נביא – מקור הביטוי

תקציר

מה משמעות הלשון 'נביא'?

1. רש"י פירש כמו 'ניב שפתיים', על שם הדיבור שלו לעם. וכ"כ מנחם בן סרוק, רי"ד, רד"ק ועוד. והוסיף הר"ן שזה מסביר למה גם נביא הבעל וכד' נקרא נביא.
2. האבן עזרא הקשה, שבשורש המילה נביא יש א' ובמילה ניב לא[1]. והוא מסביר שעניין הנביא זה מי שהקב"ה מגלה לו סודו והוא מתענג על הקב"ה. וכ"ד מהר"י קרא.
3. בחשק שלמה על השורשים פירש שנביא זה מלשון הבאה, והמשמעות היא הבאת דברי ה' אל העם או דברי העם אל ה'. וכ"כ האברבנאל כהסבר נוסף על דברי רש"י.

נבואה משמשת גם כשם כולל לכל סוגי ההתגלות האלוהית (רואה, חוזה וכד'). כ"כ האברבנאל והמלבי"ם.

את שיטת רש"י אפשר להסביר שהעיקר בנבואה זה לא האמירה אלא הגדרת דברי הקב"ה במילים אנושיות, וכך ניתן להבין מדברי המהר"ל.

'נביא' הוא מלשון ניב, שפירושו דיבור, ועניין הנבואה להשמיע דברי תוכחות

רש"י כתב שנבואה מלשון ניב שפתים, והשמעת דברי תוכחות. הר"ן הוסיף להסביר שזו הסיבה שגם מי שלא בא בשם ה' נקרא נביא.

כדברי רש"י כתבו רבים אחרים, וביניהם: מנחם בן סרוק, הרי"ד, הר"ן, רד"ק, ועוד[2].

רש"י שמות פרשת וארא ז, א

"יהיה נביאך – כתרגומו מתורגמנך, וכן כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות, והוא מגזרת (ישעיה נז יט) ניב שפתים, (משלי י לא) ינוב חכמה, ויכל מהתנבות דשמואל (א' י יג). ובלעז קוראין לו פרקייר"א [מליץ ומטיף]:"

דרשות הר"ן, ה

"ולשון נביא הוא המשמיע תמיד ומדבר להמון, כאמרו (שמות ז, א): "ואהרן אחיך יהיה נביאך", לא רצה שיתדבק השפע באהרן עד שיהיה לו לנביא ידרוש מאתו העתידות, אבל רצה בו שישמיע מה שישים משה בפיו. ולזה יקרא גם כן נביא הבעל נביא, כי נביא נגזר מלשון (ישעיה נז, יט): "ניב שפתים" ולזה צריך הנביא שישלימו לו המעלות השכליות וההמוניות."

הדעה החולקת

האבן עזרא חולק על רש"י, וקושייתו היא מההבדל בשורשים – 'נ.ב.א.' לעומת 'נ.ב.' או 'נ.י.ב.'

הוא גם הקשה מדברי הקב"ה לאבימלך 'ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא', שמה הקשר להיותו מדבר לאחרים?

מהאבן עזרא נראה שעניינו של הנביא זה הקשר לקב"ה, שהקב"ה מגלה לנביא את סודו והנביא מתענג עליו. אמנם נראה לי שאפשר גם לפרש שאמר את זה ספציפית לגבי אברהם. וכך ניתן ללמוד מהרמח"ל[3].

אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרשת וארא ז, א

"ראה נתתיך אלהים לפרעה. ויאמר, טעם ראה שעשיתי לך מעלה גדולה שתהיה נחשב בעיני פרעה כמעלת מלאך, וזהו אלהים, והוא מדבר אל הנביא, והנביא מדבר אל אנשי דורו. והאומרים כי נביא מגזרת ניב שפתים (ישעי' נז, יט), איננו נכון, כי שרש ניב מהשניים, לפי דעת חכמי צרפת, ומעלומי העין לפי דעת חכמי ספרד. ושרש נביא שלש אותיות. והעד, נביאים (במד' יא, כט), ויתנבאו (שם שם, כה), כי האל"ף שרש. ועוד, כי ניב שפתים (יש' נז, יט), כמו פרי, כי הוא מגזרת תנובה (ישעי' כז, ו), עוד ינובון בשיבה (תה' צב, טו). והעד הנאמן, וניבו נבזה אכלו (מלאכי א, יב)[4]; ועוד מה טעם השב אשת האיש כי נביא הוא (ברא' כ, ז), אם פירושו דברן הוא, רק פירושו הוא נביא שאגלה לו סודי כדרך כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג, ז), והוא מתענג עלי, ע"כ ויתפלל בעדך וחיה (ברא' כ, ז):"

מהר"י קרא שמואל א ט, ט

גם מהר"י קרא לא קיבל את הפירוש שנביא מלשון ניב שפתיים[5].

"נביא. מנחם חיברו עם ניב שפתיים. ולא נראה לי."

תירוץ קושיות האבן עזרא

רבי אליהו מזרחי שמות פרשת וארא ז, א

הרא"ם דחה את קושיית ראב"ע, וענה שגם השורש של נביא הוא כמו של ניב, וה-א' הנוספת אינה מהשורש וכפי שבמילה צואר ה-א' אינה מהשורש.

לטענה מה שייך שם לקרוא לאברהם נביא הוא עונה שכיוון שהוא באופן כללי מדבר אל העם הוא נקרא נביא.

"[יהיה נביאך] והוא מגזרת ניב שפתים. החכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל טען עליו, ש"איננו נכון, כי שורש ניב מהשניים, לפי דעת חכמי צרפת, ומעלומי העי"ן, לפי דעת חכמי ספרד, ושרש נביא שלש אותיות, והעד: נביאים (במדבר יא, כט), ויתנבאו (במדבר יא, כה), כי האל"ף שורש". ואינה טענה, כי מצאנו צואר, שהוא מעלומי העי"ן, ונוסף בו האל"ף תמיד, בין במקום המשך, בין שלא במקום המשך. וכתב החכם רבי אברהם בן עזרא (אבן עזרא בראשית מה, יד): "צואר – ימצא לשון יחיד ורבים, עם תוספת נו"ן (שיר השירים ד, ט), אכן האל"ף לא נעדר". גם מה שטען עוד: "מה טעם 'השב אשת האיש כי נביא הוא' (בראשית כ, ז) אם פירושו דברן", אינה טענה, כי יש לומר, שנקרא שם המדבר דברי ה' אל העם תמיד – דברן, בעבור היותו מזומן לדבר דברי ה' אל העם תמיד. ויהיה טעם "השב אשת האיש כי נביא הוא", כי הוא דבק עם ה' להיותו מדבר דברי ה' תמיד, והדבק עמו תמיד ראוי לירא ממנו, פן יתפלל להמיתך. וזהו שכתב אחר זה: "כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות"."

גור אריה שמות פרשת וארא פרק ז

המהר"ל לא קיבל את התירוץ של הרא"ם, ומסביר שרש"י סובר שהפירוש שווה למרות שזה לא בדיוק אותו שורש[6], ולפעמים אפילו ה-א' חסרה – 'ויכל מהתנבות'.

את הקושיה מאברהם הוא מתרץ, ש'נביא' הוא דווקא מי שמדבר דברי ה' (ובהשאלה למי שמדבר דברי אחרים), וכוונת התורה שאברהם הוא איש חשוב כי הוא משמיע את דבר ה' לעולם.

מדבריו (המודגשים) אולי ניתן ללמוד כפי שאמר בשיעור הרב חגי, שעיקר עניין הנבואה אינו אמירתה אלא הגדרת דברי הקב"ה במילים אנושיות.

"מגזרת ניב וכו' . והקשה הראב"ע (הארוך) דלא יתכן זה, דשורש "נביא" שרשו ג' אותיות, כי הא' שורש במילה, ו"ניב" שורשו ב' אותיות, ותירץ הרא"ם בעדו דאף על גב דשורש 'נביא' הוא ג' אותיות – הא' בו נוסף, כמו 'צואר' הא' נוסף תמיד, כן יתכן שהא' נוסף גם כן ב'נביא'. ואין תירוצו עולה יפה, כי אחר שמצאנו "מתנבאים" (במדבר יא, כז) "ויתנבאו" (שם שם כה) הב' דגוש, לא יתכן שיהיה גזרת 'נביא' מן עלומי העי"ן, כי אם כן היה האות השלישי מן שורש המלה דגושה, וזה לא יתכן כלל, ולא נמצא. אבל דרך רש"י להביא ראיה לענין פירוש המלה אף על גב שאינם שוים לגמרי בגזרתן, והוא מביא ראיה מן גזרת הכפולים לגזרת נחי עי"ן, והכי נמי מביא ראיה כאן מן 'ניב', כי הא' של נביא אינה נקראת כלל וכאילו אינה, ולפעמים חסירה מן המכתב גם כן, שהרי כתיב (ש"א י, יג) "ויכל מהתנבות". ואף על גב שהגזירות מתחלפות, דעתו שהם שוים בפירוש. וכן תמצא באמת כי המלות אף על גב שאינם שוים בגזירתם – שזה מן גזרת נחי פ"א יו"ד, וזה מגזרת נחי עי"ן וי"ו, או מן גזרת הכפולים, והגזרות אינם שוים, כיון שהם משתוים באותיות שהם עיקר שאינם נחים ואינם נופלים – הפירוש בהם שוה, וזה כתבנו פעמים הרבה:

אמנם מה שהקשה הראב"ע כי הכתוב אומר (בראשית כ, ז) "השב אשת האיש כי נביא הוא", שאינו מלשון ניב, ודאי לא קשה, כי הונח שם "נביא" אל המדבר דברי השם דוקא ולא למדבר דברים אחרים, מפני כי דברי השם יתברך צריכים מדבר ומשמיע אותם לבני אדם, כי הם דברים בלתי נודעים לבני אדם. ואף על גב שתמצא כאן "ואהרן אחיך יהיה נביאך" לא על משמיע דבר ה' רק משמיע דברי משה, זה בהשאלה מן נביא ה', אבל עיקר 'נביא' הונח ראשונה אל משמיע דבר ה' דוקא, ולפיכך כאשר אמר הכתוב "השב אשת האיש כי נביא הוא" כאילו אמר השיב אשתו כי אדם חשוב הוא משמיע דבר ה', ויעניש אותך אם לא תשיב אותה, ואם תשיב אותה יתפלל בעדך:"

רבי יצחק קרא

רבי יצחק קרא לא מתייחס בפירוש לקושייתו של ראב"ע, אך מדבריו עולה תירוץ נוסף לקושיה, שאברהם נקרא שם נביא על שם יכולתו להתפלל לקב"ה.[7]

"ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא: כמו (ישעיה נז יט) בורא ניב שפתים, כלומר: איש דברים ובעל תפלות."

נביא – שמביא שפע מהקב"ה

פירוש נוסף למילה נביא מביא האברבנאל, שהנביא מביא שפע עליון לעולם הזה.

אברבנאל יחזקאל פרק יג

"בן אדם הנבא אל נביאי ישראל והוסיף לומר הנבאים לפי שהנביא יקרא נביא משתי בחינות אם מפאת שהם מביאים ומושכים משפע העליון ועל זה אמר ונביא לבב חכמה (תהלים צ, יב), ואם מפני שהם מדברים לבני אדם מגזרת ניב שפתים, לכן ביאר שלא קראם נביאי ישראל מפני קבולם השפע העליון אלא מפני שהם מנבאים ומדברים ולזה אמר הנבאים רוצה לומר המדברים, ולענין השפע אמר ואמרת לנביאי מלבם רוצה לומר שאין להם שפע עליון אלא מה שהם בודים מלבם."

אברבנאל ישעיהו פרק יג

"ופעמים תקרא נבואה מפני שידבר אותה הנביא ויפרסמנה אל בני אדם, כי היא מגזרת ניב שפתים, או שתקרא כן לפי שתבא אליו מחוץ ותהיה מגזרת (תהלים צ, יב) ונביא לבב חכמה, שהוא לשון ביאה."

חשק שלמה – שורשים 'בא', עמוד 72-73 (רבי שלמה פפנהיים, תקס"ב 1801)

בחשק שלמה כתב שהשורש של המילה נביא הוא ב.א. מלשון הבאה, כלומר הבאת הדברים אל מי שצריך. את דברי ה' אל העם ודברי העם אל ה'. ובמקרה הנביא גם אומר עתידות, אך לא זה העיקר.

"מן "בא" לשון "הבאה" מגזר שם "נביא" על משקל "נשיא" "נזיר". והוא השליח המביא דברי השם אל העם ודברי העם אל השם. נקרא נביא על שם הבאת הדברים וכענין שנאמר "והבאת אתה את הדברים אל האלהים" (שמות יח, יט) שזהו עיקר התנאי בנביא, שיהיה במעלה חשובה כל כך עד שהוא ראוי שיזדקק לו השם ב"ה ויעשנו שליח להגיד לעם את דבריו, ושיקבל על ידו את דברי העם… ואמר "ואהרן אחיך יהיה נביאך" (שמות ז, א) דהיינו המביא דברך אל פרעה… אלא שתקרא הגדת עתידות ג"כ "נבואה" לפי שהוא ענין מצוי אך בנביאים, לא בהדיוטות. שאין הקב"ה מגלה סודו כי אם אל עבדיו הנביאים… ונמשך בזמן מן הזמנים שעשו בני אדם את הטפל עיקר, וחשבו שעיקר מעלה הנביא שיהיה רואה את הנולד וקראו לנביא "רואה" וזה היה בימי שפוט השופטים שנתמוטט באורך הזמן העיקר המקובל באומה מימי קדם, שהתנאי בנביא הוא השליחות ולא הגדת עתידות."

נבואה – שם פרטי ושם כולל

יש סוגים שונים של התגלות אלוהית, וכאשר המטרה היא אמירה לאחרים היא נקראת נבואה, בהשאלה היא גם שם כולל לכל סוגי ההתגלות האלוהית. כ"כ האברבנאל, וכ"נ מהמלב"ים.

אברבנאל

שמואל א פרק ט

"(ט)… והיו השמות האלה בבחינות, כי שם רואה היה נאמר על השגת הדברים במראה הנבואה, ושם נביא נאמר על ספרו הענינים שהשיג לבני אדם שהוא נגזר מלשון (ישעיהו נ"ז י"ט) ניב שפתים."

אברבנאל ישעיהו פרק יג

"הנה פעמים תקרא הנבואה יד ה' או דבר ה', כשנייחס אותה אל הפועל נותן השפע אשר הוא מאתו ומידו, ופעמים תקרא משא בערך המקבל שהוא הנביא, שישא מלפני האל יתברך אותה הודעה, או בערך האומה או האיש אשר ישאה ויקבל אותה, והנה היא משאת המלך ומתנת ידו, ופעמים תקרא מראה או חזון שכולו דבר אחד בבחינת האופן אשר תגיע לנביא, כי כאשר תגיע אליו בהיותו בהקיץ תקרא כן, ואם תגיע אליו בהיותו ישן תקרא חלום, כמו שזכרתי בפירוש הפרשה הראשונה מזה הספר, ופעמים תקרא נבואה מפני שידבר אותה הנביא ויפרסמנה אל בני אדם, כי היא מגזרת ניב שפתים, או שתקרא כן לפי שתבא אליו מחוץ ותהיה מגזרת (תהלים צ, יב) ונביא לבב חכמה, שהוא לשון ביאה, הנה אם כן השמות האלה כלם יוחלטו על הנבואה אבל בבחינות מתחלפות, ואמנם יוחסו השמות האלה במקום זולת מקום כפי הכנת הנביאים, וענין הנבואה וצורכה אם לעצם הנביא, או לשאר בני אדם והבן זה מאד כי הוא מדע נכבד."

ספר מעייני הישועה מעיין ג תמר ב

"ועתה בני שמע בקולי פירוש מאמר זה כפי האמת בלי שגיאה. והוא שעם היות שאמרו חז"ל פעמים נביאים שם כולל לכל מקבל שפע עליון, הנה בעצם וייחוד רצו בשם הנבואה שליח אל העם להנהיגם ולהודיעם דרך זו ילכו כי לכן נקרא נביא מלשון ניב שפתים (ישעיה נו, יט). ואמר (דברים יח, טו) נביא יקים לך ה' אלקיך מאחיך כמוני אליו תשמעון. נביא אקים להם וגומר ונתתי דברי בפיו (שם יח) נביא לגוים נתתיך (ירמיה א, ה) לך הנבא אל עמי ישראל (עמוס ז, טו) שתמיד שם נביא נאמר על השליח אל העם להנהגתו ומוסרו. אמנם מי שיראה מראה הנבואה ולא יהיה שליח אל העם יקרא רואה או חוזה לא נביא בשם מיוחד וזה ענין היה דבר ה' אל אברם במחזה שראה מראות אלקים אבל לא היה אברם נביא שלוח לזולתו. וכן היה אצל חז"ל מדרגת דניאל שלא היה נביא שליח לישראל לדבר להם נבואות ודברי אזהרה כחגי וזכריה ומלאכי אבל היה מדרגתו רוח אלקים ומחזה שדי והיא מעלה עליונה בנביאות…"

מלבי"ם

מלבי"ם ביאור המילות הושע פרק ט

"אויל הנביא, משוגע איש הרוח . יש הבדל בין לשונות נביא, רואה, חוזה, צופה, איש הרוח. שמצד שיתלבש ברוח ה' להשיג השגות נבואיות נקרא איש הרוח, והם היו אומרים שאינו רוח אלהים רק רוח כח המדמה שגבר עליו, כמ"ש אשר הולכים אחר רוחם, וקראו משוגע מצד תגבורת כח הדמיון. בשם נביא נקרא ע"י ניב שפתיו שינובב אל העם דברי מוסר ודעת, אמרו עליו שהוא אויל, שגדר אויל הוא המסתפק, והוא הפך הדעת שהיא הידיעה הברורה כמ"ש בפי' משלי, ר"ל שאין לו ידיעה ברורה במה שמנבא והוא עצמו מסופק בדבריו. ויש הבדל בין רואה, חוזה, צופה, הרואה מביט בעיניו הגשמיים על עניני העם להישירם בדברים שבין אדם לחברו, והחוזה יביט בעין לבו ועיניו הרוחנים בעניני האלהות, כמ"ש בפי' (ישעיה סי' ל'), והצופה יביט את העתיד לבא מהפורעניות, כמ"ש צופה נתתיך לבית ישראל, ולכן במשטמה על הצופה משתתפים גם משטמה על אלהים שמינהו לצופה, ועל הנביא גדלה שנאתם יותר אחר שינבא ויוכיח בדבריו ועליו יכינו פח ומוקש."

שמואל א ט, ט

"אומר כי יש הבדל בין הנביא בדור אחרון ובין הרואה לפנים, שהנביא נקרא שמו על שם דברותיו ותוכחותיו (מלשון ניב שפתים), על כי ה' דבר בו וישלחהו להגיד לעם פשעם ולבית יעקב חטאתם, ולא שלחהו במלאכות ה' רק לצורך עניני הכלל והגוי כולו ולא חל רוה"ק עליו להראותו דברים פרטיים הנוגעים אל היחידים, אבל הרואה נקרא בשמו על שם שהיה צופה ברוה"ק השורה עליו כל הדברים ההויים והעתידים וגם עניני היחידים ופרטיהם. ועל כן היו בורחים מן הנביא אשר היה תמיד מגיד פשע ומוכיח עלי עון, ורדפו(ם) אחר הרואה באשר כ"א השיג ממנו מבוקשו."

נביא לשון נביעה – שהקב"ה פועל דרכו

רש"ר הירש שמות פרשת וארא פרק ז פסוק א

""נביא" הוא אפוא מושג סביל: הנבא, בבנין נפעל, קרוב ל"נבע". ה' פועל דרכו כאילו היה "מבוע", באמצעותו יגלה הוא את דברו. הנביא אינו מוליד את המלה, אותה הוא דובר, אלא משמש לה כ"פה"."

רש"ר הירש דברים פרשת שופטים פרק יח

"בדרך כלל יש לומר: עשיית נסים והגדת עתידות אינן התפקיד העיקרי של נביאי ישראל ואינן תכלית שליחותם. הנביאים אינם אלא כלי שרת בידי ה' – "נבא" קרוב ל"נבע"; השוה: "יביע אמר" (תהלים יט, ג), "אביעה חידות" (שם עח, ב) ועוד (השוה בראשית כ, ז). הם מסייעים לעמם להבין את עצמו ואת הליכות ה' עמו ועם עמי האנושות. הם מגלים לו את פשר ההווה ואת משמעות ציפיותיו לעתיד, כדי לחזק את לבו בעשיית הטוב ולהזהיר אותו מן הרע; וכך הם נוסכים בו אומץ לב ונאמנות לה' ולתורתו בכל הליכות העתים."

[1] שני תירוצים נאמרו לזה:

הרא"ם כתב שגם במילה נביא, הא' אינה מהשורש.

בגור אריה תירץ שלמרות שזה לא אותו שורש, דרכו של רש"י להביא ראיה משורשים דומים.

[2] מהר"י קרא שמואל א ט, ט

"נביא. מנחם חיברו עם ניב שפתיים. ולא נראה לי."

פירוש רבינו ישעיה שמואל א יח, י

"ויתנבא בתוך הבית. היה מדבר דברי שטות כמו ניב שפתים."

רד"ק שמואל א פרק ט

"(ט) אבל מקרוב בימי שמואל שנפרצה הנבואה ויצאו דברי הנביאים בישראל הן בתוכחות הן בעתידות היו קוראים גם כן לרואה נביא לפי שלשון נביא הוא לשון דבור מענין ניב שפתים ואף על פי שאינם שורש אחד ובימי שמואל יש שהיו קוראי' רואה בדברי הקדמונים ויש שהיו קוראים נביא ופירוש רואה שרואה במראה הנבואה העתידות או מה שמצוה לפי שעה להגיד."

[3] דרך ה' חלק ג פרק ד סעיף ו

הרמח"ל כתב שהשליחות של הנביאים היא מקרה אצלם, ולא עצם הנבואה שהיא הדבקות בקב"ה וההתגלות שלו. אפשר גם לפרש את דבריו כהתייחסות למושג הכללי של נביא, וכפי שמסביר האברבנאל לקמן.

"וממה שיגיע לנביאים הוא – היותם משתלחים בשליחות ממנו יתברך, והיינו, כי לא זה הוא עצם הנבואה, ואינו מוכרח כלל בנביא שישתלח לאחרים, אבל עצם הנבואה כבר ביארנוהו, שהוא התדבק בו, יתברך, והיגלות יתברך אליו, ויתלוו לזה הידיעות וההשכלות שיתלוו; ומן המקרים שקורים פעמים רבות לנביאים הוא השתלחם לאחרים."

[4] מלאכי א, יב

"וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ:"

אבן עזרא

"וניבו הוא לחמו מגזרת תנובה וככה ניב שפתים שהיא פרי השפתים כי כל דבר יש לו פרי כפי ענינו:"

ולעומתו רש"י

"ניבו של מזבח השגור בשפתותיכ' זהו תמיד נבזה אכלו אתם אומרי' עליו."

[5] במקום אחר הוא מביא את הפירוש הזה, בשם רבי אליעזר מוורונא, ולא חולק אלא רק תמיה שנבואה מכונה גם לחכמה וגם לשטות.

מהר"י קרא שמואל א יח, י

"ויתנבא בתוך הבית. היה הולך ומדבר בבית דברים שלא מדעת. ויתנבא. לשון דיבור כמו ניב שפתים. מפי הר' אליעזר מוורונא. ויתנבא וישתטי. דבר תימה קורא נבואה בין לחכמה בין לשטות."

[6] תירוץ זה הובא לפני כן ברד"ק במשפט:

רד"ק שמואל א ט, ט

"שלשון נביא הוא לשון דבור מענין ניב שפתים ואף על פי שאינם שורש אחד."

[7] דומים לזה דברי האברבנאל על נביאי הבעל שכתוב עליהם 'וינבאו', שפירש שהם דיברו לאלהיהם.

אברבנאל מלכים א פרק יח פסוק כט

"ואמרו וינבאו עד לעלות המנחה, ר"ל שהיו מדברים דברים ואמירות רכות לעומת אלקיהם."