ה – השאלות על העלאת שמואל הנביא

[5]. כפי שלמדנו בהערה 1, ביאר האר"י שבעלי האוב מעלים את החלק התחתון של נפש המת, בחינת 'הבלא דגרמי', שהוא נותר על שארית עצמות המת עד עת התחייה. "מזה יתבאר לך כי לא העלית אותה האשה הבעלת אוב את שמואל, לא בבחינת נשמה ולא בבחינת רוח ולא בבחינת נפש ח"ו, אלא אותה הבחינה הנקראת אצלנו 'הבל דגרמי' בלבד, והוא נפש דקטנות דעולם העשיה" (שער מאמרי רשב"י שלח, עץ חיים כב, ב), "…שהקליפות תמיד נאחזות בה, ויש כח בהם להתאחז עמה…" (שער הפסוקים לשמואל א', על פסוק וּמְעִיל קָטֹן, שמ"א ב, יט).

אמרו חכמים (חגיגה ד, ב), שכאשר בעלת האוב קראה לשמואל הנביא, סבר שקוראים לו לעמוד לדין, וביקש שמשה רבנו יעלה עמו כדי להעיד שקיים את כל התורה. לכן האשה אמרה: "אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ", לשון רבים – משה ושמואל. ורדב"ז במצודת דוד מז, ביאר שכדי שבעלת האוב לא תשלוט בנפשו של שמואל, אמר ה' לרוחו ולנשמתו לחזור לשרות על גופו בקבר, שעדיף שיצטער מעט בכך ולא ייטמא גופו על ידי כישופי בעלת האוב. וכ"כ בשו"ת רדב"ז ג, תרמב. בעקדת יצחק (ויקרא שער סה), פירש ששאול ידע שבעלת האוב לא תצליח לטמא את שמואל, אלא חשב שבזכות פנייתה שמואל יתגלה אליו בדרך טובה. בהעמק דבר (דברים יח, יד) ביאר שבמצב כזה של פיקוח נפש, ובאין תשובה מנביא, היה מותר לשאוּל לפנות לבעלת האוב. ע"כ.

אחר הכל, שאול חטא כששאל את בעלת האוב, וזו אחת הסיבות למותו, שנאמר (דברי הימים א' י, יג-יד): "וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּה' עַל דְּבַר ה' אֲשֶׁר לֹא שָׁמָר, וְגַם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ. וְלֹא דָרַשׁ בַּה' וַיְמִיתֵהוּ, וַיַּסֵּב אֶת הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן יִשָׁי". וכן בויקרא רבה כו, ז. עוד אמרו חכמים (דב"ר ליברמן ואתחנן) שהמענה שקיבל הזיק לו, כי באמת היה יכול לשוב בתשובה ולהתפלל לה' ולהיוושע, וכיוון שנודע לו משמואל שימות, התייאש ומת. אמנם כיוון שמסר נפשו על קידוש השם, זכה להימנות עם הצדיקים. (יש אומרים שבעלת אוב זו היתה צדקת, אמו של אבנר בן נר, ובאמת לא עסקה בכך, אלא ידעה כיצד מעלים באוב, כדרך שחכמי ישראל ידעו כיצד עושים כשפים. וכיוון שהיה אז צורך גדול, פנו אליה, והסכימה לשים נפשה בכפה לשם כך, אך לא ידעה שהפונה הוא המלך עצמו. ראו עקדת יצחק שער סה; פרקי דר' אליעזר לג).