העיקר הששי – הנבואה. והוא שה' מגלה רצונו אל נבחרי בני האדם. כדי להיות ראוי לנבואה צריך אדם להיות חכם, צדיק, בעל מעשים טובים, וכן גיבור שאינו מתפתה אחר יצריו או אחר דעת בני אדם. עניין הנבואה יבואר בהרחבה להלן בפרק טז.
העיקר השביעי – נבואת משה רבינו. "שהוא אביהם של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו… והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימצא… לא נשאר לפניו שום מסך שלא קרעוֹ, ולא עצר בעדו שום מעצור גופני, ולא נשאר בו שום דבר מן החסרון, לא מעט ולא הרבה…". והוא שקיבל את התורה מסיני. עניינם של נבואת משה ומעמד הר סיני יבוארו להלן בפרק על הנבואה (טז, ט-י).
העיקר השמיני – תורה מן השמיים. "והוא, שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה – היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה". ונדע שכולה קדושה, ואין הבדל בין הפסוקים העוסקים בשמות הגויים, כגון "וּבְנֵי חָם: כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן" (בראשית י, ו), לפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹוהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד). "הכל מפי הגבורה, והכל תורת ה' תמימה טהורה קדושה אמת". והאומר שכל התורה כולה מפי ה' חוץ מפסוק אחד, הרי הוא מכלל הכופרים. "אלא כל אות שבה – יש בה חכמות ונפלאות למי שהבינו ה', ולא תושג תכלית חכמתה, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים". בכלל יסוד זה כלולה האמונה במסורת חכמים, ש"פירושה המקובל גם הוא מפי הגבורה, וזה שאנו עושים היום צורת הסוכה והלולב והשופר והציצית והתפילין וזולתם – היא עצמה הצורה שאמר ה' למשה, ואמר לנו".
העיקר התשיעי – שהתורה לא תשתנה לעולם. "שזו תורת משה לא תִבּטל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגרע ממנה לא בכתוב ולא בפירוש". שנאמר (דברים יג, א): "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ".
