לרמב"ם וסיעתו אין הקמיעות מועילים כלום, ואין ראוי לחכמים להעלות במחשבתם שיש אמת בדברי העוסקים בכך. וגם אין להתפעל ממה שהם חושבים שצריך לכתוב את הקמיע בקדושה ובטהרה ועל ידי כך יעשה הקמיע נפלאות. "כל אלה הדברים לא יאות לאדם שלם לשמעם, כל שכן שיאמינם" (מו"נ א, סא). אמנם כאשר רבים האמינו בכוחם לרפא, התירו חכמים להשתמש בהם כדי ליישב את דעתו של החולה (רמב"ם שבת יט, יד; שם ע"ז יא, יא).
כהמשך לכך, רבים סוברים שכיום אין להשתמש בקמיעות, מפני שרק בימי קדם, כאשר הרופאים סברו שהקמיעות יכולים לעזור, הסכימו חכמים להתיר את השימוש בהם לצורכי רפואה ושאר צרכים. אבל כאשר הרופאים הפסיקו להאמין בקמיעות, ורק מיסטיקנים שונים מאמינים שיש להם יכולת סגולית רוחנית לרפא, המשתמש בהם עוזב את דרכן של התורה והמצוות שמביאות ברכה ושמירה לישראל, ונגרר אחר אמונות זרות.
ולרבי יהודה החסיד וסיעתו, אמנם ייתכן שלעיתים יש בקמיעות יכולת סגולית להועיל, אך נכון שלא להשתמש בהם, מפני שהשימוש בהם גורם לאדם להאמין בכוחם הסגולי במקום להאמין בה' ולהתחזק בתורה ובמצוות, ולכן נזקם גדול מתועלתם. וכך כתב (ספר חסידים תתשי"ד): "אם יאמר לך חכם אחד, או נכרי או ישראל, אכתוב לך קמיע" עבור חתן או כדי שדבריך יהיו מקובלים בפני השרים או כדי שתתעשר – אל תיקחנו. מפני שהקמיע גורם לבטוח באותם ההבלים במקום לסמוך על ה', ונאמר (משלי ג, ה): "בְּטַח אֶל ה' בְּכָל לִבֶּךָ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן", ונאמר (דברים יח, יג): "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלוֹהֶיךָ". לפיכך יבטח בה' אלוהיו, ורק אליו יתפלל. ואם תפילתו לא תיענה, ידע שכך הוא מאת ה'. ואם הוא מבקש עזרה בקמיעות, הרי זה דומה למי שיש לו אדון, וכאשר לא נענה על ידו, במקום לחשוב שבשביל עוון שבידו תפילתו לא נשמעה, הולך לשר אחר לבקש ממנו עזרה, כאילו אין כוח ביד אדונו לעזור לו. עוד כתב (סימן תס"ט), שהעיסוק בכתיבת קמיעות מסוכן, כי המזיקים פוגעים במי שמתעסק עמהם, "כגון שכתב הוא או אבותיו קמיעות, או עסק בהשבעות או בכשפים… לכך לא יעסוק אדם בהם". ואף לצורך פיקוח נפש לא יעסוק "בהשבעות וקמיעות, כי אין זה חכמה, כי מקצר אדם חייו וחיי זרעו… אלא יתפלל להקב"ה על כל נגע ומחלה ועל כל צוקה וצרה" (כיוצא בזה כתב בסי' רה; תע).
ויש שכתבו, שאמנם כתבי לחש מדויקים יכולים להועיל, אולם בפועל בכתבי הלחש השונים נפלו שיבושים גדולים, ולפעמים אף נכנסו בהם שמות טומאה ממסורות של מכשפים נוכרים. בנוסף, אין להשתמש בשמות קדושים לצורכי בני אדם כדרך 'קבלה מעשית' (רמ"ק בפרדס רימונים כא, א; האר"י בשער המצוות פרשת שמות, לעיל הלכות א-ד).
