ח – דעת המקילים בשיתוף בבני נח

נחלקו הפוסקים האם עבודה זרה בשיתוף אסורה לבני נח. כלומר, איסור עבודה זרה הוא אחד משבע מצוות בני נח (לעיל הלכה א), והשאלה האם הוא כולל גם איסור לעבוד עבודה זרה בשיתוף. בשאלה זו תלוי גם היחס למאמיני הנצרות הסוברים שגם 'אותו האיש' הוא אלוהים.

לדעת רוב הפוסקים והמפרשים, אף שראוי לבני נח להאמין באמונת הייחוד, רק עם ישראל חייב בכך, כמבואר בהלכה הקודמת. אבל לבני נח אין איסור לעבוד עבודה זרה בשיתוף, שכל זמן שהם מאמינים שה' הוא אלוהי האלוהים ופונים גם אליו בתפילה, גם אם הם משתפים אמונה באליל נוסף, למרות הטעות שבכך, אין בידם איסור עבודה זרה. וכן למדנו שהזהירה התורה את ישראל לאבד כל פסל של עבודה זרה ולא ליהנות ממנו, ואילו בני נח אינם מוזהרים בזה (הלכה ד). מפני שכל עוד הם משתפים אמונה בה', אין להם איסור בקיום הפסלים, וממילא אינם צריכים לאבדם. וכן למדנו (הלכה ג), שאין מקבלים קורבן מישראל שעבד עבודה זרה, ואילו מבן נח שעבד עבודה זרה מקבלים קורבן, שהואיל ובא להקריב לה', הרי שהוא משתף אמונה בה', ואין לו דין עובד עבודה זרה. וכן למדנו שישראל צריכים למסור את נפשם על אמונת הייחוד ואילו בני נח אינם חייבים בכך (הלכה ב). משום שכל עוד הם מאמינים גם בה', אינם נחשבים עובדי עבודה זרה, וממילא אינם צריכים למסור את הנפש. כיוצא בזה למדנו, שאסור לישראל לעשות פסלים של מלאכים, גרמי שמיים ואנשים לשם נוי, ואילו לבן נח אין איסור (הלכה ה), שהואיל ואין להם איסור לשתף, כל עוד הם מאמינים גם בה', אין להם איסור לעשות פסלים.

וכן למדנו מכך שהתורה חזרה והזהירה באופן מיוחד את ישראל על אמונת הייחוד, שנאמר (דברים ד, ט-כ): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֶיךָ בְּחֹרֵב… וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל… וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם, אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלוֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם. וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה". ביארו הראשונים, שהואיל וה' לא התגלה אל אומות העולם כפי שהתגלה לישראל במעמד הר סיני, הנהגתו בעולם משתקפת אליהם דרך כוחות הטבע, "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלוֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם". וכיוון שלכל עם ולכל ארץ ה' משפיע שפע דרך כוכבים, מזלות ושרים, הם עלולים לייחס להם כוחות עצמאים ולעובדם (רשב"ם, רמב"ן, רשב"א ועוד). למדו מכך רוב האחרונים, שכל עוד הם גם מאמינים בה' שהוא אל עליון, אין איסור בכך שהם משתפים גם אמונה באלילים אחרים.

אמנם השאיפה היא לטהר את האמונה מכל שמץ אלילות, וכך יהיה בעתיד, שנאמר (זכריה יד, ט): "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". אולם כל עוד המצב המוסרי והרוחני אינו מתאים לכך, יש לחשוש שאם בני נח לא יאמינו כלל, מצבם המוסרי עלול להיות יותר גרוע, ולכן מוטב שיאמינו בשיתוף, ויתחזקו בכך כנגד היצרים הרעים והרצחנות, ויתקדמו בהדרגה במעלות האמונה והמוסר (ראו להלן פרק ט).^[10]