כתב מרן הרב קוק, שבבואנו לדון בדתות השונות עלינו לדעת שהעולם מתנהג בהשגחת ה' לרומם את בני האדם בהדרגה לתכליתם המאושרת. "על כן נדע, שכל זמן שעדיין נמצא עבודה זרה בעולם, יש בה תכלית". מפני שכל עוד מחשבתם של אנשים מגושמת, הם אינם יכולים לקבל הדרכה מאמונה מופשטת בה' אחד, והם נזקקים לאמונה מוחשית באלילים, שמעניקה להם כללים בסיסיים של דרך ארץ ומוסר. שכן בכל דת ישנו ניצוץ אלוהי של מוסריות שמחיה אותה, שמכוחו היא קובעת כללים של רע וטוב. על בסיס זה האנושות יכולה להתקדם בהדרגה לקראת אמונת הייחוד והדרכותיה המוסריות (לנבוכי הדור פרקים ח; יד1).
כלומר, גם לפי התפישה האלילית, מעל האלילים שמבטאים את כל הכוחות שמתגלים בעולם, ישנם ערכים של אמת וטוב. כך אנו מוצאים בכל סיפורי האלים הקדמונים (המיתוסים), שאף שכוחם של האלים גדול, הוא מוגבל, וגם הם כפופים לגזירת הגורל. למעלה מכך, גם למעשיהם יש השפעה על גורלם, וכל אליל שיעבור גבול מסוים, ויחטא בתאווה יתרה או בגאווה יתרה, או בחוסר התחשבות קיצוני באלים אחרים, כוחות עליונים וחזקים יותר יענישו אותו. כוחות עליונים אלה מבטאים סדר ערכי גבוה יותר, ובהם חבויה אמונה בה' מקור החיים והטוב. כפי שנאמר (מלאכי א, יא): "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה, כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, אָמַר ה' צְבָאוֹת". ביארו חכמים (מנחות קי, א), שכל עובדי האלילים קוראים לה' 'אלהא דאלהיא' – 'אלוהי האלוהים'.
משמעות הדבר, שגם בעת שהתפישה האנושית היתה מגושמת, ולא היה כמעט אדם בעולם שלא האמין שהאלילים שולטים על הכוחות השונים, וכדאי לסגוד להם כדי לקבל מהם עזרה – בעומק הלבבות היתה אמונה ב'אל עליון' מקור האמת והמוסר. אלא שרוב רובם של בני האדם לא מצאו בכך שום משמעות, ורק מעטים התעלו לפנות בתפילתם גם אל אלוהי האלוהים, והם נחשבו עובדי עבודה זרה בשיתוף. מתוכם היו יחידי סגולה שהתעמקו במקור אמונתם, ואת עיקר תפילתם כוונו לאלוהי האלוהים, ובמסירות רבה היטיבו את דרכיהם, ובתוך החושך של הדתות האליליות התאמצו מאוד לחזק את ערכי האמת והטוב בלב האנשים. המעולים שבהם אף זכו לרוח הקודש, וכפי שאמר תנא דבי אליהו (פרק ט): "מעיד אני עלי שמים וארץ, שבין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, בין נכרי בין ישראל, הכל לפי מעשיו רוח הקודש שורה עליו". בעזרת רוח הקודש ששרתה עליהם העמיקו את אמונתם במקור החיים, ואף שלא ביטלו את עבודת האלילים, בתוך המסגרות האליליות קבעו חוקים ומנהגים טובים ומועילים. עליהם אמר רבי מאיר: "אפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול", שנאמר (ויקרא יח, ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" – "כהנים, לויים וישראלים לא נאמר, אלא הָאָדָם". ביארו בגמרא, שתורתם עוסקת בשבע מצוות בני נח, שבהן יסודות האמונה והמוסר (סנהדרין נט, א). הוסיף הרב קוק, שייתכן ומנהיגי הדתות אף קיבלו עזרה משמיים לעשות מופתים, כדי ששומעיהם יקבלו את הדת שתקדם את מצבם המוסרי.[1]
דברי מרן הרב קוק על רוח הקודש של מייסדי הדתות, כפי המבואר בתנא דבי אליהו, הובאו במקומות רבים בספרו לנבוכי הדור. שם יד1: "על יחידים כאלה נאמר בתנא דבי אליהו: מעיד אני עלי שמים וארץ, שבין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, בין נכרי בין ישראל – הכל לפי מעשיו, רוח הקודש שורה עליו. וכבר אפשר שימָצאו יחידי סגולה שיעזרו עזר אלוהי בהנחת נימוסים ומנהגים מוסריים, שסוף כל סוף יביאו את המתנהגים על פיהם לבא להכרת האמת ואור האלוהי". וכן שם מו: "כי רוּבֵּי מניחי הדתות היו אנשי דעה ויושר לבב, ורבים מהם, ואולי כולם, זכו לרוח הקודש על פי מעשיהם…". שם נב: "אין בעיקר האמונה שום ניגוד לדתות אחרות… שאפשר שיהיו נשפעות גם כן שפע מדע ונבואה או רוח הקודש או שאר עזר אלוהי על כמה אומות לפי מצבן וערכן על ידי טוביהן וחסידיהן". שם ח, ביחס לדתות המסתעפות מישראל: "הדבר יתכן להיות שהיתה בזה מצד המייסדים הערה אלוהית להיות משתדלים בשכלול חלק רשום מהאנושות לפי הראוי להם. מצד זה התכלית היה אפשר שיוכן איזה עניני מופתים מוחשים אם יהיו צריכים לחזוקם".
כיוצא בזה כתב הרב נתנאל בן פיומי בספרו גן השכלים פרק ו (מגדולי רבני תימן הראשונים. אל בנו שלח הרמב"ם את אגרת תימן): "אין מן הנמנע שה' יתברך ויתעלה ישלח לעולמו את מי שירצה ומתי שירצה… והוא ישתבח כבר שלח אל האומות נביאים מלפני מתן תורה… ואין מן הנמנע שישלח אליהם מי שירצה אחרי נתינתה כדי שלא יישאר העולם בלי דת. וכבר אמרו הנביאים שהוא ישתבח ייעבד ממזרח השמש ועד מבואו על ידי העמים, שנאמר 'ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים' (מלאכי א, יא), ואמר: 'כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון' (ישעיהו מה, כג), אלא שהוא ישתבח בְחַרנו וכבדנו מכל העמים…". מדבריו עולה שמנהיגי המוסלמים קיבלו שליחות אלוהית. כיוצ"ב כתב הרב מרדכי מורטארה ('רוח ישראל' עמ' 15).
עוד כתב מרן הרב קוק, שאין לבזות דתות אחרות, מפני שביזוי כזה הוא גם על עצם האמונה והדת, ולכן פורקי העול יקחו את הטענות ודברי הביזוי שאמרו על הדתות האחרות, ויטיחו אותן בדת ישראל (כפי שאכן היה בפועל). לכן, כדי להציל את הצעירים, "צריכים אנו להעמיק בערכן של אמונות אחרות על פי התורה", ולהראות את האור הגדול והכולל יותר שיש באמונת ישראל (לנה"ד יד1. וכן באגרות הראיה קצד, ח"א עמ' רנ).
