כשם שאסור להתרפא בדברי תורה, כך אסור להניח ספר תורה או תפילין על קטן כדי לרפאו או כדי להרדים אותו אם הוא סובל מנדודי שינה. כי התורה ניתנה כדי שילמדו אותה ויקיימו את מצוותיה, ובכך יזכו לחיים וברכה, ולא כדי שישתמשו בה כסגולה לרפואת הגוף (ירושלמי שבת ו, ב; רמב"ם ע"ז יא, יב; שו"ע קעט, ט).
אמנם במצב של סכנת נפשות, מתירים להניח ספר תורה על חולה. מסיבה זו היו שנהגו להניח ספר תורה על אשה המקשה ללדת (באר שבע סנהדרין קא, א). ויש אומרים שיש בכך זלזול בכבוד ספר התורה, אלא יניחו את הספר בפתח החדר וזכות התורה תגן עליה (חינוך בית יהודה עא). כיום גם הבאת ספר תורה לפתח חדר הלידה נחשבת כדבר שאינו לכבוד ספר התורה, וכך בפועל בטל השימוש בסגולה זו. בנוסף, כיוון שהרפואה התפתחה מאוד, יש למעט בשימוש בסגולות אלא לנהוג כפי הדרכת התורה שהורתה ללכת על פי ההוראות הרפואיות המקובלות, ולהרבות בתפילה שישלח ה' ברכה במעשי ידיהם של הרופאים.
מנהג טוב לחיילים ליטול עמהם ספר תהילים קטן או סידור קטן כסגולה לשמירה בקרב וכדי להתפלל בו מעת לעת. ואין בכך חשש איסור שימוש בדברי תורה כלחש סגולי, כי נטילת הספר נועדה לבטא דבקות בה' וכדי שאפשר יהיה להתפלל בו. ואף אם לא יתפלל בו, אין בכך איסור, שכבר למדנו בהלכה הקודמת, שכדי להגן ממחלה או צרה שעוד לא הגיעה, אין איסור לומר פסוק, כיוצא בזה מותר ליטול ספר כסגולה להגן מצרה שעוד לא הגיעה.
