אם לאחר שאדם התקבל כנביא, התנבא על דבר שיהיה ולא היה, סימן שחטא וירד ממדרגתו, ומעתה ואילך אסור לו להתנבא. ואם ימשיך להתנבא – יתחייב מיתה בבית דין. שנאמר (דברים יח, כא-כב): "וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ: אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'? אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא – הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה', בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ".
אמנם אם ניבא פורענות ונבואתו לא התקיימה, אין פגם בנבואתו, מפני שזוהי מגמת הנבואה, להשיב בתשובה את החוטאים, ועל ידי כך אולי יינחם ה' על הרעה והפורענות לא תבוא. וכן נאמר בירמיהו (יח, ז-ח): "רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד, וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו, וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ". וכן אירע ליונה, שהתנבא על נינוה שתיהפך, וחזרו בתשובה ונתבטלה הגזרה (יונה ד, ב).
אבל נבואה טובה אינה מתבטלת, וכפי שאמרו חכמים (ברכות ז, א): "כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה, אפילו על תנאי, לא חזר בו". לכן אם נבואה טובה של נביא לא התקיימה, בידוע שהוא נביא שקר. וכן אמר ירמיהו הנביא לחנניה בן עזור, שבתחילה היה נביא אמת, וכשהחל להתנבא על ישועת ישראל בניגוד לנבואות החורבן של ירמיהו, חשד בו ירמיהו שהפך לנביא שקר. "וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא: אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה ה'", כלומר הלוואי ונבואתך הטובה תתקיים, אולם דע לך, שאם לא תתקיים ייוודע שאתה נביא שקר (ירמיהו כח, ו-ט. ראו להלן הלכה טז).
אמנם כאשר הנבואה הטובה נאמרה לנביא ולא לציבור, אפשר שיגרום החטא והדבר הטוב יתבטל. וכפי שלמדנו (ברכות ד, א) מיעקב אבינו, שהבטיח לו ה' (בראשית כח, טו): "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ". למרות זאת פחד יעקב אבינו מעֵשָׂו שמא יהרוג אותו ואת כל משפחתו, שנאמר (שם לב, ח): "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ". ביארו חכמים שחשש שמא חטא, וההבטחות שקיבל יתבטלו. אבל אם היתה הנבואה הטובה נאמרת בפומבי, לא היתה מתבטלת (רמב"ם יסה"ת י, ד; הקדמה למשנה; רמב"ן ספר הגאולה ב, ב; דרשות הר"ן ב).
