי האהל וארון היה בשילה ויען כי שכם היתה עיר קטנה סמוכה לשילה ובשכם היה המקום ראוי לאסיפת העם נאספו שמה לכבוד משכן שילה כמ"ש המפרש (המכונה בשם רש"י) לדה"י ב' קפיטל /פרק/ י' פסוק ט"ו ע"ש. ואז בעת כריתת ברית הביאו הארון משילה לשכם הסמוכה למען לכרות הברית לפני האלקים כמ"ש במצודות דוד יהושע כ"ד שם פסוק א' ושם היתה נטועה האלה. ונודע כי איסור הנטיעה היה רק בקביעות כמש"ל ושם לא הועמד הארון אלא לפי שעה ולא היה שם אהל מועד כלל לכן לא היה שם חשש איסור נטיעת האילן כלל. ואם כן אין משם ראיה. אבל מכל מקום להלכה כבר כתבתי הנלע"ד."

מסייג שאם הגויים נוטעים כך בבתי תפילתם אסור לנטוע בצורה כזאת משום חוקות הגויים, אבל כל עוד יש שינוי כלשהו מותר:

"אבל במקום שהעכו"ם נוהגים בזה בבתי תפלותיהם כבר כתבתי דאיכא משום בחקותיהם וגו' ומ"מ אם אין האילנות נטועים כפי שנוטעים בבתי תפלותיהם באיזה שינוי יש להקל כמ"ש כה"ג ביו"ד (סי' קע"ח). והנלע"ד כתבתי."

סיכום דבריו, לדעתו מותר לנטוע עץ סמוך לבית הכנסת, ואפילו למחמירים אם העץ היה נטוע קודם אין צורך לעקור אותו. אם הגויים בסביבה נוטעים עצים בצורה כזאת אסור משום "בחוקותיהם לא תלכו".

הרב מיכאל זריהון במעיין חיים סימן כ

דן בסוגיא ומסכם להתיר:

"היוצא מכל האמור לעיל, דבחצר בית המדרש מותר לנטוע פרדס וגינה, וליכא בזה איסורא. וכמבואר בתורת חיים, ובשו"ת מהרש"ם הנ"ל. ולגבי חצר בית הכנסת, מדברי המהרי"ט מבואר דשרי, וליכא בזה שום איסור. ונראה מדבריו שם שכן היה מנהגם, לנטוע אילנות סמוך לבית הכנסת. וכן פסקו כמה אחרונים וכנ"ל. ועיין בפוסקים האחרונים, (חיי אדם, חסד לאלפים, משנה ברורה, ובן איש חי ועוד.) שלא הביאו כלל להאי דינא, שמע מינה שלא חשו לסברת ר"ד ערמאה זצוק"ל, שהובאה ברע"א."

הרב אלעזר ברכהן – שו"ת משנת רבי אלעזר או"ח סימן ז

סברתו להקל היתה מדברי המגן אברהם שכתב שנהגו לבנות אכסדראות בכניסה לבית הכנסת, ואם אכסדראות מותר גם אילנות מותר, שלדעת הראב"ד איסורן שווה.

"נשאלתי אם מותר לנטוע בעזרה של בית הכנסת אילנות ליופי ולניקוי האויר.

תשובה: הגאון מורינו הרב רבי עקיבא איגר בהבהות לשו"ע או"ח סימן קנ כתב.. והר"ר דוד ערמאה בפיקושו על הרמב"ם כתב דאפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן עכ"ל. והנה הרמב"ם מסיק שם בטעם איסור נטיעת אילנות בעזרה מפני שהיה זה דרך עכו"ם נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם. הנה לפי טעם זה יש לומר דאיסור זה לא שייך אלא בעזרה שבמקדש ששם המזבח עומד ודרך העכו"ם לנטוע אילנות במקום מזבחותם כדי שיתקבצו העם ויעשו העבודה ברוב עם מה שאין כן בבית הכנסת שאין דבר נעשה מבחוץ שלא שייך טעם זה כלל ואפילו איסור דרבנן ליכא ועוד דבית הכנסת ודאי לא עדיף מהעזרה ששם המזבח ועבודת הקרבנות. ומכל מקום אינו אסור בנטיעת אלינות בהר הבית חוץ לעזרה כמו שכתב ברמב"ם האסור רק בעזרה ועיין כסף משנה שם. ומכל שכן לפי מה שכתב הראב"ד בהלכות בית הבחירה דאפילו בעזרת נשים שרי ואינו אסור אלא אצל מזבח ה' שהיא עזרת כנהים והיינו ששם העבודה אבל שלא במקום עבודה כגון עזרת נשים שרי ואם כן הכא חוץ לבית הכנסת מאי עבודה איכא. ועוד הא אסור לעשות גם אכסדראות של עץ בעזרה כמפורש בספרי וברמב"ם ובמגן אברהם סימן צ ס"ק לה כתב טעם על מה שנוהגין לעשות אכדסרה לפני בית הכנסת אלמא דלא דמי בית הכנסת לעזרה לנדון זה. ויש לדחות לפי מה ששכתב הכסף משנה דאיסור בנין אכסדרה גם בעזרה הוי מדרבנן, ולכן בבית הכנסת אין לגזור אף מדרבנן אבל נטיעת אילנות דאיכא איסור תורה בעזרה יש לומר דאף בבית הכנסת איסורא דרבנן מיהא איתא. ומיהא מדברי הראב"ד נראה דהוי איסור דאורייתא דפריך מגזוזטראות שעשו בשמחת בית השואבה ואי דרבנן יש לומר דמשום שמחת בית השואבה הקילו (ואף על פי כן הקילו באכסדראות לבית הכנסת יש לומר הוא הדין באילנות יש להקל)".

מרן הרב קוק, אורח משפט לז

כתב שאיסור נטיעת עץ אצל המזבח אינו משום חוקות הגויים כי יש בו היגיון, ולכן הוא חידוש ספציפי למקדש ואין לחדש אותו בבית הכנסת.

"שאלה: אם יש איסור בנטיעת אילנות סמוך לבית הכנסת.

תשובה: מסתימת הפוסקים נראה שאין בזה משום איסור. אלא שראיתי מובא בשם הגרע"א לאסור מדרבנן. ולע"ד אי משום דמנהג האומות לנטע אילנות בחצרות בתי תפלתם, א"כ יהיה בזה איסור דבחוקותיהם לא תלכו, אם כן יש לומר דמן התורה אסור. אך נראה דהרמב"ם בפ"ו מה' ע"ז כתב דטעם איסור התורה בנטיעת אילן בעזרה לא תטע כו' הוא משום שכן היה דרך הע"ג, ולפ"ז יהיה קשה ל"ל לאו מיוחד ע"ז, תיפ"ל משום ובחוקותיהם ל"ת. והיה נ"ל כיון שכתב הרמב"ם שהיה נטיעת האילנות מנהג עובדי ע"ז, כדי להתאסף שם העם, א"כ יש בו כונת תועלת, וכבר כתב מוהרי"ק בת' להוכיח דבמקום כונת תועלת אין איסור דבל"ת, א"כ אין כאן כי אם מצות התורה דמ"מ במקדש אסור. א"כ אין לנו לחדש איסור חוץ ממה שאסרה תורה, וחידוש הוא שחדשה תורה במקדש, ואין לנו ללמוד ביהכ"נ מזה לחדש איסור דרבנן שלא אמרו לנו חז"ל.

והעיקר י"ל, דבדרכי הכבוד המוסכמים לכל אין שייך כלל בחוקותיהם ל"ת. תדע דהמנהג לכבד ולרבץ ודאי נוהגים עע"ז בפני ע"ז, ומ"מ אין זה בכלל בחוקותיהם לא תלכו, וכה"ג נשיקת דברים שבקדושה שלא נמנע משום בחוקותיהם לא תלכו. א"כ כיון שנטיעת אילנות הוא יופי והידור מוסכם י"ל דלא שייך ע"ז כלל משום בחול"ת, ואין לנו להוסיף כלל על מה שאסרה תורה.

שוב ראיתי בספר פתחי תשובה לאו"ח, שכ' בשם הגר"י עטלינגער בע"ס בנין ציון, שכ' לא מצינו איסור בנטיעת אילן על פתח ביהכ"נ. (בויסק תרנ"ח)."

שו"ת מהרי"ט ב יו"ד ד

מתאר מקרה שנשרף בית הכנסת וסביבתו, ובנו את בית הכנסת מחדש ונטעו בסביבת בית הכנסת פרדס. המשך התשובה עוסק בעניין של מריבה בתוך הקהילה בעניין עלבונות וחרמות, אך רואים שהם הקילו לנטוע עצים והמהרי"ט לא מעיר על כך, ופשוט לו שמותר:

"שאלה בית הכנסת שהיו לו בתים בנויים תחתיים שניים לדירה לרוח מזרחית זה שנים רבות וברוח צפונית ומערבית עזרות וכאשר ירד האש בעונות היו כולם למאכולת אש ובחמלת ה' ית' החזיק ידי אנשי הקהל והציב גבול אלמנה ונבנה הבית הכנסת עם העזרות על תלם רק הבתים לא נבנו כי קצרה יד אנשי הקהל ועשו שם במקום אשר היו שם הבתים בנוים גן ופרדס ונטעו שם עץ עושה פרי למינהו גם יש שם בתוך הפרדס בקרן דרומית מזרחית רחוק מהכותל המזרחית של בית הכנסת רחוק כעשרים אמה מקום כמין אצטבא לשבת שם אנשי הקהל לאכול ולשתות ולשמוח לכשירצו כדרך כל הגנות והפרדסי' שאצל הבתי כנסיו' שאינם בכלל העזרות שמשתמשין בהם דרך חול כה משפט גם פרדס הקהל הזה זה שנים."

אולם בשו"ת הר צבי או"ח א, עד כתב שאי אפשר ללמוד כך מהמהרי"ט.

שו"ת מהר"י באסן קד

גם הוא כמהרי"ט נשאל על מריבה בקהילה. זקן אחד האשים אחרים בכך שהם אוכלים בבית הכנסת ובאמת הם אכלו בפרדס שליד בית הכנסת, ומהר"י באסן כותב שמותר לאכול שם. מתוך דבריו רואים שהיה נהוג שיש פרדס ליד בית הכנסת:

"אמנם לפי האמת כמו שבא בשאלה שלא ישבו אלא בתוך הפרדס אין ספק שאין כאן עון אשר חטא כלל. ואפילו לדברי ר"מ שהביא מהרי"ק ז"ל בשם המרדכי בשרש קסא דעלית בית הכנסת שמא דומה לעלית היכל שנתקדשה, דבית הכנסת לבית המקדש מעט מדמינן ליה דמקדש מעט איקרי. מכל מקום דוקא בעליה שעל גבי בית הכנסת קאמר דומיא דעלית היכל, אבל מה שהוא סביבות בית הכנסת אפילו העזרה אם לא שלפעמים מתפללין בהן לא היה להן קדושה כלל, דלא דמי לעזרת מקדש וכל מלאכת הקדש עושים שם ומזבח העולה בעזרה היה, אבל כיון שמתפללין בעזרות של בית הכנסת שלנו ראוי לומר שיש להן קדושת בית הכנסת, אבל הפרדס העשוי לטייל בה ולאכול ולשתות ולעולם אין נכנסים שם להתפלל ומעיקרא נמי היו בתים שהיו משכירים אותם לכל אדם ונוהגים בהם מנהג חול גמור ככל הבתים, הא ודאי לא עדיף מלשכות שהיו בעזרה שהיו חול גמור וזה ברור מאד."

הרב הרצוג, שו"ת היכל יצחק או"ח י

דן בסוגית נטיעת עץ ובניית מבנה וסוכה בעזרה ובהר הבית ומכריע שבעזרה אסור. ומדמה את חצר בית הכנסת להר הבית, ורק את הבימה למזבח ולכן התיר לנטוע עץ בחצר בית הכנסת:

"נטיעת אילנות על יד ביהכ"נ.

שאלה: אם מותר לנטוע אילנות ברחבה שליד ביהכ"נ.

תשובה: ב"ה, כסלו תש"ג הו"כ ידידי היקר הרב הגאון החו"ב, יא"מ רב פעלים לתורה וליראה כש"ת ר' יעקב לנדא שליט"א הרב דבני ברק שלום וברכה. …"

ב [רחבת ביהכ"נ דומה להר הבית או לעזרה]

(ד) ומה שנשאר לנו להתבונן הוא בענין הרחבה שלפני ביהכ"נ שאין מתפללין בה אם מותר לנטוע שם, אם היא דומה להר הבית ומותר, או לעזרה ואסור. ולכאורה יש להביא ראי' מהא דהוי עובדא ופקע ארזא דבי רב (ב"מ כב) ש"מ שהיה ארז נטוע, ובבי רב ודאי היו גם מתפללים והוו מצלי ביני עמודי היכא דגרסי, (וראה רש"י שם שפירש ארזא, קורה) אבל אין משם ראי' דאפשר שלא היו מתפללים שם בקביעות, וגם אפשר שהאילן קדם היינו שנמצא שם מקודם שבנו את ביהמ"ד ועל זה לא נאמר הלאו, וכן לכאורה יש ראי' מהא דכרם ביבנה שיש מפרשים שהיה שם כרם [תרגום, קהלת ב', ד'], אך גם זו אינה ראי' כנ"ל. ועוד דאעפ"י שריב"ז אמר אלך ואקבע שם בית תפלה ובית תלמוד וכו' (אבות דרבי נתן פרק ד') אפשר דהאי לחוד והאי לחוד, וכן אין ראי' מהא דיבמות ס"ד ב' תליוה בארזה דבי רב שיש לדחות כנ"ל, וכן אין ראי' מהא דקידושין ל"ט בגינתא דבי רב, דמאן יימר לן שהיו שם גם אילנות.

(ה) והנה הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות תפלה הלכה ג פסק, ומניחין בימה באמצע ביהכ"נ כדי שישמעו כולם, והוסיפו האחרונים עוד טעם להעמדת הבימה באמצע ביהכ"נ, מפני שהבימה היא דוגמת המזבח, וכן כתבו רמז לזה מהא דמקיפין את הבימה בלולביהם, ומהא דסוכה נ"א, [ראה חתם סופר או"ח סימן כח, משיב דבר סי' טו], וההיכל שספר תורה נתון בו נראה שהוא מכוון כנגד קה"ק והדוכן שלפניו זכר להיכל, ולפי"ז ביהכ"נ עצמו הוא דוגמת העזרה, ומפני זה מיחה החתם סופר ושאר גאוני קשישאי ז"ל בכל תוקף כנגד שינוי מקום הבימה, והסתמכו כולם על היסוד הזה, שהבימה היא דוגמת המזבח, והנדרים והנדבות שנודרים ונודבים בעת קריאת התורה דוגמת הקרבנות, והכי מסתבר שהבימה היא דוגמת המזבח ולא כל ביהכ"נ, שאם כולה דוגמת המזבח איזה זכר נשאר לעזרות ולהר הבית, ממילא חצר ביהכ"נ היא בבחינת הר הבית א"כ לדעת ראב"י בספרי, שהרמב"ם פסק כוותיה, שבהר הבית אין איסור נטיעה, ה"ה בחצר ביהכ"נ שהיא דוגמת הר הבית. וק"ו הוא שהרי ביהכ"נ אינו אלא מקדש מעט וקדושתו לרוב הפוסקים, אינו אלא מדרבנן, ומה גם לשיטת הלבוש ז"ל, שלא הביא כלל הא דאתנן שאסור לביהכ"נ ש"מ דס"ל שאין ביהכ"נ דמיון המקדש אלא במאי דאיתפרש בחז"ל."

אין איסור חוקות הגויים בנטיעת אילנות, מפני שגם הנוצרים שהם נוטעים עצים ליד הכנסיות שלהם, לא מצויים בארץ ישראל, וגם הם נוטעים ליופי ולא בשביל עבודה זרה:

ג [אם יש בזה משום בחוקותיהם לא תלכו]

(ו) ואמנם מצינו להרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה פ' שופטים שכתב, שכך היה מנהג עכו"ם לנטוע אילנות לפני פתחי בית עכו"ם שלהם. ולכאורה מפני זה הטעם היה ראוי לאסור לנטוע לפני בית הכנסת, אבל הנכרים שבזמנינו אם יש להם מנהג קבוע כזה והיינו רק הנוצרים שהם מיעוט בארצות הללו, הרי אינם נוטעים אלא לשם נוי וליופי כדרך שהם נוטעים לפני פתחי הבתים הגדולים, וכל שאינו אלא לנוי וליופי לא מסתבר לכאורה לאסור, דהרי הרבה דברים יש שהם עושים לנוי ולא מצינו מי שאסרם וכגון חלונות עגולים שעושים לנוי, ואנו להבדיל אלפי הבדלות עושים ג"כ בבתי כנסיות שלנו ולא ערער אדם מעולם.

(ז) ומיהו יש לעיין בזה, דהנה הרמב"ם ז"ל כותב בפרק ו' מהלכות עכו"ם ה"ט הטעם שאסור לנטוע אילן אצל המזבח, מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו העם שם, משמע מדבריו שאין האיסור מטעם שהוא דוגמת אשרה, אלא מטעם שהעכו"ם עושים כדי שיתקבצו העם, ממילא מה שפסק הרמב"ם שם שגם לנוי וליופי אסור לנטוע בבית המקדש הוא מפני שהם עושים כדי שיתקבצו העם, משמע שאם היו עושים רק לנוי לא היה אסור לנטוע בבית המקדש לנוי, שכך נאה לנו להבדיל אלפי הבדלות לפאר בית אלוקינו, אלא מפני שזה היה קשור עם העבודה והיה צורך עבודה שיתאספו העם שם, ולכאורה אפילו משום נוי כיון שקבעו זה להם לחוק ראוי להיות אסור משום ובחוקותיהם, ועיין ברמב"ם פרק י"א מהלכות ע"ז הלכה א, שאסור לבנות היכלות כמו שהעכו"ם עושין שיכנסו בהם רבים, ראה תוס' ע"ז י"א, ועוד דאם יש בזה משום בחוקותיהם לא תלכו, ראוי היה שהנוטע עץ בעזרה ילקה שתים, וע"כ דאותם ההיכלות יש בהם זיקה של עבודה זרה שכשמתכנסין שם הם מודים לעכו"ם ברבים, אבל כל שהוא לנוי בעלמא מותר, אבל במקדש אסור אעפ"י שנוטע לשם יופי מפני שהעכו"ם משתמשין בכגון זה לכנס את העם לשם ע"ז.

בכל אופן מאחר שראב"י מתיר בהר הבית, והרמב"ם והראב"ד פסקו כוותיה בזמן שהיו העכו"ם נוהגין בכך לשם חיזוק העבודה שלהם, מאין לנו לאסור סמוך לביהכ"נ…"

וחוזר על העניין שבפועל הגויים לא נוטעים עצים בגלל עבודה זרה אלא לנוי או לבריאות:

"(י) הרי שעכשיו אין כוונתם לא שיתקבצו העם ולא לשם עבודה אלא לשם נוי דוגמת הבתים המפוארים, או מנימוקי בריאות שהצל יפה לאויר, ואין בזה משום בחוקותיהם לא תלכו, ועוד שבאמת אינם מדקדקים בכך, ויש הרבה בתי פולחן שלהם, אפילו של הנוצרים, שאין אצלם אילנות, ואין צריך לומר של המושלימים, שהם רובא דרובא של יושבי הארצות הללו, שאין זה שכיח אצלם כלל בהא נחתינן ובהא סלקינן, שמכל הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל לא אישתמיט אף חד לאסור דבר זה, חוץ מרבינו דוד עראמה ז"ל, והוא לא אמר אלא מדרבנן, ומהגאון רעק"א אין ראיה שהוא סובר כך להלכה, שלא הביא דבר זה רק בגדר ידיעה בעלמא, הואיל וכך, נראה ברור שאין בזה משום בחוקותיהם לא תלכו, גם אליבא דעה זו, כי אינו אומר אלא שאסור מדרבנן."

וכותב שאפילו אם נחשוש לדעת המחמירים מדובר בספק דרבנן שהוא לקולא, בפרט שיש צד של יישוב הארץ בנטיעת עצים. אולם למעשה, הסכים להקל רק אם יסכים איתו רב מפורסם.

ד [מסקנה בנדון דידן]

(יא) ומכל הלין טעמי, איני רואה טעם לאסור, ואפילו מי שירצה להחמיר, י"ל שזהו דוקא לפני פתח ביהכ"נ ממש, וכדברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל, שהם נוטעים בפתח בית יראתם, אבל לא מן הצדדים, וע"כ לדעתי אם ישאירו את כל דרך הכניסה פנויה מאילנות, אין כאן בית מיחוש לנטוע עצים בחצר או ברחבה של ביהכ"נ, והעיקר מאחר שר"ד עראמה יחידאה, והגרעק"א ז"ל לא הביא דבר זה בתור פסק הלכה, וכל הראשונים כשמדברים בענין זה בבית המקדש אינם מזכירים ביהכ"נ, וכן כשמדברים בהלכות ביהכ"נ אין מדברים באיסור זה, מאין לנו לאסור מאחר שברור ממה שלא הזכירו כלום דבר זה, וכי ח"ו לא היה כלל על דעתם ענין זה, ומי זה יאמר מדעתו על כל רבותינו הק' ז"ל שמקום הניחו להר"ד עראמה להתגדר בו, זהו דבר שהיה ביד חז"ל לאמר אבל לא בידינו יתמי דיתמי, וכמעט שזו פגיעה בכבוד הראשונים ז"ל, וביותר שהגאון הצדיק בעל חפץ חיים לא הביא אפילו רמז לאיסור כזה, ובפרט בארצנו הק', ובאלו הארצות בכלל שלא שכיח ענינים הללו כלל, ומאידך גיסא דבר מצוי הוא שאילנות נטועים בחצרות היפים בכלל, לא נראה לי לאסור.

ואעפי"כ הואיל ונפק מפומיה דהרד"ע והביאו רעק"א ז"ל, איני מתיר אלא בתנאי שיסכים מעכ"ת שליט"א ושיסכים אתנו רב מפורסם לבעל הוראה".

שו"ת יביע אומר יא או"ח י

מביא את הירושלמי ומסכת תמיד ולומד משם איסור נטיעת עץ ובניית מבנה מעץ במקדש:

"בירושלמי (פרק קמא דמגילה הלכה ד) אמרו, אהא דתנן, הקהל מאחרין ולא מקדימין, אמר רבי בר בריה דרחב"א מפני התקיעה, (שתוקעין ביום הקהל ואין לתקוע בשבת), ר"ח אמר מפני הבימה, ויעשוה מאתמול? שלא לדחוק את העזרה. א"ר מתניתין על שם לא תטע לך אשרה כל עץ. ע"כ. נמצינו למדים שאפילו נטיעת עץ אסורה בבית המקדש. וכן פסק הרמב"ם (סוף פרק ו מהלכות עכו"ם) אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש, כדרך שעושים בחצרות אף על פי שהוא בבנין ואינו עץ נטוע, הרחקה יתירה היא שנאמר כל עץ, אלא כל האכסדראות והסבכות היוצאות מן הכתלים שהיו במקדש, של אבן היו לא של עץ. עכ"ל. וכן הוא בסוף פרק קמא דתמיד".

על פי זה כותב שכמו שרואים שנוהגים להקל בבתי כנסיות לבנות מבנים מעץ כך מותר לנטוע עצים. ומראה שיש הבדלים רבים בין בית כנסת לבין בית המקדש:

"ואם באנו לאסור נטיעה של עץ, יש לאסור גם בנין אכסדרא, מה שמצינו נוהגים לרוב להקל, ולכן נראה שאין להחמיר אלא בבית המקדש ולא בבית הכנסת, כי ראינו קולות רבות בין זה לזה, כגון רקיקה ומנעל כדאיתא בברכות (סד ב), ובשלחן ערוך (סימן קנא סעיף ז). ואף על גב שמנעל הוי איסור מהתורה, דכתיב של נעליך, ע"ש בברכות…

ומיהו נראה דאף נטיעה ממש שריא בבית הכנסת, דאף אם נחמיר בקדושת בית הכנסת, נראה דלא עדיפא מעזרת נשים, ובעזרת נשים קיימא לן דשרי, דלא אסרה תורה אלא אצל מזבח ה' בעזרת כהנים, וכמו שכתב הראב"ד (פרק א מהלכות בית הבחירה הלכה ט), וכתב דהיינו טעמא דהיתה לשכת כהן גדול משל עץ וכו'. והן אמת דלפי זה קשה מדברי הירושלמי הנז"ל, דהא בסוטה (מא ב) מוקי להאי דפרשת הקהל שהמלך יושב וקורא בעזרת נשים, דהא אין ישיבה בעזרה כי אם למלכי בית דוד, ואם כן היכי קאמר בירושלמי מפני הבימה, והרי שריא בעזרת נשים, והראב"ד עצמו (פרק ו מהלכות מעכו"ם) כתב טעם אחר. ע"ש. ונראה לי דהירושלמי אזיל לשיטתיה, דבסוף פרק אלו נאמרים, מקשה גם כן הירושלמי, והא אין ישיבה בעזרה וכו', ומשני שסומך עצמו בכותל, ולסברת הירושלמי יש לומר דלא פליג על הש"ס דידן בעיקר הדין דבעזרת נשים שרי לשבת, אלא דסבירא ליה שהיו עושים אותם בפנים, והשתא אתי שפיר דברי הירושלמי דמגילה אף לדעת הראב"ד. שוב ראיתי בעין משפט בירושלמי מגילה שהקשה כן על הראב"ד, גם הרב פרי חדש בספרו מים חיים (פרק א מהלכות בית הבחירה) עמד על דבריו, ולכאורה יש לומר כמו שכתבנו. שוב בינותי דהרי לפי זה ע"כ להש"ס דידן אין איסור לא תטע וכו' בזה, ואילו (בסוף הלכות חגיגה) שכתב הרמב"ם דהקהל מאחרין מפני התקיעה, השיג על זה הראב"ד דבירושלמי איתא מפני הבימה. ע"ש. ומאי קושיה הרי קיימא לן דבעזרת נשים היה קורא, וכן כתב הרמב"ם (שם הלכה ג), ועוד דאכתי קשה מדברי הראב"ד (פרק ו מהלכות עכו"ם) שכתב טעם אחר, דהבימה לשעתה היא, וכמו שכתב הפרי חדש שם. וצ"ע. שוב ראיתי בספר צרור החיים (פרק א מהלכות בית הבחירה) שתירץ כן קושית פרי חדש, ולא זכר דלא אתי שפיר דברי הראב"ד הלכות חגיגה כנזכר. ועיין מנחת קנאות סוטה (מא), ובספר לאור ההלכה (צד קלט), ובמנחה חריבה (דף קנח ע"ד). ודו"ק.

על כל פנים דעת הראב"ד דהיינו דווקא בעזרת כהנים, וגם הרמב"ם מודה דאינו אסור בכל הר הבית, כמו שכתב מרן בכסף משנה שם. ואף על פי שרש"י בחומש כתב כלשון הפרי חדש, ידוע דרש"י בפירושו לא נחית לפסק הלכה, וקיימא לן משנת ראב"י קב ונקי דפליג על זה כמו שכתב כסף משנה. ואם כן יש לומר דהכי נמי משרא שרי בחצר בית הכנסת. איברא דמצינו לרמ"א (סוף סימן קנד) שכתב שאין לעשות מאתנן זונה בית כנסת, והרי כתבו התוס' עבודה זרה (יז א) ד"ה מהו, דאפילו פרה ממעטינן לה מאתנן מהתורה ורק מדרבנן קבעי התם. ע"ש. הרי דאפילו מילתא דרבנן ילפינן לה מהר הבית, שוב התבוננתי דהתוס' כתבו זה אליבא דר"א שם, ומוכיחים מדר"א לקמן (מו ב) דשרי, אבל לדעת חכמים אסור מהתורה, וכן כתב הרמב"ם (סוף פרק ד מהלכות אסורי מזבח). וע"ש בכסף משנה. ועיין במגן אברהם שם. [וכמו כן בתשמיש דהדיוט שאין לעשותו תשמיש קדושה ילפינן לה ממזבח, הגם דיש לחלק בקדושות, וזה י"ל]. מכל מקום אין לנו להוסיף מה שלא כתבו הפוסקים המפורסמים."

הביא את דעת רבי דוד עראמה והראה שחלקו עליו:

"הן אמת שבחידושי רבי עקיבא איגר (סימן קנ) כתב בשם רבי דוד עראמה לאסור לנטוע אילנות בחצר בית הכנסת, ונראה דמדמה לכמה חומרות שמצינו בבית הכנסת כבית המקדש. ובבאמת שמבואר בשו"ת מהרימ"ט חלק ב (סימן ד) שהמנהג פשוט להתיר. ע"ש. ומסתייעא מילתא ממש"כ מבנין אכסדרא ובימה של עץ שהמנהג גם כן להתיר. ושוב ראיתי שכן העיר הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (חלק יורה דעה בסוף סימן יד) והניח בצריך עיון על דברי הגאון רבי עקיבא איגר. ע"ש. וכן כתב הגאון רבי צבי פסח פרנק בשו"ת הר צבי (חלק אורח חיים סימן עד). ועיין עוד בכף החיים (סימן קנא ס"ק י) ממהר"י בסאן. ובתשובות בנין ציון כתב גם כן דאין איסור בזה, שאין איסור אלא בהר הבית עצמו בשעריו, והכי נמי שער בית הכנסת…"

הרב יוסף קאפח על הרמב"ם עבודה זרה ו, ט

"כתב רבי דוד ערמאה נלע"ד דאפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן אבל אכסדרות דאפילו במקדש אינן אלא מדרבנן משום גזרה בבית הכנסת מותר, עכ"ל. ואין לדבריו יסוד."

נטו לקולא

הרב מנחם סליי, נעם כב עמ' רסד

הרחיב על הסוגיא (ממנו הבאתי מקורות רבים) ובסיכומו ניכר שנוטה לקולא:

"1) רבו הדיעות המתירות נטיעת עצים ברחבה או בגינה שלפני בית הכנסת. מתברר שהספרדים והאיטלקים נהגו למעשה להקל בזה (שו"ת המהרי"ט ומהר"י באסן) וחכמי פולין (מהרש"ם ומחזה אברהם), וכן התירו חכמי ליטא (הנצי"ב, משנת ר"א, הרב קוק), חכמי גרמניה (בנין ציון וזכר שמחה) וחכמי ארץ ישראל (הרב פרנק, הרב הרצוג). לחומרה נהגו רק בהונגריה ואגפיה, ע"פ פסק המהר"ם שיק. לפי האוסרים, ייתכן ואסור גם לשתול בעציץ נקוב (מנחת חינוך), שהוא איסור מדאורייתא במקדש.

2) כל שכן שאין לקצוץ, לגזור או לעקור הנטוע מכבר, דבר הכרוך באיסור לאו של תורה ("לא תשחית את עצה"), ואפילו על ידי נכרי ("אמירה לעכו"ם שבות"), והמהר"ם שיק וסיעתו חולקים ומחייבים זאת.

3) אין לאסור הדברים המקובלים באופן כללי במקום ככבוד, קישוט ופאר לצרכי בית הכנסת, משום "ובחוקותיהם", כל זמן שאין אלו מיוחדים לפולחן אלילי דווקא."