אמרו חכמים שמי שמכיר את סוד שמות ה’ והאותיות שבספר יצירה, יכול ליצור דברים בעולם על ידי שמות קדושים וצירופי אותיות, ואין איסור לצדיקים לעשות זאת (סנהדרין סז, ב; שו”ע קעט, טו). משום שיצירה זו היא בהתאם לכללים שעל פיהם העולם נברא, ואין בה פנייה לכוחות טומאה שיעקפו את הסדר הרגיל של הנהגת ה’ בעולם וישבשו אותו. “אמר רבא: אי בעו צדיקי – ברו עלמא”. כלומר, אם היו הצדיקים נקיים מעוון, היו יכולים לברוא עולם. אולם בפועל אינם יכולים, שנאמר (ישעיהו נט, ב): “כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלוֹהֵיכֶם” (סנהדרין סה, ב). אמנם לברוא בריות שונות יכולים, וכפי שמסופר על רב חנינא ורב אושעיא שהיו יושבים כל ערב שבת ועוסקים בהלכות יצירה והיה נברא להם עגל משולש ואכלוהו (סנהדרין סז, ב). פירש רש”י שלא עשו כן בכוונה, אלא מתוך שעסקו בספר יצירה, מאליו נברא. בכל אופן, הם לא עשו זאת לצרכים אישיים, כי אסור להיעזר בשמות קדושים ובספר יצירה לצורך פרנסה או לשאר צרכים אישיים. כיוצא בזה מסופר (סנהדרין סה, ב) על רבא שברא גולם בדמיון אדם, אולם חברו רבי זירא לא היה מרוצה מכך והחזירו לעפרו. כפי הנראה לרמב”ם ולסוברים כמותו (לעיל יט, ד), כל המעשים הללו על בריאת דברים ויצירתם אינם אלא משל, ולא מעשים שהיו באמת.
בפועל, רוב ככל חכמי ישראל לא ניסו ליצור או לשנות דברים בעזרת שמות קדושים וספר יצירה, כי אין זו הדרך הראויה לדבוק בה’ ולהוסיף טובה וברכה לעולם. אלא הדרך הישרה שנתן ה’ לישראל לדבוק בו היא על ידי לימוד התורה וקיום המצוות. וככל שישראל מתעמקים יותר בתורה ובסודותיה, כך יודעים יותר כיצד לקיים את המצוות, ולהוסיף חיים וברכה לעצמם ולעולם באופן היציב, העמוק והמובחר ביותר.[1]
לרש”י (סז, ב), ויד רמ”ה (סה, ב), רב חנינא ורב אושעיא התכוונו לעסוק בחכמת הנסתר, ומתוך כך נברא להם ממילא עגל, ולא שמגמתם היתה לעשותו. ומפסקי רי”ד (סז, ב) משמע שהתכוונו לבוראו. וצריך לומר שכל צורכיהם היו מוכנים להם לשבת, ולא עשו זאת משום עוניים אלא לכבוד שמיים. וכ”כ בשו”ת הרשב”א א, תיג. וכ”כ בן יהוידע לסנהדרין סה, ב, שהם בראו עגל לכבוד שמיים, “להראות כוח קדושת שמות הקודש”, אבל באמת בשר כזה לא מזין, ולכן אליהו הנביא היה ניזון ממה שהביאו לו העורבים, ולא היתה תועלת מכך שיברא בשר. והרא”ש סנהדרין ז, ח, הביא פירוש, שלא בראו עגל אלא שדים הביאוהו ממקום אחר, וזה לדעה שאין איסור להשתמש בשדים (להלן כו, י). וכ”כ רבנו ירוחם יז, ה. ובשו”ת רדב”ז ג, תה, תמה שלא ייתכן שנעזרו בשדים.
בריאת גולם: לרש”י, יד רמ”ה ומהר”ל לסנהדרין סה, ב, רבא ברא גולם בדמיון אדם על ידי ספר יצירה. אמנם רבנו חננאל כתב: “רבא באחיזת עיניים ברא אדם”. וביד רמ”ה דחה דבריו, מפני “שאין אחיזת עינים והנאחז מועלת אלא בזמן שהאוחז והנאחז מצויין כאחד”. יש מבארים שהגולם אינו יכול לדבר ולשמוע, ולכן דינו כבהמה. והיו שדנו בשאלה האם גולם כזה מצטרף למניין (חכ”צ צג; שאילת יעב”ץ ב, פב), אך תמהו עליהם, שהואיל ואין לו נשמה הרי הוא כבהמה וברור שאינו מצטרף למניין (חיד”א מראית עין ומהרש”א לסנהדרין סה, ב, וכן בברכ”י או”ח נה, ד; כלי חמדה מצורע א. וראו בדברי חלומות ו, לר’ צדוק). ישנן מסורות שרבנים מסוימים, כדוגמת מהר”ל מפראג, בראו גולם, שיכול לנוע כאדם אבל לא לדבר, הואיל ולא היתה בו נשמה. אולם אין על כך עדויות, ובספרי תולדות המהר”ל לא הזכירו זאת, משמע שאינו סיפור אמיתי (וכ”כ הרב שי”ר ששימש כרב בפראג, גל עד עמ’ 51, ועוד). (עוד ראו בדברי ר”ח מוולוז’ין בהקדמתו לספרא דצניעותא).
