לאחר ששאול המלך חטא ולא שמע בקול שמואל הנביא להכרית את העמלקים, קרע ה' את הממלכה ממנו ונתנה לדוד. במקום לקבל את גזרת ה', רדף שאול אחר דוד להורגו, וחשד בכהני נוב שהם תומכים בדוד, והורה להורגם. לימים "וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל… וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד. וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה', וְלֹא עָנָהוּ ה' גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם" (שמואל א' כח, א-ו). במקום לחזור בתשובה ולהתפלל, ולבקש מה' שיסלח לו ויורה לו את דרכו, ביקש להיעזר בכשפים כדי לשאול את שמואל הנביא, שמת באותה שנה, כיצד לנהוג (שמואל א' כח, ז-כב): "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ". היתה בכך השפלה גדולה לשאול, שכן בהיותו צדיק, נלחם באובות ובידעונים והכריתם מהארץ, ועתה, כשלא נענה על ידי ה', חטא וביקש את עזרתם. "וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו: הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר. וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה, וַיֹּאמֶר: קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךָ. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו: הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל, אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ, וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי? וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה' לֵאמֹר: חַי ה' אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ? וַיֹּאמֶר: אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל, וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר: לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל!". אמרו חכמים, שכל המתים היו עולים באוב כשרגליהם למעלה, וכאן עלה שמואל בהדרת כבוד כשראשו למעלה, ומתוך כך הבינה שזה מפני כבוד השואל, שהוא שאול המלך, ונבהלה כי חשבה ששאול מבקש להפלילה ולהורגה.
"וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: אַל תִּירְאִי, כִּי מָה רָאִית? וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל: אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ". אמרו חכמים (תנחומא אמור ד), שכאשר אדם מבקש מבעל אוב להעלות מת, בעל האוב עצמו רואה את המת אך אינו שומע את דבריו, ואילו השואל שומע את דבריו אך לא רואה אותו. על כן פנה שאול לבעלת האוב, "וַיֹּאמֶר לָהּ: מַה תָּאֳרוֹ? וַתֹּאמֶר: אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל. וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא, וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ". כשהבין שמואל ששאול קרא לו על ידי בעלת אוב, התרעם: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל: לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי, וֵאלֹוהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד – גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת, וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי וַה' סָר מֵעָלֶיךָ… וְיִתֵּן ה' גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים, וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי, גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים". הוסיפו חכמים וביארו (ויק"ר כו, ז) ששמואל אמר לו שאם יברח או ייכנע לפלישתים – יציל את חייו, ואם יֵצא לקרב – ייפול עם בניו ויזכה להיות עמו במחיצתו בגן עדן. "וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל, גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ, כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה". החלטה נוראה עמדה בפניו, ולא נותר בו כוח לעמוד. ריחמה האשה על שאול וביקשה לחזקו. "וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל וַתֵּרֶא כִּי נִבְהַל מְאֹד, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי וָאֶשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. וְעַתָּה, שְׁמַע נָא גַם אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם וֶאֱכוֹל, וִיהִי בְךָ כֹּחַ כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ". שאול התחזק, וכדי שלא ייכנעו ישראל בפני פלשתים, יצא בראש חייליו לקרב. ואף שידע שבקרב זה ימות עם בניו, מסר את נפשו בגבורה על כבוד ישראל, וסיים את חייו בתשובה. בזכות מסירות נפשו, אף שישראל הפסידו באותו קרב, הם לא נכנעו בפני פלשתים, ובקרבות הבאים ניצחום (שמואל ב' ה, טז-כה).
