אחר שלמדנו את כללי הלכות הנבואה, עלינו לשוב לשאלת ההבחנה בין נביאי אמת לנביאי שקר. שכן זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹוהִים, יצר טוב לעומת יצר רע. כנגד האפשרות להתנבא באמת ישנה אפשרות להתנבא בשקר. כלומר, בנוסף לנביאי עבודה זרה, מכשפים וקוסמים, שבכוחות מאגיים שונים חזו עתידות וחוללו פלאות, ישנם גם נביאי שקר, שכביכול בשם ה' התנבאו לשקר.
שני סוגים עיקריים של נביאי שקר ישנם. האחד, משקר במודע, כלומר ממציא נבואות לפי מה שהוא משער בדעתו, כדי להגדיל את כבודו ולשלוט באנשים או כדי לזכות בטובות הנאה. נביא שקר כזה צריך להיות מתוחכם וערמומי, לדעת להשתמש במידע שיש בידו כדי להראות שהוא כביכול יודע נסתרות וחוזה עתידות, ולשכנע בכך את שומעיו שהוא נביא; או שיהיו לו כוחות מאגיים של ראיית נסתרות שבעזרתם ישכנע אנשים להאמין בו. השני, אדם שמשתוקק להתנבא עד שידמה שהחלומות והדמיונות שלו הם נבואות, וישתכנע שהוא נביא אמת ושדברי נבואתו עתידים להתקיים. פעמים שישמע דברי נבואה מנביאי אמת, ובהשראתם יעלו בדעתו דמיונות, ויחשוב שהם נבואות אמת. ולעיתים, מתוך שכנוע פנימי אף יעז להתווכח עם נביאי האמת, שאינם מספיק צדיקים או חכמים, ולכן לא השכילו להבין את נבואתם עד תומה, ואילו הוא בדמיונו השכיל לקלוט את הנבואה האמיתית (ירמיהו כג, ל-לב, ואברבנאל שם; עי' יחזקאל יד, ט).
הסכנה מנביאי שקר עצומה, הואיל והם נראים כצדיקים, לכאורה מצווה לשמוע בקולם, אולם הם מובילים את העם לאבדון, כפי שהיה בדור שקדם לחורבן בית המקדש הראשון. נביאי האמת הזהירו את המלכים והשרים שלא למרוד בבבל, אלא לשקוד על תיקון העם מבחינה מוסרית כדי שיהיו ראויים לישועה. וניבאו שאם ימרדו, יגרמו לחורבן, גלות, חרב ורעב. לעומתם, נביאי השקר עודדו את המלכים והעם להילחם על עצמאותם, והבטיחו שבית המקדש לא ייחרב, ואף האשימו את נביאי האמת שעוררו לתשובה והתנבאו על החורבן שהם משקרים. וכדברי ירמיהו הנביא אל ה' (יד, יג): "וָאֹמַר: אֲהָהּ ה' אֱלוֹהִים, הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם: לֹא תִרְאוּ חֶרֶב, וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם, כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה". וכן הזהיר את העם (כז, יד-טו): "וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הָאֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר: לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל, כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם! כִּי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם ה', וְהֵם נִבְּאִים בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר!". ובכך הם יגרמו לעם למות "בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹד אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל" (שם כז, יג).
לא זו בלבד, אלא שהיו נביאי אמת שסטו מן הדרך ונעשו נביאי שקר. כזה היה חנניה בן עזור, שקם כנגד ירמיהו והתנבא שתוך שנתיים ימים יהודה תשתחרר מעול בבל. אמרו חכמים (סנהדרין פט, א), שבאותה שעה חנניה כבר לא קיבל נבואה לעצמו, אלא שירמיהו התנבא 'בשוק העליון' של ירושלים שעילם עומדת להישבר, ולמד חנניה קל וחומר שגם בבל תיענש, והלך והתנבא 'בשוק התחתון' שעול בבל עומד להישבר בעוד שנתיים. ירמיהו חשד בו שהוא משקר, והזהיר אותו שאם לא ייגאלו בעוד שנתיים, יתברר שהוא נביא שקר. אולם חנניה התעקש לטעון שקיבל על כך נבואה, וירמיהו היה אובד עצות כנגדו (שם כג, א-יא).
לאחר זמן גילה ה' לירמיהו בנבואה, שחנניה הפך לנביא שקר, ושלח את ירמיהו להזהיר אותו. "וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא: שְׁמַע נָא חֲנַנְיָה, לֹא שְׁלָחֲךָ ה', וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה עַל שָׁקֶר. לָכֵן כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת, כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל ה'. וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (שם כח, טו-יז). לכאורה דברי ירמיהו התקיימו, שחנניה מת בשנה ההיא, אולם מותו נודע בחודש השביעי, בתשרי, לאחר שכבר נכנסה השנה הבאה. אמרו חכמים (ירושלמי סנהדרין יא, ה), שחנניה ראה שהוא עומד למות לפני ראש השנה כנבואת ירמיהו, וביקש מבני ביתו להסתיר את דבר מותו עד שתיכנס השנה הבאה, כדי שימשיכו להאמין שנבואתו אמת ונבואת ירמיהו שקר. הרי לנו אדם שמתחילה דבק בה' וזכה לנבואה, ומתוך אמונתו המוטעית שלא ייתכן שבית המקדש ייחרב, סטה מדרכו והחשיב את דמיונותיו כנבואות. וכל כך התחזק בכך, עד שגם לאחר שראה שדבר ה' בידי ירמיהו על מותו עומד להתקיים, צווה להסתיר זאת, כי האמין שאם יתחזקו באמונתם בבית המקדש ובמלכות יהודה, מלך בבל לא יצליח להחריב את ירושלים.
