אמרו חכמים (קידושין ע, ב) שה’ משרה את שכינתו “על משפחות מיוחסות שבישראל”, ולא על משפחות שיש בהן פסולי חיתון, שאינם ראויים לנבואה. גם גרי צדק בכלל ישראל שראויים לנבואה (תוס’ רא”ש ומהרי”ט שם). וכן למדנו שעובדיה הנביא היה גר אדומי (סנהדרין לט, ב). ויש אומרים, שעיקר נבואת גרי הצדק לצורך אומות העולם (ראו כוזרי א, קטו; משך חכמה דברים יח, טו, פנה”ל גיור א, ו).
אמרו חכמים (תדבא”ר ט): “מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל בין נוכרי, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה – הכל לפי המעשה שהוא עושה, כך רוח הקודש שורה עליו”. אמנם כדי שלא ייווצר פירוד בגילוי אמונת הייחוד והתורה, נבואה שעוסקת בעיקרי התורה ניתנה לעם ישראל בלבד, וזהו שנאמר (שמות לג, טז): “וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה” (ברכות ז, א). מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל לימד, שככלל, הנבואה היא מדרגה השייכת לישראל, ואילו רוח הקודש היא מדרגה ששייכת לישראל ולכל העמים.[3]
נאמר (דברים לד, י): “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה”, ואמרו חכמים (ספרי): “בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה זה? זה בלעם בן בעור”. עוד אמרו (תנחומא בלק א), שנתן ה’ נבואה לבלעם, כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לטעון שאם היו זוכים לנביא היו רוצים תורה כישראל. ביאר השל”ה (בלק תורה אור ו), שזה כנגד זה ברא ה’, וכפי שעלה משה רבנו בהשגותיו בעולמות הקודש, כך כנגד זה השיג בלעם דרך עולמות הטומאה. וכ”כ בסדר היום (סוף סדר ספירת העומר), שמשה זכה בכמעט כל שערי טהרה (מ”ט שערים), וכנגד זה בלעם נטמא בכל נ’ שערי הטומאה, וכ”כ הרב נתנאל חיים פאפע (דובר מישרים פר’ ויקרא), ועוד. מנגד, יש מבארים, שבלעם לא הגיע לדרגת משה רבנו, אלא רק במקרה קיבל נבואות שנכנסו לתורה לכבוד ישראל (אבן עזרא, רמב”ן ורבנו בחיי).
