מצווה על כל אדם מישראל לקדש את השם הגדול והנורא ולהימנע מחילולו. בדרך כלל קידוש השם מתקיים על ידי גילוי האמונה והמוסר בחיי השגרה, בהליכה בדרכי ה’ בעשיית צדקה ומשפט, בזהירות מעבירות ובקיום מצוות במסירות ובשמחה. אולם לעיתים, בשעות קשות ונוראות, כאשר יהודי נתבע על ידי רשעים לבגוד באמונת ישראל ולעבור עבירה חמורה שכרוכה בחילול השם, מצוות קידוש השם מחייבת אותו למסור את נפשו על קדושת השם ולא לעבור על אותה עבירה חמורה וקשה מנשוא. שנאמר (ויקרא כב, לא-לג): “וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה’. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ מְקַדִּשְׁכֶם. הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלוֹהִים אֲנִי ה'”. אמרו חכמים (ספרא שם): “על תנאי הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתמסרו עצמיכם לקדש את שמי…”.
תפקידם של ישראל, לגלות ולפרסם את אמונת הייחוד ולהמשיך בכך חיים וברכה לעולם. קיום העולם, תיקונו וגאולתו תלויים בכך. ייעוד גדול זה צריך למלא כל יהודי באהבה עצומה לה’, עד שילך תמיד בדרכי ה’ וכשהוא נדרש לכך – אף ימסור את נפשו על קדושת שמו יתברך, מקור חייו ונשמתו. שנאמר (דברים ו, ד-ה): “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלוֹהֵינוּ ה’ אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלוֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ”. “וּבְכָל נַפְשְׁךָ – אפילו הוא נוטל את נפשך” (משנה ברכות ט, ה). לפיכך, אף שמצווֹת התורה ניתנו כדי שנחייה על ידן, ולכן פיקוח נפש דוחה את המצוות, שנאמר (ויקרא יח, ה): “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם” – “וָחַי בָּהֶם – ולא שימות בהם” (יומא פה, ב). כאשר מדובר בקידוש השם ומניעת חילולו במדרגה החמורה ביותר – ייהרג ואל יעבור. שלוש דרגות בכך:
א) כאשר כופים אדם מישראל לעבור על אחת משלוש העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – ייהרג ואל יעבור.
ב) בשאר העבירות שבתורה, אם הכפייה היא כדי להעבירו על דתו בפרהסיה – ייהרג ולא יעבור. ואם הכפייה היא לשם הנאה אישית של הכופה, או כדי להעבירו על דתו אבל לא בפרהסיה, כלומר שלא בפני עשרה מישראל – יעבור ואל ייהרג.
ג) בשעת השמד, כלומר בשעה שגוזרים על ישראל גזירה כדי להעבירם על דתם, גם בצנעה – ייהרג ואל יעבור על אחת ממצוות התורה.
עוד מדרגה עליונה של קידוש השם היא מדרגתם של חיילי צה”ל היוצאים לקרב על הגנת העם והארץ. וכל כך גדולה מצווה זו, שהיא היחידה שמחייבת אדם מישראל לחרף נפשו. בכל המצוות שעליהן ייהרג ולא יעבור, אם יוכל לברוח – יברח ויינצל, ומהיציאה לקרב אסור להשתמט (ראו בפנה”ל העם והארץ ד, א-ד).[1]
