א – מצוות ההודאה
א,א – הכרת הטוב היא יסוד האמונה
מידת הכרת הטוב היא יסוד האמונה, וכך מצינו אצל אברהם אבינו, שהיה מכניס אורחים, ומתוך שהכירו לו טובה, היה אומר להם להכיר טובה לה'. כמובא בברא"ר מט, ד: "אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, משהיו אוכלים ושותים אמר להם: ברכו. אמרו ליה: מה נאמר? אמר להם: אמרו ברוך א-ל עולם שאכלנו משלו. אם מקבל עליו ובריך הוה אכיל ושתי ואזיל, ואי לא הוה מקבל עליה ובריך, הוה אמר ליה: הב מה דעלך. ואמר מה אית לך עלי, הוה אמר ליה: חד קסיט דחמר בעשרה פולרין, וחד ליטרא דקופר בי' פולרין, וחד עיגול דריפתא בי' פולרין, מאן יהיב לך חמרא במדברא, מאן יהיב לך קופר במדברא, מאן יהיב לך עיגולא במדברא, מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה הוה אמר ברוך א-ל עולם שאכלנו משלו, הה"ד לכתחילה צדקה ולבסוף משפט".
וכן אמרו: "כל הכופר בטובתו של חבירו, כאילו כופר בטובתו של מקום" (מדרש הגדול שמות א, ח). ובשמו"ר א, ח: "מלך חדש, שעמד וחידש עליהם גזרותיו. אשר לא ידע את יוסף, וכי לא היה מכיר את יוסף, א"ר אבין: משל לאחד שרגם אוהבו של המלך, אמר המלך: התיזו את ראשו כי למחר יעשה בי כך. לכך כתב עליו המקרא, כלומר – היום אשר לא ידע את יוסף, למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה'" (שמו"ר א, ח).
ולכן יש שייכות בין ברכת האורח וברכת המזון. ועיין להלן בהרחבות ג, ב.
א,ב – תיקון חטא אדם הראשון
כתבתי בסוף ההלכה, שיש בברכות בכוונה משום תיקון חטא אדם הראשון, וזכורני שיש לזה מקורות רבים ונשכח ממני מקומם. ומ"מ כך עולה פעמים רבות מליקוטי הלכות (ברסלב). למשל בהל' בציעת הפת הלכה ה, שם באות ב, שעיקר האכילה לברר הניצוצות הקדושים שנפלו, והם מתבררים על ידי שאוכלים אותם כראוי בברכה וכוונת הלב. ושם אות ד, שהניצוצות נפלו מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת, ולכן התיקון באכילה כראוי.