כאשר יש לאדם אפשרות לקנות פירות של ‘היתר המכירה’ או פירות שגודלו במסגרת ‘אוצר בית דין’. אם מחיר הפירות שגדלו במסגרת ה’אוצר’ זול באופן משמעותי ממחיר שאר הפירות, יש הידור לקנותם ולנהוג בהם קדושת שביעית. ואף שאם יבוא חקלאי לשאול, כיצד עדיף לו לגדל את פירותיו, במסגרת ‘אוצר בית דין’ או ‘היתר המכירה’, על פי מה שלמדנו לעיל (ח, ג), נורה לו שעדיף לגדל פירות במסגרת ‘היתר המכירה’. מפני שלפי מרן הרב קוק, גידול הפירות במסגרת ה’אוצר’ יצריך אותו לעבור על איסורים לצורך הצמחת הפירות. (אלא אם כן יעשה את כל המלאכות הללו על ידי גוי). מכל מקום למעשה, גם פירות שגודלו על ידי מלאכות אסורות מותרים באכילה (לעיל ג, ח). וכיוון שהחקלאים שעובדים במסגרת ה’אוצר’ מכוונים לשם שמיים וסומכים על הרבנים שמתירים את המלאכות הללו, אחר שהם כבר גידלו את פירותיהם למען הציבור, יש מקום לחזקם ולצרוך את פירותיהם, כדי לכסות את ההוצאות של בית הדין והחקלאים שעובדים בשליחותו. בנוסף לכך, יש הידור באכילת פירות שביעית שיש בהם קדושה (לעיל ג, א, 1).
אבל אם פירות האוצר נמכרים במחיר רגיל או גבוה יותר ממחיר שאר הפירות, עדיף לקנות מפירות ‘היתר המכירה’ שאין בהם איסור סחורה (לעיל ח, ו-ז; ד, 7).
