כתוספת הסבר לדברי הרב קוק, אפשר לומר שמכך שמצווה על בני נח לשמור את שבע המצוות, מתחייב שכל עם צריך לייסד לעצמו דת, שכן לא ניתן לשמור את שבע המצוות בלא שתהיה דת שמבוססת על כוח עליון שממנה יינקו המצוות את תוקפן וערכן. בנוסף, כדי לקיים את שבע המצוות יש צורך בהגדרה מה כולל כל איסור, והדתות השונות עוזרות להגדיר איסורים אלו ולתת להם תוקף. לדוגמה, כדי לקיים את איסור גזלה, צריך לקבוע תחילה את דיני הקניינים, על פיהם ייקבע באיזה אופן חפץ או קרקע נעשים שייכים לאדם, וממילא אסור לגוזלם ממנו. כמו כן במצוות גילוי עריות, רק לאחר שמגדירים אימתי הנישואין חלים, ניתן לקבוע אימתי האשה נחשבת לנשואה וממילא חל עליה איסור 'אשת איש'. כמו כן, כדי לקיים את מצוות הדינים צריך לקבוע חוקים לשמירת הסדר הציבורי, ומה עונשו של העובר עליהם, ומי יהיו השופטים המוסמכים לשפוט.
כפי שלמדנו (ה, ח-י), לרוב הפוסקים אין לבני נח איסור לעבוד עבודה זרה בשיתוף. נמצא שכל עוד מייסדי הדתות האמינו שה' הוא אלוהי האלוהים, גם אם האמינו שיש תחתיו אלילים שונים בעלי כוח עצמאי ועל כן סגדו להם – לא עברו באיסור. ואם הוצרכו לכך כדי לבסס את האמונה באלוהי האלוהים ולחזק את בני עמם בשמירת שבע המצוות, הרי שלפי מצבם אף נהגו כראוי. והחטאים הנוראים אירעו כאשר הפסיקו לשתף אמונה בה', ולא שמרו את כללי המוסר, ובשם אמונתם האלילית הוסיפו להרשיע ולחטוא.[2]
מנגד, לרש"י ורוב הראשונים, האיסור הוא רק שגויים יעסקו בתורה או ישבתו בשבת, ולא למדו מכך שאסור לגויים לייסד דת. גם הרמב"ם (מלכים יא, ד), הסכים שהנצרות והאסלאם, עם הנזק שגרמו, קירבו את העולם לקראת תיקונו. בנוסף, רבים סוברים שלרמב"ם מותר לבני נח לעבוד עבודה זרה בשיתוף (לעיל ה, 10). לפי זה אפשר שלרמב"ם מלכתחילה אסור לבני נח לייסד דתות, אך אם בפועל דתות אלו גדרו אותם מעבירות חמורות, יש בכך מעלה. בנוסף, מהמאירי (סנהדרין נח, ב) עולה שלרמב"ם, האיסור לחדש דת הוא רק כשהיא עלולה לפתות יהודים לסור מדרך התורה, אך אין איסור בדת של נוכרים שאין חשש שיהודים ילמדו ממנה.
