יהודי מומר, היינו יהודי שעובד עבודה זרה, אין מקבלים ממנו קורבן, אבל מבן נח, אפילו היה עובד עבודה זרה, מקבלים קורבן. שנאמר (ויקרא א, ב): "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן", דרשו חכמים (חולין ה, א): "מִכֶּם – ולא כולכם, להוציא את המומר. מִכֶּם, בכם חילקתי ולא באומות", שמבני האומות מקבלים קורבן גם כשהם עובדים עבודה זרה. וכן נאמר (שם יז, ח): "אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה", דרשו חכמים (חולין יג, ב): "אִישׁ אִישׁ – לרבות עובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל". (הקורבנות שמקבלים מהנוכרים הם קורבנות עולה, רמב"ם מעשה הקרבנות ג, ב-ד).
כיוצא בזה למדנו, שכאשר סיים שלמה המלך לבנות את בית המקדש, התפלל לה' שישרה את שכינתו על בית המקדש, וביקש שכאשר יבואו ישראל להתפלל במקדש, יענה ה' לתפילתם כפי המגיע להם על פי מעשיהם וזוך לבבם. שנאמר (מלכים א' ח, לח-לט): "כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל… וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ, וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ". אולם כשיבוא נוכרי להתפלל לפני ה', ביקש שלמה שישמע ה' תמיד את תפילתו, כדי שיתחזק באמונתו. שנאמר (שם ח, מא-מג): "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא, וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ… וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי, לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי". ביארו המפרשים, ששלמה ביקש שיענה ה' לתפילת הנוכרים למרות שאין ליבם שלם באמונתם, ואף אם היו עובדי עבודה זרה, כדי לקרבם (רש"י, רד"ק, אברבנאל, אלשיך, מלבי"ם).
