יש נוהגים לקרוא ביום שישי שניים מקרא ואחד תרגום, ומהדרים שלא להפסיק מתחילת הקריאה ועד סיום הפרשה (האר"י, של"ה, כה"ח רפה, ג וטו). ויש נוהגים לקרוא בכל יום אחת משבע העליות ולסיים את הפרשה עד שבת (גר"א, מ"ב רפה, ח). בכל אופן, כל שקרא במשך השבוע שניים מקרא ואחד תרגום – יצא.
לכתחילה קוראים את המקרא פעמיים ואח"כ את התרגום. למנהג האר"י קוראים כל פסוק פעמיים מקרא ואחד תרגום. ולמנהג השל"ה והגר"א, קוראים כל פרשייה או עניין פעמיים ואח"כ את תרגומם. ושני המנהגים טובים (מ"ב רפה, ב; כה"ח ג).
בדיעבד הסדר אינו מעכב, ואם קרא פעם מקרא ואח"כ תרגום ואח"כ מקרא – יצא (לבוש, ערוה"ש רפה ג). וכן אם קרא את הפרשה שלא כסדרה, שהקדים את סוף הפרשה לתחילתה – יצא. העיקר שיקרא את כל הפסוקים – פעמיים מקרא ופעם תרגום. וכן מי שמלמד את פרשת השבוע לילדים, אינו צריך לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, כי ברור שתוך שהוא מלמדם הוא קורא כל פסוק פעמיים ומפרשו (שו"ע רפה, ו).
מי שלא הספיק לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום עד הקריאה בתורה, רשאי מעיקר הדין לקרוא לעצמו שניים מקרא ואחד תרגום בשעת הקריאה (שו"ע רפה, ה). אלא שאין ראוי לעשות זאת, שכן מצווה לשמוע את בעל הקורא (של"ה, מ"ב רפה, יד). וכפי שמובא בשם הגר"א: "צריך לשמוע כל תיבה ותיבה ולראות בחומש ולא יסייע לקורא כלל" (מעשה רב הל' שבת קלא). לפיכך, יקשיב לקורא ותעלה לו שמיעתו כקריאה אחת של מקרא (מ"א רפה, ח). ואף שיש סוברים שאין השמיעה נחשבת כקריאה, כל שיש חשש שקולו יישמע לשכנו ויפריע לו, עדיף לסמוך על הסוברים שאפשר לצאת בשמיעה (ועי' מ"ב רפה, ב).
מי שלומד את הפרשה עם רש"י, אם נוח לו יותר לקרוא פרשייה שלמה מקרא ואח"כ פסוק פסוק עם רש"י, יכול ללמוד כך. אלא שאותם הפסוקים שאין עליהם פירוש, צריך לקרוא פעם נוספת, כדי שיקראם שלוש פעמים. ואם ירצה, יוכל לקרוא בתחילה שתי פעמים את המקרא עם פירוש רש"י, ובעת הקריאה בתורה, יכוון להשלים את הפעם השלישית של אותם הפסוקים שאין עליהם פירוש.
נשים פטורות מחובת קריאת התורה ומקריאת שניים מקרא ואחד תרגום, ואם ירצו להשתתף בקריאת התורה וללמוד את פרשת השבוע, יש להן מצווה (פניני הלכה תפילת נשים ב, י).
