מחמת כל זה הזהירו הרבנים וחכמי הסוד את העוסקים ב'קבלה מעשית', בין אם על ידי שמות קדושים ובין אם על ידי השבעת מלאכים, שהם מסתכנים בנפשם. שאם הם משתמשים בשמות קדושים בכוונה שאינה טהורה, הם מחללים את השם ומזיקים לעצמם בעולם הזה ובעולם הבא. על אחת כמה וכמה כאשר קרוב לוודאי שנפלו שיבושים בשימושי השמות. גם כאשר הם מנסים לפעול בעולם נמוך יותר, בהשבעת מלאכים ולא בשמות, וממילא פוגמים פחות בכבוד שמיים, כיוון שהם מתערבים בהנהגת ה' בעולם שלא כדרך הטבע, הם מעוררים על עצמם קיטרוגים. בנוסף, הואיל ופעולתם ב'עולם העשיה', שהוא הנמוך שבעולמות, הרע שבו מעורב יותר בטוב וממילא השפעת המזיקים בו גדולה יותר. לכן גם כאשר הם משביעים מלאכים לעשות מעשים טובים, מתערב בהם ובמעשיהם רע. וכיוון שאותו רע נכנס שלא כדרך הטבע, קשה להתמודד עמו ולהתגונן מפניו, ולכן אף אם בתחילה יצליחו להועיל, בהמשך, הרע שמעורב בכך יגבר ויזיק יותר (שערי קדושה ח"ג ו).
וכן כתב בספר חסידים (רה): "מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים… לא יהיה סופו טוב ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו. ולכך יתרחק אדם מעשות כל אלה… כי לבסוף לא תהא לו תקנה, כמה עשו וכמה שאלו ומהם נדלדלו או המירו הדת או נפלו בחולי רע או זרעם… ואין טוב לאדם אלא להתפלל להקב"ה. ואם יצא בדרך, לא יאמר השבעת מלאכים לשומרו בדרך, אלא יתפלל לפני הקדוש ברוך הוא בכל צרכיו, ורחום וחנון הוא ונִחם על הרעה. וכמה נביאים נהרגו ולא השביעו בשם הקודש אלא בתפילה עמדו. אמרו: אם לא ישמע תפילתנו – נדע שאין אנו ראויים להנצל. ולא היו עושים אלא בתפילה". עוד כתב (תתשעב): "אין המזיקים מתגרים אלא במי שמתגרה בהם", כגון שעוסק בהשבעות וכיוצא בזה.
אחר כל הדברים הללו, אם נמצא מי שעוסק ב'קבלה מעשית' ואינו סובל מייסורים, כפי הנראה הוא רמאי ומעשיו אינם משנים דבר בעולמות הרוח, וממילא המזיקים לא התעוררו נגדו.[4]
עוד כתב בספר חסידים רו: "אם תראה שמתנבא אדם על משיח, דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש, ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם… ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים…". וכ"כ בסוף ההקדמה לספר הפליאה: "כי אין ראוי לכל אחד ללמוד זאת החכמה הקדושה אשר מעיני כל חי נעלמה ונסתרה. וגם יש בו סכנת נפשות. כל שכן אלו האנשים אשר הולכים אחר שמות ופעולות וקמיעות, ובודאי שאין ראוי לאדם להשתמש בהם, כי יכַּרתו חייו ח"ו, וכל שכן מי שעושה השבעות המלאכים, הם מפסידים את עצמם בעולם הזה ובעולם הבא. וראיה לדבר, כי אין להם במעשה ידיהם ברכה כלל, אלא הם הולכים ומתדלדלים ועניים כל ימיהם…". וכ"כ חיד"א (פתח עיניים לאבות א, יג): "וְיען בדור יתום כזה, בלכתם ילכו אחרי סגולות והשבעות בשמות ופעולות, ולא עוד אלא שעושים כן להנאת ממון. על כן לְזַכות את הרבים אמרתי להודיע לעם כי כתב מהרח"ו זצ"ל דאסור להשתמש בקבלה מעשית כי בהכרח ידבק ברע, ומלבד שמטמא נפשו יענש בגהינם. וגם בעולם הזה – קבלה בידינו כי יעני או יחלה בחלאים, וישתמד הוא או בניו או ימות הוא ובניו…". וכ"כ ש"ך קעט, יח, בשם הלבוש, "אשר לא נמצא זה בדורות הללו בעוונותינו הרבים", מי שיתעסק בשמות הקדושים "בקדושה ובטהרה", "ואפילו בזמניהם מצינו שנענש ישעיהו על זה, וכל שכן בזמן הזה שאי אפשר לנהוג בטהרה ובקדושה, ורחמנא ליבא בעי".
