זמן קריאת שמע נמשך עד סוף שלוש שעות של היום, וזמן התפילה נמשך עד סוף ארבע שעות. והכוונה לשעות זמניות. כלומר, מחלקים את היום לשנים עשר חלקים, וכל חלק נקרא ‘שעה-זמנית’. בקיץ שהימים ארוכים – השעות ארוכות, ובחורף שהימים קצרים – השעות קצרות.
השאלה מאימתי מתחילים לחשב את היום. לפי חשבון ה’מגן-אברהם’, שעות היום הן שעות האור, כלומר החישוב הוא מ’עמוד-השחר’ ועד חשכה גמורה. ואילו לדעת הגר”א החישוב הוא לפי השעות שהשמש נראית, כלומר, מזריחת החמה ועד שקיעתה.[13]
ההבדל בין ‘עמוד-השחר’ לזריחת החמה הוא כ-72 דקות בימי ניסן ותשרי. כלומר, לפי שיטת ה’מגן-אברהם’ מתחילים לחשב את שלוש השעות של זמן קריאת שמע 72 דקות לפני שיטת הגר”א. ולכן סוף זמן קריאת שמע ותפילה לפי ‘מגן-אברהם’ מוקדם יותר. אלא שהוא אינו מוקדם ב-72 דקות, מפני שכל שעה לפי ה’מגן-אברהם’ ארוכה יותר, וכך יוצא שבסוף שש שעות מגיעים לפי שני החישובים לחצות היום (ועיין בהערה).14
