עין הרע באירועים פומביים
סיכום
מצאנו במדרש רבה (במדבר נשא יב, ד) שלוחות הברית הראשונים שניתנו בפומביות גדולה, היה בהם עין הרע ונשברו. ומובא שם משל דומה לזה למלך שעשה חתונה לביתו, וחשש לעין הרע ולכן נתן לה קמע שיגן עליה מזה.
מכאן למדו רבים, שיש חשש עין הרע בחתן וכלה ביום חתונתם. וכתבו לגבי שלל מנהגים שונים שהם נועדו להסיר את החשש של עין הרע מהחתן והכלה.
וכ"כ התשב"ץ קטן (אות תסו) שנוהגים שהחתן תורם פרוכת לספר תורה, כי מי שנותן ממונו ממצווה מגן על עצמו מעין הרע.
ברך את אברהם (תצא ריז, ד) ואחיו[1] בתשובה בשו"ת לב חיים (ג, צט) כתבו שלכן נוהגים שהחתן והכלה מתעטפים בטלית בחופה, כי הציצית מגינה מעין הרע [זאת עפ"י דברי החיד"א בדבש לפי (מערכת צ, כז)].
בליקוטי הלכות (או"ח, ברכה ראשונה וברכת הפירות, אות ה' ד"ה וזהו) כתב שמכסים את פני הכלה כדי להכניע את 'רע עין'.
הישמח ישראל (נשא. עמ' 40) כתב שלכן מלווים את החתן והכלה בשבע ברכות, שעל ידי הדבקות בכלל והשלום והאחדות זוכים להגן מפני עין רעה שנובעת מקנאה.
אור החכמה (ב, דרוש לחודש אדר עמ' כו במהדורה חדשה) כתב שלכן שוברים כוס, כדי שיהיה לפירוד היכן לחול, והעין רעה לא תחול על הזוג.
רבי יוסף חיים ילוז (זכור לאברהם תשנ"ו עמ' רעא) כתב שנוהגים בטבריה לזרוק דגים חיים לרגלי החתן והכלה כדי להגן מעין הרע.
מעבר לכך, ישנם מקורות רבים באחרוני דורנו שהורו להימנע מאירועים פומביים מידי, או מנקרי עיניים, כדי לא לעורר עין הרע. ולכן הורו להימנע ממסיבות הודיה גדולות מידי, וכן מחתונות מפוארות, מבריתות מפוארות מידי, שהחתן לא ייתן דרשות מרשימות מידי, לא לעשות בר מצוה לילד במקום שלא נהגו לעשות, לא לעשות סעודת הגעה לגיל 60 או 70, וכדומה.
וכ"כ מסורת משה (ב עמ' שעט) הליכות שלמה (רשז"א. תפילה פרק כג 38)[2] בית ישראל (לאנדא, א, לב) כמה מקורות בשם הרב קנייבסקי: חמדת חיים (עמ' רעט) קובץ גיליונות תשע"ז (ב, שמות, עמ' 237) קונטרס ורפא ירפא (עמ' לה) מזקנים אתבונן (ח, בכל דרכיך דעהו עמ' 209) תשובות והנהגות (ב, תפה) תורת הבית (רויטנברג. עמ' רצד) צדיק כתמר יפרח (עמ' תיז; תלא) כאייל תערוג (שטיינמן. בר מצוה. עמ' ז) כאייל תערוג (אסופת עצות. עמ' שלא) מוסף שבת יתד נאמן (תשע 48 ואתחנן עמ' 17) אוסף גיליונות (חקת תשע"ח עמ' 3) לבוש יוסף (ב, עמ' תרלח) ושערי תורת הבית (ב, שמט).
נמצאה רק תשובה אחת של הרב מוצפי ששלל את החשש הזה ואמר שאין להימנע מחשש עין הרע. מנגד, כמובן שאפשר לטעון שכל הפוסקים הרבים שכתבו לעשות סעודות הודיה ולא חששו לבאר שיש בזה בעיה של עין הרע – לא יחששו לזה. וצ"ע.
חשש עין הרע בחתונה
מדרש רבה במדבר, פרשת נשא יב, ד
המדרש מציין את החשש של עין הרע אצל מלך שעורך חופה לביתו. כדי להתגבר על החשש הוא כותב למה קמיע. הסיפור הזה הוא משל לנתינת התורה, שניתנה בפומביות – והיה עין הרע ונשברו הלוחות
"אפריון עשה לו וגו' למה כן א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי למה"ד למלך שקדש את בתו ועשה לה קדושין גדולים ושלטה בהם עין רעה כשבא המלך להשיא את בתו מה עשה נתן לה קמיע אמר לה יהא הקמיע הזה עליך שלא ישלוט בך עין רעה עוד, כך עשה הקב"ה כשבא ליתן תורה לישראל עשה פומבון גדולה כמה שכתוב (שמות כ) וכל העם רואים את הקולות ולא היו אלא קדושים כמו שכתוב (שם /שמות/ יט) לך אל העם וקדשתם היום ומחר ושלטה בהם עין רעה ונשתברו הלוחות כמה דתימא (שמות לב) וישבר אותם תחת ההר לא עשה כן אלא כיון שבאו ועשו את המשכן נתן להם הקב"ה את הברכות תחלה כדי שלא תשלוט בהן עין רעה לפיכך כתוב תחלה יברכך ה' וישמרך מן עין רעה ואח"כ ויהי ביום כלות וגו'."
תשב"ץ קטן אות תסו (במהדורות ישנות תסד)
מסביר שהמנהג שהחתנים קונים מפות לספר תורה – נובע מהחשש של עין הרע, והעובדה שאם מקיים בממונו מצוה – זה מגן מעין הרע.
"תסו (תסד). מה שהחתנים נודרים מפות לספר תורה, ראיה ממסכת עירובין דאיתא שם בפרק הדר (סד, א) פתח אידך ואמר, המחזיק בנכסי הגר מה יעשה ויתקיימו בידו, יקנה בהן ספר תורה. כי תהו בהו' אינשי שבא לו ממון בלא עמל ויגיעה וישלוט בו עין הרע אפילו בממון שלו, בשביל זה יש לו לקנות דבר מצוה. ואמר רב ששת אף בעל בנכסי אשתו. כמו כן אם יש לו ממון יש לו לעשות ממנו דבר מצוה."
ברך אברהם, רבי אברהם פלאג'י, פרשת תצא, דף ריז, ב
מסביר שמכסים את החתן והכלה בטלית (מנהג קדום שמובא בספרים רבים) כדי להגן מעין הרע, ועל פי ה'דבש לפי'.
"אכן נראה דמנהג זה יסודתו בהררי קדש כדי שלא ישלוט עליהם עין הרע והוא דבר הלמד ממה שכתוב במדרש רבה פרשת נשא פרק י"ב… אם כן גבי חתן וכלה דאיכא חשש עין הרע ויבאו כל העם לברך… והוא שהבאתי מספר דבש לפי[3] כי על ידי הציצית ניצול מעין הרע ואם כן במה שלובש החתן עם הכלה טלית בשעת הנישואין באותה שעה הוא יותר פומבי ניצולים מעין הרע"
לב חיים ג, צט מרבני משפחת פלאג'י, בעמ' ק,ב והלאה[4]
כותב על המנהג שהחתן והכלה מתעטפים בטלית, ומביא ומסכים לטעם של אחיו ה'בירך את אברהם', ועל פי הדבש לפי (החיד"א) שזה כדי להגן מעין הרע.
"ומלך הרב הכולל ראש בית דין מקודש בנימין הצדיק נר"ו בס"ה תפה"ד עתה"ד ח"א בסי' קמ"א סק"ו והלרב דברי מנחם ח"א סי' קמ"א במלא שאפילו בדבר מצוה שורה עין הרע ומזיקו ואיכא סכנה בדבר וכן ראיתי למוה"ר אישי כהן גדול ז"ל בספרו סמוכים לעד בס' ויחי על הפסוק הנותן אמרי שפר, וז"ל עוד יש לומר הנותן אמרי שפר שהם דברי תורה צריך שישמור עצמו מעין הרע וזהו דסמיך בן פורת יוסף וכו' עולי עין וראיתי בספר אזהרת הקודש בסי' נ"א שישמור האדם מעין הרע כשדורש כי שכיח היזק ראיה בזה יע"ש. ועפ"י דברי הקודש שכתב שישמור האדם מעין הרע כשדורש אמרתי טעם המנהג שנוהגים הדרשנים כשדורשים בקהל עם מתעטפים עצמם בטלית של ציצית והכי טעמא משום עין הרע שלא ישלוט בו עינא בישא מעלמא שהמה אליו יביטו בשעה הדרשה…כמו שכתב עט"ר הרב אבא מארי נר"ו בספר נפש חיים מער' ע'ין בסו' אות כ"ח שהביא ראיות דאפילו במקום קדושה צריך להסתיר הענין בכל מה שיכול כדי שלא ישלוט בו עין הרע… ואם נפשל לומר שאפילו שמתעטף ומכסה עצמו הדרשן לא פלט לגמרי להציל עצמו מעין הרע שהרי אפילו בעודו מעוטף אי אפשר לומר ונקה מאיזה אנשים שמבטים אליו ורואים אותו ומ"ג היושבים ראשונה עמו כתובה ריש חששא שמטילים עליו עין הרע חס ושלום ויש חשש סכנה בדבר כמ"ש בגמ' צ"ט מתים מעין הרע וכו' אפילו הכי הטלית של ציצית שמכסה בו הדרשן מועיל שלא ישלוט בו שום עין הרע שהרי אמרו בזוהר הקדוש ס' נשא דקס"ג ע"א בהלובש ציצית אינו יכול סטרא בישא לאבאשא ליה בעינא בישא כעי"ש ובזוהר חדש ברות דף פ"ו ע"ב אמרו דשהוא יוצא מפתחו מעוטף בציצית וכו' המה"מ זו משם וניצול האדם מכל נזק וכו' יע"ש ועיין לעט"ר הגאון מרן אבא נר"ו בפרק ה' נפש חיים מערכת צ' אות כ"ז הרי דעטוף בטלית של ציצית ניצול מכל הנזקים וכ"כ הניצול מנזק עינא בישא מעין הרע שמטילים עליו והרב ילקוט ראובני בס' בשלח הביא משם רבינו האר"י ז"ל דציצית מציל מעינא בישא וכו' וה"ד הרב הגאון חיד"א ז"ל בספרו דב"ל מערכת צ' אות כ"ז יעו"ש. ובכן כיון דטלית ציצית הוא יפה להציל האדם מעין הרע לכן נהגו שהדרשן מתעטף בטלית ש"ץ וכן בקדש חזיתי שנתן טעם עט"ר הודי והדר הרב אחי יפה הגדול מג"א נר"ו בס"ה ברך את אברהם ס' תצא דרוש ב' דרי"ז ע"כ על מנהג דנהגו לפרוש על החתן ועל הכלה בשעת כניסת החופה כמ"ש מוה"ר מרן החבי"ב ז"ל באה"ע סי' ס"א משום דכתיב כי יקח איש אשה וסמיך ליה גדילים תעשה לך וכו' כתב וז"ל אם כן דגבי חתן וכלה דאיכא חשש עין הרע דנעשה בפומבי ובס' דב"ל הביא דעל ידי ציצית ניצול מעין הרע ואם כן כמה שלובש החתן עם הכלה טלית בשעת הנישואין באותה שעה הוא יותר פומבי ניצולים מעין הרע וכו' והוא התקון שלא ישלוט בהם עין הרע וכו' יעש"כ."
ליקוטי הלכות או"ח, ברכה ראשונה וברכת הפירות, אות ה' ד"ה וזהו
מסביר שמכסים את פני הכלה 'להכניע הרע עין'. ופשטות הכוונה עין הרע. וצ"ע.
"וזהו בחינת מה שמכסין פני הכלה כדי להכניע הרע עין. להורות שאין להרע עין אחיזה בהחתונה הכשרה של ישראל, כי אנו עושין החתונה על פי התורה בשביל זכרון עולם הבא דייקא כנ"ל."
ישמח ישראל, דאנציגר, נשא (עמ' 40)
מסביר שעל הכלה יש חשש עין הרע, והמנהג ללוות את החתן והכלה בשבת שבע ברכות זה כדי שיהיו מעורבים בעם. וזה הרעיון של אחדות וכלל ישראל, ואז אין פירוד לבבות, ואז חלה הברכה האלוקית, כמו בברכת כהנים, ואין מקום לעין הרע.
"וביאור דבריה מדרש הוא על פי מאמרם ויהי ביום כלות משה, ביום שנכנסה כלה לחופה, ואדמו"ר מביאלע זצללה"ה זי"ע אמר שהשבת הזה הוא שוהל פיהרען. וההסבר הוא כי ענין שוהל פיהרען היא שכוללים הכלה בתוך כלל ישראל, ועל ידי כן אין שולט בה עין הרע, כי בתוך עמה היא מסותרת ויושבת, והנה גמר הקדושין של מתן תורה הוא ביום הוקם המשכן שאז היה דוגמת חופה לנשואין והעצה שלא תשלוט עין הרע הוא על ידי התבטלות בתוך כלל ישראל, וזה שאמר מה כתיב למעלה מן הענין יברכך ה' וישמרך, היינו בלשון יחיד ולא כתיב יוסף ה' עליכם ויברך אתכם בלשון רבים, שזו הברכה היא שיהיו כולם באחדות ושלא יהיה ביניהם פירוד לבבות חס ושלום, וזה שאמר אשר קדשנו במצותיו וצונו לברך את עמו ישראל באהבה, היינו שיהיו מבורכים שיהיה ביניהם אהבה ואחדות ויאהבו זה את זה, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש כל כהן שהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי, היינו כיון דהוא לא רחים לעמא האיך יברך אותם שיהיה אהבה ביניהם… וחותמין שביום שהוקדם המשכן שאז היה הגמר של מתן תורה כדמיון החופה בקדושין נתן להם קמיע הוא שלום שלא תשלוט בהם עין הרע כהנ"ל וזה שאמר נתן להם הברכות תחלה שלא תשלוט בהם עין הרע היינו על ידי הברכות שברכן בשלום, וכמו שכתוב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, היינו שנתן תורה לעמו ישראל ובירך אותם בשלום שהוא השמירה שלה וכלי מחזיק הברכה היא התורה שכל הברכות כון נכללין בה הוא השלום, שהיא השמירה שלא תשלוט בה עין הרע, וכמו שכתב אאמו"ר זצללה"ה זי"ע על הכתוב לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים וגו' ככל אשר עשה לכם ה' אלקיכם לעיניך, היינו כל הנסים היו למען תזכו לאחדות ולאגודה אחת שיעשה מלכם היינו מהכולל אגודה אחת וזהו לעיניך בלשון יחיד, ולזאת כתיב אחר כך אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, וכמאמר חז"ל שפתח להם הקב"ה ז' רקיעים והראם שאין להם אל אחר אלא הוא יתברך, שעל ידי זה נעשו כאיש אחד בלי פירוד לבבות באתערותא דלתתא הזאת זכו להכיר ולידע שיש אלקי יחיד ומיוחד וכמו שנתבאר ואהבת לרעך כמוך אני ה', שעל ידי אחדות ואהבת רעים ניכר שהקב"ה הוא יחיד ומיוחד כי מהפעולה ניכר מהות הפועל, וכמו שאנו אומרים אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד, וכמבואר במדרש מובא בתוספות חגיגה ג'. ג' מעידין זה על זה שזוכה להכיר את ה' הנכבד ועל ידי שרואה מה שצריך לראות היינו גדלות ורוממות הבורא יתברך שמו זוכה לעין טובה להמשיך שמירה מעינא פקיחא עילאה, וממילא אין שולט עין רעה, והקמיע לזה הוא השלום וכנזכר לעיל."
אור החכמה, חלק ב, דרוש לחודש אדר, עמ' כו במהדורה חדשה (רבי אורי פייבל מדובנקה. נדפס לראשונה תקע"ה)[5]
שוברים כוס כדי שהעין רעה תחול על הכוס, ולא תדבק בזוג.
"כמו בתחלת הבריאה ברא קב"ה עלמין קדמאין שבקשו חשבונות רבים, ושלט עליהם עין הרע מחמת שחפצו ברבוי ומנין ולא באחדות ונשברו, כל זה היתה לברוא עולם התיקון שהוא בחינת אחדות וכלם מסכימים באחדות לכבוד לבורא הכל באחדות, כן הוא בחופה שצריכים החתן וכלה מזגים טובים מחכמתו יתברך, צריך קודם שבירת הכוס כדי שישלוט עין הרע על השבירה."
רבי יוסף חיים ילוז, ספר חיים זכו, שנדפס בקובץ זכור לאברהם תשנ"ו, עמ' רעא
כותב שנהגו לזרוק דגים חיים לרגלי החתן והכלה כדי שלא תשלוט בהם עין הרע.
"זרעונים
טעם למנהגן של ישראל לזרוק על החתן והכלה מיני זרעונים רמז יראה זרע יאריך ימים, ויש שזורקים חטים לפני הכלה והחתן על שם השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך ולסימן שיהיו פרים ורבים כחטים. ובעירנו עיה"ק טבריא ת"ו נוהגים שביום האחרון של ז' ימי החופה לזרוק דגים חיים מים כנרת לפני רגלי החתן והכלה שלא תשלוט בהם עיה"ר כדגים ולפרות ולרבות כדגים והוא מנהג יפה."
ממליצים להימנע מחתונות ואירועים מפוארים משום עין הרע
מסורת משה (הרב פיינשטיין) חלק ב, עמ' שעט
למנוע מסעודת הודאה מחמת עין הרע.
"רב אחד שבנו היה חולה מסוכן בא וסיפר שבחסדי ה' בנו קיבל רשות לעזוב הבית חולים ושאל אם עליו לעשות סעודת הודיה והשיבו רבינו שלא כדאי למה לו להיכנס במצב שיכול לגרום עין הרע בעזרת השם לעתיד אחר שיתחתן יהיה מספיק זמן ליתן הודיה על ריבוי השמחות"
הליכות שלמה תפילה, פרק כג הערה 38
הרש"ז משיב לשואל שלא נהגו בזמננו לערוך סעודת הודיה בפרסום. לא מפורש כאן שזה משום עין הרע, אבל זה פירוש מסתבר אם כי לא הכרחי.
"אבל כשנשאל אם לברך שעשה לי נס כשעובר במקום שאירעה לו תאונה קשה רח"ל וחזר לאחר זמן רב לאיתנו השיב שאין אנו יודעים מהו בגדר נס… ולשאלתו של הנ"ל על דבר סעורת הודיה השיב רבנו שלא נהגו בזמננו לערכה בפרסום וברוב עם"
בית ישראל, לאנדא, חלק א סי' לב
בשו"ת של הרב ישראל אברהם לאנדא הוא כותב שלמרות שמפשט הגמרא יש עניין לעשות סעודה בהגעה לגיל 60 או 70 – נראה שאנשים לא עושים את זה מחשש עין הרע, שלא ידעו כולם שזכו להגיע לגיל כזה וכו'.
"לעשות יומא טבא לרבנן לפי"ז ומה שאין העולם עושין סעודת בר שישים או בר שבעים או בר שמונים רק מקצת מזעיר אנשים הוא לדעתי משום שחוששין מחשש עין הרע שלא ישלוט ח"ו בהם ע"כ מסתירין שנותיהם אבל מי שרוצה לעשות יש לו סמך מן הגמרא הנ"ל דמועד קטן."
חמדת חיים עמ' רעט
סיפור על הרב קנייבסקי, שיש חשש עין הרע בחתונה מפוארת אבל לא לעשות על זה מחלוקת עם המחותנים, כי זה גרוע יותר.
"תקלט. נשאל רבנו באדם הרוצה לקיים לבנו חתונה צנועה ופשוטה ואילו המחותן רוצה לקיים חתונה מפוארת ברוב פאר והדר, והוא חושש מעין הרע. והשיב רבנו דהן אמת שיש לחשוש לעיה"ר (וציין לתנחומא פר' מקץ סי' ח, ולפסחים נ, ב), אך מאידך אין לעשות עבור זה מחלוקת עם המחותן, דמחלוקת גרועה יותר מעין הרע, וע"כ כסגולה לשמירה יאמר הי"א פסוקים המתחילים בנו"ן ומסתיימים בנו"ן (וכן התפלה של החיד"א…)"
קובץ גיליונות תשע"ז ב, שמות, עמ' 237
עוד שמועה על הרב קנייבסקי שאמר להימנע מסעודות הודיה משום עין הרע, ועדיף לתת צדקה.
"יח) שאל הרב ש' על אודות אברך שהתחשמל במקוה והיה מצבו קריטי ובחסדי ה' ניצל וכבר שאל את רבינו [רב קנייבסקי. ד"ש] אם לעשות סעודת הודיה וא"ל רבינו שלא לעשות מפני עין הרע ועתה שואל כי אחד מחבריו קיבל על עצמו לעשות סעודת הושע בן בארי אם ינצל ומה יעשה ואמר רבינו מה ענין לעשות סעודה שאנשים שבעים יאכלו שיתן את האוכל לעניים"
קונטרס ורפא ירפא, הר"ח קנייבסקי, עמ' לה-לו
עוד שמועה מהרב קנייבסקי.
"הודאה על הנס, כיצד
שאלה: ילד בן שש וחצי עבר תאונה קשה רח"ל, וב"ה הבריא לגמרי, ההורים שואלים מה לעשות, ומה להעדיף מבין האפשרויות דלהלן: קידוש, סעודת הודיה במנין, כסף לצדקה.
תשובה: אין לעשות פרסום, לא סעודה ולא קידוש. צדקה – הוא דבר טוב."
מזקנים אתבונן, ח, בכל דרכיך דעהו, עמ' 209
הרב שטיינמן – מנהיג לא להתבלט, ויש דברים שבהם הוא חושב שמתבקש לחוש לעין הרע, כמו חתונה או בית מפוארים.
"בנוסף יש בענין עיה"ר חילוק עדין: יש ענין ה"לחוש" לעין הרע בכלל, כגון להשמר לעשות דברים בצורה מפוארת או מושכת את העין וכן שאר דברים הגורמים להתבלט ללא צורך. ויש ענין שכאשר קורה לאדם במהלך חייו דבר-מה של צרה או בעיה לתלות בעין הרע. ושונה היחס לכל אחד מהדברים: להשמר מעין הרע, חושש מרן ומקפיד בזה, כגון: לא להתבלט, לא לנהוג במותרות וכו'. ומצד שני לתלות דבר-מה שאירעבעין הרע לא ממהר לתלות. ויבוארו הדברים לקמן.
כאשר מגיע למרן אדם עם מקרה יצרה', אם אין הדבר "מתבקשיי מעצמו לחוש לעין הרע, כגון: חתונה מפוארת, בית מפוארי. בד"כ לא מעורר מרן דבר זה מצידו. ודווקא אם מעורר האדם בעצמו נקודה זו, וחושש מעיה"ר, רק אז מגיע מרן לדון אם ההיזק שבא לאדם הוא מעין הרע."
תשובות והנהגות ב, סימן תפה
נמנעים מלעשות סעודת ברית מילה גדולה מידי, כדי לא לבייש, ומשום עין הרע.
"ובמדינתנו כאן מקפידים שלא להוציא הוצאות גדולות מדי כי זה מבייש מי שאין לו, ועלול גם להזיק מפני עין הרע ח"ו, והחכם עיניו בראשו לכבד המצוה בסעודה נאה, ועכ"פ אין אני רואה חיוב לפזר לארוחת בוקר סעודת בשר שאינה משמחת כ"כ ליהוי חשובה וכמ"ש."
תורת הבית, הרב שמחה בונים רויטנברג, עמ' רצד
מספר על מרן מהרי"ד, הלא הוא הרב ישכר דב רוקח, האדמו"ר מבעלז.
"מיום עמדו על דעתו שקד רבי איטשע זצ"ל על דלתי תורה בהתמדה מרובה והיה הוגה בתורת ה' בחשק ובאהבת התורה יומם ולילה לא ישבות וכבר נודע שבבחרותו זכה לסיים ש"ס אשר גרס בשקידתו היתרה בהתקרב עת הסיום נכנס לשאול את כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע אם ואימתי לערוך הסיום אך מרן ז"ל ציוה לו שלא יערכנו בפומבי מחשש עין הרע"
צדיק כתמר יפרח (הוניגסברג), עמ' תיז
מספר על החששות מפרסום של הריש"א
"כששלחתי הזמנות לחתונת ילדיי אמר לי רבינו טוב מאד שלא כתבת את הסבים בהזמנות לחתונה כך זה רצוני וגם אני לא כתבתי בזמנו בהזמנות ילדינו את יחוס הסבים ורק אם הצד השני מבקש אין ברירה וכמובן אין לריב ע"ז. עוד אמר לי עדיף כמה שפחות פרסום אתה יודע שכאשר נולד בן לבנך דברו על כך בתקשורת שהוא נכד של נין של הרב אלישיב זצ"ל כל הלילה הרב אלישיב הרגיש מאד לא טוב וביקש שיעשו לו לחש נגד עין הרע אף להגר"א הזיק הפרסום"
עמ' תלא
"ואני אומר לך עוד דבר יש אחד שעושה לחש על עין הרע ואומר שמידי כל זמן באים לעשות אלה שיש להם איזה גדלות והסביר לי רבינו כמה שיותר ענוים יש פחות עין הרע מסיבה זו שלענוים יתן חן"
כאייל תערוג – בר מצוה, עמ' ז
מספר על חששות מעין הרע בבר מצוה לילד, במקום שבו לא נהגו לעשות בר מצוה, מצד הגרי"ז (סולובייצ'יק)
"באותם ימים לא היו עורכים סעודות בר מצוה רק מרן הגרי"ז ערך סעודות בר מצוה לילדיו כרב העיר אך הגרש"ז סבר שלבחור זה צריכים לערוך סעודת בר מצוה ומרן הגרי"ז סבר שלא יעשו עבורו מחשש עין הרע"
מוסף שבת קודש, יתד נאמן, תשע 48 ואתחנן ב, עמ' 17
הרב פינקלשטיין מספר שהסטייפלר הכין דבר תורה מרשים לחתונה שלו, אך החזו"א מנע ממנו לדבר מחשש עין הרע.
"הרב פינקלשטיין היה מספר כי בנובהרדוק אמרו כי לפני החתונה של מרן הסטייפלער הוא הכין שטיקל תורה על כל אביי ורבא בש"ס לשיטת… אך מרן החזון איש מנע ממנו לומר זאת ברבים בשעת סעודת החתונה מחשש עין הרע"
כאיל תערוג – אסופת עצות, עמ' שלא, הרב יהודה לייב שטיינמן
כותב לחשוש בהרבה דברים לעין הרע, ולא לעשות אירועי בפרסום רב, כמו סעודות הודיה או סיומי ש"ס מרשימים מידי.
"בשם החזון איש שבעיר בני ברק אין צריך לחשוש משום עין הרע כי בעיר זו אומרים אינה שולטת העין הרע ונתפלא רבנו בדבר הלא עינינו הרואות דבר יום ביומו תמידין כסדרן הרבה אנשים שניזוקים מזה מאוד וכמעט רוב הצרות שיש היום הוא רק עי עין הרע ואמר דעל כרחך לומר שדברי החזוא נאמרו רק על זמנו בחייו שלו הועילה זכותו הגדולה והגנה על כל בני העיר אבל כיום אין הדברים אמורים והאריך רבנו בזה כמה וכמה פעמים שמוטב לו לאדם כמה שפחות פרסום וכדו' כי מי יודע כמה הפסדים נגרם ע"י עין גבי מחזיק בנכסי הגר עירובין סד א הרע והביא רבנו עצה להינצל מעין הרע מה שאמרו בגמ דתווהי בה אינשי שיעשה בהן דבר מצוה עש הנ בכל פעם שיש חשש עין הרע ישתדל אעלה בתמר עמ פא לעשות דבר מצוה וינצל מזה…
ושמענו מח"א שאמר לו הגרי"ג אדלשטיין שהסיבה שרבנו הוציא את ספרו הראשון ושמענו רק כשהיה קרוב לגיל ס היא מחמת שחשש להוציא קודם לכן מפני עין הרע ורק בגיל כזה ולא הרשה לפרסם בעיתון על הוצאת ספר חדש שהרגיש שלא יהיה בזה עין הרע הוציא את ספריו שלו מחמת עין הרע
כשסיים הבחור את הש"ס בישיבת ארחות תורה בא להזמין את רבנו למסיבת הסיום כשסיים אמר לו רבנו בשבילך אבוא שהרי זו סעודת מצוה אבל אני מציע לך לא כדאי לך לעשות יש בזה עין הרע (נר לשולחן שבת, מהרה"ג ש"ו)"
עמ' שלד
"סעודת הודיה ויום הולדת נשאל האם לעשות סעודת הודיה לאחד שניצל מהמחלה הורה שאין ראוי כשהיה וכן השיב על השאלה האם לעשות סעודת יום הולדת ועוד טעמים לעשות כן מפני עין הרע (משנת שלמה ע"ז עמ' קל) ואמר דאין בזה לא עבירה ולא מצוה רק ראוי לא לעשות מפני עין הרע וכן הורה לצעירים עילוים שמסיימים את השס בגיל צעיר שלא לעשות סיום מפואר מטעם הנ"ל."
עמ' תפט
"סעודת הודיה
כשנשאל רבנו בנוגע לאדם שנרפא ממחלה או נעשה לו נס, האם לעשות סעודת הודיה, היה עונה בדרך כלל שעדיף לא לעשות מפני עין הרע. ובהזדמנות הוסיף שפעם כשהיו עושים סעודת הודיה היו מזמנים עניים לאכול, ובזכות זה היה להם אוכל וקיימו בכך מצות צדקה, אבל היום שמזמינים רק את בני המשפחה אין בזה מצוה של צדקה. [ולכן גם אין כאן פרסום הנס, שהיא עיקר המטרה של הסעודה, כמבואר להלן]. ורק נגרם ביטול תורה וכדו'.
ובאילת השחר בפרשת צו (ז, טז) כתב: והנה למביא קרבן תודה הי' הרבה מה לאכול ובכדי שלא ישאר נותר הי' צריך להזמין אנשים שיאכלו עמו וע"י זה מתפרסם הנס. וזה הענין בסעודת מצוה שע"י פרסום הנס מתפרסם הניסים, ומי שמכוין באכילתו לשם שמים זוכה. אבל האוכל להנאת עצמו מפסיד הכל [וזהו בכל דבר, דמדברים פחותים אפשר לעשות דברים עליונים, ודברים עליונים אפשר להשפיל לתחתית המדרגה]."
אוסף גיליונות, חקת תשע"ח, עמ' 3
מסכם כמה דעות, שרובן הוזכרו כבר, שיש להמנע מלעשות סעודת הודיה יותר מידי בפרסום, בשל חשש עין הרע וקטרוג מהשמים. ועדיף מסיבה קטנה.
"חשש עין הרע: כבר הורו רבים מגדולי ישראל, הג"ר יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, הג"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה תפילה פרק כג הערה 38) הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, לא לעשות סעודת הודאה בפרסום וברוב עם יותר מדי, יש שנימקו טעם המניעה כדי להינצל מחשש עין הרע על כך שנעשה לו נס, ולמנוע את קיטרוג השטן בשמים. ועדיף לערוך את המסיבה בהשתתפות בני המשפחה והמקורבים בלבד.
ומוסיף הג"ר יצחק טרגר שליט"א שהיה מייעץ סבו הג"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל 'להבליע' את סעודת ההודאה בתוך סעודת מצוה אחרת, כמו שבע ברכות, סיום מסכת וכדומה, שהרי סעודה זו אינה חיוב. וכן מורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א (קונטרס ורפא ירפא) לא לעשות בפרסום גדול. במקרים מסוימים הורה הגר"ח לא לעשות כלל, בכדי שחלילה לא תחזור המחלה.
וכתב כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א (שמועס'ן על התורה) שרואים שאחר הסעודה הגדולה בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק (בראשית כא ח) שהיה בפרסום גדול, הגיע השטן לקטרג, ומזה התגלגל ניסיון עקידת יצחק, ומכאן שעדיף לעשותו בהצנע בלי פרסום (י.ז.ו.). כדברי הגמ' סנהדרין (פט:), שהשטן קטרג ואמר שאברהם לא הקריב לו כל ימיו אלא תור אחד וגוזל אחד, ולהפיס דעתו של שטן, אמר לו הקב"ה (בראשית כב ב) קַח נָא אֶת בִּנְךָ בלשון בקשה (ד.ק.)."
לבוש יוסף ב, עמ' תרלח
כותב כדברי הבית ישראל.
"אכן גדולי וזקני ירושלים ועוד גדולי ישראל כולם יעצו כי סעודת יום הולדת הזיקנה הצניעות יפה לה ולא כדאי לעשותה בפרהסיא מחשש עין הרע של אוהבים אחד מגדולי ירושלים שליט"א סיפר על אביו ז"ל שהיה מראשי הישיבות ומגדולי הדור שעבר שכאשר אביו הגיע לגיל שבעים או שמונים לא זכור גיל המדויק ביום הולדתו הזמין רק את בניו לביתו וסיפר להם את הנסים שעברו עליו במשך חייו מחסדיו של בורא עולם ישתבח שמו"
שערי תורת הבית – ב, עמ' שמט, הרב טשזנר (אופקים תשס"ד)
כותב שלפעמים עדיף לא לעשות סעודת הודיה.
"ודאי מי שעושה סעודת הודאה הרי זו סעודת מצוה לספר שבחו ית' ברבים ומ'מ לפעמים עדיף שלא לעשות סעודה ולקיים כבוד ה' הסתר דבר וגם משום חשש עין הרע וכדו'"
אין צורך לחשוש לזה כ"כ
הרב מוצפי – תשובה באינטרנט
"שאלה – 115477
לכבוד הרב שלום רב
אני לאחר מחלת סרטן ברוך ה. רציתי לשאול מה דעת הרב על סעודת הודיה למשפחה המצומצמת אמרו לי שיש עניין של עין הרע ולא כדאי, מה לעשות??
תודה רבה
תשובה
אפשר לעשות בקדושה."
[1] יעויין בגוף הסיכום – זה אכן אחיו, ולא אביו.
[2] אך לא מוכח שהתכוון דווקא לעין הרע. יעויין בגוף הסיכום.
[3] דבש לפי, לחיד"א, מערכת צ' אות כז
"ציצית מציל מעינא בישא דכחות הטומאה, ילקוט ראובני פרשת שלח בשם האר"י ז"ל"
[4] התשובה היא מאחד מבניו שאיננו רבי אברהם. הסיבה היא שהכותב מזכיר את אביו, רבי חיים. מכאן שהכותב איננו רבי חיים עצמו. ועוד הוא מזכיר את ספרו של
אחיו ברך את אברהם. נותרו או רבי רחמים נסים יצחק, או רבי יוסף.
[5] והביא דבריו בספר טעמי המנהגים, עניני אישות עמ' 1