ב – זהירות בשימוש בשמות קדושים ובספר יצירה

הזהירו הראשונים והאחרונים, שמותר לעשות שימוש בשמות ה' רק לשם שמיים, ולא לשום מטרה אחרת. וכאשר מתערבת בהזכרת השמות מטרה נוספת, יש בכך איסור. וזו כוונת חכמים (אבות א, יג): "ודאשתמש בתגא חלף", כלומר המשתמש בשמות ה', שהם כתרו של מקום, לצורכי עצמו – חולף מהעולם (רמ"א יו"ד רמו, כא). עוד אמרו חכמים (אבות דר"נ יב, יג): "שכל המשתמש בשם המפורש – אין לו חלק לעולם הבא". וכן הורו חכמים (קידושין עא, א), להיזהר מאוד בכבוד השמות הקדושים, שאמנם מעלה גדולה ללמוד את משמעותם, שכל שם מגלה פן מיוחד בגילוי האלוהי, אבל צריך להיזהר בכבודם. לכן נהגו חכמים ללמד לתלמידיהם "שם בן ארבע אותיות" רק פעם אחת בשבע שנים. מסופר שרבא חשב לפרש מעט את השם הקדוש בדרשתו, אמר לו סבא אחד שיש להעלים ולהסתיר את שם השם, ושמע לעצתו ונמנע מלדורשו ברבים. "תנו רבנן: בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרים אותו לכל אדם, משרבו הפריצים (המשתמשים בו לצורכיהם) היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה… אמר רב יהודה אמר רב: שם בן ארבעים ושתים אותיות, אין מוסרים אותו אלא למי שצנוע ועניו, ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס, ואינו משתכר, ואינו מעמיד על מדותיו; וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה, אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא".

וכן ביאר רבי יוסף אלבו (העיקרים א, יח): "כי השמות הם ככלי אומנותו של מקום, כי שׂם בכוחם שיעשו בהם אותות ומופתים. ומי שמשתמש בהם ברצונו של מקום כנביאים או לכבודו של מקום כחסידים, הוא אהוב למעלה ונחמד למטה, ואינו מת בחצי ימיו ואינו נופל ביד שונאיו… אבל מי שישתמש בהם מדעת עצמו ושלא לכבודו של מקום, הוא נכרת בחצי ימיו ונופל ביד שונאיו וסוף שיחתום ברע". לכן כאשר קמו רשעים על צדיקים להורגם, נהרגו ולא ניסו למלט את עצמם בעזרת שמות קדושים. מפני שאין צדיק בארץ אשר יהיה נקי מכל חטא, וכל עוד יש בו פגם כלשהו, אסור לו להציל את עצמו בשמות קדושים, אלא ינסה להינצל בכל הדרכים הטבעיות שהניח ה' לפני בני האדם, ומה שירצה ה' – יהיה. ואם ינסה להציל את עצמו על ידי שם, לא יועיל לו. וכן למדנו ממה שסיפרו חכמים (יבמות מט, ב), על ישעיהו הנביא, שכאשר המלך הרשע מנשה שלח להורגו, אמר ישעיהו הנביא שם קדוש ונבלע בתוך עץ ארז. החלו שליחי המלך לנסר את הארז, וכשהגיעו לפיו יצאה נשמתו, שהואיל וחטא בפיו בדברי קטרוג על ישראל, לא יכול היה להינצל. הרי שאין רצונו של ה' שישתמשו בשמו כדי להינצל בדרך שאינה טבעית.[2]


[2]. כתב רב האי גאון בתשובה (תשובות הגאונים החדשות קטו): "וכן חזקה ומסורת שכל שאינו ראוי ומתעסק בשם המפורש – מיתתו קרובה. ואפילו צדיק גמור, טהור ונקי, שנינו: 'ודישתמש בתגא חלף', ושנו בו רבותינו: קל וחומר מבלשאצר שנשתמש בכלי בית המקדש, שהן מעשה בשר ודם ויש להם דמים ויש להם חליפין, שניטלו חייו מן העולם". וכן למד מסוכה נג, ב, שרק "עבור דבר גדול מאד" מותר להשתמש בשם קדוש. וכן פירשו רבים את המשנה באבות א, יג: "ודאשתמש בתגא חלף", ומהם: סמ"ג עשין יב; רע"ב שם; חיד"א בפתח עיניים שם. כתב בשו"ת הרשב"א א, רכ, שרק "מי שיודע סודו ויודע לכוין אל הקדש פנימה שהוא רומז אליו", רשאי להשתמש בשמות, "כי מי שאינו יודע אלא קריאתו… ויעשה מעשה בזה, ואפילו לא יעשה מעשה אלא שיזכירנו בהקצת שפתים, אינו אהוב ונחמד אלא ההפך, ושומר נפשו ירחק מזה".

והעיקר להיזהר מלהשתמש בשמות שלא בכוונה טהורה, וכפי שכתב הרב אברהם אבולעפיה: "אם הוא מבקש חכמת השם לעשות בו עניינים גופניים שמועילים לעושר או לרוב חיים או לבנים ובנות או לאהבה ושנאה או להרוג שונאו, והוא מכוון בזה לכבוד עצמו או לכבוד בני אדם או לתועלתו או לתועלתם מבלתי היות שם שום סבה אמיתית… ועלה בידו פעולה מהזכרת השם הנכבד והנורא, הרי זה האיש הפושע הרשע והטמא מחלל את השם הנכבד והנורא, ומשתמש בשמו הגדול לשוא. ועליו נאמר 'לא תשא'…" (סוף ספר 'חיי העולם הבא' עמ' 198-199). וכן הזהיר רבי יוסף ג'יקטיליא בהקדמתו ל'שערי אורה', שהמשתמש בשמות מאבד עולמו ומעלה חרס בידו. וכ"כ בסוף ההקדמה לספר הפליאה. וכ"כ המבי"ט (בית אלוהים שער היסודות כב).

עוד למדנו בירושלמי (יומא ג, ז), שהנהנה מבני אדם אינו רשאי ללמוד את שמות ה', וכפי שמסופר על רבי פנחס בר חמא, שרופא אחד הציע ללמדו את השמות, והשיב שאינו יכול מפני שהוא אוכל ממעשׂר. ביארו חכמים (קהלת רבה ג, ג), שיש חשש שאדם שנהנה מהבריות ישתמש בשמות לפרנסתו ויפגע במי שלא משלם לו. וכ"כ באור זרוע (הל' ק"ש א, טו): "ומי שיודע שם הנכבד צריך שלא יהנה משל אחרים". וכ"כ תוספות רי"ד (קידושין עא, א); ים של שלמה (חולין ג, ט); דרישה (יו"ד רנג, ב), ועוד. ואף שאלישע הנביא נהנה מהבריות (ברכות י, ב), ביאר חת"ס או"ח קצח, עפ"י מגילה כז, א, שעשה את ניסיו בכוח תפילה לה' ולא בשמות קדושים.

לומדים יקרים,

השבוע אנו מסיימים את הלימוד בפרק האחרון של הספר "פניני הלכה – העם והארץ" במסגרת תכנית הלימוד "הפנינה היומית". אנו ממשיכים בלימוד היומי בספר "ברכות".

לחלק מכם יש מהדורה קודמת של הספר "העם והארץ", שבה מופיע פרק נוסף על גיור. לפני כשנה וחצי הוצאנו מהדורה מעודכנת ללא פרק זה. על גיור הוצאנו ספר חדש – "פניני הלכה – גיור".

כמחווה מיוחדת ללומדי ההלכה היומית, אנו מציעים לכם את ספרי פניני הלכה במהדורה החדשה – העם והארץ + גיור במחיר מיוחד של 40 ש"ח בלבד. או גיור במהדורה הרגילה + העם והארץ במהדורת כיס ב-30 ש"ח בלבד.

להזמנה לחצו כאן 
בברכה ובתודה על לימודכם, מכון הר ברכה

דילוג לתוכן