שני יסודות ביאר הרב מנחם המאירי ביחס לנוצרים: האחד, שהנצרות אינה נחשבת עבודה זרה בשיתוף אלא אמונה בה' שיש בה שיבושים קשים, כפי שלמדנו בהלכה הקודמת. השני, שעמים הנוהגים בדרכי המוסר ודרך ארץ, וקבעו לשם כך חוקים, נחשבים 'גרים תושבים' שמקיימים את שבע מצוות בני נח, ומצווה לכבדם ולעזור להם ככל האפשר.
ליסוד הראשון רוב רובם של הפוסקים לא הסכימו. אולם ליסוד השני רבים מגדולי ישראל האחרונים הסכימו, ולדעתם, כיוון שאין איסור לבני נח לעבוד עבודה זרה בשיתוף, אין הנצרות אסורה להם, וממילא אם הם נוהגים במנהגי מוסר ודרך ארץ, דינם כ'גרים תושבים', שמצווה לכבדם ולעזור להם. וכן כתב מרן הרב קוק, "שהעיקר הוא כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחברו, הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם" (אגרות הראיה פט).[15]
כפי שלמדנו בהלכה הקודמת, רובם המכריע של הפוסקים לא הסכים ליסוד הראשון שבדברי המאירי, אולם רבים הסכימו ליסוד השני, לפיו עמים שמשתפים ע"ז עם אמונתם בה', מעמדם נקבע לפי מצבם המוסרי, וכל זמן שהם גדורים בדרכי המוסר, דינם כ'גר תושב'. כ"כ הרב צבי הירש חיות (מאמר תפארת לישראל כב, ב) לגבי כל דיני גר תושב; הרב יואל אשכנזי (שו"ת מהר"י אשכנזי יו"ד לט, לגבי הברחה מן המכס); מהרש"ם ה, מה; רד"צ הופמן (השלחן ערוך והרבנים על יחס ישראל לדתות אחרות); הרב דוד פיפאנו (חושן האפד א, כז, לעניין טעות גוי); הרב אליהו קלצקין (אמרי שפר צב, לעניין אבדה וטעות); הרב מאיר אריק (מנחת פתים חו"מ רסו, לעניין אבידה); הרב יהודה ליב גרויבארט (ימין ושמאל ח"ב פי"ט, עמ' רכז, לעניין אבדה וטעות); מרן הרב קוק (אגרות ראי"ה פט); הרב יוסף אליהו הנקין (פירושי לב איברא, עמ' 116, לעניין כבודם וממונם); הרב יחיאל יעקב ויינברג (לפרקים, תשס"ג, עמ' רע"ה); ציץ אליעזר (טו, מז, ה, לעניין נתינת חן); הרב שלמה זלמן פוזנר מוורשא (לעניין אבדה וטעות); הרב רבינוביץ' במלומדי מלחמה א, מג. וכ"כ עוד אחרונים רבים, שדין נוצרים בימינו כ'גר תושב' בלא להזכיר את המאירי, ומהם: באר הגולה (חו"מ רסו, א, לעניין אבדה); הרב ישראל ליפשיץ (תפארת ישראל ב"ק ד, ג, בועז א, לעניין ממונם); הרב אלעזר לעוו (פקודת אלעזר כט, לעניין ריפויים); הרב אריה ליב ברודא מלבוב (מצפה אריה תניינא סימן י, לגבי ריפוי גוי בשבת); הרב ברוך אפשטיין (תורה תמימה משפטים רעז, לעניין ממונם ודיניהם כישראל).
