כתב מרן הרב קוק, שמעל הדתות האליליות נמצאות הנצרות והאסלאם, שהושפעו מהתנ"ך ומישראל, והן קרובות יותר אל אור ה'. מסתבר גם שהיו ממנהיגי הנצרות והאסלאם וחכמיהן שזכו לעזרה משמיים, בזכות היותם משתדלים לרומם אנשים, שבטים ועמים לפי הראוי להם. ואף ייתכן שמשמיים סייעו בידם לעשות מופתים מוחשיים, כדי לחזק את דבריהם בעיני שומעיהם, כדי שיתקדמו על ידי כך באמונה ובמוסר (לנה"ד ח; מו).
אמנם חסרון גדול יש בדתות אלו, שאינן מכירות בתפקידם המרכזי של ישראל לגלות את דבר ה' וברכתו לעולם, ובמקום זאת מתיימרות להחליפם תוך פגיעה ביהודים וביהדות. מכך נובע חסרון נוסף, שאין בדתות אלה הדרכה להשתלמות מתמדת, שיכולה לרומם את האנושות לאין קץ, וממילא הן אינן יכולות ליצור מרכז שסביבו יתאחדו כל בני האדם. לכן ישנו הכרח שבמשך הזמן הנוצרים והמוסלמים יתנקו משנאת ישראל, ויוכלו לשאוב מהמקור של אמונת ישראל הארה והדרכה לפי הראוי והמתאים להם לשם התעלות מתמדת ותיקון עולם (עפ"י לנה"ד ח).[6]
אך גם עתה, שרבים מהם שונאים את ישראל, ועדיין לא טיהרו את אמונתם מכל שמץ אלילות, יחד עם הביקורת על המעשים הרעים הנובעים מכך – ראוי לכבד את יסודות האמונה והמוסר שבדתם, שעל ידם הצליחו לרומם אנשים רבים למידות טובות, ולאהבת ה' ויראתו. לכן מצווה על בני הדתות הללו "ללכת בדרכי מחוקקיהם המוחזקים באומתם לאנשי קודש לפי ערכם ותכונתם" (לנה"ד יד1). וכן "ראוי לכל אדם שלם בדעת להשכיל, כי העוסקים בהם על פי מסורת שבידם, הם עוסקים בעבודת ה' לפי ערכם" (לנה"ד ח).
בנוסף, יש לראות בהן התקדמות של שלב נוסף בתהליך זיכוך האמונה והמוסר, מעבודת אלילים גסה לקראת אמונה טהורה בה' (כוזרי ד, כג; רמב"ם מלכים יא, ד; רמב"ן, לעיל ו, ז).
יש לשים לב, שמרן הרב קוק התייחס בשווה לנצרות ולאסלאם, למרות שהאסלאם נקי יותר מע"ז. וכן באגרות ראיה קיב; לנבוכי הדור ח; יד1. כפי הנראה יתרון זה אינו מכריע לעומת הצדדים שבהם הנצרות עדיפה על האסלאם.
