ברכת ההורים לילדים לפני הפטירה
תנ"ך ומדרשים
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי
מובא שצדיקים מברכים את בניהם בשעת מיתתם:
"(ה) [מח, א] ויהי אחרי הדברים, זש"ה כי מבורכיו ירשו ארץ ומקולליו יכרתו (תהלים לז), א"ר מאיר כל המברך את ישראל כאלו מברך את השכינה שנאמר כי מבורכיו כי מברכיהן לא נאמר אלא כי מבורכיו אמר רשב"י כל העוזר את ישראל כאלו עוזר את השכינה שנאמר אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' (שופטים ה), וכי צריך הוא לסיוע אלא ללמדך שכל העוזר לישראל כאלו עוזר את השכינה, א"ר ישמעאל אתה מוצא שהצדיקים מברכין לבניהם בשעת מיתתן שכן הוא אומר יצחק לעשו ואברכך לפני ה' לפני מותי לפיכך כשחלה יעקב נטל יוסף שני בניו והכניסן אל אביו שיברכם."
בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סה, יב
"א"ר יהושע בן קרחה הגיע אדם לפרק אבותיו קודם לה' שנים ולאחר חמש שנים ידאג מן המיתה שכן יצחק אמר אם לשניו של אבא אני מגיע עד עכשיו מתבקש לי אם לשנים של אמי אני מגיע"
נזר הקדש (מדרש רבה תולדות סה, ז)
הבין מהמדרש שצריך לצוות לביתו ולברכם.
"ומ"ש ידאג מן המיתה נפקא מינה למיבעי רחמי ולחזק מאד בתשובה ומעשים טובים ולצוות לביתו עכ"ל. והדבר נלמד מענינו, שמאז בא גם יצחק לצוות לביתו ולברך את בניו, שדרך לברך את הבנים סמוך למיתה כאומרו (בראשית כז, ז) ואברככה לפני ה' לפני מותי".
ספורנו בראשית פרק כז, ב
כותב שבשעת המיתה הברכה חלה יותר כי הנפש נבדלת מהגוף:
"(ב) לא ידעתי יום מותי. כי אמנם הברכה תחול יותר בהיות המברך סמוך למיתה כענין ביעקב ובמשה כי אז הנפש יותר נבדלת מן החומר:"
אור החיים פרשת וזאת הברכה דברים לג, א
כתב שכוחו של משה גדל בעת מיתתו:
"ד') לפני מותו כי הגם שגדול ערך משה תוסף רוחו וכחו בעת אשר יגיע העת אשר יאסף אל עמיו, ולצד הד' טעמים הגדילה ה' וייחדה למעלה מכולם באומרו וזאת הברכה:"
ראשונים ואחרונים
נפש דוד (לרב דוד לוריא) השמטות מביאורו לחלק א (עמ' 18)
כתב שנוהגים לברך את הבנים סמוך למיתה מפני שככל שמתקרבים למיתה הנפש מתקרב יותר לשכינה וברכותיו מתקבלות יותר:
"מצאתי כתוב בכתביו ז"ל בליל שבת קודש וישלח תקצ"ז פירשתי בחלומי טעם שבעת פרישת אדם מחבירו לדרכו מברכין זה את זה (מה שקורין בלע"ז זעגענין שהוא בל"א ברכה זעגין). כי אז ניצוץ השכינה מתלויה עמו לדרך (וכמ"ש בזוהר בראשית לענין פוקד את אשתו קודם שיצא לדרך) וחלה הברכה אז יותר. וזהו שנוהגין לברך הבנים בשבת ויום טוב גם כן מפני שאז מאיר אור נשמה יתירה, וכן קודם המיתה מברכין מפני שרואין השכינה סמוך למיתה (ואף על פי שראיה זו הוא בשעת יציאת הנפש ממש כמ"ש כי לא יראני האדם וחי, מכל מקום כל שקרוב קרוב למיתה מתקרב הנפש מעט מעט בהעלאה יותר) כל זה פירשתי, והקצותי בברכה".
הובאו דבריו בנוהג בחכמה (הרב יוסף בן נאיים) אות ש "שינה".
מעבר יבק אמרי נעם פרק כח
מביא שיש סוד במנהג שהאב מברך את בנו בשעת המיתה, ויש בזה מן ההדדיות של הבן כלפי האב והאב כלפי הבן:
"זכינו בזה לדעת שבהיות הבן עומד על אביו בעת פטירתו זה יהיה חסד האב עם הבן והבן עם האב, האב מנחיל לבן העולם הזה הגשמי למעשה המצות, וזה יהיה סוד המנהג הברכה מאב לבן בפרט בשעת מיתה, כדאמרו בילמדנו אתה מוצא שהצדיקים מברכין לבניהם בשעת מיתתן. ובירושה המנחיל לו מעמידו על רגליו, וסיבותיו לכוין מעשיו לתקון גבוה, שלכן נקרא הממון יקום. והבן מעלה האב על שכמו למעלה עטרה להתעטר בעולם העליון במעשיו הטובים, וזהו צואת יעקב לבניו בנשיאת מטתו, ומנהג התלמידים הנושאים מטת רבן."
דבריו צוטטו באשר יצוה ב מאמר רבי דוד הכהן אשכנזי כ.:
"בזה לדעת כי בהיות הבן עומד בעת פטירת אביו, ומשתדל בכל יכלתו כפי צוואת אביו, זהו חסד של אמת אשר האב עושה עם הבן והבן עם האב: האב מנחיל לבנו עולם הזה הגשמי ומדריכו לתורה ולמעשים טובים, וזהו החיים יורשים את המתים. וזהו סוד מנהג הברכה מאב לבן, ובפרט בשעת מיתה, כמו שיאמר המדרש ילמדנו: אתה מוצא שהצדיקים מברכין לבניהם בשעת מיתתן, ובירושה שמנחיל לו את כספו, בזה מעמידו על רגליו לכוין מעשיו לתקון גבוה, ולכן נקרא הממון "היקום". והבן מעלה את אביו על שכמו למעלה, עטרה להתעטר בעולם העליון במעשיו הטובים, וזהו המתים יורשים את החיים , וזה ברא מזכה אבא".
ובצוואת דוד כ:
"כ) בזה לדעת כי בהיות הבן עומד בעת פטירת אביו, ומשתדל בכל יכלתו כפי צוואת אביו, זהו חסד של אמת אשר האב עושה עם הבן והבן עם האב : האב מנחיל לבנו עוה"ז הגשמי ומדריכו לתורה ולמע"ט, וזהו החיים יורשים את המתים, וזהו סוד מנהג הברכה מאב לבן, ובפרט בשעת מיתה, כסו שיאמר המדרש. ילמדנו : אתה מוצא שהצדיקים מברכין לבניהם בשעת מיתתן; ובירושה שמנחילי לו את כספו, בזה מעמידו על רגליו לכון מעשיו לתקון גבוה, ולכן נקרא הממון היקום". והבן מעלה את אביו על שכמו למעלה עטרה להתעמר בעולם העליון : וכן במעשיו הטובים, וזהו המתים יורשים את החיים, וזהו ברא מזכה אבא. מצינו בתוה"ק אצל אבותינו אברהם יצחק ויעקב מפורש כי קברו אותם בניהם. וכן הבטיח השי"ת את יעקב אבינו ע"ה ויוסף ישית ידו על עיניך", נראה מזה כי נייהא גדולה הוא לאב בעת שבניו עוסקים בקבורתו. ולא לחגם הוא מנהגן של ישראל להקפיד על זה קפידה גדולה; ובעסוק הבן בצרכי קבורת אביו, יהיה בזה לבן זכות אבות ואור מתנוצץ ממנו"
זכר דוד מאמר ראשון פרק צ
כתב שככל שכוחות הגוף הגשמי מתחלשים כוח השכלי שבו עולה ולכן החכמים בירכו את בניהם לפני המיתה:
"ודרך זו הלך הר"ב נשמת חיים במאמר ג' פ"ה דף ק"ד ע"א, שכתב דידוע הוא שבהחלש הכוחות החמריות התחזקו השכליות, וכמו שיורה הנסיון, כי בעת הזקנה אשר כבר תשש כחו של אדם ואינו רודף אחרי התאוות הגשמיות, אז יתקרב יותר אל החכמה ואל השכל ומגמתו לעבוד את ה', וכן בעת המיתה ופטירת הנשמה מהגוף רואה מתן שכרו לעתיד עודו בעולם הזה, כמו שאמר הכתוב כי לא יראני האדם וחי, ודרשו חז"ל בחייהן אינן רואים אבל בשעת מיתתן רואים, ועליהן נאמר ותשחק ליום אחרון, וזאת
היא הסיבה שהחכמים והנביאים מברכין לבניהם ולתלמידיהם סמוך למיתתן, כאברהם יצחק ויעקב ומשה לשבטים, וכגון ר' אליעזר לבנו, ורבינו הקדוש שמסר מסורת החכמה לבנו. ובהיות החלום חלק מהנבואה, כמו שהנבואה לא תחול על האדם עד שיתבטלו כוחותיו הגופניות וישוב שכלו, ויקרה זה בעת השינה באשר שם כח הנפש המשכלת גוברת והכוחות הגופניות בטלים, כן החלומות לא יחולו בהקיץ בהיות כוחות הגוף אז חזקים, ויבאו בעת השינה שהוא זמן ביטול ההרגשות והכוחות החומריות, כי השינה אחד מס' למיתה, וכן באיוב הוא אומר להסיר אדם מעשה, ר"ל שהקב"ה יגלה אזן אנשים בחלום ולא בהקיץ, לפי שהאדם באותה שעה מסיר מעשה נפש המרגשת."
רזא דחיי (הרב זאב אריה רבינר) עמ' ריג
מביא את הרעיון שבשעת המיתה הנפש מזדככת (מזה שהגוף חלש) ולכן ברכותיו מתקיימות, וכן שהאדם יכול לראות יותר:
"סמוך למיתה הנפש נבדלת יותר מן החומר
וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו. (דברים ל"ג) לפני מותו. גם מצד העת ראוי שתתקיים ברכתו, כי אז יזככו הצדיקים נפשותיהם נוכח ה', וה' ימלא דבריהם, כמו שאמר אליהו אל אלישע: מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך (מלבי"ם), לא ידעתי יום מותי. (בראשית כ"ז) כי אמנם הברכה תחול יותר בהיות המברך סמוך למיתה, כענין ביעקב ובמשה, כי אז הנפש יותר נבדלת מן החומר.
(ספורנו).
נתנמנם יוסי בן יועזר וראה מטתו (של יקום בן אחותו) פורחת באויר (בראשית רבה ס"ה) פי', כשהיה גוסס נראתה לו מעלת בן אחותו, כי אז משיגים השגה גדולה ע"ד תוסף רוחם יגועון" (יפה תואר שם) ולצדיקים תוסף רוח בשעה שיגועון, כי נתוסף לצדיקים רוח יתירה קדישא בשעת מיתתן (ראה רי"ף לעין יעקב ברכות י', ד"ה ראה במפלתן של רשעים) אימתי הראהו סמוך למיתה. הא למדת – שסמוך למיתה רואים (ספרי דברים ל"ו י') ובבראשית רבה פ' ס"ב: זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בן פרטא, תלתיהן אמרין אילין קרייה כד דמיכי כו': שלשתן אמרו פסוקים אלו כשמתו, כלומר בשעת מיתתן קודם צאת נשמתן ראו שכרן המוכן להם לעוה"ב (מתנות כהונה. וראה שם יפה תואר ונבחר מפנינים) וכן בעת המיתה ופטירת הנשמה מהגוף רואה מתן שכרו לעתיד עודו בעולם הזה, וכמו שאמר הכתוב כי לא יראני האדם וחי (שמות ל"ג כ') ודרשו חז"ל; בחייהן אינן רואים אבל בשעת מיתתן רואים ועליהם נאמר, ותשחק ליום אחרון (משלי ל"א כ"ד) וזאת היא הסיבה שהחכמים והנביאים מברכין לבניהם ולתלמידיהן סמוך למיתתן, כאברהם יצחק יעקב ומשה לשבטים כו' (נשמת חיים מאמר שלישי פרק חמישי. וראה עקדה שער שנים ועשרים)".
בית מועד א פרק ב, ז (הרב פנחס קורח)
טוב ונעים אם הנפטר יברך את בניו לפני מותו:
"וצריך לצוותם בין בדברים שבין אדם למקום בין בדברים שבין אדם לחבירו, וכן שמירת גדרי הקדושה והצניעות, וחינוך הבנים לתורה ומצוות, וזהירות בכבוד האם והנהגת כבוד זה לזה, והכל לפי הכרתו את אופי בניו ודברים שצריכים להתחזק בהם. ומה טוב ומה נעים אם יאציל עליהם מברכתו טרם נסיעתו (הכוונה למותו)"
נטעי גבריאל הלכות אבילות א, יג
הוסיף את סדר הברכה (כמו ברכת הבנים בליל שבת, פס' "ונחה עליו רוח ה'.." והמלאך הגואל):
"החולה מברך את משפחתו לפני מותו, מקודם ירחץ ידיו וינח שתי דיו על ראשם, ויאמר לבנים, ישימך אלקים כאפרים וכמנשה, ולבנות, ישימך אלקים כשרה רבקה רחל ולאה, יברכך ה' וגו', ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', ואחר שבירך את כולם יאמר המלאך הגואל וגו'".
סיכום
בתורה מסופר על יצחק שרצה לברך את בנו לפני מותו, ועל יעקב שברך את בניו סמוך למיתתו. וכן על משה רבינו שברך את ישראל לפני מותו. במדרש תנחומא ויחי ה מובא "אתה מוצא שהצדיקים מברכין לבניהם בשעת מיתתן". הסבירו הפרשנים שלפני מותו של האדם הגוף החומרי חלש יותר והצד הרוחני של האדם מתחיל להיבדל ממנו, וממלא להתחזק ולכן הברכות שהאב מברך לפני מותו פועלים יותר. כך פירש בספורנו (בראשית כז, ב) את הרצון של יצחק לברך את בנו לפני מותו. וכן פירש באור החיים (דברים לג, א) את ברכות משה לפני מותו. וכן כתב בנפש דוד השמטות מביאורו לחלק א, נוהג בחכמה ש "שינה"; בזכר דוד מאמר ראשון צ; ברזא דחיי עמ' ריג. במעבר יבק אמרי נעם כח כתב שיש בברכת האב לפני מותו סוד והדדיות בין הבן המטפל באב לפני ואחרי המוות לבין האב המברך ומוליד את הבן. וכן פסקו בבית מועד א ב, ז; ובנטעי גבריאל אבילות א, יג שהביא את סדר הברכה, שרוחץ ידיו ומניח אותם על ראש הבן, ומברך: ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה או כשרה רבקה רחל ולאה, ברכת כהנים, הפס' "ונחה עליו רוח ה'" והמלאך הגואל אותי.