המכשפים היו נעזרים גם בשדים, וכל המנסה להפעיל שדים על ידי מעשים שונים כהקטרת קטורת, קשקוש בכלים וקיבוץ דם, כדי שיעשו פעולות שונות או יגלו נסתרות, עובר באיסור "חֹבֵר חָבֶר" וחייב מלקות (ראו לעיל יט, י). והמקטיר לשד כדי להתקשר למת, חייב סקילה כבעל אוב. והמקטיר לשד ומקבלו עליו לאלוה, חייב סקילה כעובד עבודה זרה (פסקי רי"ד; ריא"ז קונטרס הראיות, סנהדרין סה, א, עפ"י הגמ' שם ובכריתות ג, ב).
ביאר המהר"ל, שעל ידי שדים ניתן לעשות פעולות כדוגמת כשפים, אך אין לשדים כוח לשנות סדרי עולם אלא רק להשפיע על דברים בתוך המציאות. לעומת זאת, כשפים משנים סדרי עולם, ולכן אמרו חכמים שהם "מכחישים פמליא של מעלה", אמנם גם השפעת הכשפים לשעה בלבד (חידושי אגדות סנהדרין סז, א).
יש אומרים שרק על ידי מעשה אסור להפעיל שדים, אבל בדיבור מותר להפעילם. ויש אומרים שגם על ידי דיבור אסור להפעילם. למעשה, כיוון שמדובר בספק באיסור תורה, אסור להפעיל שדים על ידי דיבור (שו"ע קעט, טז).
אבל אין איסור לבקש משדים לגלות נסתרות, כגון שיודיעו מי גנב חפץ כלשהו והיכן הוא מונח, או מה רפואתו של חולה זה, הואיל ואין מבקשים מהם לעשות מעשה. אולם העושים כן ניזוקים, מפני שהשדים מכזבים ומתגרים במי שמתעסק איתם. לכן למעשה, משום הסכנה שבדבר, אין לבקש משדים לגלות נסתרות. וכן כתב בספר חסידים (רד), שאם רואים אדם שהמיר דתו שלא מחמת תאוות אשה או ממון, "דע כי הוא או אבותיו עסקו בהשבעות ובמעשה שדים, וניתן רשות להטעותו, ונפרעים מן האב שגרם". עוד כתב (רו), שפעמים השדים מצחקים מהנעזרים בהם, כגון שאומרים להם להודיע שהמשיח עומד לבוא, ויהיו לבושה ולחרפה לעיני כל.
למרות זאת, היו חכמים שנעזרו בשדים, לעיתים בלית ברירה (ראו מעילה יז, ב), ולעיתים מבחירה, וכנראה היה ידוע להם שמדובר בשדים שנוטים לטוב. אולם אחר הכל גם בזה יש סכנה, ועל כן הזהירו חכמי הסוד, שעדיף לאדם שלא להיעזר כלל בשדים.[11]
סנהדרין קא, א: "ואין שואלין בדבר שדים בשבת (משום עובדין דחול). רבי יוסי אומר: אף בחול אסור" משום סכנה. אבל גם ר' יוסי מסכים שאין איסור כשפים בשאלת נסתרות משד (רא"ש שם ז, ח). וכן נפסק בשו"ע (או"ח שז, יח), שמותר לשאול בשבת שד כיצד לרפא חולה (מ"א שא, כו, מ"ב שז, סז). ושלא לצורך חולה אסור בשבת משום עובדין דחול. וכ"כ מהר"ל (באר הגולה, השני עמ' כט); שועה"ר (שז, לב). ויש חולקים וסוברים שאסור לשאול שדים (חסדי דוד תוספתא שבת ח, יא; שולחן גבוה יו"ד קעט, כט). ולדעתם כך פסק השו"ע ביו"ד קעט, טז. ואולי דעתם מבוססת על גרסה אחרת בגמ' סנהדרין (עי' גר"א קעט, כו).
יש אומרים שהמחלוקת אם מותר להפעיל שדים לעשות מעשה על ידי דיבור, הכוונה בדיבורי לחש, אבל להשביעם בשמות קדושים לעשות מעשה לכל הדעות מותר, הואיל והדבר נעשה מתוך קדושת השם (יראים רלט; רבנו ירוחם, רמ"א קעט טז). אבל גם הם מסכימים שכל עיסוק עם שדים מסוכן, וכפי שכתב ב"י, והביאו רמ"א קעט, טז: "מ"מ רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום, על כן שומר נפשו ירחק מהם".
