בעקבות החשש משימוש בשמות קדושים שלא בכוונה טהורה, ואפילו על ידי צדיקים גמורים, הורו המקובלים והפוסקים להימנע מכך (רמ"א יו"ד רמו, כא; לבוש קעט, טו; ש"ך יח). ואמר האר"י הקדוש, שגם בזמן שיכלו להיטהר מטומאה על ידי אפר פרה – רק לצדיק גמור, שגם המקטרגים אוהבים אותו, היה מותר להשתמש בשמות קדושים. וכיום שאין אפשרות להיטהר באפר פרה אדומה, אסור גם לצדיקים גמורים להשתמש בשמות קדושים. בנוסף, כיוון שנמנעו הצדיקים מלהשתמש בשמות, נפלו שיבושים בטיב השמות ובסדרי פעולתם. לפיכך המשתמש בזמן הזה בשמות קדושים צריך לעשות תשובה (שער המצוות פרשת שמות; שער רוח הקודש דף יג, ב).
וכן כתב הרב אליהו גוטמכר (צפנת פענח ט), שטוב ללמוד את משמעות השמות הקדושים, וכפי שנאמר (תהלים צא, יד): "כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי", אבל אסור להשתמש בהם לשם 'קבלה מעשית'. חוץ מאותם שנודע להם "על ידי גילוי אליהו או זולת זה במופתים ברורים, שכן הוא רצון ה' ברוך הוא שיתעסקו בזה, ושבאו בשביל זה לעולם, ונשמתם מסוגלת לזה. באופן זה דווקא היו משתמשים התנאים והאמוראים, וגם אחרי זה בדורות שאחריהם שעסקו בכך". אבל שאר החכמים והצדיקים צריכים להתרחק מעיסוק ב'קבלה מעשית'. ואף לא כדאי ללמוד את דרכיה, כי בעת צרה יתקשה לעצור את עצמו מלפעול בה "אחר שכבר למד".
ישנה דרך נמוכה יותר לשנות דברים בעולם בפעולה רוחנית, והיא על ידי השבעת מלאכים, בלא שימוש בשמות קדושים וספר יצירה. וזו היא דרכם של חכמים למחצה, שאינם מבינים את השמות הקדושים וסודות הבריאה, אלא למדו באופן שטחי את השלב האחרון של השתלשלות החיים אל העולם הזה, היינו את שמות המלאכים הממונים באופן ישיר על פרטי העולם הזה. והם מנסים להשפיע על הקורה בעולם על ידי השבעת המלאך הממונה על אותו דבר. ואף שזו דרך נמוכה שקרובה יותר לדרכי הכישוף, אינה אסורה משום כישוף, הואיל והעושה כן אינו פונה לכוחות הטומאה, אלא לכוח הרוחני שדרכו שופעים החיים לאותו נברא. וזה עיקר מעשיהם של 'מקובלים מעשיים', שאמנם אינם עוברים על איסור כישוף, אולם עוברים על הדרכת הרבנים וחכמי הקבלה שהזהירו מלעסוק ב'קבלה מעשית', וכתבו שהעוסק בה מטמא את נפשו, כפי שיבואר בהלכה הבאה.[3]
