מרן הרב קוק האריך להסביר את החשיבות שבהבנת הצדדים הטובים והמועילים שבדתות השונות, ואת הנזק הנגרם מהסתכלות עליהן בעין שלילית בלבד. כפי שכתב: "צרות-העין הגורמת לראות בכל מה שחוץ לגבול האומה המיוחדת… רק כיעור וטומאה, היא מהמחשכים הנוראים שגורמים הריסה כללית לכל בנין הטוב הרוחני, שכל נפש עדינה מצפה לאורו". שכן "אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם". וכל ביטויי השנאה כלפי הגויים, הם "רק על הרשעה והזוהמא שבעולם". אהבה זו צריכה להתקיים "למרות כל שינויי דעות, דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים. נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים, כמה שאפשר ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה". עוד כתב ש"בלא אהבה פנימית מעמקי לב ונפש, להיטיב לעמים כולם", לא ניתן למלא את הייעוד המיוחד לישראל, להביא את דבר ה' וברכתו לעולם. ואין לחשוש שמא היחס החיובי לאומות העולם ולדתותיהם יפגום בנאמנות לישראל, שכן רק מתוך אהבת הבריות תוכל אהבת האומה להגיע לרום מדרגתה (מידות הראיה, אהבה ה; י).
אמנם אסרה התורה עלינו כל סובלנות כלפי עבודה זרה, כדי שנוכל למלא את תפקידנו המיוחד, לגלות בעולם את אור אמונת הייחוד ולתקן עולם במלכות שדי. לכן מצווה עלינו להתרחק במסירות נפש מכל שמץ עבודה זרה. בנוסף, כדי שיהודים לא ייגררו אחר עבודה זרה, מצווה לבטא את קלונה של העבודה זרה וביזיון עובדיה, "כפי הערך הראוי להעיר בנפשנו את גודל הטובה והנחלה הקדושה אשר שפרה עלינו, שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. שאין אנו צריכים להיות מתעסקים בהדרכות שפילות כאלה, והם לערכנו תועים". אך עם זאת צריך לדעת, שלפי ערך נפשם של הגויים, ייתכן שבכך שהם נאמנים לדתם האלילית הם "מתנהגים כראוי להם" (לנה"ד יד1). מפני שבכל אחת מהדתות יש ניצוץ מהאור האלוהי שבא לידי ביטוי "בסדרי חינוך שונים לתרבות האנושית, לתיקון הרוח והחומר, השעה והעולם, היחיד והצבור שלה, אלא שהם בהדרגות שונות. כשם שכוח הצומח אחד הוא, ומתגלה בארז אשר בלבנון ובאזוב אשר בקיר, אלא שבראשון הוא בא בצורה עשירה ומרובה ובשני בצורה ענייה ומעוטה. כן אור הניצוץ האלוהי בא בגבוהה שבדתות ואמונות באופן עשיר ודרך רוממה, ובירודה שבהן באופן מטושטש, בעוני ושפלות" (אורות, זרעונים ו).
לפיכך, גם לגבי הדת האלילית הנמוכה ביותר, "אין להחליט על כל הדת כולה שהיא טעות", כי אולי היתה מתאימה להם בעבר כדי לרוממם מעט. ויש בין הדתות מדרגות, ויש שהן מתוקנות יותר "במוסריות, במדות ודרך ארץ, וממילא הנימוסים ודרכי עבודה זרה שלהם אינם כל כך משוקצים ומלאים תיעוב כאחרים" (לנה"ד יד1). ופעמים שבתחום מסוים דת אחת מתוקנת יותר ובתחומים אחרים פחות. בדרך כלל יש התאמה בין מידת ההגשמה האלילית לרמה המוסרית, אולם פעמים שלמרות ההגשמה הגסה, מנהיגי אותה דת התעלו לייסד תקנות מוסריות יותר, וכן להיפך, לפעמים מנהיגי דת גבוהה היטו אותה לרעה למעשי רשע איומים.[3]
קבצים מכתב יד קדשו ח"א עמ' קלב (ראשון ליפו צא1): "באמת כל דת יש לה איזה ערך וניצוץ אלוהי, ואפילו עבודה זרה יש לה ניצוץ טוב, מפני המוסר המועט שיש בה. אלא שהמדרגות הולכות ועולות, כמו שמדרגת בעלי חיים מתחילים מחיי הרמשים היותר נמוכים עד האדם הגדול והחשוב ביותר, כן מתחילים ערכי הדתות משפל ההערה הקטנה של איזה נטיה מוסרית עד שלמות הנבואה של אדון הנביאים עליו השלום, ובינתים ישנם מדרגות רבות". עוד כתב מרן הרב קוק לגבי עובדי עבודה זרה עצמם: "אין לנו לחרות בלב שנאה על עובדי עבודה זרה, ולחשוב שהם אשמים במה שהם עובדים עבודה זרה, כי איזה אשמה אפשר ליחס להם מאחר שמעשה אבותיהם בידיהם" (לנה"ד יד1). וכן ראו בעין איה ברכות פרק ט, קיג-קיד. באגרות הראי"ה מד, ביאר שבהיות האדם פראי, כדי לכבוש את יצרו הרע שלא יהרוס את העולם נצרך ליראה מגושמת של ע"ז, ומתוך כך יוכל להתעלות לאמונה בה'.
