גם כאשר מותר להשתמש בתרופות, אסור למרוח משחה על תחבושת או על פצע, וכל הממרח את המשחה ומחליק את פניה, עובר באיסור תורה של ‘ממרח’, שהוא חלק ממלאכת ‘ממחק’ (שבת עה, ב; לעיל יח, ו). ושלא במקום צער, אסור גם להניח את המשחה על הגוף או על התחבושת בלא למרוח, שמא יבואו מתוך כך לידי מריחה. ואף אם הכין את התחבושת מערב שבת, אסור להניחה על הפצע בשבת, מחשש שיבוא לידי מריחה (שו”ע שכח, כה).
אבל במקום צער או כדי למנוע צער – התירו חכמים להניח משחה על פצע או על תחבושת, תוך הקפדה שלא למרוח את המשחה. אם היתה המשחה בתוך שפופרת, יש להניחה מתוך השפופרת ישר על הפצע. ואם היתה בקופסא, אפשר להוציאה ולהניחה בעזרת מקל או כפית, והעיקר שלא למרח אותה. ולמרות שעל ידי הנחת התחבושת על הפצע המשחה תתפשט לצדדים, כל זמן שאין מתכוונים להחליק את פניה, אין בזה איסור (שש”כ לג, יד; ולעיל ה).
וכן מותר במקום צער להניח את המשחה הרפואית על העור ולשפשף אותה עד שכולה תִּבָּלַע, שכל זמן שרוצים שכל המשחה תבלע בעור, אין בזה איסור ‘ממרח’. אבל אסור מהתורה למרוח אותה על הגוף כאשר רוצים שחלק ממנה ישאר על פני העור כדי להחליקו (דעת תורה שכח, כו; רשז”א בשש”כ לג, הערה סד; עפ”י מ”א שטז, כד, מ”ב מט. ועי’ לעיל יד, ה, ובהרחבות).
הסובל מכאב גדול שמחליש את כל גופו, נחשב כחולה ומותר לעשות לו קומפרס (רטייה), ולצורך כך אפשר להשתמש במטליות שהורטבו מערב שבת, ובשעת הדחק אפשר להרטיב מטלית נקייה לגמרי (עי’ לעיל יד, ד, 2). ובכל אופן צריך להיזהר מאוד שלא לסחוט את הקומפרס כדי שמימיו יבואו על המקום הכואב או כדי לנקותו אחר השימוש (שש”כ לג, יט; ועי’ כאן בהרחבות ולעיל יב, ח, י).
